ערי הלויים

עָרֵי הַלְוִיִּם הן ארבעים ושמונה ערים בארץ ישראל שעם ישראל נצטווה בתורה להעניק ללויים ולכהנים. לפי ספר סדר הדורות, חלוקת הארץ הסתיימה בשנת ב'תק"ג (1257 לפנה"ס).[1] כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו.

ערי הלויים חולקו בין בני גרשון, קהת ומררי כך שלכהנים ולבני גרשון מספר הערים היו 13 לכל קבוצה, בני מררי קיבלו 12 ערים ובני קהת שאינם כהנים קיבלו 10 ערים. ערי הלויים שניתנו לכהנים נקראו גם ערי כהנים.

ערי הלויים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוקים א'-ח'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו רכ"ח, עשה קפ"ג, לאו קס"ט
ספר החינוך, מצווה שמ"ב, מצווה ת"ח, מצווה תק"ד
מפת ערי הלויים

מקור הציווי

מקור הציווי על ערי הלויים שספר במדבר, אינו מתקשר רק לערי הלויים עצמם, אלא לשני דברים נוספים: תחום שבת וטעמי המקרא

יש מחלוקת האם תחום שבת במרחק של אלפיים אמה לכל צד, מקורו מדאורייתא, או מקור ההגבלה לאלפיים אמה הוא מדרבנן. הטוענים כי תחום שבת עד אלפיים אמה הוא מהתורה, מביאים לכך ראייה מגזרה שווה בין הפסוק "...שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, אַל-יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"[2], לבין מקור הציווי על ערי הלויים שבחומש במדבר[3].

בנוסף, בפסוק החמישי של מקור הציווי על ערי הלויים שבספר במדבר, בקטע "אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה", מופיעים שניים מטעמי המקרא שאינם מופיעים ביתר התורה כולה, והם קרויים קרני פרה (֟) וירח בן יומו (֪), בסדר לפיו מופיע הטעם "מונח" לפני הטעמים הללו, לאחר מכן מופיע ירח בן יומו, ובסוף קרני פרה.

תפקוד הערים

מטרתם של הערים הללו לשמש ללויים מקום מגורים בארץ ישראל, מפני ששבט זה לא קיבל חלק ונחלה בארץ כשאר השבטים, משתי סיבות עיקריות:

  1. יעקב גזר על שמעון ולוי באחרית ימיו "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"[4], וזאת עקב הריגתם את שכם כתגובה למעשה דינה.
  2. שבט לוי עבד במשכן ובבית המקדש בתור משרתי ה', ו"כְהֻנָּת ה' נַחֲלָתוֹ"[5], כלומר: מאחר שהם משרתי ה', נחלתם היא רק השכר הראוי לעבודתם במקדש, ולא נחלות מעבר לכך[6].

הציווי על ערי הלויים מופיע בפרשה האחרונה של ספר במדבר, פרשת מסעי, בפרק ל"ה, פסוקים א'-ח'. הפרקים האחרונים בפרשה זו (סוף פרק ל"ג עד פרק ל"ו), יחד עם פרק זה, עוסקים בחלוקת הארץ. המקור מופיע להלן:

הברכה אשר בגבעון
הברכה הקדומה בעיר הכהנים גבעון

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֵׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל-יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר. צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ-עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר. כָּל-הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת-מִגְרְשֵׁיהֶן. וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם.

ממקור זה ניתן ללמוד את הסיבה לכך שכל שבט לא תרם את אותו מספר זהה של ערים, שלפי הכתוב כאן כל שבט נתן מספר ערים לפי גודל שטחו.

גם בספר ויקרא, בפרשת בהר, מופיע מקור העוסק בגאולת שטחי ערי הלויים.

וְעָרֵי הֲלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לֲלְוִיִּם. וֲאֲשֶׁר יִגְאַל מִן-הֲלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר-בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיּׁבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הֲלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְּשֲׂדֵה מִגּרַשׁ עֳרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי-אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם.

