פיוטר הגדול

פיוטר הראשון אלכסייביץ'רוסית: Пётр I Алексеевич; ‏30 במאי 1672 - 28 בינואר 1725 לפי הלוח היוליאני[1]) המוכר בשם פיוטר הגדול וכן פטר הגדול, היה שליט רוסיה החל מ-7 במאי 1682 ועד ליום מותו. ראשית שלטונו הייתה במשותף עם אחיו החלש איוואן החמישי, עד למותו של האח בשנת 1696. משנה זו נותר שליט יחיד עד שנת 1724, בה החל לחלוק את השלטון עם אשתו יקטרינה הראשונה. תקופת שלטונו של פיוטר עמדה בסימן התפשטותה הטריטוריאלית של רוסיה לכיוון מערב והפיכתה למעצמה אירופית מהדרג הראשון. כיום נחשב לאבי רוסיה המודרנית.

פיוטר הגדול
Пётр I
Peter der-Grosse 1838
פיוטר הגדול, מצביע על סנקט פטרבורג במפה כמקום מושבו ובירת האימפריה ומחזיק בידו הימנית חרב המונחת על תותח כסימן לכיבושיו הרבים. הסרט הכחול שהוא עונד מסמן כי הצאר עוטר בעיטור אנדריי הקדוש
מדינה האימפריה הרוסית  האימפריה הרוסית
מקום קבורה סנקט פטרבורג, רוסיה
בת זוג יבדוקיה לופוחינה
מרטה סקאברונסקה
שושלת שושלת רומנוב
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

נעוריו

פיוטר הראשון, בנם של הצאר אלכסיי הראשון ואשתו השנייה, נטליה קירילובנה נרישקינה, נולד במוסקבה. עוד קודם לכן נישא אלכסיי הראשון למריה מילוסלבסקיה, וממנה נולדו לו חמישה בנים ושמונה בנות, אף על פי שרק שניים מהבנים - פיודור ואיוואן - נותרו בחיים עם לידתו של פיוטר. בשנת 1674 מת אלכסיי הראשון, ופיודור, בכור בניו, היה ליורשו.

במהלך שש שנות שלטונו של פיודור לא ידעה רוסיה אירועים מיוחדים; משהסתלק מבלי להעמיד יורש, התעורר ויכוח על הירושה בין משפחותיהן של נרישקינה ומילוסלבסקיה. יורש העצר אמור היה להיות איוואן, אולם הלה סבל מפיגור קל שמנע ממנו לקבל את הירושה. בעקבות זאת, התכנסה הדומה הבויארית, מועצת האריסטוקרטים הרוסים, ובחרה בפיוטר בן העשר ליורש, כשאמו משמשת עוצרת. עם זאת, אחת מבנותיו של אלכסיי, סופיה אלכסייבנה, סירבה להכיר בכך והסיתה את ה"סטרלצים" (הצבא הסדיר של רוסיה; פירושו המילולי של המושג: "קלעים") למרוד במלכות. במסגרת מרד זה נרצחו מרבית קרוביו וחבריו של פיוטר. אפשר שהאלימות שבה חזה גרמה לו לטראומה בשנותיו המאוחרות.

לפי דרישתה של סופיה, פיוטר ואיוואן ישלטו במשותף, כשהאחרון יהיה הבכיר מבין השניים. סופיה שימשה כעוצרת וריכזה בידיה את כל הסמכויות השלטוניות במדינה למשך שבע שנים, עד שיגיעו הנערים לבגרות. פיוטר עצמו לא הוטרד מכך, והעביר את זמנו במשחקי מלחמה עם ידידיו, מהם צמחו שני הרגימנטים הראשונים של הצבא הסדיר החדש שלו ולאחר מכן גם ה"גווארדיה" הרוסית. בנוסף לכך התעניין פיוטר בבניית ספינות ואף שט בספינה שבנה וכונתה "הספינה של פיוטר הגדול". אמו כפתה עליו להינשא, ובשנת 1689 נישא לאודוקסיה לופוחינה. הנישואין היו כישלון חרוץ והסתיימו כעבור עשר שנים, כשכפה פיוטר על אשתו להצטרף למנזר.

בקיץ 1689 תכנן פיוטר ליטול את רסן השלטון מידיה של אחותו למחצה סופיה, שמעמדה נחלש עם כישלון המערכה בקרים. כשלמדה סופיה על תוכניותיו, קשרה נגדו יחד עם אחדים ממנהיגי הסטרלצים. אלא שלרוע מזלה, פלג יריב בסטרלצים תכנן להיפטר ממנה בלאו הכי. היא הודחה מהשלטון, וכך החלה תקופת שלטונם המשותפת של פיוטר הראשון ואיוואן החמישי.

גם בשלב זה לא הייתה בידיו של פיוטר שליטה מלאה על המדינה; רק עם מות אמו בשנת 1694 נעשה פיוטר שליט עצמאי לחלוטין. רשמית, השלטון התחלק בינו לבין אחיו למחצה, אלא שתפקודו של איוואן היה מוגבל ביותר, והוא מת בשנת 1696. עתה נעשה פיוטר שליטה היחיד של רוסיה.

ראשית שלטונו

בראשית שלטונו יישם פיוטר רפורמות מקיפות שמטרתן להביא למודרניזציה ברוסיה. בעצת יועציו המערביים, שני גנרלים סקוטים, ארגן את הצבא הרוסי בהתאם לתפיסות אירופיות, פיזר את גדודי הסטרלצים המרדניים והרכיב צבא חדש על בסיס שני רגימנטים שעם מפקדיהם שיחק בילדותו. בנוסף לכך, פיוטר שלמד בניית ספינות, חלם להפוך את רוסיה למעצמה ימית. הבעיה העיקרית עם חלומו זה הייתה נעוצה בעובדה שבזמנו לא היה לרוסיה מוצא ראוי לשמו לים. כל מדיניותו העתידית שאפה להשיג מוצא זה, או כפי שהוא קרא לו - "חלון לאירופה". מדיניותו נתקלה בהתנגדות רבה בתוך רוסיה, אולם הוא דיכא באכזריות כל ביטוי מרי בסמכותו.

