פומפיי

פומפיילטינית: Pompeii) היא עיר רומית עתיקה במחוז קמפניה שבאיטליה. בניגוד לרוב הערים העתיקות, נשתמרו רוב חורבותיה של העיר פומפיי עד ימינו, בשל אופן חורבנה ונטישתה הפתאומית, בהתפרצות הר הגעש הסמוך וזוב. אסון קדום זה כיסה את כל העיר באפר ואבק ובכך שימר את מבני העיר עד ימינו. ייחודה של פומפיי הוא בהיותה עיר עתיקה שבה הזמן כמו עמד מלכת.

פומפיי שוכנת כ-23 קילומטר דרומית מזרחית לנאפולי, על המורדות הדרום-מזרחיים של הר הגעש וזוב, צפונית לשפך נהר הסרנו.

פומפיי ושכנתה הרקולנאום נחרבו בהתפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה[1]. את הרקולנאום כיסו נחשולים פירוקלסטיים בשכבה של כ-20 מטרים של אפר געשי, והיא התגלתה בשנת 1710.

פומפיי, העיר הגדולה והחשובה יותר, שנקברה אף היא תחת שכבה של כארבעה מטרים של אפר וחומרים געשיים, התגלתה במקרה בשנת 1748 על ידי איכר שחפר בשדהו ונתקל בשרידיה העתיקים, קרוב ל-1,700 שנים לאחר שנקברה תחת האפר. בשנת 1793 התגלתה בפומפיי הכתובת "Rei publicae Pompeianorum" וכך זוהה המקום כפומפיי.

חפירות אינטנסיביות הביאו לכך שרוב העיר נחשפה ופתוחה כיום לציבור. מן הממצאים עולה כי פומפיי הייתה עיר רומית שבה ישבה אוכלוסייה אמידה. ברחובותיה התגלו בתי מגורים, חנויות, מבני ציבור, בתי מלאכה ובתי בושת.

בשנת 1997 הכריז אונסק"ו על פומפיי והרקולנאום כ"אתר מורשת עולמית".

האזור הארכאולוגי של פומפיי, הרקולנאום וטורה אנונציאטה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
וילת המסתורין
מדינה איטליה  איטליה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1997, לפי קריטריונים 3, 4, 5
קואורדינטות 40°45′02″N 14°29′23″E / 40.750556°N 14.489722°E
Vesuv-c

תולדות העיר

A Family Scene in Pompeii 2 (Boston Public Library)
ציור של משפחה מפומפיי

פומפיי נוסדה במאה השישית או השביעית לפני הספירה על ידי האוסקים, שבט של איכרים ורועי צאן שהתגוררו בקמפניה מאז התקופה הנאוליתית. איזידורוס מסביליה כותב באטימולוגיות שלו שהעיר נוסדה על ידי הרקלס בחזרתו מספרד.[2] במפרץ נאפולי חיו גם תושבים יוונים ופיניקים, שהגיעו בספינות אל נמלי המפרץ והתיישבו בקמפניה. במאה החמישית לפני הספירה השתלטו על העיר הסאמניטים, והעיר שגשגה. במאה הרביעית לפני הספירה הייתה העיר מעורבת במלחמות הסאמניטיות, שהסתיימו בניצחון רומאי ברור. בסיום המלחמה הוכפפה העיר לשלטון רומאי, אך זכתה לאוטונומיה מנהלית ותרבותית. העיר מוזכרת לראשונה בהיסטוריה בשנת 310 לפני הספירה, כאשר צי רומאי נחת בנמלה של העיר בשפך הנהר סרנו וממנו יצא לקרב כושל נגד העיר השכנה "נוקריה" (Nuceria).

במלחמה הפונית השנייה בין השנים 218 עד 201 לפני הספירה הייתה פומפיי בין הערים שנשארו נאמנות לרומא. בשנים 88–90 לפני הספירה הייתה פומפיי מעורבת במלחמת בעלות הברית, לאחר שהתאחדה עם ערים אחרות במרד האיטלקי נגד רומא. לאחר שנכנעה סופית לשלטון הרומאי, בעקבות כיבוש העיר השכנה נולה, הפכה למושבה רומאית. בעקבות הכיבוש קיבלה העיר שם רומאי: קורנליה ונריה פומפיאנורום (Cornelia Veneria Pompeianorum). תושביה קיבלו אזרחות רומית מלאה. בתקופה הרומית שגשגה פומפיי, ואוכלוסייתה הגיעה בשיאה לכ-25,000 נפשות. נבנתה בה מושבה של חיילים רומאים משוחררים, שזכו לזכויות יתר.

חשיפת שרידי העיר לימדה את החוקרים על אופי החיים בעיר. המסחר בעיר שגשג, מאחר שהיא ישבה בצומת דרכים חשוב בקמפניה, ושימשה כנקודת מעבר לסחורות שהגיעו דרך הים, תוך ניצול קרבתה לדרך אפיה שהובילה לרומא. היו בה חנויות ובתי מלאכה, מרחצאות, אמפיתיאטרון, מקדשים, בתי מידות ובתי בושת.

בשנת 62 לספירה, פקד את העיר רעש אדמה חזק. פליניוס הזקן כתב שרעידות אדמה קלות לא היו נדירות במפרץ נאפולי. רעידה זו הייתה חזקה בהרבה, ולפי תוצאות ההרס מעריכים אותה במגניטודה 7.5. הרעידה גרמה לנזקים רבים במבני הציבור, בבתים פרטיים ובמערכת הובלת המים. רעידת האדמה גרמה גם לנטישה של חלק מהתושבים, ולעבודות שיקום ושיפוץ ממושכות. מעריכים שרעידת האדמה גרמה לשינויים במבנה הגאולוגי של הר וזוב הסמוך, ומקץ 17 שנים, בשנת 79 לספירה, התפרץ ההר ושם קץ לקיום העיר.

התפרצות הווזוב

Mt Vesuvius 79 AD eruption-he
האזורים שנפגעו בהתפרצות הווזוב

התפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט, שנת 79 לספירה, תפסה את תושבי מפרץ נאפולי כשאינם ערוכים לה. אמנם הרומאים ידעו כי מדובר בהר געש אך סברו שמדובר בתופעה נדירה[3]. איש לא קישר בין רעידת האדמה משנת 62 לבין הווזוב, שהיה רדום במשך מאות שנים, וכלל לא נחשב באותה התקופה להר געש. היחיד שהשווה את הווזוב להר הגעש הפעיל אטנה היה הגאוגרף היווני סטראבון.

לא הייתה כל התרעה מוחשית להתפרצות.

עם זאת היו סימנים מעידים אחדים לאפשרות של קרות אירוע מסוים: בארות המים והמעיינות שסביב ההר התייבשו עשרה ימים לפני התפרצות ההר[4], והפרות שרעו במדרונות הר הווזוב התנהגו בצורה מוזרה. מספר רעידות אדמה קלות אירעו בימים שקדמו להתפרצות[5]. בצורה אירונית משהו, נחוגה יום קודם, 23 באוגוסט, החגיגה השנתית של תושבי פומפיי לכבוד האל וולקן, אל האש והאחראי להרי הגעש. ההתפרצות הפתיעה רבים מהתושבים ביישובי המפרץ, שלא הספיקו להימלט.

מהלך ההתפרצות שוחזר על פי שני מכתבים ששלח פליניוס הצעיר להיסטוריון הרומי טקיטוס, וכן על פי ניתוחים גאולוגיים של אדמת האזור ושל ממצאים מהחפירות. פליניוס, אז צעיר כבן 18, שהה בעיר מיסנום (Misenum), בצפון המפרץ. מכתביו הם העדות היחידה להתרחשויות.

