פה

הפה הוא הפתח שדרכו יצורים חיים קולטים מזון או מים.

הפה הוא החלק הראשון של מערכת העיכול, ובו מתחיל תהליך עיכול המזון. המזון נלעס, נגרס, מעורבב עם הרוק והופך לעיסה לקראת בליעתו. פעולות אלה מבוצעות באמצעות השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק.

בפה גם ממומש חוש הטעם והוא משתתף גם בנשימה ובהפקת קולות, כולל דיבור.

הפתח של חלל הפה הוא השפתיים.

הפה הוא גם חלק ממערכת הנשימה. האוויר נכנס דרך האף בשאיפה ויוצא דרך הפה בנשיפה.

פה
שיוך איבר של יצורים חיים, subdivision of face
מזהים
לחצו כדי להקטין חזרה
קנה הנשימהושטמכסה הגרון (אפיגלוטיס)מכסה הגרון (אפיגלוטיס)עצם הלשוןעצם הלשוןלשוןלועפהנחירפהאףהחך הקשההחיך הרךמוחMouth anatomy-he.svg

דרכי הנשימה העליונות באדם. למידע על איבר, לחצו עליו
Mouth
פה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

גיטרה

הגיטרה היא כלי מיתר אשר מנגנים עליו באמצעות האצבעות או באמצעות מפרט. הגיטרה מבוססת על כלים עתיקים יותר כמו העוד או הלאוטה.

דיבור

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה קולית. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב שנקרא לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף מסוים של הגאים מתוך סט מצומצם של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת.

עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי לקיומה של השפה, שכן היא יכולה להתקיים גם בלעדיו.

הדיבור קיים אצל המין האנושי בלבד והתקיים אצל מינים נוספים מהסוג "אדם" שנכחדו, כגון האדם הניאנדרטלי והומו ארקטוס. יכולת הדיבור חשובה ביותר לתפקודו של הפרט האנושי בחברה, ופגם ביכולת הדיבור נחשב ללקות.

הלכה

הלכה היא כינוי ביהדות לכלל הדינים והמצוות שעל פיהם מצווה היהודי לנהוג.

כאשר מתקיים דיון בין החכמים כיצד יש לנהוג על פי היהדות, הדיון נקרא דיון הלכתי, וההכרעה מכונה "פסק הלכה", "הלכה למעשה" או "הלכה" בסתם. בחלוקה הבסיסית של תורת ישראל, מהווה ההלכה חלק אחד, כשלצידה מופיעים חלק האגדה וחלק המוסר והנהגות האדם, "דרך ארץ" בלשון התלמוד. בדרך כלל חלוקה זו מתייחסת רק לתורה שבעל פה כשההלכה היא העיסוק בחלקי המצוות, שבתורה שבכתב או מצוות ותקנות דרבנן, לעומת האגדה שעוסקת בחלקים שאינם מצוות, כמו פרשנות רוב פסוקי התנ"ך. חלק ההלכה כולל, מלבד פסקי דינים, גם את מהלך הפסיקה – כמו דרשות חז"ל הלומדות דינים מפסוקי התורה לפי מידות שהתורה נדרשת בהן, ומדיוק לשון חכמים קודמים, דיונים על דרך לימוד הדרשות או אלו דרשות ללמוד, ויכוח בסברות או בראיות מחכמים קדומים וכדומה.

במהלך הדורות חלק ההלכה הפך לכינוי לספרים העוסקים בפסיקת ההלכה בלבד, כמו השולחן ערוך. כך למשל התלמוד, שהיה נחשב ברובו כספר הלכה, הפך לחלק עצמאי בתורת ישראל שהעיסוק והפרשנות בו אינם נחשבים ללימוד הלכה. בנוסף לכך, בכל דור חוברו ספרי הלכה חדשים שפסקו מתוך מכלול דעות וביררו את דברי קודמיהם, ובכך הפכו את כתביהם לספרים עיוניים שאינם מהווים את עיקר לימוד ההלכה. כך תפס התלמוד את מעמד המשנה,, ספרי הרי"ף והרמב"ם החליפו אותו בתורם, ובהמשך הטור והשולחן ערוך נטלו את הבכורה לעומת כתבי הגאונים והראשונים.

