עשרה בטבת

עשרה בטבת הוא אחד מארבעת ימי תענית יהודיים לזכר חורבן בית המקדש. יום זה חל בתאריך העברי שבו בשנת 588 לפנה"ס, החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים. המצור הסתיים כעבור שנה וחצי בחורבן ממלכת יהודה, חורבן העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון.

מאז שנת 1950, יום זה מצוין במדינת ישראל גם כיום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע.

►► טבת ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום
Nebuchadnezzar camp outside Jerusalem. Famine in the city
ציור מהמאה ה-14, המתאר את הרעב הנוראי בימי המצור:
"טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי-חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב, שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי. יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת-עַמִּי."[1]

תחילת המצור על ירושלים

על פי המסופר בתנ"ך בספר מלכים ובספר ירמיהו, המצור על ירושלים הֵחֵל בעשרה בטבת בשנה התשיעית של מלכות צדקיהו (588 לפנה"ס על פי הכרונולוגיה המקובלת. ולפי הכרונולוגיה המסורתית בשנת ג'של"ו - 426 לפנה"ס). חודש טבת נקרא בתנ"ך "החודש העשירי", על פי הספירה מניסן:

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָלַיִם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק (מגדל) סָבִיב. וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר.... וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ[2].

בספר יחזקאל מסופר שבאותו יום של תחילת המצור, חווה הנביא יחזקאל התגלות נבואית שבה אלוהים סיפר לו על שהתרחש בירושלים. יחזקאל צווה לסמן את התאריך של עשרה בטבת ולמסור לעם משל שבו ירושלים, הקרויה במשל "עיר הדמים", היא סיר ואנשיה הם נתחי בשר:

וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם, כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַ‍ִם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּמְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי מָשָׁל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': שְׁפֹת הַסִּיר, שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם. אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ, כָּל נֵתַח טוֹב, יָרֵךְ וְכָתֵף מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא. מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ וְגַם דּוּר הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ, רַתַּח רְתָחֶיהָ גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ..[3].

קביעת הצום

המצור נמשך כשנה וחצי עד להבקעת החומה וכיבוש העיר בט' בתמוז אחת עשרה שנה למלכות צדקיהו (586 לפנה"ס)[4]. כעבור חודש, בט' באב, החריבו הבבלים את בית המקדש שבירושלים[5]. בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, שעליהם מסופר בספר זכריה:

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים[6].

"צום הרביעי" הוא צום בחודש תמוז לציון היום בו נכבשה העיר, "צום החמישי" הוא צום בחודש אב לציון היום בו נחרב בית המקדש, ו"צום השביעי" הוא צום גדליה בחודש תשרי לציון היום בו אבדה גם שארית הפליטה לאחר החורבן. לגבי "צום העשירי" נאמרו בתוספתא שתי פרשנויות שונות. לפי רבי עקיבא הכוונה היא לעשרה בטבת שבו החל המצור. אך דעת רבי שמעון היא שיש ללמוד מכך שצום העשירי מוזכר אחרון ברשימת הצומות שהכוונה לציון של מאורע מאוחר יותר, והוא מזהה זאת באירוע המוזכר בספר יחזקאל, בו כתוב כי בתאריך ה' בטבת הגיעה בשורת החורבן ליחזקאל בבבל:[7]

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַיִם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר[8].

יום הקדיש הכללי

PikiWiki Israel 32920 Religion in Israel
רב הקהילה הבולגרית בלוד מדליק נר לזכר הנספים בשואה, בין 1952 ו-1954

בכ"ז בכסלו תשי"א החליטה הרבנות הראשית לישראל לציין את יום עשרה בטבת בכל שנה כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים. על פי תקנת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת, לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת אל מלא רחמים לזכר חללי השואה[9].

