עשו

עֵשָׂו (נכתב לעיתים גם כעשיו ומכונה גם אֱדוֹם) הוא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית. עשו הוא בנם של יצחק ורבקה, אחיו התאום של יעקב ואביהם הקדמון של האֱדוֹמים.

Giotto di Bondone 080
(לא) וַיַּעַשׂ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים, וַיָּבֵא לְאָבִיו; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ--בַּעֲבֻר, תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ. (לב) וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו, מִי-אָתָּה; וַיֹּאמֶר, אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו. (לג) וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה, גְּדֹלָה עַד-מְאֹד, וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא, וָאֲבָרְכֵהוּ; גַּם-בָּרוּךְ, יִהְיֶה. (לד) כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי. (לה) וַיֹּאמֶר, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ
יצחק דוחה את עשו, ציור מעשה ידי ג'וטו די בונדונה מוצג בבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי באסיזי

הסיפור המקראי

משמעות השם

את משמעות השם עשו מסביר רש"י בפירושו על פרשת הולדת עשו בכך שעשו נולד כשהוא עָשוּי, ושער ראשו היה כשל אדם בוגר. כך כותב גם תרגום יונתן לתורה[1]. בערבית יש מילה קרובה שמשמעותה: בעל שיער רב, גס ומחוספס. מדרש שמו מתייחס לאדום ולשעיר: עשו נולד אדמוני, כולו כאדרת שיער, ונזיד העדשים שקנה מיעקב בתמורה לבכורה היה גם אדום (כ"ה 30).

עשו מול יעקב

Figures Esau Sells His Birthright for Pottage of Lentils
עשו מוכר ליעקב את הבכורה עבור נזיד עדשים, מאת ז'ראר הואט, 1728.
Matthias Stomer (Umkreis) Das Linsengericht
יעקב קונה את הבכורה מעשו בנזיד, ציור מעשה ידי מתיאס שטומר.

(ספר בראשית, פרק כ"ה - סוף הפרק)

לפי הסיפור התנ"כי, נולד עשו לאחר עשרים שנות עקרות של רבקה ובתום הריון קשה, בו התרוצצו שני הבנים בבטנה של האם. במהלך ההריון רבקה הלכה "לדרוש את ה'", ונענתה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעייך ייפרדו..." - היא נושאת ברחמה תאומים. כאשר נולד עשו, היה "אדמוני כולו, כאדרת שער". הוא נולד לפני אחיו - יעקב.

כאשר גדל עשו היה "איש שדה", ועסק בציד. באחד מן הימים, חזר עשו מן השדה עייף, וראה שיעקב הכין נזיד, וביקש ממנו שילעיט אותו "מן האדום האדום הזה" יש פרשנות מן המדרש שביקש שני אדומים האדום הראשון זהו הנזיד עדשים והאדום השני זהו יין שממנו השתכר עשיו ומכר לו את הבכורה[דרוש מקור]. בתמורה ביקש יעקב מעשו את הבכורה - וקיבלהּ. כל הסיפורים על עשו עוסקים ביחסיו עם אחיו יעקב: עשו הוא הבכור אך יעקב הוא הנבחר. לפי חז"ל, המאבק ביניהם התחיל עוד מבטן אמם, וזאת בשל אופיים השונה. מדרש רש"י מספר שיעקב היה צריך להוולד ראשון אבל עשו תפס לו את העקב ויצא לפניו זהו גם אחד הפירושים לשמו של יעקב. הסיפורים על יעקב ועשו הם סיפורים עממיים, והם משקפים באופן כללי את היחסים שבין ישראל לאדום בתקופות שונות. בתיאורו של עשו במקרא קיימת התייחסות מרובה למראהו החיצוני. שעירותו של עשו מתוארת כבר בעת לידתו: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר"[2]. ההנגדה עם מראהו החלק של יעקב מובאת על ידי יעקב עצמו בתגובה לתוכניתה של רבקה להשגת הברכה מיצחק: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק"[3]. ניסוח הפסוק מעמיד את שני האחים זה כנגד זה. תיאורי השעירות והחלקות חשובים לצורכי העלילה - להבנת חששו של יעקב מביצוע תוכנית אמו ולהבנת הצלחת המזימה באמצעות פתרון עורות גדיי העזים המונחים על ידיו ועל צווארו של יעקב. המראה החיצוני של האחים משקף את השונה והמנוגד באפיון אישיותם. ההנגדה בין עשו ליעקב מקיפה את כלל תיאורם של האחים: מראה חיצוני, אופי, עיסוק, מעשים, דיבורים ומחשבות. עשו השעיר מתואר כדמות פראית ואימפולסיבית החי את חיי השעה ומוכן למכור את בכורתו עבור נזיד עדשים, כלומר - את עתידו עבור הנאה רגעית. לעומתו, יעקב החלק מאופיין בתחכום, מורכבות וחשיבה ארוכת טווח המסוגלת לפתח תרבות מעמיקה ולהמשיך את מורשת אברהם. המטרה העיקרית של ההנגדה היא לנמק מדוע עשו הבכור אינו ראוי לברכה, ואילו יעקב הצעיר זוכה בה. שעירותו של עשו רומזת לפראותו ולעצמתו הפיזית של הצייד, איש השדה. אפשר למצוא מקבילה לתיאור מעצב זה של עשו בספרות המזרח הקדום. עשו, איש השדה, מזכיר את אנכידו, פרא האדם מעלילות גילגמש. תיאורו של אנכידו המכוסה שער מלווה בתיאורי פראותו והיעדר תרבותו. כך גם עשו השעיר חי על חרבו חיי פרא בשדה ללא פיתוח חיי תרבות מעמיקים.

