עשר מכות מצרים

עשר מכות מצרים או עשר המכות הוא סיפור מקראי אודות עשרה פגעים על-טבעיים שניחתו על העם המצרי. המכות באו בשל סירובו של פרעה מלך מצרים להיענות לדרישתו של אלוהים, על ידי שליחו משה, לשחרר את בני ישראל. רק האחרונה שבהן, מכת בכורות, הובילה לשחרורם של בני ישראל וליציאת מצרים.

לפי הסיפור המקראי עשר המכות פגעו במצרים בלבד, למרות סמיכות המגורים של בני ישראל.

סיפור עשר המכות מופיע במקרא בספר שמות בפרשות וארא ובֹּא. קיימים כינויים מקובלים לכל מכה ומכה, שמקורם בהגדה של פסח, טקסט שנקרא באופן מסורתי על ידי יהודים בליל הסדר. בהגדה מופיעה רשימה של עשר המכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דֶּבֶר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. בהגדה מופיע גם סימן לזכירת עשר המכות על ידי ראשי התיבות שלהן: דצ"ך עד"ש באח"ב.

Martin, John - The Seventh Plague - 1823
מכת ברד - ציורו של ג'ון מרטין (1823)
Tissot Water Is Changed into Blood
מכת דם - ציורו של ג'יימס טיסו (בסביבות 1902-1896)
National Library of Israel, Rothschild Haggadah 2861723 486098 tif jpg
עמוד מתוך ההגדה עם איורים של עשר מכות מצרים

הסיפור המקראי

בעקבות הרעב שהיה בארץ כנען, היגרו בני ישראל מארץ כנען לארץ מצרים, והתיישבו באזור ארץ גושן. לאחר מספר שנים קם שליט חדש במצרים, הוא רואה בהם איום מדיני פוטנציאלי, ומחליט כצעד מונע לשעבד אותם בעבודת פרך. בנוסף הוא קובע שכל בן זכר שייוולד לבני ישראל – ייהרג. כאשר מלך מצרים מת, בני ישראל מנצלים את ההפוגה על מנת לזעוק אל אלוהים. אלוהים שומע לתפילתם, זוכר את בריתו עם האבות, ומחליט להוציא את בני ישראל ממצרים.

אלוהים פונה אל משה, ושולח אותו לפנות אל פרעה מלך מצרים בדרישה לשחרר את בני ישראל.[1] עם זאת, אלוהים מודיע מראש למשה שהוא יקשיח את ליבו של פרעה, ופרעה יסכים לדרישה רק לאחר שמצרים תספוג מאיתו מכות רבות.[2] מטרת המכות היא להראות לכל את שליטתו המוחלטת של אלוהים בעולם.[3]

משה, יחד עם אהרון אחיו, פונה אל פרעה בשם אלוהים בדרישה מינימלית לאפשר לבני ישראל לצאת למדבר לכמה ימים על מנת להקריב שם קורבנות לאלוהים.[4] כאשר פרעה מסרב לדרישה, אלוהים מנחה את משה ואהרון להביא מכה אחר מכה על מצרים, ואילו פרעה ממשיך לעמוד בסירובו פעם אחר פעם:

  1. מכת דם – המים ביאור נהפכים לדם. הדגים שביאור מתים, והסירחון עולה. המצרים נאלצים לכרות בארות כדי לשתות מים.
  2. מכת צפרדע – המוני צפרדעים (לפי חלק מהפרשנים הכוונה לתנינים[5]) מתפשטים בכל ארץ מצרים, וחודרים לבתים. לבסוף הצפרדעים מתים והסירחון העולה מהפגרים ממלא את הארץ.
  3. מכת כינים – המוני כינים תוקפות את המצרים וכל מצרים מתמלאת בכינים, המצרים חווים סבל רב מגירוד השיער שעל ראשם ואף לא מצליחים להפסיק הגירוד הרב שתקף אותם (אותם=מצרים).
  4. מכת ערוב – "ערוב כבד" ממלא את בתי המצרים ואת אדמתם. על פי הפרשנות המסורתית, הערוב הוא תערובת של חיות טרף, אך פרשנים מודרניים יותר פירשו שהכוונה לחרקים ומכרסמים.
  5. מכת דֶּבֶרמגפת דֶּבֶר מכלה את כל בהמותיהם של המצרים. מחלה זו ככל הנראה אינה המחלה הנקראת היום דבר, היות שהמחלה המודרנית פוגעת בעיקר בבני אדם ולא בבהמות. גם אין זו מחלת דֶבֶר הבקר, מכיוון שעם בעלי-החיים שנפגעו ממנה, על פי ספר שמות, נמנו גם סוסים, חמורים וגמלים, שאינם נדבקים ואינם חולים בדֶבֶר הבקר.
  6. מכת שחיןמחלת אבעבועות תוקפת את המצרים ואת בהמותיהם.
  7. מכת ברדברד כבד ניתך בארץ מצרים, שובר את העצים, פוגע בגידולים החקלאיים, והורג את האנשים והבהמות ששהו מחוץ לבתים. בתוך הברד התלקחה אש, ואל הברד נלוו גם קולות מפחידים.
  8. מכת ארבהארבה כבד מגיע לארץ מצרים ואוכל את כל הגידולים שעוד נותרו אחרי הברד.
  9. מכת חושך – במשך שלושה ימים שוררת אפילה מוחלטת במצרים.
  10. מכת בכורות – בחצות הלילה בט"ו בניסן מת הבן הבכור של כל משפחה במצרים וכל בכור בבהמה.

מכת בכורות מעוררת פאניקה במצרים, ופרעה נעתר לדרישת משה לאפשר לבני ישראל לצאת ולהקריב קורבנות במדבר. בהמשך, כשבני ישראל אינם חוזרים למצרים, מתרחש סיפור קריעת ים סוף שמסיים את מסכת הפגעים שהביא אלוהים על המצרים.

אזכור נוסף בתנ"ך לחלק ממכות מצרים נמצא בתהילים ע"ח[6]: דם, ערוב וצפרדע, ארבה, ברד, דבר בבהמה ומכת בכורות באדם. בספר תהילים, פרק ק"ה, פסוקים כ"ח-ל"ו מוזכרות: חושך, דם, צפרדע, ערוב וכינים, ברד, ארבה ומכת בכורות באדם. שמואל לוינשטם ראה בכך תיעוד של מסורת שונה לגבי יציאת מצרים.[7]

סדר המכות

רש"י בפירושו על המקרא, מביא את דברי המדרש, כי סדר המכות הוא כסדרן של לוחמים היוצאים למלחמה - למשל: ראשית המלחמה היא בסתימת מעיינות האויב - מכת דם. לאחר מכן היו המלכים מרעישים מחוץ לעיר כדי להביא מורך בליבות האויבים - מכת צפרדע, שהרי הצפרדעים מרבים לקרקר ולהרעיש - וכן הלאה.

סימנים

בהגדת פסח כתוב: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב". פרשנים ניסו להסביר מה פשר הסימנים.

על פי פרשנות מקובלת, המכות מסודרות בסדר של שלוש, כאשר כל שלוש מכות היו בסדר שהוא ביחס לאופן ההתראה, שניים בהתראה, והשלישית בלי התראה, וחוזר חלילה. לדוגמה, על מכות דם וצפרדע התרה משה לפני פרעה ואילו על מכת כינים לא התרה.

על פי פרשנותו של האבן עזרא, דצ"ך הן המכות שנעשו על ידי אהרן, עד"ש על ידי משה מבלי שהשתמש במטה שלו ובאח"ב כאשר הטה אותו לשמים. יש הסבר מקובל לפיו מכות דצ"ך נעשו על ידי אהרן כדי ללמדנו "בור ששתית ממנו אל תזרק בו אבן". היאור הגן על משה כאשר התחבא שם בתור תינוק והקרקע הגנה עליו כאשר טמן בה מצרי שהרג. לכן כאשר היה צורך להכות ביאור (דם וצפרדע) או באדמה (כנים) עשה זאת אהרן ולא משה.

