פוליתאיזם

פוליתאיזםיוונית: πολύ "פולי" - הרבה, θεός "תאוס" - אל) פירושו אמונה בריבוי האלוהות, אמונה במספר אלים, בניגוד למונולַטְריזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך הכרה בכך שייתכנו אלים אחרים, ומונותאיזם, שמשמעותו אמונה באל אחד תוך שלילת אלים אחרים. פוליתאיזם היה נפוץ מאוד עד סוף העת העתיקה אך ממשיך להתקיים גם בימינו בדתות שונות.

אמונה באלים - פירושה אמונה בישויות עילאיות, אינדיווידואליות ונצחיות. האדם תלוי באלים אלו והוא מחויב לכבד אותם, לירא מהם ולעבוד אותם במשך כל חייו. יש להבדיל בין אלים ולבין שדים או דמונים או רוחות שגם הם ישויות עילאיות ונצחיות אך ישויות אלו שליליות ויש לשנוא אותם ולא לעבוד אותם והאלים (לרוב) גוברים עליהם במלחמה הנצחית בין שני סוגי ישויות אלו. "אלילים" הוא שם זילזול שניתן לאלים המרובים הפוליתאיסטיים על ידי המאמינים באל היחיד של מונותאיזם.

התפתחות הפוליתאיזם

לפי רוב החוקרים, מקורו של הפוליתאיזם באנימיזם. בזמנים קדומים יחסו נפש חיה לגורמי טבע שונים כמו תופעות מזג אוויר (למשל לברקים ולרעמים), לתצורות נוף כמו הרים, לגרמי שמים כמו השמש והירח לעצים שונים ועוד. האדם חש בתלותו בגורמי טבע אלו ובדינמיקה והשינויים בטבע ועל כן סבר שעבודה לגורמי טבע אלו תוכל להשפיע לטובה על תלותו בטבע. מהאנימיזם הלכו והתפתחו, בהדרגה, האלים התפקודיים. תופעות הטבע כבר לא אלים בפני עצמן אלא תוצאות פעולותיהם של אלים רבים האחראים על כל תחומי חיי האדם והטבע. כך, הופיעו אלים רבים מספור של גשמים, חריש, ציד, זריעה, הריון, לידה וכו'. אלו היו אלים ערטילאיים, חסרי דמות ייחודית ורובם לא זכו לפולחן מיוחד. לצידי אלים אלו הופיעו גם האלים הטריטוריאליים כלומר, לכל יישוב, נווה מדבר, גבעה, יער או מעיין היה אל משלו. אלות המקום.

התפתחויות פוליטיות, צבאיות וחברתיות גרמו לאיחוד של שבטים ולאומים קטנים ובעקבות זאת גם לאיחוד האלים הטריטוריאליים. שטחים גדולים ורחבים נשלטו על ידי אל טריטוריאלי אחד. מלחמות וכיבושים הביאו לניצחונות וכיבושים. מנוצחים וכבושים קיבלו עליהם את עול אליהם של המנצחים והכובשים. מאידך, המנצחים "כבשו" גם את אלי המנוצחים וחלקם "עברו" לצד המנצחים והצטרפו לפנתאון שלהם. כך נוצר פוליתאיזם חדש שבו קיימת הירארכיה בתוך הפנתאון. אלי המנצחים לשעבר הופכים לאלים ראשיים וחשובים, מקימים להם מיקדשים ונוצרים פולחנים סביבם. אלים ראשיים אלו מבליעים בתוכם את האלים הקודמים של השטח הכבוש. דוגמה - האל רע המצרי הבליע בתוכו אלים קודמים של אותו אזור כמו אתום והורוס (ששלטו באזור קודם לרע).

במאה הארבע עשרה לפני הספירה ניסה המלך אחנתון להשליט במצרים את פולחן אתון אל השמש כפולחן יחיד ולקעקע את כל פולחני האלים האחרים. מהפכה זו החזיקה מעמד למשך תקופת חייו בלבד ולאחר מכן חזרו המצרים לפולחן ריבוי האלים. בעקבות ניסיון מהפכני זה (לדעת חוקרים מסוימים) או ללא קשר אליו (לדעת חוקרים אחרים) החל להתפתח המונותאיזם היהודי. אך גם בקרב היהדות הקדומה לא נעלם הפוליתאיזם לחלוטין ואת עקבותיו אנו מוצאים לאורך כל ספרי התנ"ך. למונותאיזם הצטרפו במאה הראשונה לספירה גם הנצרות ובמאה השביעית האסלאם.