על מנת לשפר את מעמדה של רוסיה כמעצמה ימית, תכנן פיוטר לכבוש מוצאים נוספים לים הפתוח. בראשית שלטונו היה הים הלבן המוצא היחיד שבשליטתו. באותה תקופה נשלט הים הבלטי על ידי שוודיה. פיוטר ביקש להשתלט על הים הכספי, אך לשם כך היה עליו לגרש את הטטרים מקרבתו. הוא נאלץ לנהל מלחמה נגד החאן של קרים, שהיה הוואסאל של הסולטאן העות'מאני. יעד הכיבוש העיקרי של פיוטר היה המצודה העות'מאנית בעיר אזוב, השוכנת על נהר הדון. בקיץ 1695 ארגן פיוטר את מערכת אזוב על מנת לכבוש את המצודה, אולם תוכניתו לא צלחה. פיוטר שב למוסקבה בנובמבר אותה שנה, ועבר לבנות צי גדול. ביולי 1696 שלח כוח ימי בן שלושים ספינות לערך על מנת לכבוש את המצודה, עד שזו נפלה ביולי של אותה שנה.

פיוטר ידע שאין בכוחה של רוסיה להתמודד לבדה עם האימפריה העות'מאנית החזקה. בשנת 1697 יצא לאירופה בחברת יועציו הרבים - "המשלחת הגדולה" - כדי לבקש את עזרת המלכים האירופיים. תקוותיו נגוזו במהרה; צרפת הייתה בת בריתו המסורתית של הסולטאן העות'מאני, ואילו בית הבסבורג האוסטרי ביקש לשמור על יציבות במזרח שעה שהוא מנהל את מלחמותיו במערב. זאת ועוד, פיוטר בחר בהזדמנות שגויה לבקש בן ברית; עיקר עניינם של האירופים בתקופה זו היה בשאלת ירושת מלך ספרד קרלוס השני, ולא בניהול מלחמה נגד הסולטאן. שאלת הירושה גרמה למלחמה עקובה מדם במערב אירופה הידועה בתור מלחמת הירושה הספרדית.

הגם שנכשלה בניסיונותיה להקים ברית אנטי-עות'מאנית, המשיכה "המשלחת הגדולה" לסייר באירופה. בביקוריו באנגליה, באימפריה הרומית הקדושה ובצרפת למד הצאר הרוסי אודות התרבות המערבית. הוא חזה בבניית ספינות בדטפורד ובאמסטרדם, למד על הארטילריה המודרנית בביקורו בקניגסברג. ביקורו נקטע בשנת 1698, אז נקרא לסור בדחיפות לרוסיה על מנת לדכא את מרד החיילים במוסקבה. אלא שהמרד דוכא עוד לפני שובו של הצאר, במחיר הרוג בודד. למרות זאת, פיוטר לא גילה רחמים כלפי המורדים. יותר מ-1,200 מהם עונו והוצאו להורג, כשפיוטר עצמו נמנה עם המוציאים להורג. הסטרלצים פוזרו, ומושא הערצתם - סופיה, אחותו למחצה של פיוטר - הוכרחה להצטרף למנזר. בשובו לרוסיה התגרש באופן רשמי מאשתו, הצארינה יבדוקיה לופוחינה, אותה גירש למנזר שנים קודם לכן. היא ילדה לו שלושה בנים, אולם רק אחד - יורש העצר אלכסיי שרד מעבר לגיל ההתבגרות, הואשם בבגידה ונפטר במעצר.

בביקוריו בממלכות האירופיות התרשם פיוטר כי המנהגים והגינונים האירופיים עליונים על אלו הנהוגים ברוסיה. בעקבות זאת, ציווה על כל פקידיו ואנשי חצרו לגזוז את זקניהם הארוכים ולעטות מלבושים אירופיים. בויארים שביקשו לשמור על זקניהם נדרשו לשלם מס שנתי בן מאה רובל, סכום עתק בימים ההם, כשברובל אחד אפשר היה לקנות 20 חזירים. יתר על כן, בשנת 1699 השתנה מניין השנים. במקום למנות את השנים מבריאת העולם לפי התנ"ך, התחילו למנות את השנים החל מהולדתו של ישו, אך לוח השנה היוליאני נותר בשימוש.

המלחמה הצפונית הגדולה

Bronze Horseman and St'Isaac's cathedral 1890-1900
מונומנט פיוטר הגדול ליד קתדרלת איסק הקדוש בסנקט פטרבורג

פיוטר כונן שלום עם האימפריה העות'מאנית, והפנה את תשומת לבו להשגת העליונות המיוחלת בים. יעדו הבא היה הים הבלטי, שחלקו המזרחי נכבש כמעט כולו על ידי שוודיה חמישים שנה קודם לכן. פיוטר הכריז על המלחמה הצפונית הגדולה כנגד שוודיה ועל מלכה בן ה-16, קרל השנים עשר. אויבותיה הנוספות של שוודיה באותה תקופה היו דנמרק, נורווגיה, סקסוניה ופולין.

רוסיה לא הייתה מוכנה דיה למלחמה בצבא השוודי החזק, וניסיונה הראשון לתפוס את החוף הבלטי הסתיים באסון בקרב נרבה שנערך בשנת 1700 ועלה לרוסיה במחיר דמים של עשרות אלפי הרוגים. התבוסה בנרבה ביטלה את מעמדה של רוסיה כשחקן משמעותי במלחמה למשך מספר שנים, ואפשרה לקרל למקד את תשומת לבו בפולין ובסקסוניה. פיוטר ניצל תקופה זו כדי לשפר את איכות צבאו ואף לכבוש את השטח בו שוכנת כיום אסטוניה, שעה שהמלך השוודי, שהיה משוכנע ביכולתו להכניע את הרוסים, מתעלם מהמתרחש בגזרה זו.

