פטריארך

פטריארךיוונית, פטרארכון: πάτερ, אב; άρχων, מנהיג; בעברית: אב) הוא תואר הניתן לאבי משפחה מורחבת.

בנצרות, בכנסייה היוונית-אורתודוקסית, הכנסייה המזרחית, הכנסייה הקתולית הכנסייה הארמנית והכנסייה האשורית המזרחית, משמעות המונח היא הבישוף הבכיר ביותר. הפטריארך שולט בשטח הנקרא פטריארכיה. היסטורית, פטריארכים היו לעיתים קרובות גם אתנרכונים, אנשי הדת הבכירים ביותר במדינה או ארץ מסוימת, אך אין הדבר כך בכל זרמי הנצרות. בכנסיות האוריינטליות הפטריארך הוא עצמו האפיפיור; בכנסייה המורמונית פטריארך הוא המקביל לכומר.

בישראל

בישראל מכהנים שלושה פטריארכים. היררכיית הכבוד שלהם נובעת מהוותק ההיסטורי הרציף בארץ ישראל של הקהילה אותה הם מייצגים. לפיכך סדר החשיבות הוא: הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, הפטריארכיה הארמנית-אורתודוקסית והפטריארכיה הלטינית.

ראו גם

1925 בברית המועצות

1925 בברית המועצות הייתה שנה בה נחגגה השנה השמינית למהפכת אוקטובר.

אוטוקפליה

אוטוקפליה (מיוונית: αυτοκεφαλία:‏ αὐτό = עצמי, κεφαλή ראש (פיגורטיבי), מנהיג) הוא מעמד של כנסייה בנצרות אורתודוקסית ובכנסיות המזרחיות הקדומות שלפיו ראש הכנסייה אינו כפוף לאף מנהיג דתי אחר, מחוץ למדינה, והיא בוחרת בעצמה את ראשה ואת ארכיבישופיה או המיטרופוליטים שלה. לרוב הכנסיות האורתודוקסיות יש מעמד כזה והן נקראות אוטוקפליות. הכנסיות האוטוקפליות עצמאיות במישור המנהל הדתי והמשפטי כלפי כל סמכות כנסייתית אחרת, ובראשן עומד, לפי המקרה, פטריארך, אפיפיור (באלכסנדריה),קתוליקוס (בארמניה, גאורגיה וכו') או ארכיבישוף. הכנסיות האוטקפליות נחשבות לשוות זו לזו, אך פטריארך קונסטנטינופול נחשב לראשון בין שווים.

יחד עם זאת הכנסיות האוטוקפליות האורתודוקסיות מכירות במסגרת הנצרות האורתודוקסית או עולם ה"אורתודוקסיה" והן שותפות באמונה, בפולחן ובמשפט הכנסייתי.

בישוף

בִּישׁוֹף (מגרמנית: Bischof; ביוונית: Επίσκοπος אֶפִּיסְקוֹפּוֹס – משגיח) או הֶגְמוֹן היא אחת הדרגות הגבוהות בהיררכיה של הכנסייה הנוצרית. זו הדרגה הגבוהה ביותר מבחינת היררכיה דתית ודרגות שמעליה הן אדמיניסטרטיביות או דרגות יוקרה.

בישוף עומד בראש מחוז כנסייתי (דיוקסיה), הוא האחראי על כל פעולות הדת ועל הקהילה הנוצרית כולה בעיר מחוז ובסביבותיה. הבישוף הוא זה שמסמיך כמרים במחוז עליו הוא אחראי. הכנסייה שבה מקיים הבישוף את טקסי הדת נקראת קתדרלה.

דיופיזיטיות

דיופיזיטיות (ביוונית עתיקה: δυοφυσῖται מילולית "שני טבעים") היא השקפה כריסטולוגית בדבר טבעו של ישו. הכריסטולוגיה שבה מחזיקות הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית היא דיופיזיטית, דהיינו שישו, שהוא התגלמות בן האלוהים בגוף אדם, מורכב משתי מהויות, אלוהית ואנושית.

