עמיחי מזר

עמיחי (עמי) מזר (נולד ב-19 בנובמבר 1942) הוא ארכאולוג ישראלי. חתן פרס ישראל לחקר הארכאולוגיה. ביוני 2012 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

עמיחי מזר
עמיחי מזר
ענף מדעי ארכאולוגיה
מדינה ישראל
פרסים והוקרה חתן פרס ישראל בשנת 2009
תרומות עיקריות
חפירות בתל קסילה, תל רחוב

ביוגרפיה

עמיחי מזר נולד ב-1942 בחיפה. אביו חנוך היה אחיו של הארכאולוג בנימין מזר. למד בבית הספר הריאלי. בנעוריו השתתף בחפירות ארכאולוגיות בבית שערים, ברמת רחל ובעין גדי. בתום שירותו הצבאי, בשנת 1963, החל בלימודי ארכאולוגיה והיסטוריה יהודית באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא סיים לימודי תואר ראשון ב-1966, לימודי תואר שני ב-1972 וקיבל תואר דוקטור ב-1977.

במהלך לימודיו נטל מזר חלק בחפירות ארכאולוגיות באכזיב, בתל זרור ובתל שקמונה, ולאחר מלחמת ששת הימים נטל חלק בחפירות ברובע היהודי בירושלים. בשנת 1968 הוא הוביל לראשונה פרויקט חפירה וערך סקר של אמות המים בירושלים. ממצאיו בתל קסילה היוו בסיס לעבודת הדוקטורט שלו, בנושא מקדשי תל קסילה ותרבות הפולחן בארץ ישראל במאות ה-12 עד העשירית לפני הספירה. מאז עמד מזר בראש מספר פרויקטי חפירה מן הגדולים בארץ ישראל במאה העשרים, ובהם החפירות בתמנה (1977–1989), באתר הזבו (1981-1978) בתל בית שאן (1989–1996) ומשנת 1997 בתל רחוב.

מזר החל בעבודה אקדמית בשנת 1977, במסגרת האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן-גוריון. בשנת 1982 הוא היה למרצה בכיר באוניברסיטה העברית, ובה הוא משמש משנת 1994 כפרופסור מן המניין ומחזיק הקתדרה לארכאולוגיה של ארץ ישראל על שם אליעזר סוקניק. כן הוא שימש במהלך השנים ראש המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, חבר המועצה הארכאולוגית של ישראל וחבר מועצת רשות העתיקות.

Amihai Mazar
משמאל עמיחי מזר בביקור בחפירה ארכאולוגית בתל אסור ליד עין עירון

בשנת 2006 הוענק לו מטעם מוזיאון ישראל פרס פרשיה שימל על מחקריו בארכאולוגיה של ארץ ישראל וארצות המקרא.

בשנת 2009 הוענק למזר פרס ישראל לחקר הארכאולוגיה.

מזר נשוי לאורה ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים

ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

ה'תשס"ט

ה'תשס"ט (5769) או בקיצור תשס"ט

היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-30 בספטמבר 2008

, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 18 בספטמבר 2009

.המולד של תשרי חל ביום שלישי, 7 שעות ו-1057 חלקים. לפיכך זו שנה מסוג גכה, איננה מעוברת, ואורכה 354 ימים.זו שנה ראשונה לשמיטה, ושנת 12 במחזור העיבור ה-304. תקופת ניסן שבשנה זו היא תחילת שנת 1 במחזור השמש ה-207, ולכן מברכים בה את ברכת החמה.שנת ה'תשס"ט היא שנת 1,940 לחורבן הבית, ושנת 2,320 לשטרות.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשס"ט 61 שנות עצמאות.

התנחלות השבטים

התנחלות השבטים היא אירוע מקראי המתואר בספר יהושע ובספר שופטים, המתאר את התנחלותם של שנים עשר השבטים בשטחי ארץ ישראל ועבר הירדן לאחר יציאת בני ישראל ממצרים וארבעים שנות נדודים במדבר. התקופה שלאחר תקופה זו, המכונה גם תקופת ההתנחלות, ועד לתקופת המלכים, מכונה תקופת השופטים.