בשנת 1703, בעיצומם של הקרבות בין שוודיה ופולין, ייסד פיוטר את עירו החדשה סנקט פטרבורג (על שם פטרוס הקדוש) באזור אינגריה (שאותה כבש מידי שוודיה). כדי לנצל את מלוא המשאבים לצורך בניית העיר החדשה, אותה ביקש להפוך לבירת רוסיה, אסר פיוטר על בניית מבני אבן כלשהם מחוץ לשטח העיר, עד אשר בניינה יושלם. במקביל, לקח פיוטר את מרתה סקוורונסקיה כפילגש. לאחר שהמירה דתה לנצרות אורתודוקסית ואימצה את השם יקטרינה, נישאה לפיוטר בחשאי בשנת 1707.

סדרת הפסדים הביאה את המלך הפולני אוגוסט השני לוותר על כתרו בשנת 1706. תשומת לבם של השוודים הועברה עתה לרוסיה, וב-1708 פלשו לתחומה. ביולי של אותה שנה נוצחו כוחותיו של פיוטר בקרב גולובצ'ין. וקרל המשיך את מסעו לתוך רוסיה, תוך כדי שהוא כורת ברית עם ההטמאן של הקוזאקים איוואן מזפה. ציוד הצבא השוודי היה דל מאוד והוא סבל ממחסור חמור. קרל סמך על התגבורת שהייתה אמורה להגיע משוודיה ויחד איתה הספקה רבה, אך בקרב לסנאיה ספג כוח זה הפסד צורב ואבד את כל המטען.

למרות אובדן האספקה סירב קרל לסגת, ובמקום זה בחר לפלוש לאוקראינה, שבה היה לו בן ברית בדמותו של מזפה. פיוטר השכיל לשנע את כוחותיו דרומה, ולהשמיד כל נכס רוסי שיכול היה לסייע לשוודים בדרכם לאוקראינה. ללא אספקה ראויה, השוודים לא הצליחו לכלכל את כוחותיהם, וסבלו בחורף הקר של 17081709. אף על פי כן, עם בוא הקיץ חידשו השוודים את מאמציהם לכבוש את אוקראינה. בשלב זה גילה פיוטר תוקפנות רבה יותר, וצבאו פגש בצבא השוודי בקרב פולטבה ב-27 ביוני 1709. עתה קצר פיוטר את פירות ההשקעה בצבאו: הצבא הרוסי גרם לעשרת אלפים הרוגים בקירוב לצבא השוודי, ושבה את רוב שרידיו של הצבא השוודי במחיר של כמה אלפי הרוגים ופצועים מצידם. בפולין שב אוגוסט השני לכהן כמלך. קרל נמלט לשטח האימפריה העות'מאנית ששמרה עד אז על נייטרליות, וניסה לשכנע את הסולטאן, אהמט השלישי לסייע לו במערכה מחודשת נגד הרוסים.

פיוטר הוכיח את פזיזותו כשתקף את האימפריה העות'מאנית ב-1710, פעולה שבעקבותיה לא יכלה האחרונה להישאר נייטרלית. המערכה שניהל פיוטר נגד העות'מאנים הייתה הרת-אסון - צבאו כותר בערבות הגדולות. בהסכם השלום שנחתם לאחר המלחמה נאלצה רוסיה להשיב לחזקת העות'מאנים את נמלי הים השחור שתפסה בשנת 1697. בתמורה, הסכים הסולטאן להתיר לפיוטר ולצבאו לעזוב את המחנה המכותר ולגרש את קרל מארצו.

צבאותיו הצפוניים של פיוטר השתלטו על המחוז השוודי ליבוניה (צפונה של לטביה המודרנית ודרומה של אסטוניה המודרנית), ודחקו את השוודים לאזור פינלנד. רובה של פינלנד נכבשה על ידי הרוסים בשנת 1714. הצי הרוסי היה כה חזק, עד כי פלישה לשוודיה גופא הסתמנה כאפשרות מציאותית. פיוטר אף השיג את תמיכתן הצבאית של פרוסיה ונסיכות האנובר. ובכל זאת, סירב קרל להיכנע, ורק נפילתו בקרב בשנת 1718 אפשרה את סיום המלחמה. עד 1720 כרתה שוודיה הסכמי שלום עם כל אויבותיה, מלבד רוסיה. בשנת 1721 סיים חוזה נישטאד את המלחמה, שנודעה כ"המלחמה הצפונית הגדולה". בסיומה השיגה רוסיה את אינגריה, אסטוניה, ליבוניה וחלק ניכר מקרליה; בתמורה, נדרשה רוסיה לשלם סכום בן שני מיליון ריקסדלר, כמו גם להשיב את פינלנד לחזקה שוודית. עם זאת, הותר לצאר לספח אדמות פיניות בקרבת סנקט פטרבורג, שנקבעה כבירתו בשנת 1712. מלחמה זו סיימה את ההגמוניה השוודית במזרח אירופה והיא לא השתקמה לעולם מהפסד זה וירדה מעמדת הבכורה שהייתה לה לדרגה משנית בקרב מדינות אירופה.

סוף שלטונו

שנותיו האחרונות של פיוטר עמדו בסימן רפורמות נוספות ברוסיה. בשנת 1721 זכה לתואר "קיסר רוסיה כולה" (Император Всероссийский). תוארו הקיסרי זכה אמנם להכרתם של שליטי שוודיה, פולין ופרוסיה, אולם מלבד אלה לא הכיר בו אף מלך אירופי. לדעת רבים סימל התואר "קיסר" עליונות שיש בה איום כלפי מלכים "רגילים". שליטים אחדים חששו שמא פיוטר יכריז על סמכותו בשטחם, בדומה לקיסר האימפריה הרומית הקדושה, אשר תבע בשעתו את הסמכות השלטונית בכל האומות הנוצריות.

