עמוס שוקן

עמוס שוקן (נולד ב-6 בדצמבר 1944) הוא איש עסקים ישראלי, העומד בראש קבוצת הארץ, משמש כמוציא לאור של עיתון "הארץ", בנו של העורך והמו"ל הקודם של העיתון, גרשום שוקן. בבעלותה של "קבוצת הארץ" נמצאות "הוצאת עיתון הארץ בע"מ" ו"רשת שוקן", שמוציאה לאור מקומונים רבים.

עמוס שוקן
עמוס שוקן (3013939706)
לידה 6 בדצמבר 1944 (בן 74)
מדינה ישראל  ישראל
קישורים חיצוניים
טוויטר AmosSchocken1
Amos shoken chanoch mermeri
עמוס שוקן וחנוך מרמרי

ביוגרפיה

עמוס שוקן נולד בשנת 1944, בן לשולמית פרסיץ ולגרשום שוקן ונכד לזלמן שוקן, מייסד הוצאת שוקן ולשושנה פרסיץ, חברת הכנסת הראשונה עד השלישית מטעם סיעת הציונים הכלליים. לעמוס שוקן אח ואחות: הלל שוקן, אדריכל, ורחלי אדלמן, מנהלת הוצאת שוקן.

בילדותו ובצעירותו עבד בתפקידים שונים בעיתון, כולל כמחלק עיתונים.[1] שירת בממר"ם. לאחר שחרורו מצה"ל השתלב בעיתון כעוזר הנהלה, וסיים תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן נסע לארצות הברית, שם סיים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד.

בשנת 1972 מונה למנכ"ל "הוצאת עיתון הארץ בע"מ". ב-1983, חרף התנגדות אביו, הקים את העיתון "חדשות", שנסגר לאחר תשע שנות פעילות, משום שכשל כלכלית.

עמוס שוקן הוא מהבולטים באספני האמנות בישראל. נשוי לאירית ואב לשניים, הבכור שבהם, רוני שוקן, הוא עיתונאי ומשפטן.

השקפתו הפוליטית

שוקן כמעט ואינו מפרסם מאמרים פרי עטו ב"הארץ". מאמריו המעטים חושפים עמדות התומכות בחירויות הפרט על חשבון המדינה, למשל במקרה של תמיכה בסרבנות של טייסים (תוך הבעת התנגדות לעמדה המערכתית שאותה הביע עיתונו); או במקרה של מעמדם האזרחי של ערביי ישראל.

במהלך האינתיפאדה השנייה הודיעה העיתונאית עירית לינור, כי היא מבטלת את המנוי על "הארץ" בשל דעותיו ה"אנטי-ציוניות", כלשונה. שוקן הגיב למכתבה וענה:

מוזר לי שמישהו יכול לומר על "הארץ" שהוא עיתון אנטי-ציוני, כשבעיני הוא עיתון ציוני לעילא, וכזה היה תמיד... אני מבטיח לך שאעמוד על המשמר כדי ש"הארץ" ימשיך להיות העיתון הציוני כפי שהיה תמיד, בשנים טובות ורעות, ושלנגד עינינו יעמדו, כפי שעמדו תמיד, טובתה של מדינת ישראל וטובת האנשים שחיים בה, כמיטב הבנתנו ומצפוננו.[2]

אחד ממאמריו הידועים, בשם "האם ישראל רוצה שלום?" פורסם ב"הארץ" בנושא השתלבות במרחב ושלום בין העמים, בעקבות החלטת הכנסת לאשר את התיקונים לחוק האזרחות והכניסה לישראל, לפיהם לא יוכל אזרח ישראלי (כשהכוונה בעיקר לערביי ישראל), הנשוי לבן או בת זוג שנולדו בשטחים, לחיות עמם בישראל. במאמר טען שוקן כי "בתיקון לחוק יש איפוא אפליה קשה ופגיעה בזכויות האזרח של ערביי ישראל".[3]

בדצמבר 2017, בעקבות התקרית שבה הנערה הפלסטינית עהד תמימי תקפה חיילי צה"ל בכפר נבי סאלח, צייץ שוקן בטוויטר כי הנערה היא "גיבורה שאינה מוכנה להיכנע להשפלה של נוכחות צבא כיבוש".[4]

