פונדמנטליזם

פונדמנטליזם (יְסוֹדָנוּת על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית. באנגלית: Fundamentalism, מהמילה fundamentality, שׁוֹרשִׁיוּת. בערבית: اصولية) הוא מונח, לרוב נאמר בהקשר של דת, המתאר אמונה דתית שמאופיינת בקבלת כתבי קודש כפי שנכתבו, שאיפה לחזור ליסודות הדתיים המקוריים ושאיבת פרשנות מכתבי קודש עתיקים לסוגיות מודרניות שונות, לרבות פוליטיות ואידאולוגיות. הפונדמנטליסטים מעוניינים ליצור מצב בו ההתקדמות האנושית לא תפגע בערכי הדת העליונים. הם קוראים לשמור בקנאה על ציוויי כתבי הקודש ולחזור למקורות הדת ואף החלת חוקי הדת על החברה, אך הם לא בהכרח שוללים הישגים מודרניים. מכאן שהפונדמנטליזם היא גישה מודרנית לחברה.[1]

אטימולוגיה

מקור השם הוא בפועל הלטיני foundo שפירושו לייסד, ומכאן שם העצם foundum (יסודות), הבא לציין שעל המאמין לדבוק ביסודות הראשוניים של הדת כפשוטם. המונח הופיע בתחילת המאה ה-20, ותיאר את האגף השמרני הקיצוני בכנסיות הפרוטסטנטיות בארצות הברית, שהתגבש מתוך התנגדות לפרשנויות ליברליות של הדת ושדגל בין היתר בקבלת כתבי הקודש באופן מילולי. מי שטבע את המונח היה הכומר הבפטיסטי קרטיס לי לווס, שתיאר בטור מ-1 ביולי 1920 את 3,000 הצירים הבפטיסטים שהשתתפו בוועידה אודות יסודות האמונה כ"פונדמנטליסטים."[2]

תכנים מרכזיים

הפונדמנטליזם נחשב זרם דתי הסבור כי כל הכתוב בכתבי הקודש של דתו, במשמעותו הפשוטה, הוא אמת מדעית והיסטורית. הפונדמנטליזם מתנגד לפרשנות מודרנית של הכתובים ובעיקר כזו הרואה בהם אלגוריה. הוא אינו מתפשר על אמונתו ודוחה כל תאוריה שבראייתו סותרת את הכתוב בכתבי הקודש (כגון תורת האבולוציה).

מאפיין נוסף של הפונדמנטליזם הוא ראיית כתבי הקודש כמקור הבלעדי לערכים מוסריים, ללא צורך בשיפוט אנושי בלתי תלוי. בשל כך הפונדמנטליסטים אינם מקדשים ערכים ונורמות מודרניות, כדוגמת ליברליזם, שוויון, פמיניזם ודמוקרטיה, ורואים אותם כאופנות מתחלפות. במקרים מסוימים הם יאמצו נורמות מודרניות, אבל רק כפשרה המיועדת להקל על חיי השגרה. עם זאת, פונדמנטליסטים עשויים לאמץ נורמות חברתיות מחודשות מתוך ראייתן כמושרשות בדתם מקדמת דנא.

לדעת עמנואל סיוון וסקוט אפלבי, בתנועות פונדמנטליסטיות בעת החדשה יש נטייה ברורה לייחס אלטעות למנהיגים דתיים, בניסוחים גורפים או מסויגים.

פונדמנטליזם נוצרי

הפונדמנטליזם הנוצרי נהנה מתמיכה חזקה בקרב חוגים פרוטסטנטים בכמה אזורים בארצות הברית.

פונדמנטליזם יהודי

מקור המושג בנצרות, אך הוא נלקח ליהדות בהשאלה בניסיון להשוות בין זרמים. הזרמים העיקריים ביהדות האורתודוקסית מבוססים על קריאה פונדמנטליסטית בכתבי חז"ל ובדברי הראשונים והאחרונים. כלומר זרמים אלו מאמינים כי יש כתבי קודש מחייבים גם בימינו, שהם ספרות ההלכה. עם זאת חלק מהתכנים המרכזיים המפורטים לעיל לא מקובלים ביהדות גם ברוב זרמים אלו. לדוגמה, הרמב"ם (ועוד רבים) תוקף בחריפות את הקוראים את התורה כפשטה ומשליכים מכך למציאות מדעית, כי הם חושבים שהם דבקים בתורה אבל באמת יוצרים רק נזק ולגלוג על הדת.