ברכת הבכורה

(ספר בראשית, פרק כ"ז)

כאשר זקן יצחק וחש כי קרבו ימיו, רצה לברך את בנו האהוב - עשו, וביקש ממנו להכין לו ציד כדי שיצדיק את ברכתו. רבקה שמעה את בקשת יצחק, ואמרה ליעקב שיכין מהר את הציד. כדי להסוות את עצמו, העטה יעקב על עצמו את בגדי עשו, אך יצחק חש שמשהו לא כשורה, וחיווה את דעתו במשפט "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו"[4]. הוא מתלבט ולבסוף מריח בו את ריח הציד והשדה הפתוח ומשתכנע. הוא בירך את יעקב בברכה שהיה אמור לקבל עשו. כאשר חזר עשיו מהציד וראה כי יעקב גנב לו את הברכה, "וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד"[5], קבל על כך ששוב נפל קרבן לעורמתו של יעקב, וביקש מאביו שיברך אותו ברכה נוספת בכל זאת. יצחק בירך גם אותו, בין השאר אמר לו: "ועל חרבך תחיה". עשו נטר ליעקב טינה קשה על כך, ויעקב ברח ללבן בעצת אימו.

פגישה מחודשת

Francesco Hayez 061
המפגש של יעקב ועשו, מאת פרנצ'סקו אייץ, 1844.

(ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוקים ד'-כ"ד, פרק ל"ג, פסוקים א'-י"ז-יז)

בתום שנות הגלות של יעקב בבית לבן, מעוניין יעקב לחזור לביתו, כיוון שהוא חושש מזעמו של אחיו, הוא שולח לו מתנות רבות ואף דואג לאמצעי בטיחות[6]. בפגישתם, יעקב ומשפחתו השתחוו לעשו, ולאחר מכן האחים התחבקו ובכו, ועשו ברך את יעקב על משפחתו הגדולה.

משפחתו של עשו

עשו לקח שתי נשים – עדה בת אילון החתי ואהליבמה בת ענה בת צבעון החיוי. וכאשר ראה כי הן לא מוצאות חן בעיני אביו ואמו נשא את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילון החתי (על פי ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ל"ד) ובת ישמעאל אחות נביות - על פי כמה פירושים בשמת ומחלת הן כינוי לאותה אשה: בפרק ל"ו מוזכרת כבשמת (על פי ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ג') ובפרק כ"ח מוזכרת כמחלת (על פי ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק ט') .

ילדי עשו: מעדה נולד לו אליפז; מבשמת נולד רעואל. וילדיו מאהליבמה, הם: יעיש (יעוש), יעלם, וקרח (על פי ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ד').

אגדות חז"ל

אגדות רבות נאמרו על סיפורו של עשו. בזמן ההריון, חז"ל מסבירים ששני האחים נועדו מרחם לייעוד שונה: כאשר הייתה עוברת על פתח בתי מדרשות היה יעקב מפרכס לצאת, ואילו כאשר הייתה חולפת על פני עבודה זרה היה עשו מבקש לצאת. כשגדל, חז"ל מספרים שהיה צד את הבריות ושודד אותם ואת נשותיהם. בסיפור מכירת הבכורה (חז"ל מספרים שהיה זה בגיל 15, עם מות אברהם) חז"ל מסבירים את עייפותו המוגזמת בכך שעבר על חמש העבירות החמורות באותו יום[7]. מסורת אחרת מתארת כי היה מבוקש להריגה ונרדף לאחר שרצח את נמרוד מלך בבל כנקמה על שריפת הרן בן משפחתו {ספר הישר (אגדה) עמ' 80-81 הוצאת מכון הכתב ירושלים התשמ"ז}. חז"ל מוסיפים שהנזיד שהכין יעקב היה למעשה נזיד עדשים שהכין יעקב לסעודת ההבראה על אברהם.

על הפסוק המתאר את פגישתם של עשו ויעקב, "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (ספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק ד'), אומר מדרש ספרי[8]: "רשב"י אומר: הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו". חז"ל מסבירים כי עשו עדיין רצה להרוג את יעקב ולנשוך את צווארו, אך צווארו של יעקב הפך לקשה כשיש ושיניו של עשו נשברו ולכן שניהם בכו בפגישה.[9]

על פי המסורת קבור ראשו של עשו במערת המכפלה – לצד קברו של יעקב.

חז"ל עומדים על כיבוד האב המופלא של עשו ואומרים כי לא היה בהיסטוריה אדם שכיבד את אביו כפי שכיבד עשו את יצחק. גם כאשר רצה להרוג את יעקב לאחר שזה לקח בעורמה את ברכתו תכנן לעשות זאת רק בימי אבל אביו, וכל ימי חייו דאג לספק לו בשר ציד.

