עמירה הס

עמירה הָס (נולדה ב-28 ביוני 1956) היא עיתונאית ופובליציסטית ישראלית. התפרסמה בשל פעילותה בעיתון "הארץ" בו היא מסקרת את הרשות הפלסטינית ואת החברה הפלסטינית, לרוב ממקום מושבה ברמאללה. מבחינת נטייה פוליטית, מזוהה הס עם רעיונות השמאל הרדיקלי.

עמירה הס
הס ב-2007
מדינה ישראל  ישראל
קישורים חיצוניים
טוויטר Hass_Haaretz

ביוגרפיה

הס נולדה בירושלים להורים ניצולי השואה שהיו חברים בתנועה הקומוניסטית. אביה אברהם, יליד רומניה, היה פעיל במק"י ונבחר מאוחר יותר לוועד המרכזי של המפלגה. אמהּ, חנה לבית לוי, ילידת סרייבו הייתה גם היא פעילה קומוניסטית שהצטרפה לפרטיזנים של טיטו. לאחר מלחמת העולם השנייה עלו הוריה לארץ וגרו תחילה בירושלים.

עמירה הס החלה לעבוד כעיתונאית ב-1989. היא הייתה כתבת ברומניה בימים שלאחר המהפכה הרומנית. ב-1991 מונתה לכתבת לענייני פלסטינים מטעם עיתון "הארץ". היא למדה ערבית והחליטה לעבור להתגורר ברצועת עזה כדי לסקר מקרוב את ענייני הרשות והחברה הפלסטינית. היא הצליחה ליצור קשרים קרובים עם פעילים באש"ף, בפרט עם מחמוד עבאס (אבו מאזן) שהתמנה לימים לראש הרשות. בתקופה מאוחרת יותר עברה להתגורר ברמאללה. היא מחלקת את זמנה בין דירתה שברמאללה לבין דירתה שבתל אביב.

הס זכתה במספר פרסים מטעם ארגונים בינלאומיים על פעילותה למען זכויות האדם: פרס ברונו קרייסקי לזכויות אדם (2002), פרס אונסק"ו לחופש העיתונות (2003) ופרס מהקרן לזכר אנה לינד ב-2004. בשנת 2009 זכתה בפרס על מפעל חיים מטעם ארגון תקשורת הנשים הבינלאומי (International Women's Media Foundation)[1]. באותה שנה זכתה בפרס "חופש העיתונות" מטעם ארגון עיתונאים ללא גבולות על סיקורה את מבצע עופרת יצוקה מרצועת עזה[2]. עמי אילון, שהיה ראש השב"כ בשנים 19962000, אמר כי מאמריה שימשו עבורו מקור מידע חשוב על מצב החברה הפלסטינית: "המאמר של עמירה הס נותן תמונה מאוד מדויקת ואותנטית של מצבה של החברה הפלסטינית בעיניה, בעיני החברה הפלסטינית. מאחר שאמרתי שאני חייב לשקלל גם את מה שהם חושבים ואיך הם מתנהגים, כחלק מהגדרת או הבנת המציאות, אז מאמר אחד של עמירה הס נותן לי תמונה הרבה יותר טובה מאשר דיווח של סוכן שמנסה להתמודד עם אותה שאלה"[3]

במאית הקולנוע יפעת קידר והמפיק יוסי ליאון תיעדו את חייה ועבודתה של עמירה הס בסרט "לאן את נוסעת?", שצולם בשנת 2000, זמן קצר לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, והופץ בסוף שנת 2001 ואף זכה בפרס "ברוח החופש" בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

ביוני 2001 בית משפט השלום בירושלים פסק שאמירה הס הכפישה את שם הקהילה היהודית בחברון תוך האשמות שקר אשר טענו כי תושבים חיללו את גופתו של מחבל פלסטיני[4]. קטע וידאו הוכיח כי הפעולות לא יצאו לפועל. הס הגינה על עצמה על ידי טענתה כי ציטטה ממקורות פלסטיניים שנלקחו מתוך כתבה בעיתון 'הארץ'. בית המשפט פסק שעליה לשלם 250,000 שקל בעבור הנזק[5].

