ערעור

ערעור הוא הליך במשפט, שבמסגרתו אחד הצדדים לדיון (או שני הצדדים), שאינו מסכים עם פסק הדין, הכרעת הדין, גזר הדין, או החלטה אחרת, פונה לערכאה גבוהה יותר, על-מנת שתדון פעם נוספת בעניינו, ותשנה את הפסיקה.

בישראל

לגבי חשיבות הזכות לערער אמר השופט אליקים רובינשטיין את הדברים הבאים:

"לזכות הערעור, בדומה לזכות הגישה לערכאות, משקל מהותי, וכדברי המחבר ח' בן-נון (הערעור האזרחי (מה' 2), תשס"ד-2004), 57) "מקורה של הזכות לערער נעוץ, בין היתר, בתפיסה כי החלטה אנושית עלולה להיות שגויה, וכמוה גם החלטות שיפוטיות. הערעור מהווה מעין רשת ביטחון ומערכת בקרה המקטינים – אף כי לא בהכרח מונעים – פגיעה בבעלי דין". אין חולק כי זכות זו לגבי ערעור אחד – להבדיל מגלגול ערעורי נוסף - היא זכות מהותית. ייתכן אף כי היא נעה לאיטה לעבר מעמד חוקתי אם גם טרם הגיעה ליעד זה, ומכל מקום ניתן לה כאמור משקל רב"

כאמור, לכל אדם בישראל יש את הזכות (החוקתית, בפועל) לערעור אחד לבית משפט שבדרגה שמעל לבית המשפט שקצב לו את הדין. בנוסף, אדם יכול להגיש ערעור על פסק הדין של הערעור אך במקרה כזה כבר לא קנויה לו זכות שכזו וההחלטה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט מקבל הבקשה. לסיכום:

  • "ערעור שבזכות" - ערעור ראשון שזכאי לו כל אדם בישראל. הערעור יוגש לבית המשפט שבערכאה שמעל.
  • "ערעור שבחסד" - ערעור על פסק הדין של הערעור. אין זכות לאדם אך יש לו אפשרות להגיש בקשה לבית המשפט שבערכאה שמעל ערכאת הערעור (לכן אין ערעור על פסיקת בהמ"ש העליון).

אפשרות נוספת היא לעתור לבית הדין הגבוה לצדק (בג"ץ) שמכח תפקידו יכול לשפוט ולבטל כל החלטה או פעולה של רשות ציבורית (כולל פסיקה של כל בית משפט).

למרות זאת, ערכאת הערעור לעיתים רחוקות הופכת את הקערה על פיה. ביהמ"ש העליון קבע את הכלל להתערבות של ערכאת הערעור שאומרת כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטת ביהמ"ש שמתחתיה אלא "..בממצאים של עובדה ומהימנות מצומצמת, והחריגים בהם היא מותרת [החריגה מכלל 'אי ההתערבות' - נ.ב] הם מן הסוג שבפסק הדין מתגלה טעות בולטת או שנעדרת ממנו התייחסות לראיה מהותית"[1]. משמעות הדברים האלה היא שהשופט היושב בערעור לא צריך לעשות בדיקה עובדתית מחודשת של העובדות בתיק והוא נשען לגמרי על החלטות שיפוטיות של השופט הראשון. על השופט לבטל את פסק הדין רק כאשר ישנה "טעות בולטת" בפסק הדין הראשון.

לעיתים אורכים הליכי הערעור זמן רב, ואילו אחר פסק הדין או גזר הדין יש למלא מיד. מסיבה זו ניתן לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין או את גזר הדין עיכוב ביצוע, וזאת עד לאחר סיום הדיון בערעור.

