עמק עיון

עמק עִיוֹןערבית: مرجعيونמַרְג' עַיוּן, או אל-מרג') הוא עמק קטן בדרום-מזרח לבנון, סמוך לגבולה עם ישראל, מצפון למטולה. פירוש שמו בערבית "עמק המעיינות", אולם הוא מאזכר את שמה של העיר עִיוֹן הנזכרת במקרא ובתלמוד, המזוהה בתל דיבּין שבצפונו. הוא מהווה את אגן ההיקוות של נחל עיון, הזורם ממנו דרומה לעבר עמק החולה שבשטח ישראל.

עמק עיון הוא קצהו הדרומי של האזור ההררי המכונה "סף הבקעות", המפריד בין עמק החולה לבין בקעת הלבנון ובכך קוטע את רצף העמקים של השבר הסורי-אפריקני. שטח העמק כ-10 קמ"ר, אורכו המרבי מדרום לצפון כ-6 קילומטרים ורוחבו 1-2 קילומטרים. חלקו הדרומי מישור בגובה 490-500 מטרים מעל פני הים, וחלקו הצפוני מתרומם במתינות עד לגובה 580 מטרים. הוא תחום על ידי שלוחות של רכסי ההרים - שלוחת אל-ח'יאם ממזרח, שלוחת מרג' עיון-קליעה מצפון וממערב, ושלוחת מטולה מדרום.

עמק עיון עשיר בקרקעות אלוביאליות שרובן מעובדות בידי חקלאי הכפרים הסמוכים. חלק מהקרקעות בדרומו היו בבעלות איכרי מטולה, שעיבדו אותן גם כאשר הגבול בין המנדט הבריטי למנדט הצרפתי על סוריה ולבנון הפריד בינן לבין המושבה עצמה, אך נאלצו לעזבן עם קום מדינת ישראל.

העמק מנקז את הגבעות סביבו, ומספר מעיינות נובעים בשוליו. המים הזורמים בו מנותבים ברשת תעלות המתנקזות לערוץ נחל עיון. בחודשי החורף זורמים המים במורד הנחל לעבר עמק החולה, ואילו בקיץ מנצלים חקלאי העמק את כל ספיקת המים במעיינות להשקיית שדותיהם.

Litani&Jordan Origins
מפת אזור עמק עיון
בקאע

הבקאע (בערבית: البقاع, בעברית: "העמק" - מוכר גם כבקעת הלבנון) הוא חבל ארץ פורה במזרח לבנון, ממערב לסוריה ובקצהו הצפוני בדרום טורקיה, הממוקם כ-19 ק"מ מזרחית לים התיכון (באזור ביירות). כשמו כן הוא - בקעה, שטח נמוך המוקף רכסי הרים מסביבו - הרי הלבנון במערב והרי מול הלבנון במזרח.

הבקאע היא הקצה הצפוני ביותר של השבר הסורי-אפריקאי. היא מהווה המשך ישיר של עמק החולה בישראל ועמק עיון בלבנון. אורכו של העמק הוא כ-120 ק"מ ורוחבו הממוצע הוא 16 ק"מ. האקלים הוא ים תיכוני, החורף ממוזג והקיץ חם ויבש, כמות הגשמים מושפעת מהיות העמק בצל הגשם, ונעה בין 230 מ"מ בצפון ל-610 מ"מ במרכז העמק. שני נהרות יוצאים מן העמק: הליטני, הזורם מערבה, לים התיכון, והאורונטס, הזורם לים דרך צפון סוריה וטורקיה.

זחלה היא העיר הגדולה ביותר בעמק, והיא מצויה צפונית לכביש ביירות-דמשק, החוצה את העמק.

הידעת את הארץ

הידעת את הארץ היא סדרה בת שישה ספרים מאת יוסף ברסלבי, העוסקים בגאוגרפיה, היסטוריה ואתנוגרפיה של האוכלוסייה בארץ ישראל או בלשונו של המחבר בידיעת הארץ.

ברסלבי יצר את הכרך הראשון של הסדרה, על הגליל ועמקי הצפון, מתוך אסופת מאמרים שהוא כתב. הוא מקיף כל נושא בנפרד עם המידע עליו. סדר הצגת הנושאים מבוסס על המועד שבו הוא כינס את החומר על האזור והעלה אותו על הכתב; ולכן קשה להבחין במאמרים בין המוקדם לבין המאוחר. כמו כן, אין החלק הראשון מאורגן לפי הסדר המקובל בספרי ידיעת הארץ: מבואות כלליים וסקירת אזור אזור. התוצאה היא שמידע על נושא כלשהו או על יישוב ניתן להגיע אליו רק בעזרת מפתח העניינים בסוף הכרך.

ואילו בכרכים הבאים ברסלבי בנה את הספר בצורה המקובלת, כאשר הוא מתחיל בהכרה כללית של האזור, תולדותיו, עיקרי הנושאים ולבסוף הוא מציג גם תוכנית סיור באזור עבור אלה החפצים לטייל בו.