בשנת 2008 הסתננה לרצועת עזה מעל סיפון ספינת פעילי שמאל, אך גורשה מהרצועה לאחר שמתחה ביקורת במאמר שכתבה על חמאס[6].

עמדותיה

הס מחזיקה בדעה כי הסכמי אוסלו לא סיימו את שליטתה של ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה, וכי ההסכמים יוצרים למעשה מנגנון להמשך הכיבוש בדרכים אחרות. בכתיבתה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא מפגינה הזדהות עם הצד הפלסטיני, מתמקדת בסבלם של הפלסטינים ומותחת ביקורת נוקבת על מדיניות ישראל בשטחים. דעותיה אלו הפכו אותה לא אחת למטרה להתקפות מילוליות מצד ישראלים. היא מתחה ביקורת קשה על השחיתות ברשות הפלסטינית, על כך שהיא אינה דואגת בראש ובראשונה לאינטרסים של התושבים הפלסטינים, ושהיא מדכאת את פעילותם של אנשי תנועת חמאס בגדה המערבית[7].

ב-3 באפריל 2013 פרסמה מאמר ב"הארץ" שפתח במילים: "יידוי אבנים הוא זכות וחובה מולדות של מי שנמצא תחת שלטון זר", ואולם בהמשך ציינה שלזכות זו יש סייגים כמו "הבחנה בין אזרחים לנושאי נשק, ובין ילדים ללובשי מדים"[8].

בספטמבר 2014 סולקה הס, בשל היותה יהודייה-ישראלית, מכנס באוניברסיטת ביר זית. הס כתבה בתגובה: "אני מבינה את הצורך הנפשי של פלסטינים ליצור מרחב ללא דריסת רגל לאזרחי המדינה ששוללת את זכויותיהם ומנשלת מאדמתם. כאשת שמאל אני מפקפקת בהיגיון האנטי-קולוניאליסטי של החרמת פעילי שמאל יהודים-ישראלים. בכל מקרה, אלה האחרונים לא מחפשים תו הכשר כדי להתנגד לכיבוש ולמשטר הפריבילגיות היהודי ולפעול למיגורו"[9].

הס חושבת שהמאבק המזוין הפלסטיני הוא לגיטימי בשטחים הכבושים, אך סבורה שאיננו יעיל ואיננו מקדם את האינטרס הפלסטיני[10]. בהרצאה בחו"ל ב-2015 היא אמרה: "כאשר הפלסטינים תקפו ישראלים בתוך שטח ישראל, ההסברים שלהם 'זה היה בגלל מדיניות ההתנחלות שלכם' לא עזרו, והייתה רק פרשנות אחת, והיא שהפלסטינים שמו אותנו למטרה בכל מקום. בתוך הגדה המערבית השימוש בנשק (use of arms) הוא לגיטימי, אבל הוא לא הצליח להביא לשינוי אמיתי במציאות. הוא מעולם לא עצר את הפרויקט הקולוניאליסטי הישראל בגדה המערבית"[11].

ספריה

  • Drinking the Sea at Gaza: Days and Nights in a Land under Siege (Owl Books, 2000) ISBN 0-8050-5740-4
  • (with Rachel Leah Jones) Reporting from Ramallah: An Israeli Journalist in an Occupied Land (Semiotext(e), 2003) ISBN 1-58435-019-9
  • Diary of Bergen-Belsen: 1944-1945 (Haymarket Books, 2009) ISBN 978-1-931859-87-5 ... a new English-language translation of her Sephardi Yugoslav mother Hanna Levy-Hass' 1946 memoir, with addition of Hass' fore- and after-words.

