פובליוס ונטידיוס בסוס

פובליוס ונטידיוס בסוסלטינית: Publius Ventidius Bassus ‏? - 38 לפנה"ס), איש צבא רומאי שפעל בשלהי תקופת הרפובליקה.

תולדות חייו

בסוס נולד בפיקניום. הוא נלחם כנגד רומא במהלך מלחמת בעלות הברית שפרצה בשנת 91 לפנה"ס ונלקח בשבי על ידי הצבא הרומאי והוצעד בטריומף של גנאיוס פומפיוס סטראבו בשנת 89 לפנה"ס.

את שנותיו הבאות בסוס בילה כמגדל פרדות ככל הנראה לצורכי הלגיונות. ככל הנראה בזמן זה הוא הצליח ללכוד את תשומת לבו של יוליוס קיסר והצטרף לצבא הרומאי בזמן מלחמת גאליה (למרות שלא ידוע לנו דבר על מעשיו בזמן המלחמה).

כתוצאה מתמיכתו של קיסר, שלקח את בסוס תחת חסותו, הוא עלה לגדולה בזמן מלחמת האזרחים בין קיסר לגנאיוס פומפיוס מגנוס. הוא שירת כטריבון הפלבס והפך לחבר הסנאט ושירת כפראיטור בשנת 44 לפנה"ס. כמו כן הוא התמנה לפונטיפקס.

אחרי הירצחו של קיסר באידו של מרץ 44 לפנה"ס בסוס צידד במרקוס אנטוניוס במאבק הפנימי שנוצר בעקבות הרצח. הוא גייס בשביל אנטוניוס שלושה לגיונות לשימוש בקרב מוטינה כנגד אוקטביוס וכוחות הסנאט. אחרי הפיוס בין אנטוניוס לאוקטביוס בסוס מונה למשרת הקונסול של שנת 43 לפנה"ס.

בעקבות הניצחון על רוצחיו של קיסר בקרב פיליפי, אחיו ואשתו של מרקוס אנטוניוס (לוקיוס אנטוניוס ופולביה אנטוניה) התחילו לפעול כנגד אוקטביוס בניסיון לבסס את משפחתם כשליטים היחידים ברומא. הם עשו זאת על ידי ניסיון לשבש את הקצאת הקרקעות לווטרנים של צבא אוקטביוס. הניסיון שלהם נכשל והם נדחקו לפרוסיה (כיום פרוג'ה שבאיטליה) שם כוחותיו של אוקטביוס הטילו עליהם מצור. בסוס וגאיוס אסיניוס פוליו ניסו להעביר להם סייעו אולם דרכם נחסמה על ידי מרקוס ויפסניוס אגריפה וקווינטוס סלבידינוס רופוס, שהצליחו לדחוק אותם לפולגיניום (כיום פוליגנו שבאיטליה) והטילו עליהם מצור. עם כניעתו של לוקיוס אנטוניוס בסוס ושאר מצביאיו של אנטוניוס נטשו את צבאותיהם והתפזרו לכל עבר.

לאחר הפלישה של האימפריה הפרתית לפרובינקיות המזרחיות של רומא בשנת 40 לפנה"ס, ניתן לבסוס הפיקוד על מספר לגיונות, והוא נשלח למזרח להביס את הפרתים. בסוס נחל ניצחון מוחץ כנגד הפרתים, הצליח להרוג את קווינטוס לביינוס שהיה מפקד הפלישה בקרב ולכבוש מחדש את כל הפרובינקיות המזרחיות.[1]

למרות ניצחונותיו בסופו של דבר אנטוניוס הדיח את בסוס מתפקידו, ככל הנראה בגלל קנאה בהצלחתו או חשד לשחיתות מצידו. בסוס חזר לרומא ונערך לו טריומף בעקבות הישגיו בשדה הקרב. בסוס נפטר בשנת 38 לפנה"ס.

הערות שוליים

  1. ^ דיו קסיוס (היסטוריה רומאית, ספר 48, פרק 41, סעיפים 5-4) כותב שפובליוס ונטידיוס הניס את מתתיהו אנטיגונוס השני, מלך יהודה, מארצו וכבש אותה ללא קושי, ושהוא קנס אותו משום שהגיש עזרה לפאקורוס, בנו של המלך שפיקד על הצבא הפרתי.
אורודס השני, מלך פרתיה

אורוֹדֵס השני (ביוונית: Ορόντης Β; בפרסית: ارد دوم) היה שליט האימפריה הפרתית בשנים 37-57 לפנה"ס. בשנת 57 לפנה"ס הוא השתתף ברצח אביו, המלך פראטס השלישי, ביחד עם אחיו מיתרידטס השלישי, וקיבל את השליטה על המחוזות הצפון-מזרחיים של האימפריה הפרתית (פרתיה). זמן קצר לאחר מכן פרצה מלחמת ירושה בין שני האחים על השליטה באימפריה. לאחר מאבק שארך כ-3 שנים (54-57 לפנה"ס) נתפס מיתרידטס השלישי על ידי הכוחות הנאמנים לאורודס והוצא להורג, ואורודס השני הפך לשליט יחיד של האימפריה הפרתית.