במאה ה-5 התנהל וויכוח האם היה לישו בחייו טבע אחד – אלוהי, השקפה המכונה מונופיזיטיות, שיוצגה על ידי אוטיכס ראש המנזר בקונסטנטינופול, כנגד הדעה כי לישו היו שני טבעים, טבע אלוהי וטבע אנושי, השקפה דיאופיזיטית כדעת פלביאנוס, פטריארך קונסטנטינופול.

פלאבינוס כינס בשנת 448 סינוד שגינה את אוטיכס, האשים אותו בכפירה מונופיזיטית (חד-גשמית) ונידה אותו. אך אוטיכס חזר על דעתו וערער בפני דיוסקורוס הראשון, פטריארך אלכסנדריה וסוורוס, פטריארך אנטיוכיה. בתמיכתם, כינס הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני (408-450) בשנת 449 ועידה אקומנית באפסוס (שזכתה אחר־כך לכינוי "לטרוקיניום" - ועידת גזלנים) ובה זוכה אוטיכס ואילו פלביאנוס גונה, וזמן קצר אחר־כך מת. האפיפיור הבא, לאו הראשון לא הכיר בהחלטות הוועידה. בשנת 451 כונסה ועידת כלקדון, ובה תמכו ההגמונים בהשקפתו של לאו ואישרו את ההשקפה הדיאופיזיטית, שעל פיה היה ישו בחייו משיח בעל שני טבעים שלמים (הטבע האנושי והטבע האלוהי) שלא התמזגו לאחד, אף שהיו נמצאים בגוף אחד ולא נבדלו זה מזה. על פי השקפה זו ישו היה בעודו בחיים בעת בעונה אחת אל (ולפיכך היה זהה עם אלוהים באלוהיותו) ואדם (ולפיכך היה זהה לכל אדם אחר באנושיותו). כן הוציאה הוועידה מחוץ לכנסייה את אוטיכס, סוורוס ודיוסקורוס.

בראשית המאה ה-7 אף היה ניסיון לאחד את המונופיזיטיות והדיופיזיטיות באמצעות המונותליטיזם.

הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית

הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית (באוקראינית: Православна церква України) היא כנסייה אורתודוקסית עצמאית, אוטוקפאלית, במסגרת הנצרות האורתודוקסית המזרחית, ששטח הכהונה שלה הוא אוקראינה. הכנסייה נוסדה בשנת 2018 בטומוס (מסמך כנסייתי רשמי) שנחתם על ידי פטריארך קונסטנטינופול, ברתולומאיוס, ב-5 בינואר 2019 שניתק את הכנסייה של אוקראינה מן הכנסייה האורתודוקסית הרוסית-פטריארכיית מוסקבה אליה הייתה כפופה משנת 1686. בכך אוחדו "הכנסייה האורתודוקסית של אוקראינה - פטריארכיית קייב" ו"הכנסייה האוקראינית האורתודוקסית העצמאית" תחת המטרופוליט הנבחר אפיפניוס הראשון, המטרופוליט של קייב וכל אוקראינה (Митрополит Київський і всієї України). עצמאות הכנסייה הלאומית מהווה צעד נוסף בעצמאות המדינה והתנתקותה ממוסקבה. נשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו, השווה צעד זה למשאל העם שנערך במדינה ב-1991, ושאישר את הצהרת העצמאות שלה מברית המועצות.

הכנסייה האורתודוקסית הרוסית

הכנסייה האורתודוקסית (הפרבוסלבית) הרוסית (ברוסית:Русская православная церковь; בסלבית כנסייתית עתיקה: Рꙋ́сскаѧ правосла́внаѧ цр҃ковь) היא כנסייה עצמאית, אוטוקפאלית, במסגרת הנצרות האורתודוקסית המזרחית. הכנסייה הרוסית מונהגת על ידי פטריארך מוסקבה וכל רוּסיה, תפקיד הממולא מאז 2009 על ידי קיריל הראשון. משתייכים לה כ-145 מיליון מאמינים ברחבי העולם, כולל רובם המוחלט של הנוצרים ברחבי ברית המועצות-לשעבר וקהילות מהגרים שיצאו משטחיה. השם "פרבוסלבי" הוא תרגום מילולי של "אורתודוקסי" (מחזיק באמונה הישרה) לרוסית עתיקה.