ב-24 באוגוסט, בשעות הצהריים, החל זרם של עשן, פומיס וסלעים געשיים להתפרץ מלועו של ההר לגובה של עשרות קילומטרים, תופעה שפליניוס הצעיר כינה "עץ אורן ענקי". הסלעים והאפר הגעשי נעו עם הרוחות לכיוון דרום מזרח, כשהם מכסים בנופלם את פומפיי וסביבתה, מכלים בחומם הלוהט כל יצור חי שנקלע לאזור. ההתפרצות כולה ארכה כ-24 שעות.

כמות החומר הגעשי שניתכה על העיר הייתה כה רבה עד כי חלק מגגות העיר קרסו תחת העומס. העיר כוסתה בשכבת אפר געשי בגובה של כארבעה מטרים. חלק מתושבי פומפיי ניסו להימלט.

התפרצות הר הגעש גרמה לשחרור גזים רעילים - בעיקר תרכובות גופרית - לאוויר מפרץ נאפולי. פליניוס הצעיר, ששהה בחופשת קיץ באחוזת דודו, פליניוס הזקן, כתב במכתביו כי האוויר באזור שעל שפת הים היה כה רעיל עד כי אלה שנשמו אותו מתו, ביניהם דודו בן ה-56, מפקד בצבא ובצי הרומאי וחוקר בעל שם, שיצא בספינה לכיוון מרכז המפרץ. אוויר עכור זה מנע מרבים את האפשרות להימלט מאימת ההר אל מחוץ לתחום המפרץ.

Pompeii Garden of the Fugitives 02
יציקות גבס של קורבנות ההתפרצות

האפר הגעשי שעלה לאוויר גרם לאפלה באזור בשעות היום. קיימת סברה כי מספר הנפגעים בעת הבריחה ההמונית מפומפיי הגיע למספר הנספים בעיר עצמה.

במכתבו השני מתאר פליניוס את הבהלה שאחזה בתושבים הנמלטים, שהוא עצמו היה אחד מהם:

... האפר החל נופל על ראשינו, אם כי לא בכמות מרובה. הפניתי את מבטי לאחור. ערפל כהה בעקבותינו, מתפשט על הקרקע כמו ענן... ...הלילה ירד. האפלה הייתה מוחלטת, כמו בחדר שחלונותיו הוגפו. יכולת לשמוע את צווחות הנשים, את צרחות הילדים, את צעקות הגברים. חלקם קוראים לילדיהם, חלקם להוריהם, חלקן לבעליהן, מנסים לזהות זה את זה לפי הקולות. אחד מקונן על מר גורלו, אחר על גורל משפחתו; חלקם מבקשים את נפשם למות... חלקם נושאים כפותיהם (בתפילה) לאלים; רובם השתכנעו שהאלים אינם איתנו עכשיו, ושהלילה הנצחי הסופי... הגיע לעולם.

הדקות האחרונות בפומפיי

במוזיאון המקומי, בכניסה לאתר החפירות, מוצג אוסף של דגמי גבס שנוצרו על ידי מילוי החללים הריקים[6] שנמצאו בתוך הלבה על ידי תמיסת גבס רטובה. לאחר שהגבס התגבש פורקה שכבת הטוף שעטפה את החלל הריק. הדגם שהתקבל מראה את התנוחה של הקורבן ברגע שנחת עליו ענן האפר הגעשי, גרם למותו והקפיא את מצבו. לפי התנוחות שבהן נתפסו הקורבנות בעת האסון נראה כי חלקם נספו תוך כדי שינה. הדגמים כוללים אנשים בודדים, קבוצת אנשים ובעלי חיים.

חשיפת שרידי העיר

Brogi, Giacomo (1822-1881) - Pompei - ca. 1870
אתר החפירות ב-1870
Lello Capaldo - Ausgrabung in Pompeji
החפירות - ארבעה מטרים מתחת לפני הקרקע

העיר החרבה ננטשה וזכרה אבד בנבכי הזמן. בשנת 1592, במהלך חפירה של תעלת מים, גילה ארכיטקט בשם דומניקו פונטנה (Domenico Fontana) אבנים עתיקות באזור האמפיתיאטרון של פומפיי. התגלית לא עוררה הדים, ופומפיי המשיכה לשהות תחת הררי האפר הגעשי כ-150 שנה נוספות, עד לשנת 1748. הרקולנאום השכנה התגלתה בשנת 1710 ובשנת 1738 החלו בה חפירות שיטתיות.

ב-1748 התגלו במקרה השרידים הראשונים בפומפיי, ובשנת 1750 החלו החפירות המאורגנות בעיר. מוקד ההתעניינות הארכאולוגי עבר באחת מהרקולנאום לפומפיי, בין היתר משום ששכבות האפר בהרקולנאום הגיעו לעובי הקרוב לעשרים מטרים.

העבודה באתר החפירות מאמצע המאה ה-18 היוו אבן דרך בהתפתחות של מדע הארכאולוגיה. החפירות, בחסות המלך קרלוס השלישי, בוצעו בניהול המהנדס הצבאי קרל ובר, שתיעד בשיטתיות את החפירות בשנים 1750 - 1764.

בשנת 1793 התגלתה כתובת ובה היה כתוב "Rei publicae Pompeianorum" וכך זוהה המקום כפומפיי.

בשנת 1860 עבר ניהול החפירות לידי ג'וזפה פיורלי (Giusepe Fiorelli), שהחליט לחלק את אזור החפירות לתשעה מתחמים, ולתת מספר סידורי לכל בית. הוא גם פיתח את הטכניקה של גיבוש גבס בתוך חללים ריקים שנמצאו בלבה, כך שניתן יהיה לשחזר את תנוחתם הפיזית של בני האדם ובעלי החיים ברגע שכיסה אותם האבק הגעשי.

בשנת 1951, לאחר מלחמת העולם השנייה, חידש את החפירות הארכאולוג אמדאו מאיורי (Amedeo Maiuri) שניהל אותן כעשר שנים. החפירות הורחבו לשטחים נוספים: נמצא רחוב נוסף (Via dell'Abbondanza), התגלה שער העיר לכיוון נושרה (Nocera) ונחשף בית קברות מרשים בדרך לנושרה. בשנת 1990 העריכו כי שני שלישים מהעיר נחשפו.

הממצאים

Baeckerei pompeji kampanien italien
המאפייה בפומפיי
Ancient Bar, Pompeii
בר בפומפיי
4976(Sodoma Gomora)
כתובת: סדום ועמורה

שרידי העיר שהשתמרו במשך 1,700 שנים לאחר שנקברה על בתיה ותושביה, באפר לוהט, מספקים ידע ייחודי על תחומי החיים בעולם העתיק: חברה, כלכלה, דת והארגון המדיני. הווילות שהשתמרו במצב מעולה, יחד עם הציורים המושלמים שהתגלו על הקירות מאפשרים הכרה וידיעה של אורח החיים של הרומאים. מרבית הממצאים שנחשפו נמצאים במוזיאון הארכאולוגי של נאפולי.

מעריכים כי שטח העיר היה כ-640 דונם והאוכלוסייה בה בזמן התפרצות הווזוב הייתה בין 10,000 ל-20,000 תושבים[7]: 60% בני חורין ו-40% עבדים. הייתה זו עיר נמל משגשגת.