כרכי הסדרה כוללים אזורים אשר נהגו לטייל בהם בימי המנדט הבריטי. ולכן אין בסדרה מידע על שפלת החוף ועל היישוב היהודי בשפלה: מדרומית לחניתה בצפון עד צפונה מבאר טוביה בדרום. בספריו "הידעת את הארץ" אין מידע על העיר ירושלים וכן אין כל איזכור על יהודה ושומרון. הדגש בפרקי הסדרה הוא בתיאור ניסיונות ההתיישבות היהודית באזורים בהם התמקדה: בעיקר בגליל ובנגב, תוכניות הפיתוח כמו בעמק החולה, ים המלח, הנגב ואזור אילת ואפילו הביא הצעות איך לבצע את הפיתוח של אוצרות הטבע:

בפרק על אגם החולה הוא מספר על הזיכיון שניתן לחברת הכשרת היישוב ליבש את הביצה. הוא מתאר את הבעיות הכרוכות בכך, אפשרויות ניצול הכבול ומסיים בתיאור השמורה שנוצרה על הקרן הקיימת לישראל היא שמורת החולה.

בתיאור תולדות ניצול מחצבי ים המלח הוא מקדיש פרק רחב תוך תיאור מפורט של הרקע הגאולוגי של יצירת הימה ופוטנציאל המוצרים.

הוא כותב את המהדורה האחרונה של ספרו בעת גילוי הנפט בשדה הנפט חלץ וסוקר את תולדות חיפושי הנפט בארץ תוך מבט לעתיד האפשרי.סגנון הכתיבה הוא כשל מורה דרך. הוא כותב את הדברים כפי שהוא היה מספר אותם לציבור המטיילים אשר עומדים לפניו במקומות תצפית נבחרים. בתיאור הוא משלב תאורים גאוגרפיים של המקום, מובאות היסטוריות וארכאולוגיות, קטעים מהמקרא ומהמקורות וכן סיפורים שהוא שמע מפי תושבי המקום.

גישתו העממית הפכה את הספר לאחד הפופולריים בקרב חובבי ידיעת ארץ ישראל בעיקר ב"התיישבות העובדת" וב"ציבור הפועלים".

הכנרת

הַכִּנֶּרֶת היא ימה בצפון מזרחה של ישראל. זהו אגם המים המתוקים הגדול בארץ ישראל. בעבר סיפקה הכנרת כרבע מצריכת המים בישראל, אך בעקבות ירידת מפלס המים פרי שנות בצורת פחתה שאיבת המים מהאגם, מתקני התפלה היו לספק המים העיקרי וכיום הכנרת מספקת רק 2 אחוזים מסך הצריכה. מפלס מי הכנרת משתנה ונמצא סביב כ-212 מטרים מתחת לפני הים. הכנרת היא הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם.

מוצב שרייפה

מוצב שרייפה היה מוצב של חיל התותחנים בגזרה המזרחית ברצועת הביטחון בדרום לבנון כ-8 ק"מ צפונית לגבול. המוצב היה ממוקם על רכס אל-ח'יאם, בחלקו הצפון מזרחי של עמק עיון - מזרחית למרג' עיון, מערבית לערוץ החצבאני ההררי ("וואזני"), ומצפון לעיירה אל-ח'יאם. המוצב שכן מדרום למוצב עיישייה וממזרח למוצב הבופור ונועד לגיבוי ארטילרי למוצבי צה"ל וצד"ל בגזרה המזרחית, ולמענה בשעת הצורך לחיילי צד"ל ולסוהרים בכלא אל-ח'יאם.

מטולה

מטולה (מְטֻלָּה) היא מועצה מקומית ומושבה בגליל העליון והיישוב הצפוני ביותר במדינת ישראל. שטח השיפוט של המועצה הוא כ-10,000 דונם והיא שוכנת על גבעה בגובה 530 מטרים המשקיפה על הרי הגליל, על החרמון, על עמק החולה ועל עמק עיון. מטולה מוקפת בגבול עם לבנון ממזרח, מצפון וממערב.

מרג' עיון

מרג' עיון (ערבית: مرج عيون - 'עמק המעיינות') היא עיירה לבנונית, הנמצאת כשישה קילומטרים מצפון לגבול הבינלאומי עם ישראל ולמטולה. בסביבתה נובעים מקורותיו של נחל עיון.

מוניציפלית "מרג' עיון" שייכת ל-נפת מרג' עיון ממחוז א-נבטיה.

נחל עיון

נַחַל עִיּוֹן הוא נחל הזורם מעמק עיון שבדרום לבנון, דרומה אל תוך שטח ישראל, ומהווה יובל של נהר הירדן. חלקו העליון מכונה בערבית ואדי דרדרה או ואדי ח'ראר, וחלקו התחתון, מדרום למטולה, נקרא ואדי ברע'ית.

