עמרם מצנע

עמרם מִצְנָע (נולד ב-20 בפברואר 1945, ז' באדר ה'תש"ה) הוא איש ציבור ישראלי. כיהן כאלוף בצה"ל, ראש עיריית חיפה (19932003), חבר כנסת, יושב-ראש מפלגת העבודה וראש הוועדה הקרואה בירוחם.

עמרם מצנע
Amram Mitzna 2019
עמרם מצנע, תל אביב, 2019
מדינה ישראל  ישראל
השכלה אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת הרווארד
סיעה עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, התנועה
חבר הכנסת
17 בפברואר 200318 בנובמבר 2005
(שנתיים ו-39 שבועות)
5 בפברואר 201331 במרץ 2015
(שנתיים ו-7 שבועות)
כנסות ה־16, 19
יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט ה־22
22 באפריל 201331 במרץ 2015
(שנתיים)
ראש עיריית חיפה ה־16
19932003
(כ־10 שנים)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
עמרם מצנע
לידה עפולה
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19631993
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור המופת  עיטור המופת
צל"ש הרמטכ"ל  צל"ש הרמטכ"ל

ביוגרפיה

מצנע נולד כעמרם מצנר בקיבוץ דברת להורים שעלו מגרמניה במסגרת העלייה החמישית. כשהיה בן 6, עברה המשפחה לכפר הנוער הדסה נעורים שם עבדו הוריו. ב-1954 עברו לקריית חיים ולאחר מכן לחיפה.

מצנע הוא בוגר מחזור ט' של הפנימייה הצבאית לפיקוד ומחזור מ"ד של בית הספר הריאלי העברי בחיפה, והחל משנת 1963 היה לאיש צבא. במהלך שירותו הצבאי, סיים תואר ראשון בגאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה (1977). מצנע הוא בוגר "המכללה למלחמה" של צבא ארצות הברית בפנסילבניה (1979), בוגר התוכנית לאנשי ציבור בכירים במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית (1989), ובעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה (1990).

תקופת שירותו בצבא

בשנת 1963, התגייס מצנע לצה"ל, שובץ בחיל השריון ושם עבר הכשרה כלוחם ומפקד טנקים. בהמשך השלים קורס קציני שריון ומילא בחיל זה את רוב תפקידיו הצבאיים, עד מפקד אוגדה סדירה, בחיל השריון.

בין התפקידים שמילא בצבא: מג"ד שריון בחטיבה, מפקד קורס קציני שריון, קצין אג"ם של גייסות השריון, מפקד עוצבת ראם, מפקד חטיבה 188, מפקד חטיבה 460, מפקד עוצבת געש, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל, ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל, ראש אגף התכנון ומפקד פיקוד המרכז בזמן האינתיפאדה הראשונה.

במלחמת ששת הימים שירת כקצין מבצעים בדרגת סגן בגדוד 79 של השריון. הוא נפצע שלוש פעמים, אך המשיך בלחימה. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת[1]. באוקטובר 1973 מונה למפקד קורס קציני שריון, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, הוקם מטנקי המגח שבקורס גדוד 196, שאויש במדריכים, צוערים וחניכי קורס מפקדי טנקים. הגדוד נשלח לגזרה המרכזית של סיני, ושם צורף לחטיבה 14. לאחר מספר ימי לחימה קשים, קיבל מצנע לפיקודו גם את גדוד 79 שנשחק בלחימה ומפקדו נפצע קשה מאד. הגדוד המאוחד לחם בקרב החווה הסינית[2], ומצנע המשיך לפקד עליו אף שנפצע. רק לאחר התארגנות והעברת פיקוד מסודרת, פונה לבית החולים איכילוב. על מעשה זה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל[3][4].

בין יוני 1975 – יולי 1976 שמש כמח"ט חטיבה 188.

בשנים 1980–1981 פיקד על אוגדה 36 בדרגת תת-אלוף. באוקטובר 1981 מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[5]. במלחמת לבנון הראשונה כיהן גם כראש מטה הגיס הצפוני בפיקודו של יאנוש בן-גל. לאחר אירועי סברה ושתילה מתח ביקורת על שר הביטחון, אריאל שרון, בנוגע למטרות המלחמה. הוא הודיע על פרישתו משירות הקבע והבהיר למפקדיו כי מדובר במחאה פוליטית[6], שהוא איבד את האמון בדרג האחראי על הצבא וכי יוכל לחזור לצבא רק אחרי ששר הביטחון יתפטר[7]. לאחר שיחות עם הרמטכ"ל וראש הממשלה, יצא לחופשה קצרה וחזר לפקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לטענת הרמטכ"ל, רפאל איתן, הורשה מצנע לחזור לתפקידו לאחר שחזר בו בכתב מדבריו[8]. דוד מגן אמר שמצנע חזר בו בעצתו של עזר ויצמן שיעץ לו לא לתת לרמטכ"ל הזדמנות להדיחו[9].

