פובליציסטיקה

פּוּבְּליציסטיקה (הצעת האקדמיה ללשון העברית: כתיבת דעות) היא סוגה עיתונאית. פובליציסט מביע את דעותיו האישיות על הנושא ולא מתיימר לסקר אותו מנקודת מבט נייטרלית.

ז'אנר זה חופשי מאוד ומאפשר נימה אישית, צינית או הומוריסטית, בהתאם לרצונו של הכותב. מאמרים פובליציסטיים הם לרוב ארוכים יחסית ומנומקים. בדרך כלל הם עוסקים בפוליטיקה או בנושא אחר שעל סדר היום הציבורי. כיוון שהפובליציסטיקה עוסקת בענייני דיומא, היא מתפרסמת בעיקר בעיתונים היומיים ובשבועונים.

מאמרים פובליציסטיים נכתבים בעיקר על ידי עיתונאים שמקצועם בכך, חברי מערכת העיתון, אך גם על ידי אישים שונים, הכותבים בעיקר בנושאים הקשורים לתחומי התמחותם. בין הפובליציסטים יש העוסקים רק בכך, ויש העושים זאת בנוסף לכתיבת דיווחי חדשות. בין הפובליציסטים, רבים הם בעלי טור קבוע, ויש המפרסמים את מאמריהם באופן פחות סדיר, בעמודי הדעות של העיתון.

מאמר פובליציסטי מיוחד הוא זה הקרוי "מאמר המערכת", ועוסק בנושא העיקרי שעל סדר היום (כפי שהמערכת או העורך רואים זאת). פעמים רבות כותב העורך הראשי את מאמר המערכת. בעיתון "ידיעות אחרונות", למשל, עסק בכך במשך שנים רבות ד"ר הרצל רוזנבלום, שהיה העורך הראשי. בעיתונים מסוימים, כדוגמת "הארץ", מאמר המערכת אינו חתום.

Metacritic

Metacritic (נהגה "מטֵקריטיק") הוא אתר אינטרנט אמריקאי האוסף ביקורות על אלבומי מוזיקה, משחקי וידאו, סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה ו-DVD. לכל מוצר ניתן ניקוד מספרי בהתאם לביקורת ונעשה ממוצע כולל של הביקורות המוצגות, כאשר ביקורות של מבקרים מומחים ניתנות בנפרד. הביקורות מסווגות לפי שלושה צבעים: ירוק, צהוב ואדום המסמלים את אופי הביקורת. האתר דומה במעט לאתר הביקורות Rotten Tomatoes אך לעיתים מתקבלות בהם תוצאות שונות לחלוטין, בעיקר בשל שיטות שקלול הציון השונות ביניהם.

האתר הושק בינואר 2001 על ידי מארק דויל ואחותו ג'ולי רוברטס דויל יחד עם חברים ללימודים בבית הספר למשפטים אוניברסיטת דרום קליפורניה. נכון לפברואר 2014 הוא מדורג במקום ה-1,953 בדירוג אלקסה.

Rotten Tomatoes

Rotten Tomatoes (בתרגום לעברית: עגבניות רקובות) הוא אתר אינטרנט אמריקאי המוקדש לדירוגים, ביקורות, מידע וחדשות אודות סדרות טלוויזיה סרטי קולנוע. מקור שמו של האתר הוא קלישאה עתיקה – השלכת עגבניות וירקות רקובים אחרים על המופיעים על במת תיאטרון אם ההופעה הייתה גרועה במיוחד. האתר נרכש בידי האחים וורנר במאי 2011.

אמנון רובינשטיין

אמנון רובינשטיין (נולד ב-5 בספטמבר 1931 בתל אביב) הוא משפטן, פובליציסט וסופר ישראלי. בעבר פוליטיקאי, שר החינוך בממשלת יצחק רבין השנייה ובממשלת שמעון פרס. חתן פרס ישראל למשפטים לשנת תשס"ו (2006) וחתן פרס חשין למצוינות אקדמית במשפט לשנת 2010. היה פרופסור למשפטים ודיקן באוניברסיטת תל אביב וכיום (2015) בבית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.

ארי שביט

ארי שביט (נולד ב-26 בנובמבר 1957) הוא עיתונאי ישראלי, פובליציסט ופרשן מדיני, לשעבר בעל טור בעיתון "הארץ". היה פעיל פוליטי ושימש כיו"ר הנהלת האגודה לזכויות האזרח. שביט פרסם שני ספרים, על אחד מהם - ספרו "My Promised Land"' - זכה בפרס אניספילד-וולף לשנת 2013.

