פטר פאול רובנס

פטר פאול רובנס (פלמית: Peter Paul Rubens; ‏ 28 ביוני 1577 - 30 במאי 1640) היה צייר פלמי. נחשב לאחד מהציירים הפוריים ביותר מתקופת הבארוק, וכיום הוא בין הציירים האירופיים הידועים והאהובים ביותר. תמונותיו מצטיינות בסגנון מפואר, המדגיש מרקמים, תנועה, צבעים חיים וחושניות. הוא ידוע בציורים שצייר כחלק מאמנות הקונטרה-רפורמציה, ביניהם דיוקנאות, ציורי-מזבח כנסייתיים, ציורי נוף וציורים בעלי נושאים היסטוריים, מיתולוגיים ואלגוריים. נוסף לעבודתו כצייר המנהל סטודיו גדול ומצליח באנטוורפן, שציוריו פופולריים בקרב אצילים ואספני אמנות ברחבי אירופה, רובנס היה גם הומניסט בעל חינוך קלאסי, אספן אמנות ודיפלומט, שזכה לתוארי אבירות גם מפליפה הרביעי, מלך ספרד וגם מצ'ארלס הראשון מלך אנגליה.

פטר פאול רובנס
Pieter Paul Rubens
Sir Peter Paul Rubens - Portrait of the Artist - Google Art Project
Peter Paul Rubens 104b
דיוקן עצמי, במוזיאון לאמנות בווינה
Peter Paul Rubens Peter Paul Rubens - The Artist and His First Wife, Isabella Brant, in the Honeysuckle Bower
רובנס ואשתו

חייו

תחילת דרכו

רובנס נולד בעיר זיגן שבווסטפליה ליאן רובנס ומריה פֵּייפֶּלִינְקְס. אביו הקלוויניסט ואמו נמלטו מאנטוורפן לקלן ב-1568, בעקבות מהומות על רקע דתי והתנכלות לפרוטסטנטים תחת שלטון הספרדים בארצות השפלה. יאן רובנס היה לעורך דינה (ומאהבה) של אנה מסקסוניה, אשתו השנייה של וילם השתקן, והשתקע בחצרה בזיגן ב-1570. לאחר שנשלח לכלא בשל פרשיית האהבים, נולד פטר פאול רובנס ב-1577. המשפחה שבה לקלן כעבור שנה. ב-1589, שנתיים אחרי מות אביו, עבר רובנס עם אמו בחזרה לאנטוורפן, שם הוא גדל כקתולי. הדת מילאה תפקיד בולט בחלק גדול מיצירתו, ומאוחר יותר הוא הפך לאחד ממובילי הזרם הקתולי והקונטרה-רפורמציוני בציור.[1]

באנטוורפן קיבל רובנס חינוך הומניסטי, ולמד לטינית וספרות קלאסית. בגיל ארבע-עשרה הוא החל לעבוד כשוליה עם האמן טוביאס ורהאכט (Tobias Verhaeght), שכמעט אינו מוכר כיום. לאחר מכן הוא למד בהשגחתם של שניים מהציירים המובילים בעיר באותם ימים, המנייריסטים המאוחרים אדם ון נורט ואוטו וניוס.[2] חלק גדול מהכשרתו המוקדמת כלל העתקה של יצירות מוקדמות, למשל חיתוכי-עץ מאת האנס הולביין ותחריטים מאת מרקאנטוניו ראימונדי בעקבות רפאל. רובנס סיים את לימודיו ב-1598, והצטרף לגילדת לוקאס הקדוש כאמן עצמאי.[3]

איטליה (1600 - 1608)

ב-1600 נסע רובנס לאיטליה. הוא עצר קודם כל בוונציה, שם ראה לראשונה ציורים מאת טיציאן, ורונזה וטינטורטו, ואז השתקע במנטובה בחצר הדוכס וינצ'נצו הראשון גונזאגה. לצבעים ולקומפוזיצה של הציור הוונציאני, ובייחוד בעבודותיהם של ורונזה וטינטורטו, הייתה השפעה מיידית על ציוריו של רובנס, וסגנונו הבוגר והמאוחר הושפע עמוקות מטיציאן.[4] בתמיכתו הכספית של הדוכס, נסע רובנס לרומא דרך פירנצה ב-1601. הוא למד שם את אמנות יוון ורומא העתיקות, והעתיק יצירות של רבי-האמנים האיטלקיים. פסל לאוקואון ההלניסטי השפיע עליו באופן מיוחד, כמו גם יצירתם של מיכלאנג'לו, רפאל ולאונרדו דה וינצ'י.[5] כמו כן, הוא הושפע מציורים חדשים יותר ונטורליסטיים מאת קרוואג'ו. מאוחר יותר הוא צייר העתק של "קבורתו של ישו", המליץ לפטרונו, דוכס מנטובה, לקנות את "מות הבתולה", והיה לו חלק חשוב ברכישתה של "המדונה של מחרוזת התפילה" עבור הכנסייה הדומיניקנית באנטוורפן - כולם מאת קרוואג'ו. בעת שהותו ברומא השלים רובנס את ציור-המזבח הראשון שהוזמן אצלו, "הלנה הקדושה עם הצלב האמיתי", עבור בזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוזלמה ברומא.

