עקיבא ארנסט סימון

פרופ' עקיבא ארנסט סימון (Ernst Simon‏; 15 במרץ 1899, יד באדר ב תר"ס ברלין18 באוגוסט 1988, ירושלים), פילוסוף וחוקר חינוך, מרצה לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. מאנשי "ברית שלום". חתן פרס ישראל בחינוך לשנת תשכ"ז.

עקיבא ארנסט סימון
Ernst Simon
עקיבא ארנסט סימון
ענף מדעי חינוך
ארצות מגורים ישראל
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל בחינוך לשנת תשכ"ז.

קורות חייו

בגרמניה

סימון נולד בברלין בירת הקיסרות הגרמנית בשנת 1899 לאפרים גוטהולד סימון וססיליה לבית ליפמן, דור חמישי לרבי עקיבא איגר (הראשון, מהלברשטאדט). הוא גדל כבן למשפחה יהודית מתבוללת וכפטריוט גרמני. אביו היה מנהל בחברה מסחרית בברלין. היה הבכור מבין שלושה אחים, אחיו הצעירים היו פריץ מיכאל והנס. נסחף בהתלהבותם של צעירי גרמניה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא בהיותו בן 17 (מרץ 1916) ונשלח לחזית כלוחם בגדוד תותחני שדה. באותה שנה נפצע בוורדן, אך חזר לשרת במהלך 1917 עד תום המלחמה. בתקופת שירותו נתקל סימון בתופעות אנטישמיות, שכוּונו הן כלפיו אישית והן כלפי ציבור החיילים היהודים. למרות שיהודים רבים נפלו בחפירות, היו שטענו כי הם לא תרמו דיים וכי הם משתמטים מהלחימה. רוח זו הביאה מהפך בנפשו, והוא הפך לציוני. במהלך המלחמה בזמן הגנה על מחסן תחמושת, הוא הצליח לנטרל רימון שנזרק לעבר המחסן. בעקבות מעשה זה הוא זכה במדליית צלב הברזל של הצבא הגרמני.

בשנת 1919 החל את לימודיו בברלין ובפרנקפורט ע"נ מיין. בשנת 1923 סיים תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא: "ראנקה והגל". בזמן לימודיו הכיר את הפילוסוף והמחנך פרנץ רוזנצווייג שהטביע חותם מכריע על התפתחותו הדתית וההגותית, את הרב האורתודוקסי המתון נחמיה אנטון נובל, ואת מרטין בובר - פילוסוף וחוקר החסידות, שהשפיע עליו רבות גם בהמשך חייו. בובר הוציא לאור עיתון בשם "דֶר יוּדֶה" (Der Jude, 'היהודי'), וסימון כתב בעיתון זה וערך כעורך משנה את שני הכרכים האחרונים של העתון.

כתלמיד קרוב של רוזנצווייג היה ממייסדיו וממוריו המרכזיים של "בית המדרש היהודי החופשי" (Freies Jüdisches Lehrhaus) בפרנקפורט ע"נ מיין, שהקים רוזנצווייג. הוא לימד שם מספר שנים ואף ייסד את המניין שהתכנס בביתו של רוזנצוויג שהיה משותק ומרותק למיטתו באותן שנים.