פונדמנטליזם מוסלמי

הפונדמנטליזם האסלמי, שהחל מתחזק בשלהי שנות ה-70, דבק בקוראן ותובע מהמדינה לאמץ את חוק השריעה.

פונדמנטליזם בדתות המזרח

פונדמנטליזם בבודהיזם

פונדמנטליזם בודהיסטי נחשב לנדיר וחריג יחסית ביחס לדתות אחרות בשל התמקדות הבודהיזם בקידום הרוחני של הפרט יותר מאשר במשמעות המקורית של כתבים ואמרות של מנהיגים דתיים היסטוריים. אולם קימות קבוצות נרחבות שמונהגות על ידי נזירים, אשר ניתן להגדירן כפונדמנטליסטיות בהגדרה המושאלת של המושג כקנאות דתית. הפונדמנטליזם הבודהיסטי מתמקד בין היתר בפעילות (לעיתים אלימה) כנגד קבוצות דתיות ואתניות אחרות. אחת הדוגמאות לכך היא מיאנמר, בה נזירים בודהיסטים פופולריים מטיפים כנגד האוכלוסייה המוסלמית במדינה ומעודדים את המתיחות הדתית-אתנית במדינה, מה שהוביל ב-2013 לפרעות של בודהיסטים בעמי הרוהינגיה והקמן המוסלמים במדינה. פרעות אלו אף התפתחו החל מ-2016 לרדיפה ודיכוי מטעם השלטון. כמו כן, נזירים בודהיסטים רבים במיאנמר מביעים את התנגדותם למנהיגים ליברלים מדי לטעמם, כמו אונג סן סו צ'י.

פונדמנטליזם פוליטי

קיימות תנועות פוליטיות אשר נהוג לקרותן פונדמנטליסטיות, השואפות ליצור סדר חברתי מודרני המבוסס על מקורות הדת מבלי לשלול את מדינת הלאום.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ סמי זוביידה, האסלאם, העם והמדינה, עמוד 91
  2. ^ Norman W. Mathers, Battle for Orthodoxy: American Religious Thought (1870-1910), Wipf and Stock Publishers, 2018. עמ' 71.
אמירות הקווקז

אמירות הקווקז (בצ'צ'נית: Имарат Кавказ; ברוסית: Кавказский Эмират, לעיתים מכונה האמירות הקווקזית) היא ארגון ג'יאהדיסטי מיליטנטי , אשר פעיל בדרום רוסיה. מטרת הארגון היא לגרש את הנוכחות הרוסית באזור צפון הקווקז, ולהקים במקום אמירות אסלאמית עצמאית. אמירות הקווקז מהווה באופן מסוים יורשת לרפובליקה הצ'צ'נית של איצ'קריה, והיא הוקמה על ידי דוקה אומרוב, הנשיא לשעבר של איצ'קריה, אשר הפך לאמיר הראשון של המדינה.

בשלהי 2015 כבר לא הייתה לאמירות זו נוכחות ניכרת בצפון הקווקז, שכן, לאחר שרוב מנהיגיו חוסלו, רוב חברי האמירות ערקו למחוז הקווקז של המדינה האסלאמית בהנהגתו של אחד מפורשי הארגון, רוסטם אסילדרוב (Рустам Магомедович Асельдеров).

אסלאם קיצוני

אסלאם קיצוני הוא תפיסה רדיקלית של דת האסלאם. על פי הגדרת בית המשפט בבריטניה, אסלאם קיצוני הוא: "כל ביטוי של האסלאם המתנגד לדמוקרטיה, שלטון החוק, חירות הפרט, כבוד הדדי וסובלנות לדתות ואמונות שונות."

קיימת חפיפה מסוימת בין האסלאם הקיצוני לבין גישת האסלאמיזם.