Retrato ecuestre del duque de Lerma (Rubens)
תמונת הדוכס מלרמה שצייר רובנס בביקורו הראשון בספרד
Rubens vallicella
המדונה והילד, עם מלאכים מעריצים. שמן על צפחה ונחושת. הפאנל המרכזי במזבח הראשי של הכנסייה. 1608

רובנס נסע לספרד בתפקיד דיפלומטי ב-1603, והביא מתנות ממשפחת גונזאגה לחצר המלך פליפה השלישי. כשהיה שם הוא התרשם מהאוספים הגדולים של יצירות רפאל וטיציאן שאסף פליפה השני.[6] הוא גם צייר דיוקן של הדוכס מלרמה רכוב על סוס (כיום במוזיאון הפראדו), המדגים את השפעתם של ציורים כמו "קרל החמישי במילברג" מאת טיציאן. זה היה הראשון מבין מסעות שעתיד רובנס לערוך, מסעות שישלבו אמנות ודיפלומטיה.

עם שובו לאיטליה ב-1604, שם נשאר ארבע שנים נוספות, התיישב תחילה במנטובה, ואז בגנואה וברומא. בגנואה צייר רובנס דיוקנאות רבים, כמו למשל דיוקנה של המרקיזה בריג'ידה ספינולה-דוריה, בסגנון שעתיד להשפיע על ציורים מאוחרים יותר של אנתוני ון דייק, ג'ושוע ריינולדס ותומאס גיינסבורו.[7] הוא גם החל לחבר ספר שאיוריו מתארים ארמונות בערים האירופיות השונות. מ-1606 עד 1608 הוא שהה בעיקר ברומא. במהלך אותה תקופה הוא קיבל את ההזמנה החשובה ביותר שלו עד אז - עיטר המזבח הראשי של הכנסייה החדשה והאופנתית ביותר בעיר, סנטה מריה אין ואליצ'לה (הכנסייה כונתה גם בשם "קייזה נואובה", כלומר "הכנסייה החדשה"). נושא העבודה נועד לתאר סצנת לידתו של ישו וסביבו גרגוריוס "הגדול" וקדושים מקומיים חשובים. הגרסה הראשונה, ציור יחיד על בד, הוחלפה כמעט מיד בגרסה שנייה, טריפטיכון העשוי שלושה פאנלים המצוירים על צפחה, שניתן לסגור ולפתוח כך שיתגלה מראה דמותם של ישו ומריה בחגים חשובים (רובנס צייר גם את כיסוי הנחושת המסתיר את הציור רוב ימות השנה).[8]

לאיטליה הייתה השפעה עצומה על רובנס. מלבד ההשפעה האמנותית, הוא המשיך לכתוב רבים ממכתביו באיטלקית עד סוף ימיו, חתם בשם "פייטרו פאולו רובנס" ודיבר בגעגועים על אפשרות השיבה לאיטליה - חלום שלא התגשם מעולם.[9]

אנטוורפן (1609 - 1621)

כששמע ב-1608 כי אמו נוטה למות, הוא החל להתכונן למסע חזרה לאנטוורפן. לרוע המזל, אמו מתה לפני שהספיק להגיע הביתה. הוא מצא את עצמו בעיצומה של תקופת שגשוג מחודש בעיר: חתימת ברית אנטוורפן באפריל 1609 הבטיחה 12 שנות הפסקת אש, ואפשרה את המשך המסחר הבינלאומי של העיר. בספטמבר של אותה שנה התמנה רובנס כצייר החצר על ידי אלברט השביעי, ארכידוכס אוסטריה ואשתו איזבלה, ששלטו בארצות השפלה הדרומיות. הוא קיבל אישור מיוחד להחזיק סטודיו באנטוורפן, במקום בחצר עצמה בבריסל, ואף לעבוד עבור לקוחות אחרים. הוא היה מקורב לארכידוכסית איזבלה עד מותה ב-1633, והתבקש לעבוד לא רק כצייר אלא גם כשגריר ודיפלומט. קשריו של רובנס עם העיר התחזקו כשהתחתן ב-1609 עם איזבלה בראנט, בתו של ההומניסט יאן בראנט, בן העיר.