ערכאות הערעור בישראל

במערכת בתי המשפט בישראל, נקבעו ערכאות הערעור בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. ערכאות ערעור אלה הן כדלקמן:

  • על פסק דין של בית משפט השלום ניתן לערער בפני בית משפט מחוזי (אך אם פסיקתו של בית משפט השלום ניתנה בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות, יש להגיש תחילה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, ורק אם זו מאושרת, מתקיים דיון בערעור).
  • על פסק דין של בית משפט מחוזי ניתן לערער בפני בית המשפט העליון (אך אם פסיקתו של בית המשפט המחוזי ניתנה בשבתו כערכאת ערעור, יש להגיש תחילה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, ורק אם זו מאושרת, מתקיים דיון בערעור).

גם בבתי הדין נקבעו ערכאות ערעור:

בכל אחד מבתי דין אלה, למעט בית הדין הצבאי ובית המשפט הצבאי לערעורים, לא ניתן לערער על פסק הדין של הערכאה העליונה, אך במקרים חריגים ניתן לעתור לבג"ץ כנגד בית הדין, ולמעשה מהווה הדיון בעתירה זו מעין ערעור. על פסקי הדין של בית הדין הצבאי ובית המשפט הצבאי לערעורים ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון.

בקשת רשות ערעור

החוק בישראל מבדיל בין "ערעור בזכות" לבין מקרים בהם אין זכות לערער אך ניתן לבקש רשות לערער. ערעור ראשון על פסק דין סופי, הוא לרוב ערעור בזכות. לעומת זאת, במקרים הבאים אין זכות ערעור ויש לבקש רשות לערער:

  • ערעור על ערכאת ערעור, למשל בקשה בבית המשפט העליון לערער על פסק דין בערעור שניתן על ידי בית המשפט המחוזי
  • ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות, שבגלל מהירות ההליך אין בו ערעור בזכות
  • כאשר מבקשים לערער על "החלטה אחרת", שאיננו פסק דין סופי, שנתן שופט בתיק

הקביעה לפיה כל עניין המובא בפני בית המשפט ראוי להיות נדון בפני שתי ערכאות, ולא יותר מכך, מופיעה בדברי שופט בית המשפט העליון, מאיר שמגר, בהם ציין[2]:

ראשיתו של כל דיון לפני הערכאה, אליה מוגשות הראיות לפי סדרי הדין התואמים את טיב הדיון, ומעליה ובנוסף לה מקוימת לאחר מכן הביקורת הנוספת של ערכאת הערעור. למותר להוסיף, כי אין בכך בלבד כדי למנוע מראש את הישארותה בעינה של כל נקודה השנויה במחלוקת, ומה גם שההכרעה האנושית לפי טבעה לעולם אינה יכולה להיות חופשית מסיכון כגון זה; אך לו גם היו מיתוספות ערכאות נוספות, לרוב לא היה בכך כדי להניח דעתו של כל מתדיין, ועיקרו של דבר, לא היה בכך, תאורטית לפחות, כדי להסיר מראש ולחלוטין כל מכשלה מלפני הפוסקים.
פשוט וברור הוא, כי המחלוקת, המועלית בהליך שיפוטי פלוני, אינה באה על פתרונה על ידי עצם הבאתה לפני הגורם השיפוטי המוסמך לכך, אלא תמצית השפיטה היא בהכרעה. לציבור בכלל ולמתדיינים בפרט יש עניין בסיומה של ההתדיינות על ידי ההכרעה בה. כל הסדר חקיקתי ממוסד אינו אלא פשרה בין הרצוי והאופטימאלי מבחינת הראות הסובייקטיבית של צד פלוני לבין בר הביצוע מבחינה אובייקטיבית; תולדתה של הפשרה היא בעיצובה של השיטה הנ"ל בידי המחוקק, לפיה בא ההליך השיפוטי בדרך כלל למיצויו על ידי הדיון בו בשתי ערכאות.
עם זאת, לא סתם המחוקק לחלוטין את אפשרות הפנייה אל הערכאה הנוספת הגבוהה יותר, אלא פתח פתח מותחם וצר לערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שישב כערכאת ערעור. לא בהענקת זכות המדובר אלא בהתנאתה של הזכות בקבלת רשות, ומקום בו נוקטים לשון רשות משמע, כי הוקנה לערכאה, אשר בידיה הופקדה הסמכות להרשות ערעור נוסף, שיקול הדעת לקיים עיון, מיון ובירור, בטרם תפעיל כוחה ותעניק או תמאן להעניק את הרשות המבוקשת.