בהמשך כיהן כראש מחלקת מבצעים, וכיהן בראש ועדת חקירה לבדיקת שריפה בה נספו שמונה חיילים[10]. בינואר 1986 הועלה לדרגת אלוף ומונה לעוזר ראש אג"ם, כיהן כמפקד פיקוד המרכז בין השנים 1987 ל-1989, בתקופת האינתיפדה הראשונה. תפקידו האחרון בצה"ל היה ראש אגף התכנון, בשנים 1989 - 1993.

ראש עיריית חיפה

5WeizmanMitsnaSaar5
ראש עיריית חיפה עמרם מצנע בטקס קבלת פנים לקורבטה טילים דגם סער 5

בשנת 1993, מיד לאחר שחרורו מצה"ל, החליט לרוץ לראשות העיר חיפה בהשפעת ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, והתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה. הוא רץ נגד ראש העיר המכהן, אריה גוראל, וזכה. לאחר מכן זכה לרוב גדול בבחירות לראשות העיר וגם במועצת העיר, אז סיעתו זכתה ב-13 מושבים במועצת עיריית חיפה. יונה יהב, לימים - מחליפו, מונה לסגנו.

בתקופתו כראש העיר חיפה, פעל בין היתר לקידום מערכת החינוך והשלמת התקנת מחשבים בכל רובדי המערכת. הוא ניסה ליצור אקלים עסקי ותנופת פיתוח של מרכזים מסחריים במטרה למשוך משקיעים פרטיים וציבוריים. הוא אחראי לבניית תשתית תחבורה הכוללת כבישים, מחלפים, גשרים, יזם הוספת תחנות רכבת ובניית מסוף תעופה לטיסות קצרות טווח. בתקופת כהונתו של מצנע קודמו פרויקטים ארכיטקטוניים רבים בעיר, אשר לגבי טיבם של חלקם קיימת מחלוקת. בתקופתו אושרו רבי קומות על הרכס ובמורדות הכרמל וקודמו יציאות נוספות ממנהרות הכרמל[11]. נטען כי[דרוש מקור] קידום הקמת קניונים בחוצות העיר, אשר נעשה בתקופתו, החליש מאד את המסחר בעיר התחתית ובהדר. התנגדות למיזמים שאישר הולידה את הקמת תנועות הירוקים בחיפה ואת "פורום ציבורי כרמל".

בנובמבר 1998 נבחר לקדנציה שנייה ברוב של 65% מקולות הבוחרים. בנוסף כיהן כיו"ר אגד ערים חיפה לאיכות הסביבה, ויו"ר הנהלת רשות נחל הקישון.

החברות בכנסת וראשות הוועדה הקרואה בירוחם

בשנת 2002 רץ לראשות מפלגת העבודה ומולו התמודדו היו"ר דאז, בנימין בן אליעזר, וחבר הכנסת חיים רמון. מצנע זכה ברוב גדול בבחירות המקדימות, והוביל את מפלגתו בבחירות לכנסת ה-16, בהתמודדות מול אריאל שרון. בבחירות אלה נקט קו מדיני שמאלי מובהק, וקרא לפירוק התנחלויות בעזה. כוחה של מפלגת העבודה הצטמצם בבחירות אלה מ-26 ל-19 מנדטים. מצנע שימש כראש האופוזיציה במשך פחות מארבעה חודשים, עד מאי 2003, אז התפטר מראשות מפלגת העבודה. כחבר הכנסת, שימש חבר ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה. מצנע היה מיוזמי הסכם ז'נבה.

אף שהתנגד לכך בעבר, לקראת סיום שנת 2004 החליט לצדד בכניסת מפלגתו לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד, על מנת לאפשר לשרון ליישם את תוכנית ההתנתקות מעזה, תוכנית שלדעת מצנע הרחיקה לכת אף מעבר למצע הבחירות שלו שנתיים לפני כן.

ב-13 בנובמבר 2005 הודיע מצנע על פרישתו מהכנסת, על מנת לכהן כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם, לאחר המשבר הקשה בעירייה והדחת ראש העיר[12]. בנאום הפרישה מהכנסת אמר: "אני מאמין שבלכתי לירוחם אתרום מניסיוני לשיקום המקום, ויחד עם זאת אשמש כדוגמה וחיזוק לרוח ההתנדבות במדינת ישראל. אני תקווה שעשייה זו תוכיח שגנרלים במילואים, חברי כנסת וראשי ערים לשעבר יכולים וצריכים להמשיך ולתרום לא רק בממשלה ובמסדרונות השלטון, אלא גם בחזית העשייה, בשטח, בהתמודדות עם הבעיות".

כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם פעל מצנע לשיפור מערכת החינוך ואיכות הסביבה וקידם פרויקטים לפיתוח תשתיות, ביניהם הקמת עיר הבה"דים (בסיסי הדרכה של צה"ל) באזור ירוחם. בירוחם היו אמורות להתקיים בחירות בנובמבר 2008, אלא ששר הפנים, מאיר שטרית, החליט להאריך את כהונתו של מצנע בשנתיים נוספות בטענה כי לא הושגה בירוחם יציבות שלטונית מספקת על מנת לקיים מערכת בחירות. קבוצה מתושבי ירוחם עתרה לבג"ץ כנגד החלטה זו, בטענה שנמנעת מתושבי ירוחם הזכות הדמוקרטית לבחירות. לעתירה צורפה עצומה בחתימת 700 מתושבי ירוחם. מן העבר השני, תושבים אחרים הביעו את שביעות רצונם מפועלו של מצנע ובירכו על המשך כהונתו. מעל אלף בני אדם חתמו על עצומת תמיכה שהוגשה לשר הפנים. בג"ץ פסק כי יש להשאיר את החלטת שר הפנים במקומה ואישר את החלטת שטרית להארכת הכהונה[13].

בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום ה-112 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת. על תרומתו הייחודית לחיזוק איכות השלטון ולקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע "אות אביר איכות השלטון" לשנת 2007. על התנדבותו והיחלצותו כיושב ראש הוועדה הקרואה ירוחם, על תרומתו הייחודית לקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע פרס "ממשיך דרכו של בן-גוריון", תש"ע-2009. בשנת 2010 זכה בפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי, בתואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון[14] וכן בתואר דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון.

בנובמבר 2010, התקיימו בחירות בירוחם. מצנע סיים את תפקידו והעביר את ניהול המועצה המקומית למנצח בבחירות, מיכאל ביטון, בדצמבר 2010.

חזרה לפוליטיקה הארצית

עמרם מצנע
עמרם מצנע במהלך הפגנה בכיכר הבימה, הפגנה למען השלום

במאי 2011 הודיע מצנע על כך שיתמודד בשנית על ראשות מפלגת העבודה, בהודעה שפרסם על התמודדותו כתב מצנע: "לאחר עזיבתי את הכנסת ב-2005 הקדשתי את חמש השנים האחרונות לפעילות בחזית החברתית ובפריפריה. היום אני שב ומבקש את אמון חברי מפלגת העבודה. אני עושה זאת, כי המציאות במדינת ישראל ובחברה הישראלית לא מאפשרת לשבת ולהתבונן מהצד. כל מי שמאמין במדינה, חייב להתגייס לפעולה ואני החלטתי להתגייס". בפריימריז שנערכו בספטמבר אותה שנה, סיים במקום הרביעי והאחרון עם כ-12 אחוזים מקולות הבוחרים.

ב-2 בדצמבר 2012 הודיע מצנע על הצטרפותו למפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני, הוא הוצב במקום השני ברשימתה לבחירות לכנסת ה-19 ונבחר לכנסת.

בכנסת ה-19 מונה לשמש יושב ראש ועדת החינוך אחרי שאיבד את התיק להגנת הסביבה לעמיר פרץ.

ב-5 במרץ 2014 קיבל מצנע את פרס "אות הפרלמנטר" למושב החורף של הכנסת ה-19, של המכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם חברת הכנסת מיכל רוזין[15].

בשלהי דצמבר 2014 והכנסת התשע עשרה הודיע מצנע על פרישה מהחיים הפוליטיים.

תפקידים נוספים

בשנים 2008 – 2011 כיהן כחבר בדירקטוריון התעשייה האווירית.

עד היבחרו בשנית לכנסת, בשנת 2013, שימש מצנע מרצה במכללה החברתית-כלכלית.

משפחתו

נשוי לעליזה, מורה בגמלאות. לזוג שלושה ילדים.

Amram Mitzna
עמרם מצנע, 2009

עד 2013 התגוררו מצנע ורעייתו בחיפה. באוגוסט 2013 עבר הזוג להתגורר בתל אביב. בראיון עמו סיפר מצנע כי החליט לעבור לתל אביב לאחר צאתה של אשתו לגמלאות, לטענתו, כדי שיהיו קרובים יותר לנכדיהם[16].