בשנת 53 לפנה"ס פלש לתחומי האימפריה הפרתית צבא רומאי בפיקודו של מרקוס ליקיניוס קראסוס. אורודס שלח כוח פרשים פרתי בפיקוד המצביא המוכשר סורנה נגד צבאו של קראסוס, ואילו הצבא הפרתי העיקרי, תחת פיקודו האישי, פלש לממלכת ארמניה, ששיתפה פעולה עם הרומאים כנגד הפרתים. הצבא הפרתי בראשות אורודס השני אילץ את מלך ארמניה, ארטאווסדס השני, להיכנע ולהכיר בכפיפותו לאימפריה הפרתית, ובמקביל הצליח הכוח הפרתי בפיקוד סורנה להביס את צבאו של קראסוס בקרב חרן ולהשמיד אותו כמעט לחלוטין. בעקבות הניצחון המכריע בקרב חרן ביססו הפרתים את שליטתם על השטחים שממזרח לנהר פרת, אך ניסיונותיהם לנצל את ההצלחה לצורך כיבוש סוריה מידי הרומאים בשנים 52 ו-51 לפנה"ס הסתיימו בכישלון.

במהלך מלחמות האזרחים ברומא בשנים 44-49 לפנה"ס תמכו הפרתים בצד הרפובליקני (או יותר נכון בצד של תומכי הסנאט), תחילה בפומפיוס, ולאחר מכן בראשי הקושרים נגד יוליוס קיסר, ברוטוס וקסיוס, אך נמנעו מלהתערב באופן פעיל במלחמות הפנימיות ברפובליקה הרומית עד שנת 40 לפנה"ס. באותה שנה פלש צבא פרתי, בפיקודו של פאקורוס, בנו של אורודס השני, ובסיוע המצביא הרומאי הרפובליקני קווינטוס לאביינוס לשטחים שבשליטת רומא בסוריה ובאסיה הקטנה, והצליח לכבוש את רובם. אולם שנה לאחר מכן הצליח המצביא הרומאי פובליוס ונטידיוס בסוס להביס את הצבא הפרתי-רומאי בפיקודו של לאביינוס באסיה הקטנה, ובשנת 38 לפנה"ס הובס גם הצבא הפרתי בסוריה בראשות פאקורוס, והאחרון נהרג בשדה הקרב.

אורודס השני, שהושפע קשות ממותו של בנו, החליט לפרוש מכיסאו ומינה את בנו פראטס הרביעי כיורשו. אולם האחרון דאג לרצוח אותו בשנת 37 לפנה"ס, זמן קצר לאחר שירש את כסאו.

אנטיוכוס הראשון תאוס, מלך קומגנה

אנטיוכוס הראשון תאוס (או בשמו המלא: "אנטיוכוס, רב-הצדק, אל דגול, ידיד העם הרומאי והעם היווני", ביוונית עתיקה: Ἀντίοχος ὀ Θεός Δίκαιος Ἐπιφανής Φιλορωμαίος Φιλέλλην; ‏86 לפנה"ס בערך - 38 לפנה"ס) היה המלך הידוע ביותר של ממלכת קומגנה. מלך משך 32 שנה, בין 70 לפנה"ס ל-38 לפנה"ס.

הריסות מקדש הקבר של אנטיוכוס תאוס על פסגת הר נמרוט בטורקיה הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1987. בין היתר כולל האתר תבליטים באבן חול שנחשבים לתיאור המוקדם ביותר של לחיצת יד.

בסוס

בסוס או בשמו המלכותי ארתחששתא החמישי (Bessos או Bessus; הוצא להורג ב-329 לפנה"ס) היה אריסטוקרט פרסי חשוב שהיה סטראפ באקטריה בעת מלחמותיו של אלכסנדר הגדול. עיקר פרסומו הגיעה בעקבות בגידתו בדריווש השלישי לאחר תבוסתו של דריווש בקרב גאוגמלה נגד אלכסנדר הגדול. בסוס רצח את דריווש, הכריז על עצמו כמלך החוקי של האימפריה הפרסית והנהיג את ההתנגדות הפרסית נגד אלכסנדר הגדול. בסופו של דבר נתפס והוצא להורג על ידי אלכסנדר.

הלגיון השישי פראטה

הלגיון השישי פראטה (בלטינית: Legio VI Ferrata) היה לגיון רומאי שהתקיים למן שלהי הרפובליקה עד המאה השלישית. הלגיון ישב בארץ ישראל מאז תחילת המאה השנייה ועד למאה השלישית לספירה, המחנה הראשי שלו היה בלגיו (ליד צומת מגידו), מחנות נוספים היו פרוסים ברחבי פרובינקיית יהודה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.