רבים מתנגדים לשימוש במונח "אסלאם קיצוני" מחשש שהשימוש בביטוי זה יגרום לדה-לגיטימציה גורפת של דת האסלאם. כמו כן נמתחה ביקורת על השימוש בביטוי "אסלאם קיצוני" לתיאור אסלאמיזם לא-אלים.

אסלאמיזם

אסלאמיזם, הידוע גם כאסלאם פוליטי, הוא אידאולוגיה פוליטית הנגזרת מהשקפותיו השמרניות והדתיות של הפונדמנטליזם האסלאמי. בבסיס האידאולוגיה ניצבת ההנחה, לפיה האסלאם איננו דת ותו לא, כי אם מערכת פוליטית מורכבת החולשת על תחומי המשפט, הכלכלה והחברה במדינה.

האסלאמיזם חורט על דגלו עיצוב מחדש של המדינה על ידי החלה שמרנית וכוללת של החוק האסלאמי (שריעה, شريعة). עם זאת, הספרות האסלאמיסטית איננה מתמקדת ברובה במאבק בדתות אחרות, כי אם באידאולוגיות פוליטיות, שכן האסלאמיסטים נאלצו להתמודד מול תנועות מתחרות כמו קומוניזם במאבקם על תמיכת ההמונים. עוני רב ומתיחות בין-מעמדית הביאו לצמיחתן של תנועות סוציאליסטיות רבות ברחבי העולם המוסלמי במהלך המאה ה-20. ואולם התמוטטותה של ברית המועצות בשלהי המאה הביאה בסופו של דבר לירידה בהשפעתן של אידאולוגיות שמאליות. כתוצאה מכך, נותר האסלאמיזם בבחינת האידאולוגיה המהפכנית העיקרית בחברות המוסלמיות. העלייה הניכרת ברגש הדתי-מוסלמי, לצד העוינות הגוברת למערב ולישראל, הקנו לאידאולוגיה זו בסיס תמיכה נרחב.

לאחר פיגועי 11 בספטמבר (2001) זכה האסלאמיזם, בדומה לתנועות פוליטיות אחרות הנגזרות מהאסלאם, לתשומת לב גוברת בתקשורת המערבית. התקשורת נוהגת לבלבל את המושג "אסלאמיזם" עם מושגים קשורים כגון "אסלאם", "פונדמנטליזם" ו"והאביזם". אף שקיימת חפיפה מסוימת בין המושגים, קיימת הבחנה אקדמית ביניהם. קבוצות אסלאמיסטיות רבות היו ועודן מעורבות בטרור, ולפיכך הוצבו כמטרות במלחמה בטרור שהכריז הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש הבן בעקבות פיגועי 11 בספטמבר.

הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני

"תנועת הג'יהאד האסלאמי בפלסטין" (בערבית: حركة الجهاد الإسلامي في فلسطين, תעתיק מדויק: חרכת אלג'האד אלאסלאמי פי פלסטין, בראשי תיבות: גא"פ) הוא ארגון טרור פלסטיני, בעל אידאולוגיה אסלאמית, המשלב קנאות דתית ולאומנות.

הארגון, שהוקם בראשית שנות ה־80 של המאה ה־20 ברצועת עזה, רואה את הטרור ככלי בלעדי לקידום יעדיו, ובראשם חיסולה של מדינת ישראל והקמת מדינת הלכה אסלאמית פלסטינית בכל שטחי ארץ ישראל. הג'יהאד האסלאמי היה הארגון הראשון שהיווה חלופה דתית־אידאולוגית למאבק בישראל, בניגוד לאש"ף החילוני. הג'יהאד האסלאמי ביצע בשנות ה־90 ובמהלך האינתיפאדה השנייה שורה של פיגועי התאבדות רצחניים, ששיאם בפיגוע במסעדת מקסים באוקטובר 2003.

בהשוואה לחמאס, אין לג'יהאד האסלאמי אחיזה רחבה בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, ובמהותו הוא ארגון ולא תנועה עממית רחבה. פעילי הארגון קושרים על מצחם סרט צהוב־שחור, בשונה מארגונים אסלאמיים אחרים שדבקים בצבע הירוק המזוהה עם דת האסלאם.