החלטה זו של הרבנות הראשית באה בעקבות התנגדותם הנחרצת של הרבנים החרדיים המרכזיים לקבוע יום תענית נפרד לזכר השואה. גם החלטת הפשרה הזו לציין את זכר השואה במסגרת התענית הקיימת בעשרה בטבת, לא התמסדה באופן משמעותי בציבור החרדי[10]. שנתיים לאחר החלטה זו, כשקבעה הכנסת תאריך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, פעלו נציגי הציונות הדתית למען בחירת התאריך של עשרה בטבת. גם לאחר שעמדתם לא התקבלה, לא הסכימה הרבנות הראשית לבטל את ציון יום עשרה בטבת כיום הקדיש הכללי, והממסד הדתי המשיך לפעול למען חיזוק יום הזיכרון בעשרה בטבת. עם השנים הפך יום הקדיש הכללי ליום שמצוין בעיקר על ידי הציונות הדתית[11].

הלכות הצום

כמו שבעה עשר בתמוז וצום גדליה, שני ימי צום נוספים לזכר החורבן, גם בתענית עשרה בטבת אסורים רק אכילה ושתייה, בניגוד לתשעה באב שבו קיימים איסורים נוספים. צום עשרה בטבת נמשך מעלות השחר ועד הערב, אך מכיוון שהוא חל בחורף בחצי הצפוני של כדור הארץ, הוא קצר יחסית.

בימי שישי ושבת

על פי הלוח העברי הנוהג כיום, עשרה בטבת הוא היחיד מבין התעניות שיכול לחול ביום שישי, והדבר קורה אחת למספר שנים (בשנים מסוג השא השג זחא זחג). כאשר התענית חלה ביום שישי, יש דעות בתנאים[12] ובראשונים[13] שהתענית מסתיימת מעט לפני כניסת השבת, כדי לאפשר לאכול מקודם כך שלא להיכנס לשבת בהרגשה רעה - "שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה". בפועל מקובל לנהוג כדעות החולקות ואוסרות לסיים את התענית לפני צאת הכוכבים[14]. דיון נוסף נוגע לסדרי תפילת מנחה בעשרה בטבת שחל ביום שישי; המנהג המקובל הוא שקוראים בתורה בפרשת "ויחל" כמו בתענית רגילה, אבל כמו בכל מנחה של יום שישי לא אומרים תחנון[15], ולכן לא אומרים בתפילת מנחה את תחינות אבינו מלכנו שנלוות אל התחנון בימי צום[16].

על פי הלוח העברי הנוהג כיום, התאריך י' בטבת לא יכול לחול ביום שבת עצמו. עם זאת, האבודרהם כתב שבניגוד לכל שאר הצומות שחיובם מדרבנן, אילו עשרה בטבת היה חל בשבת, התענית הייתה דוחה את השבת ולא נדחית ליום אחר. טעמו של האבודרהם הוא פסוק ביחזקאל בו נאמר לגבי עשרה בטבת הביטוי "עצם היום הזה"[17], כפי שנאמר בתורה לגבי יום הכיפורים שדוחה שבת[18]. לעומת זאת, הרמב"ם[19] ורש"י[20] כתבו שהתענית נדחית כשאר התעניות. להלכה, רבי יוסף קארו כתב בבית יוסף על דברי האבודרהם האלו: "לא ידעתי מניין לו זה"[15].

אירועים נוספים המוזכרים בעשרה בטבת

בסליחות לעשרה בטבת מוזכרים שני אירועים נוספים שאירעו בימים הסמוכים לעשרה בטבת:

  • ח' בטבת, תרגום התורה ליוונית: שכתוב: "בשמונה בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והחושך בא לעולם שלושה ימים"[21], וגם: "מעשה בחמישה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להתרגם כל צורכה."[22]. אף על פי שתרגום התורה לשפה מרכזית באותה עת יכול היה לעזור בהפצתה ושימורה, התרגום נתפס כפעולה העלולה לשנות את משמעות התורה.
  • ט' בטבת, מות עזרא הסופר: עזרא היה הדמות המרכזית בשיבת ציון ובשיקום התורה והרוח בתקופת בנין בית המקדש השני.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מגילת איכה, פרק ד'
  2. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק א'; ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק ד'
  3. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ד
  4. ^ ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ב'
  5. ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק ח'
  6. ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט
  7. ^ תוספתא סוטה, פרק ו, הלכות י-יא
  8. ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ג, פסוק כ"א
  9. ^ הודעת הרב שלמה עמאר, באתר דעת
  10. ^ שלמה ברין, כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה, בעלון "דף קשר", באתר ישיבת הר עציון
  11. ^ רוני שטאובר, הוויכוח בשנות החמישים בין הציונות הדתית לבין השמאל הציוני על מועד יום הזיכרון לשואה, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף מ"א, עמוד א'
  13. ^ ראו שו"ת יחווה דעת, חלק א, סימן פ
  14. ^ הגהת הרמ"א על השולחן ערוך, אורח חיים, סימן רמ"ט, סעיף ד'; עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ו, אורח חיים סימן לא
  15. ^ 15.0 15.1 רבי יוסף קארו, בית יוסף, אורח חיים, סימן תקנ
  16. ^ ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקנ, סעיף ב
  17. ^ ספר יחזקאל, פרק כ"ד, פסוק ב'
  18. ^ אבודרהם, סדר תפילת התעניות
  19. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות תעניות פ"ה, ה"ה
  20. ^ במסכת תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ה', עמוד א'
  21. ^ מגילת תענית- ימי הצומות
  22. ^ מסכת סופרים פרק א' הלכה ז'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אסרו חג

אסרו חג הוא יום החול שאחרי כל אחד משלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות. יש הנוהגים להרבות באסרו חג באכילה ושתייה וממשיכים בהם מעט משמחת החג היוצא.

תאריכי אסרו חג הם, בארץ ישראל:

כ"ב בניסן (לאחר פסח)

ז' בסיוון (לאחר שבועות)

כ"ג בתשרי (לאחר סוכות ושמיני עצרת).בחו"ל אסרו חג חל לאחר יום טוב שני של גלויות: כ"ג בניסן (לאחר פסח), ח' בסיוון (לאחר שבועות) וכ"ד בתשרי (לאחר סוכות).

חג

חג הוא יום שבו פעולות שגרתיות כגון עסקים, עבודה ולימודים מושהים או מצטמצמים על פי מנהג או חוק. באופן כללי מיועד החג לאפשר לאדם לציין אירוע משמח בעל משמעות היסטורית, דתית, לאומית וכדומה, באמצעות טקסים, חגיגות, תפילות ומנהגים שונים כגון תחפושות בפורים ובליל כל הקדושים, סופגניות בחנוכה ועוד; יום טוב; מועד. והמצוין על ידי קבוצה עם מנהגים הייחודיים לו, לרוב יום טוב או יום של שמחה. בכל אחת מהדתות יש חגים משלה, ובנוסף לכך יש בכל מדינה חגים לאומיים, משותפים לאזרחיה בני כל הדתות. בנוסף לחגים שהם ימי שמחה, יש בדתות ובמדינות שונות גם ימי זיכרון ואבל, לציון מאורעות מצערים במיוחד בתולדותיהן.

טעמם של החגים הוא לאומי ואוניברסלי: לכל חברה לוח שנה הכולל את מסורותיה ומנהגיה, בפרט אם הוא כרוך בהוויה דתית. כך הנוצרים שינו את יום המנוחה היהודי ליום ראשון בשבוע, נתנו משמעות שונה לחג הפסח וקבעו יום אחר לראש השנה. המוסלמים אחריהם שינו את יום המנוחה ליום שישי.

דוגמה נוספת היא קביעת מועדו של ראש השנה. במזרח הקדום נהגו שתי שיטות הקשורות לכלכלה חקלאית: השקיה טבעית (שדה בעל), שנשענה על גשמים והשקיה מלאכותית, שהשתמשה בשיטות אגירה והצפה. במקומות בהם השתמשו בהשקית גשמים, קבעו את ראש השנה בתחילת ימי הגשמים, והתפללו לכך לאלים המרכזיים (כמו האל בעל), ואילו בשיטות ההשקיה הנהוגות בארצות שחונות כמו מצרים, ראש השנה נקבע בתחילת האביב.

חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג". מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חאג' - עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

טבת

טבת הוא חודש בלוח העברי, החודש העשירי לפי המסורת המקראית והרביעי לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בתחילת החורף בארץ ישראל.