בישראל

סימון ואשתו טוני (לבית רפופורט) עלו לארץ ישראל בשנת 1928. בשנותיו הראשונות בארץ לימד היסטוריה בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1934 שב לגרמניה למשך חצי שנה, לפי הזמנתם של בובר וראשי הנציגות הארצית של יהודי גרמניה (Reichsvertretung der Deutschen Juden), ליאו בק ואוטו הירש, ושם הצטרף למרכז לחינוך יהודי למבוגרים שהקים בובר. חינוך יהודי למבוגרים בתקופת המשטר הנאצי דרש זהירות רבה מהמורים והתלמידים כאחד, והם נאלצו להשתמש לעיתים ברמזים כדי למנוע הלשנות. בשובו עבר עם משפחתו לירושלים, שם התגורר בשכונת רחביה, מעוזם של האינטלקטואלים. עם שובו מגרמניה הוזמן על ידי בן ציון דינבורג לשמש כמורה לפילוסופיה יוונית בבית ספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית, שהוקם בשנים אלה, ובית המדרש למורים העברי. בשני מוסדות אלה שימש תקופות מספר כמנהל. בשנת 1939 הצטרף לסגל האוניברסיטה העברית למחלקה לחינוך כמרצה לפילוסופיה ותולדות חינוך. בשנת 1950 קיבל מינוי של פרופסור חבר, ב-1955 פרופסור מן המניין[1] ואחר כך למנהל בית הספר לחינוך. בתפקיד זה כיהן עד לפרישתו מהוראה באוניברסיטה בשנת 1967.

סימון היה מנציגי מפלגת "עלייה חדשה" באספת הנבחרים הרביעית (שכיהנה בשנים 1944-1949). היה חבר בתנועות שלום (ראו פעילות חברתית-פוליטית להלן). היה ממייסדי מכון ליאו בק (מכון לחקר תולדות יהדות גרמניה), פרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בעולם (בין השאר פרופסור בסמינר לתאולוגיה יהודית בניו יורק). חיבר ספרים ומאמרים רבים, והיה בין השאר שותף לעריכת האנציקלופדיה החינוכית.

Ernst Simon-67
עקיבא ארנסט סימון במעמד קבלת פרס ישראל במעמד שר החינוך זלמן ארן, מאי 1967

בשנת 1967 הוענק לו פרס ישראל בחינוך לשנת תשכ"ז, ובשנת 1969 הוענקה לו בפרנקפורט מדליית בובר-רוזנצוויג לאות הוקרה על תרומתו לדיאלוג היהודי-נוצרי.

סימון נפטר בשנת 1988, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים[2]. השאיר אחריו את אשתו ושני ילדיו: בנו פרופ' אוריאל סימון, מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מראשי תנועת מימד; ובתו חנה גרינברג, ממייסדות בית הספר סדברי ואלי.

ארכיונו מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים.[3]

פעילות חברתית-פוליטית

יהדותו של סימון הייתה "יהדות הומניסטית". פעילותו הפוליטית הייתה בתנועות חוץ-פרלמנטריות שדגלו בדרך פייסנית בסכסוך הישראלי-ערבי. עם עלייתו ארצה, הצטרף לחבריו בובר, שלום ואחרים לתנועת "ברית שלום" – אגודת אנשי רוח שמאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 שאפה לדו-קיום יהודי-ערבי בארץ ישראל. ביולי 1941 הכריז בכינוס בבן שמן שלעם הערבי זכות על הארץ כמו לעם היהודי. נאום זה והתבטאויות נוספות שלו גרמו לצעדים אלימים נגדו: בספטמבר של אותה שנה הושלכה פצצה לביתו, ובאחד הימים התפרצו אנשים לכתת הלימוד שלו והיכוהו.[4] בשנת 1942 חבר לפרופ' י' ל' מאגנס (מראשי "ברית שלום") ולאחרים, בהם הנרייטה סאלד, מייסדת "עליית הנוער", לסיעת "איחוד", שיחד עם "השומר הצעיר" דגלו בהקמת מדינה דו-לאומית. סימון התנגד לבן-גוריון ולדרכו המדינית. בשנת 1961 אף קרא להקים ממשלת שלום ללא בן-גוריון.

סימון היה ממבטאיה המובהקים של יהדות דתית-ליברלית בישראל. במשך עשרות שנים היה חבר פעיל ומרכזי בבית הכנסת הייקי-הליברלי "אמת ואמונה", שסדרי התפילה בו היו מסורתיים למדי, כולל ישיבה נפרדת לגברים ולנשים, אך ללא מחיצה של ממש. הוא הרבה לשאת דרשות בקהילה זו וביטא בהן שילוב של למדנות יהודית, קריאה נבואית לצדק חברתי ולשלום ומעוגנות מעמיקה בתרבות הכללית. סימון, שהושפע עמוקות ממרטין בובר, צעד בשאלת היחס למצוות המעשיות, בעקבות פרנץ רוזנצווייג.