במשך הדורות, התפלגה היהדות לזרמים שונים על רקע של פסיקת הלכה. בחלק מהמקרים הפילוג היה על רקע פרשנות שונה למקרא, כמו המחלוקת בין הצדוקים לפרושים, או המחלוקת בין הקראים לרבניים על תקפות ומעמד התורה שבעל פה. בעידן המודרני חלקו הקונסרבטיבים והרפורמים על האורתודוקסים בשאלת מקורה האלוהי ורציפותה של שלשלת הקבלה שסמכות ההלכה מתבססת עליה.

חצוצרה

חצוצרה (נקראת גם "טרומפטה" או "חֲצוֹצֶרֶת") היא כלי נגינה ממשפחת כלי הנשיפה ממתכת. מנעדה הוא הגבוה ביותר מכל כלי הנשיפה ממתכת, גבוה יותר מזה של הטובה, של הטרומבון וקרן היער. אדם המנגן בחצוצרה נקרא חצוצרן או נגן חצוצרה או מחצצר.

החצוצרה הנפוצה ביותר כיום היא החצוצרה בסי במול (Bb): התו שנקרא כדו אמצעי נשמע כסי במול, הפרש של טון. אך יש סוגים רבים אחרים של חצוצרות במשפחת כלי הנגינה הזאת.

בימינו החצוצרה משתתפת כמעט בכל סוגי המוזיקה, ממוזיקה קלאסית, דרך ג'אז, מוזיקת עולם, סקא, Funk, בלוז ועד פופ.

ליל

ליל (בצרפתית: Lille (מידע • עזרה), בהולנדית: Rijsel) היא העיר הרביעית בגודלה בצרפת עם 1.1 מיליון נפש. העיר משמשת כבירת החבל או-דה-פראנס.

מיתרניים

מֵיתְרָנִים (שם מדעי: Chordata) היא מערכה של בעלי חיים שניוני הפה המתאפיינים בקיום מיתר גב חלול. במערכת זו כלולות תת-מערכות הבאות:

בעלי גולגולת

מיתרני זנב

מיתרני ראש

מיתרני פהלמערכת המיתרניים משתייכים העופות, הזוחלים, הדגים, הדו-חיים והיונקים - ובכללם האדם. רובם המוחלט של המיתרניים הם בעלי חוליות (חולייתנים).

אצל חלק מהמיתרניים עוברים עצבים מרכזיים בתוך מיתר הגב; אצל האחרים (כמו האדם) התנוון המיתר במשך הדורות, אם כי הוא מופיע לזמן קצר במשך התפתחות העובר. בנוסף, לכל המיתרניים יש זנב הנמשך אל מעבר לאגן. גם הזנב, בדומה למיתר הגב, התנוון במרוצת הדורות אצל חלק מהמינים, וגם הוא מופיע אצלם בדרך כלל במשך ההתפתחות העוברית.

שיאנים מפורסמים מהמיתרניים הם החיה הגדולה בעולם: לווייתן כחול, והיצורים המהירים בעולם: בז נודד (בצלילה) והעטלף אשף מקסיקני (בקו ישר).

יש יותר מ-60,000 מינים של מיתרניים.

מערכה (טקסונומיה)

מערכה (בלטינית: Phylum; ביוונית: Φῦλον) היא טקסון המשמש במיון מדעי של צורות החיים.