חלק מהחוקרים סבורים כי תהליך ההתנחלות והתגבשות עם ישראל בארץ ישראל התבצע בצורה שונה מזו המתוארת בספר יהושע. לא ככיבוש מהיר, אלא ככניסה איטית של שבטים. חלק מהממצאים הארכאולוגים לא תואם את הסיפור המופיע בספר יהושע, למשל החומות שנמצאו ביריחו תוארכו לתקופת הברונזה הקדומה, יותר מאלף שנים לפני התיארוך המקובל לגבי תקופת ההתנחלות. נמצאו גם שרידי ביצורים מתקופת הברונזה התיכונה II ‏ (1550-2000 לפנה"ס), אבל השרידים האפשריים מתקופת הברונזה המאוחרת שבה לכאורה נכבשה העיר בידי יהושע, לא עמדו בפגעי הזמן ומזג האויר, ונסתחפו לשכבה עבה של עפר צבעוני. גם בחפירות אֶ-תֵל, שהציעו לזהותו עם העי, נמצא כי העיר הייתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

זעתרה

זעתרה (ערבית: زعتره) היא עיירה פלסטינית המתפרסת במרחב שמצפון להרודיון, כ-11 ק"מ דרום מזרחית לבית לחם, לצד כביש 398, ושייכת לנפת בית לחם. זעתרה הוא היישוב המרכזי של בני שבט התעמרה. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2007 מנתה אוכלוסיית זעתרה 6,289 תושבים.

כתובת רחוב

כתובת רחוב היא כתובת פסיפס בעברית של לשון חז"ל, המתוארכת לסוף התקופה הביזנטית, המאות החמישית-שביעית לספירה. הכתובת התגלתה ב-1973 על רצפת בית כנסת באתר הארכאולוגי תל רחוב, שמורה כמעט בשלמותה. עניינה הסוגיה ההלכתית במשנה ובתלמוד על הכללתה או החרגתה של בית שאן ב"תחום עולי בבל" בתקופה שבין שיבת ציון לבין סוף תקופת בית שני, לעניין מצוות התלויות בארץ.

זוהי הכתובת הגדולה ביותר בשפה העברית שנמצאה כממצא ארכאולוגי אי פעם והינה תיעוד יחיד מסוגו של סביבה יהודית תוססת, פוליטית והלכתית, באזור זה בארץ ישראל..

כיום נמצאת הכתובת במוזיאון ישראל, והעתק בגודל טבעי נמצא ברחבת בית הכנסת של קיבוץ עין הנצי"ב.

מבנה האבן הגדול בעיר דוד

מבנה האבן הגדול הוא מבנה מתקופת הברזל בארץ ישראל שנחשף בעיר דוד בקיץ 2005, על ידי משלחת ארכאולוגית בראשות ד"ר אילת מזר. מזר העלתה את ההשערה כי המבנה שימש כארמונו של דוד המלך. השערה שתרמה לחשיפה הציבורית של הממצא, אולם חוקרים אחרים לא הסכימו להצעת התיארוך של מזר, ומתארכים את המבנה לתקופות מאוחרות יותר.

מזר

האם התכוונתם ל...

ממלכת יהודה

ממלכת יהודה הייתה הממלכה הדרומית מבין שתי הממלכות העבריות שהתקיימו בארץ ישראל במהלך תקופת הברזל השנייה, החל מהשליש האחרון של המאה ה-10 לפנה"ס ועד לחורבן בית המקדש הראשון על ידי האימפריה הבבלית בשנת 586 לפני הספירה.

לפי הכרונולוגיה היהודית המסורתית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתקס"ד - ג'של"ח (796 לפנה"ס - 422 לפנה"ס).