ב-1610 הוא עבר לגור בבית חדש ובו סטודיו פרי תכנונו (כיום מוזיאון בשם "בית רובנס"). הבית היה וילה בסגנון איטלקי במרכז העיר, ובה סדנה שבה הוא והשוליות שלו ציירו את רוב התמונות; כמו כן היו בבית אוסף האמנות האישי שלו והספרייה, שניהם בין הגדולים שבעיר. התלמיד המפורסם ביותר שלו היה אנתוני ון דייק, שעד מהרה הפך לצייר הדיקנאות המוביל בפלנדריה ועבד עם רובנס לעיתים קרובות. רובנס שיתף פעולה לעיתים קרובות גם עם אמנים רבים המומחים בתחומם, בהם צייר החיות פרנס סניידרס, שצייר חלקים מהנשר בציור "פרומתאוס הכבול", וידידו הטוב, צייר הפרחים יאן ברויגל האב.

Rubens - Prometheus Bound
"פרומתאוס הכבול", עם פרנס סניידרס (1611-1612).

עיטורי מזבחות כמו "הקמת הצלב" (1610) ו"הירידה מן הצלב" (16111614) עבור קתדרלת אנטוורפן היו חשובים במיוחד עבור רובנס, וביססו את מעמדו כצייר החשוב בפלנדריה מעט אחרי בואו. "הקמת הצלב", לדוגמה, מדגימה היטב את הסינתזה שיצר רובנס בין "הצליבה" של טינטורטו בסקואולה דה סן רוקו בוונציה, הדמויות הדינמיות של מיכלאנג'לו וסגנונו האישי של רובנס עצמו. ציור זה נחשב לאחת הדוגמאות המשובחות של אמנות בארוקית דתית.[10]

רובנס דאג באותם ימים להוציא לעצמו מוניטין ברחבי אירופה בכך שצייר תדפיסים ועמודי-שער לספרים, בעיקר עבור ידידו בלתזאר מורטוס, בעליה של ההוצאה לאור פלנטין-מורטוס. מלבד כמה תצריבים מצוינים, הוא הסתפק רק ברישומים והניח את יצירת התדפיס למומחים, בהם לוקאס פורסטרמאן.[11] הוא גייס מספר עושי-תחריטים מתלמידיו של הנדריק גולציוס ולימד אותם בקפדנות את כל פרטי הסגנון הרצוי לו. הוא עיצב גם את חיתוכי העץ החשובים האחרונים לפני תחייתה של הטכניקה במאה ה-19.[12]

שליחויות דיפלומטיות, ומחזור הציורים "מארי דה מדיצ'י" (1621 - 1630)

ב-1621 הזמינה אצל רובנס מארי דה מדיצ'י, המלכה-האם של צרפת, שני מחזורי תמונות אלגוריים גדולים המעלים על נס את חייה ואת חיי בעלה, אנרי הרביעי, עבור ארמון לוקסמבורג בפריז. "חיי מארי דה מדיצ'י" (כיום בלובר) הושלם ב-1625, ואף על פי שהוא החל לעבוד על המחזור השני, הוא לא השלים אותו מעולם.[13] בנה של מארי, לואי השלושה-עשר, הגלה אותה מצרפת ב-1630, והיא מתה ב-1642 בקלן, בבית שבו חי רובנס בילדותו.[14]

אחרי תום הפסקת האש בת שתים-עשרה השנים ב-1621, הפקידו שליטי ספרד ההאבסבורגיים מספר שליחויות דיפלומטיות בידיו של רובנס.[15] בין 1627 ו-1630 הייתה הקריירה הדיפלומטית של רובנס פעילה במיוחד, והוא עבר בין חצרות ספרד ואנגליה בניסיון להביא שלום בין ארצות השפלה הספרדיות והפרובינציות המאוחדות. הוא גם נסע מספר פעמים לצפון הולנד כאמן וכדיפלומט. בחצרות השונות הוא נתקל מדי פעם בגישה לפיה אל להם לבני אצולה לעסוק בעבודת כפיים הכול סוג שהוא, כולל אמנות, אבל במקומות רבים קיבלו אותו כאיש המעלה. במהלך אותה תקופה קיבל רובנס תואר אביר פעמיים, תחילה על ידי פליפה הרביעי מספרד ב-1624, ואז על ידי צ'ארלס הראשון מאנגליה ב-1630. הוא גם קיבל תואר מאסטר לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' ב-1629.[16]

Peter Paul Rubens 004
"חטאו של אדם", על פי טיציאן (1628-29)
Peter Paul Rubens 019
אשתו השנייה של רובנס בגלימת פרווה, סביבות 1638