הג'יהאד האסלאמי מוגדר כארגון טרור על ידי ארצות הברית, בריטניה, האיחוד האירופי, יפן, קנדה ואוסטרליה וכן על ידי ישראל. הרשות הפלסטינית נמנעה בדרך כלל מלהתעמת עם הג'יהאד האסלאמי (אם כי לא באותה מידה כמו חמאס) ואפשרה בכך את התחזקותו של ארגון זה.

לג'יהאד האסלאמי תלות רבה בגורמים חיצוניים: סוריה מאפשרת למפקדתו בראשות ד"ר רמדאן שלח לפעול משטחה ומשטח לבנון ולכוון משם את פעילות הטרור שלו ביהודה, שומרון ועזה. איראן, הפטרונית הראשית של הארגון, מעניקה לג'יהאד האסלאמי סיוע כספי (מממנת כמעט את כל תקציבו) ואמצעי לחימה ומשתמשת בו כמנוף להסלמת הטרור בשטחים תוך טשטוש "טביעת האצבע" האיראנית.

הלן אדמונדסון

הלן אדמונדסון (באנגלית: Helen Edmundson; נולדה ב-19 בפברואר 1964) היא מחזאית, שחקנית ובמאית בריטית. היא ידועה במיוחד בשל עיבודיה לקלאסיקות ספרותיות שונות.

התנועה האסלאמית

התנועה האסלאמית היא תנועת אסלאם פוליטית ישראלית השואפת לעודד את האסלאם בקרב ערביי ישראל. לתנועה מאפיינים רבים הזהים למאפייני תנועת האחים המוסלמים וכמותה היא פועלת בשני מישורים עיקריים: דתי (חינוך מוסלמי, שירותי דת) וחברתי (שירותי רווחה). התנועה משתייכת אידאולוגית לקבוצה רחבה של תנועות אסלאמיות בעולם השואפות לתחיית האסלאם ודוגלות בעיקרון: "האסלאם הוא הפתרון", אך היא נבדלת מהם בעידודה את הלאומיות הפלסטינית, בעוד התנועות האחרות דוגלות בעידוד זהות דתית-מוסלמית, והדחקת הזהות העדתית והלאומית.התנועה נוסדה ב־1971, וב־1996 התפלגה לשני פלגים: הפלג הצפוני הקיצוני והפלג הדרומי המתון יותר. הצפוני מחרים את הבחירות לכנסת ובשנת 2015 הוכרז הפלג הצפוני כהתאחדות בלתי מותרת. הפלג הדרומי נחשב למתון יותר, ונציגים מטעמו משמשים כחברי הכנסת מטעם במסגרת מפלגת רע"מ אשר רצה לרוב לכנסת בסיעה משותפת עם מפלגות אחרות (כגון רע"מ-תע"ל והרשימה המשותפת) החל מהכנסת הארבע עשרה.

חדית'

החדית' (בערבית: الحديث) הוא אוסף של הלכות, סיפורים אודות מוחמד ודרך חייו, אשר מופיעים בסונה, הכוללת גם את הביוגרפיה שלו (הידועה גם בתור הסירה), ואת הצהרותיו ועצותיו לגבי נושאים שונים. החדית' מהווה יסוד הלכה השני רק לקוראן.

ליברליזם

לִיבֵּרָלִיזְם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות') היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרונות החירות והשוויון. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, הפרדת הרשויות, חופש הדת, הפרדת הדת מהמדינה, זכות הקניין, חופש ההתאגדות, חופש הביטוי, כלכלת שוק ושוויון בפני החוק ומתנגד למשטרים אוטוריטרים. משמעותו המקובלת של המונח השתנתה בין אזור לאזור ובין תקופה לתקופה וישנן כיום מגוון אידאולוגיות ליברליות, דוגמת הליברליזם הקלאסי והליברליזם החברתי.