לקריאה נוספת

ראו גם פורטל חיפה

  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת 'רעות', תשע"ג–2013, עמ' 295, 398–400, 407, 410–414, 423–425, 427, 431, 334–335.
  • שי חורב, עמרם מצנע, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 243, 2018.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סרן מצנע עמרם, דבר, 8 בנובמבר 1967
  2. ^ אביחי בקר. צילום: איל טואג, האיש והאגדה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2002.
  3. ^ טל זגרבה, גדוד שלם הקשיב לי. ידעתי שאני צריך לשמור על פאסון, באתר הגבורה, במחנה, 07.10.008, כפי שהועלה ב"אתר הגבורה".
  4. ^ צל"שי רמטכ"ל, דבר, 24 בספטמבר 1975
  5. ^ עמרם מצנע יחליף את דב תמרי, מעריב, 6 באוקטובר 1981
  6. ^ אברהם דיסקין, מאלטלנה עד הנה, הוצאת כרמל 2011, עמ' 238
  7. ^ אמנון לורד, האהבה שאינה מעזה לקרוא לעצמה בשם, נתיב, 2004
  8. ^ רפול: לא היה אף רגע, מעריב, 10 באוקטובר 1982
    רפול: 3 הקצינים שביקרו את שרון כבר חזרו בהם מדבריהם, מעריב, 22 באוקטובר 1982
  9. ^ יוסף וקסמן, בגין: נצטרך לכבוש המדינה הפלשתינית אם תוקם, מעריב, 19 באוקטובר 1982
  10. ^ יוסף ולטר, לא ידוע למה פרצה השריפה שגרמה למותם של 8 חיילים בשומרון, מעריב, 16 בדצמבר 1985
  11. ^ ‫אבי שמול, דוד רטנר, האיש שהלביש את חיפה שלמת בטון ואספלט, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2002‬
  12. ^ מצנע הודיע: פורש לנגב, באתר nrg‏, 13 בנובמבר 2005‬
  13. ^ פסק הדין בעניין הארכת כהונתו של מצנע, באתר פסקדין
  14. ^ אלוף (מיל.) עמרם מצנע לראשי הטכניון שביקרו בירוחם: "הבסיס הוא חינוך ושם המשחק – מורים טובים", באתר הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל
  15. ^ חזקי עזרא, פרס "אות הפרלמנטר" לח"כ רוזין ומצנע, באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2014
  16. ^ בתוכנית "חיידק פוליטי" עם נחמה דואק, ערוץ הכנסת, 22 באוגוסט 2013
20 בפברואר

20 בפברואר הוא היום ה-51 בשנה בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 314 ימים (315 בשנה מעוברת).

אריה גוראל

אריה גוראל (20 בנובמבר 1918 - 28 באוקטובר 2007) היה ראש עיריית חיפה בשנים 1978-1993; מהנדס חשמל במקצועו.

ברוך אלמקייס

ברוך אלמקייס הוא ראש המועצה המקומית ירוחם לשעבר. כיהן כראש המועצה בשנות ה-80 ושוב בתחילת שנות ה-2000.

גיורא פישר

גיורא פישר (20 באוקטובר 1937 - 15 באוקטובר 2014) היה ממלא מקום ראש עיריית חיפה למשך כחצי שנה, וסגן ראש העיר במשך כעשר שנים.

הבחירות לכנסת השש עשרה

הבחירות לכנסת השש-עשרה נערכו ב-28 בינואר 2003, כ"ה בשבט ה'תשס"ג, על רקע האינתיפאדה השנייה, ההדלפות על חקירותיו הפליליות של ראש הממשלה אריאל שרון ופרסומים אודות שחיתויות בליכוד. הבחירות התקיימו כמעט שנה לפני מועדן, ביוזמת ראש הממשלה, בתוקף סמכות שהוענקה לו עם קבלת חוק הבחירה הישירה ב-1992. הבחירות הוקדמו ממועדן המקורי, שנועד להיות ב-28 באוקטובר 2003, ב' בחשוון ה'תשס"ד.

המנצחות הגדולות של הבחירות היו הליכוד, שזכתה ל-38 מנדטים, ומפלגת שינוי, שזינקה ל-15 מנדטים ונהפכה למפלגת לשון מאזניים של כל קואליציה. גם האיחוד הלאומי זכה להישגים נאים (7 מנדטים). המפסידות הגדולות של הבחירות היו מפלגת העבודה (ירדה מ-26 ל-19 מנדטים), ש"ס (ירדה מ-17 ל-11) ומרצ (ירדה מ-10 ל-6). הירידה הכללית בכוחן של מפלגות השמאל נבעה בעיקר מהלך הרוח הניצי בעקבות הפיגועים שביצעו הפלסטינים ומחוסר מוכנותן לבחירות המוקדמות.

הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב

הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) היה עמותה שנתנה מענה לצרכים חברתיים, תרבותיים, משפטיים ופוליטיים של הקהילה הגאה בחיפה ובצפון במשך למעלה מעשור, בין השנים 1999–2012.