רובנס שהה שמונה חודשים במדריד ב-16281629. מלבד דיונים דיפלומטיים, הוא צייר גם כמה עבודות חשובות עבור פליפה הרביעי ופטרונים פרטיים. הוא גם החל שוב להתעמק בציוריו של טיציאן, והעתיק מספר תמונות שלו, כולל "חטאו של אדם" (1628-29).[17] במהלך שהותו בספרד הוא התיידד עם צייר החצר דייגו ולסקס. השניים תכננו לנסוע ביחד לאיטליה תוך שנה. אבל רובנס חזר לבסוף לאנטוורפן, ואילו ולסקס נסע לאיטליה בלעדיו.[18]

שהותו באנטוורפן הייתה קצרה, ועד מהרה הוא נסע שוב, הפעם ללונדון. רובנס נשאר שם עד אפריל 1630. יצירה חשובה מאותן שנים היא "אלגוריה של השלום והמלחמה" (1629, היום בנשיונל גאלרי).[1] הציור קשור למאמציו של רובנס בהשכנת שלום, והוא ניתן במתנה למלך צ'ארלס הראשון.

בעוד שהמוניטין של רובנס בקרב אספני אמנות והאצולה באירופה המשיכו לפרוח בתקופה זו, הוא והסטודיו שלו המשיכו לצייר ציורים מונומנטליים עבור פטרונים מקומיים באנטוורפן. "עלייתה לשמיים של מריה" (1625-26) עבור הקתדרלה של אנטוורפן היא דוגמה בולטת אחת.

שנותיו האחרונות (1630 - 1640)

Peter Paul Rubens - A View of Het Steen in the Early Morning
טירת "הט סטן" בסתיו עם ציידים, 1635-38

העשור האחרון לחייו של רובנס עבר עליו באנטוורפן ובסביבתה. הוא עדיין עסק בציורים שהוזמנו אצלו מפטרונים בחוץ-לארץ, למשל ציורי התקרה עבור בית המשתאות בארמון וייטהול של איניגו ג'ונס בלונדון.

ב-1630, ארבע שנים אחרי מות אשתו הראשונה, התחתן הצייר בגיל 53 עם הלן פורמאן בת ה-16. הלן היא שהייתה מקור ההשראה לדמויות שופעות הבשר ברבים מציורים בשנות השלושים של המאה ה-17, כולל "משתה ונוס", "שלוש הגרציות" ו"החלטתו של פאריס". באחרון מביניהם, שהוזמן עבור החצר הספרדית, זיהו מתבוננים בני התקופה את אשת האמן בדמותה של ונוס. בדיוקן אינטימי שלה, "הלן פורמאן בגלימת פרווה", נראה כי רובנס ביסס את דיוקנה של אשתו באופן חלקי על פסלים קלאסיים של ונוס העירומה, כמו אפרודיטה מקנידוס או ונוס מדיצ'י.

ב-1635 קנה רובנס אחוזה מחוץ לאנטוורפן בשם "הט סטן" ("האבן"), ובילה שם את רוב זמנו. עבודותיו המאוחרות מתאפיינות בציורי נוף אישיים יותר. הוא גם הסתמך יותר על מסורת ארצות השפלה המוקדמת של ציירים כמו פיטר ברויגל האב, כמו בציור "יריד פלמי" מ-1630.

ב-30 במאי 1640 נפטר רובנס בגיל 63 משיגדון, ונקבר בכנסיית יעקב הקדוש באנטוורפן. משתי נשותיו הוליד רובנס שמונה ילדים, שלושה מאיזבלה וחמישה מהלן; הצעיר ביותר נולד שמונה חודשים אחרי מותו.

יצירתו

Peter Paul Rubens 083
"ציד ההיפופוטם", 1616. ציוריו של רובנס מפורסמים באנרגיה העצומה הטמונה בהם, ובתנועה הסוערת שכאילו נלכדה בעדשת מצלמה.

רובנס היה אמן פורה מאוד. התמונות שצייר על פי הזמנה היו על פי רוב בנושאים דתיים, ציורים "היסטוריים" (כולל נושאים מיתולוגיים) ותמונות ציד. הוא צייר דיוקנאות, בעיקר של חבריו, ודיוקנאות עצמיים, ובשנותיו האחרונות צייר גם ציורי נוף. הוא גם עיצב שטיחי קיר והדפסים, ואף תכנן את ביתו שלו. הוא גם תכנן את העיטורים החד-פעמיים לאירוע החגיגי שבו נכנס הקרדינל-אינפנטה פרננדו לאנטוורפן ב-1635.

הרישומים שלו רבי-עוצמה על פי רוב, אבל אינם מאוד מפורטים; הוא גם השתמש לעיתים קרובות בשיטת "סקיצת השמן", שבה מכינים טיוטה לציור כבר בצבעי שמן. הוא היה בין האמנים החשובים האחרונים שציירו על לוחות עץ, אפילו תמונות גדולות מאוד, אבל הוא צייר גם על קנווס, בעיקר בעבודות שנועדו להישלח למרחק גדול. בציורי מזבח הוא צייר לפעמים על צפחה כדי להפחית את בעיית ההשתקפות.