י' בטבת

י' בטבת הוא היום העשירי בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום העשירי בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי' טבת היא

ברב השנים פרשת ויחי. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחא או זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת ויגש.

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה, המכונה לעיתים בקיצור גם כיום השואה, מצוין בישראל מדי שנה בכ"ז בניסן ומוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי, ועם זכר מעשי הגבורה והמרד בימים ההם. מועד זה הוא יום אבל לאומי במדינת ישראל.

יחזקאל הולשטוק

רבי יחזקאל הלוי הולשטוק (תרמ"ז, 1886-עשרה בטבת תש"ג, 13 בדצמבר 1942) היה האדמו"ר השני מאוסטרובצה ובנו של מייסד החסידות, ר' מאיר יחיאל. היה מגדולי חסידיו של רבי דוד משה פרידמן, האדמו"ר מצ'ורטקוב. נספה בשואה.

מאיר חובב (סופר)

מאיר חובב (ו' בשבט ה'תרפ"ח, 28 בינואר 1928 - עשרה בטבת ה'תשע"א, 17 בדצמבר 2010) היה סופר ועורך, יקיר ירושלים.

סהרנה

סֶהֲרַנֶה הוא חג עממי, ללא מקור דתי, שהתקיים בעבר בקהילה היהודית בכורדיסטן במהלך חול המועד פסח או חול המועד סוכות. החל משנת 1972 נחוג הסהרנה במדינת ישראל על ידי יוצאי עדת כורדיסטן בסוכות.

פרשת ויחי

פרשת וַיְחִי היא פרשת השבוע השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. היא מתחילה בפרק מ"ז, פסוק כ"ח ומסתיימת בסוף הספר, בפרק נ', פסוק כ"ו. הפרשה בכללה עוסקת בימות חייו האחרונים של יעקב במצרים ובפטירתו של יעקב. בסיום הפרשה מסופר על פטירתו של יוסף.

בשבת פרשת ויחי מסיימים את קריאת התורה של ספר בראשית, ובקהילות האשכנזים קוראים בסיום "חזק חזק ונתחזק". לרוב קוראים את הפרשה מיד לאחר עשרה בטבת.

צום

צום הוא הימנעות רצונית מאכילה ומשתייה למשך פרק זמן מסוים.

צום גדליה

צוֹם גְּדַלְיָה (או צוֹם גְּדַלְיָהוּ) הוא יום תענית ביהדות החל בג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה (אם יום זה חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.

תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו סימל את סופו המוחלט של היישוב היהודי בתקופת בית ראשון.

שבע דנחמתא

שבע דנחמתא (או שב דנחמתא, בארמית: שבע של נחמה) הוא כינוי לשבע ההפטרות שמפטירים בנביא, לאחר קריאת התורה, בשבע השבתות שבין תשעה באב לראש השנה, העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו, החל מפרק מ'.

על פי מנהג יהודי איטליה קוראים רק שלוש הפטרות הנחמה הראשונות (לפרשות ואתחנן, עקב וראה) ואילו שאר ההפטרות הן מעניין פרשת השבוע (ראו פירוט של ההפטרות בערך הפטרה).

השבת הראשונה שלאחר תשעה באב נקראת "שַׁבַּת נַחֲמוּ", כשם ההפטרה שמפטירים בה.

שבעה עשר בתמוז

י"ז בתמוז (שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז) הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בתי המקדש. תענית זו מציינת את היום שבו הובקעה חומת ירושלים, כמה שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. על פי המקרא והתלמוד הבבלי, לפני חורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז, אך בתלמוד הירושלמי כתוב שגם בבית ראשון נפרצו החומות בי"ז בתמוז אלא שבצל המצב הקשה טעו בספירה.

צום שבעה עשר בתמוז נקרא גם צום הרביעי, מכיוון שתמוז הוא החודש הרביעי בשנה המקראית. הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ימי בין המצרים, הנמשכים עד תשעה באב. בימים אלו נוהגים מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב.

שבת חזון

שַׁבַּת חֲזוֹן היא השבת שלפני תשעה באב והאחרונה משבתות תלתא דפורענותא. היא חלה באמצע תשעת הימים, ולאחריה מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב. פרשת השבוע של שבת זו היא תמיד פרשת דברים.