לפי המיון המדעי של עולם הטבע, רמות הדירוג (טקסונים) העיקריות של עולם הטבע הן: על ממלכה, ממלכה, מערכה, מחלקה, סדרה, משפחה, סוג ומין. מכאן ניתן לראות ש"מערכה" הוא טקסון גבוה ורחב למדי: מערכה מייצגת את ההקבצה המוסכמת הגדולה ביותר של יצורים חיים בעלי מאפיינים אבולוציונים מסוימים. עם זאת, גם המערכות מקובצות לעיתים לקבוצות, המכונות "על-מערכות" (Superphyla). באופן בלתי רשמי, ניתן להסתכל על מערכה כקבוצה שלחבריה יש מתווה גוף כללי דומה, למשל קיומן של עצמות. מיון זה מתבסס על הבדלים מורפולוגיים (צורניים), אולם מערכות נבדלות זו מזו לעיתים על סמך המבנה הפנימי שלהן. כך לדוגמה, העכבישים והסרטנים נראים אחרת, אולם שניהם משתייכים למערכת פרוקי הרגליים. לעומתם, תולעי האדמה והשרשורים, שדומים בצורתם, נמצאים במערכות שונות (תולעים טבעתיות ותולעים שטוחות בהתאמה). באנגלית קיים הבדל בין מינוח המערכות בעולם החי לבין מינוחן בעולם הצומח; בזה האחרון מקובל להשתמש במושג Divison במקום המילה Phylum, אף על פי שגם המונח האחרון נחשב לתקין לפי הנומנקלטורה הבוטנית.

מפוחית פה

מפוחית פה (אנגלית: Harmonica; גרמנית: Mundharmonika) היא כלי נשיפה ממתכת העשוי מפליז או ארד. ידועה בכינויה המקוצר "מפוחית". גודלה של המפוחית הנפוצה מאפשר להכניסה לכיס, כך שהיא מהניידים בכלי הנגינה.

משנה

הַמִּשְׁנָה היא הקובץ הראשון בתורה שבעל פה, ומכילה הלכות שנאמרו בידי התנאים. ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית לספירה, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.

משנה תורה

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה לרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי, שכתב הרמב"ם בין השנים 1168-1177. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קטלוג חדשני של כל ההלכה.

החיבור פסקני ואינו מותיר מקום לדיונים, וכן אין בו מקורות הלכתיים לפסקים המופיעים בו. עובדה זו הביאה כמה תלמידי חכמים לחבר חיבורים אודות מקורותיו המשוערים של הרמב"ם לפסקיו. בנוסף לחיבורים אלו, נכתבו סביב הספר חיבורים למדניים ומחקריים רבים, והוא אחד מספרי ההלכה הנחקרים ביותר, הן על ידי החכמים המסורתיים והן על ידי חוקרים מודרניים.

משנה תורה נחלק לארבעה עשר ספרים (ולכן מכונה לעיתים הי"ד החזקה). כל ספר נחלק לנושאים - "הלכות" (כגון "הלכות יסודי התורה" או "הלכות שבת"), וההלכות נחלקות לפרקים. כל פרק מחולק ל"הלכות קטנות" (פסקאות). החיבור כולל בסך הכל 14 ספרים, 83 נושאים ו-1,000 פרקים.

ניו מקסיקו

ניו מקסיקו (באנגלית: New Mexico, בספרדית: Nuevo México) היא מדינה בדרום-מערב ארצות הברית.

במהלך ההיסטוריה התגוררו בה אינדיאנים, שלטה בה האימפריה הספרדית, והמדינה הייתה פרובינציה של מקסיקו וטריטוריה של ארצות הברית. במדינה אחוז התושבים ממוצא היספני הגדול ביותר מבין מדינות ארצות הברית, ועל כן הן אנגלית והן ספרדית הן השפות הרשמיות של המדינה.

ספרות תורנית

ספרות תורנית היא מכלול הספרים העוסקים בכל היבטיה השונים של תורת ישראל. ספרי היסוד של הספרות התורנית הם כתבי הקודש היהודיים, הקרויים גם תורה שבכתב וידועים בראשי התיבות תנ"ך.

לתורה שבכתב התווספו ספרי יסוד שהעלו על הכתב את התורה שבעל-פה - המשנה, התלמוד, ובעקבותיהם פירושי רש"י ופרשנים נוספים, משנה תורה לרמב"ם ושולחן ערוך. ספרים תורניים רבים מספור נכתבו לאורך הדורות, וכולם נלמדים עד היום ומהווים חלק מרכזי בעולמו התרבותי של הציבור היהודי הדתי.

הספרות התורנית היא מרכיב עיקרי של ארון הספרים היהודי, הכולל גם ספרות בעלת זיקה הדוקה ליהדות שאיננה בגדר ספרות תורנית.