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

הערות שוליים

  1. ^ יוסי דהאן, כישלון חיים מרשים של עיתונאית, העוקץ, 7 בנובמבר 2009
  2. ^ העיתונאית עמירה הס זכתה בפרס חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2009
  3. ^ דרור מורה, "שומרי הסף", הוצאת ידיעות ספרים, תל אביב, 2014, עמ' 236
  4. ^ "הארץ" ועמירה הס ישלמו 250 אלף ש"ח למתנחלים תושבי בית הדסה, וואלה! חדשות, ‏2001-06-07 (בhe-IL)
  5. ^ רואה, ענת. "בית המשפט: "הארץ" ישלם 250 אלף שקל למתנחלי חברון". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-25 בדצמבר 2018.
  6. ^ נדב זאבי, עמירה הס נמלטה מעזה, באתר nrg‏, 4 בדצמבר 2008
  7. ^ עמירה הס, הארץ‏, די לעצום עין מדיכוי חמאס בגדה, באתר וואלה! NEWS‏, 19 בספטמבר 2007
  8. ^ עמירה הס, התחביר הפנימי של יידוי אבנים, באתר הארץ, 3 באפריל 2013
  9. ^ עמירה הס, למה סילקו אותי מאוניברסיטת ביר זית?, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2014
  10. ^ עמירה הס, אז מה באמת אמרתי, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2015.
  11. ^ דלית הלוי, עמירה הס: הפיגועים באיו"ש "לגיטימיים", באתר ערוץ 7, 19 ביולי 2015
28 ביוני

28 ביוני הוא היום ה-179 בשנה (180 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 186 ימים.

בודרוס

בודרוס (בֻּדְרֻס) (ערבית: بٌدرُس) הוא כפר פלסטיני הנמצא כ-30 קילומטרים צפון-מערבית לרמאללה, צפונית למודיעין, כמה מאות מטרים מהקו הירוק. יישובים סמוכים הם קיביה וניעלין ממזרח ובית נחמיה שבישראל ממערב. בכפר כ-1,500 תושבים.

ביתוניא

בֵּיתּוּנְיָא (בערבית: بيتونيا) היא עיירה פלסטינית בנפת רמאללה ואל בירה שבשומרון. ביתוניא היא היישוב השלישי בגודלו בנפת רמאללה אל-בירה, ושוכנת 15 ק"מ צפונית לירושלים ו-3 ק"מ דרום-מערבית לרמאללה. העיירה צופה על כביש 443 וצומת גבעת זאב כאשר גדר ההפרדה עוברת מדרום לה. נכון לשנת 2007 חיו בעיירה 19,761 תושבים, רובם מוסלמים ומיעוטם נוצרים.

ביתין

בֵּיתִין (בערבית: بيتين) הוא כפר פלסטיני בשומרון ברשות הפלסטינית מעט צפונית לאל בירה ודרומית לבית אל ממערב לכביש 60. ביתין שייך לנפת רמאללה ואל-בירה. נכון לשנת 2007 חיים בו 3,155 תושבים.

הכפר מוקף במטעי זיתים מכל צדדיו ובפאתיו הדרומיים ישנו מבצר צלבני, בורג' ביתין שהשתמר כמעט בשלמותו ובו גם פסיפס שחוק של מגן דוד.

כיום ומזה זמן רב, פתוח הכביש בין ביתין ובין רמאללה.

הכפר אסור לתנועת ישראלים וככל הנראה, כמו כפרים אחרים הנמצאים בשטחי הרשות הפלסטינים, המסחר בו נפגע עקב איסור זה

ג'אלוד

ג'אלוד' (בערבית:جاﻟﻭﺩ) הוא כפר פלסטיני במחוז שכם שבצפון הגדה המערבית, הממוקם כ-15 ק"מ מדרום לשכם. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית הכפר כ-563 נפש באמצע שנת 2016.