על פי המקרא, הוקמה הממלכה לאחר התפרקות ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל בצפון, וממלכת יהודה בדרום. ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך שבמהלך תקופת הברזל הראשונה (מאות 12-10 לפנה"ס) החלו להיווצר באזור מקומות יישוב, ובמהלך תקופת הברזל השנייה התגבשה ממלכת יהודה.

ממלכת יהודה לעיתים מוזכרת כממלכה הדרומית כדי להבחינה מהממלכה הצפונית (היא ממלכת ישראל). מלכי ממלכת יהודה השתייכו כולם (למעט עתליה) לשושלת בית דוד. בירתה של ממלכת יהודה הייתה ירושלים, בה ניצב בית המקדש.

מנחת (אתר מקראי)

מָנָחַת הייתה עיר מקראית. חוקרי המקרא וארץ ישראל במאה ה-20 הציעו לזהותה עם מָנָחָה, עיר בחבל יהודה, בין קריית יערים לביתר, המוזכרת בתרגום השבעים. חוקרים אחרים סוברים כי מנחת היא עיר בשפלה. בספר דברי הימים מסופר כי הוגלו אל מנחת בני שבט בנימין: "וּבִנְיָמִן הוֹלִיד אֶת בֶּלַע בְּכֹרוֹ אַשְׁבֵּל הַשֵּׁנִי וְאַחְרַח הַשְּׁלִישִׁי: ... וְאֵלֶּה בְּנֵי אֵחוּד אֵלֶּה הֵם רָאשֵׁי אָבוֹת לְיוֹשְׁבֵי גֶבַע וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת." מנחת הייתה כנראה עירם של בני שבט יהודה ממשפחת המנחתי: "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית ... בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי:" באמצע המאה ה-20 הוצע לזהות את מנחה או מנחת בכפר אל-מאלחה מדרום מערב לעיר העתיקה של ירושלים, אשר בסמוך לו הוקמה בשנות ה-90 של המאה ה-20 שכונת מלחה, וזאת באשר למיקומה הפרשני בחבל יהודה. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום בשנים 1989-‏1987, על ידי גרשון אדלשטיין, יניר מילבסקי ושרה אורנט, נתגלו ממצאים קראמיים הדומים לממצאים שנתגלו בחפירות באזור שכונת גילה על ידי עמיחי מזר, ותוארכו שם לתקופת הברזל. עם זאת, חופרי מנחת תיארכו את האתר לתקופה מוקדמת יותר; תקופת הברונזה המאוחרת.במכתבי אל עמארנה נזכר שם מקום "מנחת" (Mankhate) (קנ' 292, שו' 30) ומצוין כי אינו מרוחק הרבה מגזר (שם, שו' 43). הופעת שם המקום במכתבי אל עמארנה מעידה על קדמות השם.

מעגנית המלח

מעגנית המלח (בערבית: רוג'ם אל בחר, רוגם הים) היה חצי אי בצפון ים המלח ועליו שרידי מגדל ושרידי יישוב מתקופות שונות. זיהוי המעגנית אינו ודאי, היו שהציעו לזהותה עם "בית הערבה" המקראית, זיהוי נוסף שהוצע הוא עם "עיר המלח"- אחת משש ערי המדבר של שבט יהודה. מהממצאים הארכאולוגים במעגנית ניתן ללמוד על אופי ים המלח ובפרט על תכונתו לשינוי קיצוני במפלס, על פי מזג האוויר. כמו כן ניתן ללמוד על שינויים שהיו בעבר בגאוגרפיה ובאקלים.