שוקן השווה בין אלמנטים מן השלטון הנאצי בגרמניה לבין המתרחש בישראל. בראיון לאתר וואלה! NEWS בשלהי 2017 הסביר: "נאצים זה לא רק תאי גזים, אלא גזענות, הדרה של מיעוט, הרבה דברים שיש במדינת ישראל."[5]

קישורים חיצוניים

לצפייה והאזנה:

ממאמריו:

הערות שוליים

  1. ^ שלומי מינץ, "אנשים", נסיך הגאות והשפל, באתר nrg‏, 20 באפריל 2005
  2. ^ מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, אפריל 2002
  3. ^ ‫עמוס שוקן, האם ישראל רוצה שלום?, באתר הארץ, 5 במאי 2005
  4. ^ עמוס שוקן, ציוץ בטוויטר, ‏18 בדצמבר 2017
  5. ^ יעקב אילון, עמוס שוקן: נאצים זה לא רק תאי גזים, וואלה!, ‏14 בדצמבר 2017
1993

שנת 1993 היא השנה ה-93 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1993 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

עם תחילת השנה, ב-1 בינואר, התרחשו שני אירועים משמעותיים. האחד הוא פירוק צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה בהסכמה, בעקבות החלטה שהתקבלה שנה קודם לכן, והשני הוא הפיכתה הרשמית של הקהילה האירופית לאיחוד האירופי בעקבות אמנת מאסטריכט שקיבלה תוקף מאוחר יותר באותה שנה.

הסכם אוסלו הראשון נחתם בחשאי באוסלו ב-20 באוגוסט באותה שנה, על ידי שר החוץ הישראלי שמעון פרס ומחמוד עבאס, ולאחר מכן בטקס חגיגי ב-13 בספטמבר על מדשאות הבית הלבן, בהשתתפות נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, ראש הממשלה יצחק רבין וראש אש"ף יאסר ערפאת. הסכם זה - הראשון מסוגו בין ישראל לבין התנועה הלאומית הפלסטינית - הניח את היסודות להכרה הדדית ולהתחייבות לסיים את הסכסוך בדרכי שלום, והיווה את התשתית להסכם אוסלו ב' (1995), בעקבותיו הוקמה הרשות הפלסטינית. הסכמי אוסלו הביאו לשינויים רבים ביחסי ישראל והפלסטינים ובאופי הסכסוך בין שני הצדדים, אך עד היום קיימים חילוקי דעות עמוקים על הסכמים אלה בשני העמים. לאחר חתימת ההסכם בבית הלבן חלפו אחד עשר יום בלבד בטרם בוצע פיגוע הטרור הקטלני הראשון בו נרצח אזרח ישראלי (יגאל וקנין) על ידי פלסטינים.

29 בנובמבר

29 בנובמבר הוא היום ה-333 בשנה (334 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 32 ימים.

גוש אמונים

גוש אמונים היא תנועה חברתית דתית-לאומית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים הפועלת לחידוש ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בגולן בנגב ובגליל ובעבר גם בחבל עזה ובסיני. התנועה קמה מתוך רגש דתי בעיקרו, אך בשנותיה הראשונות סחפה בהתלהבותה גם חילונים רבים, רובם חברים בהתיישבות העובדת ("חוג עין ורד").

גרשום שוקן

גרשום גוסטב שוקן (29 בספטמבר 1912 – 20 בדצמבר 1990) היה העורך הראשי והמוציא לאור של עיתון "הארץ" במשך שנים רבות, וזוהה עם גישתו ואופיו של היומון.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

הארץ שלנו

הארץ שלנו היה שבועון לילדים שהתפרסם בישראל מ־31 בינואר 1951 ועד 1985. הוא נוסד לבקשתו של הילד עמוס שוקן מאביו גרשום שוקן, מו"ל ועורך "הארץ".

הלל שוקן

הלל שוקן (נולד ב-1947) הוא אדריכל ישראלי ופרופסור באוניברסיטת תל אביב, שם שימש כראש בית-הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי בין השנים 2004 ל-2008. הוא בנו של גרשום שוקן, שהיה עורך "הארץ", ואח של עמוס שוקן ושל רחלי אדלמן.