דיני וייחוד ערי הלויים

מתוך 48 הערים הללו, 6 ערים שימשו כערי מקלט, והם: קדש, שכם, קריית ארבע, בצר, ראמות וגולן[7]. לדעת בעל ספר החינוך[8], הסיבה לכך היא משום דרגת הקדושה הגבוהה של הלויים, וגם משום שהם לא יגעו בו לרעה. לדעת הרמב"ם[9], יתר ערי הלויים גם שימשו כערי מקלט, וההבדל ביניהן לבין ערי מקלט שהוקדשו לצורך זה, הוא שבערי המקלט קולטים רוצח שנכנס אליהם בדעתו ושלא בדעתו, והרוצח לא משלם עבור התגוררתו בעיר זו, אך ביתר ערי הלויים, הרוצח יכול להיקלט רק אם נכנס לשם מדעתו, והרוצח צריך לשלם עבור הבית בעיר בו הוא מתגורר.

מהמקור שבספר במדבר, ניתן ללמוד את הציווי על נתינת מגרשי הערים ללויים. במשנה, במסכת סוטה[10], מובאות שתי דעות לפירוש הסתירה בין הפסוקים "...מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה..."[11], העוסקים בשטח המגרשים. רבי עקיבא פירש את ה"אלף אמה" שבהתחלה לשטח המגרש, ואילו ה"אלפיים אמה" שלאחר מכן פירש שהן המקור לתחום שבת מדאורייתא, ולעומתו, רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי פירש, שה"אלף אמה" הן לשטח המגרש, ואילו ה"אלפיים אמה" הן לשטח השדות והכרמים של העיר. מפני שרבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי לא ציין את השטח הכללי של השדות והכרמים עם המגרשים, נוצרה על כך מחלוקת בין הפרשנים. לדעת הרמב"ם[12], אורך מגרשי ערי הלויים היו במרחק של עד שלושת אלפים אמה מהעיר עצמה, מתוכם אלף האמה הסמוכות יותר לעיר שימשו כמגרש, ואילו אלפיים האמה החיצוניות יותר שימשו כשדות וככרמים. לדעת רש"י והרמב"ן, גבול מגרשי ערי הלויים היה עד אלפיים אמה מחוץ לעיר, ומתוך אותם אלפיים אמה, אלף האמות החיצוניות שימשו ככרמים וכשדות, ואלף האמות הפנימיות היו המגרש עצמו[13]. בנוסף לכך, שניהם טוענים כי אלף האמה הפנימיות של המגרשים שנתרמו היו לצורך נוי, ואסור לבנות באותם מגרשים בתים או לנטוע שם עצים[14].

מהמקור שבספר ויקרא, ניתן ללמוד כי קיים איסור למכור או לשנות את ייעוד הקרקעות של ערים אלו, וגם ששטחיהן הם גאולת עולם ללויים. ספר החינוך מנמק זאת בטענה שערים אלו היו נאות ביותר, ואם ימכרו או יחליפו שטחים מערי הלויים, זה יראה כאילו יש גנאי בשטחים הנאים של ערי הלויים[15]. במשנה, בסוף מסכת ערכין[16], נכתבו דינים הקשורים לדינים המוזכרים במקור שבספר ויקרא. ביניהם:

  • אסור לשנות את ייעוד חלקי ערי הלויים, כלומר, אסור בערי הלויים להפוך את שדה העיר למגרש ולהפך, וגם לא להפוך חלק מהעיר עצמה למגרש העיר, ולהפך. דין זה לא יוחס מלכתחילה ספציפית לערי הלויים, אך רבי אליעזר במשנה, ציין כי דין זה מתייחס לערי לויים.
  • הלויים והכהנים יכולים לגאול את בתי עיר החומה שלהם בערים אלו בכל זמן שיחפצו בכך, לפי הכתוב במקור ערי הלויים שבספר ויקרא "גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לֲלְוִיִּם", ולא במגבלת זמן כמו בבתי עיר חומה של ישראל, שיכולים להיגאל רק עד שנה לאחר המכירה.
  • אם לישראל יש בית עיר חומה בשטח של ערי הלויים, רבי יהודה הנשיא טוען שהוא גואל כישראל אחר, שבית עיר חומתו נמצא בשטח ערי ישראל, עד לשנה מתום המכירה, ואילו חכמים סוברים שהוא יכול לגאול את בית עיר חומתו בערים אלו כלויים.

הערים

רשימת הערים מופיעה בשני ספרים בתנ"ך: בספר יהושע[17] וגם בדברי הימים[18], ובין שתי הרשימות ישנם מספר הבדלים. בטבלה להלן, מוצגים בכל עמודה (המחולקת לשני טורים משניים) רשימת הערים שנתנו לכל קבוצה מהלויים. בטור המשני מימין מופיעה הרשימה מספר יהושע, ואילו בצד השני, מופיעה הרשימה מדברי הימים.