חקר הפוליתאיזם

במאה ה-18 קמה קבוצת משכילים ובראשה וולטר שטענה כי המונותאיזם היא קדומה לפוליתאיזם. האדם הפרהיסטורי האמין באל אחד ורק ההתנוונות של אמונה ראשונית זאת הביאה לאמונה באלים רבים. משכילים אחרים כמו רוסו ויום טענו שהאמונה הקדומה הייתה פטישיזם דהיינו, אמונה באלוהותם של חפצים שונים. ממנה התפתח המונותאיזם שהתנוון לאחר מכן לפוליתאיזם. גם עם התפתחות מדע האנתרופולוגיה בסוף המאה ה-19 היו עדיין חוקרים מהאסכולה המכונה "האסכולה הווינאית", שהביאו הוכחות מחברות פרימיטיביות בנות זמנם למונותאיזם שקדם לפוליתאיזם. אחרים, באסכולה זאת, טענו שבמצרים הקדומה, לצד האלים המקומיים הרבים היה גם אל יחיד, אל מורם מאחרים ואוניוורסלי ששימש כאל מרכזי וראשי.

הנותאיזם

תאוריות אלו לא החזיקו מעמד והן נשללות מכל. לעומת זאת מקובלת הדעה של מקס מילר המכונה הנותאיזם. לפי דעה זו בדתות פוליתאיסטיות בעבר וגם בהווה, המאמין פונה לאל מסוים מתוך פנתאון האלים, מתפלל אליו ועובד אותו ומבליע בו תארים ותפקידים של אלים אחרים. מכאן שגם בעולם הפוליתאיסטי האדם מבקש את קרבתו ואת חסותו של אל כוללני אחד, גם אם הוא מודע שקיימים אלים נוספים. יש הרואים בהנותאיזם סוג של "התחנפות" לאל מסוים כדי לזכות בחסותו. יש גם הטוענים שאף במונותאיזם יש לאל היחיד מופעים שונים והמאמין בוחר לו מופע מסוים מתוך ריבוי המופעים ועובד אותו.

ישנם חוקרים[דרוש מקור] הטוענים כי המונותאיזם היא אמונה חסרת סובלנות ואכזרית הנלחמת בכל האמצעים, כולל הקשים ביותר, נגד הסוטים מהאמונה ומאידך, הפולתאיזם מאופיינת בסובלנות, המאמין הבוחר לו אל או אלים כרצונו ועובד אותם.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יחזקאל קויפמן, תולדות האמונה הישראלית א, ירושלים ות"א תשכ"ט, בעיקר העמודים: 244–245; 299–300; 407–408; 424–425; 437.
  • אלי קדם: הפוליתאיזם בארץ ישראל ושכנותיה מן האלף השני לפנה"ס ועד התקופה המוסלמית, מנחם קיסטר, יוסף גייגר, נדב נאמן, שאול שקד (עורכים), הוצאת יד יצחק בן צבי, 2008.
אדם

אדם או אדם נבון (שם מדעי: Homo sapiens, בלטינית: "הומו" – אדם, "סָפִּיֶינס" – חושב או תבוני) על פי ההגדרה המדעית, הוא מין של יונק במשפחת ההומינידיים, והמין היחיד שנותר כיום בתת-השבט הומינינים. כל בני-האדם בני-ימינו, וכן בני-אדם בעבר אשר היו זהים מבחינה אנטומית לבני-אדם בני-ימינו, מסווגים לתת-מין אדם נבון מודרני (Homo sapiens sapiens). סיווג זה נועד להבדילם מאוכלוסיות נכחדות קרובות אך שונות באנטומיה שלהן, כמו האדם הניאנדרטלי, אשר מסווג כתת-מין נפרד בתוך המין "אדם נבון" או כמין נפרד בסוג אדם (Homo). האדם הנבון המודרני נחשב לתת-המין היחיד ששרד עד ימינו מבין תת-המינים של הומו ספיינס, מבין הסוג הומו ומבין תת-שבט ההומינינים.

האדם ייחודי בעולם החי במוחו הגדול (בהתחשב בגודל גופו) יותר משל כל בעלי החיים: גדול פי שלושה בערך אפילו ממוחות קופי האדם הקרובים ביותר לאדם החי כיום, השימפנזה והגורילה. האדם נבדל מהם גם בהליכתו הזקופה על שתי רגליו האחוריות, ובהתאמת זרועותיו ואצבעות ידיו לשימוש משוכלל בכלים. הוא מאכלס מגוון עשיר יותר מכל בעל חיים אחר של בתי גידול יבשתיים, שאותם הוא משנה כך שיתאימו לצרכיו ולמחייתו, ועל כן הוא נחשב למין מהנדס סביבה. האדם מחשיב את עצמו כמין התבוני היחיד על כדור הארץ, והמין התבוני היחיד המוכר לנו ביקום. הוא מתאפיין בתודעה ובהכרה מפותחות, ביכולתו המתקדמת להמציא ולהשתמש באומנות, בטכנולוגיה, במדע, בסמלים מופשטים דוגמת אלו המשמשים בשפה ובכתב, ברעיונות, באידאולוגיות ובמוסדות חברתיים מורכבים.