אמנם, רש"י מפרש לשלילה את ההתאפקות הזאת למותו של יצחק. הוא מפרש שעשו לא רצה שיצחק יעשה מה שאדם הראשון וחוה עשו אחרי שקין רצח את הבל (ומאוחר יותר, נרצח בעצמו) - להוליד בן חדש (שת). הוא רצה לוודא שלא יהיה יורש אחר מלבדו. [דרוש מקור]

ייצוגיו בתרבות ובאומנות

  • שירה של יהודית כפרי "עשו" עוסק בכאבו של עשו בשל חווית האפליה הקשה מצד אמו רבקה.
  • האמן יעקב שטיינהרט יצר חיתוך עץ של יעקב ועשו בשנת 1950. ציור זה מציג את פגישתם של יעקב ועשיו המתוארת בספר בראשית, פרק ל"ג, פסוק ד'"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ".
  • עשו מופיע גם באיוריו של נחום גוטמן: "עשו איש יודע ציד" ו"יעקב ונזיד העדשים".
  • בין יצירותיו של חיים נחמן ביאליק מצויות שתיים הקרויות בשם "יעקב ועשו". האחרת, ידועה פחות, ארוכה ודרמטית, נכללת בין שיריו הראשונים, והיא נכתבה עוד בשבתו בוולוז'ין בשנת תרנ"א (1891). השנייה, קלילה יותר ומוכרת יותר, היא תרגום-עיבוד לעברית של שיר עם ידוע ביידיש, המצביע על עליונותו של יעקב בהשוואה אל עשו. יצירה שנייה זו נכתבה ככל הנראה בשנת תרפ"ב (1922) וראתה אור לראשונה בשנת תרפ"ג, תחת הכותרת "פזמון עם" בעיתון "על המשמר".לשיר לחנים נוספים שבוצעו על ידי מרדכי הרשמן, ובשנת 1984 על ידי אריק איינשטיין באלבום "פסק זמן", לחן שם טוב לוי.
  • עשו הוא ההשראה לשיר "גנב" של אביתר בנאי. ניתן לראות זאת במיוחד במילים האחרונות בשיר: "העולם הזה, האדום אדום הזה".

במחקר המדעי

סיפור יעקב ועשיו נראה כלקוח מסיפורי המיתולוגיה הפינקית אודות 'אוסוס' המתמחה במקצועות עיבוד העור ויחסיו המורכבים והמתוחים עם אחיו מייסדה של העיר צור - 'היפוסורניוס'.

מאוחר יותר הועלתה ההשערה ששמו של עשיו קשור אטימיולוגית לסיומת המילה הצפון- שמית -šit הבאה לתאר אדם בעל מידות גוף חריגות, כדוגמת הסיומת במילה הצפון-שמית "buoiddášit"-"בודהסיט" המתארת אדם שמן מאוד.[1]

הצעה אחרת מקשרת את השם הפיניקי אוּסוס להגייתו בשפה היוונית : אוּ-זוּ / אוּ-שׁוֹ ,כשמה של ההתיישבות ששכנה ממול העיר צור.

מוטיב התיאומים והתחרות בניהם ידועים לנו מספרות עמי העולם הקדומה מוטיבים אלה המתארים שניות ושונות ברמה בסיסית בין אחים ושבאות לרמז על פיצול שבטי לשתי יחידות. הניגוד בין שני הבנים התאומים בא לידי ביטוי בקווים פיזיים הטיפוס השלילי מעורר דחייה מכוסה שיער ,שערו וגון פניו אדומים, ובלשון הכתוב : "שעיר ואדמוני" . פרק כה מפסוק יט ועד סופו רצוף הסברים אתנוגרפיים . השמות יעקב ואדום, ואף עליונותו של יעקב על עשו, באים כאן על הסבריהם : יעקב הרועה הוא תם ויושב אוהל, לעומת עשו אחיו הציד, המוציא את מחייתו מקשתו (בראשית כז, ג).ובעוד עשיו אורב בשדה לחיות ושופך את דמן, מטפל יעקב במסירות בצאן כשהאלימות ממנו והלאה (בראשית ל"א, לח - מ), ולכך מכוון הכתוב בתארו את יעקב כ"איש תם".

קשריהם ההדוקים של יהודה עם ענף משבטי עשיו - (קינזי), השוכנים בחברון, באים לידי ביטוי במספר פסוקים בתנך:

"וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע."

קשרים הנרמזים גם בשופטים א ,י ; ביהושוע טו,יג ; ובמדבר לב,יב .