סטודיו

ניתן לחלק את התמונות לשלוש קטגוריות: אלו שצוירו על ידי רובנס עצמו, אלו שהוא צייר רק חלקים מהן (בעיקר פנים וידיים) ואלו שהוא רק פיקח עליהן. כפי שהיה נהוג בזמנו, הייתה לו סדנה גדולה ובה תלמידים ושוליות רבים, שחלקם - כמו אנתוני ון דייק - התפרסמו בזכות עצמם. לעיתים קרובות הוא היה שוכר אמנים מומחים אחרים כדי לבצע אלמנטים כמו חיות או טבע דומם בציורים גדולים, ביניהם פרנס סניידרס ויאקוב יורדאנס.

ערכן של יצירותיו

Peter Paul Rubens Massacre of the Innocents
טבח התמימים

הציור "טבח החפים מפשע", שהתגלה לא מכבר, המתאר את טבח התמימים בברית החדשה, נמכר ללורד תומסון הקנדי במכירה פומבית של סות'בי ב-10 ביולי 2002, תמורת 49.5 מיליון ליש"ט. נכון לעת כתיבת דברים אלה (2007) זהו הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור ציור קדם-מודרני. הציור מוצג כיום בגלריה לאמנות של אונטריו בטורונטו.

מקורות

  • Belkin, Kristin Lohse (1998). Rubens. Phaidon Press. ISBN 0-7148-3412-2.
  • Belting, Hans (1994). Likeness and Presence: A History of the Image before the Era of Art. University of Chicago Press. ISBN 0226042154.
  • Held, Julius S. (1975) "On the Date and Function of Some Allegorical Sketches by Rubens." In: Journal of the Warburg and Courtauld Institutes. Vol. 38: 218–233.
  • Held, Julius S. (1983) "Thoughts on Rubens' Beginnings." In: Ringling Museum of Art Journal: 14–35. ISBN 0-916758-12-5.
  • Jaffé, Michael (1977). Rubens and Italy. Cornell University Press. ISBN 0801410649.
  • Martin, John Rupert (1977). Baroque. HarperCollins. ISBN 0064300773
  • Mayor, A. Hyatt (1971). Prints and People. Metropolitan Museum of Art/Princeton. ISBN 0691003262.
  • Pauw-De Veen, Lydia de. "Rubens and the graphic arts." In: Connoisseur CXCV/786 (Aug 1977): 243–251.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Belkin (1998): 11–18
  2. ^ Held (1983): 14-35.
  3. ^ Belkin (1998): 22–38
  4. ^ Belkin (1998): 42; 57.
  5. ^ Belkin (1998): 52–57
  6. ^ Belkin (1998): 71–73
  7. ^ Belkin (1998): 75
  8. ^ Jaffé (1977): 85–99; Belting (1994): 484–90, 554–56.
  9. ^ Belkin (1998): 95.
  10. ^ Martin (1977): 109
  11. ^ Pauw-De Veen (1977): 243-251
  12. ^ A Hyatt Mayor, Prints and People, Metropolitan Museum of Art/Princeton, 1971, no.427-32, ISBN 0691003262
  13. ^ Belkin (1998): 175; 192; Held (1975): 218–233, esp. pp. 222–225.
  14. ^ Belkin (1998): 173-175.
  15. ^ Belkin (1998): 199–228
  16. ^ Belkin (1998): 339–340
  17. ^ Belkin (1998): 210–218
  18. ^ Belkin (1998): 217–218
28 ביוני

28 ביוני הוא היום ה-179 בשנה (180 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 186 ימים.

30 במאי

30 במאי הוא היום ה-150 בשנה (151 בשנה מעוברת), בשבוע ה-22 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 215 ימים.

אנגיארי

אנגיארי (Anghiari) היא עיירה במחוז טוסקנה שבאיטליה.

העיר מפורסמת בעקבות הקרב שאירע בה בין פירנצה למילאנו ב-29 ביוני 1440. הקרב היה השראה לציור מאת הצייר המפורסם לאונרדו דה וינצ'י. ציורו אבד, אך בעזרת סקיצה של הציור, צייר אותו שוב הצייר פטר פאול רובנס.

בכל שנה בחודש יולי מתקיים בעיר פסטיבל אנגיארי שמציג מוזיקה קלאסית, מוזיקה קאמרית, יצירות למקהלה ואופרה. בפסטיבל מופיעה התזמורת הלונדונית Southbank Sinfonia בניצוחו של סיימון אובר (Simon Over).