האדם נפוץ כיום בכל יבשות כדור הארץ, והוא חי דרך קבע בכולן למעט באנטארקטיקה. בני אדם מודרניים התפתחו לראשונה ביבשת אפריקה לפני כ-200 אלף שנה, ומעט לאחר מכן החלו להתפשט בהדרגה לשאר יבשות העולם, תוך החלפה והטמעה של אוכלוסיות אדם קדומות יותר שחיו במזרח התיכון, באירופה ובאסיה. לאורך מרבית הפרהיסטוריה הם חיו כציידים-לקטים, ורק לפני כעשרת אלפי שנים החלו לביית צמחים ובעלי חיים בהיקף נרחב לצורך חקלאות. לפני כחמשת אלפי שנים לכל היותר פיתחו לראשונה כתב והחלו לתעד את ההיסטוריה שלהם. במאות השנים האחרונות, אפשרו המהפכה התעשייתית וחידושי המדע גידול דרמטי באוכלוסיית האנושות, העומדת כיום על כשבעה וחצי מיליארד נפש.

אל

אל הוא על פי אמונות או דתות רבות, ישות בעלת כוחות על טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. חלק מהאלים לקחו חלק בבריאת העולם. עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגי פולחן שונים.

ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם, גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.

דת

דת היא התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות או השקפות עולם המקשרות את האנושות לרוחניות או לעקרונות מוסריים מחייבים. דתות רבות כוללות סמלים, פולחנים ו"היסטוריה קדושה" שמיועדות להסביר את הדרך בה נוצרו החיים והיקום ואת משמעותם. דתות רבות גורסות עקרונות מוסריים הנובעים מציווי עליון, חוקים דתיים או אורח חיים שמתחייב על פי עקרונות הדת והאמונה בנוגע ליקום ולטבע האדם.

דת היא אחד האוניברסלים האנושיים: לכל התרבויות שנחקרו, ללא יוצאת מן הכלל, הייתה אמונה דתית (לעיתים יותר מאחת). רוב בני האדם מאמינים בדת זו או אחרת.

בדתות רבות קיימים מושגים של תורת הגמול, הכוללים את מושגי תיקון הנשמה, השארות הנפש לאחר המוות, הגעה לאחר המוות הגופני לאותו עולם שבו נמצאים האל או האלים, מלאכים או נשמות אחרות של בני מעלה שזכו לכך, גאולה, משיח כלשהו ותחיה פיזית של הגוף.

על פי פרופסור בנימין בית-הלחמי, בעולם קיימות כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות), ולהן קרוב לשישה מיליארד מאמינים. כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-2.4 מיליארד מאמינים, האסלאם עם כ-1.7 מיליארד מאמינים, וההינדואיזם עם קצת יותר ממיליארד מאמינים. אף שכל דת דוגלת בעקרונות אמונה ודרך חיים שונים, והן צרות ויריבות אחת לשנייה, המשותף לכולן רב על המפריד.

פילוסופיה של הדת הוא התחום הפילוסופי העוסק בשיקולים לקיום דתות. התאולוגיה עוסקת בהסבר האמונה באל, והפסיכולוגיה עוסקת בחקר המניעים ליצירת הדתות, כניסת המאמינים לשורותיהן, והתפקיד שממלאת הדת בבריאות הנפש ובהפרעות נפש.

דת יוון העתיקה

דת יוון העתיקה מקיפה את מכלול האמונות והטקסים של יוון העתיקה כפי שהתבטאו בפולחן, ומהווה את הפן המעשי של המיתולוגיה היוונית. המנהגים הדתיים ברחבי העולם היווני העתיק היו כה מגוונים עד כי מדובר בדתות יוון העתיקה ולא בדת יחידה. המנהגים הפולחניים של היוונים התפשטו מעבר ליוון גופא, אל חופי ואיי איוניה באסיה הקטנה, אל מגנה גרקיה ("יוון הגדולה") - סיציליה ודרום איטליה ואל המושבות היווניות הפזורות במערב הים התיכון כמו מרסיי. להשפעות היווניות על דתם של האטרוסקים משקל מכריע בצמיחת הדת הרומית. המבנה החשוב ביותר ששירת את הפולחן הדתי ביוון העתיקה הוא המקדש היווני אשר שימש גם הוא בסיס למבני דת רומיים.