התנודות המשמעותיות במפלס ים המלח במאות השנים האחרונות הביאו לתיאורים שונים של המעגנית על ידי נוסעים, חוקרים ותיירים שעברו באזור, ביניהם תיאורו של בנימין מטודלה. בתקופות שעלה מפלס המים המעגנית הפכה לאי, וכאשר הים נסוג הפך המקום למעגן. היו אף שנים ברוכות גשמים שהמקום הפך לשרטון תת-ימי. בעקבות ההתייבשות שחלה באזור, נחשף כל האתר והוא מרוחק מחוף הים.בשנת 1917 אותרה המעגנית מתחת לפני הים על ידי ה' קופה (H.Koppe) שהיה קצין-מטאורולוג בצבא הגרמני. במדידות שביצע הסתבר שראש המעגנית היה בגובה 3.25 מטר לפני הים. ועומק השרטון שהוביל מהחוף אל המעגנית היה 7 מטר. בשנת 1940 במפה נוספת שהוכנה, עדיין הייתה המעגנית מתחת לפני המים. במשך השנים נחשף האי, הפך לחצי אי. בשנת 1977 הפך לתל קטן על יד שפת הים. ב-1964 החלה שאיבת המים על ידי המוביל הארצי שהשפיעה על גובה מפלס פני ים המלח. גם שאיבת המים אל בריכות האידוי של מפעלי ים המלח השפיעה על גובה המפלס.בשנים 1979-1977 נערכו במקום חפירות שבראשם עמד פסח בר אדון, ארכאולוג שחפר במדבר יהודה. במהלך החפירות התגלו ממצאים המעידים על תפקידיו של חצי האי במהלך ההיסטוריה. עם גילוי חרסים מהתקופה הישראלית, סברו החופרים שהמקום מתאים להיות בית הערבה המקראית, אחת משש ערי יהודה המדבריות (יהושע ט"ו). הממצאים בשטח הראו על שכבת חורבן. ממצא זה תואם את החורבן שנמצא בכל יישובי המדבר שחרבו כנראה בחורבן בית ראשון. יישובים אלה נושבו מחדש רק בתקופה החשמונאית.

מצפה (עיר מקראית)

מצפָּה הייתה אחת מערי נחלת שבט בנימין. ידועה כעיר מרכזית בארץ ישראל, ואחת מערי שפיטתו של שמואל. המלכתו הפומבית של שאול התקיימה במצפה.

נקבת השילוח

נִקְבַּת הַשִּׁלֹחַ, הידועה גם כנִקְבַּת חזקיהו, היא מנהרה מפולשת בירושלים, שדרכה הועברו מי מעיין הגיחון תחת בתי עיר דוד ממזרח למערב, לאורך יותר מחצי קילומטר. הנקבה, שנחצבה בימי המלך חזקיהו במאה השמינית או השביעית לפנה"ס, לפני כ-2,700 שנה, שוכנת בתחומי הגן הלאומי עיר דוד, וזכתה לכינוי "המפעל המרשים ביותר מבין מפעלי המים הקדומים בארץ". ייחודה ההיסטורי של הנקבה הוא בהיותה הראשונה בתולדות ירושלים, שאפשרה אספקת מים לתושביה ממקור שנמצא בתוך חומות העיר, דבר בעל חשיבות מכרעת בימי מלחמה.

בנקבה התגלתה כתובת השילוח, ובה פרטים אותנטיים על דרך חציבתה, והיא אחת הכתובות הבודדות בעברית ששרדו מתקופת בית ראשון. מקובל לייחס את חציבת הנקבה להכנותיו של המלך חזקיהו לקראת מצור צפוי של סנחריב, מלך אשור, אולם במחקר הארכאולוגי קיימת מחלוקת לגבי תיארוך זה.

ספר נחמיה

ספר נְחֶמְיָה הוא אחד מספרי התנ"ך, אך על פי החלוקה המסורתית הוא נחשב כחלק מספר עזרא ולא כספר בפני עצמו. הספר עוסק ברובו בשיקומו של היישוב היהודי בארץ ישראל על ידי השבים לארץ בתקופת ראשית בית המקדש השני, בסביבות המאה ה-6 לפנה"ס. רוב הספר מתואר מנקודת מבטו של נחמיה בן חכליה, ראש יהודי הארץ באותה תקופה שמונה על ידי השלטון הפרסי; שאר הספר מכיל תעודות שונות על התקופה (רשימת העולים, האמנה, מפת ההתיישבות), סגנון זה קיים גם בספר עזרא.