פולקלור

פולקלור (בעברית: ידע-עם; מאנגלית: Folk - "עם", Lore - "ידע") הוא מונח שטבע החוקר האנגלי ג'ון תומאס בשנת 1846 לתיאור מכלול האספקטים המילוליים, הרוחניים והחומריים המאפיינים תרבות מסוימת, אשר מועברים בעל פה, בהקראה, על ידי התבוננות, ועל ידי חיקוי. פולקלור הוא למעשה גוף של ידע, מנהגים ומסורות שעובר מדור לדור, ומשתנה כל הזמן.

ערכו המרכזי של הפולקלור הוא בכך שתהליך היווצרותו נפרס על פני היסטוריה ארוכה במיוחד, ועל כן הוא נחשב למייצג את עברה של תרבות מסוימת, על מורכבויותיו הרבות. יצירת הפולקלור הרב־דורית הופכת אותו לדינמי ובנוי שכבות־שכבות.

לפולקלור שני ז'אנרים עיקריים:

ז'אנרים מינוריים: הכוללים יצירות עממיות זעירות, כגון חידות ופתגמים.

ז'אנרים מז'וריים: הכוללים יצירות מלאות, כגון סיפור ושירה.חקר הפולקלור מכונה פולקלוריסטיקה.

ק.ג.ב.

ק.ג.ב ("קומיטט גוסודרסטוונוי בזופסנוסטי", ברוסית: Комите́т Госуда́рственной Безопа́сности (מידע • עזרה); КГБ – "הוועדה לביטחון המדינה"; בעברית מתועתק גם בצורת: קג"ב, קרי: קָה-גֶה-בֶּה, ומוכר בישראל גם בראשי התיבות הלטיניים - KGB) היה הגוף המרכזי שעסק בריגול והיה ארגון הביון והמשטרה החשאית של ברית המועצות, החל מ־13 במרץ 1954 ועד 6 בנובמבר 1991. המפקדה הראשית של הק.ג.ב. הייתה בכיכר דזרז'ינסקי 1 (כיום לוביאנקה) שבמוסקבה.

תפקידי הק.ג.ב. כללו ריגול נגדי, מודיעין חוץ, חקירת פשיעה חמורה, אבטחת אישים ומתקנים רגישים, אבטחת הגבולות, פיצוח צפנים, ריגול אלקטרוני ומאבק בחתרנות ובמתנגדי המשטר הסובייטי.

קולות (מוזיקה)

במוזיקה, קולות הם הדרך לסדר את הצלילים לפי גובהם. במושג "קול" משתמשים בעיקר במקהלה. במוזיקה קיימים ארבעה קולות מרכזיים (מסודרים מן הגבוה לנמוך): סופרן, אלט, טנור ובס. בנוסף לקולות אלו, ישנם עוד שני קולות משניים: קול המצו-סופרן, שנמצא בין הסופרן לאלט, וקול הבריטון שנמצא בין קול הטנור לבס.

את הקולות מייצגים בעזרת תווים. הסופרן נכתב במפתח סול עם "מקל" למעלה, האלט נכתב במפתח סול כאשר ה"מקל" למטה.

הטנור נכתב במפתח פה כאשר ה"מקל" למעלה והבס במפתח פה כאשר ה"מקל" שלו למטה.

זוהי הצורה המסורתית, המקובלת גם כיום להצגת הקולות במוזיקה.

צורה זו מקובלת בכתיבה למקהלה, אך כשרוצים לכתוב לכל קול בנפרד, הסופרן כתוב במפתח סול, האלט כתוב גם הוא במפתח סול.

הטנור נכתב גם במפתח סול וגם במפתח פה. (כיום כותבים את הטנור בעיקר במפתח פה או שכותבים את תפקיד הטנור במפתח סול אוקטבה מעל התפקיד בו שרים).

תפקיד הבס נכתב במפתח פה לכל הדעות.

במקהלה גדולה לפעמים יש אדם אחד השר אוקטבה מתחת לתפקיד הבס כדי להשלים את ההרמוניה.(כיום הדבר פחות נפוץ).

אמנם הקולות מיוצגים על פי גובה התו אך מה שקובע את סוג הקול הוא בעיקר הגוון של הצליל.