השבת מכונה על שם ההפטרה הנקראת בה, הפותחת ברוב עדות ישראל במילים "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". ההפטרה עוסקת במצבו הרוחני הקשה של עם ישראל בזמן בית המקדש הראשון: "ישראל לא ידע, עמי לא התבונן... שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים... יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם". מצב זה הוביל לגלות עשרת השבטים ולחורבן בית המקדש.

תענית

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. יש חמש תעניות קבועות במהלך השנה: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. יום הכיפורים לא נחשב לתענית מכיוון שהוא צום למטרות כפרה על חטאים ולא צום למטרות אבל. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות חד-פעמיות שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

תענית אסתר

בהלכה, תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים, במיעוט השנים בו חל פורים ביום ראשון חלה התענית בי"א באדר).

לתענית זו תוקף של מנהג, ובשונה מצומות ישראל האחרים, איננה מוזכרת בגמרא, אלא רק במקורות מאוחרים יותר מימי הגאונים על כן גדריה קלים יותר מהצומות האחרים.

תפילת נעילה

תפילת נעילה היא התפילה האחרונה הנאמרת ביום הכיפורים. בצומות האחרים הקבועים בלוח העברי, המכונים "חמש תעניות" (שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר) אין מתפללים תפילת נעילה.

בעבר, בזמן חכמי המשנה, נהגו להתפלל תפילת נעילה בזמן תעניות ציבור, שהם צומות שאינם קבועים בלוח העברי (בניגוד לחמש תעניות), הנקבעים בזמן בצורת או צרות אחרות, אך כיום לא נהוג לערוך תעניות ציבור מסוג זה, ועל כן תפילת נעילה נאמרת רק ביום הכיפורים.

תפילת עננו

תפילת עננו היא קטע אותו מוסיפים לברכת שומע תפילה שבתפילת שמונה עשרה בחמשת הצומות: צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. את התפילה אומר גם אדם המתענה תענית יחיד וציבור המתענה תענית ציבור (גם אם אינה אחד מחמשת הצומות). ביום הכיפורים לא נאמרת התפילה.

חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה ראש השנהיום הכיפוריםסוכותשמיני עצרתפסחשביעי של פסחפסח שנישבועותחול המועד
Im Gebet beim Laubhüttenfest, Paula Gans IMG 4724 4725 4726 edit
חגים מדרבנן או מסורת אסרו חגהושענא רבהשמחת תורהחנוכהט"ו בשבטפוריםל"ג בעומרט"ו באב
ימים מיוחדים שבתראש חודשחודש אלולעשרת ימי תשובהפורים קטןספירת העומרימי בין המצרים
תעניות ציבור מתקנת נביאים צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתרי"ז בתמוזתשעה באב
תעניות רשות יום כיפור קטןתענית בכורותכ' בסיווןשובבי"םתענית בה"בתעניות גשמיםז' באדר
שבתות מיוחדות שבת מברכיםשבת שובהשבת שירהשבת שקליםשבת זכורשבת פרהשבת החודששבת הגדולשבת חזוןשבת נחמו
חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאותיום ירושלים
ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורהיום הזיכרון לחללי מערכות ישראליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודעיום הזיכרון ליהודי אתיופיהיום גירוש יהודי ערב
הנצחת אישים ממלכתית יום הרצליום זאב ז'בוטינסקייום הזיכרון לרחבעם זאבייום הזיכרון ליצחק רביןיום הזיכרון לדוד בן-גוריון
חגי עדות יום שמחת כהןסיגדי"ט כסלופורים שניבסיסהמימונהסהרנה
פורטל שבת ומועדי ישראל
ימי האבלות לציון חורבן בית המקדש
ארבע תעניות עשרה בטבת • שבעה עשר בתמוזתשעה באבצום גדליה חורבן בית שני
ימי בין המצרים תלת דפורענותאתשעת הימיםשבת חזוןשבוע שחל בו תשעה באבשבע דנחמתא
סיפורים וקינות אגדות החורבןקינות לתשעה באבמגילת איכה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.