ערבית יהודית

ערבית יהודית היא קבוצת ניבים של השפה הערבית, אשר דוברו בפי יהודים שחיו בארצות ערב. מונח זה מתייחס גם לערבית שנכתבה באותיות עבריות בידי יהודים החל בימי הביניים וגם לשפת היום-יום המדוברת. כמו הלאדינו והיידיש, גם קבוצת ניבים זו היא מן השפות היהודיות שהתפתחו בקרב יהודי התפוצות. מימי הביניים ועד תחילת העת החדשה, הייתה זאת השפה היהודית הנפוצה ביותר.

עם התפשטות האסלאם והתהליך ההדרגתי של התאסלמות העמים במזרח התיכון, במרכז אסיה ובצפון אפריקה, תפסה הערבית היהודית את מקומה של הארמית, ומראשית המאה התשיעית הייתה גם לשפת היום-יום בארצות האסלאם דוברות הערבית. כמו אצל שאר דוברי הערבית, גם בקרב היהודים דוברו ניבים שונים במקומות שונים. השפה נכתבה - לעיתים לפי הניב המקומי ולעיתים בשפה הקלאסית האחידה - באותיות עבריות (ולא באלפבית הערבי), עם תוספת של נקודות דיאקריטיות לאותיות ערביות שאין להן מקבילה בעברית. במאה העשירית קבע ר' סעדיה גאון תעתיק קבוע ועקבי.[1]

רוב הניבים המדוברים של הערבית היהודית החלו להעלם במאה העשרים. תהליך נטישת השפה החל עוד בארצות המוצא, עם המעבר ההדרגתי של הקהילות היהודיות בצפון אפריקה לשימוש בצרפתית כשפה עיקרית והמעבר ההדרגתי בארצות כגון עיראק וסוריה לשימוש בערבית סטנדרטית. תהליך ההיעלמות של ערבית יהודית המשיך ביתר שאת כשרוב יהודי ארצות ערב היגרו לצרפת, לישראל ולארצות אחרות והתחילו לדבר בשפה המקומית (צרפתית או עברית ישראלית). משום כך נחשבת היום השפה הערבית היהודית, כמו שאר השפות היהודיות, שפה בסכנת הכחדה.

רוב ספרות ההגות היהודית של חכמי יהדות ספרד בימי הביניים נכתבה בערבית יהודית וכך גם חלק מספרי פרשנות המקרא וההלכה. זאת לעומת שירת ימי הביניים של יהדות ספרד, שנכתבה בעיקר בעברית. החיבורים שנכתבו בערבית היהודית תורגמו לעברית למען יהודי אשכנז וצרפת; בין המתרגמים מפורסמת משפחת אבן תיבון.

בערבית יהודית נכתבו כתביו של הרב סעדיה גאון ובהם התרגום הערבי למקרא המשמש את עדת תימן, וחיבוריו בתחומים המגוונים של ההגות היהודית, הבלשנות העברית וההלכה; כתבי הרמב"ם ובהם מורה נבוכים, פירוש המשניות וספר המצוות (אך לא משנה תורה שנכתב בעברית); ספר הכוזרי של רבי יהודה הלוי, ועוד חיבורים רבים בהלכה, בפרשנות, בדקדוק ובתחומים נוספים. רוב הממצאים בקורפוס העצום של גניזת קהיר כתובים גם הם בערבית יהודית. עדות לנוחות השימוש בשפה זו, לעומת דלותה של העברית, שהייתה חסרה מינוחים מתאימים לכתיבה הן מדעית והן יומיומית ניתן למצוא בדברי יונה אבן ג'נאח מן המאה ה-12 במבוא ל"ספר הרקמה":

והספרים האלה חברם בלשון ערבי... כי כן היו רב חיבורי הגאונים והחכמים בכל ממלכות ישמעאל, בעבור שהיא לשון רחבה וצחה ולא יחסר המדבר כל בה, ולשון הקדש אין בידינו ממנה כי אם הנמצא בספרי המקרא, ואיננו מספיק לכל צורך המדבר.

יונה אבן ג'נאח, הקדמה ל"ספר הרקמה"[1]

בעת המודרנית חל גיוון בשימושים בערבית יהודית. לצד ספרי הגות וכתבים רבניים, יצאו לאור גם עשרות כתבי עת ועיתונים בערבית יהודית בקהילות השונות של יהדות ארצות ערב ואף בקהילת הבגדאדית בהודו. ספרות חילונית בערבית-יהודית גם היא חוברה ופורסמה, ויצירות קלאסיות רבות של ספרות העולם תורגמו לדיאלקטים המקומיים השונים של השפה.