פיוטר אף שינה את מבנה הכנסייה האורתודוקסית. מנהיגה המסורתי של כנסייה זו היה הפטריארך של מוסקבה. בשנת 1700, כשהתפנתה משרה זו, סירב פיוטר למנות אליה אדם כלשהו וביטל אותה. בשנת 1721 הקים את הסינוד הקדוש, מועצה המונה עשרה אנשי דת, שנועדה למלא את תפקיד הפטריארך של מוסקבה.

פיוטר עדכן את מערכת המיסוי וקבע מסים חדשים באופן שיאפשר לממן שיפורים בסנקט פטרבורג. הוא ביטל את מס הקרקעות ומס משק-הבית, והחליפם במס גולגולת; זאת מכיוון שרק בעלי הרכוש ובעלי המשפחות יכולים היו לשלם את המיסים הישנים, ואילו עתה חויב כל אדם במס.

בשנת 1722 הוא יזם מערכה נגד פרס שנמשכה גם בשנת 1723. במסגרת חוזה שסיים את הלחימה לאימפריה רוסית התווספו ערי בקו, דרבנט והסביבה.

בשנת 1724 הכתיר פיוטר את אשתו השנייה, יקטרינה, בתואר "קיסרית", אף על פי שהמשיך להחזיק בפועל בשלטון. כל בניו הזכרים של פיוטר מתו - בנו הבכור, אלכסיי, עונה והוצא להורג בפקודתו של אביו משנת 1718 כיוון שהתנגד למדיניותו הרשמית של פיוטר. גם אמו, אודוקסיה, נענשה; היא נגררה מהמנזר והואשמה בניאוף. גם חבריו של אלכסיי עברו עינויים.

בשנת 1725 הושלמה בנייתו של הפטרהוףהולנדית: "חצרו של פיוטר"), הארמון הצופה על סנקט פטרבורג. היה זה משכן מפואר, שנודע בתור "ורסאי הרוסי" (על שם הארמון הצרפתי הגדול).

אחרית ימיו

חוק שאושר בשנת 1722 העניק לפיוטר את הזכות לבחור את יורשו, אולם פיוטר לא זכה לנצל חוק זה לפני שמחלה קשה הביאה למותו בשנת 1725. היעדר יורש מוסכם עורר סכסוכי ירושה רבים ב"עידן מהפכות הארמון" העתיד לבוא. בסופו של דבר הייתה יקטרינה, אשתו של פיוטר, ליורשת, תוך שהיא מסתייעת במשמר הקיסרי. עם מותה בשנת 1727 ירש אותה בנו של אלכסיי, פיוטר השני, במה שסיים את קו הירושה הזכרי הישיר של שושלת רומנוב. מעתה ואילך, תהליך הירושה התבצע בחוסר סדר מוחלט - שני השליטים שעלו לאחר פיוטר השני היו צאצאיו של איוואן החמישי, אחיו למחצה של פיוטר הגדול, אולם הכתר הועבר לצאצאיו של פיוטר ב-1741 בכוח הזרוע. יותר משבעים שנה לאחר מותו של פיוטר, עד עלייתו של פאבל הראשון, בנה של יקטרינה הגדולה, בשנת 1796, לא ירש אף ילד את אביו או את אמו באופן פשוט וישיר.

יהודי החצר

פיוטר היה אינטלקטואל וסובלן מבחינה דתית, ובחצרו כיהנו שלושה יהודים, שנים מהם בתפקידים רמים: פיוטר שפירוב ואנטון דיוויר, וכן יאן ד'אקוסטה כליצן החצר שהיה עם זאת בעל השפעה לא מבוטלת על הצאר. תיאור מקיף ניתן למצוא ברומן ההיסטורי של דוד מרקיש "הליצנים", המבוסס על מחקר מעמיק שערך הסופר על התקופה.

תוארו

תוארו המקורי של פיוטר הראשון היה "פיוטר, צאר ודוכס עליון, שליטה היחיד של רוסיה הגדולה, הקטנה והלבנה, של מוסקבה, קייב, ולדימיר, נובגורוד, צאר קאזאן, צאר אסטרחאן, צאר סיביר, אדונה של פסקוב, הנסיך הגדול של סמולנסק, טוור, אוגרה, פרם, ויאטקה, אדון והנסיך הגדול של ניז'ני נובגורוד, של צ'רניגוב, ריאזן, רוסטוב, יארוסלבל, בלוצרו, אודור, אובדוריה וקונדה, שליט כל הארצות הצפוניות, אדון ארצותיהן האיוורניות של הצארים הקרתליניאנים והגרוזינים, ושל ארצותיהן הקרברדיניאניות של הנסיכים הצ'רקסיאנים והגורסיאנים, ושל כל הארצות האחרות, אדון ושליט."

התואר השתנה בשנת 1721, כשהמשפט "צאר ונסיך גדול, שליטה היחיד של רוסיה הגדולה, הקטנה והלבנה" הוחלף במשפט "קיסר ושליט יחיד של רוסיה כולה." זאת ועוד, המשפט "דוכס עליון של סמולנסק, טוור, אוגרה, פרם, וייטקה ובולגריה" תוקן באופן הבא: "הנסיך הגדול של סמולנסק, דוכס אסטוניה, ליווניה, קרליה, טוור אוגרה, פרם, וייטקה ובולגריה." בנוסף כינה עצמו "פיוטר הראשון", למרות הנוהג הרוסי לפיו אין ממספרים את שמותיהם הרשמיים של השליטים.