על המקרים שבהם תינתן רשות הערעור אמר השופט שמגר בפסק דינו:

לא ניתן להגדיר באופן ממצה מראש את סוגי המקרים, בהם תוענק רשות לערער מפאת חשיבותם, אך המדובר בעיקר באלו: שאלות בעלות חשיבות חוקתית; נושאים, בהם יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, ואשר בהם טרם נפסקה הלכה על ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר, הווה אומר, מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה המשפטית המועלית בהם בין כעמדה בפני עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים; מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במלים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. למותר לחזור ולהזכיר, כי רשימה זו איננה יכולה להיות ממצה, ואף אינה מתיימרת להיות כזאת.

ערר

ערר הוא הליך בו עוררים על "החלטה שיפוטית אחרת", שאיננה שאינה פסק דין (הכרעת הדין, או גזר הדין), כגון החלטה על מעצר, על שחרור ממעצר, על תנאי מעצר או שחרור, שקבע בית משפט וכדומה. בדומה לערעור, מוגש הערר לערכאת הערעור, אך הדיון בערר נעשה בפני דן יחיד ולא בפני הרכב שופטים.

ערעור מחוץ למערכת המשפט

זכות הערעור לבית משפט, קיימת לא רק על החלטות בתי משפט, אלא לעיתים גם על החלטות של גופים שונים, כגון: מוסדות להשכלה גבוהה, שבהם רשאי סטודנט לערער, בהתאם לנהלים של המוסד, על ציון שניתן לו, מוסדות מפלגתיים וכו'

גם בענפי ספורט ימים כמו שיט וגלישת גלים ניתנת הזכות לערער על שיט אחר או על החלטת השופטים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חמי בן-נון, טל חבקין, הערעור האזרחי, נבו הוצאה לאור, מהדורה שלישית, 2012.
  • יגאל מרזל, "זכות הערעור או ערעור בזכות? סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה ומהותו של ערעור", בתוך ספר שלמה לוין, 2013.

קישורים חיצוניים

אורי וייס, האפקט הרגרסיבי על הפסיקה קמא, משפטים ל"ט, 467.

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"א 1530/02 , סעיף 12
  2. ^ ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, ניתן ב-13.07.1982
אודו יורגנס

אודו יורגנס (בגרמנית: Udo Jürgen Bockelmann) נולד ב-30 בספטמבר 1934 ונפטר ב-21 בדצמבר 2014 היה מלחין וזמר אוסטרי למעלה מחמישים שנה. יורגנס זכה באירוויזיון 1966 עבור אוסטריה, הלחין קרוב ל-1000 שירים, ומכר למעלה ממאה מיליון תקליטים .

בשנת 2007 יורגנס זכה באזרחות שווייצרית.

הוא זוכה בהרחבת מוזיקת הפופ בשפה הגרמנית, "השלגר" המסורתי שלאחר מלחמת העולם השנייה בשנות החמישים על ידי חיבור אליו בפופ ערעור מודרני ובסגנון שאנסון צרפתי. הקומפוזיציות והעיבודים שלו משכו אליו מעריצים בכל הגילאים. עד מותו בגיל 80 הוא המשיך למלא אולמות בגרמניה, אוסטריה ושווייץ.

בוררות

בוֹררוּת (בלועזית: אַרבּיטרַציה) היא שיטה אלטרנטיבית ליישוב סכסוכים, בה צדדים למחלוקת מסכימים להציג את עמדותיהם בפני בורר שהוא צד שלישי אובייקטיבי, על מנת שיכריע בסכסוך ללא יכולת ערעור.