טקסטים שנכתבו בערבית יהודית מכילים בדרך כלל מאפיינים של הערבית המדוברת. בעוד שהערבים המוסלמים השתדלו מאז ראשית האסלאם לכתוב בערבית הקלאסית, היהודים לא היו מחויבים לאידיאל של השפה הערבית ולכן שכיחות בכתיבתם תופעות מן הערבית המדוברת. לפיכך, חקר הערבית היהודית יש בו כדי לתרום לחקר הערבית המדוברת של ימי הביניים, ובכלל זה הערבית שדוברה בפי המוסלמים. מצד שני, חוקרי הערבית היהודית מסתייעים פעמים רבות בהשוואות עם הניבים המודרניים של הערבית המדוברת.

Cairo Genizah Fragment
דף מגניזת קהיר, חלקו כתוב בערבית-יהודית
Jewish Moroccan Newspaper
אלחוררייא, עיתון מודרני בערבית יהודית שיצא לאור בטנג'יר (בתמונה גיליון מ-4 באוגוסט 1922)

תעתיק

כתב ערבי כתב עברי כתב ערבי כתב עברי כתב ערבי כתב עברי כתב ערבי כתב עברי
ا / ء ‎ א و‎ ו خ‎ כׄ, ךׄ ص ‎ צ, ץ
ب‎ ב ز‎ ז ل‎ ל ض‎ צׄ, ץׄ
ج‎ גׄ ح‎ ח م‎ מ, ם ق‎ ק
غ‎ ג ط‎ ט ن‎ נ, ן ر‎ ר
د‎ ד ظ‎ טׄ س‎ ס ش‎ ש
ذ‎ דׄ ي‎ י ع‎ ע ت‎ ת
ه‎ ה ك‎ כ, ך ف‎ פ, ף ث‎ תׄ או ת֒

את האות תא מרבוטה ة מקובל לתעתק הׄׄ או ה̈ או ה࣫ (ה' עם שתי נקודות למעלה)

לקריאה נוספת

מונוגרפיות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 חגי בן שמאי, רקמת הלשון בכבל ערב, עת-מול 240, מאי 2015 עמ' 6
אדום

אדום הוא אחד מצבעי היסוד (במערכת ההוספה). האור האדום הוא קרינה אלקטרומגנטית בתדירויות הגל הנמוכות ביותר שעין האדם מסוגלת לקלוט. אורך הגל של אור אדום הוא בין 620 ל-740 ננומטר (תדירות בין 400 ל-480 טרה-הרץ). אורכי גל ארוכים יותר נקראים "תת-אדום" (או "אינפרה-אדום") והם אינם בתחום הספקטרום הנראה לעין האנושית. גוון אדום אשר נוטה לעבר הכתום וחסר כל מרכיב כחול נקרא "שני". אדום אשר חסר כל מרכיב צהוב ונוטה לעבר הסגול נקרא "ארגמן". אדום עם גוון סגלגל נקרא "אדום יין", "בורגונדי" או "בורדו".

דם מחומצן הוא אדום עקב נוכחות ההמוגלובין והחמצן. אור אדום הוא הראשון שנבלע על ידי מי ים, לכן דגים וחסרי חוליות ימיים שנראים אדומים, נראים למעשה שחורים בסביבה הטבעית שלהם כשמביטים בהם ממרחק של יותר מכמה מטרים.

אלפבית

אָלֶפְבֵּית הוא אוסף סדור של אותיות, שהן סימנים גרפיים המייצגים עיצורים ותנועות.

הכתב מורכב מאותיות המשמשות לכתיבת כל המילים הקיימות בשפה מסוימת, שיכולה להיות שפה טבעית או מלאכותית.

אראגונית יהודית

אראגונית יהודית היא שפה יהודית שדוברה על ידי קהילות יהודיות באזור אראגון שבצפון ספרד, החל מהמאה השמינית עד גירוש יהודי ספרד. ככל הנראה השתלבה השפה עם הלאדינו בעת שהתפשטה לאזורים דרומיים לאראגון. לקראת הגירוש ועקב גודלה של הקהילה דוברת הלאדינו חדלו היהודים האראגוניים לדבר בשפה זו, והלאדינו תפסה את מקומה הרשמי של האראגונית בקהילות היהודיות.