משפחתו

בשנת 1689 התחתן פיוטר עם יבדוקיה לופוחינה, ממנה נולדו לו 3 ילדים, מהם רק אחד הגיע לבגרות:

ב-9 בפברואר 1712 התחתן פיוטר עם מרטה סקאברונסקה, ממנה נולדו לו 11 ילדים, אולם רק שתי בנות הגיעו לבגרות:

  • פיוטר פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1704)
  • פאבל פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1705)
  • קתרינה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (17061708)
  • אנה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (17081728)
  • יליזבטה, קיסרית רוסיה (17091762)
  • מריה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (17131715)
  • מרגריטה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (17141715)
  • פיוטר פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (17151719)
  • פאבל פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1717)
  • נטליה פטרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה (17181725)
  • פיוטר פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1723)
  • פאבל פטרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה (1724)

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 9 ביוני 1672 - 8 בפברואר 1725 לפי הלוח הגרגוריאני
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
איוואן הרביעי "האיום" | פיודור הראשון | בוריס גודונוב | פיודור השני | דמיטרי הכוזב הראשון | דמיטרי הכוזב השני | וסילי שויסקי | מיכאיל הראשון | אלכסיי הראשון | פיודור השלישי | איוואן החמישי | פיוטר הראשון "הגדול"
שליטי רוסיה
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית
פיוטר הראשון "הגדול" | יקטרינה הראשונה | פיוטר השני | הקיסרית אנה | איוואן השישי | הקיסרית יליזבטה | פיוטר השלישי | יקטרינה השנייה "הגדולה" | פאבל הראשון | אלכסנדר הראשון "המנצח" | ניקולאי הראשון | אלכסנדר השני "המשחרר" | אלכסנדר השלישי | ניקולאי השני
הקודם:
איוואן החמישי
צארים רוסיים הבא:
יקטרינה הראשונה
אוניברסיטת סנקט פטרבורג

אוניברסיטת סנקט פטרבורג, רשמית האוניברסיטה הממלכתית של סנקט פטרבורג (ברוסית: Санкт-Петербургский государственный университет, СПбГУ), או בשמה בתקופה הסובייטית אוניברסיטת לנינגרד, היא אחת מהמוסדות להשכלה הגבוהה ברוסיה, מהמובילות, המפורסמות והיוקרתיות ביותר ברוסיה.

זוהי אוניברסיטה פדרלית בבעלות המדינה הנחשבת לאחת הוותיקות והחשובות במדינה וכוללת 24 פקולטות, קתדרה לספורט, מכללה רפואית, מכללה לכלכלה וטכנולוגיה, פקולטה ללימודים צבאיים וגימנסיה אקדמאית על שם פאדייב.

הרקטור הוא דוקטור למדעי המשפט: הפרופסור ניקולאי קרופאצ'ב, נשיאת האוניברסיטה היא פרופסור לודמילה ורביצקאיה, דוקטור למדעי הפילולוגיה. הבניין הראשי של האוניברסיטה נמצא בבניין 12 הקולגיות, בסנקט פטרבורג. בנוסף לו יש קמפוסים ומבנים המשויכים לאוניברסיטה במקומות נוספים בסנקט פטרבורג (בפטרודבורץ, רובע האדמירליות והרובע המרכזי) ובמחוז לנינגרד, מחוז בלגורוד, מחוז קרסנודאר, ברפובליקת קרליה ובחצי האי קרים.

האוניברסיטה נחשבת לאוניברסיטה השנייה בחשיבותה במדינה, לאחר אוניברסיטת מוסקבה והיא דורגה במקום ה-84 בעולם בשנת 2009 על פי הדירוג האוניברסיטאי הגלובלי הרוסי, כאשר באותה שנה דורגה במקום ה-168 על ידי דירוג QS של אוניברסיטאות בעולם. רבים מבוגרי האוניברסיטה מכהנים כיום בתפקידים פוליטיים בכירים במדינה, ביניהן: הנשיא דמיטרי מדבדב וולדימיר פוטין – שניהם בוגרי הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה.

האוניברסיטה כוללת 24 פקולטות ו-13 מכוני מחקר. לומדים בה מעל 32,000 סטודנטים המגיעים להרצאות יומיות ובנוסף לכך כ-9,000 סטודנטים המגיעים לבחינות בלבד. הסגל כולל 6,000 מרצים, מהם 714 פרופסורים. בין בוגרי האוניברסיטה - 8 חתני פרס נובל.

האוניברסיטה נוסדה ב-24 בינואר 1724 על ידי פיוטר הגדול לצד הגימנסיה האקדמית והאקדמיה הפטרבורגית למדעים. מוסד זה נסגר בשנת 1767. האוניברסיטה פועלת ברציפות מאז 1819 וטוענת להיותה האוניברסיטה הוותיקה ברוסיה, בעוד מקבילתה המוסקבאית, אשר הוקמה ב-1755 ופועלת מאז ברצף ישיר, טוענת לכך גם היא.

אזור ארמונות פיוטר הגדול (סנקט פטרבורג)

אזור ארמונות פיוטר הגדול (פטרודבורץ, ברוסית: Петродворцовый район) הוא אזור תיירותי בעיר סנקט פטרבורג הנמצא בגדה הדרומית של המפרץ הפיני, 30 ק"מ ממרכז העיר.

בתחומו נמצאים 3 מחוזות מוניציפליים:

העיר לומונוסוב (43,002 תושבים)

העיר פטרהוף ומתחם הארמונות שלה (85,177 תושבים)

הכפר סטרלנה (12,773 תושבים)

אלכסנדר מנשיקוב

אלכסנדר דנילוביץ מנשיקוב (6 בנובמבר 1673 - 12 בנובמבר 1729) (ברוסית: Александр Данилович Меншиков) היה אציל רוסי, בין המדינאים הבולטים ברוסיה בתקופת פיוטר הגדול המקורב לו ביותר, בתקופת 1727-1725 היה למעשה שליט האימפריה הרוסית. בין תאריו: נסיך האימפריה הרוסית, נסיך האימפריה הרומית הקדושה, חבר המועצה הסודית העליונה, מושל סנקט פטרבורג בתקופת 1703–1727, אדמירל (מ-1726), גנרל-פלדמרשל (מ-1709), גנרליסימו (מ-1727).