דיר ניזאם

דיר ניזאם (בערבית: دير نظام) הוא כפר פלסטיני בנפת רמאללה ואל-בירה שבמרכז הגדה המערבית. הוא ממוקם כ 23 ק"מ צפונית מערבית לעיר רמאללה, וגובהו הממוצע הוא 590 מטר מעל פני הים. על פי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה נכון ל-2007, הכפר מנה 879 תושבים. הכפר גובל באום צאפה וכובאר ממזרח, נבי סאלח ובני זייד מצפון, עאבוד ובני זייד ממערב ואל-איתיחאד מדרום. בשנת 1977 הוקמה, בצמוד לכפר מצפון, ההתנחלות חלמיש (הנקראת גם "נווה צוף").

הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה

הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (בערבית: الجهاز المركزي للإحصاء الفلسطيني) היא הגוף האחראי לאיסוף ניתוח והצגה של מידע סטטיסטי מטעם הרשות הפלסטינית. הלשכה הוקמה בשנת 1993 על ידי חסן אבו ליבדה כלשכה סטטיסטית עצמאית. בשנת 2000 חוקק "חוק הסטטיסטיקה הכללי", שאושר על ידי יאסר ערפאת, אשר נתן ללשכה מעמד רשמי. הלשכה מפרסמת מדי שנה נתונים סטטיסטיים עדכניים על האוכלוסייה הפלסטינית.

המשרד הראשי של הלשכה נמצא במרכז רמאללה.

הס

הס (Hess או Hass) הוא שם משפחה שמקורו בגרמנית. פירוש המילה "הס" בגרמנית היא "שנאה", אולם בהקשר יהודי-אשכנזי סביר להניח שזוהי נגזרת של השם העברי "יחזקאל".האם התכוונתם ל...

חאן אל-אחמר

חאן אל-אחמר (בערבית: الخان الأحمر; תעתיק מדויק: אלח'אן אלאחמר) הוא מתחם ביהודה ושומרון, על אדמות מדינה בשטח C, כעשרה ק"מ ממזרח לירושלים, בין כפר אדומים למישור אדומים, סמוך לכביש 1. במקום מתגוררים כ-180 בדואים בני שבט הג'האלין.

מבחינה תכנונית, על חלק מהשטח קיימת תוכנית מאושרת (מס' 4/905) להרחבת כביש 1 בקטע שבין מישור אדומים לאתר השומרוני הטוב, במטרה לשפר את תוואי הכביש מבחינה בטיחותית ותעבורתית.

בית המשפט העליון קבע כי המבנים במקום אינם חוקיים, ואישר מספר פעמים צו הריסה נגדם. באוקטובר 2018 הודיע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי המתחם יפונה תוך זמן קצר, אך צו ההריסה לא מומש, בין השאר מחמת לחץ בינלאומי.

חיזמה

חיזמֶה (בערבית:حزما, נכתב לעיתים חיזמא) הוא כפר פלסטיני ברשות הפלסטינית בנפת אל-קודס סמוך לשכונת פסגת זאב בירושלים. אוכלוסיית הכפר: 7,331 תושבים בשנת 2016.

ליד הכפר עוברים הכבישים לישובי מזרח בנימין, ולעלמון. בחלק מאדמות הכפר עוברת גדר ההפרדה.

בסמוך לכפר נמצא מחסום "חיזמה" המשמש כנקודת ביקורת ומעבר בין שטחי יהודה ושומרון לבין מדינת ישראל.

טליה ששון

טליה ששון (נולדה ב-1951) היא עורכת-דין ויו"ר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל. בעבר הייתה נשיאת הקרן, ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה ומחברת חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים.