שלום

שָׁלוֹם הוא מצב של יחס דיפלומטי בין מדינות והוא הניגוד של מצב המלחמה או האויבות. במצב של שלום, היחסים בין שתי מדינות או יותר אינם כוללים עימות אלים ובין הצדדים שוררת הסכמה (בכתב או בעל פה) ליישב כל מחלוקת שתתגלה ביניהם בהתדיינות ובמשא ומתן ולא באמצעות הפעלת כוח וכפייה.

תורה

הַתּוֹרָה (או על פי היהדות הרבנית: תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב) היא השם שניתן לחמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, הקרויים גם חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה. מכיוון שעל פי ההשקפה היהודית, כל עקרונות הדת עומדים על המצוות המתוארות בחמשת ספרי התורה, לעיתים נעשה שימוש במונח "תורה" גם כדי לתאר את כלל ספרות הקודש היהודית, או באופן מופשט יותר, כל תוכן או ערך רוחני הנובעים ממצוות התורה.

בעולם הנוצרי מכונה התורה לעיתים קרובות בשמות שמקורם במונח היווני Πεντάτευχος ‏(Pentateukhos), שפירושו "חמשת הספרים". האסלאם מאמין שספר קודש אותו הוא מכנה "תַּוְּרַאת" (توراة) התגלה למשה, אבל שהטקסט שבידינו הוא גרסה מעוותת של המקור. בביקורת המקרא מרבית החוקרים מחזיקים בדעה שהתורה נוצרה באופן הדרגתי - התבססה על מסורות קדומות, נכתבה בעיקר במאות ה-7 וה-6 לפני הספירה, ואוחדה לנוסח אחיד במהלך התקופה הפרסית.

תורה שבעל-פה

תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה (ובראשי תיבות - תושב"ע) הוא מונח חז"לי למכלול הפירושים וההלכות שאינם כתובים בתורה שבכתב, ואשר עברו במסורת או התחדשו על ידי חכמים. מונח זה הוא המשכו של המונח הפרושי מתקופת בית שני, מסורת האבות, אשר עמד במוקד המחלוקת בינם לבין הצדוקים. החל בתקופת הגאונים, התורה שבעל-פה עמדה במוקד המחלוקת בין היהדות הרבנית לקראית.

על פי חז"ל, משה קיבל את התורה שבכתב בהר סיני, עם פירוש מצוותיה בעל-פה, ומאז נמסרה ממנו מרב לתלמיד דור אחר דור. באופן מסורתי, התורה שבעל-פה הופצה בעל־פה ממש, וסוכמה בכתב רק לצרכים אישיים. בימי חז"ל עברה התורה שבעל-פה תהליך קאנוניזציה, ובשלב מסוים הותר להעלותה על הכתב לבל תשכח. מאז נכתבו המשנה, התוספתא, מדרשי ההלכה והאגדה, התלמודים, פרשנות התלמוד, קובצי שאלות ותשובות וספרי הלכה. ישנה מחלוקת קדומה, ההולכת ונמשכת עד ימינו, בשאלה מתי הועלו על הכתב החיבורים הקנוניים של תקופת חז"ל. מכל מקום, מוסכם שבזמנם השינון בעל-פה לצורך השגת בקיאות היווה מוטיב מרכזי של הלימוד.

תנאים

תַּנָּאִים הוא כינוי לחכמי ישראל בתקופה שמימות אנשי כנסת הגדולה והזוגות ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2 במשך כ-160 שנה החל מתלמידי הלל ושמאי ועד לרבי יהודה הנשיא. רבים מהתנאים היו שותפים ביצירת המשנה. לאחר תקופת התנאים החלה תקופת האמוראים שהם היו חכמי הגמרא.

המילה תנא פירושה שנה, למד, כלומר למסור את התורה שבעל פה.

מרכיבי מערכת העיכול
פה • לחייםשפתייםלסתותשינייםחניכייםלשוןבלוטות רוקחךלועושטקיבהכבדכיס המרהלבלבתריסריוןמעייםהמעי הדקהמעי הגס (המעי העיוור, חלחולת) • תוספתןפי הטבעת מערכת העיכול

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.