הכנסייה האשורית

הכנסייה האשורית, פלג בנצרות, אשר התפלג משאר הכנסייה במאה ה-4 בעקבות המינות הנסטוריאנית.

הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית

הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטלית האוטוקפאלית (בגאורגית: საქართველოს სამოციქულო მართლმადიდებელი ავტოკეფალური ეკლესია) היא כנסייה אוטוקפאלית החברה בקומוניון האורתודוקסי-המזרחי, והכנסייה הלאומית של גאורגיה. המסורת מייחסת את מקורה לשליח אנדראס במאה הראשונה. היא הדת השלטת בגאורגיה מהמאה הרביעית.

חוקת גאורגיה מכירה בתפקידה המיוחד של הכנסייה האורתודוקסית בהיסטוריה של גאורגיה. עם זאת קובעת החוקה תנאים לעצמאותה של הכנסייה מהמדינה. מערכת היחסים בין הכנסייה למדינה הוסדרו, בשנת 2002, בהסכם קונסטיטוציוני, הקונקורדט של 2002.

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית

הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית (בערבית: كنيسة الروم الملكيين الكاثوليك) היא כנסייה אוניאטית העומדת בפני עצמה ("סואי יוריס") שהסתפחה למרות הכנסייה הקתולית לאחר שהתפצלה במאה ה-18 מן הכנסייה האנטיוכית. מאמיני הכנסייה, הקרויים מלכיתים, הם בעלי מוצא מעורב יווני ומזרח-תיכוני ונחשבים צאצאי ראשוני הנוצרים באנטיוכיה הסורית מן המאה הראשונה לספירה. הם מגדירים עצמם כ"קתולים מזרחיים מקיימי פולחן ביזנטי" – כלומר, הם כפופים לאפיפיור ולוותיקן אך זוכים תחת כנפיהם לאוטונומיה פולחנית במסגרתה הם משמרים את המנהגים והליטורגיה שמקורותיהם בנצרות המזרחית הקדומה.

מספר המשתייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית נאמד בכ-1.5 מיליון, כמחציתם בארצות המזרח התיכון השונות (בעיקר לבנון, סוריה, ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית) וכמחציתם מהגרים מארצות אלה (וצאצאיהם) שנפוצו ברחבי העולם - בעיקר במדינות מערב אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה.

בראש הכנסייה עומד מאז שנת 2017 הפטריארך יוסוף עבסי, שתוארו הרשמי "פטריארך אנטיוכיה וכל המזרח, אלכסנדריה וירושלים". הוא אחד מחמישה כהני דת נוצריים הנושאים בתואר "פטריארך אנטיוכיה", והוא כפוף ישירות לאפיפיור. הוא החליף בתפקידו את קודמו הפטריארך גרגורי לאחם, שעמד בראש הכנסייה משך 17 שנה, מאז שנת 2000. מקום מושב הפטריארכיה כיום בדמשק, סוריה.

המאה ה-4

המאה ה-4 היא התקופה שהחלה בשנת 301 והסתיימה בשנת 400. היא המאה הרביעית של המילניום הראשון.

הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול

הפטריארך האֶקוּמֶני של קונסטנטינופול (ביוונית: Οικουμενικός Πατριάρχης Κωνσταντινουπόλεω) הוא הפטריארך הכללי ה"ראשון בין שווים" בנצרות האורתודוקסית. בתפקידו זה הוא ראש וראשון לכל הבישופים האורתודוקסיים, יושב בראש כל קונציל של בישופים שבו הוא נוטל חלק, ומשמש כדובר הראשי של הכנסייה. עם זאת ובניגוד לאפיפיור בכנסייה הקתולית, הוא אינו נהנה מסמכות מעשית על פני הפטריארכים השונים או האוטוקפליות השונות בכנסייה המזרחית. המכהן הנוכחי במשרה הוא ברתולומאיוס מקונסטנטינופול.