כביש 450

כביש 450 הוא כביש אורך במערב הרי בנימין, המתחיל בדרום בכביש 436, ומסתיים בצפון בכביש 465 בצומת משטרת נבי צאלח, על יד היישוב נווה צוף. הצמתים המרכזיים בכביש הם: צומת דיר איבזיע (כביש 463), צומת עין עריכ וצומת הכניסה לביתוניא. גובה הכביש נע בין 860 מטרים מעל פני הים בדרומו ל-640 בצפונו, ואורכו 25 ק"מ.

לאחר האינתיפאדה השנייה נחסם קטע בקצהו הדרומי בעקבות בניית גדר ההפרדה. הכביש מתחיל על יד ביתוניא ובהמשך עובר במרכז הכפרים עין עריכ ודיר איבזיע, ומקשר בין אזור רמאללה ליישובים פלסטיניים. קטע זה של הכביש אסור לכניסת ישראלים.

בחלקו המרכזי חוצה הכביש את יישובי גוש טלמונים ומשם הוא נמשך צפונה עד לנווה צוף ונבי סאלח. קטעים בחלקו הצפוני של הכביש, מביתילו עד נווה צוף, נחסמו מספר פעמים בפני בפני כלי רכב והולכי רגל פלסטינים. מתנחלים מבקשים לסגור קטעים ממנו בפני פלסטינים באופן קבוע, ואף הציבו בו שלטים גדולים בערבית המודיעים כי הנסיעה לפלסטינים בכביש אסורה בהחלט, שלטים שהוסרו בהמשך על ידי המנהל האזרחי.ב-5 בדצמבר 2017, דחה בג"ץ עתירה שהגישו תושבי הכפרים באזור נגד צו תפיסת מקרקעין, לצורך הקמת גדר בצד הצפוני של כביש 450.

מחנה הפליטים אל-אמערי

מחנה הפליטים אל-אמערי (בערבית: مخيّم الأمعري) הוא מחנה פליטים פלסטינים בנפת רמאללה ואל-בירה, השוכן כ-2 ק"מ מדרום לאל-בירה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2016 היו רשומים במחנה אל-אמערי 12,155 פליטים.

במחנה הפליטים יש שני בתי ספר – בבית הספר לבנים כ-1250 תלמידים, ובבית הספר לבנות כ-970 תלמידים.

המלחין והמנצח רמזי אבו רדואן גדל במחנה הפליטים אל-אמערי.

עהד תמימי

עהד אל-תמימי (בערבית: عهد التميمي; נולדה ב-31 בינואר 2001) היא פעילה פוליטית פלסטינית, שהתפרסמה בעקבות הפצת סרטונים וצילומים שבהם הכתה חיילי צה"ל במספר אירועים בכפר מגוריה, נבי סאלח.

במרץ 2018 הורשעה בארבעה סעיפי אישום של תקיפת קצין וחייל צה"ל, הסתה והפרעה לכוחות צה"ל, ונידונה לשמונה חודשי מאסר בפועל ושמונה חודשי מאסר על תנאי. שוחררה ב-29 ביולי 2018 לאחר ריצוי מלוא תקופת מאסרה.

תמימי נחשבת בקרב חלק גדול מהפלסטינים לגיבורה לאומית ולאחד מסמלי המאבק הפלסטיני במדיניות ישראל בשטחים. החל ממאי 2018 תמימי היא חברת כבוד במועצה הלאומית הפלסטינית.

עוריף

עוריף (בערבית: عوريف), הוא כפר פלסטיני השוכן כ-13 ק"מ מדרום לשכם שבשומרון ושייך לנפת שכם ברשות הפלסטינית. עוריף שוכן כ-500 מטר מדרום מערב להתנחלות יצהר. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, אוכלוסיית הכפר מנתה 3,545 תושבים בשנת 2016.

עינב שלו

עינב שלו הוא קצין בדרגת תת-אלוף בצה"ל. שימש ראש חטיבת היבשה במפקדת זרוע היבשה, קצין אג"ם של פיקוד המרכז ומפקד חטיבה 401.