הרשימה המתקדמת לשלום

הרשימה המתקדמת לשלום (בערבית: قائمة التقدمية للسلام) הייתה מפלגה ערבית-יהודית רדיקלית שהוקמה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה על ידי מיזוג בין תנועת "אלטרנטיבה" היהודית (שהוקמה ב-1983 על ידי פורשים משל"י בראשותם של מתי פלד, יעקב ארנון, אורי אבנרי וחיים ברעם), "התנועה המתקדמת" מנצרת (שחבריה פרשו מ"החזית הדמוקרטית", שהביאה לבחירתו של תופיק זיאד לראשות העיר, ב-1981, וגרפו הצלחה בריצה עצמאית בבחירות לרשות המקומית בנצרת ב-1983), ועוד כמה חוגים שונים (ביניהם "אל אנצאר" מאום אל-פחם, שפרשה מבני הכפר, ומצפן, שחברה חיים הנגבי היה למזכיר המפלגה) ויחידים נוספים. המפלגה דגלה בזכות ההגדרה העצמית של שני העמים, שוויון אזרחי מלא לערביי ישראל, נסיגה של צה"ל מלבנון, והכרה באש"ף כנציגו של הפלסטינים.

ערב הבחירות לכנסת ה-11, נפסלה הרשימה מלרוץ לכנסת על ידי ועדת הבחירות המרכזית, יחד עם רשימת כך של מאיר כהנא, בטענה כי "רשימה זו דוגלת בעקרונות המסכנים את שלמותה וקיומה של מדינת ישראל, ושמירת יחודה כמדינה יהודית".

העניין הובא בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בע"ב 2/84, ניימן נ. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה פ"ד לט (2) 225. הרכב מורחב של חמישה שופטים: הנשיא מאיר שמגר, אהרן ברק, מרים בן פורת, מנחם אלון ומשה בייסקי, ישב על המדוכה, הפך את החלטת ועדת הבחירות על פיה, והתיר לרשימה לרוץ לכנסת. הרשימה זכתה בשני מנדטים, וכיהנו מטעמה בכנסת חברי הכנסת מוחמד מיעארי (שהיה ממקימי ופעילי תנועת אל ארד, שעניינה נדון בפסק דין ירדור בשנת 1965) והאלוף במיל' מתי פלד.

בשנת 1988, ערב הבחירות לכנסת השתים עשרה, שוב עלה עניינה של הרשימה לדיון בפס"ד בן שלום, אך גם שם התיר בית המשפט את השתתפות הרשימה בבחירות. הרשימה קיבלה 33,695 קולות והפעם זכתה רק במנדט אחד, וכיהן מטעמה בכנסת מוחמד מיעארי. במלחמת המפרץ תמכה המפלגה בעיראק, מה שהביא לפרישת החברים היהודים ממנה ולהפיכתה למפלגה לאומית ערבית.

בבחירות לכנסת ה-13 בשנת 1992 רצה הרשימה בשלישית, אך הפעם כרשימה עם נציגים ערבים בלבד. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה ובחרה שלא להתמודד בבחירות לכנסת ה-14 בשנת 1996. באותה שנה פרש פלג בראשות מוחמד מיעארי והצטרף למפלגת בל"ד.

טריפוליטאית יהודית

טריפוליטאית יהודית היא ניב יהודי של ערבית לובית אשר דובר בקרב יהודי לוב, בחיי היום יום בינם לבין עצמם.

הטריפוליטאית היהודית שונה מהשפה שדיברו תושבי לוב הלא יהודים, ובה מגוון ביטויים ייחודי השאול מהעברית ומן התרבות היהודית, וכן מילים מהשפות הספרדית והאיטלקית.

כיום ניתן למצוא דוברי שפה זו בישראל ובאיטליה. השפה מכונה על ידי היהודים יוצאי טריפולי "ערָאבּי".

יווניטיקה

יווניטיקה, הידועה גם כרומניוטית או יוונית-יהודית, הייתה ניב של הרומניוטים, קבוצה של יהודים יווניים שקיומם מתועד מאז תקופת יוון ההלניסטית. שורש השפה הוא בקוינה (יוונית הלניסטית - Ελληνική Κοινή) ומשולבים בה אלמנטים עבריים. היא הייתה דומה ליוונית ששימשה את התושבים הנוצריים ביוון. הרומניוטים השתמשו בגרסה משלהם לאלפבית העברי כדי לכתוב טקסטים ביווניטיקה וביוונית.