ישנם חוקרים הסבורים כי הדת היוונית הקדומה נבעה או הושפעה מפרקטיקות שמאניסטיות מהערבה האירו-אסיאתית דרך שכניהם הסקיתים.

הנותאיזם

הנותאיזם (מיוונית: εἷς θεός - אל אחד) הוא מונח תאולוגי הבא לתאר תהליך באמונה הדתית או שלב אמוני בין פוליתאיזם לבין מונותאיזם.

המונח נטבע על ידי פרידריך וילהלם יוזף פון שלינג על מנת לתאר גרסה מוקדמת של מונותאיזם. מאקס מילר היה מי שהביא את המושג לתודעת הציבור, במטרה לציין אמונה באל אחד במקביל להכרה כי קיימים אלים נוספים. הרעיון המרכזי הוא שפולחן או אמונה באל כלשהו יכולים להתייחס להיבט אחד מסוים שלו, בעוד שבמקום או בזמן אחר ההתייחסות לאותו אל יכולה לייצג היבט אחר.

רעיון ההנותאיזם מתנגד לאמונה בעליונות אחד ההיבטים של האל על פני ההיבטים האחרים, ותומך ברעיון שאל יכול להתקיים בצורות רבות בו זמנית. לכן, קיום צורות פולחן שונות לאלים בעלי שמות שונים, לא מוגדר כפוליתאיזם.

הנותאיזם נחשב לעיתים לגרסה מורכבת של מונותיאיזם, בכך שהוא מאפשר לאדם להאמין באל מסוים אחד בלי לשלול צורות שונות ואחרות של שמות, כינויים, או התגלויות המתייחסות לאותו אל.

מימוש הרעיון היה בקיסרות הרומית, כאשר הוחל בתהליך סינקרטיזם של אלים. אלים שונים בעלי מכנה משותף עברו תהליך שבסופו הם נחשבו כבעלי אותן תכונות. למשל כל אלות האם הגדולה, הפיריון, הטבע והאדמה, עשתרת (ועשתר), אפרודיטה, ונוס, קיבלה ודומות להן קיבלו מאפיינים זהים ופולחן זהה אף כי עבדו אותן בשמותיהן השונים במקומות שונים.

כך גם אלי השמש השונים (בהם תמוז, אדוניס, מיתרה, אפולו, הליוס, רע) התמזגו לאל אחד שמאפיינים שונים של פולחנו (למשל יום אדוננו שהוא יום ראשון) עברו לאמונה הנוצרית.

מושג האווטאר בתרבות ההינדית הוא איחוד של מספר אלים לאל אחד. כל מאמין יכול לעבוד את ההתגלמות הקרובה אליו יותר וכל ההתגלמויות הן אל אחד.

והאביה

הווהאביה (בערבית: وهابية) היא תנועה אסלאמית-סונית שמרנית, המפרשת את האסלאם ככתבו וכלשונו. מייסדה היה מוחמד אבן עבד אל ווהאב (1691-1787) מאזור נג'ד שבחצי האי ערב. חסידי הזרם (אל-מווחידון (המייחדים), המאמינים ב"תווחיד", בלעדיותו של אללה, או ה"והאבים" בפי אויביהם) טענו שהמודרנה על חידושיה החומריים והתאולוגיים השונים עיוותו את האסלאם. בתחילה נלחם הזרם נגד החלחול של האמונות הטפלות לתוך האסלאם (כמו הסופיות), וקראה לשוב אל טהרת הקוראן ולאמץ את אורח חייהם של הנביא מוחמד וחסידיו. הם האמינו באללה בלבד, ראו בסגידה למוחמד ולנאמניו פוליתאיזם, והרסו את המצבות והמבנים שהוקמו על קברים, כולל זה של מוחמד נביאם. הם התנגדו לפירושים מודרניים של האסלאם וציוו על התנזרות מוחלטת מכל מותרות, כולל קפה וטבק. הזרם נהג לראות בכל המוסלמים שלא קיבלו את תורתו ככופרים שדינם מיתה, כולל השיעים.

ישנה תפיסה שגויה שעל פיה הווהאבים יוצאים כנגד המודרנה. הווהאבים יוצאים כנגד חידושים לא רצויים מבחינתם ("بدعة"; בתעתיק: "בִּדְעה" = חידוש [בשימוש כמילת גנאי] ). שימוש במודרנה לצורך דתי או לצורך הפצת רעיונות האסלאם או רעיונות שעולים בקנה אחד עם רעיונותיה של האסכולה הווהאבית, מקבלים היתר שימוש. לצורך שימושים אלו מאמצים הוואהבים את הטכנולוגיה המודרנית בלבד, תוך שהם דוחים את התרבות המודרנית שבה פותחה הטכנולוגיה.