הארגון הוקם בשנת 1999 במקביל לסגירת סניף אגודת הלהט"ב בחיפה ונרשם כעמותה רשומה ב-17 בנובמבר 2002. ב-13 ביוני שנה זו נחנך משכן הפורום החיפאי בשכונת הדר הכרמל במעמד ראש העירייה עמרם מצנע, חברי כנסת וחברי מועצת העירייה. בית הפורום הוענק לקהילה על ידי מרכז חינוך ליאו באק, המזוהה עם התנועה הרפורמית. בתחילת שנת 2012 הופסקה תמיכתו של מרכז חינוך ליאו באק בבית הפורום. בשל כך החל הארגון לחפש אחר מקום פעילות חדש ומקורות סיוע ותמיכה, אך משלא הצליח בכך החליט על פעילות בהיקף מצומצם. עם זאת, בשל הקשיים שהלכו והצטברו בנוגע להמשך פעילותו, בחודש אוקטובר אותה שנה נערכה אספת חירום. באספה שנערכה החליטו חברי הפורום החיפאי על פירוקו.

הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב פעל במשך השנים לקידום שוויון זכויות לחברי הקהילה ברמות המקומית והארצית, ומתן מענה לצרכים השונים של הקהילה. הארגון דגל בשוויון זכויות חברתי, חוקתי ותרבותי מלא בסוגיות של מין, מגדר ונטייה מינית.

בשנים 2012–2015 שלאחר פירוקו הוסיפו לפעול ארגונים גאים אחרים בעיר. תחת מסגרת שכונתה "קואליציית ארגוני הגאווה של חיפה" הם נקטו שיתופי פעולה, שעיקרם היה המשך תכנון וארגון מצעדי הגאווה בעיר וכן גיבוש מודל עבודה ייצוגי רשמי שיבוא בקשר מתמשך עם העירייה.

במהלך השנים 2015–2016, הפעילות והפעילים שהרכיבו את "קואליציית ארגוני הגאווה של חיפה" החליטו למסד את פעילותם המשותפת במבנה ארגוני של עמותה, ולצורך כך במהלך מוסכם לקחו לידיהן את עמותת שישה צבעים, ושם העמותה עודכן לעמותת הקשת החיפאית.

בשנת 2015 החלו מגעים מחודשים עם עיריית חיפה. בהבנות שהושגו מול העירייה על ידי נציגי אגודת הלהט"ב ועמותת הקשת החיפאית, הוחלט על הקמת מרכז לקהילה הגאה בחיפה. ב-1 ביוני 2017 נחנך בית הקהילות לגאווה וסובלנות בחיפה.

התנועה

התנועה היא מפלגת מרכז-שמאל ישראלית. יושבת ראש המפלגה היא ציפי לבני.

בראשיתה, התפלגה כסיעה מקדימה בשלהי הכנסת השמונה עשרה, והתמודדה בבחירות לכנסת התשע עשרה באמצעות מפלגת המדף חץ וברשימה משותפת עם התנועה הירוקה. לאחר זכייתה ב-6 מושבים, נרשמה אצל רשם המפלגות. בבחירות לכנסת העשרים התמודדה המפלגה ברשימה משותפת עם מפלגת העבודה ומפלגת התנועה הירוקה במסגרת "המחנה הציוני".

ב-18 בפברואר 2019, הודיעה לבני כי היא והתנועה לא תתמודדנה בבחירות לכנסת העשרים ואחת, זאת לאחר שסקרים ניבאו כי המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.

ועדת החינוך, התרבות והספורט

ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת עוסקת בנושאי חינוך והשכלה, תרבות, ספורט ואמנויות.

ז' באדר

ז' באדר הוא היום השביעי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השביעי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אדר א', או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות

זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת צו.

חטיבה 14

חטיבה 14 (חטיבת המחץ, או בכינויה "חטיבת הביזון") חטיבת שריון שפורקה ואוחדה מחדש מספר פעמים. בעבר החטיבה הורכבה בחלקה מכוח סדיר ובחלקה מכוח מילואים. היא נודעה בעיקר בזכות השתתפותה בקרב אום-כתף במלחמת ששת הימים, באבידות הרבות שספגה במלחמת יום הכיפורים בעת שנשאה בנטל העיקרי של בלימת הכוחות המצרים שחצו את תעלת סואץ, ובכיבוש החווה הסינית בקרב שאיפשר את צליחת התעלה והכרעת חזית הדרום.

ירוחם

ירוחם (יְרֹחָם) היא מועצה מקומית במחוז הדרום בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1959.