מוזיקה ערבית

מוזיקה ערבית (בערבית: الموسيقى العربية) היא המוזיקה של העמים בעולם הערבי ובארצות האסלאם.

המוזיקה הערבית מאופיינת בדגש על מלודיה ומקצב (בניגוד להרמוניה במוזיקה המערבית). משותפים לה: מערכת צליל הכוללת מלודיה - המקאם, מבני קצב, כלי נגינה ותרבות מוזיקלית.

מפעל הביבליוגרפיה העברית

מפעל הביבליוגרפיה העברית הוא גוף שיעודו עריכת ביבליוגרפיה של הדפוס היהודי.

המפעל רושם ומתאר כל הספרים שהודפסו באות עברית בלשון העברית ובלשונות היהודים (יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית וכו') למן ראשון ספרי הערש העבריים בשנת ה'רל"ה 1475 לערך, עד לשנת ה'תש"ך 1960. מסד הנתונים הביבליוגרפי נבנה על בסיס אוספי הספרייה הלאומית ואוספים אחרים בארץ ובעולם.

הביבליוגרפיה מונה למעלה מ-141,000 רשומות ביבליוגרפיות ו-15,000 ביוגרפיות, והיא כוללת: ספרים, כתבי עת ודפים בודדים (אפמרה). כל פרסום נבדק על ידי עובדי המיזם, ותיאור הספרים רחב מאוד ומקיף יותר מאשר תאורם בקטלוג הספרייה הלאומית וכולל, לדוגמה: הסכמות לספרים, הקדמות שחוברו על ידי מחברים אחרים וכדומה.

נכון ל-2011 רשם המפעל ותיאר קרוב ל-90% ממצאי הספרים היהודי העולמי והוא מקוון באתר הספרייה הלאומית.

מרוקאית יהודית

מרוקאית יהודית או מוגרבית היא שפה יהודית המדוברת בפי יהודי מרוקו ויוצאיה זה דורות רבים. לשון זו שונה מהערבית המרוקאית בהיותה כתובה באותיות עבריות, בתחביר וכן באוצר המילים שלה, המאופיין בשאילה מעברית, צרפתית, ספרדית, ערבית מדוברת ותמזיגית.

קשה לקבוע מתי החלה הלשון היהודית להתפתח במרוקו. לשון זו מכונה במרוקו "אְל-יְ'הוּדִייָ'א" או "לְ-עָארְבִּייָ'א דְל-לִ-יהוּד".

במרוקאית היהודית משולבים ביטויים ומונחים רבים בשפה העברית, ולעיתים שימש שילוב זה כמעין לשון סתרים של הסוחרים היהודיים בקרב קהילות היהודים בצפון אפריקה.

לאחרונה החלו בישראל הדורות הצעירים של העדה המרוקאית ללמוד את השפה, להחיות אותה ולהפיץ אותה ברבים על מנת לשמור על התרבות המרוקאית. במסגרת זו החלו לכתוב ספרים בעברית בהם משולבים מילים בערבית מרוקאית כמו אצל המשורר ארז ביטון בספרו "מנחה מרוקאית", ואצל הרצל כהן בספרו "אבני שיש טהור". בשפה זו עוסקים כמה אתרי אינטרנט (ובהם "קוסקוס") וכן הוקם תיאטרון מרוקאי ראשון בישראל. בשנים האחרונות נשמעים קולות של חוקרים הטוענים שמדובר בשפה עתיקה שבדומה ליידיש וללאדינו יש מקום להעניק לה מעמד של שפה לשימור. בקול ישראל היה מקריין רפאל בן שמחון בשפה המוגרבית.

בשנת 2009 יצא לראשונה לאור מילון מרוקאית יהודית-עברית בעריכת מרכוס חנונה.

מרטהי יהודית

מרטהי יהודית (जुदाव मराठी) הוא ניב של שפת המראטהית המדובר בפי "בני ישראל", קבוצה אתנית יהודית בהודו.

השפה נכתבת בכתב דוונאגרי כניבי מרטהי אחרים, אך מכילה מילים השאולות מעברית וארמית. בעקבות השפעתם של יהודי קוצ'ין חדרה לשפה זו גם מילים במלאיאלאם ופורטוגזית, ואף מספר מילים ששאולות משפת האורדו ובמאות השנים האחרונות עם הכיבוש הבריטי, מספר מילים באנגלית שעברו אדפטציה חדרו לשפה.

