עמוס פרומקין

עמוס פרומקין (נולד ב-20 בפברואר 1953, ו' באדר תשי"ג) הוא פרופסור מן המניין במחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. פרומקין הקים את המרכז לחקר מערות בישראל יסד וערך את כתב העת לחקר מערות 'נקרות צורים' והניח את התשתית למחקר המדעי של מערות בישראל[1]. חוקר את הגאולוגיה ותנאי הסובב בעבר לפי נתוני מערות ותהליכים קרסטיים. חוקר ופרסם גם בתחומי הגיאו-ארכאולוגיה ומפעלי מים קדומים.

עמוס פרומקין
עמוס פרומקין

חייו

עמוס פרומקין נולד בתל אביב, בן לחיים יעקב פרומקין ורות לבית אלרן. הוא נין לרב אריה ליב פרומקין, חוקר ירושלים, ממייסדי פתח תקווה ומניח התשתית לחינוך העברי המודרני.

בשנת 1975 נטל חלק בהקמת היישוב עפרה ובית ספר שדה עפרה במסגרת החברה להגנת הטבע. באותה תקופה חקר אתרים באזור ההר שמצפון לירושלים[2]. הקים את המרכז לחקר המערות בישראל (מלח"ם) בשנת 1981[3], ומנהל אותו עד היום. במסגרת זו מתקיים שיתוף פעולה רב-תחומי פורה בין מדענים ממוסדות מגוונים לבין אנשי שטח להבנת המרחב התת-קרקעי. פרומקין מרכז את סקר המערות בישראל במסגרתו המערות עוברות איתור, איסוף מידע בסיסי, מיפוי, קיטלוג, מיחשוב, ומחקר מתקדם. הוא פועל לשימור המערות החשובות ולהגנה עליהן מפני פגיעה.

למד לתואר ראשון הנדסה גאודטית באוניברסיטת חיפה, לתואר שני גאוגרפיה פיזית באוניברסיטה העברית, ולדוקטורט - גאולוגיה באוניברסיטה העברית. בעבודת המוסמך חקר קמינים קרסטיים (מערות אנכיות)[4], ובעבודת הדוקטורט – מערות מלח בהר סדום[5]. במסגרת בתר-דוקטורט באוניברסיטת מקמסטר בקנדה חקר את האקלים הקדום של ארץ ישראל לפי משקעי מערות. הוא איש סגל אקדמי באוניברסיטה העברית מאז 1995, והדריך סטודנטים לתואר שני ושלישי. הוא פעיל בזירה הבינלאומית בגופי מחקר שונים, ארגון כנסים ועריכת כתבי-עת, ומשמש נציג ישראל בארגון הבינלאומי לספלאולוגיה.

מחקריו

תחום מחקריו הכללי של עמוס פרומקין עוסק בגאולוגיה וגאומורפולוגיה של קרסט (תהליכי המסה) ומערות, על מרכיביהם השונים, כמחוונים לסובב הקדום, התפתחות הנוף הפיסי ופעילות האדם. הכניס לישראל את הטכניקה של מיפוי תלת-ממדי של מערות כאמצעי בסיסי להבנתן[6]. הוא משתמש במערות קרסטיות כמלכודות מוגנות לסוגים שונים של משקעים המסייעים לשחזור ותיארוך הסובב הטבעי והאנושי בעבר. פרומקין משתמש בשיטות של מדעי הטבע ושיטות גאו-ארכאולוגיות גם למחקר פעילות האדם במרחב התת-קרקעי ומערכות קדומות לאספקת מים. מחקריו מחברים בין דיסציפלינות מדעיות מגוונות, דוגמת גאולוגיה, ארכאולוגיה וביולוגיה[7]. המחקרים בוצעו בעיקר בישראל, בקנדה, בירדן ובבולגריה, בשיתוף עם צוות המלח"ם וחוקרים מישראל, קנדה, ירדן, ומקומות נוספים.

פרומקין פרסם יותר ממאה מאמרים שעברו שיפוט מדעי, וכן כתב וערך ספרים וקובצי מאמרים. בין השאר ערך את כתב העת הישראלי לחקר מערות 'נקרות צורים', ואת כרך הגאומורפולוגיה הקרסטית בעבודת היסוד הבינלאומית בגאומורפולוגיה: Treatise on Geomorphology בהוצאת Elsevier.