ערי הלויים לפי ספר יהושע ולפי ספר דברי הימים
הכהנים

נחלות יהודה, שמעון ובנימין

בני גרשון[19]

נחלות יששכר, אשר, נפתלי וחצי מנשה המזרחי

בני קהת

נחלות אפרים, דן[20] וחצי מנשה המערבי

בני מררי

נחלות ראובן, גד וזבולון

יהושע דברי הימים יהושע דברי הימים יהושע דברי הימים יהושע דברי הימים
קריית ארבע חברון גולן גולן שכם שכם בצר בצר
אֶשְׁתְּמוֹעַ אֶשְתְּמֹעַ קֶדֶש קֶדֶש אַיָּלוֹן אַיָלוֹן רמת ראמות
בית שמש בית שמש בְּעֶשְׁתְּרָה עַשְׁתָּרוֹת בית חֹרוֹן בית חוֹרוֹן חשבון חשבון
גבע גֶבַע דָבְרַת דָבְרַת גזר גזר יַהְצָה[21] יַהְצָה
דְּבִר דביר חַמֹּת דֹּאר חַמּוֹן גַּת רִמּוֹן[22] גַת רִמּוֹן יַעְזֵר יַעְזֵיר
חֹלֹן חִילֵן[23] רְחׁב רְחֹב גַּת רִמּוֹן בִּלְעָם מַחֲנַיִם מַחֲנַיִם
יַתִּר יַתִּר עַבְדּוֹן עַבְדּוֹן קִבְצַיִם יָקְמְעָם מֵיפַעַת[21] מֵיפַעַת
לִבְנָה לִבְנָה קַרְתָּן קִרְיָתַיִם תַּעְנַךְ עָנֵר קְדֵמוֹת[21] קְדֵמוֹת
עֲנָתוֹת עֲנָתוֹת חֶלְקָת קֶדֶש אֶלְתְּקֵא דִּמְנָה רִמּוֹנוֹ
גבעון עָלֶמֶת יַרְמוּת עָנֵם גִבְּתוֹן יקנעם תָּבוֹר
יֻטָּה עָשָׁן עין גנים רָאמוֹת (בגליל) קַרְתָּה
עַיִן קִשְׁיוֹן חוּקֹק נהלל
עַלְמוֹן מִשְאָל מָשָׁל

ערי הלויים במהלך הדורות

Tell Bet-Shemesh
תל בית שמש, המזוהה עם עיר הכהנים "בית שמש"

לאחר קביעת ערי הלויים הראשיות, הוסיפו עוד ערי לויים במהלך תקופת בית ראשון, ביניהם עיר הכהנים נוב, המוזכרת בספר שמואל. חלק מהערים הללו נהיו ידועים בזכות אירועים שהתרחשו בהם על פי התנ"ך כדוגמת נוב, שבה התבצע טבח על ידי שאול, או ענתות, ממנה הגיע הנביא ירמיהו הכהן.

על-פי הכתוב בדברי הימים[24], בתקופת רחבעם מלך יהודה, עזבו שבט לוי את עריהם שבממלכת ישראל הנתונה לשלטונו של ירבעם בן נבט ועברו לממלכת יהודה, ובעקבותם עברו אנשים נוספים מממלכת ישראל ליהודה. על-פי פרשני המקרא[25], מעבר זה נבע מכך שירבעם לא אפשר לכהנים וללויים שבממלכתו ללכת לעבוד בבית המקדש, אלא כפה עליהם להשתתף בעבודת הבמות שהייתה בממלכת ישראל (בעודם לא מכהנים ככהני הבמות[26], אלא כפשוטים בעם). מעבר זה היה למשך שלוש שנים בודדות, שכן לאחריהן רחבעם והעם שבממלכת יהודה החלו לחטוא בעבודה זרה כממלכת ישראל, ואז הלויים חזרו לעריהם.

לפי התלמוד,[27] משחרב בית המקדש הראשון "בטלו ערי מקדש" -ערי הלויים. בתקופת בית שני, אין אזכור חד משמעי לקיומה של עיר לויים/כהנים. בספר עזרא, פרק ב', אף נאמר: "וישבו הכהנים והלוים ומן-העם והמשררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל-ישראל בעריהם".[28]אך ישנן דעות הסוברות כי העיר מודיעים שמשה כעיר כהנים באותה תקופה, בין היתר בגלל שבמסכת חגיגה במשנה[29] רשום שכלי חרס שנמכרו מעיר זו לירושלים טהורים, והכהנים היו צריכים להיזהר במיוחד בענייני טומאה וטהרה.