בכונתילת עג'רוד - 'חורבת תימן' במזרח סיני נמצא אזכור לשמו של "יהווה-מתימן" המאשרר את קשריהם התרבותיים והדתיים של ישראל ויוצאי חלציו של עשיו - שבטי אדום תימן (יישוב מקראי

דמותו של עשיו בתנך מזכירה את ישמעאל המתואר כפרא אדם, וכ-"רבה קשת" (בראשית כא ; י - כ) עשיו מגלם את דמות הפרא חסר התרבות, הבא לידי ביטוי באפוס המסופוטאמי בדמותו של אנכידו, בן זוגו של גלגמש . בדומה לעשו, גם אנכידו שעיר בגופו ופרא בהתנהגותו. המזכירה את עשיו ויחס הזלזול שלו כלפי זכות הבכורה, ונכונותו למכרה בנזיד עדשים - מעידים על דפוסי התנהגות המשקפים נון-קונפורמיזם אינהרנטי.מחברי התורה אינם מגנים את דרך פעולתו של יעקב, אולם מן הנבואה הקלאסית המופיעה בספר הושע יב;ג-ד עולה כי אלוהים ישיב ליהודה כגמולו בגלל ירושת אופיו הנכלולי של אביו יעקוב : "וְרִיב לַיהוָה, עִם-יְהוּדָה; וְלִפְקֹד עַל-יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו, כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ. בַּבֶּטֶן, עָקַב אֶת-אָחִיו; וּבְאוֹנוֹ, שָׂרָה אֶת-אֱלֹהִים".

דמותו התנכית של עשיו - שנעשתה‬ ‫סמל למלכות רומי בתקופת האימפריה הרומית ‬ומאוחר יותר הנצרות עברה דמוניזציה במיוחד לאחר חורבן בית המקדש. בספרות האגדה הגדילו חז"ל לזהות את הנבל בתהילים יד; א' כעשיו -

"לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד : אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים. הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה-טוֹב".

,‪‬ולמה‬ ‫נקרא שמו נבל? על שם שמילא את כל העולם נבלות‪ :‬"העמיד בתי קיקלין‬ ‫בתי טיטראות ובתי קרקסיאות בתי עבודה זרה.‪"‪

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מקראות גדולות
  2. ^ ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ה
  3. ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק י"א
  4. ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק כ"ב
  5. ^ ספר בראשית, פרק כ"ז, פסוק ל"ד
  6. ^ לדוגמה, מחלק את המחנה לשניים כדי שאם מחנה אחד יפגע השני ישאר
  7. ^ בבא בתרא ט"ז ע"ב: "אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה".
  8. ^ ספרי על במדבר ט י, באתר ויקיטקסט
  9. ^ מדרש שיר השירים רבה, פרשה ז פיסקא ד
AllMovie

AllMovie‏ (לשעבר All Movie Guide) הוא אתר אינטרנט המתמחה בסרטי קולנוע. האתר מכיל בסיס נתונים מקוון של מידע אודות סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה, שחקני קולנוע ועוד. אתר האינטרנט "AllMovie.com" והמותג לצרכן "AllMovie" הם כיום בבעלות All Media Network.‏האתר עלה לראשונה לרשת האינטרנט בשנת 1998.

CNN

CNN (ראשי תיבות באנגלית: Cable News Network, בתרגום חופשי: רשת חדשות בכבלים) היא רשת טלוויזיה אמריקנית המתמקדת בשידורי חדשות ואקטואליה. זוהי אחת מרשתות הטלוויזיה הנצפות ביותר בעולם.

CNN נמצאת בבעלותו של טד טרנר, המשמש גם כמנכ"ל ספקית האינטרנט הגדולה בארצות הברית, AOL. טרנר הקים את הערוץ ב-1 ביוני 1980, בתחילה לא זכתה הרשת להצלחה, ומגישי החדשות שלה נודעו בטעויות הרבות אותן עשו בשידור חי. במשך הזמן התמקצע הערוץ ותפוצתו גדלה; פורמט השידורים מסביב לשעון, 24 שעות ביממה, היה חדשני באותה התקופה, והערוץ הצליח לעקוף בתפוצתו ערוצים ותיקים ממנו, כגון NBC ABC ו-CBS.

הערוץ משודר בישראל בחברת הלוויין yes באפיק 102, וב-HOT, באפיק 205. בשנים 2015-2019 שודר הערוץ גם בסלקום tv ומאז השקתה הוא משודר בפרטנר tv.

בכור

הבכור הוא הצאצא הראשון של אדם, בעל חיים, ואף צמח. בימי קדם, אך גם בימינו, זוכה הבכור למעמד מיוחד. בדרך כלל היה הבכור (ברוב התרבויות - הבן הזכר בלבד) יורש את מרבית נחלת האב ואת ראשות המשפחה המורחבת. נוהג זה השתרש בקרב בתי מלוכה, שבהם עובר השלטון, במות המונרך לבנו או בתו הבכורים. לעיתים מכונה הבכור, בעיקר בהקשר של בכור האדם או הבהמה, בשם "פטר רחם", כלומר הראשון שיצא מרחמה של אישה או נקבת בעל חיים.

בלטינית מכונה זכותו של הבן הבכור לרשת את כל נכסיו ותאריו של אביו פרימוֹגֵנטוּרה.