הממצאים מאפשרים לעקוב אחרי חיי היום-יום בפומפיי. בעיר נמצאו מאפיות, הכוללות טחנת קמח (Pistrinum), מכונות ללישת בצק ותנורי אפייה שבאחדים מהם נמצאו פרוסות לחם. לאור מציאת מפעלים להפקת צמר נקי והכנתו לאריגה, מניחים כי הייתה זו תעשייה חשובה בפומפיי.

בעיר התגלה מגוון של בתי מלאכה: לפיסול, לייצור כלים, לעיצוב אבנים יקרות וכן מפעלים להפקת מוצרי דגים (כגון רוטב הגארוּם היקר), עששיות למאור וחנויות רבות למזון וליין.

מנמל פומפיי בשפך הסרנו התקיים מסחר ער עם ערים באגן הים התיכון. הסוחרים מצאו אכסניות ומסעדות ליד שערי העיר ובפורום. נמצאו הן מסעדות וברים (Thermopolium) מפוארים למשקאות קרים וחמים, ששכנו במבנים מהודרים עם גינות, והן מקומות קטנים (caupona), בעלי חללים מצומצמים, שהחדרים בהם היו קטנים וחשוכים והלקוחות ישבו בהם על שרפרפים.

ליד הפורום נמצאו מבני שירותים רבים: שוק מזון גדול (Macellum), שני תיאטראות, אתר התעמלות (palaestra או gymnasium) ובית מלון בשטח של 1,000 מ"ר במרחק קצר מהעיר, שמכונה כיום "Grand Hotel Murecine".

מידע נוסף התקבל מכתובות או הקדשות על מבנים. נמצאו כתובות מונומנטליות על מבני ציבור, מצבות ועמדות לפסלים. עסקות הסוחרים נרשמו בלוחות השעווה של הבנקאי Lucius Caecilius Jucundus. נמצאו הודעות על קרבות צפויים של גלדיאטורים, על המועמדים לבחירות והדים למאבקים חברתיים.

תושבי פומפיי הותירו במותם כתבי יד של מכתבים, רשימות וכלים מסוגים שונים. נמצאו כתובות גרפיטי, רישום של ימי השוק, מכתבי האשמה והטחת עלבונות, חילופים של מכתבי אהבה, ציטוטים משירי ורגיליוס ותרגילי תלמידים בלימוד האלפבית.

פיענוח כתובות עתיקות וממצאים ארכאולוגיים אפשרו לעמוד על מעמדם החברתי של התושבים: האזרחים החופשיים, העבדים, בעלי העסקים הקטנים והאצילים של החברה הרומית.

ממצאי העיר פומפיי אפשרו לעמוד על התכנון העירוני בזמן העתיק ועל אופן חלוקת הקרקע לשימושים השונים. החפירות מהמאה ה-20 גילו כי היו שטחים פתוחים רבים. לדוגמה, חלקה גדולה שנמצאה ליד האמפיתיאטרון נחשבה לפורום, אך הסתבר כי היה זה כרם. בעיר נמצאו כרמים, מטעים של עצי פרי וגינות. מכאן ההשערה כי השימוש בקרקע היה פחות אינטנסיבי וכי גרו בעיר פחות תושבים מאשר שיערו.

בין החורבות נמצאה גם כתובת בפחם "סדום ועמורה" . ממצא מעניין נוסף הוא שרידי עצמות ג'ירפות, מה שמעיד על כך שתושבי העיר נהגו לאכול את בשרן[8].

תיאור האתרים הראשיים

העיר פומפיי אינה בנויה באופן סימטרי[9]. היא משתרעת מהצפון, משער וזוב (Porta Vesuvio), בגובה 44 מטר מעל פני הים, ועד לדרום, שער סטביה (Porta di Stabia), שמונה מטרים מעל פני הים. בין שני השערים עובר הרחוב הראשי של העיר, דרך סטאביה (Via di Stabia). ההולכים ברחוב זה צפונה יראו את הווזוב מתנשא מעליהם. הרחוב המרכזי נחצה על ידי שני רחובות ראשיים: דרך דלאבונדאנצה (Strada dell'Abbondanza) ודרך נולה (Via di Nola). מהשער הדרומי, שער סטביה, יוצאת הדרך לעיר השכנה, סטביה, והדרך לנהר סרנו, שבשפכו שכן נמלה של פומפיי העתיקה.

במערב נמצא השער המוביל לכיוון הים, השער הימי (Porta Marina). שערים נוספים הם שער נולה, שער ארקולנו (הרקולנאום), שער קפואה, ושער נוקרה.

רחוב טיפוסי

Pompeii BW 2013-05-13 10-11-47 DxO
רחוב בפומפיי; במרכזו אבנים למעבר הולכי רגל

ברחוב טיפוסי של פומפיי היו מבנים בעלי שתי קומות עם מרפסות. לחלק מבעלי הבתים היו חנויות בקומת הקרקע בחזית הפונה לרחוב.

ברחובות זרמו מים שנבעו ממעיינות ציבוריים שעלו על גדותיהם. עודפי המים שזרמו לרשות הרבים הקשו על ההליכה באמצע הרחוב, שהיה שקוע יחסית. כדי לאפשר מעבר בני אדם מצד אחד של הרחוב למשנהו, הונחו בחלקו הנמוך של הרחוב אבנים רחבות, שעליהן ניתן היה לחצות את הרחוב מבלי להירטב. בין האבנים הושארו מרווחים למעבר אופני העגלות. חלק הרחוב הצמוד לבתים היה מוגבה, מעין מדרכה של ימינו.

את שרידי החפירות אפשר למיין לפי תפקוד המבנים ואופי הממצאים:

אזורים ציבוריים

המבנים הציבוריים מרוכזים בשלושה אזורים בעיר: במקום גבוה בעיר, קרוב לשער הים ולמוזיאון - הפורום, ובקרבתו הבזיליקה ומקדש אפולו; מעט נמוך יותר, סמוך לשער סטאביה, בקצה הדרומי המשקיף על מפרץ נאפולי - הפורום המשולש (Triangular Forum); ובמזרח - הפלאייסטרה והאמפיתיאטרון.

הפורום

Pompeii Forum Panorama
הפורום
Map of Poempeii by August Mau
תוכנית הפורום

לאחר היציאה מהמוזיאון, בכניסה הראשית לאתר - שער הים (porta marina), נכנסים לרחוב Via Marina, מימין שרידי מקדש ונוס והבזיליקה ומגיעים לשרידי הפורום[10]. ה"פורום" היה האזור הציבורי המרכזי בערי רומא העתיקה. הוא היה מרכז הממשל של העיר - מוסדות השלטון, הדת והמשפט וכן שימש כמרכז מסחרי וחברתי. בדרך כלל עוצבו הפורומים בצורת כיכר או מספר כיכרות מחוברות ולפי קווי המתאר של הפורום רומאנום והפורומים הקיסריים ברומא עצמה. הפורום הוא אחד מהמקומות הגבוהים בעיר, והוזוב נשקף ממנו. גודלו של הפורום בפומפיי היה חריג: 38X138 מ"ר. הוא היה מוקף משלושת צדיו בחזיתות של מבנים בני שתי קומות. המבנים, שהכילו חנויות ובתי מלאכה, היו מקורים ופתוחים לרשות הרבים. החלל המקורה איפשר לעוברים ושבים לנוע בין המבנים במזג אוויר סגרירי[11].