נחל שניר

נַחַל שְׂנִיר (ידוע גם בשם חצבני או חצבאני כשמו הערבי שהוא نهر الحاصباني - נַהְר אל-חאצבאני) הוא אחד ממקורות הירדן, והארוך מביניהם. רובו של הנחל נמצא בתחומי לבנון, ורק חלקו התחתון, מאזור הכפר ע'ג'ר ועד לנקודת חיבורו עם נחל דן ונחל חרמון ליד קיבוץ שדה נחמיה באצבע הגליל, נמצא בתחום מדינת ישראל. בנקודת המפגש עם הנחלים האחרים הם יוצרים את נהר הירדן. חלק מהנחל בסמוך למעיין ברוך הוא שמורת טבע. הוא אחד הנחלים הארוכים במדינת ישראל.

עיון

האם התכוונתם ל...

עיון (עיר מקראית)

עִיוֹן הייתה עיר מקראית, באזור שיועד לשבט דן בצפון נחלת שבט נפתלי, ואשר בשל היותה על גבול הצורים והצידונים, ידעה כיבושים רבים.

תחילה, העיר נזכרת בתיאור כיבושי בן הדד הראשון הארמי בממלכת ישראל: "וַיִּשְׁמַע בֶּן-הֲדַד אֶל-הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת-שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר-לוֹ עַל-עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה".

לאחר מכן, נזכרת בתיאור כיבושי תגלת-פלאסר השלישי מלך אשור: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּקַּח אֶת-עִיּוֹן וְאֶת-אָבֵל בֵּית-מַעֲכָה וְאֶת-יָנוֹחַ וְאֶת-קֶדֶשׁ וְאֶת-חָצוֹר".

בתקופת המשנה והתלמוד נזכרת נוקבתא דעיון, כנקודה הצפון-מזרחית של ארץ ישראל בתחום שהחזיקו עולי בבל.

שמה של העיר הקדומה השתמר לפי הסברה בעמק עיון, המכונה בערבית "מרג' עיון", הסמוך מצפון לדן ולאבל בית מעכה.יהוסף שוורץ הציע כי משמעות המילה "נוקבתא" שבמקורות חז"ל היא "עמק צר", כאשר הכוונה היא לאפיק נחל עיון העובר ליד מטולה.

מקום העיר עצמה טרם זוהה בוודאות, ויש המציעים את "תל דבין" שבמרכז עמק עיון, בו נמצאו שרידי חומות וחרסים החל מתקופת הברונזה.

נראה כי העיר נזכרת כבר בכתבי המארות המצריים מראשית המאה ה-18 לפני הספירה, וכן ברשימת הערים של תחותמס השלישי מתחילת המאה ה-15 לפני הספירה.

עמק החולה

עמק החולה הוא עמק מישורי בצפון ארץ ישראל, התופס את מרבית שטחה של "אצבע הגליל". העמק הוא חלקו הצפוני של בקע הירדן, שהוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. מצפון לו עמק עיון ובקעת הלבנון, ומדרום לו בקעת כנרות.

העמק שופע מים ובעבר היה בדרומו אגם החולה ובמישור שמצפון לו ביצות. האגם והביצות יובשו במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, ובשטח המיובש השתמשו לחקלאות. מאז שנות ה-90 הוחל בהצפה מחדש של חלק מהשטח המיובש, לאחר שהסתבר שהייבוש גרם לנזקים סביבתיים.

בעמק החולה עיר אחת – קריית שמונה, מושבה אחת – יסוד המעלה (שהיא מועצה מקומית), ועשרים קיבוצים ומושבים, המחולקים לשתי מועצות אזוריות על פי צורת ההתיישבות: הקיבוצים שייכים למועצה האזורית הגליל העליון, והמושבים למועצה האזורית מבואות החרמון.

ראש פינה

ראש פינה (רֹאשׁ פִּנָה) היא מושבה ומועצה מקומית במורדות הגליל העליון למרגלות הר כנען והעיר צפת, ובסמיכות לחצור הגלילית, נוסדה ב-12 בדצמבר 1882 (ב' בטבת ה'תרמ"ג), כהמשך לניסיון התיישבות קודם שהחל ב־1878. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.

ראש פינה היא מבין המושבות היהודיות הראשונות, שהוקמו בסוף המאה ה־19 (תקופת העלייה הראשונה), וההתיישבות בהן נמשכת ברציפות עד ימינו.

רמת תבנין

רמת תבנין (בערבית: جبل عامل, תעתיק מדויק: ג'בל עאמל) היא החלק הצפוני של הגליל העליון והיא תופסת את מרבית השטח הלבנוני שלו, גבולה הדרומי של הרמה הוא מג'בעה ועד לריחניה, בקצה הצפוני זורם נהר הליטני, הגבול המזרחי הוא עמק עיון ומצפון לו הקצה הדרומי של הבקעא ובמערב גובלת הרמה בים התיכון ובמישור החוף הצר שלו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.