אריה אלדד

אריה אלדד (נולד ב-1 במאי 1950, י"ד באייר ה'תש"י) הוא רופא כירורג פלסטי, פרופסור לרפואה ופוליטיקאי ישראלי. תת-אלוף בדימוס, בעברו היה קצין רפואה ראשי בצה"ל. לשעבר חבר הכנסת מטעם סיעות האיחוד הלאומי ועוצמה לישראל. בנוסף כתב מספר ספרי עיון וסיפורת, וכן כותב באופן קבוע מאמרי פובליציסטיקה ומשדר ברדיו.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

ברית הבריונים

ברית הבריונים הייתה תנועה לאומית רוויזיוניסטית שפעלה בארץ ישראל בשנות ה-30. התנועה התנגדה לשלטון הבריטי, שאותו הגדירה כ"כובש זר", ודגלה בשיבת העם היהודי לארצו, תוך שימוש בכוח הזרוע במקרה הצורך. מקימי התנועה היו "השלישייה": ד"ר אב"א אחימאיר, המשורר אורי צבי גרינברג וד"ר יהושע ייבין. הייתה זו למעשה התנועה הראשונה בארץ ישראל שפעלה באופן אקטיבי נגד הבריטים, ויש הרואים בפעולותיה את זרע המאבק המזוין בבריטים, שלימים הובילו מחתרות אצ"ל ולח"י.

ה'תשמ"ו

ה'תשמ"ו (5746) או בקיצור תשמ"ו היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-16 בספטמבר 1985, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 3 באוקטובר 1986. שנה מסוג בחה, היא מעוברת, ואורכה 383 ימים. זו שנה שישית לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשמ"ו 38 שנות עצמאות.

הטור השביעי

"הטור השביעי" היה מדור של המשורר נתן אלתרמן שהופיע במשך 24 שנים בעיתון "דבר", וכלל טור מחורז בענייני אקטואליה. השם "הטור השביעי" נובע ממיקומו של הטור, השביעי מימין (או הראשון משמאל) בעמוד הפנימי של העיתון, שמנה שבעה טורים. הטורים היו סאטיריים וביקורתיים, אך רבים מהם הגיעו לדרגת שירה לירית ופואמה לאומית. בשנים האחרונות להופעת הטור נכתבו חלק מן הטורים בפרוזה. "הטור השביעי" זכה ליוקרה רבה, ויש שנהגו להמתין ליד בית "דבר" בתל אביב ביום שישי בבוקר, כדי לקראו ראשונים[דרוש מקור]. שירי "הטור השביעי" קובצו בסדרת ספרים הנקראים "הטור השביעי", שלושה מהם הופיעו בימי חייו של המשורר, ולאחר פטירתו הופיעו קבצים אחדים ובהם לקט משירי הטור השביעי.

הקונגרס הציוני העולמי

הקונגרס הציוני העולמי הוא כינוס פומבי של נציגי היהודים הציוניים ממדינות שונות, המוסד העליון מבחינת חקיקה וקבלת ההחלטות של ההסתדרות הציונית העולמית, מעין "בית מחוקקים" יהודי כלל-עולמי.

צירי הקונגרס הם נציגים נבחרים מהפדרציות הציוניות בכל העולם, שחבריהן חברי ההסתדרות הציונית על פי מפתח של מפלגות, תנועות וארגונים שונים. חברי הקונגרס מקיימים דיונים בנושאים העומדים על הפרק, קובעים את התקציב והחוקה, ובוחרים את חברי מוסדות התנועה, כגון ההנהלה הציונית והוועד הפועל הציוני, המופקד על ניהול התנועה הציונית.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון התכנס בשנת 1897 בבזל, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל. היה זה הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן (Jacobus Henricus Kann) שהעמיד לראשונה לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים לקיום הקונגרסים הציונים ולהגשמת הרעיון הציוני. מאז התכנס הקונגרס מדי שנה-שנתיים, באחת ממדינות אירופה, ודן בעניינים שונים בנוגע לדרכה ופעילותה של התנועה הציונית. לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948 פחתה מאוד השפעתו, והוא מתכנס בירושלים, מדי ארבע שנים.

הקונגרס הציוני העולמי הראשון

הקונגרס הציוני העולמי הראשון הוא הכינוס הגדול הראשון של צירי התנועה הציונית והוא ראשון הקונגרסים הציונים העולמיים. הקונגרס התקיים בעיר בזל שבשווייץ בין 29 ל-31 באוגוסט 1897 - א עד ג באלול תרנ"ז. יוזם הקונגרס ומנהיגו היה בנימין זאב הרצל.