ספר זה לא נקרא בציבור באף חג בלוח השנה היהודי, אך קטעים ממנו משולבים בתפילה.

פלשתים

הפְּלִשְׁתִּים היו עם קדום שישב באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען, בין המאה ה-12 לפנה"ס עד 604 לפנה"ס, אז הגלה אותם נבוכדנצר למסופוטמיה. בהקשרים מאוחרים יותר נקרא אזור מגוריהם "פלשת". מוצאם של הפלשתים שנוי במחלוקת, אך ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על קשרים קדומים עם התרבות היוונית המיקנית. בתנ"ך מוזכרת קבוצה קדומה יותר המכונה פלשתים, מלכם אבימלך מלך גרר חתם עם אברהם ברית של דו-קיום, אך עם זה היה כנראה ממקור שמי בניגוד לפלשתים שפלשו לאזור מאוחר יותר.

פרס פרשיה שימל

פרס פרשיה שימל (באנגלית: Percia Schimmel Award) ניתן על ידי האגף לארכאולוגיה במוזיאון ישראל לחוקרים על תרומתם לארכאולוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא. הפרס נוסד ב-1979 על ידי אספן העתיקות והנדבן האמריקני נורברט שימל (Norbert Schimmel) לזכר אימו.

קרמיקה פלשתית

הקרמיקה הפלשתית היא סוג של קדרות כנענית, המיוחסת לפלשתים.

הקרמיקה הפלשתית ומבנהּ מעידים על עליונותה התרבותית של החברה הפלשתית על שאר עמי כנען, במיוחד בעת הפלישה הפלשתית לכנען.

הפלשתים יצרו מהטיט מינים רבים של כלים שנמצאו בתלים רבים ברחבי ארץ ישראל (תל קסילה, עקרון, אשדוד וכיוצא בכך), אולם ניתן לחלקם לשתי קבוצות עיקריות על סמך צורתם.

לקבוצה הראשונה נמנים הכלים שבחזותם ניכרות תכונות של תרבויות אגן הים האגאי, ובעיקר אלו של התרבות המיקנית, כדים אלו היו הכדים הקדומים יותר שייצרו הפלשתים. בעוד שלקבוצה השנייה משתייכות דוגמאות קרמיקה בהן ניכרת השפעת המאפיינים הכנעניים.

ראשוני הכדים הפלשתיים בארץ ישראל היו כדי ה"מונוכרום הפלשתי" (ראו בהמשך) (mycIIIc), צבעיהם היו מאופקים בהרבה, ומבנם משוכלל פחות מה"ביכרום הפלשתי". עם השנים, בעבור הזמן מהפלישה הפלשתית ארצה, החלו להתפתח ביישובים הפלשתיים כדי הביכרום, לראשונה היו בשימוש יחד עם המונוכרום, אולם לימים החליפו אותם.

סגנון הקדרות הפלשתית רבגוני למדי. צבעי כדים פלשתיים בסיסיים היו אדום ושחור (ה"ביכרום הפלשתי" - הכדים הדו-גווניים), בדומה לכלי בית ירח העתיקים, אל הכלים נוספו מיני עיטורים צבעוניים, איורי בעלי חיים מפותחים (במיוחד ציפורים ודגים), צורות גאומטריות קוויות, נקודות, ועיגולים למיניהם. האזורים המעוטרים היו לרוב גוף ומצח הכלי. מכלול הכלים כולל גם כלים המצביעים על כך שהפלשתים הרבו לשתות משקאות אלכוהוליים, בהם בקבוקים וקנקני שתייה הדורים. ששימוש כנראה במשתאות ובחגיגות.