ומדוברת בעיקר אם לא לחלוטין על ידי קהילת בני ישראל (הודו) בעיקר בהודו וישראל אך גם במספר מדינות נוספות כגון אנגליה, קנדה ועוד מקומות תפוצת הקהילה אם כי שפה זו נמצאת בתהליכי דעיכה מחוץ להודו.

סוליטריאו

סוֹלִיטְרֵיאוֹ וגם סוֹלִיטְרֵיוֹ (בלאדינו באותיות לטיניות: Solitreo, מכונה גם כתב "חצי קולמוס") הוא סוג של כתב מחובר ליגטורי של אלפבית עברי שהיה בשימוש בקרב קהילות ספרדיות באזור הבלקנים, אסיה הקטנה, הלבנט וצפון אפריקה.

השימוש בכתב זה קדם לשימוש בכתב עברי רהוט והתבצע בשני אפיקים שונים: בקהילות דוברות לאדינו היה הסוליטריאו כתב היד הסטנדרטי לטקסטים בתחומים שונים, ואילו בטקסטים מודפסים נעשה שימוש בכתב רש"י; במדינות המגרב ובאזור הלבנט נעשה שימוש בסוליטריאו לכתיבת טקסטים בעברית ובערבית יהודית.

במהלך השואה חרבו קהילות ספרדיות רבות. בהמשך, הוקמה מדינת ישראל ושארית הפליטה עלתה אליה. וכך, השימוש בסוליטריאו כמעט ופסק.ב-2012 בוצע באוניברסיטת סטנפורד פרויקט דיגיטציה של מסמכים ובכללם רשימות משלהי המאה ה-19 אשר נכתבו בסוליטריאו על ידי סוחרים יהודים מסלוניקי. מאגר זה איפשר את העמקת המחקר על סוג כתב זה.

ספרות עם ישראל

ספרות עם ישראל או ספרות יהודית היא מכלול יצירות ספרותיות (סיפורת, שירה, מחזאות וכו') שנכתבו על ידי יהודים בלשונות היהודים, בהן עברית, יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית ועוד. חטיבה מיוחדת בספרות עם ישראל מהווה יצירה בארמית, כגון תלמוד וספר הזהר.

המושג של ספרות עם ישראל נועד להחליף את תפיסת הספרות בלשון לאומית יחידה, בתפיסת ספרות לאומית רב-לשונית ורב-תרבותית. בכך ניתן מענה למורכבותה של הספרות היהודית, המאופיינת בריבוי לשוני ותרבותי, מצד אחד, ובתודעת עם היסטורית, דתית, חברתית ואישית אחידה, מצד שני. בגישה זו נבחנים בפרספקטיבה מאחדת יצירות סופרים ומסורות ספרותיות מתרבויות ומשפות שונות, וכן מפעלים אינדיבידואליים של סופרים שכתבו ביותר משפה יהודית אחת. המושג ספרות עם ישראל מתבסס על מחקרים של אותם מבקרי ספרות שרואים יצירות ספרות יהודית בלשונות שונות כמכלול אחד. דב סדן היה בין הראשונים שבהם.

גרעינה וחלקה הגדול של ספרות עם ישראל מהווה ספרות עברית – מכלול ספרות היהודים בשפה העברית מהמקרא ועד ימינו. מעמדה המרכזי של השפה העברית בספרות עם ישראל מתבסס על שני גורמים:

א) ייחודיותה של העברית כלשון הקודש של העם – בשני היבטים: כלשונם של רוב הספרים בתנ"ך, וכלשון הפולחן;

ב) הבחירה בעברית כשפה של תנועת ההשכלה היהודית, של התנועה הציונית, וכשפתה של מדינת ישראל.יחד עם זאת, במשך מאות שנים לא פסקה היצירה הספרותית היהודית בשפות אחרות באזורי-ישוב שונים: ספרות יידיש בשלוש תקופותיה (העתיקה, המשכילית והחסידית, והמודרנית) במזרח אירופה ובמרכזה; ספרות יהודית-ספרדית (לאדינו) בספרד, באזור הבלקן, ברומניה ובכמה מארצות צפון אפריקה; ספרות ערבית-יהודית בארצות האסלאם דוברות ערבית.