כישוף

כישוף (בלועזית: מאגיה) הוא פעילות שנועדה להשפיע על המציאות באמצעים על טבעיים. המונח כישוף מתייחס לפולחנים שמטרתם לבצע קסם. בקרב קבוצות מסוימות, במונח "כישוף" טמונה קונוטציה שלילית, הן של חוטא ושל כפירה והן של קוסם רע המשתמש בפולחנים אפלים. מוניטין שלילי זה נשתמר היטב באגדות הילדים בדמותה של המכשפה הרעה. בתרבות הרוחנית של המורים הרוחניים קיים מונח הנקרא מאגיה לבנה והוא בעל קונוטציה חיובית לחלוטין. אנו מוצאים את המאגיה הלבנה באגדות ילדים בדמות הפיות והמלאכים, או אפילו הקוסמים שמביאים אושר והצלחה לדמויות הראשיות, לאחר מאבק וסבל.

מנקודת המבט של חלק מהדתות, "כישוף" שימש כמונח שלילי עבור פולחנים פגאניים של קבוצות אתניות יריבות, נחותות לכאורה, המחללות שם אלוהים ועובדות אלילים. הדתות המונותאיסטיות תמיד גינו את העוסקים בכישוף, וראו בכישוף מאפיין של פוליתאיזם (שהיהדות מכנה "עבודה זרה" והנצרות מכנה "פאגאניזם") ושל תרבות נחותה.

מדע הדתות

מדע הדתות (לפי הגרמנית: Religionswissenschaft), לימודי דתות או דת השוואתית הוא דיסציפלינה (תחום דעת) במדעי הרוח ומדעי החברה בעל אופי רב תחומי, החוקר את הדת כתופעה אנושית, חברתית ותרבותית, ללא קשר לדת מסוימת. התחום חוקר את האמונות, הטקסים, ההצדקות הרציונליות, הרגשיות והרוחניות של האמונה הדתית, הקהילה והמאמין הבודד ומנסה למצוא רכיבים משותפים כלליים, לתאר אותם, להסביר ולפרש אותם או להשוות את התופעה הנחקרת בהתבטאויותיה בדתות השונות על ציר היסטורי, גאוגרפי, אתני או אחר. בניגוד לתאולוגיה העוסקת בדת מסוימת "מבפנים", מדע הדתות חוקר את התופעה הדתית "מבחוץ" תוך שימוש בכלים מתחומי הפילוסופיה של הדת, הפילוסופיה של הלשון, ההיסטוריה של הדתות, הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה, חקר הפולקלור ועוד.

מוחמד אבן סעוד

מוחמד אבן סעוד (בערבית : محمد بن سعود; נפטר 1765), הידוע גם בשם אבן סעוד, היה האמיר של דרעייה ונחשב למייסד של מדינת ערב הסעודית ושושלת בית סעוד.

מונולטריזם

מונולטריזם (מיוונית: μόνος = יחיד, λατρεία = פולחן) הוא פולחן וסגידה לאל אחד בלבד, תוך אמונה בקיומם של אלים אחרים (אך לא בסגידה להם).

את המונח טבע יוליוס ולהאוזן.

בתנ"ך מצויים מספר מקומות שחוקרי מקרא פירשו כמעידות על מונולטריזם:

"וְעַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים" (שמות י"ח יא) - דברי יתרו.

"וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי ה'" (שמות י"ב, יב) – כלומר למצרים יש אלים אחרים.

" מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות ט"ו י"א).

" כִּי, כָּל-הָעַמִּים, יֵלְכוּ, אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו; וַאֲנַחְנוּ, נֵלֵךְ בְּשֵׁם-ה' אֱלֹהֵינוּ--לְעוֹלָם וָעֶד" (מיכה ד ה)

"כִּדְנָה, תֵּאמְרוּן לְהוֹם, אֱלָהַיָּא, דִּי-שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ; יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן-תְּחוֹת שְׁמַיָּא, אֵלֶּה. עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם." (ירמיהו, י', י"א-י"ב) – לפי פירוש רד"ק לתרגום יונתן של "עֹשֵׂה אֶרֶץ בְּכֹחוֹ", כוונת התרגום היא: אנחנו לא נעבוד אלה האלהות שלא עשו שמים וארץ אלא אלהים שעשה ארץ בכחו.