לאחר מלחמת ששת הימים היה חבר בתנועה לשלום וביטחון שהוקמה בשנת 1969. הוא נאם בהפגנות התנועה, שקראה להכרה בזכות ההגדרה עצמית לפלסטינים והחזרת השטחים שנכבשו במלחמה.

כאיש חינוך עסק בהוראה בבתי ספר ובאוניברסיטה ובחינוך מבוגרים. הוא היה יועץ חינוכי וחבר "הוועדה לעליית הנוער הדתי" שבין השאר הקימה מסגרת חינוכית דתית בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".

הוא הרבה להביע את דעותיו במאמרים ומכתבים למערכת (בעיקר לעיתון "הארץ"). בקרב חוגים דתיים לא תמיד היו דעותיו מקובלות למרות היותו יהודי שומר-מצוות, הוא היה נוהג לומר ש"עם האנשים אתם הוא מתפלל, הוא אינו יכול לדבר, והאנשים שאִתם הוא מדבר, אינם מתפללים...".

הגותו ומחקריו

סימון שהתגייס לצבא כיהודי "אגנוסטי ובור" כדבריו, השתחרר כיהודי מקורב לדת היהודית וכציוני. לאחר שחרורו התמודד עם שלוש שאלות:[5]

  • "היחס שבין גבורה צבאית לאומץ אזרחי והתפקיד של הדמיון..."
  • "האפשרות להבדיל בין עמדה אנטי – מילטאריסטית לבין השקפה פאציפיסטית – עקרונית"
  • "מה בין ציונות ליהדות דתית"

סימון נתן ביטוי לשאלות אלה באישיותו ובדרכו בחיים כהומניסט מאמין, כציוני, כפעיל שלום וכמחנך.

מכתביו בעברית

  • ‫פסטאלוצי וקורצ’אק: חלוצים לחינוך סוציאלי (ספריה פידגוגית קטנה, ב), תל אביב: אורים, 1949.
  • עקיבא ארנסט סימון, חיים איזק (עורכים), משנת פסטאלוצי, מבחר מקורות, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1953.
  • ‫על פראנץ רוזנצווייג, במלאת כ"ה שנה לפטירתו (דיוני בית הלל), הוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, 1956.
  • חיים אורמיאן (עורך ראשי), אנציקלופדיה חינוכית: אוצר ידיעות על החינוך בעם ישראל, ירושלים: הוצאת משרד החינוך והתרבות מוסד ביאליק, תשי"ט-תשכ"ט:
    • עקיבא ארנסט סימון (עורך), כרך א: יסודות החינוך, תשכ"א.
    • עקיבא ארנסט סימון, אהרון פריץ קליינברגר ועזריאל שוחט (עורכים), כרך ד, תולדות החינוך, תשכ"ד.
  • קוו-התיחום: לאומיות, ציונות והסכסוך היהודי-ערבי במשנת מרטין בובר ובפעילותו, המרכז ללימודים ערביים, גבעת חביבה, 1973.
  • האם עוד יהודים אנחנו: מסות, הוצאת ספרית פועלים, תל אביב, 1982.
  • הזכות לחנך, החובה לחנך: מסות, הוצאת ספרית פועלים, תל אביב, 1983.
  • יעדים, צמתים, נתיבים: הגותו של מרדכי מ' בובר: מסות, הוצאת ספרית פועלים, תל אביב, 1985.
  • פרקי חיים: בנין תוך חורבן, תרגם אברהם טוביאס, הוצאת ספרית פועלים בשיתוף מכון ליאו בק, תל אביב, 1986.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ העלאות באוניברסיטה, דבר, 15 באוגוסט 1955
  2. ^ המצבה ומקום הקבר של ארנסט עקיבא סימון, באתר "פרויקט גלעד"
  3. ^ ארכיון עקיבא ארנסט סימון באתר הספרייה הלאומית
  4. ^ דני יעקובי, "ראשיתה של הכשרה מקצועית באוניברסיטה מחקרית: הקמת המחלקה לחינוך באוניברסיטה העברית" בתוך: חגית לבסקי, עורכת, תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים - התבססות וצמיחה, הוצאת מאגנס (2005), עמ' 491–492.
  5. ^ עקיבא ארנסט סימון, פרקי חיים: בנין תוך חורבן, תרגם אברהם טוביאס, הוצאת ספרית פועלים בשיתוף מכון ליאו בק, תל אביב, 1986.
15 במרץ