מוסד הבוררות הוא מוסד עתיק, וידוע עוד מימי החוק הרומי.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

בתי הדין לעבודה

בשיטת המשפט הישראלית מערכת בתי הדין לעבודה היא מערכת ייחודית של בתי דין שהוקמה מכוח חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט–1969. מערכת בתי דין זו היא ערכאת שפיטה עצמאית העוסקת בשפיטה בתחומי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי (ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי ועוד).

בתי המשפט בישראל

בית משפט הוא ערכאה לה נותנת המדינה סמכות שפיטה כללית. שיטת המשפט הישראלית כוללת מערכת בתי משפט אזרחיים, ולצידם בתי דין דתיים, בתי דין לעבודה, בתי דין צבאיים, ובתי משפט מנהליים. על אכיפה וביצוע פסקי הדין הניתנים בערכאות אלו מופקדת ההוצאה לפועל.

ככלל, סמכות שיפוט בעניין כלשהו במדינת ישראל תהא נתונה לאחת משלוש הערכאות של בתי המשפט, אלא אם כן, ניתנה סמכות זו לבית דין (ובלעז - "טריבונל"). ניתן לומר באופן כללי כי "בית משפט" הוא חלק ממערכת בתי המשפט הכללית של המדינה, בעוד ש"בית דין" דן בעניין מסוים, ובדרך כלל לפי מערכת דינים מיוחדת ושונה ממערכת החוקים הרגילה.

גביע המדינה בכדורגל 1962/1963

גביע המדינה 1962/1963 הייתה התחרות ה-25 מאז היווסדה והעשירי, לאחר קום המדינה. המשחקים החלו ב-24 במרץ 1962 והסתיימו ב-27 במרץ 1963.

משחק הגמר היה משחק הדרבי של חיפה בו ניצחה הפועל חיפה ובכך זכתה בגביע בפעם הראשונה.

גביע העם 1928

גביע העם או גביע ארץ ישראל הייתה התחרות הארצית הראשונה שאורגנה על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל שהוקמה בשנת 1928. המשחקים החלו ב-7 באפריל 1928 והסתיימו ב-26 במאי 1928. בתחרות השתתפו 11 קבוצות.

במשחק הגמר הפועל תל אביב ניצחה את מכבי חשמונאי ירושלים עם התוצאה 0-2, אך לאחר המשחק הקבוצה הירושלמית הגישה ערעור להתאחדות בטענה שכדורגלן הפועל משה מאיר שהשתתף במשחק לא היה כלול ברשימת הכדורגלנים שהוגשה לפני המשחק. הערעור התקבל תוך החלטה ששתי הקבוצות הוכרזו כזוכות בגביע.

גורם מסרטן

גורם מסרטן (או קַרְצִינוֹגֶן) הוא מונח המתייחס לגורמים המעודדים התפתחות של סרטן באדם או בבעלי חיים. הקרצינוגניות יכולה לבוא לידי ביטוי על ידי עידוד ישיר של סרטן או על ידי הכנה של תנאים המאפשרים לו להתפתח, וזאת בעקבות ערעור היציבות הגנטית או בשל שיבוש של תהליכים מטבוליים בתא. כיום מקובלת ההנחה שישנן שלוש קבוצות של גורמים מסרטנים (קרצינוגנים): חומרים כימיים, נגיפים וגורמים פיזיקליים.

דיון פלילי בישראל

מקובל לחלק את הפרוצדורה הפלילית בישראל לכמה חלקים עיקריים: הליכים בפני רשויות החקירה והתביעה (תלונה, חקירה, העמדה לדין, שימוע וכו'), סמכויות אכיפה (מעצר, חיפוש, הסגרה וכו'), הליכי המשפט (הקראה, טענות מקדמיות, הוכחות, סיכומים, טיעונים לעונש וכו'), הליכי תקיפה (ערעור, משפט חוזר, דיון נוסף וכו').

הוצאות משפט

הוצאות משפט הן סכום כסף שנקבע על ידי בית משפט או טריבונל אחר, ומוטל, בדרך כלל, על הצד שהפסיד בתובענה לשלמו לצד שזכה בה, ככיסוי חלקי או מלא של הוצאותיו בניהול המשפט.