מקובל לראות את ראשית הליברליזם כתנועה פוליטית מובהקת בהוגי עידן הנאורות, אז גובש הליברליזם לכדי תפיסה עקבית וצבר תמיכה משמעותית בקרב פילוסופים וכלכלנים במערב. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן המאה ה-17, נחשב על פי רבים כאבי הליברליזם. ג'ון לוק קידם את רעיון הזכויות הטבעיות לפיו לכל אדם זכות לחיים, חירות ורכוש. מקור זכויות אלה, לפי לוק, אינו בצו ממשלתי או טוב ליבו של המחזיק בשלטון, אלא בעצם טבעו של האדם. לפיכך, בעוד לממשל סמכות להגן על זכויות אלו, אין לו כל הצדקה לעשות שימוש אחר בכוחו. יש הטוענים כי ניצני המחשבה הליברלית מופיעים עוד בעת העתיקה, ובפרט בתרבויות רומא, יוון העתיקה וסין העתיקה.

בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 בא הליברליזם לכדי ביטוי פוליטי ברפורמות נרחבות אשר שמו קץ לשיטה הפיאודלית, זכויות היתר של האצולה, התיאוקרטיה (ובפרט, דומיננטיות הכנסייה הקתולית) וכן למונרכיה האבסולוטית ברחבי אירופה, אמריקה הלטינית וצפון אמריקה. המורדים במהפכה האמריקאית, במהפכה הצרפתית ובמהפכות נוספות מאותה תקופה הושפעו מעקרונות הפילוסופיה הליברלית וזו עמדה בבסיס הצידוק המוסרי למהפכות אלו.

בעת החדשה צמח הליברליזם לצד עליית הלאומיות ורבים ראו בשתי אידאולוגיות אלו גישת עולם שלמה. בתקופת המלחמה הקרה נצבו דמוקרטיות ליברליות אל מול דיקטטורות סוציאליסטיות וכך נוצר גם זיהוי מסוים בין הליברליזם לדמוקרטיה.

ממרי

ממרי (בשמו המלא: Middle East Media Research Institute – המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון – בראשי תיבות: MEMRI) הוא מכון מחקר העוקב אחרי אמצעי תקשורת במזרח התיכון. מרכזו של הארגון בוושינגטון די. סי. שבארצות הברית, ונכון ל-2013 יש לו שבעה סניפים בירושלים, בברלין, בלונדון, ברומא, בשנגחאי, בטוקיו ובבגדד. המכון מספק תרגומים מערבית ומפרסית של תכנים המתפרסמים בעיתונות, בטלוויזיה, באתרי אינטרנט ובאמצעי תקשורת אחרים במזרח התיכון, ומבצע ניתוחים מקוריים של מגמות פוליטיות, גאו-פוליטיות, אידאולוגיות, אינטלקטואליות, חברתיות, תרבותיות ודתיות במזרח התיכון.

ממרי נוסד ב-1998 על ידי נשיאו הנוכחי, אל"ם במיל. יגאל כרמון, שהיה קצין בכיר באגף המודיעין של צה"ל ויועץ ראש ממשלת ישראל לענייני טרור, ועל ידי ד"ר מירב וורמסר, חוקרת בכירה במכון הדסון השמרני בארצות הברית, שם תרמה בשעתו למחקר שהוכן עבור יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו. מכון ממרי, שתקציבו השנתי המדווח הוא של מיליוני דולרים, הפך לבולט יותר בעקבות האינתיפאדה השנייה ובייחוד לאחר פיגועי 11 בספטמבר, עקב התעניינות גוברת של הציבור בעולם המערבי במתרחש בארצות ערב ובמדינות המוסלמיות, שהיו מזוהות עם הגל החדש של טרור אסלאמי וג'יהאדיסטי. צוות המכון התרחב באופן ניכר, והוקמו ענפים חדשים במדינות שונות בשנת 2002.

ממרי הוא אחד המקורות הבלתי-ממשלתיים היחידים של תרגומים לאנגלית של תכנים המתפרסמים בעיתונות בשפה הערבית או הפרסית. תרגומי ממרי, הניתוחים והדו"חות שלו, מתפרסמים באתר האינטרנט של המכון. ממרי מצוטט בקביעות באמצעי תקשורת ובעיתונים חשובים ברחבי העולם, אולם בה-בעת עבודותיו עוררו גם ביקורת מצד עיתונאים, עורכים ואקדמאים, הטוענים שמדובר בארגון ציוני-ניצי, הבוחר באופן מגמתי את הפרסומים הקיצוניים ביותר, ולא מדייק בתרגומם.