מיכאל ביטון

מיכאל מרדכי ביטון (נולד בכ"ז בשבט ה'תש"ל, 3 בפברואר 1970) הוא חבר כנסת מטעם מפלגת חוסן לישראל בסיעת כחול לבן, פעיל חברתי ועמית מכון מנדל למנהיגות. שימש ראש המועצה המקומית ירוחם בין השנים 2010–2018.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

סאלח טריף

סאלח טריף (בערבית: صالح طريف; תעתיק מדויק: צאלח טריף; נולד ב-9 בפברואר 1954 בג'וליס) הוא איש ציבור דרוזי-ישראלי, שכיהן בעבר כשר וכחבר הכנסת והיה השר הלא יהודי הראשון שכיהן בממשלות ישראל. דודו הוא השייח' אמין טריף, שהיה מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית במשך שנים רבות, ובן דודו, שייח' מוואפק טריף, הוא המנהיג הרוחני של העדה כיום.

עבודה-מימד

העבודה-מימד הייתה רשימה משותפת למפלגות "העבודה" ו"מימד", אשר היוותה סיעה בכנסות ה-15 עד ה-17.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדו מפלגות העבודה, מימד, וגשר ברשימת ישראל אחת, כחלק ממאמציו של אהוד ברק למצב גוש שמאל-מרכז גדול מאחוריו. הרשימה החדשה נועדה ליצור לעבודה תדמית חברתית יותר, ולמשוך מצביעי ליכוד מסורתיים, כמו גם ציבור דתי מתון שלא מצא עוד את ביתו במפד"ל המקצינה ימינה. בנוסף קיווה ברק לקרוץ למצביעי מרכז בבחירות האישיות שהתקיימו אז בפעם השנייה.

הרשימה המשותפת זכתה ל-26 מנדטים, שהיוו אכזבה לעומת התחזיות המוקדמות, וברק זכה ברוב גדול בבחירות האישיות לראשות הממשלה.

ב-7 במרץ 2001 פרשה גשר מהסיעה המשותפת ועקב כך שונה שמה לעבודה-מימד ב-15 במאי באותה השנה. מאז ואילך מתמודדות שתי המפלגות תחת שם זה ברשימה מאוחדת בבחירות לכנסת. במהלך הכנסת ה-16 לאחר האיחוד עם עם אחד בפברואר 2005, נקראה הסיעה "העבודה-מימד-עם אחד", עד שעם אחד התמזגה עם מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, והרשימה חזרה להיקרא עבודה-מימד.

עיריית חיפה

עיריית חיפה היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר חיפה. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית חיפה בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה.

פרס בן-גוריון

פרס בן-גוריון הוא פרס ישראלי המוענק על ידי "יד דוד בן-גוריון", עמותה שהוקמה ביוזמתו של דוד בן-גוריון לשם פיתוח הנגב.

העמותה החלה להעניק את הפרס בשנת 1987 והוא מיועד "לחוקרים, סופרים, מחברים, אנשי רוח, אנשי מעשה, שבפעלם ומעשיהם מנציחים את חזונו של דוד בן-גוריון ומקיימים מורשתו".

פרס יגאל אלון

פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי מוענק החל משנת 1982 מדי שנה ביום מותו של יגאל אלון. הפרס מוענק ליחיד, גוף או ארגון על מפעל או מעשה שהם מופת לעשייה חלוצית ותרומה ליצירה ולחברה בישראל. הפרס מוענק על ידי "אגודת דור הפלמ"ח". זוכי הפרס נבחרים על ידי ועדה מיוחדת.

תיאטרון אל-מידאן

תיאטרון אל-מידאן (בערבית: مسرح الميدان), התיאטרון הערבי בחיפה, הוקם בשנת 1994 על ידי שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני בתקופת ממשלת יצחק רבין ובסיוע ראש העיר דאז עמרם מצנע באמצעות המועצה לתרבות ואמנות, חיפה, היו"ר איציק רובין ואוריאל זוהר שעמד בראש ועדת התיאטרון של המועצה. התיאטרון נקרא תחילה "התיאטרון הערבי בישראל", וקיבל את שמו הנוכחי לאחר מספר שנים. התיאטרון משמש את קהילת האמנים הערבים בישראל. הפקותיו של התיאטרון מוצגות בכל רחבי הארץ. לתיאטרון שני אולמות, אולם אחד עם 292 מושבים, ואולם שני עם 112 מושבים. האולם השני נקרא על שמו של במאי התיאטרון מאזן ג'טאס שנפטר בשנת 2005. באולמות אלה פעל לפני כן במשך מספר שנים בית הקולנוע "רב גת".