בויאר

בויאר (ברומנית: Boier, ברוסית: Боярин-בויארין, בבולגרית: Болярин) הוא תואר שניתן לבן מעמד האצולה ברוסיה, בבולגריה וברומניה. ברוסיה הייתה זו השכבה החברתית הגבוהה. לרוב, היה הבויאר גם בעל קרקעות גדול. לשיא חשיבותו הגיע מעמד הבויארים בין המאה ה-10 עד לסוף המאה ה-17.

גבריאיל גולובקין

גבריאיל גולובקין (ברוסית: Гавриил Иванович Головкин‏; 1660 - 20 בינואר 1734) היה מדינאי רוסי בולט בתקופת פיוטר הגדול ואחריו. גולובקין היה קרוב משפחה של אימו של פיוטר הגדול והחל לשרת בקרבתו כבר בשנת 1677. בתקופת מאבקי הכוח מול הנסיכה סופיה היה נאמן מאוד ומאז הם התקרבו עוד יותר.

החל משנת 1706 עמד גולובקין בראש המשרד לענייני חוץ ובשנת 1709 התמנה לתפקיד קנצלר. גולובקין השתתף בכל ענייני החוץ בתקופת פיוטר הגדול למרות שלא ידע אף שפה זרה. בתקופת יקטרינה הראשונה היה חבר בהמועצה הסודית העליונה. הקיסרית נתנה לו את הצוואה שלה לפיה יורש העצר יהיה פיוטר השני וגולובקין יהיה אחד האפוטרופוסים. עם פטירת פיוטר השני הוא שרף את המסמך כי בהתאם למסמך יורשי העצר הבאים היו צריכים להיות צאצאיו של פיוטר הגדול, אך גולובקין תמך באנה, קיסרית רוסיה. בהיותו בסכסוך מתמשך עם משפחת נסיכי דולגורוקי סיכל את מאמציהם להגביל את שליטת הקיסר במדינה. בין היתר, בעקבות פעילותו המועצה הסודית העליונה פוזרה ונציגי משפחת דולגורוי נענשו על פעילותם.

בתקופת אנה כקיסרית רוסיה היה חבר הקבינט. בשנת 1710 קיבל תואר רוזן.

גולובקין היה בעל יכולת תמרון גבוהה בחצר והצליח להסתדר עם 4 קיסרים.

גן הקיץ

גן הקיץ - (ברוסית:Летний сад) הוא גן נוי במרכז סנקט פטרבורג בו נמצא ארמון הקיץ של פיוטר הגדול.

הגן שהוקם בשנת 1704 ממוקם באי. הוא תוכנן בשנים 1725-1712 (תקופת פיוטר הגדול) בסגנון הולנדי. מספר שנים מאוחר יותר הובאו לגן מאות פסלי שיש שיוצרו באיטליה. בסוף המאה ה-20 הפסלים הועברו לתערוכה ובמקומם הוצבו בשטח הגן העתקים.

במהלך המאה ה-18 פעלו בגן מזרקות שנהרסו בשנת 1777. בסוף המאה ה-18 הוקמה סביב הגן גדר דקורטיבית שקיימת עד היום.

בתקופת פיוטר הגדול הגן היה סגור לציבור והיה ניתן לבקר בו רק לפי הזמנת הצאר. החל משנת 1752 הציבור הורשה לבקר בגן בימים מסוימים. באותן השנים במהלך חודשי הקיץ בגן הופעל בית התיאטרון.

בשנת 1855 בשטח הגן הוצב פסל לזכרו של הסופר וממשיל המשלים הרוסי איבן קרילוב.

האימפריה הרוסית

האימפריה הרוסית (ברוסית: Российская Империя- Россійская Имперія), או רוסיה הקיסרית, הייתה מדינה ומערכת שלטונית שהתקיימה בהיסטוריה של רוסיה, החל בעלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בסוף המאה ה-17 ועד להדחתו של הצאר האחרון ניקולאי השני במהפכת פברואר בתחילת המאה ה-20. בתקופה זו התרחבו שטחיה של רוסיה מהאוקיינוס השקט במזרח ועד הים הבלטי במערב ועל פני מרבית מרכז אסיה והקווקז, ובשיא כוחה התפרס שטחה של האימפריה על פני שישית מכלל השטחים היבשתיים של כדור הארץ, והייתה שלישית רק לאימפריה הבריטית ולאימפריה המונגולית.

הריבונות הפוליטית הרוסית נקראה באופן רשמי האימפריה הרוסית בין השנים 1721 ל-1917. בירתה של האימפריה הייתה סנקט פטרבורג (אחרי 1914 שונה שמה של העיר ל"פטרוגרד").

בין השנים 1816–1833 המנונה של המדינה היה "תפילת הרוסים" של וסילי ז'וקובסקי ובין 1833–1917 "האל, נצור הצאר".

הצי הרוסי

הצי הרוסי (ברוסית: Военно-Морской Флот, ВМФ России; בתרגום חופשי: "הצי הימי הצבאי של רוסיה") הוא הזרוע הימית של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית והוא חיל הים של רוסיה. זהו הצי הגדול ביותר באירופה, כשברשותו למעלה מ-200 כלי שיט מתוכם 72 צוללות

רשמית, הצי הרוסי המודרני הוקם ב-17 בינואר 1992, אולם הצי הרוסי רואה את עצמו כיורש של הצי של הצאר פיוטר הגדול שייסד לראשונה את הצי הרוסי הקיסרי ב-30 באוקטובר 1696.