חדשות בן עזר

"חדשות בן עזר - מכתב עיתי לֵילִי חינם מאת סופר נידח" הוא ניוזלטר בעריכתו של אהוד בן עזר, המופץ למנויים בדואר אלקטרוני פעמיים בשבוע, אור ליום שני ואור ליום חמישי.

השבועון החל לצאת לאור ב-12 בפברואר 2005, והוא כולל פובליציסטיקה (המרבה להציג עמדות ימניות), ביקורת ספרות, סיפורת ושירה. מקום נכבד מוקדש לחייה ויצירתה של דודתו של בן עזר, המשוררת אסתר ראב, ולתולדות פתח תקווה, המושבה שבה נולד. תחילה נכתב השבועון על ידי בן עזר לבדו (החותם גם בשמות העט "ס. נידח" ו"ס. גרוס"), ובמהלך הזמן הצטרפו אליו כותבים רבים, ובהם המזרחן ד"ר גיא בכור, המשוררים יוסי גמזו, אלישע פורת וישראל הר, הסופרים יצחק אוורבוך אורפז, פוצ'ו (ישראל ויסלר) ומשה גרנות, המתרגם יהודה גור-אריה, חוקר הזמר העברי אליהו הכהן, דן אלמגור, יוסף דוריאל, אורי הייטנר ואברהם וולפנזון.

בראש כל גיליון מודפס המסר:

אם אינך מוצא ספר לקרוא בו – כתוֹב ספר או קרא ספר ישן

אם אינך מוצא עיתון לטעמך – עשה לך עיתון חדש

העיתון לאנשים חושבים. לא כורתים עצים להדפיסו ואינו מצטבר כִּפסולת

דברינו מגיעים רק לכמה אלפי קוראים אבל גם בעוד שנים רבות יקראו אותנו מאות.לציון מלאת 10 שנים ו-1,000 גיליונות ל"חדשות בן עזר", סיפר אהוד בן עזר לקוראיו:

בחודש פברואר 2005 נשבר לי סופית מהמגבלה של הצורך להביע את דעותיי במאמרים ובמכתבים למערכות העיתונים, ולהיות תלוי בעורכים שלא פעם סילפו את דבריי או לא פירסמו אותם. נשבר לי גם מהתלות במו"לים, במפיצים ובחנויות וברשתות הספרים, שכמעט לא הפיצו את ספריי החדשים, כי לא הייתי אז, כמו שאינני כיום, "סופר חשוב" או פרו-פלסטיני.

במקביל נהגתי לשלוח מכתבים ומאמרים ב"תפוצת נאט"ו" לחבורה של ידידים ושל אחרים, בקובצי אי-מייל של וורד עברי, כאשר לעיתים, במכתבים האישיים, הייתי משנה את מילות הפתיחה אבל שולח את אותו המכתב או המאמר. ...

וכך, החל מחודש פברואר 2005, שלחתי לתפוצת האי-מיילים שהיו ברשותי (רק מאות אחדות) – את "חדשות בן עזר / מכתב עיתי מאת סופר נידח".

יובל שרלו

הרב יובל שֶרְלוֹ (נולד ב-ז' טבת תשי"ח 30 בדצמבר 1957) הוא ראש ישיבת אורות שאול (יחד עם הרב תמיר גרנות), ופעיל ציבורי בולט בזרם הדתי לאומי. שרלו עוסק במגוון תחומים, דוגמת פובליציסטיקה, אתיקה ופוליטיקה; הוא חבר בארגון רבני צהר ובפורום תקנה. במסגרת עיסוקו באתיקה רפואית הוא מכהן בוועדות שונות של משרד הבריאות, כראש הדסק לאתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים וראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר. פעילותו הציבורית ועמדותיו הליברליות הקנו לו תומכים רבים בקרב הציבור הדתי והחילוני, אך גם עוררו עליו ביקורת מצד רבנים שמרנים יותר.

יום חדש (עיתון)

יום חדש היה עיתון יומי חרדי ישראלי שיצא לאור במשך כשלושה וחצי חודשים במחצית הראשונה של שנת 2008. העיתון יצא לאור בעקבות חילוקי דעות פנימיים בציבור הליטאי ובעקבות טענות שהועלו נגד העיתון יתד נאמן שהוא מקפח אחד משני הזרמים המרכזיים בציבור זה.