מרבית העיטורים הפלשתיים שאובים מחיי היום-יום של תרבויות רבות במזרח התיכון הקדום. הפלשתים כנראה שלא "ייבאו" את מיני הכלים המיקניים ארצה, היות שצורתם חוקתה בידי קדרים מקומיים עוד מימי תקופת הברונזה המאוחרת. לעיתים ניתן להבחין בדוגמאות כנעניות של קדרות פלשתית בטרם הגיעה ארצה, עם הפולשים מכרתים, אבל עיטור הדוגמאות הפלשתיות עילאי לזה של הכדים הכנעניים, שלקו בעיצובם.

ישנה חשיבות רבה לקדרות הפלשתית בזיהוי ותיארוך תקופות שלטון פלשתיות בתלים ארכאולוגיים בארץ ישראל, וקביעת תקופת הברזל המוקדמת באתרים דוגמת תל גזר. אם כי בשנים האחרונות, בעיקר ברוח מחבר הספר "ראשית ישראל", ישראל פינקלשטיין, התפתח דיון בדבר תיארוך הקדרות.

לטענת פינקלשטיין, יש בהיעדר כדי המונוכרום במעוזים מצריים מובהקים דוגמת לכיש, בשנים 1175–1150 לפנה"ס כדי להעיד על אי המצאות הפלשתים באזור, ואי בואה של תקופת הברזל. פינקלשטיין גרס כי יש להנמיך את התיארוך המקובל ל-1135–1100 לפנה"ס או מאוחר יותר כתאריך הנכון לבוא הפלשתים ותקופת הברזל, ונסיגת השושלת ה-20 המצרית.

האסכולה הנגדית, ובראשה ארכאולוגים דוגמת עמיחי מזר, טוענת כי משמעות העדר החרסים היא שהפלשתים היו גרים בלתי מקובלים ודחויים בידי חברות כנעניות ומצריות כאחד, ולכן חרסיהם לא הגיעו לשטחי כנען שנשלטו בידי מצרים, ללא כל קשר לתאריך הגירתם.

תל קסילה

תל קסילה הוא תל ארכאולוגי השוכן כיום בתחומו של מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב בצפונה של תל אביב. במקום נמצאו ממצאים שתרמו רבות לידע אודות הפלשתים, אשר ישבו בתל החל במאה ה-12 לפנה"ס ועד תחילת המאה ה-10 לפנה"ס. בתל 12 שכבות - שלוש הראשונות (12 עד 10) מקבילות לתקופת השלטון הפלשתי (שיאו של היישוב בשכבה 10), ושכבות 9 עד 1 מאוחרות לו.

תל רחוב

תל רחוב (תל א-צארם) הוא אתר ארכאולוגי בעמק בית שאן, כ-5 ק"מ מדרום לתל בית שאן מהתקופה הכנענית והתקופה הישראלית. העיר נזכרת בתנ"ך בין רשימת 48 ערי הלויים אשר נפלו בחלקם של שבט לוי על פי הגורל שנערך במשכן שילה. שטח התל כ-100 דונם והוא הגדול באזורו ואחד הגדולים בארץ ישראל.

תעשיית ייצור הדבש בתל רחוב

תעשיית ייצור הדבש בתל רחוב התגלתה בשנת 1997 בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל רחוב שבעמק בית שאן. בין היתר, נתגלתה מכוורת בעלת שלושה טורים של כוורות ובהם יותר משלושים כוורות בכל טור.

בתקופת הברזל בארץ ישראל הופקו הדבש ותוצרי כוורת הדבורים בממדים מסחריים-תעשייתיים בהתאם לצורכי האוכלוסייה והמסחר. את הדבש, המכיל למעלה ממאה חומרים שונים, בהם וויטמינים ומינרלים, למדו להפיק בארץ ישראל בתקופות שונות, ובתקופת הברזל הוא הופק בכמויות מסחריות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.