יום ראשון אחרון של חודש יולי נחשב ל"יום הצי" ונחגג משנת 1939. בצי הרוסי משרתים כ-148 אלף ימאים.

הצי הרוסי הקיסרי

הצי הרוסי הקיסרי היה הצי המלחמתי של האימפריה הרוסית משלהי המאה ה-17 ועד סופה של הקיסרות ב-1917 וייסוד ברית המועצות.

וויווד

וויווֹד (מסלאבית: Војвода, Войвода, Wojewoda, Воєвода ועוד) הוא תואר צבאי ושלטוני אצל העמים הסלאביים ואצל חלק משכניהם.

אצל העמים הסלאביים היה הוויווד מנהיג צבאי ראשי שהוביל את העם לקרב, להבדיל מה"אדון" או הז'ופאן, שהיו השליטים. במהלך ימי הביניים, התמזגו בהדרגה שני התארים, כך שהוויווד היה גם תואר השליט.

התארים היו מקובלים במספר ארצות, ובהן נסיכות מולדובה, ולאכיה, טרנסילבניה, בוהמיה, בוסניה, בולגריה, רוסיה, פולין, סרביה, מונטנגרו ומקדוניה. שמם של חלק משליטי ולאכיה ונסיכות מולדובה, כמו דראגוש וודה, סאס וודה ואחרים, כולל את המילה וודה, לאחר השם הפרטי, כשהכוונה היא לסיומת של השם וויוודה.

ברוסיה הצארית וויווד היה מפקד צבאי של האזור וגם ראש המנהל המקומי. התפקיד בוטל במסגרת רפורמות של פיוטר הגדול.

בטרנסילבניה של ימי הביניים היה מקובל התואר vajda לשליטים ההונגריים ששלטו בה. מנהיגי ההיידוק הבולגריים תחת האימפריה העות'מאנית נקראו voevodes (ביחיד: voyvoda).

תואר הוויווד מקביל לתואר הלטיני דוכס ולתואר הגרמני הרצוג ועבר אותה התפתחות.

בפולין, כיום, משמש התואר ("województwo") לציון מושל מחוז.

חלוקה מנהלית של סנקט פטרבורג

החלוקה המינהלית של העיר סנקט פטרבורג מתבססת על החוק העירוני מ-25 ביולי 2005 "אודות המבנה הטריטוריאלי של סנקט פטרבורג" (О территориальном устройстве Санкт-Петербурга).

בגבולות הרבעים והאזורים ישנם 111 תת-רבעים מוניציפליים: 81 מהם מחוזות (אוקרוגים) מוניציפליים, 9 ערים (הנמצאים במחוז לנינגרד) ו-21 כפרים.

מתחם הארמונות והגנים בפטרהוף

מתחם הארמונות והגנים בפטרהוף (ברוסית: дворцово-парковый ансамбль Петергоф) - מתחם קיסרי הנמצא בפטרהוף על שפת המפרץ הפיני כ-29 ק"מ מסנקט פטרבורג. מקור השם הולנדי: "Peterhof" – החצר של פיוטר.

עד שנת 1918 היה המתחם מקום מושבו של הקיסר. בשנה זו הפך למוזיאון. בזמן מלחמת העולם השנייה נכבש על ידי הגרמנים. כשמונת אלפים פריטים וכ-50 פסלים הועברו לשטחים פנימיים של ברית המועצות עוד לפני הכיבוש הגרמני. לאחר המלחמה החלה מלאכת השיקום של המתחם שלא הסתיימה עד היום.

סנקט פטרבורג

סנקט פטרבורג (או סנט פטרסבורג; ברוסית: Санкт-Петербу́рг, בעבר: פטרוגרד, לנינגרד) היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה). תושבי העיר מכנים אותה בקיצור פטרבורג או פיטר (Питер). העיר שוכנת בצפון-מערב רוסיה, על שפת הים הבלטי, בשפך נהר הנייבה. סנקט פטרבורג היא מרכז תרבותי אירופי חשוב, בעלת מעמד מרכזי כעיר נמל ופתח למסחר עם אירופה.

העיר נוסדה ב-27 במאי 1703 על ידי הצאר פיוטר הגדול כ"חלון לאירופה" ושימשה כעיר הבירה מ-1712 ועד 1918 (בשנים 1914–1917 נקראה פטרוגרד). היא חדלה לשמש עיר הבירה לאחר מהפכת אוקטובר, כאשר הבירה שבה למוסקבה והעיר שינתה שמה ללנינגרד. אוכלוסיית העיר מונה מעל 5 מיליון תושבים (2018) והיא בירת מחוז לנינגרד והמחוז הפדרלי הצפון-מערבי. בעיר נמצא מושב בית הדין לחוקה של רוסיה, האספה הבין-פרלמנטרית של חבר המדינות, המפקדה הראשית של הצי הרוסי, מטה המחוז הצבאי המערבי של הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית.

שם העיר השתנה מספר פעמים בהיסטוריה, ואת שמה הנוכחי מבטאים אנשים בדרכים שונות. כשנוסדה העיר, היא נקראה על שם פטרוס הקדוש. פיוטר הגדול בחר להשתמש בתחילית "סנקט" ובסיומת "בורג" שמקורן בגרמנית, ובכך רצה לשוות לעיר אופי בינלאומי. בשנת 1914 שונה שמה לפטרוגרד (ברוסית: Петроград), ובשנת 1924 שונה שמה ללנינגרד (ברוסית: Ленинград) על שם ולדימיר לנין. ב-1991 היא שבה וקיבלה את השם "סנקט פטרבורג", לאחר משאל עם. בינואר 1993 הוענק לה מעמד עיר פדרלית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה סבלה העיר ממצור כבד שהביא למותם ברעב ובקור של למעלה מ-2 מיליון מתושבי העיר, שבעקבותיו הוענק לעיר בשנת 1945 מעמד עיר גיבורה.