מעמדו האקומני של הפטריארך היה מקור למחלוקת עם הרפובליקה הטורקית, שלפי חוקיה ביחס למיעוטים דתיים, הוא מוכר פשוט כ"פטריארך פנר" (פנר (Fener, Φανάρι) הוא רובע באיסטנבול בו שוכן מטהו).

עם תאריו של הפטריארך נמנים תואר הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול, שהיא אחת משש עשרה כנסיות אוטוכפליות ואחד מחמשת המרכזים הנוצריים המהווים את הפנטארכיה העתיקה. בתפקידו כראש הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול הוא מחזיק גם בתואר "ארכיבישוף קונסטנטינופול, רומא החדשה", משרה שכיום אין לה משמעות.

על פי המסורת הנוצרית, אנדראס הקדוש מינה בשנת 38 את איסטכיס לבישוף הראשון של ביזנטיון, וזה הבסיס לפטריארכיה של קונסטנטינופול.

כאשר הפך קונסטנטינוס את ביזנטיום ל"רומא החדשה" בשנת 330, נחשב לראוי כי הבישוף שלה, שקודם לכן היה פשוט סופרגן של הראקליאה, יהפוך שני בחשיבותו רק לבישוף של רומא עצמה. האפיפיורים של רומא התנגדו נמרצות לכך במשך עשרות שנים, משום שמיאנו לשנות את ההיררכיה הקיימת בכנסייה. בשנת 381, עם זאת, קבעה ועידת קונסטנטינופוליס הראשונה כי "בישוף קונסטנטינופול יהיה הראשון במעלת הכבוד אחרי בישוף רומא, משום שזוהי רומא החדשה".

האפיפיור דמסוס הראשון והאפיפיור גרגוריוס הראשון סירבו לאשר את החוק הקנוני הזה, צעד חריג ומעורר מחלוקת, משום שקביעות קונצילים אקומניים נחשבו למחייבות ביחס לכל הכנסיות הנוצריות. עם זאת, יוקרת המשרה המשיכה לצמוח תחת חסות הקיסר הביזנטי.

ועידת כלקדון בשנת 451 כוננה את קונסטנטינופול כפטריארכט בעל סמכות על פני אסיה הקטנה ותרקיה, עם סמכות של ערכאה עליונה בנושאי החוק הקנוני ביחס לפטריארכיות האחרות ושני בחשיבותו אחרי רומא. האפיפיור ליאו הראשון סירב לאשר את הקנון הזה, משום שבוצע בהיעדר נציגיו ורומא המשיכה לאורך מאות שנים להעניק את המקום השני בחשיבותו לקונסטנטינופול.

רק בעקבות הקונציל הלטרני הרביעי בשנת 1215 הותר לפטריארך קונסטנטינופול לשאת בתואר.[דרושה הבהרה] בשנת 1439 העניק קונציל פירנצה את התואר לפטריארך היווני. בפועל, היה די בסמכות הקיסר כדי להפוך את קונסטנטינופול לפטריארכיה השנייה בחשיבותה החל מקונציל כלכדון.

אחרי נפילת קונסטנטינופול תבע הסולטאן העות'מאני לעצמו את הזכות למינוי. בטורקיה של היום נדרש הפטריארך להיות אזרח טורקי, אך מותר לסינוד של קונסטנטינופול לבחור בו.

ועידת אפסוס

ועידת אפסוס היא הוועידה האקומנית השלישית, אשר כונסה בשנת 431 באפסוס שבאסיה הקטנה בהוראת הקיסר המזרחי תאודוסיוס השני. הוועידה עסקה במינות הנסטוריאנית והפלאגיאנית.

נסטוריוס , באותה תקופה פטריארך קונסטנטינופוליס, טען כי מריה הבתולה היא יולדת המשיח ולא יולדת האל, שכן היא ילדה רק את התגלמותו הגשמית-אנושית של ישו, ולא את הלוגוס האלוהי שבו. בכך, ובטיעונים אחרים שלו, כגון זה שעל הצלב סבל רק חלקו האנושי של ישו, נסטוריוס ביקש ליצור הפרדה ברורה יותר בין המהות האלוהית של ישו למהותו האנושית.