"אֵין-כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים אֲדֹנָי; וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ" (תהילים פ"ו ח). כלומר, יש אלוהים אחרים אבל אינם דומים לה'.

"כִּי גָדול ה' וּמְהֻלָּל מְאד. נורָא הוּא עַל כָּל אֱלהִים: כִּי כָּל אֱלהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים. וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (תהלים צו ד)

"כִּי אַתָּה ה' עֶלְיון עַל כָּל הָאָרֶץ. מְאד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלהִים" (תהלים צז ט)לפי אותה גישה פרשנית, קיים בתנ"ך גם הרעיון כי לא זו בלבד שיש אלים שונים, אלא כל אל שולט בטריטוריה מוגדרת:

"לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם" (דברים ו יד)

"בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם, יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי חֵלֶק ה', עַמּוֹ: יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב ח-ט)

" הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ, כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ--אוֹתוֹ תִירָשׁ; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹהֵינוּ, מִפָּנֵינוּ--אוֹתוֹ נִירָשׁ" (שופטים יא כד) - דברי יפתח הגלעדי למלך בני עמון

"כִּי-גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים" (שמואל א, כו יט)פירוש אחר הסיק שלאלי המקרא יש ילדים:

"הָבוּ ה', בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ ה', כָּבוֹד וָעֹז" (תהלים כט א)לעומת זאת בפרשנות המסורתית, המושג אל אינו מתייחס דווקא לישות בעלת כוח עליון, אלא גם לאלוהי שקר וכן לכוחות גשמיים, כמו למשל בפסוק יֶשׁ-לְאֵל יָדִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע (בראשית לא כט).

באסלאם

באסלאם, בסורת אל-כאפרון מופיע הפסוק "לכם דתכם ולי דתי" שאותו אמר מוחמד אחרי שכופרים ניסו לשכנעו לעבוד תקופת מה את אליהם, פסוק זה מתפרש כהכרה בכך שכל קבוצה מאמינה באליה תוך שהיא מודעת לכך שקבוצות אחרות מאמינות באלוהּ אחר.

מונותאיזם

מונותאיזם הוא אמונה באל אחד ויחיד, בניגוד לפוליתאיזם - אמונה באלים רבים. מקור המילה מיוונית: μόνος (מונוס) = אחד, θεός (תאוס) = אלוהות. המונח כשלעצמו מציין רק את ייחודו או בלעדיותו של האל האחד, ושלילת אלים נוספים, אך יש המייחסים לרעיון המונותאיסטי גם את שלילת הגשמות האלוהית.

מיתולוגיה

מיתולוגיה (מיתוס) היא אגדת קדומים, המספרת על בריאת העולם, חזיונות הטבע, אוסף האגדות הקשורות במסורות הקדומות של עם והעוסקות בעיקר בעלילותיהם של אלים וגיבורים.

ממלכת אודריסה

ממלכת אודריסה (ביוונית עתיקה: Βασίλειον Ὀδρυσῶν, בלטינית: Regnum Odrysium) הייתה מדינה שאיחדה למעלה מ-40 שבטים תראקים ו-22 ממלכות, ושהתקיימה בין המאה החמישית לפנה"ס והמאה הראשונה לספירה. היא השתרעה על שטח שכלל בעיקר את בולגריה של ימינו, והתפשטה לחלקים של צפון דוברוג'ה, חלקים בצפון יוון וחלקים בטורקיה האירופית של ימינו.

ההיסטוריונים משערים כי לממלכה לא הייתה עיר בירה. במקום זאת ככל הנראה עברו המלכים בין כמה מקומות מגורים מבוצרים. בירה אחת הייתה העיר אודריסה (ככל הנראה אוסקודמה, אדירנה של ימינו), כפי שנטבע במטבעות. משכן מלכותי נוסף שככל הנראה נבנה על ידי קוטיס הראשון (358-383 לפנה"ס) הוא בכפר סטרוסל, בעוד שבין 325 ל-315 לפנה"ס נבנתה סאותופוליס כעיר בירה. בירה קדומה אחרת הייתה בוויז בטורקיה של ימינו. הממלכה התפרקה וקביילה הייתה בירה משותפת לקראת סוף המאה הרביעית לפני הספירה.