בחלק הגבוה של העיר, בצד הצפוני של הפורום, עמד ה"קפיטול" - מקדש יופיטר - וחלש על הכיכר. שם היה היכל שהוקדש לאלים הקפיטוליים: יופיטר, יונו ומינרווה.

בפינה הצפון-מזרחית של הפורום שכן שוק המזון - המאקלום (Macellum). בדרום-מזרח שכן מרכז תעשיית הצמר של Eumachia, בו עבדו צבענים וכובסים. בבזיליקה שממול לקפיטול, בקצה הדרומי של הפורום, עמד מושב מועצת העיר ובתי המשפט.

הקפיטול - מקדש יופיטר

Jupitertemple
מקדש יופיטר
Pompeii - Temple of Apollo
גבעת הקפיטול

מקדש יופיטר נמצא בקצה הצפון-מזרחי של הפורום. היה זה המבנה הדומיננטי של פומפיי לעבודת האלים. מלבד היותו היכל לעבודת יופיטר הוא שימש גם לעבודת האלה מינרווה. הדומיננטיות שלו בולטת עקב היותו הבניין היחידי בצפון העיר..

את השטח המוגבה שעליו בנוי המקדש בשם מכנים "קפיטול". בו הוקם במאה ה-2 לפנה"ס המקדש ליופיטר, האל הרומאי הבכיר אשר הוכר בתור "ממלא המקום" לאל היווני "אפולו", שעד אז היה האל החשוב של פומפיי. חלק מהתושבים סגדו עדיין לאפולו, אך שטחו הגדול של מקדש יופיטר מראה את חשיבותו של אל זה. המקדש בנוי בסגנון רומאי ולא בסגנון יווני. הפריטים שנמצאו בו מצביעים על קיום קהילה עשירה שהאמינה באפולו.

שער הניצחון, משמאל למקדש, היה לכבוד טיבריוס קיסר, ששלט בשנים 1437. השער היה מצופה שיש משובח. השער שמימין הוקדש לקיסר נירון ששלט בשנים 5468.

מקדש יופיטר נהרס ברעידת האדמה בשנת 62 ולא שוקם עד ההתפרצות בשנת 79, שכן המקדשים בפומפיי תוחזקו על ידי קהל המאמינים, וכשגברה האמונה בנצרות נפגעה תחזוקת המקדשים לאלילים, ולא היו די תורמים לחידוש המקדש.

המקדש היחיד ששוקם אחרי רעידת האדמה היה המקדש המצרי לכבוד איזיס. לדעת מיכאל קולה היה זה המקדש היחידי שהיו די מאמינים לבנותו. לאחר ההתפרצות הגעשית היה אופנתי לבחון דתות אחרות. במקדש המצרי נמצא גם אוצר מטבעות גדול, דבר המעיד על כוח המשיכה שלו.

הבזיליקה

Pompeje Bazylika 2
בזיליקה

הבזיליקה הגדולה היא המבנה הציבורי החשוב של העיר. היו לה שימושים אזרחיים רבים: תפעול בית המשפט, כינוס מועצת העיר, מפגשים בין תושבי העיר, ביצוע עסקות - כולל חליפין של מטבעות, וישיבות ועד הסוחרים. הבזיליקה בפומפיי נחשבת לאחת העתיקות שהתגלו.

Courthouse, Pompeii
העמודים - מקרוב

המבנה זוהה בתור בזיליקה כיוון שחזיתו הדרום-מערבית פנתה אל הפורום, דהיינו המוקד הציבורי של העיר. בשל שיטת הבנייה, סבורים כי הוא נבנה, יחד עם מקדש יופיטר ומקדש אפולו, במקום שקודם היו בו בתים פרטיים וחנויות, כלומר לא בתקופה הראשונה של העיר.

בבנייה ניכרת השפעת הסגנון היווני, אך מפאת המחסור בשיש, העמודים בנויים מלבנים. הלבנים כוסו בטיח ועליו צוירו ציורים. בפעם הראשונה היה שימוש רב בלבנים ובסטוקו[12] (בעברית: כיוּר). על ידי כיור ניתן היה לצקת ולחפות משטח ישר על פני הלבנים המחוספסות את הקירות, ולעצב ולעטר אותו עד שיהיה מבריק ונאה לצופה. חוקר פומפיי אוגוסט מאו (August Mau)[13] הגדיר את הציורים בטיח כ"סגנון פומפיי הראשון" (first Pompejani style). הגרפיטי מזוהים עם תקופת הקונסולים משנת 78 לפנה"ס לערך.

מבנה הבזיליקה הוא מלבני ארוך. הצורה היא הפוכה מהמקובל בבזיליקה יוונית: העמודים הם מבפנים ולא מבחוץ. מהלובי יש חמש כניסות לבזיליקה. בצדדים שתי דלתות נוספות מכל צד. לפי בסיסי העמודים נראה כי הבזיליקה הייתה מחולקת לאורכה לשלושה אולמות. ממחקרים שנעשו לאחרונה משערים כי לבזיליקה הייתה תקרה, שנתמכה בקורה אחת. ממערב לבזיליקה היה מקדש לפטרונית העיר ונוס (Venus Pompeiana). ממול היה מקדש אפולו, אחד המקדשים הראשונים בעיר.

מקדש אפולו

Pompeje swiatynia Apollina 2
מקדש אפולו

מקדש אפולו הוא המקדש העתיק ביותר בפורום. יסודותיו מהמאה ה-6 לפנה"ס. הבניין ששרידיו נמצאו נבנה במאה ה-2 לפנה"ס והושלם רק לאחר כיבוש העיר על ידי הרומאים (בטרם נכבשה על ידה, הקשר בין פומפיי לרומא היה מצומצם). הבניין עצמו הוא בסגנון יווני. העובדה שהוקם מקדש לאפולו מעידה על ההשפעה האטרוסקית על תושבי העיר, שכן אפולו היה מקודש גם לאטרוסקים. המקדש הוא מקדש רומאי טיפוסי: מרחב ההתכנסות של המתפללים במקדש הרומאי היה ממול למקדש, מחוצה לו, ואילו להיכל המקדש הפנימי היו נכנסים רק אלה המשרתים את האל. זאת להבדיל מהמקדש היווני שבו גם המתפללים היו מתכנסים בהיכל.

הפסל מברונזה של אפולו המוצג כיום במקום הוא העתק. הפסל המקורי שנמצא במקדש מוצג במוזיאון הארכאולוגי של נאפולי. ממול למקדש נמצאו שרידי פסל ברונזה של דיאנה, אחות אפולו. במקדש עבדו גם את האלים מרקוריוס ומאיה.

המאקלום- שוק הבשר והדגים

Macellum court
Macellum - שוק המזון

בפינה הצפון מזרחית של הפורום שכן המאקלום - שוק המזון. לאחר בניית הפורום מחדש במאה ה-2 לפנה"ס, לא יועד בו מקום כבעבר לשוק, והמסחר בעיר עבר למקומות אחרים, אחד מהם הוא המאקלום. המבנים בשוק נהרסו ברעידת האדמה שאירעה בשנת 62 לספירה. המסחר בשוק המזון התרכז בעיקר בדגים ובשר. בטברנות שבמקום נמצאו שרידי פירות, דגנים ומזון אפוי.