בשנותיו הראשונות נדד התיאטרון תחילה בין נצרת לחיפה וזכה בסופו של דבר לאולם מקצועי, בן 300 מקומות ישיבה, במגדל הנביאים בחיפה. השחקן יוסף אבו ורדה היה המנכ"ל והמנהל האמנותי הראשון. לאחר מכן התמנה מכרם ח'ורי והיה למנהלו האמנותי בשתי כהונות שונות - האחת לפני עבודתו עם פיטר ברוק בפריז, והשנייה לאחר מכן, עם שובו לחיפה. ח'ורי ביים שם הצגות רבות. בשנת 2007 התמנה סאלים דאו לנהל את התיאטרון, ולפניו ניהל במשך שנים רבות, הבמאי פואד עווד מנצרת. נכון לשנת 2010, המנהל האמנותי הוא ריאד מסארווה.

התיאטרון מעלה הצגות בשפה הערבית בלבד, ובו מופיעים שחקנים חדשים, יוצאי בתי הספר למשחק בישראל, לצד שחקנים מהשורה הראשונה של אמניה הערבים של ישראל כמו מוחמד בכרי בהצגות "בית ברנרדה אלבה" (2000) ו"זגרודת אלארד" (יללת האדמה; 2001), סלווה נקארה בהצגה "עננים בדרך הררית" 2006 - כתיבה ובימוי אורנה עקאד, סוהיל חדאד ואחרים.

התקציב ההתחלתי עם פתיחתו של התיאטרון, היו ארבעה מיליון שקל, שמומנו מתקציב משרד התרבות ועיריית חיפה. במשך השנים ירד חלקו של משרד התרבות בתקציב ועלה חלקה של עיריית חיפה. בחודש מרץ 2011 הודיע התיאטרון על סכנת סגירתו בעקבות גרעון מצטבר הנובע בחלקו מאי העברת התקציב שהובטח על ידי מנכ"ל משרד התרבות לשעבר יואב רוזן.

ביולי 2019 אישר בג"ץ את שלילת תקציב התיאטרון, מכיוון שהיקף הפעילות של התיאטרון לא עמד במינימום הקבוע במבחני התמיכה.

ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל
ראשי אופוזיציה לא רשמיים מאיר יעריפרץ ברנשטייןמאיר יעריפרץ ברנשטייןמנחם בגיןיצחק מאיר לויןמנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמןשולמית אלונישמעון פרסיצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרון
ראשי אופוזיציה רשמיים אריאל שרוןיוסי שרידבנימין בן אליעזר • עמרם מצנע • דליה איציקשמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבנישאול מופזשלי יחימוביץ'שאול מופזשלי יחימוביץ'יצחק הרצוגציפי לבנישלי יחימוביץ'
מנהיגי מפלגת העבודה הישראלית
המערך לוי אשכול (1968–1969)יגאל אלון (מנהיג זמני)גולדה מאיר (1969–1974)יצחק רבין (1974–1977)שמעון פרס (1977–1992) סמליל המפלגה
מפלגת העבודה יצחק רבין (1992–1995)שמעון פרס (1995–1997)אהוד ברק (1997–2001)בנימין בן-אליעזר (2001–2002) • עמרם מצנע (2002–2003)שמעון פרס (2003–2005)עמיר פרץ (2005–2007)אהוד ברק (2007–2011)מיכה חריש (מנהיג זמני)שלי יחימוביץ' (2011–2013)יצחק הרצוג (2013–2017)אבי גבאי (2017–2019)‏עמיר פרץ (2019 –)‏
מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז)
צבי איילוןיוסף אבידרצבי איילוןצבי צורמאיר עמיתיוסף גבעעוזי נרקיסרחבעם זאבייונה אפרתמשה לויאורי אוראמנון ליפקין-שחקאהוד ברק • עמרם מצנע • יצחק מרדכידני יתוםנחמיה תמריאילן בירןעוזי דייןמשה יעלוןיצחק איתןמשה קפלינסקייאיר נוהגדי שמניאבי מזרחיניצן אלוןרוני נומהנדב פדן PakmazLogo.svg
ראשי אגף התכנון (אג"ת)
אברהם טמירנתן שרוניאהוד ברקמנחם עינןאביהו בן-נוןדני יתום • עמרם מצנע • עוזי דייןשאול מופזשלמה ינאיגיורא איילנדיצחק הראלעידו נחושתןאמיר אשלנמרוד שפרעמיקם נורקיןאמיר אבולעפיה
מפקדי המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה Semel Pum.svg
אהרן יריביהודה פריהרישעיהו גבישאברהם טמירמוטה גורמנחם אבירםמשה פלדקלמן מגןמרדכי ציפורייעקב עקניןדב תמרי • עמרם מצנע • אביגדור קהלנייהודה פלדעוזי לבצורעמנואל הרטיצחקי חןיוסי רווהמשה ציןיעקב זיגדוןעמוס בן-אברהםאבי אשכנזינעם תיבוןהראל כנפוהרצי הלוירוני נומהאופק בוכריסאודי בן-מוחה
מפקדי עוצבת געש Logo-ugda-36.png
אברהם יפהצבי זמירעוזי נרקיסאלעד פלדשמואל גונןרפאל איתןאביגדור בן-גלאמיר דרוריאורי אוראורי שגיא • עמרם מצנע • אביגדור קהלנימתן וילנאייהודה פלדנתי גולןמאיר דגןעמירם לויןיצחק בריקמשה עברי-סוקניקשי אביטלבני לידורצבי גנדלמןאבי מזרחיגרשון הכהןאלי רייטרסמי תורג'מןאייל זמירתמיר הימןיצחק תורג'מןיעקב בנג'ואבי גיל
מפקדי חטיבה 460 תג חטיבה 460.svg
גבריאל עמיריוסי פלדאבירם גילעדדן ורדי • עמרם מצנע • גיורא לבעמי מורגחגי כהןנתנאל גולןיצחק רביןיוסי מלמדצביקה קן-תוראמי פלנטעמוס מלכאצבי גנדלמןיפתח רון-טלאודי אדםדן ביטוןשמואל רוזנטלסמי תורג'מןגיא צורחלוצי רודויתמיר הימןגיא גולדשטייןגיא בר-לבליאור הוכמןגיא חסוןאמיר אבשטייןמורן עומרהישאם איברהים
מפקדי חטיבה 188 Hativa188.PNG
דן לנרמשה בר כוכבאאברהם ברעםאהרן פלדיצחק בן-שהםדן ורדיעמוס כץ • עמרם מצנע • יאיר נפשייום-טוב תמיריהודה (יודק'ה) פלדיוסי מלמדמאיר דגןעמירם לוין • מיכאל ברקו • שמואל בן שחר • בני לידוריוסי רווהאיל בן ראובןמאיר גחטןחנן ברנשטיין • מתי לשם • אריה טסלר • אריאל פלגבועז כהןאגאי יחזקאלמשה שטריתעפר צפריראילן לביאשמוליק אולנסקיתומר יפרחניר בן דודגל שוחמיניר רוזנברג
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949) שושנה פרסיץאלימלך-שמעון רימלטמשה קולאלימלך-שמעון רימלטאברהם כץאלימלך-שמעון רימלטאברהם כץאברהם שכטרמןאהרן ידליןאורה נמירנחמן רזמיכאל בר-זוהרדליה איציקאברהם בורגעמנואל זיסמןזבולון אורלב
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003) מלי פולישוק-בלוךאברהם פורזאילן שלגימיכאל מלכיאורזבולון אורלבאלכס מילרעינת וילף • עמרם מצנע • יעקב מרגי
ראשי עיריית חיפה Coat of arms of Haifa.svg
האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית נג'יב אפנדי אל-יאסין אחמד אפנדי ג'לבי מוסטפא בר אל-סאלח מוסטפא פאשה אל-ח'ליל ג'אמל צאדק רפעאת אל-צאלח אברהים אל-ח'ליל חסן שוכרי
1873 – 1877 1877 – 1881 1881 – 1884 1885 – 1903 1904 – 1910 1910 – 1911 1911 – 1913 1914 - 1917
המנדט הבריטי המנדט הבריטי חסן שוכרי עבד אל-רחמן אל-חאג' חסן שוכרי שבתי לוי
1917 - 1920 1920 – 1927 1927 – 1940 1940 - 1948
ישראל מדינת ישראל שבתי לוי אבא חושי משה פלימן יוסף אלמוגי ירוחם צייזל אריה גוראל עמרם מצנע גיורא פישר (בפועל) יונה יהב עינת קליש-רותם
1948 – 1951 1951 – 1969 1969 – 1973 1974 – 1975 1975 – 1978 1978 – 1993 1993 – 2003 2003 2003 - 2018 2018 - מכהנת
ראשי המועצה המקומית ירוחם
פנחס מענית נסים אבודרהם פנחס מענית
(בשנית)
נסים אבודרהם
(בשנית)
חיים אביסרור יעקב עם-שלם משה פרץ חיים אביסרור
(בשנית)
19541965 19651966 19661969 19691971 1971 - ? 1974 -1976 19761978 19781979
ירח גלטר
(יו"ר ועדה קרואה)
ברוך אלמקייס מוטי אביסרור ברוך אלמקייס
(בשנית)
עמרם מצנע
(יו"ר ועדה קרואה)
מיכאל ביטון טל אוחנה
19791983 19831992 19922003 20032005 20052010 20102018 2018

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.