15 במרץ הוא היום ה־74 בשנה (75 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 291 ימים.

18 באוגוסט

18 באוגוסט הוא היום ה-230 בשנה בלוח הגרגוריאני (231 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 135 ימים.

1988 בישראל

1988 בישראל (ה'תשמ"ח-ה'תשמ"ט) הייתה השנה בה חגגה 40 שנה מיום היווסדה.

אברהם שפירא (פצ'י)

אברהם שפירא (פצ'י) (נולד ב-1935 בחיפה) הוא עורך והיסטוריון תרבותי, מורה, חוקר ומנהיג תרבותי, ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית.

אוריאל סימון

אוריאל סימון (נולד ב-1929) הוא חוקר ופרשן מקרא ישראלי, פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר-אילן.

אנציקלופדיה חינוכית

אנציקלופדיה חינוכית היא אנציקלופדיה מקצועית לתחום החינוך שיצאה לאור בשנים 1959–1969 על ידי משרד החינוך ומוסד ביאליק.

ד' בניסן

ד' בניסן הוא היום הרביעי בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

ה' באלול

ה' באלול הוא היום החמישי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

ה'תרנ"ט

ה'תרנ"ט (5659) או בקיצור תרנ"ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-17 בספטמבר 1898, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 4 בספטמבר 1899. שנה מסוג זחא, איננה מעוברת, ואורכה 353 ימים. זו שנה שלישית לשמיטה.

ה'תשכ"ז

ה'תשכ"ז (5727) או בקיצור תשכ"ז היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-15 בספטמבר 1966, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 4 באוקטובר 1967. שנה מסוג השג, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשכ"ז 19 שנות עצמאות.

ה'תשמ"ח

ה'תשמ"ח (5748) או בקיצור תשמ"ח היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-24 בספטמבר 1987, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 11 בספטמבר 1988. שנה מסוג הכז, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשמ"ח 40 שנות עצמאות.

התיכון ליד האוניברסיטה

התיכון ליד האוניברסיטה, המכונה בראשי תיבות ליד"ה (שם קודם: תיכון בית הכרם), הוא בית ספר הכולל חטיבת ביניים ובית ספר תיכון ליד האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים.

התנועה לשלום וביטחון

התנועה לשלום וביטחון הייתה תנועה פוליטית לא-מפלגתית אשר הוקמה ביולי 1968. התנועה הייתה מהראשונות שקראו לנסיגה מהשטחים ולהכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני ולהקמת ישות פלסטינית עצמאית לצד ישראל. התנועה הוקמה על ידי קבוצת מרצים באוניברסיטאות ופעילים ממפלגות השמאל ועמד בראשה פרופ' יהושע אריאלי. בין הפעילים בה היו גדי יציב, מוטי אשכנזי, שמחה פלפן ופרופ' עקיבא ארנסט סימון. עם פעילי התנועה נמנה גם חבר הכנסת לשעבר מהמפד"ל, משה אונא.בשנת 1970, עם תחילת הניסיונות לחידוש היישוב היהודי בחברון יצאה התנועה נגד ניסיונות אלה. בהמשך אותה שנה קראה התנועה לפירוק ממשלת הליכוד הלאומי ולהחלפתה בממשלת יוזמת שלום. בתחילת 1971 פרסמה התנועה גילוי דעת השולל את ההתנחלות. בנוסף תמכה התנועה בקבלת יוזמת יארינג.לאחר מלחמת יום כיפור התנועה חדלה מפעילות וכעבור מספר שנים תפסה "שלום עכשיו" את מקומה בשמאל הלא מפלגתי.