הפורום המשולש

בפורום המשולש שממנו שרדו רק מספר עמודים בסגנון יוני, שכן מקדש בסגנון דורי, העתיק ביותר בעיר, ועדות לקיומה של פומפיי ולנוכחות יוונית בה כבר בתקופות קדומות. בין המאה ה-1 לפנה"ס לבין המאה ה-3 לפנה"ס נבנו פלאייסטרה ותיאטרון קטן ומקורה במזרח הפורום. לצד הפורום שכן המקדש לאלה איזיס (Tempio d'iside), מבנה קטן ששימש לפולחן האלה המצרית בתקופה היוונית של העיר.

התיאטרון

Pompeii BW 2013-05-13
התיאטרון הגדול

התיאטרון הגדול (Teatro grande) נמצא סמוך לפורום המשולש. זהו תיאטרון הבנוי בחצי גורן, בעל קיבולת של כ-5,000 צופים, שנבנה בתקופה מוקדמת ושופץ מחדש בתקופה הרומאית.

המבנים הציבוריים במזרח העיר

פלסטרה

רחבה הנקראת פלאייסטרה (palaestra), שם נאספו הבאים למפגשים חברתיים, שיחות פוליטיות ועסקיות. ביוון העתיקה הייתה הפלאייסטרה בית ספר להיאבקות. היה זה בניין יווני טיפוסי בעל חצר פתוחה במרכז, ובכנפיו חדרי סיכה, עיסוי, רחצה ומלתחה. הפלאייסטרה יכולה לפעול בנפרד מהגימנסיון, אך לכל גימנסיון יש פלאייסטרה.

האמפיתיאטרון

בפינה המזרחית של העיר עמדו האמפיתיאטרון והפלאייסטרה הגדולה.

המרחצאות

בעיר נמצאו מרחצאות מתקופה שקדמה לבוא הרומאים. המרחץ הציבורי בפורום היה בבנייה כשהתפרץ הווזוב. מרחצאות מפוארים היו גם בבתים פרטיים רבים.

Pompeji great palaestra2

פלסטרה

Palestra, Pompeii
Pompeji - Arena

אמפיתיאטרון

Pompeji Terme Stabiane Apodyterion

מרחצאות סטאביה

הבתים הפרטיים

Roman fresco Villa dei Misteri Pompeii 004
Roman fresco Villa dei Misteri Pompeii 001
ציורי קיר בחווילת המסתורין

וילת המסתורין

חלק מבתי פומפיי שכנו מחוץ לעיר. אחד מהם היה וילת המסתורין (Villa dei Misteri) שהשתמרה היטב, ויש הסבורים כי הייתה בבעלות ליביה, אשתו של אוגוסטוס קיסר. הווילה זכתה לשמה עקב ציורי הקיר המצויים באחד מחדריה: על גבי רקע אדום מוצגים 29 ציורים בגודל אדם, המופיעים ברצף כרונולוגי כמו בקומיקס מודרני.

ההערכה היא כי הציורים מראים את הכניסה להיכלו של אל היין וההוללות דיוניסוס או בשמו הרומאי בכחוס. יש המשייכים את הציורים לכת מסתורית שעסקה בפולחן האל דיוניסוס, בטקס הקרוי בכחנליה, ומכאן השם "וילת המסתורין".

קאזה דל פאונו

ביתו של האל פאן הוא אחד הבתים המפוארים ביותר. הבית נקרא קאזה דל פאונו, על שם פסלו המפורסם, העשוי ברונזה, של האל פאן. הפסל מוצג כיום במוזיאון הלאומי שבנאפולי. שם מוצג גם פסיפס מרהיב, פסיפס אלכסנדר, שמתאר את אלכסנדר הגדול.

האמנות בפומפיי

המבקרים היום בפומפיי יכולים להתבונן בפרסקאות ובמוזאיקות במקומם המקורי, זאת אף על פי שממצאים חשובים הועברו למוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי לשם לימוד. המוזאיקות והפרסקות שנמצאו בפומפיי ובהרקולנאום הם הריכוז העשיר ביותר מסוג זה שנמצא.

ציורי הקיר

אוגוסט מאו[13] מיין את הפרסקאות (ציורי הקיר) שנמצאו בפומפיי לסוגים הבאים:

  1. סגנון ציפוי תבניתי - בטיח ובפנלים הצבועים - המשווים דמות שיש: 80 - 150 לפנה"ס.
  2. סגנון ארכיטקטוני - הוספת ציורים גדולים עם דמויות: 80 לפנה"ס - 14.
  3. סגנון מצרי או קישוטי - ציור עדין הכולל פרטים: אחרי שנת 14.
  4. סגנון אשליות או מאחז עיניים - העצמים יותר סוריאליסטיים ומלאים באלמנטים קישוטיים: אחרי שנת 62

אמנות עממית

אנשי פומפיי השאירו כמות מרשימה של רישומים: פרסום חדשות חשובות, הודעות על קיום בחירות, על אירועים ציבוריים ואפילו פרסומות. כל אלה נכתבו או צוירו על קירות הבניינים.

גרפיטי

1810(Peregrinus)
גרפיטי מפומפיי: Peregrinus - נוכרי

על קירות פומפיי נמצאו גרפיטי רבים מסוגים שונים: הודעות שנכתבו על ידי בעלי החנויות, תלמידים, אוהבים, גלדיאטורים, תיירים, בדחנים ואנשי עסקים, גברים ונשים. דוגמאות אחדות לגרפיטי:

  • "מישהו שסעד מי התנהג ב"ברבריות" אלי - Lucius Istacidius"
  • "רווח הוא האושר" (באלף)
  • "Lucius צייר זאת"
  • "Samius אומר ל-Cornelius: לך לעזאזל!"

גלריה: אמנות בפומפיי

Pompeiii.Europa.iFresco

אונס אירופה

Alexander and Bucephalus - Battle of Issus mosaic - Museo Archeologico Nazionale - Naples BW

אלכסנדר הגדול - פרט בפסיפס מהבית של פאן

Pompeii-couple
Pompejanischer Maler um 30 001

אמא וילד - פרסקו מפומפיי

Fresco Iphigeneia MAN Naples

איפיגניה (באמצע) נישאת להקרבתה לארטמיס (למעלה) שמורה על החלפתה באייל, בעוד אגממנון (משמאל) מכסה את ראשו בצער ומימין קלכס החוזה. נמצא ב"בית המשורר הטרגי" (casa del poeta tragico)

Iapyx removing arrowhead from Aeneas

יאפיקס מוציא ראש חץ מרגלו של איניאס

פומפיי בתרבות ובספרות

Karl Brullov - The Last Day of Pompeii - Google Art Project
היום האחרון של פומפיי: ציור מאת קארל ברולוב

הסופר אדוארד בולוֶור-ליטון (1873 - 1803) שהה כשנתיים (1832 - 1833) בסביבת פומפיי ומפרץ נאפולי. את רשמיו וחוויותיו תיעד ברומן ימי פומפיי האחרונים (1834) שמתרחש על רקע אותם אירועים שלפני ההתפרצות והחורבן.

בשנת 1972 הופיעה בפומפיי להקת הרוק המתקדם פינק פלויד. ההופעה תועדה בווידאו, שבו מצולמים חברי הלהקה מופיעים לצד שרידי העיר.

ב-1975 פרסם פיטר האמיל שיר קינה על חורבן העיר, כביכול מנקודת מבטו של מי שצפה בחורבן. בתחילת השיר הוא מתאר את יפעתה של העיר, "שנייה רק לרומא בזוהרה", ואז הוא עד לחורבן ולמוות.