החוקים במדינות שונות נבדלים לגבי פסיקת הוצאות משפט, והיקפן. ישנן מדינות, כמו ישראל, אנגליה, איטליה, שוודיה, קנדה ואוסטרליה, בהן נפסקות הוצאות משפט לטובת הצד שזכה במשפט כדבר שבשגרה. במדינות אחרות, כמו ארצות הברית נפסקות הוצאות לטובת הצד הזוכה רק במקרים מיוחדים. גם במשפט העברי כל צד נושא בהוצאותיו ואין הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות משפט לזוכה. ישנן מדינות, כמו שווייץ וגרמניה, בהן הצד המפסיד נדרש לשלם הוצאות לאוצר המדינה למימון מערכת המשפט.

קיימות גישות שונות לגבי גובה ההוצאות שראוי לפסוק, האם הן צריכות להיות ריאליות ולשקף את ההוצאות בפועל של הצד שזכה בהליך או שהן צריכות להיות חלקיות. לכל גישה יש חסרונות ויתרונות.

המודל ההליוצנטרי

המודל ההליוצנטרי הוא שמה של תאוריה לפיה מרכז מערכת השמש הוא השמש. בניגוד אליו, המודל הגאוצנטרי גורס שכדור הארץ נמצא במרכז. בעבר סברו שמרכז מערכת השמש הוא גם מרכז היקום אולם גישה זו איננה מקובלת עוד.

עד המאה ה-16 שלטה באירופה הנוצרית התפיסה הגאוצנטרית לפיה כדור הארץ נמצא במרכז היקום, שהשמש וכוכבי הלכת סובבים סביבו וששאר הכוכבים, אלו המכונים "כוכבי שבת", (על מנת להבדילם מכוכבי הלכת) נותרים במקומם.

עם התפתחות האסטרונומיה והתצפיות השמימיות, נעשו ניסיונות לתאר את התנועה של כוכבי הלכת סביב כדור הארץ בעזרת תיאור התואם את המודל הגאוצנטרי. אך התיאורים הפשוטים שניתנו לא תאמו את התצפיות והתגלו הבדלים בין מיקומי הכוכבים בתצפיות לבין המיקומים שלהם על פי התיאורים של המודל. דבר זה דרש הרכבת חלקים נוספים לתיאור תנועת כוכבי הלכת אשר הפכה מסובכת יותר ויותר. בסביבות שנת 200 יצר תלמי את הגרסה המקובלת ביותר של תיאור תנועת כוכבי הלכת.

נהוג לחשוב שהמעבר מהתפיסה הגאוצנטרית לתפיסה ההליוצנטרית, התרחש בסביבות המאה ה-16: החל בתקופתו של ניקולאס קופרניקוס והמשיך עד לתקופתו של אייזק ניוטון שהציג תיאור כולל יותר של המציאות האסטרונומית. התפיסה הורחבה על ידי יוהאנס קפלר. קיימות כמה עדויות כגון מנגנון אנטיקיתרה המרמזות שייתכן והגישה הליוצנטרית הייתה מקובלת כבר בתקופת יון העתיקה, אך ידע זה אבד עם השנים או שהאמונה בו פחתה.

לאציו (כדורגל)

סוצ'ייטה ספורטיבה לאציו (באיטלקית: Società Sportiva Lazio SpA ובקיצור אס-אס לאציו) היא קבוצת כדורגל איטלקית מהעיר רומא, אשר ידועה כ"ביאנקוצ'לסטי" (תכולים לבנים באיטלקית). הקבוצה משחקת בחולצות תכולות, עם מכנסיים לבנים וגרביים לבנים.

מהפכת הקצינים החופשיים

מהפכת הקצינים החופשיים, המוכרת גם בשם מהפכת ה-23 ביולי, הייתה מהפכה שלטונית צבאית שהתרחשה במצרים ב-23 ביולי 1952 על ידי ארגון בשם תנועת הקצינים החופשיים. התנועה הדיחה את פארוק, מלך מצרים, והעלתה לשלטון את מוחמד נגיב. שיטת השלטון המצרית עברה משיטה מלוכנית לשיטה רפובליקנית, אם כי נשארה לא-דמוקרטית. המהפכה גרמה לשינויים נרחבים במצרים והשפיעה גם על שאר מדינות העולם הערבי.