בתחילה הופיע כפיילוט בשם "המקור", ולאחר מספר חודשים, ב-5 במרץ 2008, החל להופיע בשם "יום חדש" וחולק חינם באזורים חרדיים, כשכוונת הנהלת העיתון הייתה לבסס קהל קוראים ובשלב מאוחר יותר לגבות תשלום על העיתון. העיתון יצא לאור כל ימי השבוע למעט סופי שבוע וחגים והיו בו לצד עמודי החדשות מדורי פובליציסטיקה, כלכלה, פנאי ומדור לילדים. ועדת רבנים פיקחה על התוכן.

יוזם ומקים העיתון היה אברהם ישעיהו קנייבסקי, בנו של הרב חיים קנייבסקי. תמכו בו הרב מיכל יהודה ליפקוביץ והרב חיים קנייבסקי. חבר הכנסת מטעם דגל התורה אברהם רביץ פרסם בעיתון מספר מאמרי דעה. בין הכותבים היו אברהם ישעיהו קנייבסקי (בשם העט אבישי חבר), דוד רוטנברג ויצחק הורביץ. ההפקה נעשתה במערכת השבועון "שעה טובה" בבני ברק.

לאחר כמה חודשים, ב-21 ביוני, פרסמה הנהלת העיתון הודעה כי הופעת העיתון נפסקת עקב קשיים כלכליים.

יוסי שריד

יוסי שריד (23 באוקטובר 1940 – 4 בדצמבר 2015) היה פוליטיקאי, עיתונאי, פובליציסט, סופר ומשורר ישראלי. היה חבר הכנסת בתשע כנסות מטעם מפלגת העבודה, רצ ומרצ, ושר בשלוש ממשלות. בין השאר שימש כשר החינוך למשך שנה (1999–2000) וכראש האופוזיציה (2001–2003). במסגרת פעילותו הפוליטית עסק רבות בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמאבק נגד כפייה דתית והיה ממנהיגיו של מחנה השמאל בישראל.

מאמר מערכת

מאמר המערכת הוא מאמר המופיע בעיתון (או בכתב עת), ובו מוצגת עמדתה של מערכת העיתון בנושא הנמצא על סדר היום הציבורי.

מאמר המערכת נכתב על ידי העורך הראשי של העיתון, או על ידי אחד הפובליציסטים הבכירים בו. יש עיתונים (כגון "ידיעות אחרונות") שבהם מאמר המערכת חתום על ידי כותבו, אך על פי רוב מקובל בעולם (וכן בעיתונים ישראלים כגון "הארץ") שמאמר המערכת אינו חתום, וניתן לומר שהוא מציג את "עמדת העיתון".

ב"ידיעות אחרונות" עסק במשך שנים רבות ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך הראשי, בכתיבת מאמרי המערכת. גם ב"מעריב" נכתב מאמר המערכת בידי העורך הראשי. שני עיתונים אלה חדלו לפרסם מאמרי מערכת. בעיתון "הארץ" נקבע נושא מאמר המערכת בישיבת מערכת יומית, וכתיבתו מוטלת על אחד הכותבים הבכירים.

בנוסף למאמר המערכת מפרסם העיתון מאמרי דעות נוספים, אך למאמר המערכת מיוחס משקל רב יותר.

מור אלטשולר

מור סלאי אלטשולר (נולדה ב־10 באוקטובר 1957) היא חוקרת במחשבת ישראל, בתחום הקבלה, החסידות והמשיחיות. כמו כן היא מפרסמת מאמרי פובליציסטיקה בעיתונות הישראלית, ומשתתפת בפאנלים שונים בנושאי אקטואליה.

ניו יורק טיימס

ניו יורק טיימס (באנגלית: The New York Times) הוא עיתון אמריקני, שבסיסו במנהטן, ניו יורק, הנמצא בבעלות חברת העיתונות "חברת ניו יורק טיימס". העיתון נחשב כיום לאחד העיתונים החשובים ביותר בעולם, והוא מופץ ונמכר במיליוני עותקים בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות, באמצעות עשרות משרדים ברחבי העולם.

העיתון, הידוע בסגנון כתיבה ועריכה שמרניים למדי, מורכב משלושה חלקים עיקריים: חדשות, דעות ופנאי. לעיתון מוסף יום ראשון מיוחד, הכולל מגזינים שונים. בישראל העיתון מופץ מדי יום חול ובסופי שבוע בשיתוף עם עיתון ״הארץ״.

חדשות: כולל חדשות בינלאומיות, מדיניות ועירוניות. בנוסף ישנם מדורי בריאות, עסקים, ספורט ועוד.

פנאי: כולל מדורי אמנות, ספרות, ביקורות וענייני תרבות שונים.

דעות: דעת העורך, פובליציסטיקה ומכתבים למערכת.העיתון מודפס ב-19 אתרים ברחבי ארצות הברית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.