בשנת 2003 ראה אור הרומן "פומפיי" מאת רוברט האריס, המתרחש על רקע ימיה האחרונים של פומפיי. הרומן מתואר מנקודת מבטו של מהנדס אמת המים של המפרץ, שמגיע לבדוק את סיבת הכשלים במערכות המים. הסיפור מתאר את החיים בפומפיי ובסביבתה וכן את רגעיו האחרונים של פליניוס הזקן.

בשנת 2009 שודר בבריטניה פרק בעונה ה-4 של סדרת המדע הבדיוני, דוקטור הו, שבו מגיעים הדוקטור והמלווה שלו, דונה נובל, לעיר פומפיי בדיוק יום לפני התפרצות הר הגעש וזוב.

בשנת 2014 יצא לאקרנים הסרט "פומפיי" בכיכובו של קיט הרינגטון (משחקי הכס). הסרט מתאר את ימיה האחרונים של פומפיי ומתמקד במיילו האטקי, גלדיאטור שרוצה לנקום את מות הוריו. הוא מתאהב בקאסיה, בת אצולת פומפיי ועם התפרצות הווזוב, יוצא להצילה.

גלריה

Cave canem

הזהרו מהכלב

Dom dramaturga

CAVE CANEM - הכלב נושך

Pompeii, house025

בית בפומפיי

The Small Fountain House, Pompeii, Italy
PompeijStrasse

רחוב בפומפיי - בנוי מודרנית - מדרכות, משופע מהמרכז לצדדים לניקוז המים הנקווים אליו

Pompeje fontanna uliczna

מעיין שופע לשירות התושבים

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תאריך זה מבוסס על פרטים ממכתביו של פליניוס הצעיר. מחקרים חדשים מסתמכים על גרסה אחרת של המכתבים, שלפיה הייתה ההתפרצות בסוף אוקטובר או בתחילת נובמבר המקור: Stefani, Grete, "La vera data dell'eruzione", Archeo, October 2006, pp. 10-14
  2. ^ אטימולוגיות 15.1.51: Ab Hercule in Campania Pompeia, qui victor ex Hispania pompam boum duxerat. טענה זו אינה מוכרת מכל מקום אחר, וניתן להניח שמקורה במשׂחק המילים pompa-Pompeia.
  3. ^ אין נתונים על התפרצויות קודמות של הר הגעש, מלבד אחת בשנת 1200 לפנה"ס ומן הסתם לא הייתה ידועה לתושבי פומפיי. המקור: Current Archeology.co.uk
  4. ^ Pompeii at the State University of Minnesot's E-museum
  5. ^ "Visiting Pompeii - AD 79 - Vesuvius explodes". Current Archeology. בדיקה אחרונה ב-8 בדצמבר 2006.
  6. ^ במרוצת השנים התפרק החומר האורגני של הגוף ונשאר חלל ריק.
  7. ^ בפומפיי המודרנית חיו בשנת 2004 כ-25,000 תושבים
  8. ^ הארץיש ג'ירפה בפסטה שלי: עצם מפתיעה נתגלתה בחפירות בפומפיי, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  9. ^ בסיור וירטואלי ניתן לראות את ממצאי החפירות בחזות תלת-ממדית.
  10. ^ במפה לעיל : foro
  11. ^ כמקובל בערי איטליה גם היום
  12. ^ טיח העשוי מתערובת של חומר מליטה מגבש, כגון סיד או צמנט פורטלנד, ומים, המשמש לשם יציקה, חיפוי, עיטור ועיצוב של קירות
  13. ^ 13.0 13.1 היסטוריון וארכאולוג גרמני, חי בין השנים 18401909. הוא הראשון שמיין את הציורים שנמצאו בפומפיי לארבעה סגנונות, מיון המשמש עד היום
22 באוגוסט

22 באוגוסט הוא היום ה-234 בשנה בלוח הגרגוריאני (235 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 131 ימים.

אופלונטיס

אופלונטיס (לטינית Oplontis) היה יישוב רומי לחופו המזרחי של מפרץ נאפולי, אשר שכן בין הים לבין הר וזוב. העיר שהייתה ככל הנראה פרבר חצי עירוני של פומפיי, חרבה כמוה וכמו הרקולנאום בעת התפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט 79, וכמו הרקולנאום נקברה תחת שכבת אפר געשי שזרם בנחשולים פירוקלסטיים. אופלונטיס הופיעה במפת פויטינגר וכיום שוכנת במקום העיירה טורה אנונציאטה. ב-4 בדצמבר 1997 הוכרז האתר הארכאולוגי במקום, יחד עם פומפיי והרקולנאום, כאתר מורשת עולמית.

הממצא העיקרי באתר הוא וילה פופיאה (Villa Poppaea) שהייתה שייכת לקיסר נירון והייתה בשימושה של אשתו השנייה פופיאה סבינה (Poppaea Sabina) עד שהרג אותה בשנת 65. הווילה נחשפה ונחקרה בשנת 1964 למרות שקיומה היה ידוע כבר במאה ה-18. היא שימשה לפופיאה כביתה העיקרי מחוץ לרומא. הווילה, השוכנת בעומק של כעשרה מטרים מתחת לפני הקרקע הנוכחיים, משתרעת על פני שטח של 3,000 מ"ר ומוקפת בגן שבו ניטעו כמאה עצים. סמוך לווילה נבנתה בריכה באורך של 60 מטר וברוחב של 15 מטר, וזו נחקרה רק בשנות השבעים של המאה ה-20.

לפי הממצאים במקום הייתה הווילה ריקה בעת ההתפרצות וייתכן שעברה שיפוצים לאחר רעידת האדמה שפקדה את מפרץ נאפולי בשנת 62. גג הבניין שרד ברובו את ההתפרצות והעניק הגנה לפרסקאות בווילה שהשתמרו היטב הן בצורתם והן באיכות צבעיהם. הם נחשבים למוצג השמור ביותר מסוגו מבין כל יצירות האמנות הקיסריות הרומיות, ומציגים חלונות הנדמים כנפתחים אל הנוף בסגנון "אחיזת עיניים" (Trompe-l'oeil).

בשנת 1974 נתגלתה וילה נוספת אשר הייתה שייכת לאדם בשם קראסיוס טרציוס (Crassius Tertius) אשר שמו נסתבר מחותם ארד שנמצא באתר. בווילה זו שהייתה מאוכלסת בעת ההתפרצות נתגלה אוסף גדול של כדי אמפורה, מטבעות ותכשיטים, כמו גם גופותיהם של הקרבנות.

בילינגס

בילינגס (באנגלית: Billings) היא העיר הגדולה ביותר במדינת מונטנה בארצות הברית, ומשמשת כבירת מחוז ילוסטון. במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2010 עמד מניין התושבים על 104,170 נפש. המטרופולין של בילינגס הוא הגדול במונטנה ומונה כ-165,000 נפש.

מיקומה של העיר והיותה הגדולה ביותר ברדיוס של 800 ק"מ (הכוללים חלקים ממונטנה, ויומינג, ודקוטה הדרומית, בין ספוקיין שבוושינגטון ומיניאפוליס שבמינסוטה) הפכו את בילינגס לעיר המסחר והקניות המרכזית באזור. קרבתה של העיר לפארק הלאומי ילוסטון, לעמוד פומפיי ולאתר קרב ליטל ביגהורן, מושכת לאזור המוני תיירים, במיוחד בחודשי הקיץ.

בית בושת

בית בושת או בית זונות הוא בית עסק, לרוב בלתי חוקי, המציע ללקוחותיו שירותי מין עם זונות. במדינות שבהן אסורה בחוק הפעלת בתי בושת, מוסדות כגון מכוני עיסוי ומועדוני חשפנות מציעים לעיתים ללקוחותיהם שירותי מין.