כיום, לא קיימות עוד ערי לויים או ערי כהנים.

במחקר

בביקורת המקרא רווחת ההשערה שרשימות ערי הלויים היו מיושמות רק בימי הממלכה המאוחדת. היחס בין ערי הלוויים לנחלות השבטים מהן הוקצו, נחשב לתואם את נחלות השבטים כפי שהיו לאחר כיבושי דוד ושינויים מנהליים שמשוער שערך. בעוד שהערים שהוקצו מנחלת יהודה ושמעון הן ישראליות ומרוכזות באזור מצומצם שמשוער שמהווה את נחלתו הגרעינית של שבט לוי, שאר הערים כנראה נכבשו רק בימי דוד והוענקו לנאמניו. בנוסף, לפי הסברה ששמות משפחות הלוויים המוזכרים בתורה מייצגים את האזורים בהם ישבו, החוקרים הסיקו שמשפחות לויים ישבו בערי הכוהנים, לדוגמה משפחת "החברוני" בחברון, ו"הלבני" בלבנה. בנוסף, מסיפור פילגש בגבעה עולה שבראשית תקופת השופטים גבע בנימין לא יושבה בידי כוהנים אלא בבני בנימין. לאחר פילוג הממלכה, הסידור השתנה, שכן ירבעם מלך ישראל מינה כוהנים מבני השבטים האחרים,[30] והלוויים שבתחומי ממלכתו עזבו את אחוזותיהם ונספחו לממלכת יהודה.[31]

המושג של "ערי לויים" אינו מוכר מהספרות של ימי בית ראשון, אלא רק מספר יחזקאל המדבר על חלוקה שונה של נחלות הלויים והכהנים, ומספרות ימי בית שני.[32] מניתוח המגמה, הלשון והסגנון של הרשימות, הסיקו חוקרים רבים שהן נוספו בידי מחבר מהאסכולה הכהנית (מקור P) בתקופה הפרסית בארץ ישראל, על בסיס תעודות מנהליות מתקופת הממלכה המאוחדת. השערה זו רואה ברשימות הסותרות שבספר יהושע ושבדברי הימים, גרסאות משובשות של רשימה מקורית אחת.[31] חוקרים אחרים[33] ראו את שתי הרשימות כמשקפות התפתחות היסטורית, כשבספר יהושע מוצגת תוכנית להקצאת ערים ללוויים לפי ציווי התורה, ובדברי הימים מוצגת השתלשלות המצב בתקופה מאוחרת יותר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב יחיאל בן שלמה הלפרין, סדר הדורות חלק א' עמ' 95
  2. ^ ספר שמות, פרק ט"ז, פסוק כ"ט
  3. ^ הקדמת קהתי למסכת עירובין
  4. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ז'
  5. ^ ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק ז'
  6. ^ מצודת דוד שם
  7. ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ו'; ספר יהושע, פרק כ"א
  8. ^ ספר החינוך, מצווה ת"ח
  9. ^ משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ח' הלכה ח'
  10. ^ משנה, מסכת סוטה ה', ג'
  11. ^ ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוקים ד'-ה'
  12. ^ משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל, י"ג, ב'
  13. ^ פירוש הרמב"ן, ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ב'; פירוש רש"י, ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ד'
  14. ^ פירוש רש"י, ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ב', ופירוש הרמב"ן לאותו פסוק.
  15. ^ ספר החינוך מצווה שמ"ב
  16. ^ משנה, מסכת ערכין ט', ח'
  17. ^ ספר יהושע, פרק כ"א
  18. ^ ספר דברי הימים א', פרק ו'
  19. ^ בדברי הימים הוזכר שמו של גרשון כגרשום.
  20. ^ שבט דן לא הוזכר כתורם חלק מעריו בדברי הימים
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 בחלק מהגרסאות של ספר יהושע, עיר זו מופיעה, ובחלק לא. על כל פנים, היא מופיעה בדברי הימים
  22. ^ לפי ספר יהושע, העיר נתנה על ידי שני שבטים: שבט דן ומחצית שבט מנשה המערבי. על-פי הפרשנים, אלו שתי ערים נפרדות באותו אזור, כמו שתי ערי "קדש" בצפון על-פי דברי הימים.
  23. ^ לפי גרסות אחרות: חִילֵז (מקור: תנ"ך קורן)
  24. ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים י"ג-י"ז
  25. ^ רש"י ומצודת דוד למקור לעיל בפס' י"ד
  26. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ל"א
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד ב'
  28. ^ והשוו עם ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ע"ב.
  29. ^ משנה, מסכת חגיגה ג', ה'
  30. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ל"א
  31. ^ 31.0 31.1 יהושע, עולם התנ"ך, 1993-1996, עמ' 197-192
  32. ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א, פסוקים י"ג-י"ד; פרק ל"א, פסוק י"ט; ספר עזרא, פרק ב', פסוק ע'; ספר נחמיה, פרק ז', פסוק ע"ב
  33. ^ יואל אליצור בספרו "מקום בפרשה" עמ' 357, וציין ש"כבר עמד על כך יחזקאל קויפמן בזיקה לרשימה שביהושע".
אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