זאב יפת

זאב יפת (נולד ב-28 בספטמבר 1935) הוא מו"ל וכותב מדריכי התיירות "פספורט לאירופה", בעבר עיתונאי-חוקר בשבועון "העולם הזה" ובעתון "הארץ".

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

חנוך מרמרי

חנוך מרמרי (נולד ב-30 בדצמבר 1948) הוא עיתונאי ועורך.

יצחק לאור

יצחק לאור (נולד ב-11 באפריל 1948) הוא משורר, סופר, מחזאי, עורך, ומבקר ספרות ישראלי, וכמו כן פובליציסט ופעיל שמאל רדיקלי.

יצירתו נודעת בגישתה האנטי-ממסדית, ובפרט בביקורתו החריפה על מדיניות הביטחון של ישראל. ביקורתו מתבטאת גם במעשיו, בהם סירוב לשרת בשטחים, בעטיו ישב בבית כלא צבאי בשנת 1972. זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובפרסים ספרותיים נוספים.

כלבו (מקומון)

כלבו (או בשמו המלא "כלבו – חיפה והצפון") הוא מקומון חיפאי, מקומון זה הוא הוותיק בישראל, ויוצא לאור מאז שנת 1974.

ליאור קודנר

ליאור קודנר (נולד ב-16 במרץ 1979) הוא עיתונאי ישראלי ומרצה לתקשורת. משמש כסמנכ"ל חטיבת הדיגיטל של עיתון הארץ ואחראי על ניהול האתרים הארץ בעברית, The Marker ו-Haaretz.com.

ליברל (מגזין)

ליברל הוא ירחון ישראלי מודפס, המתמקד בפוליטיקה, תקשורת ותרבות.

ליברל נוסד בשנת 2014 על ידי לאוניד נבזלין ורותם דנון, תוך לקיחת השראה ממגזינים פוליטיים מובילים בחו"ל, כמו "אטלנטיק", "הניו יורקר" ו"אקונומיסט".

הגיליון הראשון יצא במאי 2014.

מסכת מקואות

מסכת מִקֶוָאוֹת היא המסכת השישית בסדר טהרות. המסכת עוסקת בדיני כשרות מקווה ודיני פסילתו ומים כשרים למקווה באופן כללי.

משפחת שוקן

משפחת שוקן היא בעלי העיתון הארץ, הוצאת הספרים "הוצאת שוקן" ומפעלי מו"לות נוספים.

בין בני המשפחה:

שלמה זלמן שוקן - אבי המשפחה שקנה את עיתון הארץ לבנו, גרשום, כמתנת נישואין.

גרשום שוקן - בנו של שלמה זלמן. היה עורך "הארץ" מ-1939 עד 1990. אביהם של עמוס שוקן, הלל שוקן ורחלי אידלמן.

עמוס שוקן - בנו של גרשום שוקן, המו"ל של "הארץ".

הלל שוקן - בנו של גרשום שוקן, אדריכל.

רחלי אדלמן - בתו של גרשום שוקן, מנהלת "הוצאת שוקן".

גדעון שוקן - בנו של שלמה זלמן, אלוף בצה"ל, ראש אגף כח אדם.

שמעון שוקן - בנו של גדעון שוקן, ממייסדי המרכז הבינתחומי הרצליה.

קבוצת הארץ

קבוצת הארץ היא מפעלי הוצאה לאור בתחום העיתונות הנמצאים בשליטתה של משפחת שוקן. בקבוצה נכללים עיתון "הארץ", הוצאת שוקן, מקומוני "רשת שוקן", אתר TheMarker, המגזין לילדים "עיניים" ובית דפוס המדפיס את עיתוני הקבוצה.

רשת שוקן

רשת שוקן בע"מ היא חברה העוסקת בהוצאה לאור של מקומונים ונמצאת בבעלות קבוצת הארץ.

תני גולדשטיין

תני גולדשטיין (נולד ב-8 בדצמבר 1970) הוא עיתונאי ישראלי. משמש כעורך וככתב באתר החדשות "זמן ישראל" מקבוצת Times of Israel.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.