בתי בושת קיימים בערים גדולות עוד משחר הציוויליזציה. בעיר הרומית פומפיי השתמר אחד מבתי הבושת העתיקים בעולם.

במדינות מסוימות, בהן מותרת הפעלתם של בתי זונות, ניתן לקיים בתי זונות באזורים מיוחדים, המוקצים לכך, בפרוורי הערים. נשים העוסקות בזנות באמצעות בתי זונות חוקיים אלו, משלמות אגרה עירונית לקבלת רישיון לעסוק בכך. בארצות הברית מותרת הקמת בתי זונות בנבדה, במספר מחוזות כפריים. בהולנד הזנות ממוסדת ורובע החלונות האדומים באמסטרדם מהווה אטרקציה תיירותית. זונות במקומות אלה זכאיות לזכויות סוציאליות ובתי הבושת מפוקחים על ידי מוסדות המדינה.

המאה ה-1

המאה ה-1 היא התקופה שהחלה בשנת 1 לספירה, והסתיימה בשנת 100.

המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי

המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי (איטלקית: Museo Archeologico Nazionale di Napoli) הוא המוזיאון האוצר את מרבית הממצאים שנמצאו בערים פומפיי, הרקולנאום וערים עתיקות אחרות במפרץ נאפולי.

מוזיאון נאפולי לארכאולוגיה ממוקם בפינה הצפון-מערבית של החומה של העיר היוונית נאפוליס.

המוזיאון מציג מוצגים מהתקופה היוונית, הרומאית ומתקופת הרנסאנס.

הרקולנאום

הרקולנאום (בלטינית: Herculaneum; איטלקית: Ercolano ) היא עיר רומית עתיקה במפרץ נאפולי, על חוף הים, כשמונה קילומטרים מדרום-מזרח לעיר נאפולי, במחוז קמפניה שבאיטליה. העיר נחרבה יחד עם פומפיי בהתפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט שנת 79 לספירה. נחשולים פירוקלסטיים לוהטים כיסו את העיר, והיא נקברה תחת שכבות של חומר געשי בעובי המתקרב לעשרים מטרים.

העיר שכנה על גבעה צופה לחוף הים, למרגלות הר הגעש, בין שני נחלים.

בהרקולנאום התגלו רחובות, בתי מגורים, מרחצאות, ציורי קיר, וכן אוסף גדול של מגילות - פפירוסים.

הרקולנאום, יחד עם פומפיי הגדולה ממנה שחרבה יחד איתה, הוכרזו בשנת 1997 על ידי אונסק"ו כ"אתרי מורשת עולמית".

התפרצות הר הגעש וזוב (79)

התפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט שנת 79 לספירה, החריבה מספר ערים במפרץ נאפולי ובהן פומפיי, הרקולנאום וערים נוספות.

ההתפרצות הפתיעה את תושבי המפרץ. התושבים לא לקחו כלל בחשבון אפשרות להתפרצות ההר, ולא היו ערוכים אליה. אמנם היה ידוע כי מדובר בהר געש, אך הסברה הייתה שהתפרצויותיו נדירות ביותר. היחיד שהישווה את הוזוב להר הגעש הפעיל אטנה היה הגאוגרף היווני סטרבו.

המידע על התפרצות וזוב מגיע בעיקר משני מכתבים ששלח פליניוס הצעיר לחברו הטוב, ההיסטוריון הרומי טקיטוס, שביקש מפליניוס דיווח מפורט על מותו של דודו על-מנת להשתמש במידע לצורך תיעוד היסטורי שערך. מכתבים אלו הם העדות היחידה של עד ראייה להתפרצות שהגיעה לידינו. תשומת-לב לפרטים והדיוק הרב בתיאור ההתפרצות הביאו לכך שוולקנולוגים מודרניים אימצו את תיאוריו כמאפיינים סוג זה של התפרצות כפליניאנית, על שמו של פליניוס. מידע נוסף על התפרצות מגיע מניתוחים גאולוגיים של אדמת האזור וממצאים מחפירות.

וזוב

הר וֵזוּב (באיטלקית: Monte Vesuvio) הוא הר געש ממזרח לנאפולי הצופה על מפרץ נאפולי, אחד משלושת הרי הגעש הפעילים באיטליה, ומהאלימים ביותר על פני כדור הארץ.

התפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה החריבה את הערים הרומיות פומפיי והרקולנאום. הייתה זו ההתפרצות המתועדת הראשונה בהיסטוריה. מאז התפרץ הווזוב פעמים רבות ונחשב לאחד מהרי הגעש המסוכנים בעולם עקב צפיפות האוכלוסין הגבוהה סביבו. במקרה של התפרצות נמצאים כשלושה מיליון איש בטווח הסכנה.

ז' באלול

ז' באלול הוא היום השביעי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש השישי

למניין החודשים מניסן. ז' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אלול היא לרב פרשת כי תצא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת שופטים.

טורה אנונציאטה

טורה אנונציאטה (באיטלקית: Torre Annunziata) היא עיירה לחופו המזרחי של מפרץ נאפולי במחוז קמפניה באיטליה, היושבת בין הים לבין הוזוב. בשנת 2004 התגוררו בעיר 47,877 תושבים.

בימי קדם נודעה העיר בשם אופלונטיס (Oplontis) והיא הופיעה במפת פויטינגר. העיר שהייתה ככל הנראה פרבר חצי עירוני של פומפיי, חרבה כמוה וכמו הרקולנאום בעת התפרצות הר הגעש וזוב ב-24 באוגוסט 79 וכמו הרקולנאום נקברה תחת שכבת אפר געשי שזרם בנחשולים פירוקלסטיים.

ב-4 בדצמבר 1997 הוכרז האתר הארכאולוגי שבעיר, יחד עם פומפיי והרקולנאום, כאתר מורשת עולמית.

ימי פומפיי האחרונים

ימי פומפיי האחרונים (באנגלית: The Last Days of Pompeii) הוא רומן אנגלי פרי עטו של הסופר הבריטי אדוארד בולוור-ליטון.

הספר נכתב בשנת 1834 על סמך חוויות ורשמים של הסופר באתר החפירות של העיר הרומית פומפיי, שכוסתה בערמות של אפר געשי בעת התפרצותו של הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. ב-1748 נחשפו שרידי העיר לראשונה. בולוור-ליטון שהה באתר החפירות ובנאפולי הסמוכה תקופה של שנתיים, ובספרו הוא מתאר תיאור בדיוני של החיים בעיר בתקופה שלפני ההתפרצות.

הספר זכה למספר עיבודים קולנועיים, הידוע שבהם בשנת 1959 בידי סרג'ו לאונה. אחד מהעיבודים לראינוע היה הסרט הראשון שהוקרן בראינוע הראשון של תל אביב, ראינוע עדן.

הספר תורגם לעברית לראשונה בירושלים על ידי אליעזר בן יהודה, תחת הכותרת "ימי פומפיה האחרונים", כסיפור בהמשכים בעיתונו "השקפה" בשנת תרס"ה (1904–1905) ואחר כך כספר בהוצאתו של מו"ל העיתון, שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש). בהמשך הופיע בעוד שלושה תרגומים עבריים, מאת אברהם שלונסקי, יעל רון-לרר ושרון פרמינגר.

נאפולי (נפה)

נפת נאפולי (באיטלקית: Provincia di Napoli) היא נפה במחוז קמפניה שבאיטליה.