ערב א-רמאדין

ערב א-רמאדין הוא כפר בדואי הנמצא בשומרון בשטח C דרומית מזרחית לקלקיליה ומערבית לאלפי מנשה. מספר תושביו הוא כשלוש מאות איש.

מקור הכפר הוא בשבט הרמאדין אשר נמצא מדרום-מערב לדאהרייה. השבט הוא פלג של שבט התיאהא אשר שכן, בין היתר, באזור באר שבע. בשנת 1948 התנתק שבט הרמאדין משבט התיאהא ועבר לאזור חברון. במשך הזמן עזבו חלק מתושביו את המקום ועברו צפונה לסביבות קלקיליה. שני תת-שבטים אלו נקראים רמאדין אל-ג'אנובי (הדרומי), ורמאדין א-שמאלי (הצפוני).

הכפר ערב א-רמאדין הוקם באמצע שנות החמישים על ידי בדווים משבט הרמאדין אשר שנים מספר לאחר המעבר לאזור חברון, הצפינו לאזור קלקיליה. שם קנו וחכרו אדמה מהכפר חבלה הסמוך. בעקבות מלחמת ששת הימים עברו התושבים תהליך השתקעות ומודרניזציה: בניית מבני פחונים ובטון, עבודה בבניין, חינוך בבתי ספר ורכישת אדמות.

בשנת 1983 נבנה ממזרח לכפר היישוב אלפי מנשה. כיום היישוב מהווה מקור תעסוקה מרכזי לתושבי הכפר, וכן אחראי על אספקת המים אליו. הכפר אינו כלול בשטח השיפוט של אלפי מנשה, ומאז 1995 הוא נכלל בשטחי C.

בראשית המאה ה-21, הכפר ערער בבג"ץ יחד עם כפרים סמוכים (וואדי א-רשא, ראס-עטיה, חבלה וערב אבו פראדה) על תוואי גדר ההפרדה. המדינה הציעה לראשי הכפר לעבור להתגורר באתר חדש שיוקם עבורם סמוך לקלקיליה, אולם הם סירבו. בעקבות העתירה הוחלט כי ערב א-רמאדין וערב אבו פראדה (כפר סמוך אשר הוקם על ידי בדווים פליטים מאזור נתניה וכולל כמאה תושבים) יישארו בצד המערבי של הגדר.

ערב אל-ג'הלין

ערב אל-ג'הלין (מכונה גם אל-ג'אבל, ערבית: عرب الجهالّين) הוא כפר בדואי פלסטיני בנפת עוטף ירושלים, הנמצא ביהודה ושומרון במרחק חמישה ק"מ מדרום מזרח לירושלים. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, "עראב אל-ג'הלין" מנה כ-843 תושבים בשנת 2016.

הכפר ממוקם על צלע גבעה מחוץ לאלעיזריה ומרוחק כ-300 מטרים מן המזבלה העירונית של ירושלים. הוא ממוקם בשטח C של הגדה המערבית. האוכלוסייה בכפר מחזיקה בתעודות זהות פלסטיניות.

בערב אל-ג'הלין יש מסגד, ובתי ספר. הכפר מחובר למערכת החשמל של מזרח ירושלים ויש בו מים זורמים. סוואחרה א-שרקיה משתמשת בתשתיות שבכפר, ובמיוחד בבתי הספר והמרפאות, יחד עם ג'בל מוכאבר ושייח' סעד. כל תושבי ערב אל-ג'האלין מוגדרים כפליטים ויש להם תעודות פליטים של אונר"א.

פארעה אל-ג'יפתליק

פארעה אל-ג'יפתליק (בערבית: فارعة الجفتلك, תעתיק מדויק: פארעה אלג'פתליכּ) היא עיירה פלסטינית בעמק נחל תרצה שבבקעת הירדן (אזור הג'יפתליק), בקרבת ההתנחלויות ארגמן ומשואה. היישוב מוכר גם בשם המקוצר "אל-גיפתליק".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.