עברית

עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה (עברית ישראלית) הוא שפתה הרשמית של מדינת ישראל, מעמד שעוגן בשנת 2018 בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

עיראקית יהודית

עיראקית יהודית היא קבוצה של ניבים של ערבית יהודית אשר דוברו בפי יהדות עיראק. הניבים היו שונים במקצת בין עיר לעיר ואזור לאזור, וכך למשל השפה בפי הקהילה הגדולה של יהודי בגדאד הייתה מעט שונה מהשפה בפי היהודים בקהילה הצפונית מוסול. הניבים היהודיים היו בשימוש יהודים בלבד והושפעו מהעברית והארמית. אף על פי שהניב לא היה רחוק בצורתו מהערבית שהייתה מדוברת בפי המוסלמים, מוסלמים רבים הבינו אותו בלקות או שלא הבינוהו כלל.

הניבים התאפיינו בהיגוי מיוחד של מילים ערביות עממיות, למשל היה בהם שימוש ניכר בעיצור פ אשר אינו קיים בשפה הערבית הרגילה. כמו כן נעשה בו שימוש במילים ייחודיות, מהמקורות היהודיים ומשפות אחרות.

השפה התאפיינה במליציות רבה, גם בצורת ההיגוי וגם באוצר מילים ייחודי, ושמשה בסיס לפולקלור עשיר של יהודי בגדאד.

השפה הייתה בישראל בשימוש נרחב בקרב יהודים עולי עיראק, ועד היום ישנם ישראלים רבים, אפילו צברים שהוריהם עלו מעיראק, אשר נוהגים להשתמש בה.

בעיראקית יהודית נכתבו שירים רבים אשר מושרים ומושמעים עד היום על ידי יהודים יוצאי עיראק וצאצאיהם בדרך כלל באירועים מיוחדים (חתונה, בר מצווה וכו') לדוגמה:

על הוד

לת'ילומוני

וולי וולי

יחניננה יא יומא

עלמתני שלוןהסרט הישראלי "מפריח היונים" הוא הסרט היחיד הדובר עיראקית יהודית (בניב הבגדדי).

עיתונות יהודית היסטורית

אתר עיתונות יהודית היסטורית הוא מאגר מקוון של עיתונים היסטוריים שנכתבו ויצאו לאור על ידי יהודים. המאגר, שהוקם ומופעל על ידי הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, מאפשר באמצעות דיגיטציה גישה וירטואלית נוחה לעיתונות העברית ברוב ימיה, החל ממחצית המאה ה-19 ועד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, ולצדה עיתונות יהודית ביידיש, ערבית יהודית, אנגלית, צרפתית והונגרית.

ערבית יהודית בגדאדית

ערבית יהודית בגדאדית (בערבית: عربية يهودية بغدادية, עַרָבִּיָּה יְהוּדִיַּה בַּגדָאדִיַּה) הוא הדיאלקט הערבי המדובר על ידי יהודי בגדאד וערים אחרות בדרום עיראק. ניב זה שונה מהדיאלקט המדובר של היהודים בצפון עיראק, כגון מוסול וענה.

הדיאלקטים של בגדאד והצפון נחשבים כתת-דיאלקטים של ערבית יהודית-עיראקית. כמו ברוב הקהילות דוברות הערבית יהודית, סביר להניח שיהיו מעטים, אם בכלל, דוברי הדיאלקטיקה הערבית-יהודית-עיראקית שעדיין מתגוררים בעיראק. אלא שהדיאלקטים האלה נשמרו או עומדים בפני סכנה קריטית בתוך התפוצות היהודיות-עיראקיות, דהיינו אלה של ישראל וארצות הברית. בשנת 2014, הסרט "מפריח היונים (סרט)", שהוסרט בעיקר בדיאלקט יהודי בגדאדי, הפך לסרט הראשון שבוצע כמעט לחלוטין ביהודית-עיראקית ערבית.

שפות יהודיות

שפות יהודיות (או לשונות היהודים) הן ניבים מיוחדים של שפות ששימשו לדיבור של יהודים במהלך תקופת הביניים של העברית ובעת החדשה, כגון גרמנית-יהודית (עברי-טייטש, יידיש), ספרדית-יהודית (לאדינו, ספאניולית, ז'ודזמו), ערבית-יהודית, פרסית-יהודית ועוד ועוד.