נאו-ליברליזם

נאו-ליברליזם הוא מושג המשמש במובנו המודרני לתיאור תקופה בהיסטוריה של הקפיטליזם. מקובל לראות את תחילתה עם ממשלותיהם של מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן בשנות ה-80 של המאה ה-20, וכן עם משטר אוגוסטו פינושה בצ'ילה באותה התקופה. תקופה זו מכונה גם פוסט-פורדיזם, שכן קדמה לה תקופת הקפיטליזם הפורדיסטי, אשר התאפיינה גם במדיניות מקרו-כלכלית קיינסיאנית של מדינות המערב.

תקופת הנאו-ליברליזם מתאפיינת בצעדי מדיניות כלכלית שכללו צעדי הפרטה, קיצוץ בתשלומי העברה, ליברליזציה בסחר, פיטורי עובדים או הרעת תנאי ההעסקה במגזר הציבורי. המהלך לווה בנימוקים אידאולוגיים הנשענים על תפיסות של ליברליזם. המונח נאו-ליברליזם קשור גם לגלובליזציה או "פונדמנטליזם שוק".

ישנם הטוענים כנגד תוקפו התאורטי של המונח וסבורים כי הוא משמש כשם גנאי בלבד, מאחר שלעיתים רחוקות אם בכלל משמש המונח לתיאור עצמי של תומכי מדיניות השוק החופשי. כיום זהו מושג רווח במדעי החברה.

סוחרי הספק

סוחרי הספק הוא ספר שיצא לאור בשנת 2010 ונכתב על ידי נעמי אורסקס ואריק קונווי, שני היסטוריונים של המדע אמריקנים. הספר מבצע הקבלה בין הוויכוח על ההתחממות העולמית לבין מחלוקות קודמות על עישון, גשם חומצי והחור באוזון. אורסקס וקונווי כותבים כי בכל אחד ממקרים אלו הייתה האסטרטגיה הבסיסית של אלו שהתנגדו לפעולה "לדאוג שהמחלוקת לא תרד מסדר היום" באמצעות זריעת ספק ומבוכה לאחר שכבר הושג בנושא המחלוקת קונצנזוס מדעי. במיוחד מציינים השניים כי הפיזיקאים פרד סייטס (Frederick Seitz‏; 2008-2011) ופרד סינגר (Siegfried Fred Singer; נולד 1924), ומספר מדענים לעומתיים נוספים שילבו כוחות עם צוותי חשיבה שמרניים וחברות פרטיות על מנת לקרוא תיגר על הקונצנזוס המדעי בסוגיות מודרניות רבות.

מכון מרשל ופרד סינגר, שהוזכרו בספר באופן שלילי, תקפו את הספר, אבל הביקורת הכללית שבחה את הספר. אחד המבקרים כתב שב"סוחרי הספק" בוצע מחקר מקיף, הוא מגובה היטב במסמכים והוא אחד הספרים החשובים ביותר של 2010. עבור מבקר אחר הספר הוא הבחירה שלו לספר המדע הטוב ביותר של אותה שנה.ב-2014 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי בבימויו של רוברט קנר באותו שם, המבוסס על הספר.

עבדאללה נימר דרוויש

שייח' עבדאללה נימר דרוויש (בערבית: عبد الله نمر درويش עבדאללה נמר דרויש; 1948 - 14 במאי 2017) היה מייסד התנועה האסלאמית בישראל.

עבדאללה עזאם

עבדאללה יוסף עזאם (בערבית: عبدالله يوسف عزام, 1941 - 24 בנובמבר 1989), המכונה "שייח׳ עזאם" או "אבי הג׳יהאד", היה טרוריסט פלסטיני ואחד ממייסדי והוגי האידאולוגיה של הטרור האסלאמיסטי הסוני הבינלאומי במאה ה-20, מבכירי ארגון האחים המוסלמים ומייסד ארגון הטרור אל-קאעידה.