המונח בכורה משמש באותו אופן כדי לציין את הפעם הראשונה שמשהו מתבצע. בדרך כלל משמש המושג כדי לתאר אירוע תרבות המתרחש בפעם הראשונה -של סרט קולנוע, ההופעה הפומבית הראשונה של מחזה, קונצרט או בלט. לעיתים משתמשים במונח טרום בכורה כדי לציין הופעה או הקרנה שמתרחשת לפני הבכורה, אבל אינה פתוחה לקהל הרחב, או שאינה ההופעה הראשונה ה"רשמית" והמפוארת.

ברברים (מונח)

ברברים (מיוונית עתיקה: βάρβαρος, בארבארוס) הוא מונח מן העת העתיקה, המתייחס בזלזול כנגד עם הנחות בעיני הדובר. אז התייחס לעמים הגרמאניים, קלטיים וסלאביים שהיו במגע עם רומא העתיקה, ובמידה פחותה עם יוון העתיקה. מקור המילה בחיקוי לעגני של לשונם הזרה והלא-מובנת של בני העם האחר (בדומה לביטוי "פטפטן" או אולי לביטוי הסלנג העברי "צ'חצ'ח"). מקובל שהשימוש המקורי במושג התייחס בעיקר להיותם של בני הקבוצה שכונתה "ברברית" כאנשים שלא דוברים את השפה היוונית.

כיום, מתייחס המונח לנוכרי אשר איננו בעל המאפיינים התרבותיים של הדובר, ומבטא לרוב יחס מזלזל ולעגני כלפי העם או הקבוצה האתנית אליה הוא שייך. עמים שונים עשו שימוש נרחב בכינוי "ברברים" על מנת לפטור את עצמם מהגדרת תרבויות זרות ולא מובנות.

היוונים התייחסו לגאלים המזרחים ולסקיתים כברברים. הרומאים התייחסו להונים, לשבטים הקלטים ולשבטים הגרמאנים כברברים.

האחרונים כינו את שבטי הצפון הסקנדינבים והנורדים בשם ברברים. הסינים התייחסו למונגולים, לטטארים, לטורקים ולאירופאים כברברים. היפנים קראו לאירופאים "נאנבאן" שפירושו ברברים הבאים מהדרום, מאחר שספינות הפורטוגזים הגיעו מכיוון דרום.

מכיוון שבראיית תרבות יוון ורומא העתיקה הברברים היו אנשים נחותים, התגלגל המונח כפי שהוא מוכר כיום לתיאור אדם אלים, פרימיטיבי, טיפש וחסר תרבות.

ג' בכסלו

ג' בכסלו הוא היום השלישי בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

גניבת הברכות

סיפור גניבת הברָכות מופיע בסוף פרשת תולדות, פרק כ"ז, בספר בראשית. לעת זקנתו, קורא יצחק לעשו בנו הגדול ומבקש ממנו להכין לו מטעמים מצֵידו על מנת שיוכל לברכו בברכת הבכורה לפני מותו. רבקה שומעת זאת, והיא פועלת במהירות, במגמה שבנה הצעיר המועדף עליה, יעקב, יזכה בברכות. בהוראתה ובהדרכתה מתחזה יעקב לעשו אחיו התאום, ובכך גונב את דעתו של אביו, שמחמת כהות עיניו סבר שבנו עשו עומד לפניו, והוא אכן מברך אותו.הסיפור הידוע מצטיין ביסודות ספרותיים-דרמטיים מחד, אך מעורר תהיות פרשניות לגבי המשמעות המוסרית של מעשה המרמה, מאידך.

היסטוריוגרפיה

הִיסְטוֹרְיוֹגְרַפְיָה (ביוונית: historia =חקירה, graphein =לכתוב) היא "כתיבת דברי הימים" או "עריכת ספרי היסטוריה". המונח מציין מחקר היסטורי או ספרות המתארת את ההיסטוריה. ההיסטוריוגרפיה כוללת תתי-סוגה על פי התחומים בהם היא עוסקת, כגון היסטוריוגרפיה של המדע, היסטוריוגרפיה של תולדות אתר או של מגדר, או של קבוצה אתנית.

מחקר של ההיסטוריוגרפיה, או ההיסטוריוגרפיה של ההיסטוריוגרפיה, בוחן את האופן שבו מיוצגים אירועים היסטוריים על ידי היסטוריונים בחיבורים ההיסטוריים, את הדרכים שבהן הם בוחרים לספר ולפרש את מהלך האירועים על פי תפיסת עולמם, את אופני השימוש שלהם במקורות העומדים לרשותם ואת השיטות והגישות השונות לכתיבת היסטוריה שבהן עשו שימוש.

חטא העגל

חֵטְא הָעֵגֶל הוא חטא המפורש במקרא, שבו עשו בני ישראל פסל זהב (לפי חלק מהפרשנים: עץ מצופה זהב) בדמות עגל במדבר סיני בתקופת יציאת מצרים ארבעים יום לאחר מתן תורה. במקרא הוא גם נקרא "עגל מסכה". בימינו הביטוי "עגל הזהב" משמש כמטפורה ומוזכר בהקשרים של סגידה לחומר ורדיפה אחר עושר וממון. על פי המסורת "חטא העגל" אירע בשבעה עשר בתמוז.

טחנת קמח

טחנת קמח היא מבנה או מנגנון אשר מיועד להפיק קמח על ידי טחינת דגנים.