בעקבות התהפוכות שחלו בעולם היהודי החל מסוף המאה ה-19, ובהן ההגירה מאירופה לאמריקה, תחיית הלשון העברית, השואה, הקמת מדינת ישראל וההגירה אליה מאירופה ומארצות האסלאם, הצטמצם מאוד מספרם של הדוברים בשפות היהודיות, וחלק מהן אף נכחדו או עומדות בפני הכחדה. עם זאת, בשנת 1996 נחקקו חוק הרשות הלאומית לתרבות היידיש, וחוק הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו: כשמטרתם הקמת גופים והקצאת תקציבים לצורך שימור שפות אלו, בעוד אי-הכללת יתר השפות היהודיות לצורכי שימור. בנוסף ניתן להצביע על שלבים ראשונים בהתפתחות שפות יהודיות חדשות, בעיקר אנגלית-יהודית בצפון אמריקה.

תימנית-יהודית

תימנית־יהודית היא דיאלקט של ערבית יהודית שמדובר על ידי יהודי תימן. זוהי שפה מעורבת, שמורכבת ברובה מהשפה הערבית המדוברת בתימן, אך מכילה גם יסודות עבריים. ניב זה של ערבית נכתב, כמו ניבי ערבית־יהודית אחרים, בכתב עברי. היו הבדלים ברורים בין מחוזות ואזורים שונים בתימן, שלכל אחד מהם היה דיאלקט משלו.לבד מתימנית־יהודית, שימשו את היהודים בתימן שפות נוספות: עברית מקראית במקרא, עברית משנאית וארמית בלימוד המשנה, הגמרא ותרגום אונקלוס, וערבית־בינונית יהודית כשנלמד תפסיר רב סעדיה גאון, כתבי הרמב"ם וחכמים תימנים בני אותו דור. בדיבור עם מוסלמים יושבי תימן השתמשו היהודים בשפת המדינה, הערבית־תימנית. השפה שימשה גם כשפה העממית של נשות תימן, שבה הוּשְׁרה שירתן.

תראבוט

תראבוט-התחברות (בערבית: تـرابـط - هتحبروت) היא תנועה ישראלית הרואה עצמה כ"תנועה ערבית-יהודית לשינוי חברתי ופוליטי".

שפות וניבים יהודיים
שפות אפרו-אסיאתיות
שפות שמיות
עברית עברית מקראיתהעברית בתקופת בית שנילשון חז"לתקופת הביניים של העבריתעברית ישראלית
הגיית העברית הגייה אשכנזיתהגייה ספרדיתהגייה תימנית • הגייה טברנית
ארמית ארמית מקראית • ארמית בבליתארמית גלילית • ארמית התרגום • ארמית שומרונית • ארמית חדשה צפון-מזרחית (כורדית-יהודית) • לישאנא דידן • לישאניד דינן • נאש דידן
ערבית ערבית יהודית • עיראקית יהודיתמרוקאית יהודיתטריפוליטאית יהודית • תוניסאית יהודית • תימנית יהודית
שפות שמיות דרומיות געז
שפות אפרו-אסיאתיות אחרות
שפות כושיות כיילה • קווארה
שפות ברבריות ברברית יהודית
שפות הודו-אירופיות
שפות גרמאניות יידיש • כליזמר לשון • גנבים לשון • בעל עגלה לשון • קצב'ס לושן • שערער לשון • הענטשקע לשון • שפת הסימנים האידית • לכודישמאזהמטה
אנגלית יינגליש • היבגליש • ישיביש
שפות רומאניות יהודיות איטלקית יהודיתאראגונית יהודיתחכיתיה • טטואני • לאדינולטינית יהודיתפורטוגזית יהודיתפרובנסלית יהודיתצרפתית יהודיתקטלאנית יהודית
שפות איראניות איספאהנית יהודית • בוכריתג'והורי • גולפאיגנית • ג'ידי • חמדאנית יהודית • יאזדית יהודית • קרמנית יהודית • קשאנית יהודית • שיראזית יהודית
אחרות יווניטיקה (יוונית) • צ'כית יהודית (סלאבית) • מרטהי יהודית (הודו-ארית)
קבוצות אחרות
שפות טורקיות קראימית • קרימצ'קית • כוזרית
שפות דראווידיות קוצ'ינית
שפות כרתווליות גאורגית יהודית
קטגוריה: שפות יהודיות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.