ראשי התיבות הנ"ל אף שימשו אנטישמים להעללת עלילות דם. המפורסמים שבהם היו הפרנקיסטים, אשר 'העידו' שמשמעות ראשי התיבות היא לא אחרת מ-"דם צריכים כולנו על דרך שעשו באותו איש חכמים בירושלים".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שמואל א לוינשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, הוצאת מאגנס תשמ"ז. פרק רביעי: מכות מצרים (עמ' 25–75), נספחים 1,2 (עמ' 155–163)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק ג'
  2. ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק כ'; פרק ד, פסוק כ; פרק ז, פסוקים ג-ד
  3. ^ ספר שמות, פרק ז', פסוק ה'; פרק ט, פסוקים יד-טז; פרק י, פסוק ב
  4. ^ ספר שמות, פרק ה', פסוקים א-ג
  5. ^ פירוש רס"ג לתהלים עח, מה; פירוש האבן עזרא לשמות ז, כז
  6. ^ ספר תהילים, פרק ע"ח, פסוקים מ"ד-נ"א
  7. ^ שמואל א לוינשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, עמ' 30-36
ביד חזקה ובזרוע נטויה

בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה הוא מושג ביהדות, המובא מתוך הלל הגדול, הוא פרק קל"ו בספר תהילים. המושג מייצג את שימושו של האלוהים בכוחו למען העם היהודי.

בכור

הבכור הוא הצאצא הראשון של אדם, בעל חיים, ואף צמח. בימי קדם, אך גם בימינו, זוכה הבכור למעמד מיוחד. בדרך כלל היה הבכור (ברוב התרבויות - הבן הזכר בלבד) יורש את מרבית נחלת האב ואת ראשות המשפחה המורחבת. נוהג זה השתרש בקרב בתי מלוכה, שבהם עובר השלטון, במות המונרך לבנו או בתו הבכורים. לעיתים מכונה הבכור, בעיקר בהקשר של בכור האדם או הבהמה, בשם "פטר רחם", כלומר הראשון שיצא מרחמה של אישה או נקבת בעל חיים.

בלטינית מכונה זכותו של הבן הבכור לרשת את כל נכסיו ותאריו של אביו פרימוֹגֵנטוּרה.

המונח בכורה משמש באותו אופן כדי לציין את הפעם הראשונה שמשהו מתבצע. בדרך כלל משמש המושג כדי לתאר אירוע תרבות המתרחש בפעם הראשונה -של סרט קולנוע, ההופעה הפומבית הראשונה של מחזה, קונצרט או בלט. לעיתים משתמשים במונח טרום בכורה כדי לציין הופעה או הקרנה שמתרחשת לפני הבכורה, אבל אינה פתוחה לקהל הרחב, או שאינה ההופעה הראשונה ה"רשמית" והמפוארת.

בכורות

האם התכוונתם ל...

ברד

ברד הוא משקע בצורת כדורי קרח אשר נופלים מעננים.

ברד (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דבר

האם התכוונתם ל...

דצ"ך עד"ש באח"ב

דצ"ך עד"ש באח"ב הן ראשי תיבות המופיעות בהגדה של פסח ומובאות בשמו של רבי יהודה בתור סימנים לעשר מכות מצרים.

הטקסט מהווה ראשי תיבות (נוטריקון) של שמות עשר המכות, ומספק עד היום מקור לפרשנויות ותהיות, עקב מה שנראה, על פניו, כסימנים פשטניים למדי.