לגישה תאולוגית זו התנגד קירילוס האלכסנדרוני, פטריארך אלכסנדריה. על-מנת ליישב את המחלוקת, הורה הקיסר תאודוסיוס ה-2 לכנס ועידה אקומנית. הוועידה כונסה ב-22 ביוני 431 בנוכחות 200 בישופים, רובם מהמזרח, וקירילוס האלכסנדוני ישב בראשה ושימש בו-בזמן כנציגו של האפיפיור. תחת הנהגתו של קירילוס, ובהיעדר רבים מתומכיו של נסטוריוס בראשותו של יוחנן מאנטיוכיה אשר בוששו לבוא, הוועידה גינתה את הדוקטרינה של נסטוריוס וקבעה כי ישו היה אל ואדם באישיות (persona) אחת, בעל שתי מהויות - כלומר בעל טבע אלוהי וטבע אנושי באותה אישיות; כמו כן היא גזרה אנאתמה (חרם מהמעלה העליונה) על כל מי שיסרב לקבל על עצמו הכרעה זו.

בנוסף לכך, הוועידה אסרה על כל שינוי בקרדו כפי שנקבע בשנת 381 בוועידת קונסטנטינופוליס הראשונה על בסיס הקרדו של ניקיאה. כמו כן, הוועידה גינתה את הפלאגיאניות אשר כפרה בכך שהחטא הקדמון טימא את הנפש האנושית לעולם והכריזה עליה כמינות.

נסטוריוס עצמו סירב לקבל את החלטת הוועידה ופרש מהכנסייה, בהקימו את הכנסייה האשורית. גם יוחנן מאנטיוכיה סירב תחילה לקבל את דעתו של קירילוס האלכסנדוני, ואף החרים אותו לאחר הוועידה אך כעבור שנתיים, בשנת 433, התפייס עמו והסכים לנוסחת פשרה. למרות זאת, פשרה זו לא סתמה את הגולל על הוויכוחים התאולוגיים. כעבור שנים ספורות, מתוך החלטות הוועידה עצמה שהגדירו את טבעו של ישו כשתי מהויות - אנושית ואלוהית - באישיות אחת, צמחה המינות המונופיזיטית אשר פירשה בצורה שונה את הדוקטרינה התאולוגית שנקבעה לגבי מהותו של ישו בוועידת אפסוס ואשר נדונה בוועידת כלקדון עשרים שנה מאוחר יותר.

ניקון (פטריארך)

ניקון (ברוסית: Никон; לפני שהתנזר: Никита Минин‏; 7 במאי 1605 - 27 באוגוסט 1681) היה ראש הכנסייה הרוסית, הנהיג רפורמה דתית נרחבת, אך בסופו של דבר סולק מכל תפקידיו.

נצרות

הנצרות היא דת אברהמית שצמחה לפני כאלפיים שנה והתפשטה מארץ ישראל. היא הדת הגדולה בעולם ומספר המאמינים המשתייכים לפלגיה הרבים נאמד בלמעלה מ-2.3 מיליארד איש. כל הכנסיות הנוצריות מעמידות במרכז משנתן את דמותו של ישו, הנחשב למייסדה של הדת ולמורה דרכה. הרוב המוחלט ביניהן מקבל את אמונת היסוד כי ישו הוא בן האל, אחד משלושת מרכיביו השווים – יחד עם האל האב ורוח הקודש – של השילוש הקדוש שמהווה את אלוהים האחד, וכי התגלם בבשר כדי לגאול את האנושות מחטאיה ומת בצליבה כקורבן לשם כך. ישועת האדם מותנית בקבלת ישו כמשיח וכאלוהי. קיימות כנסיות הדוחות את מושג השילוש ואף קבוצות שוליים המזדהות כנוצריות ורואות בישו בן-תמותה בלבד, אם כי היתר לא מכירות בהן כלגיטימיות.