העיר מהווה מרכז כלכלי, תחבורתי ותרבותי חשוב מאוד ברוסיה. המרכז ההיסטורי של העיר כולל אתרי מורשת עולמיים והוא אחד האזורים המתוירים במדינה. ביניהם נמצאים מוזיאון בארמיטאז', הקונסטקאמרה, תיאטרון מרינסקי, הספרייה הלאומית הרוסית, המוזיאון הרוסי, המבצר הפטרופאבלי וקתדרלת איסק.

פטרהוף

פטרגוף או פטרהוף (ברוסית: Петерго́ф; מגרמנית: Peterhof, "חצרו של פיוטר"), כונה פטרודבורץ (Петродворец) משנת 1944 עד 1997, היא עיירה ברובע ארמונות פיוטר הגדול בעיר הפדרלית סנקט פטרבורג, השוכנת לחוף הדרומי של המפרץ הפיני, לא הרחק מארמון קונסטנטין.

העיירה מארחת את אחד משני הקמפוסים של אוניברסיטת סנט פטרבורג ומפעל השעונים פטרודבורץ, אחד מיצרני השעונים המובילים ברוסיה. במקום שוכנת שורה של ארמונות וגנים, שנבנו בהוראתו של פיוטר הגדול ולפעמים נקראים "ורסאי הרוסית". הרכב הארמון יחד עם מרכז העיר ההיסטורי מוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

פטרהוף הוקמה בשנת 1710 כמעון פרברי קיסרי. משנת 1764 בעלת מעמד עיר. בעיר נמצא אנדרטה לאדריכלות עולמית וארמון ואמנות פארקים מהמאה ה-16: מוזיאון פטרהוף. בעלת מעמד של עיר מדעית מאז 2005.

נכון ל-2019 התגוררו בעיר 85,177 איש.

פרש הנחושת

פרש הברונזה או פרש הנחושת (ברוסית: Медный всадник) הוא פסלו של הצאר פיוטר הגדול המוצב במרכז סנקט פטרבורג.

הפסל נבנה מארד אך קיבל את שמו בעקבות שיר מפורסם של אלכסנדר פושקין. הפסל הוא אחד מסמלי העיר ולימים גם הפך לסמלם של אולפני הקולנוע "לנפילם" שממוקמים בעיר.

צבא האימפריה הרוסית

צבא האימפריה הרוסית או הצבא הרוסי הקיסרי (ברוסית: Русская императорская армия) הוא צבא היבשה של האימפריה הרוסית שהוקם על ידי פיוטר הגדול על בסיס כוחות היבשה של רוסיה הצארית. ברפורמות הצבאיות של אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, הוקם משרד הצבא של האימפריה הרוסית כדי לנהל את הכוחות המזוינים של האימפריה הרוסית. בשיאו היה הצבא הרוסי הקיסרי הגדול ביותר באירופה, בתחילת המאה ה-20.

קתדרלת פטרופבלובסקיה

קתדרלת פטר ופול או פֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסקיה (ברוסית:Петропавловский собор) היא קתדרלה פרבוסלאבית הממקומת בתוך מבצר פטרופבלובסקיה בסנקט פטרבורג, רוסיה. הקתדרלה נחשבת לאחת מנקודות הציון העירוניות הוותיקות ביותר בעיר. היא נבנתה בשנים 1712–1733 ב"אי הארנבים" לאורך נהר הנייבה.

הקתדרלה והמבצר בתוכו שוכנת נבנו בתקופת שלטונו של פיוטר הגדול ותוכננו על ידי דומניקו טרזיני. מגדל הפעמונים של הקתדרלה הוא מגדל הפעמונים הגבוה ביותר בעולם המשתייך לכנסייה אורתודוקסית ומכיוון שמגדל הפעמונים אינו עומד בפני עצמו, אלא מהווה חלק בלתי נפרד ממבנה הקתדרלה עצמה לעיתים הקתדרלה מתארת בתור הכנסייה האורתודוקסית הגבוהה בעולם.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

שושלת רומנוב

בית רומנוב (ברוסית Рома́новы, Románovy,) היא שושלת הצארים השנייה והאחרונה ששלטה באימפריה הרוסית שלטון אבסולוטי בין השנים 1613 ל-1917.

הרומנובים זכו לגדולה כבויארים (אצולה פאודלית) של הדוכסות הגדולה של מוסקבה ואחר כך תחת שלטון הצארים של רוסיה בשושלת רוריק, שנכחדה עם מותו של הצאר פיודור הראשון בשנת 1598. לאחר קרבות ירושה בתקופת הצרות נבחר ב-21 בפברואר 1613 מיכאל רומנוב בן ה-16, לצאר של רוסיה על ידי הפרלמנט (Zemsky Sobor), ובכך נוסד בית רומנוב (Romanovs) כשושלת הצארים השנייה של רוסיה. נכדו של מיכאל, פיוטר הגדול, העביר את הבירה של רוסיה תחת רומנוב לסנקט-פטרבורג והקים את האימפריה הרוסית בשנת 1721 והפך את המדינה למעצמה גדולה באמצעות סדרה של מלחמות ורפורמות. דורות צאצאיו הישירים של רומנוב הסתיימו בשנת 1762, כאשר הצארית יליזבטה, קיסרית רוסיה נפטרה. יורשה, פיטר השלישי היה מבית הולשטיין-גוטורפ, שלוחה של בית אולדנבורג הגרמני ששלט בדנמרק, ולכן צאצאיה של אליזבת נקראים לפעמים "הולשטיין-גוטורפ-רומנוב". עם התפטרותו של הצאר ניקולאי השני ב-15 במרץ 1917 בעקבות מהפכת פברואר הסתיימו 304 שנים של שלטון רומנוב. ב-1918 הוצאו להורג הצאר ומשפחתו על ידי הבולשביקים, ו-47 ניצולי בית רומנוב הוגלו לחו"ל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.