אנתוני ואן דייק

אנתוני ואן דייק (בפלמית: Anthony van Dyck ;‏ 22 במרץ 1599 – 9 בדצמבר 1641) צייר פלמי, משותפיו לסדנה של פטר פאול רובנס.

אסכולת אנטוורפן

אסכולת אנטוורפן היא תנועה אמנותית שמרכזה היה באנטוורפן, במהלך המאה ה-16, כאשר בתקופה זו היוותה העיר מרכז כלכלי של ארצות השפלה, ולאחר מכן במאה ה-17 כאשר הפכה למעוז האמנותי של הבארוק הפלמי, בעיקר בידי האמן פטר פאול רובנס.

גלריית האמנות של אונטריו

גלריית האמנות של אונטריו (אנגלית: Art Gallery of Ontario: AGO) הוא מוזיאון האמנות החשוב ביותר בעיר טורונטו ואחד הגדולים בצפון-אמריקה. בגלריה נמצא האוסף הנרחב ביותר בעולם של פסלי הנרי מור ומבחר אמנות אירופאית וקנדית.

גמלדה-גאלרי

גמלדה-גאלרי (גרמנית: Gemäldegalerie) הוא אחד המוזיאונים הלאומיים של ברלין הממוקם בקומפלקס המוזיאונים קולטורפורום, והוא משכנו של אחד האוספים החשובים והגדולים בעולם של הציור האירופי בין המאה ה-13 למאה ה-18. אוסף יצירותיו של רמברנדט האצור בגלריה, הוא השני בגודלו בעולם.

דוד טנירס הבן

דָוִד טֶנִירְס הבן (פלמית: David Teniers II; ‏ 15 בדצמבר 1610 - 25 באפריל 1690) היה צייר פלמי.

חסד רומי

חסד רומי (Carità Romana) הוא מוטיב אמנותי המגולל את סיפורה של בת בשם פֵּרוֹ המיניקה בחשאי את אביה, קימוֹן, לאחר שנאסר ונגזר דינו למות ברעב. היא נתפשת בשעת מעשה על ידי אחד מסוהרי אביה, אך המעשה המיטיב והבלתי-אנוכי שלה מרשים את שופטי אביה והוא זוכה להשתחרר.

הסיפור מובא בספרו של ההיסטוריון הרומי ולריוס מקסימוס "תשעה ספרים של מעשים ומימרות ראויים לציון של בני רומא העתיקים" ("De Factis Dictisque Memorabilibus Libri IX"), והוא מובא בתור מעשה נשגב ומכובד של חמלת בת על אביה. במקדש האלה פיאטס (Pietas; אלת הנאמנות הרומית) הוצב ציור של המעשה. הסיפור הדהד בקרב בני רומא העתיקה את הסיפור מן המיתולוגיה האטרוסקית על יונו המיניקה את הרקולס המבוגר.

בנצרות, מתאר הסיפור שניים מתוך שבעת מעשי החסד - ביקור האסיר והזנת הרעב.

במהלך המאה השבע עשרה והמאה השמונה עשרה, שימש המוטיב בציוריהם של ציירים אירופאיים רבים. בהם פטר פאול רובנס, שיצר כמה גרסאות לציור המעשה, ואמן הבארוק קאראווג'ו. חלק מן האמנים בחרו לתת לסיפור פרשנות נועזת וכמו-אירוטית, ואחרים בחרו בהצגה צנועה יותר.

הסיפור זכה לפרשנויות ספרותיות שונות, בהן ב"ענבי זעם" של ג'ון סטיינבק וב"חסד ספרדי" של א. ב. יהושע.

מוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב לאמנות הוא אחד ממוזיאוני האמנות החשובים בישראל. המוזיאון פועל בלב מטרופולין גוש דן ומהווה מאז הקמתו ב-1932 ועד היום מוסד אמנות ותרבות מרכזי בארץ.

המוזיאון מתמקד בתחומים של אמנות מודרנית ועכשווית. בבעלותו אוסף לאמנות ישראלית מהגדולים בעולם ואוספים לאמנות מודרנית, רישום והדפס, אמנות עכשווית, צילום, עיצוב ואדריכלות ואוסף לאמנות אירופאית מהמאה ה-16 עד המאה ה-19. בשבעת האוספים ניתן למצוא, בין השאר, יצירות של האמנים פטר פאול רובנס, מאוריצי גוטליב, ג'יימס אנסור, אלכסנדר ארכיפנקו, פבלו פיקאסו, מארק שאגאל, נחום גוטמן, אריה ארוך, פרנסיס בייקון, לאה ניקל, אביבה אורי, משה קופפרמן, מיכה בר-עם, יעקב קאופמן, מיכל נאמן, אניש קאפור, עדי נס וסיגלית לנדאו.