החלוקה הבסיסית בעולם הנוצרי היא בין הזרמים של ארצות מערב ומרכז אירופה ומושבותיהן מעבר לים לבין הזרמים של ארצות המזרח התיכון ומזרח אירופה. הפער נובע מגורמים תרבותיים וגאוגרפיים, בעיקר בין המערב שהשתמש בלטינית למזרח שהעדיף יוונית או שפות מקומיות, כמו גם מחלוקות תאולוגיות שונות. כנסיות המערב מונות בעיקר את הקתולים המכירים בסמכות האפיפיור והמסורה, ואת הפרוטסטנטים הדוחים את שתיהן, מעניקים חשיבות רבה לפרשנות האישית של כתבי הקודש ומפוצלים לרבבות גופים עצמאיים הנעדרים היררכיה ברורה. כנסיות המזרח כוללות, בין היתר, את האורתודוקסים הרואים את פטריארך קונסטנטינופול כ"ראשון בין שווים" בקרב מנהיגיהם ואת האוריינטלים הנבדלים מכל הקודמים בכך שהם דוחים את החלטות ועידת כלקדון מ-451 וגורסים שלישו היה טבע אחד בלבד.

הנצרות הקדומה התפתחה לאטה מן המאה הראשונה לספירה, קודם כל ככת יהודית קטנה שקידמה את תורת ישו ולאחר מכן כאמונה אוניברסלית שלא דרשה מגויים שהצטרפו אליה לשמור את חוקי התורה. לאחר הפיכתה לדת הרשמית של האימפריה הרומית במאה הרביעית, הפכה לדומיננטית באירופה ובעולם המערבי. במהלך התקופה הקולוניאלית, משלהי ימי הביניים ועד אמצע המאה ה-20, התפשטה הנצרות אל הקולוניות שהקימו הכובשים מאירופה ברחבי העולם וכיום רוב הנוצרים הם תושבי מדינות שמחוץ לעולם המערבי. לנצרות היה חלק חשוב ועיקרי בעיצוב תרבות המערב.

נצרות אורתודוקסית

הנצרות האורתודוקסית, או הנצרות האורתודוקסית המזרחית, היא קהילה של כנסיות נוצריות אוטוקפאליות (עצמאיות) המתבססת על מסורות נוצריות שהתפתחו בביזנטיון, בניגוד לנצרות הקתולית, אשר מתבססת על מסורות שהתפתחו באימפריה הרומית המערבית. מקורה ועיקר תפוצתה של האורתודוקסיה בארצות המזרח התיכון ובמזרח אירופה, אך יש לה שלוחות בכל רחבי העולם. מרכזה ההיסטורי הוא העיר קונסטנטינופול, היא איסטנבול של היום.

בנצרות האורתודוקסית מושם דגש רב יותר מן הנצרות הקתולית על הפן המיסטי והטקסי של הפולחן הנוצרי. השם "אורתודוקסי" פירושו "ישר האמונה", והוא מכוון לטענת הכנסייה האורתודוקסית לכך, שהיא הקהילה הקרובה ביותר למסורות הנוצריות המקוריות של ישו והשליחים. הן רואות עצמן כנצרות הלגיטימית ביותר, והשם איננו אלא כינוי אחד שהתקבע עבורן; הן רואות עצמן כ"קתוליות" (כלליות) ממש כשם שהכנסייה המוכרת כקתולית מגדירה עצמה כ"אורתודוקסית". ראשי הכנסיות האורתודוקסיות (9 פטריארכים, 2 ארכיבישופים ו-3 מטרופוליטנים) כפופים לשלטון האזרחי במדינות בהן הם יושבים (סוג של קיסרופאפיזם). לעיתים מכונה האורתודוקסיה "נצרות יוונית" בשל המורשת היוונית החזקה שלה, אך אין להתבלבל עם הכנסיות דוברות-היוונית בתוכה.

נצרות יוונית-אורתודוקסית

נצרות יוונית-אורתודוקסית (ביוונית: Ἑλληνορθόδοξη Ἑκκλησία, "הכנסייה היוונית אורתודוקסית") מונה את כל הכנסיות בתוך הנצרות האורתודוקסית ששפת התפילה שלהן או לפחות אחת מהמשמשות בהן היא יוונית קוינה ושסדריהן שואבים מהנהוג במורשת הביזנטית. הן נבדלות מהכנסיות האורתודוקסיות הסלאביות והאחרות, כמו הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, אך חולקות עמן הכרה בעליונותו הטקסית של פטריארך קונסטנטינופול וגישה דתית זהה לחלוטין. הכנסיות היווניות מונות ארבעה מתוך חמישה כסים מטרופוליטניים בפנטארכיה הישנה – קונסטנטינופול, אלכסנדריה, אנטיוכיה וירושלים – את הכנסיות האוטוכפאליות של יוון, קפריסין ואלבניה ומספר אפארכיות ברחבי העולם.