נפת נאפולי שוכנת סביב מפרץ נאפולי בים הטירני בדרום קמפניה שבאיטליה. הנפה משתרעת על שטח של 1,171.13 קמ"ר, ובשנת 2005 התגוררו בה 3,088,461 נפש, שהם רוב אוכלוסייתו של המחוז. בירתה בעיר נאפולי שעל שמה היא נקראת.

עם הערים הנוספות בנפת נאפולי נמנות סורנטו, פומפיי וארקולנו.

אתרי תיירות ידועים הם פומפי, הרקולנאום, וזוב, טורה אנונציאטה, המערה הכחולה והאיים קאפרי ואיסקיה.

פומפיי (ספר)

פומפיי הוא רומן בדיוני מאת רוברט האריס, המתאר את הימים האחרונים שלפני התפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה, ואת ימי ההתפרצות עצמה. הרומן יצא לאור בשנת 2003. הרומן תורגם לעברית על ידי מרדכי ברקאי, ויצא לאור בהוצאת זמורה-ביתן בשנת 2006.

הספר, שעלילתו מתרחשת על רקע ימיה האחרונים של פומפיי הרומית, מתאר את הרקע התקופתי, תקופת הקיסרות הרומית בשנות השגשוג שלה, באופן ריאליסטי. בספר אף מופיעות דמויות היסטוריות כגון פליניוס הזקן ופליניוס הצעיר. עם זאת, הספר מתאר ברובו דמויות ואירועים בדיוניים.

ב"פומפיי" משולבים הסברים עשירים ומייצגי אווירה לאותה התקופה, וניתן למצוא בכתוב רמזים עכשוויים לממצאים שהתגלו בשנים האחרונות. בנוסף, בספר משולבים מושגים מאותה תקופה, כגון ימי השבוע (מרס, מרקורי), אשמורות הלילה הנהוגות בתקופת הקיסרות הרומית, וחלוקת היום ל-12 שעות.

פומפיי (עיר מודרנית)

פומפיי (באיטלקית: Pompei) היא עיר בנפת נאפולי שבמחוז קמפניה, איטליה. פומפיי היא מוקד תיירותי בעיקר בזכות שרידי העיר הרומית העתיקה פומפיי הסמוכים לה.

פורטונה

פוֹרְטוּנָה (Fortuna) היא אלת המזל במיתולוגיה הרומית (מקבילתה של טיכה במיתולוגיה היוונית). שמה נגזר משתי המילים בשפה הלטינית Fors שפירושה מזל או גורל ו-ferre שפירושה 'להביא'. כינוייה של פורטונה היו blanda - נוטה חסד; bona - טובה; dubia - בלתי בטוחה, ועוד. בכוחה של פורטונה היה להעניק לאדם מזל טוב או להביא עליו מזל רע. היא הייתה גם אלת הגורל, ונחשבה למי שגרמה למותם של נכדיו של אוגוסטוס, גאיוס קיסר ולוקיוס קיסר שהיו מיועדים לרשת את כתר האימפריה הרומית.

בהתאם לפינדארוס פורטונה הייתה בתם של יופיטר ושל אחת מאלות הגורל, אבל על פי הסיודוס הייתה בתם של אוקיינוס ושל טתיס שנמנו עם שנים עשר האלים והאלות הטיטאנים. במקורה הייתה כנראה אלת הפוריות, וכמו יופיטר היה בכוחה להעניק שפע והיא הבטיחה את אספקת הדגן לרומא.

יומה הקדוש היה 11 ביוני, וב-24 ביוני נערך לכבודה פסטיבל.

פולחנה של פורטונה מיוחס למלכה האגדי של רומא סרוויוס טוליוס שנחשב לשותפה האינטימי שאתו קיימה יחסי מין. מקדשה היה ממוקם בפורום של רומא והיה לה גם מקום מקדש על גבעת הקווירינאליס כאלת המזל של האומה הרומאית. פורטונה הוצגה עוטה הינומה או עיוורת, ובכך סימלה את תעתועי הגורל. היא נחשבה לבעלת גלגל המזל, שאותו היא נראית מסובבת באקראי.

קמיע מתקופת האימפריה הרומית המוקדמת שנמצא בהריסות פומפיי מקשר את פורטונה עם האלה המצרית איזיס בשם איזיס-פורטונה. במחזה "אגממנון" מאת סנקה המקהלה פונה אל פורטונה במילים נרגשות ששימשו מאוחר יותר את מחברי תקופת הרנסאנס. גם בתקופת הנצרות לא חדלה פורטונה מלשלהב את הדמיון העממי. הפילוסוף הנוצרי בואתיוס בן המאה השישית כתב בספרו ""נחמת הפילוסופיה", לפני שהוצא להורג, כי תעתועי הגורל הם בלתי נמנעים בהיותם חלק של תוכניתו הנסתרת של אלוהים - מה ששיקף את רוח התאולוגיה הנוצרית.

בימי הביניים ניתן לראות את גלגל המזל של פורטונה במיניאטורות, בכתבי יד ובחלונות הזכוכית של הקתדרלות, ובהן קתדרלת אמיין. לעיתים מתאר גלגל המזל את ארבעת שלבי החיים (ינקות, נעורים, בגרות וזקנה) שכל אחד מהם מוצג על ידי דמות אנושית מתאימה. פורטונה מופיעה בפתיחתו ובסיומו של המזמור או פורטונה מתוך כרמינה בוראנה (אוסף שירה לטינית מן המאה השלוש עשרה).

פורטונה מופיעה בספרו של ניקולו מקיאוולי "הנסיך" פרק 25. הוא כותב על חשיבותו של המזל בקביעת מהלכים היסטוריים, ומייעץ כיצד להיערך לקבל אירועי מזל טוב ולהתגונן בפני אירועי מזל רע. הוא מזכיר לקורא כי פורטונה היא אישה ולכן היא מעדיפה גבר צעיר, נמרץ ונועז על פני זקן חלוש והססן.

האסטרואיד "19 פורטונה" שהתגלה על ידי ג'ון ראסל הינד, נקרא על שמה.

פסיפס

פְּסֵיפָס (בלעז: מוֹזָאִיקָה) הוא יצירת אמנות שבה מורכבות פיסות אבן שונות וססגוניות ליצירת תבנית גרפית. האבנים משובצות בתוך מלט או חומר אחר המחבר ביניהן.

אופי השימוש בפסיפסים מגוון. לעיתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעיתים משולבים בו דגמים ודמויות. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר יכול האמן ליצור עיטור מורכב יותר), וכן ביכולתו של האמן ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור-וצל) בעזרת אבני הפסיפס.

הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים (דמיון בולט, למשל, נמצא בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית).

פרסקו

פְרֶסְקוֹ (מאיטלקית: affresco; בעברית גם: תַּמְשִׁיחַ) הוא טכניקת ציור קיר אשר מתבססת על ציור ישירות על טיח סיד לח וטרי. המונח מגיע מהביטוי האיטלקי 'a fresco' שפירושו "טרי" או "באופן טרי". בטכניקה זו הצבעים מתייבשים יחד עם הטיח והופכים לחלק אינטגרלי ממנו (להבדיל מטכניקות ציור אחרות, בהן הצבע והמצע עליו הוא מצויר מהווים שכבות נפרדות).

שפחה

שפחה היא צורת הנקבה של עבד. לרוב השפחות הועסקו במשק הבית וכפילגשים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.