גת רימון (נחלת דן)

גת רימון הייתה עיר לויים בנחלת שבט דן.

גת רימון מוזכרת בנחלת דן על פי הפסוקים בספר יהושע:

"לְמַטֵּה בְנֵי-דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה. וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן. וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת. וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק וְגַת-רִמּוֹן".

בהמשך, מוזכרת גת רימון ברשימת ערי הלויים:

"וממטה-דן--את-אלתקא, ואת-מגרשיה; את-גיבתון, ואת-מגרשיה. את-איילון, ואת-מגרשיה, את-גת-רימון ואת-מגרשיה: ערים, ארבע.".

יש המזהים את גת רימון עם העיר גת (במצרית: כנת) המוזכרת ברשימת תחותמס השלישי בסמיכות ליפו, לוד, אונו ואפק. יש הסוברים שהיא מוזכרת בשם Gamteti במכתבי אל-עמרנה.

החוקר הקתולי, האב פליקס-מארי אבל, זיהה את גת רימון בתל אבו זיתון שבפרדס כץ. בנימין מזר שלל זיהוי זה בגלל שתל אבו זיתון הוא קטן מידי, לטענתו, ועל כן הציע לזהות את גת רימון בתל נפוליאון. בייאר הציע לזהות את גת רימון באזור סלמה. החופרים בתל אבו זיתון בסוף 1957, אשר מצאו בו ממצאים מימי שבי ציון המעידים על התיישבות במקום, הביעו תמיכה בזיהוי תל אבו זיתון כגת רימון. אולם שאלת מיקומו של גת רימון לא הוכרעה.

הוהם מלך חברון

על פי סיפורי התנ"ך, הוֹהָם היה מלך חברון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה הוֹהָם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל הקב"ה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום הוֹהָם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את הוֹהָם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את הוֹהָם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם הוהם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

הורם מלך גזר

הורם היה מלך גזר הכנענית שנזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק ל"ג: "אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד."

יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

יהצה

יָהְצָה, או יַהַץ, הייתה עיר מקראית באזור השליטה של המואבים. לאחר כיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל נכללה בנחלת שבט ראובן אך העיר נפלה בגורלם של שבט לוי ונמנית בין 48 ערי הלויים.

מחניים (אתר מקראי)

מחניים היא עיר מקראית ששכנה מזרחה לירדן בערך באמצע הדרך בין הכנרת לים המלח. עיר זו מוזכרת בספר יהושע כאחת מבין 48 ערי הלויים אשר זכו בה על פי הגורל שנערך במשכן שילה.

מיפעת

מֵיפַעַת (גם: מֵפָעַת) הייתה אחת מ-48 ערי הלויים בעבר הירדן שהשימשה גם כעיר מקלט, העיר ומגרשיה היו בתחומי בנחלת שבט ראובן.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

עבדון

עַבְדּוֹן הוא מושב באזור הצפון ליד שלומי השייך למועצה אזורית מעלה יוסף.

המושב, הוקם בשנת 1952 על ידי עולים מתוניסיה ואיראן, שקראו ליישוב תחילה "כפר עבדון" ואשר שימש בימיו הראשונים ככפר עבודה.

שמו של המושב הוא על שם עבדון, אחת מ-48 ערי הלויים, שככל הנראה מיקומה היה בקרבת המושב.