סורת אל-אח'לאץ

סורת אל-אִחְ'לאץ (ערבית: سورة الإخلاص), או סורת טוהר האמונה, היא סורה מספר 112 בקוראן. סורה קצרה זו מונה ארבעה פסוקים (אַיאַת) בלבד, ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְריל (جبريل), כפי הנראה, במכה. לפי ספרו של אבּן אלצֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'יל אלקֻראן (מהמאה ה-10), המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אלחֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), הורדה סורה זו אחרי סורת א-נאס ולפני סורת א-נג'ם. סורה זו מהווה הצהרה קצרה בדבר אמונת הייחוד (בערבית: توحيد, תַוְחיד), המבססת את האסלאם כדת מונותאיסטית. שם הסורה, "טוהר האמונה", מתייחס לחובה להישאר טהור ונאמן, או במצב של היטהרות מאמונות לא-אסלמיות, כגון עבודת אלילים או פוליתאיזם.

נוסח

112.1. אמור: הוא אללה [הוא] אחד

112.2. אללהֻ א(ל)-צַמַדֻ [להלן]

112.3. אינו יולד ואינו נולד

112.4. שווה לו אין אף אחד [אחר]פירוט

אין הסכמה בקרב הפרשנים אם סורה זו נתגלתה למוחמד במכה או במדינה. התומכים בכך שהסורה ניתנה במכה מצביעים על רמז בדבריו של העבד בִלאל אבן רבאח, אחד מהאלצחאבה, בני לווייתו של מוחמד, אשר קרא "יחיד, יחיד!" בהתייחסו לאללה, עת עונה על ידי אדונו משום שקיבל את האסלאם טרם עשו זאת אנשי מכה. בנוסף, מוסר אוביי בן כעב, אף הוא מבני לווייתו של מוחמד ומנכבדי המוסלמים הראשונים, כי סורה זו נתגלתה לאחר שעובדי האלילים בשבט קורייש ביקשו ממוחמד להמציא לפניהם את שושלת היוחסין ואת דימויו החיצוני של אדונו, אללה.האיה השנייה בסורה זו כוללת שתי מילים בלבד: اللَّهُ الصَّمَدُ (אללהֻ א(ל)-צַמַדֻ), ישנם מספר רב של פירושים למילת תואר זו. תפסיר אל-ג'לאלין הסוני טוען כי מדובר ב"זה שפונים אליו בעת צרה". תפסיר תנויר אל-מכבאס, המבוסס על דברי אבן עבאס מפרש את "צמד" כאדון שפארו בשיאו וכל ברואיו זקוקים לו. משמעויות נוספות על פי אבן עבאס הן: זה שאינו שותה או אוכל, זה שאין לו מראה חיצוני וזה שקיים לנצח.. תפסיר אבן-כאתִ'ר מוסיף על סמך חדית' מאוביי בן כעב כי "צמד" משמעותו גם "זה שלא נולד ולא ימות ולא ישאיר ירושה אחריו".

סורה זו מבססת את ייחודו של הבורא, היא אמונת הייחוד. מוכרז בה כי אין שווה לאללה, כי אין לו ראשית (לא נולד) או סוף, וכי אין שני לו. הפסוק הרביעי: "שווה לו אין גם אחד", הוא הצהרה מהותית על נשגבותו של אללה התומכת ברעיון התנזיה. המסורת האסלמית רואה את סורה זו כשקולה לשליש מהקוראן כולו. נוסף על כך, שינונה מאתיים פעם כמוהו כחמש מאות שנה של קיום מצוות.עבד אל-מלכ בן מרואן, הח'ליף החמישי מבית אומיה, אשר בתקופת שלטונו נבנתה כיפת הסלע בירושלים, חקק בה סורה זו.

פגניות

פגניות (בעברית: עבודת אלילים) הוא מונח מערבי המתאר פולחנים ומנהגים של דתות פוליתאיסטיות לרוב, עתיקות וחדשות, מערביות ומזרחיות. הדתות הפגניות שונות זו מזו אך יש להן מאפיינים ייחודיים המבדילים אותם מהדתות האברהמיות.

פילוסופיה של הדת

הפילוסופיה של הדת היא ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלות הדת, עקרונותיה ומהותה, ומקומה בתרבות האנושית. לעומת התאולוגיה, העוסקת בשיטות של הדתות בדרך כלל מתוך הגיונן הפנימי והאמונה בהתגלות האל, מקור הסמכות של הפילוספיה של הדת הוא התבונה האנושית. והיא כוללת את דעותיהם של הוגי דעות ופילוסופים אשר ניסו להבין או להסביר את הדת, מתוך שיטות או תובנות מסודרות שמקורן הוא הניסיון האנושי של חיי האדם. בהיותה למעשה מחקר של הדת, אין הפילוסופיה של הדת אמורה לתת הסבר סופי וממצה של הראשונה, אלא הצעות שניסוחן מושפע מרוח הזמן.

המושג נכנס לשימוש כללי במאה ה-19.