לעיתים משמש השם לכינוי כלל הכנסיות האורתודוקסיות, ללא תלות בשפה. הדבר נובע מהמורשת היוונית החזקה המשפיעה על כולן.

נצרות מזרחית קדומה

הכנסיות המזרחיות הקדומות, כנסיות לא-כלקדוניות וכנסיות שלוש הוועידות, והקוראות לעצמן הכנסיות המזרחיות האורתודוקסיות - הן הכנסיות המזרחיות הדוחות את החלטות ועידת כלקדון והדוגלות תחת זאת בדוקטרינה המיאפיזיטית. למרות הדמיון בשם, אין לבלבלן עם הנצרות האורתודוקסית הידועה גם היא כ"נצרות מזרחית".

פוטיוס

פוטיוס ה-1 (ביוונית: Φώτιος;‏ Photios או Photius;‏ 810 לערך - 893 לערך) היה הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול בין השנים 858—867 ו-877—886. בנצרות האורתודוקסית הוא מוכר כסנט פוטיוס הגדול.

פוטיוס נחשב כפטריארך החזק והמשפיע ביותר של קונסטנטינופול מאז יוחנן כריסוסטומוס, וכאינטלקטואל החשוב ביותר של זמנו. הוא היה דמות מרכזית בהמרת דתם של הסלאבים לנצרות ובפילוג הפוטיאני .

פוטיוס היה איש משכיל מאד ממשפחת אצולה בקונסטנטינופול. דוד-רבא שלו, טראסיוס , היה גם הוא הפטריארך של קונסטנטינופול. פוטיוס התכוון להיות נזיר, אולם במקום זאת בחר להיות מלומד ומדינאי. בשנת 858, מיכאל השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית, הדיח את הפטריארך איגנטיוס , ופוטיוס, שהיה עדיין הדיוט, מונה במקומו. בתוך מאבקי הכח בין האפיפיור והקיסר הביזנטי, איגנטיוס הוחזר למשרתו. עם מותו של איגנטיוס בשנת 877, חזר פוטיוס לכהן במשרה בהוראת הקיסר הביזנטי. האפיפיור החדש, יוחנן השמיני, אישר את הצבתו מחדש של פוטיוס במשרה. הקתולים רואים במועצה הרביעית של קונסטנטינופול (קתולית) כמנדה את פוטיוס, כחוקית. האורתודוקסים מחשיבים מועצה שנייה ושמה המועצה הרביעית של קונסטנטינופול (אורתודוקסית) , שהפכה את החלטות קודמתה כחוקית. המועצות העולמיות שבמחלוקת מציינות את סוף האחדות שיוצגה על ידי שבע המועצות האקונומיות הראשונות .

פטריארך אנטיוכיה

פטריארך אנטיוכיה הוא תוארו של הבישוף המכהן אנטיוכיה, אחת מחמש הכסים המקוריים של הנצרות. עקב הפיצולים בתוך הדת, מאז המאה החמישית ישנם כמה טוענים לתואר. כיום, בישופים מטעם חמש כנסיות שונות רואים עצמם כפטריארכים מאנטיוכיה.

ערכים בנצרות
נצרות
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתנצרות פרוטסטנטית (לותרניזםקלוויניזםאדוונטיזםבפטיזםמתודיזםאוונגליקליזם) • הכנסייה האנגליקניתנצרות אורתודוקסיתנצרות אוריינטליתהכנסייה האשורית ("נסטוריאנית")
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמון • כפרה • חסד • גאולה • אנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצונייםספר השעותהגיוגרפיה • הקאנון הנוצרי

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיור • פטריארך • חשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהמשפט קאנוני
יהדות משיחית

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.