עטרות (אפרים)

עטרות שבנחלת שבט אפרים מוזכרת פעם אחת בתנ"ך, בספר יהושע, בתיאור הגבול הצפון מזרחי של נחלת שבט אפרים.

עיר מקלט

עִיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה, נקראת גם עיר המוּעָדָה על שם ששם מתוועדים ומתקבצים הרוצחים בשגגה. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.

על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. העונש של שהיה בעיר המקלט נקרא "גלות".

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

פרשת בהר

פרשת בְּהַר (או בְּהַר סִינַי) היא פרשת השבוע התשיעית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"ה, פסוק א' ומסתיימת בפרק כ"ו, פסוק ב'.

בשנים שאינן מעוברות קוראים בדרך כלל את פרשת בהר ביחד עם פרשת בחוקותי.

פרשת מסעי

פָּרָשַׁת מַסְעֵי היא פרשת השבוע העשירית והאחרונה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, בפרק ל"ו, פסוק י"ג. בשבת פרשת מסעי מסיימים את קריאת התורה של ספר במדבר בקריאת "חזק חזק ונתחזק".

בדרך כלל קוראים את פרשת מסעי ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת מטות, ורק לעיתים נדירות הן נפרדות. בכל מקרה השבת שבה קוראים את פרשת מסעי היא השבת השנייה מתוך שבתות תלת דפורענותא החלות בימי בין המצרים.

לרוב יקראו את פרשת מסעי סמוך לראש חודש אב.

קהת

בתנ"ך, קְהָת הוא בנו השני של לוי בן יעקב, ואחיהם של גרשון ומררי. קהת, שחי 133 שנה, נמנה עם שבעים צאצאי יעקב שירדו למצרים.

במגילות ים המלח נמצא - מבין צוואות השבטים - ספר הנקרא צוואת קהת בן לוי, המציין את יום הולדתו כראשון לחודש הראשון.

קשיון

קִשְׁיוֹן הייתה עיר לויים מקראית בנחלת שבט יששכר, אשר נזכרת פעמיים בתנ"ך.

שבט יששכר

שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט יששכר בנה החמישי של לאה ובן תשיעי ליעקב.

תל רחוב

תל רחוב (תל א-צארם) הוא אתר ארכאולוגי בעמק בית שאן, כ-5 ק"מ מדרום לתל בית שאן מהתקופה הכנענית והתקופה הישראלית. העיר נזכרת בתנ"ך בין רשימת 48 ערי הלויים אשר נפלו בחלקם של שבט לוי על פי הגורל שנערך במשכן שילה. שטח התל כ-100 דונם והוא הגדול באזורו ואחד הגדולים בארץ ישראל.

רשימת ערי הלויים במפה
שם העיר נחלה משפחה
אשתמוע יהודה כהנים
בית שמש יהודה כהנים
גבע בנימין כהנים
גבעון בנימין כהנים
דביר יהודה כהנים
חולון יהודה כהנים
חברון יהודה כהנים
יוטה יהודה כהנים
יתיר יהודה כהנים
לבנה יהודה כהנים
עין יהודה כהנים
עלמון בנימין כהנים
ענתות בנימין כהנים
עשן שמעון כהנים
עבדון אשר בני גרשון
חלקת אשר בני גרשון
משאל אשר בני גרשון
רחוב אשר בני גרשון
דברת יששכר בני גרשון
עין גנים יששכר בני גרשון
ירמות יששכר בני גרשון
קשיון יששכר בני גרשון
עשתרות מנשה בני גרשון
גולן מנשה בני גרשון
חמת דאר נפתלי בני גרשון
קרתן נפתלי בני גרשון
קדש נפתלי בני גרשון
איילון דן בני קהת
אלתקה דן בני קהת
גת רימון דן בני קהת
גבתון דן בני קהת
בית חורון אפרים בני קהת
גזר אפרים בני קהת
קבציים אפרים בני קהת
שכם אפרים בני קהת
גת רימון מנשה בני קהת
תענך מנשה בני קהת
רמות גלעד גד בני מררי
יעזר גד בני מררי
מחניים גד בני מררי
חשבון גד בני מררי
בצר ראובן בני מררי
יהצה ראובן בני מררי
קדמות ראובן בני מררי
מיפעת ראובן בני מררי
דמנה זבולון בני מררי
יקנעם זבולון בני מררי
קרתה זבולון בני מררי
נהלל זבולון בני מררי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.