יעקב

יַעֲקֹב, המכונה במסורת היהודית יַעֲקֹב אָבִינוּ, ונקרא גם יִשְׂרָאֵל, הוא דמות מקראית. יעקב הוא השלישי בשלושת האבות, בנם של יצחק ורבקה ונכד לאברהם ושרה. אחיו התאום של עשו, ואביהם של שבטי ישראל.

ע"פ המסורת יעקב נולד בערב חג סוכות בשנת ב'ק"ח, ונפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.

תולדות חייו מסופרים במקרא, ותופסים נתח גדול מספר בראשית, בפרקים כ"ה-נ'.

חלק ממדרשי חז"ל מתייחסים ליעקב ועשו כאל אבות-טיפוס של לאומים. יעקב מייצג את עם ישראל ועשו את אדום, או לחלופין התנהגות טיפוסית של חייל רומאי. לפרשנות זו בסיס מייד עם הופעתם - כאשר התקשתה רבקה בהריונה, נאמר: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי [גוֹיִם] (גיים) בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית, כ"ה, כ"ב-כ"ג). משמע, אין הקורא אמור לבחון את הגיבורים בקני מידה אנושיים פשוטים, כפרט, אלא כייצוג למשהו אחר.

יצחק

יִצְחָק, מכונה במסורת היהודית יִצְחָק אָבִינוּ, דמות מקראית, אחד משלושת האבות והיחיד בהם שלא עזב בחייו את ארץ ישראל. בנם של אברהם ושרה, ואחיו למחצה של ישמעאל, יצחק נולד כשאברהם היה בן 100 ושרה בת 90, בשנת ב'מ"ח (2048) לבריאת העולם (על פי מדרש סדר עולם) וחי בתקופת האבות.

סיפור חייו מסופר בספר בראשית, בעיקר בפרקים כ'-כ"ח, ועל פיו נפטר יצחק בגיל 180.

מאה (זמן)

מאה היא מושג המציין 100 שנים עוקבות.

ברוב מערכות התאריכים, מאות ממוספרות באופן עוקב. אולם, המאה הראשונה של מסגרת זמן היא "המאה הראשונה" ולא "מאה 0".

מערכות התארוך העתיקות ביותר עשו שימוש בתאריך סידורי ולא יסודי. במערכות כאלו, ניתן לדבר על השנה הראשונה למלכותו של המלך ג'ון למשל. מאוחר יותר צצו מערכות תארוך שהחלו לתת תאריכים החל מיסודה של שושלת, עיר, או דת. מערכות אלה המשיכו להיות סידוריות. אב אורבה קונדיטה סופרת את השנה 1 כשנת היווסדה של רומא. ספירת הנוצרים רואה בשנת אחד כשנת חייו הראשונה של ישו, אם כי מבחינה היסטורית נראה שישו נולד לפחות ארבע שנים קודם לכן. הלוח המוסלמי רואה בשנת אחד כשנת ההג'רה. הלוח העברי רואה בשנה 1 את בריאת העולם.

בלוח השנה הגרגוריאני, לוח השנה הנפוץ ביותר בעולם, השנה הראשונה היא שנת הולדתו של ישו על פי האמונה הנוצרית. לפי הלוח לא קיימת "שנת אפס". לפיכך, המאה הראשונה מכילה את השנים 1-100 לספירת הנוצרים, המילניום הראשון את השנים 1-1000 לספירת הנוצרים וכך הלאה.

מערכות תארוך מודרניות יותר כמו מספור שנים אסטרונומי המשמשת אסטרונומים, מתחילות את הספירה מהשנה אפס. במערכות כאלה נעשה שימוש ב-0 עד 99 לציון המאה הראשונה.

השימוש בקו זמן כרונולוגי המבוסס על ספירת הנוצרים הצליח ליצור אחידות בדיווח על האירועים שונים מההיסטוריה האנושית. שימוש בשנים, עשורים, מאות ואף אלפים להגדרת תקופות היסטוריות מהווה קנה מידה למיקום האירועים מסוימים על ציר הזמן.

השימוש בשנים ובעשורים מתאר אירועים נקודתיים ומגמות לאורך מספר שנים. תקופות היסטוריה ארוכות יותר דוגמת מאות, נפוצו בתקופה המודרנית, תרומת בכך שהשימוש במאות מאפשר לתאר מהלכים היסטוריים ארוכי טווח דוגמת שלטונן של אימפריות שונות לאורך ההיסטוריה האנושית, מי שלט באילו שטחים לאורך ההיסטוריה האנושית ולאורך אילו תקופות היסטוריות ועוד. שימוש ביחידות זמן של אלפים שנים אינו נפוץ בקרב הקהל הרחב, אלא בעיקר בקרב היסטוריונים החוקרים בין השאר תנועת אוכלוסיות, שינויי אקלים, התפתחות והכחדת מינים וכדומה.

מכירת הבכורה

מכירת הבכורה תמורת נזיד עדשים התבצעה בין עשו ליעקב, ומסופרת בספר בראשית, פרק כ"ה, פסוקים כ"א-ל"ד.