הגותו ורעיונותיו האידאולוגיים השפיעו רבות גם על החמאס.

עוז ושלום - נתיבות שלום

עוז ושלום - נתיבות שלום היא איחוד של שתי תנועות שמאל דתי הפועלות מתחילת שנות ה-80. כיום פועלות התנועות כגוף אחד הנושא את שני השמות.

עמנואל סיון

עמנואל סיון (נולד ב-28 בנובמבר 1937) הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה כללית ובחוג לתולדות עמי האסלאם שבאוניברסיטה העברית.

פנאטיות דתית

פנאטיות דתית היא מונח מתחום מדעי החברה ובפרט הפסיכולוגיה החברתית המתאר מצב בו הפרט מחזיק בעמדה דתית דומיננטית, אחת או יותר, באופן כה קיצוני כך שהוא מנסה לסתור כל הבעת התנגדות כלפיה או מדחיק התנגדות כזאת, גם אם התנגדות זו מבוססת ומדויקת מבחינה מציאותית ובפרט אמפירית; מצב זה עשוי להביא לפילוג ואלימות בין בני אדם.

אין הכרח שאדם דתי יהיה פנאטי בעמדה מסוימת דווקא מהיותו דתי; לא כל הדתות בהכרח מחנכות לחשיבה פנאטית ולקיחת עמדות מסוימות לרמת הפנאטיות נעשית לעיתים באופן דטרמיניסטי, מתוך אינדוקטרינציה ולעיתים אין לפרט בכלל שליטה על התפתחותה.

המונח פנאטיות דתית דומה למונח הפנאטיות בכללותו אך הוא מדגיש כמובן את ההיבט הדתי; פנאטיות תיתכן לא רק במסגרת חשיבה או פילוסופיה דתית, אלא גם במסגרת אידאולוגיות חילוניות שבניגוד לדתות אינן בהכרח מדגישות פרקטיקה ופולחן.

אין לבלבל פנאטיות דתית עם פונדמנטליזם. בעוד שפונדמנטליזם קורא לחזור ליסודות הדת המקוריים (הפונדמנטות), אין הכרח שקריאה זו תביא עימה חשיבה והתנהגות שתזוהה עם פנאטיות. הפנאטיות יכולה אפוא להגיע גם כאשר מתרחקים מהפונדמנטות, כלומר ניתן להיות פנאטי בהקשר עמדות דתיות-רפורמיות.

קנאים

האם התכוונתם ל...

רות הלפרין-קדרי

רות הלפרין-קדרי (נולדה ב-15 במאי 1966) היא פרופסורית חברה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן וראש מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן.

שמואל נח אייזנשטדט

שמואל נח אייזנשטדט (10 בספטמבר 1923 – 2 בספטמבר 2010) היה סוציולוג ישראלי, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים.

אייזנשטדט נחשב אחד מגדולי החוקרים שהטביעו את חותמם על הסוציולוגיה העולמית בת זמננו. הוא זכה בפרסים רבים על עבודתו, בהם פרס ישראל לסוציולוגיה (התשל"ג-1973), פרס בלצן, פרס מחקר של קרן מקס פלנק ופרס א.מ.ת. ב-2006 זכה בפרס הזיכרון הבינלאומי על שם הולברג, והיה הזוכה השלישי בפרס זה מאז הוכרז ב-2004 (קדמו לו ז'וליה קריסטבה ויורגן הברמס). הפרס הוענק לו "בזכות הישגיו יוצאי הדופן באמנויות ובמדעי החברה, במשפטים ובתאולוגיה, ובעבור 50 שנות מצוינות והשפעה חשובה על התאוריה הסוציולוגית." בנימוקי חברי הוועדה נכתב: "פרופ' אייזנשטדט פיתח ידע השוואתי בעל איכות נדירה, המתרכז בשינוי חברתי ובמודרניזציה וקשור ליחסים שבין תרבות, מערכות אמונה ומוסדות פוליטיים. עבודתו משלבת תאוריה סוציולוגית עם מחקר אמפירי והיסטורי בחקר חברות, ציוויליזציה ודפוסי מודרניזציה".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.