שלילת הגשמות

שלילת הגשמות היא עיקרון תאולוגי של כמה דתות מונותאיסטיות באופן תפיסתן את מהותו של האלהים. עקרון שלילת הגשמות מורה על כך שהאל מופשט, אבסטרקטי, איננו חומרי. שלילת הגשמות נחשבת חלק מעיקרי האמונה היהודית, ומהעיקרים המכוננים בדת האסלאם. בשתי דתות אלו, נספחות לעיקרון שלילת הגשמות דעות או מצוות נוספות התלויות בו ומשלימות אותו, כדוגמת שלילת התארים מהאל ואיסור עשיית פסלים ומסכות.

תאיזם

תאיזם, במובנו הרחב, הוא עמדה לפיה קיים אל אחד לפחות. במובן מצומצם יותר המונח משקף קשת אמונות דתיות על פיהן קיימים אל או אלים אשר בראו את העולם, מנהיגים אותו באופן אקטיבי (אם כי לא בהכרח גלוי לעין), וגומלים לבני האדם בהתאם למעשיהם באופן ישיר; בקיום נתון, בחיים לאחר המוות, או בשניהם. המונחים תאיזם ואתאיזם מונגדים לעיתים אחד לשני, בתלות בהגדרה שקיבל כל אחד מהמושגים.

תווחיד

תווחיד (בערבית: توحيد) כלומר "אחדות [של אלוהים]" הוא המונח המציין את אחדות האל (מונותאיזם) באסלאם. זהו הרעיון המרכזי והחשוב ביותר שעליו מתבססת אמונה המוסלמים. מונח זה גורס באופן חד-משמעי כי אלוהים הוא אחד (أحد) ויחיד (وحيد), לכן האמונה האסלאמית באלוהים נחשבת אוניטרית."תווחיד מהווה הערך הכי חשוב בדת האסלאם שהיא העיקר של האמונה האסלאמית. שזה הוא הרכיב הבסיסי להתחלת האמונה "שהאדה" (הצהרת האמונה האסלאמית) היא הכרזת האמונה באחדותו של אלוהים. וייחוס אלוהות למשהו או מישהו אחר, הוא 'שירק' - חטא בלתי נסלח על פי הקוראן והמוסלמים מאמינים כי מכלול האמונה באסלאם נשענת על העיקרון של תווחיד.המונותאיזם חסר פשרות בלב האמונות האסלאמיות (עקידה), הנתפסת, מבחינה אסלאמית, כהבחנה בין האסלאם לבין דתות מרכזיות אחרות. עם זאת, תווחיד הוא המקביל לתפיסה המונותיאיסטית של אלוהים ביהדות כפי שהוכרז שמע ישראל, על ההצהרת האמונה היהודית. תווהיד הוא גם מקביל לאוניטריסטיות הנוצרית שדבקה על ידי מיעוט של כתות נוצריות אשר דוחים עמדה טריניטרית של אלוהים. הנצרות, אשר בניגוד לרוב הדתות הנוצריות ייחסה השילוש (אלוהים כמו שלושה אנשים בהוויה אחת: האב, בן, ורוח הקודש).

הקוראן קובע את קיומו הייחודי, האמת המוחלטת שמתעלה מעל העולם; ייחודות, עצמאות ובלתי ניתן להיותה מוחלקת, מי היא עצמאית של כל הבריאה כולה. אלוהים, על פי האסלאם, הוא אלוהים אוניברסלי, יותר מאשר מקומי, שבטי או דתי אחד—אלוהים הוא מוחלט, אשר משלב את כל הערכים החיוביים .ההיסטוריה האסלאמית האינטלקטואלית יכולה להיות מובנת כמו ההדרגתיות בהתגלגלות. אשר האופן דורות רצופים של המאמינים הבינו את המשמעות וההשלכות של דגילת אלוהים של אחדות. למלומדים אסלאמיים יש גישות שונות כלפי הבנת התאולוגיה האסלאמית, תורת המשפט, פילוסופיה, סופיזם, אפילו במידה מסוימת את ההבנה האסלאמית של מדעי הטבע, מבקשים להסביר ברמה מסוימת את העיקרון של התווחיד.

ההגדרה הקלאסית של "תווחיד" היא מוגבלת בהכרזת האמונה, והעדיפו את האמונה באל אחד ואת האחדות של אלוהים. למרות ההגדרה המונותיאיסטיות שנמשכת לתוך ערבית מודרנית, עכשיו זה יותר משמש בדרך כלל כדי לרמז "איחוד, שילוב, היתוך; סטנדרטיזציה, הסדרה; איחוד ומיזוג".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.