עשו, בנו בכורו המועדף של יצחק, חוזר מן השדה עייף ורעב. כשהגיע לאוהל ראה את אחיו יעקב מבשל נזיד עדשים, וביקש ממנו: "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". יעקב נאות להאכיל את עשו רק תמורת מכירת הבכורה. מאחר שהיה עשו עייף ורעב מהציד בשדה, וחשש שיום מותו קרוב (כנראה עקב הסכנות הטמונות בציד חיות טורפות), נעתר לדרישת יעקב והעסקה בוצעה. זהו פשוטו של מקרא. הכתוב מסכם את סיפור המכירה במשפט חיווי: עשו בז לבכורה, זלזל בה, לא ייחס לה את המשמעות הראויה.

עמלק

עמלק הוא עם או שבט הנזכר במקרא. אין ידיעות חיצוניות אודותיו. עמלק מתואר במקרא כעם אכזרי המתפרנס במידה ניכרת משוד וביזה. במסגרת זו התקיף את בני ישראל לאחר שיצאו ממצרים, ואת ציקלג, עירו של דוד בעת שהותו בארץ הפלשתים. העם העמלקי התקיים כעם נווד לאורך המדבר שמדרום לים המלח ועד צפון חצי האי סיני במשך תקופת התנחלותם בארץ ישראל ועד לתקופת המלוכה.

על פי המסורת האפונימית המקראית, העם נקרא על שם אביו (עמלק), בנו של אליפז בן עשיו ופילגשו, תמנע.

במסורת היהודית נחשב העם העמלקי כסמל לרֶשע, ועל פי המסורת אף המן הרשע היה מצאצאיו. העם העמלקי מוקע בתנ"ך, עד שבאופן חריג מופיעה בתורה מצווה על עם ישראל להרוג את כולו - כולל נשיו וטפו, ולהשמיד גם את רכושו. במסורת הפסיקה ההלכתית נקבעו סייגים רבים למצוות מחיית עמלק.

פרוסיה המזרחית

פְּרוּסְיָה הָמִזְרַחִית (גרמנית: Ostpreußen, להאזנה (מידע • עזרה), ליטאית: Rytų Prūsija, פולנית: Prusy Wschodnie, רוסית: Восточная Пруссия) הייתה בתחילה פייף של ממלכת פולין, ונקראה דוכסות פרוסיה, ולאחר מכן הייתה מחוז בממלכת פרוסיה ובמדינה החופשית של פרוסיה.

פרוסיה המזרחית שכנה לאורך החוף הדרום-מזרחי של הים הבלטי. בירתה הייתה קניגסברג, ששמה שונה ב-1946 לקלינינגרד על ידי ברית המועצות.

בגלל קרבתה לגבול הרוסי, היותה החזית במלחמת העולם הראשונה, הפרדתה מגרמניה במסגרת הסכמי ורסאי ב-1919 והאלימות הרבה בה עשו שימוש חיילי הצבא האדום בעיר ב-1945, הפכה פרוסיה המזרחית לסמל לזוועות מלחמה ופשעי המלחמה.

פרשת וישלח

פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח היא הפרשה השמינית של ספר בראשית, המתחילה בפרק ל"ב, פסוק ד' ומסתיימת בפרק ל"ו, פסוק מ"ג. בפרשה זו מתאחד יעקב עם אחיו עשו, ומתוארות משפחותיהם של שני האחים. שם הפרשה לקוח מהפסוק הראשון: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" (פרק ל"ב, פסוק ד').

הפרשה משתרעת על תקופה של 23 שנה: ממועד המפגש בין יעקב לבין עשו, בעת שובו של יעקב מחרן לשנת מות יצחק. לפי רש"י, מכירתו של יוסף, שמופיעה בפרשה הבאה, פרשת וישב, התרחשה 12 שנים לפני מותו של יצחק המוזכר בפרשה, (ל"ה, כ"ט) ומכאן יוצא כי יש חפיפה של 12 שנה בין הפרשות, היינו, בין מכירת יוסף למות יצחק.

בפרשת וישלח יש 154 פסוקים (קליט"ה סימן), 1976 מילים, ו-7458 אותיות.

פרשת תולדות

פרשת תּוֹלְדֹת היא הפרשה השישית בספר בראשית. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק י"ט ומסתיימת בפרק כ"ח, פסוק ט'. מקור שמה בפסוק הפותח אותה: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם" (ספר בראשית, פרק כ"ה, פסוק י"ט), והיא מוקדשת בעיקרה לסיפורו של יצחק, מאבות העם העברי.

הבכורה במרמה ובורח לחרן

צנזורה

צֶנְזוּרָה (מלטינית: censere להעריך) היא פיקוח ושליטה על הפצת מידע, דעות וספרות; היא מוטלת לרוב על ידי גופי ממשל. לעיתים קרובות צנזורה מופעלת על ניסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות. הדיון סביב הצנזורה, כולל לעיתים קרובות אמצעים פחות רשמיים של שליטה בתודעה, כגון הדרה של רעיונות מסוימים מאמצעי תקשורת ההמונים. המידע המצונזר נע בין מילים מסוימות למושגים ורעיונות שלמים.

הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהן.

כיום יש חמישה סוגי צנזורה עיקריים:

מוסרית (סרטים, מחזות), כשהנימוק הוא "מניעת תועבה" מהצופים.

מדינית, בנוסף לסרטים ולמחזות גם ספרים, כתבי-עת, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת, לשם מניעת ביקורת על המשטר.

ביטחונית (צבאית), שמטרתה למנוע חשיפת סודות צבאיים וביטחוניים.

משפטית, המתבטאת בצווי איסור פרסום (של שמות חשודים, מהות העבירה, או הגנה על פרטיותו של הקורבן).

צנזורה כלכלית, המוטלת על ידי גופים מסחריים, במטרה לשרת אינטרסים כלכליים או עסקיים.לעיתים מתקיימת צנזורה פנימית שאותה מטיל אמצעי התקשורת על עצמו, על-פי אינטרסים שלו, שעומדים בסתירה לעיקרון של זכות הציבור לדעת.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הציע הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי תחת המילה צנזורה את המילים בּידוּק או בִּדֹּקֶת – ותחת צנזוֹר הציע בַּדָּק; תחת הפועל מצנזר חידש מְבַדֵּק, ותחת משרד הצנזוֹרים – מִבְדקה. כיום משמשת המילה בידוק במיוחד במשמעות בידוק ביטחוני.

רבקה

רִבְקָה היא דמות מקראית המופיעה בספר בראשית, השנייה בארבע האמהות של עם ישראל. בתו של בתואל ואחות לבן הארמי, אשתו של יצחק, אם יעקב ועשו. אביה של רבקה היה בנו של נחור אחי אברהם, מכאן שאביה של רבקה היה בן דודו של יצחק.

המקור העיקרי לידע על רבקה הוא המסופר בספר בראשית, ומדרשי חז"ל העוסקים בסיפור זה. לרבקה מספר האזכורים הגדול ביותר מבין האמהות בספר בראשית (50 אזכורים) והפירוט הנרחב ביותר מביניהן. לאחר מותה, נקברה רבקה במערת המכפלה, שם נקברו, מלבד רחל, כל אבות ואמהות האומה. לפי האגדה, הייתה רבקה בת 133 שנים במותה.

שמה של רבקה נגזר מלשון 'מרבק', שפירושו עגל מפוטם. נראה ששמה רומז על חיצוניותה העגלגלה, שנחשבה במזרח הקדום כסמל יופי. גם השמות רחל ולאה מרמזים כי נולדו בבית משק מגוון ועשיר ולכן נקראו בשמות חיות משק.

ספר בראשית
פרשת בראשית בריאת העולםרקיעהמים העליוניםבריאת אדם וחוהאדם וחוהנחש הקדמוניחטא עץ הדעתקללת האדם והאשהקין והבלשירת למךמעשה בני האלוהים
פרשת נח תיבת נחהמבולברית הקשתשכרות נחתולדות בני נחמגדל בבל
פרשת לך לך מסעו של אברהם לארץ כנעןירידת אברהם למצריםמריבת רועי אברהם ורועי לוטמלחמת ארבעת המלכים את החמישהמלכי-צדק • בריחת הגר ולידת ישמעאל • ברית בין הבתריםברית המילה
פרשת וירא בשורת הבן לשרהמהפכת סדום ועמורהלוט ובנותיו • ירידת אברהם לגרר • גירוש הגר וישמעאל • ברית אברהם ואבימלך • עקדת יצחק
פרשת חיי שרה רכישת מערת המכפלה • מציאת אשה ליצחק • נישואי אברהם וקטורה • תולדות ישמעאל
פרשת תולדות לידת יעקב ועשו • ירידת יצחק לגרר • הריב על הבארות • ברית יצחק ואבימלך • מכירת הבכורהלקיחת הברכות • בריחת יעקב מעשו
פרשת ויצא חלום יעקב • נישואי יעקב עם רחל ולאה • לידת בני יעקב • מעשה הדודאים • בריחת יעקב מלבן • ברית יעקב ולבן
פרשת וישלח מפגש יעקב ועשומאבק יעקב והמלאךמעשה שכם ודינהמעשה שמעון ולוי • קיום הנדר בבית אל • מות רחל וקבורתהמעשה ראובן ובלהה • תולדות עשו • שמונת מלכי אדום
פרשת וישב מכירת יוסףמעשה יהודה ותמרלידת פרץ וזרחיוסף ואשת פוטיפרחלום שר המשקים ושר האופים
פרשת מקץ חלומות פרעה • ירידת אחי יוסף למצרים
פרשת ויגש התוודעות יוסף לאחיו • ירידת יעקב למצרים • מכירת ארץ מצרים לפרעה
פרשת ויחי שבועת יוסף ליעקב • ברכת אפרים ומנשה • ברכת יעקב לבניו • מות יעקב וקבורתו
דמויות מרכזיות אדם וחוהקין והבלנחאברהם ושרהלוטהגר וישמעאליצחק ורבקה • עשו • יעקב רחל ולאהראובןשמעוןלוייהודהתמריוסף

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.