המוזיאון ממוקם באזור הצפוני של מרכז העיר תל אביב-יפו ומשתרע על פני ארבעה בניינים: הבניין הראשי והבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר ממוקמים בשדרות שאול המלך בסמוך לבתי המשפט, ספריית בית אריאלה והמשכן לאמנויות הבמה. מבנה נוסף של המוזיאון, ביתן הלנה רובינשטיין לאמנות עכשווית, שוכן לצד היכל התרבות ותיאטרון הבימה ברחוב תרס"ט. סדנאות האמנות של אגף החינוך פועלות במרכז יוסף ורבקה מאירהוף לחינוך לאמנות שברחוב דובנוב.

משכנו הראשון של המוזיאון היה ב"בית דיזנגוף", ביתו הפרטי של מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב, אשר יזם וייסד את הקמת המוזיאון. בשנת 1948 נערך בבית דיזנגוף טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

בשנת 2018 נשבר שיא המבקרים במוזיאון עם מספר של 1,018,323 כניסות למוזיאון במהלך השנה.בזכות נתון זה, נכנס מוזיאון תל אביב לאמנות לרשימת 100 המוזיאונים לאמנות עם כמות המבקרים הגבוהה ביותר לשנת 2018 ודורג במקום ה-72 ברשימה.

מות אדוניס

מות אדוניס הוא ציור שמן על קנווס משנת 1614 לערך מאת האמן הפלמי פטר פאול רובנס. הציור המונומנטלי במידות של 3.25 מטר לרוחב ו 2.12 מטר לגובה, מתאר את האלה ונוס המבכה את אהובה המת כאשר מצטרפים אליה בצערה שלוש הגראציות וקופידון. הציור מוצג במוזיאון ישראל בירושלים.

מפגש יעקב ועשו

סיפור מפגש יעקב ועשו מופיע בפרק ל"ג של ספר בראשית. לפי הסיפור, לאחר שנאבק עם המלאך המשיך יעקב בדרכו לקראת עשו אחיו ולפתע כשהרים את עיניו גילה את עשו ואיתו ארבע מאות איש צועדים לקראתו.

יעקב נלחץ מאוד וחצה את מחנהו לשני מחנות, וגם בתוך מחנה המשפחה סידר יעקב את האנשים לפי העדפתו, ראשונות היו בלהה וזלפה ואיתן ילדיהם, לאחר מכן עמדה לאה וילדיה ואחרונים צעדו רחל וילדיה. יעקב עצמו רץ לפניהם והשתחווה שבע פעמים לעשו. רחמיו של עשו התעוררו עליו והוא נפל על צוואר אחיו ונשקו.

סוף המעשה היה כאשר ניסה עשו לשכנע את יעקב לצעוד איתו לשעיר אך יעקב הצליח להתחמק בתירוצים שונים וצעד לבדו עם כל משפחתו.

פאריס (מיתולוגיה)

פאריס (יוונית: Πάρις), ידוע גם כאלכסנדרוס (יוונית: Ἀλέξανδρος), בנו של פריאמוס, מלך טרויה, מופיע במספר אגדות יווניות. הדוגמה הבולטת ביותר היא חטיפתה או בריחה משותפת עם הלנה, מלכת ספרטה, אשר הייתה הסיבה המיידית לפרוץ מלחמת טרויה. מאוחר יותר במלחמה זו, פאריס פצע והרג את אכילס בעקבו בעזרת חץ.

כאשר נולד פאריס, אוראקל טען שהוא יביא לנפילתה של טרויה. לכן, הוריו שלחו אותו להר אידה, בתקווה שכך תימנע התגשמות הנבואה.

פיטר ברויגל האב

פיטר ברויגל (לעיתים נכתב בְּרֶחֶל. בהולנדית: Pieter Bruegel de Oude‏; 1525 - 9 בספטמבר 1569) היה צייר פלמי שנודע בציורי נוף וחיי איכרים.

יצירותיו של ברויגל התמקדו בקטנותו של האדם מול עוצמתו של הטבע, וניכרת בהן השפעתו של הירונימוס בוש.

ברויגל נחשב לצייר הפלמי המקורי ביותר בזמנו, ולצייר הנוף המערבי הראשון. פיטר ברויגל הוא אבי שושלת ציירי ברויגל. בניו הם פיטר ברויגל הבן ויאן ברויגל האב, שהיה עוזרו של פטר פאול רובנס. בנו של יאן ברויגל האב היה הצייר יאן ברויגל הבן.

קרב אנגיארי

קרב אנגיארי היה קרב בעיירה אנגיארי שבאיטליה בשנת 1440 - בו ניצחה הרפובליקה של פירנצה את צבא דוכסות מילאנו, והבטיחה את שלטונה על מרכז איטליה.