מיכאל רוזנק

פרופ' מיכאל רוֹזְנַק (Rosenak; ‏23 בדצמבר 1932 - 14 במאי 2013) היה פילוסוף של החינוך היהודי.

נתן חפשי

נתן חֹפְשי (פרנקל) (לעיתים בכתיב מלא: חופשי;‏ 1889, וולברום, פלך קיילצה, האימפריה הרוסית (פולין) – 1980, תש"ם ישראל) היה איש העלייה השנייה (1909), ממייסדי נהלל, מראשוני הפציפיסטים הציוניים בארץ ישראל, צמחוני וטבעוני, דובר שמונה שפות, ומהמנהיגים הרוחניים של תנועת "ברית שלום" ו"איחוד". מייסד ויושב-ראש אגודת סרבני מלחמה מטעמי מצפון בארץ-ישראל. בעל השפעה רבה על עקיבא ארנסט סימון, ואחד ממשתפי הפעולה העיקריים עם מרטין בובר. השפיע גם על משה דיין בנהלל, והיה חבר נפש של בנימין מונטר שנהרג בתל חי. בהשקפותיו הושפע מכתבי טולסטוי, א.ד. גורדון וגנדי.

סימון

האם התכוונתם ל...

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

עונג שבת (אגודה)

עונג שבת היה יוזמה של חיים נחמן ביאליק למפגשים של הציבור ביישוב עם אנשי רוח, שנערכו מדי שבת בתל אביב, ובהם ניתנו הרצאות בקשת רחבה של תחומי דעת, בהם תנ"ך, תלמוד, היסטוריה, פילוסופיה, גאוגרפיה, בוטניקה ועוד. מפגשים אלה החלו בתחילת 1927 והמשיכו להתקיים עשרות שנים לאחר מותו של ביאליק. לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.

את המניע ליוזמה זו הציג הסופר הלל בבלי בדברים שאמר לו ביאליק:

בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול. לא תהיה לנו תקומה. ... יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד 'חיזוק שבת' או 'עונג שבת'. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת.בדצמבר 1926 נוסדה אגודת "עונג שבת", וכעבור חודש, בשבת פרשת יתרו, חנך ביאליק את מפגשי "עונג שבת" בקונסרבטוריון שולמית. לאחר שהייתה אכסניה זו צרה מלהכיל את כל המבקשים להשתתף בה, עברו המפגשים לאולם של גימנסיה הרצליה, שבו היה מקום ל-500 איש. במאי 1929 נחנך אולם "אוהל שם", שבו 1,200 מקומות, כמשכנו הקבוע של מפעל "עונג שבת". גם אולם גדול זה לא הספיק לכל המבקשים להשתתף במפגשים אלה.

ביאליק הנחה את המפגשים ונשא דברי סיכום בסוף כל הרצאה. מפעם לפעם אף הרצה בעצמו. עם המרצים במפגשי "עונג שבת" נמנו הרב פרופ' שמחה אסף, הסופר יהודה בורלא, פרופ' ש"ד גויטיין, ד"ר משה גליקסון, אפרים הראובני, ד"ר חיים הררי, פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני (טורצ'ינר), יוסף מיוחס, פרופ' עקיבא ארנסט סימון, פרופ' גרשם שלום, פרופ' משה זילברג ועוד. קדמה להרצאות שירה בציבור בהנחיית מנשה רבינא, פורדהאוז בן ציסי ושלמה רביץ.

לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.

צבי לם

צבי לָם (Zvi Lamm;‏ 15 בינואר 1921 – 17 בדצמבר 2004) היה איש חינוך ישראלי, פרופסור לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס א.מ.ת במדעי החברה (2004).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.