נמל המפרץ

נמל המפרץ הוא נמל בהקמה, הנבנה בימים אלה ליד נמל חיפה. הקמת הנמל החדש נעשית על ידי חברת נמלי ישראל המופקדת על פיתוח הנמלים.

נמל המפרץ יופעל על ידי חברת הפעלה בינלאומית SIPG משנגחאי והוא ישמש כנמל ימי נוסף לייבוא וייצוא של סחורות מצפון הארץ. הקמת הנמל היא חלק מתוכנית כוללת של משרד התחבורה, בהובלת שר התחבורה ישראל כץ, משרד האוצר, וחברת נמלי ישראל שנועדה לתת מענה לצורכי המשק בתחום הסחר הימי, לגידול בממדי האניות ולחיזוק כלכלת ישראל התלויה בשעריה הימיים. בנוסף, הקמתם של נמלים חדשים ומתחרים בחיפה (נמל המפרץ) ובאשדוד (נמל הדרום) תפתח את ענף הנמלים לתחרות ולהתייעלות לרווחת הציבור, היצואנים והיבואנים. וזאת בהמשך לרפורמה בנמלים שהחלה בשנת 2005.

נמל עתידי נוסף המוקם כעת באשדוד הוא נמל הדרום אשר יתחרה בנמל אשדוד.

בניית הנמל עתידה להסתיים במהלך שנת 2021.

פוסט-ציונות

פּוֹסְט-ציונות היא גישה שהתפתחה בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20, שעיקרה - ערעור על האידאולוגיה הציונית כאידאולוגיה מנחה במדינת ישראל כיום. גישה זו מהווה חלק מהתופעה הכלל-עולמית של פוסט לאומיות, שהיא בתורה חלק מתהליך הגלובליזציה והגישה הפוסטמודרנית.

שמה של הגישה הוא צירוף של הקידומת פּוֹסְט (שאחרי־) והמילה ציונות. פוסט היא קידומת מקובלת בשמן של תנועות שמערערות על עקרונות של תנועות שקדמו להן.

לדברי ההיסטוריון תום שגב, המונח הומצא על ידי העיתונאי אורי אבנרי, והוא "גלגול מודרני של מה שכונה בשנים הראשונות לקיומה של המדינה ציונות במירכאות".שגב טוען כי המונח "פוסט-ציונות" משמש להערכת מצב, בבחינת: "הציונות מיצתה את תפקידה, בהצלחה ניכרת, וישראל עוברת לשלב הבא". לדבריו, "יש הרואים בכך מטרה, יש הרואים בכך איום. לא קל להסכים מיהו 'פוסט-ציוני', כי לא קל גם להסכים מיהו ציוני".

תפיסת הפוסט-ציונות בפשטות טוענת שעבר זמנו של רעיון מדינת היהודים בארץ ישראל.

פנסילבניה

פנסילבניה (שם מלא: "הקהילייה של פנסילבניה" - באנגלית: the Commonwealth of Pennsylvania להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בארצות הברית, ואחת מארבע מדינות הנושאת את הכינוי "קהילייה" (commonwealth).

פנסילבניה מכונה "מדינת אבן הפינה" בשל מרכזיותה במאה ה-19 בשגרה ובכלכלה של 13 המושבות. בעיר פילדלפיה שבפנסילבניה הוכרזה עצמאותה של ארצות הברית וכן נחתמה החוקה.

פנסילבניה ידועה בקהילות המתגוררות ב"ארץ ההולנדית" - האמיש והמנוניטים.

פסל (מקצוע)

פַּסָּל הוא אמן היוצר פסלים, כלומר עוסק בפיסול, כמקצוע או כתחביב.