חושך (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

כינים

כינים (שם מדעי: Phthiraptera), סדרה של חרקים בעלי גלגול חסר המונה כ-400 מינים. הכינים הן טפילים חיצוניים המתקיימים ממציצת דמם של יונקים ועופות. נטולי כנפיים, בעלי גוף שטוח. לחלק מהמינים אין עיניים או שהן מנוונות. גפי הפה מורכבות משלושה דוקרנים: העליון משמש למציצה והתיכון להפרשת רוק. החדק נוצר מהשפה העליונה שעליה שיניים קטנות האוחזות בפונדקאי בעת המציצה. הכינה מותאמת לסוג פונדקאי מסוים, ונדיר למדי שזן אחד של כינה יהיה טפיל לכמה מיני יונקים. לעיתים מותאמות הכינים גם לאזור מסוים בגופו של הפונדקאי, כגון: ראש (הנקראת גם כינת הראש) או ערווה. ביצי הכינים מודבקות לשיער הפונדקאים. השלב הצעיר של הכינה, זה הבוקע מהביצה, נקרא נימפה, הוא דומה לבוגרים, מלבד שינויים גופניים קטנים כמו אברי מין לא מפותחים.

ישנם סוגים רבים של כינים. בין הסוגים הידועים ניתן למנות את כינת הראש (Pediculus humanus capitis) הנטפלת לקרקפת של בני אדם, כינת הגוף וכינת הערווה, הנטפלת לאיברי המין, ולעיתים אף לגבות, לריסים, לשפם או זקן, ולבית השחי.

מכת בכורות

מַכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה האחרונה בסדרת עשר המכות שניתכו על ראש המצרים, על פי המסופר בספר שמות. במכה זו מתו כל בכורי מצרים - בנים ובנות, ילדים ומבוגרים - בכורים מאב או מאם. בעקבות מכת בכורות פרעה שילח את העברים מארצו.

מכת ברד

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת בָּרָד היא המכה השביעית מתוך עשר המכות שהנחית אלוהים על מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לשלח את בני ישראל מארצו.

במהלך מכה זו, ירדו מן השמים כדורי ברד גדולים מעורבים עם אש מתלקחת, שפגעו בכל ארץ מצרים. בין היתר שברו ושרפו את כל עצי המאכל במצרים.

מכת דבר

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת דֶּבֶר היא המכה החמישית מבין עשר המכות שאלוהים הנחית על מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לפקודת האלוהים על ידי משה, לשלח את בני ישראל מארצו.

במכה זו מתו כל הבהמות של המצרים באחת, סוסים, חמורים, גמלים, בקר וצאן. לעומת זאת, בהמותיהם של ישראל לא ניזוקו.

מכת דם

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת דָּם היא המכה הראשונה מבין עשר מכות מצרים בסיפור יציאת מצרים. במכה זאת, כל מקורות המים של המצרים הפכו לדם.

מכת חושך

על פי המסופר בספר שמות, פרשת בא, מַכַּת חשֶׁךְ היא המכה התשיעית ולפני האחרונה בסדרת עשר המכות שניתכו על ראש המצרים. מכה זו קדמה למכת הבכורות, שגרמה לפרעה לשלח את העברים מארצו.

מכת כינים

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת כִּנִּים היא המכה השלישית מבין עשר המכות שאלוהים הנחית על ארץ מצרים, עקב סירובו של פרעה מלך מצרים, לשלח את בני ישראל מארצו, בניגוד לציוויו של האל, שנמסר לו על ידי משה.

במהלך מכה זו, מלאה הארץ בכינים והן רחשו על עפר הארץ, ועל האדם והבהמה.

מכת ערוב

מַכַּת עָרֹב בסיפור יציאת מצרים במקרא היא המכה הרביעית מבין עשר מכות מצרים. התיאור במקרא מתייחס ל"ערוב כבד" שמילא את בתי המצרים ואת אדמתם, ו"השחית" את כל הארץ. חז"ל, ובעקבותיהם הפרשנים המסורתיים, ראו בערוב תערובת של חיות טרף, אולם הפרשנות היהודית העתיקה ביותר (תרגום השבעים) ראתה בערוב דווקא מכה של חרקים. בדומה לפרשנות היהודית העתיקה, חלק מן הפרשנים המודרניים סברו שהערוב הוא תערובת של חרקים, מכרסמים או מזיקים שעלולים להרוס את הארץ (יבול, בעלי חיים וכו').