הקרב התפרסם בעיקר בעקבות ציור שנקרא על שם הקרב קרב אנגיארי אותו ניסה לצייר הצייר המפורסם לאונרדו דה וינצ'י - צייר המונה ליזה, אולם הוא השאיר רק רישום הכנה של הציור בעוד הציור עצמו כנראה אבד. מאוחר יותר נעשו ניסיונות על ידי אמנים שונים לשחזר את הציור מתוך הסקיצה שנותרה, כאשר הניסיון הידוע ביותר נעשה על ידי פטר פאול רובנס.

קרונוס

קרונוס או כרונוס (ביוונית: Κρόνος) הוא שליט הטיטאנים (ענקים קדומים) במיתולוגיה היוונית. במיתולוגיה הרומית הוא נקרא סטורנוס.

קתדרלת באוו הקדוש

קתדרלת באוו הקדוש, הידועה גם כ-Sint-Baafs Cathedral או בהולנדית: Sint Baafskathedraal) היא קתדרלה רומית-קתולית בגנט הבנויה בסגנון גותי. היא מוקדשת לבאוו הקדוש.

המבנה מבוסס על קפלת יוחנן המטביל, שנבנתה מעץ. היא נחנכה על ידי טרנסמארוס, בישוף טורנה ונואיון. שרידים מהמבנה המקורי נמצאים בקריפטה מ-942.

הקפלה הורחבה בסגנון רומנסקי ב-1038 ושרידים לכך נמצאים בקריפטה.

במהלך המאה ה-14 ועד המאה ה-16 הורחבה הקתדרלה באופן רציף, בסגנון הגותי. בית מקהלה חדש ושווה נוספו למבנה, הטרנספט הורחב, נבנה בית מועצה לכנסייה וספינות משניות. כמו כן, נבנה מגדל יחיד במרכז חזית המבנה. עבודות אלה על הכנסייה הושלמו ב-7 ביוני 1569.

ב-1539, כתוצאה ממרד נגד קרל החמישי, קיסר הקיסרות הרומית הקדושה, פורק מנזר באוו הקדוש. אב המנזר והנזירים הפכו לקאנונים במועצת הכנסייה, שהוקדשה לבאוו הקדוש. כאשר הוקמה הדיוקסיה של גנט ב-1559 הפכה הכנסייה לקתדרלה. בכנסייה הוטבל גם הקיסר קרל החמישי.

הקתדרלה ידועה בזכות יצירות האמנות שלה, בהן ציור המזבח בקפלת Joost Vijd הידוע כ"הערצת השה" מאת הוברט ואן אייק ויאן ואן אייק. ציור זה נחשב ליצירת מופת של ואן אייק וכאחד מהיצירות החשובות ביותר ברנסאנס של ארצות השפלה. בקתדרלה נמצאת גם יצירת האמנות "באוו הקדוש נכנס למנזר גנט" מאת פטר פאול רובנס. יצירות המזבח נבזזו במלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים והוחזרו בידי צוות אנשי המונומנטים.

רלטיביזם אסתטי

רלטיביזם אסתטי הוא הגישה הפילוסופית לפיה שיפוט יופי הוא יחסי לפרט, לתרבות, לתקופה ולהקשר, ואין בנמצא תבחין אוניברסלי ליופי. לדוגמה, ונוס מווילנדורף המפוסלת או האישה בציוריו של פטר פאול רובנס נחשבו לכליל השלמות בעת יצירתן, אך כיום עשויות להיחשב לשמנות, בעוד תקנים בני-זמננו ליופי (דוגמת אלה המופיעים על שערי הז'ורנלים) עשויים היו שלא להיחשב כיאים בזמנו של רובנס.

רלטיביזם אסתטי משתייך לזרם הפילוסופי הידוע ככלל כרלטיביזם, המטיל ספקות באפשרות לגישה אפיסטמית ישירה אל "העולם החיצון", ולפיכך דוחה את הטענה הפוזיטיבית לפיה טענות המתארות את העולם החיצון יכולות להתברר כנכונות אובייקטיבית. סוגים אחרים של רלטיביזם כוללים את הרלטיביזם הקוגניטיבי (בבסיסו הטענה הכללית ליחסיות האמת והידע האנושי בכלל) ורלטיביזם מוסרי (לפיו שיפוטים מוסריים הם יחסיים). רלטיביזם אסתטי ומוסרי מהווה חלק מהרלטיביזם הקוגניטיבי.

רמוס ורומולוס

רמוס ורומולוס (Romulus & Remus) הם דמויות מהמיתולוגיה הרומית, אשר להם מיוחס ייסודה של העיר רומא. השניים היו אחים תאומים, בניו של האל מרס, אל המלחמה הרומי, וריאה סילביה, בתו של המלך נומיטור וכוהנת וסטה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.