פסק דין

פסק-דין (פס"ד) הוא טקסט בו כתובה הכרעתו של השופט (או השופטים) בסופו של משפט, בבית משפט או בבית דין, בסוגיה שהובאה למשפט לפניו. את פסק הדין ניתן לתת בקצרה וללא נימוקים, או כמסמך מפורט, המכיל את טענות הצדדים ואת שיקוליו של השופט בהגיעו להכרעתו. פסקי דין יכולים להוות תקדים בנסיבות מסוימות, ולכן יש חשיבות לפומביותם ולפרסומם. מכלול פסקי הדין נקרא פסיקה, והוא מפורסם במספר קבצים, על פי הערכאה והעניין, ועם התפתחות המחשוב גם במאגרי מידע משפטיים (תחילה על גבי CD-ROM ואחר כך באתרי אינטרנט).

במשפט פלילי מחולק פסק הדין להכרעת דין המתייחסת להרשעה או לזיכוי הנאשם, ולגזר דין בו נקבע עונשו של הנאשם אם אכן הורשע. אלו יכולים להינתן בשני מסמכים נפרדים, שלעיתים יכולים לחלוף חודשים בין פרסומם.

פסק דין ניתן לרוב לערעור היכול לתקוף את ההכרעות המשפטיות שעמדו בבסיסו. כן ניתן לבטל פסק דין אם ניתן בהיעדר צד אחד, וזאת על פי שיקול דעת בית המשפט, ועל פי הסיבות שהביאו להיעדרו של הצד מן הדיון מלכתחילה.

פרובוקציה

פרובוקציה (בעברית: התגרות) היא עשיית מעשה או אמירה של דבר מסוים שמטרתו היא יצירת תגובה מסוימת.

המושג בא מלטינית - פרובוקאטיו (Provocatio) היה מושג במשפט הרומי ערעור על פסק דין קונסולארי שקבע עונש. המשמעות המקורית של המושג היא פנייה לאספת הקנטוריות בבקשה לדחות ביצוע עונש. כל אזרח רומי לאחר שנגזר עונשו היה יכול לפנות לאספת העם ולערער.

קיימים מספר שימושים לפרובוקציה כטקטיקה ביחסים בין בני אדם, ביחסים בינלאומיים, באסטרטגיה צבאית או פוליטית, בשיווק, באמנות, במשפטים ובתחומים אחרים.

בהקשר הפוליטי, המונח "סוכן פרובוקטור" (מצרפתית: Agent Provocateur) מציין הפעלת סוכן משטרי בקרב קבוצות אופוזיציה, הנועד ליצור פרובוקציות שיובילו לתגובה חברתית שלילית כנגד האופוזיציה. עם זאת, קיימות גם פעולות פרובוקטיביות של קבוצות פוליטיות או מדינות, אשר נועדות למשוך תגובה או לעורר תשומת לב.

במשפטים, למונח "פרובוקציה" משמעות מסוימת בהקשר ההגנה על נאשמים בעבירות נגד הזולת. במקרים כאלה, ההגנה טוענת, כי "פרובוקציה" של קורבן הפשע הובילה לביצועו. כך, למשל, תקיפת אדם אשר התגרה בתוקף. הגם שטענות אלה מושמעות לעיתים על ידי פרקליטי הגנה, אין להן תקפות מיוחדת (למעט מקרים של הגנה עצמית וכדומה).

בתחום השיווק והפרסום, הפרובוקציה נועדה למשיכת תשומת לב למוצר. נטען לעיתים כי פרסומאים יוצרים "שערוריות מכוונות" (כלומר, מסעות פרסום פרובוקטיביים במכוון), על מנת שיצרו שיח ציבורי ויובילו לדיון במוצר או בטיבו גם בתקשורת ההמונים. הפרובוקציה עלולה לפעול לפרסומאי כחרב פיפיות: אם היא מעוררת מחלוקת ציבורית עזה מדי, המוצר לא ימכר. בתחום האמנות, פרובוקציה משמשת אחד הכלים האמנותיים להעברת מסרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.