מכת צפרדע

על פי המסופר בספר שמות, מַכַּת צְפַרְדֵּעַ (או צְפַרְדְּעִים) היא המכה השנייה מבין עשר מכות מצרים בסיפור יציאת מצרים. במכה זאת, התמלאה כל ארץ מצרים בצפרדעים.

פרשת וארא

פָּרָשַׁת וָאֵרָא היא פרשת השבוע השנייה בספר שמות. מסופר בה על שבע המכות הראשונות מתוך עשר מכות מצרים: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד.

הפרשה מתחילה בפרק ו', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ט', פסוק ל"ה.

שחין

האם התכוונתם ל...

ספר שמות
פרשת שמות גזירות פרעה • משה בתיבה (סיפור מקראי) • משה והסנה • צפורה במלון • משה בארמון פרעה
פרשת וארא עשר מכות מצרים • מכת דםמכת צפרדעמכת כיניםמכת ערובמכת דברמכת שחיןמכת ברד
פרשת בא מכת ארבהמכת חושךפסח מצריםמכת בכורותיציאת מצרים
פרשת בשלח קריעת ים סוףמן • הניסיון במרה • מלחמת עמלק
פרשת יתרו יתרו וצפורה • שלושת ימי ההגבלה מעמד הר סיניעשרת הדיברות
פרשת משפטים עבד עבריאמה עברייהדיני שומריםכל אלמנה ויתום לא תענוןלוחות הברית
פרשת תרומה בניית המשכן- ארון הברית • הכפורתהכרוביםהמנורהיריעות המשכןקרשי המשכןהאדניםהפרוכתמזבח הנחושתקלעי חצר המשכן.
פרשת תצוה הדלקת הנרות במקדשבגדי כהונה • קרבן המילואים • חנוכת המשכן
פרשת כי תשא מחצית השקלחטא העגל • שלש עשרה מידות הרחמים • קרינת פני משה
פרשת ויקהל אדריכלי המשכן • יריעות המשכןקרשי המשכןהארוןשולחןלחם הפניםהמנורהמזבח הזהבמזבח הנחושתכיורקלעי החצר
פרשת פקודי סיכום הקמת המשכן • חנוכת המשכן
דמויות מרכזיות שפרה ופועהעמרםמשהאהרוןפרעהבתיהיתרובצלאלאהליאב בן אחיסמךצפורה
חג הפסח
ערב פסח קמחא דפסחאאפיית מצותשבת הגדולהגעלת כליםבדיקת חמץביטול חמץביעור חמץמכירת חמץ Pesahplate
סיפור החג עשר מכות מצרים • יציאת מצריםקריעת ים סוףשירת הים
ליל הסדר קערת ליל הסדרחרוסתכרפסמצהמרורארבע כוסותהסבהאפיקומן
הגדה סימני הסדרהא לחמא עניאמה נשתנהארבעה בניםדצ"ך עד"ש באח"בסיפור יציאת מצריםמא כ'ברביד חזקה ובזרוע נטויה
מצוות החג איסור חמץקורבן פסחסיפור יציאת מצריםאכילת מצהאכילת מרורארבע כוסותמנחת העומר
מהלך החג קריאת הללערב פסחליל הסדרחול המועדשביעי של פסחפסח שני
מנהגים תענית בכורותסעודת אסתרסהרנהאמירת שירת היםסעודת משיחמימונה
תפילות ופיוטים תפילת טלוהיא שעמדהדיינואמונים ערכו שבחחסל סידור פסחלשנה הבאה בירושליםובכן ויהי בחצי הלילהובכן ואמרתם זבח פסחאדיר במלוכהאדיר הואאחד מי יודעחד גדיא
חמץ ומצה מצה עשירהמצה שמורהשרויהקטניות בפסחחמץ נוקשהחמץ שעבר עליו הפסח
שונות מסכת פסחיםלא בד"ו פסח
חגי ישראל ומועדיושלוש רגלים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.