מערות מלח

פרומקין הניח בסיס למחקר מערות מלח בעולם, מחקר שבוצע במחדר המלח של הר סדום[8]. הוא גילה וחקר עשרות קילומטרים של מערות, וגילה את מערת המלח הגדולה בעולם (שהיא גם הארוכה במערות ישראל), המכונה מערת מלח"ם.

הציע מנגנון להיווצרות המערות בהמסה מהירה של מלח בנחלים תת-קרקעיים[9]. מיפוי מקיף של המערות ואגני הניקוז שלהן הראה כי באזור צחיח קיצון דרוש אגן ניקוז של 200 מ"ר לפחות להיווצרות מחילת מלח[10]. משנוצרת מחילה כזו, היא מתחתרת בסלע המלח המסיס והרך בקצב גבוה מאוד לעומת מערות גיר[11]. ההתחתרות נפסקת עם הגעת מוצא המחילה אל בסיס הניקוז, שהוא לרוב ים המלח, ומכאן שוחזר מפלס ים המלח באלפי השנים האחרונות, ואף הושווה לנתוני התנ"ך[12]. במחקר נמצא כי נציב המלח המכונה 'אשת לוט' אינו אלא מערה שהתמוטטה בתקופת האבות.

בעקבות ניסיונו במערות המסה במלח, הראה עם שותפיו כי הבולענים לחוף ים המלח נוצרו כתוצאה מהמסה תת-קרקעית של מלח והתמוטטות השכבות שמעליו[13], ואף קידם מחקר בשיתוף פעולה ישראלי/ירדני של תת-הקרקע בשני צידי ים המלח באמצעות שיטות גיאופיזיות מתקדמות לאיתור הבעיה ומניעתה[14].

מפלט, מטמונים ותעודות

פרומקין גילה בשנת 1979 את מערת אביאור (כתף יריחו) שבה נחשפו תעודות שהשאירו פליטים יהודים[15]. בכמה מן המערות המסועפות והגדולות ביותר במדבר יהודה (מערת ערק נעסנה, מערת מכוך, מערת הגיא) התגלו על ידי פרומקין ושותפיו מטבעות ממרד בר כוכבא שרמזו בין השאר שהמרד פרץ בעקבות הקמת איליה קפיטולינה על חורבות ירושלים[16]. ממצאים אלה הובילו את פרומקין ושותפיו לבצע בראשית המאה ה-21 מחקר מערות רב תחומי במצוק ההעתקים של ים המלח. במסגרת המחקר התגלו מערות מפלט חדשות של מרד בר כוכבא, ובהן תעודות פפירוס (מערת הר ישי) כלי נשק (מערת הרומח, מערת התאנים) ומטבעות (מערות צבר, מערת הר ישי, מערת המטבע, מערת הדינר)[17]. מערת חג המולד ש"אבדה" במהלך השנים, התגלתה מחדש.

הוברר כי חלק מן המערות נוצרו לפני התפתחות בקע ים המלח, ובתוכן נמצאו ממצאים נדירים המעידים על פעילות האדם בתקופות היסטוריות ופרהיסטוריות נוספות[18] ועל שינויים סביבתיים דרמטיים שהתחוללו באזור[19] במערת האיגרות גילה פרומקין משקעים בני למעלה משלושה מיליון שנה המעידים על אגם קדום שחדר למערה[3].

בניגוד לדעה שהייתה מקובלת כי מערות המפלט מוגבלות למדבר יהודה בלבד, מצאו פרומקין ושותפיו במערות מערב הרי יהודה (מערת התאומים, מערת טור צפא) ושומרון (דוגמת מערת עבוד) מטמונים וממצאים רבים, המעידים כי יהודים התחבאו במערות טבעיות בסוף מרד בר כוכבא גם באזור זה[20].

פעילות האדם הקדמון ושינויי אקלים בישראל

פרומקין גילה מערות פרהיסטוריות חשובות במערב השומרון, ביניהן מערת נחל קנה ומערת קסם, והיה שותף למחקרן, ששינה תפיסות מקובלות לגבי האדם בתקופות פרהיסטוריות[21]. הוא משתמש בזקיפים, ענפי עצים, מפלסי ים המלח ואף במבנה המערה כדי לשחזר את האקלים הקדום. מערות נטיפים שהתגלו ותוארכו על ידי המלח"ם בנגב ובמדבר יהודה הוכיחו כי גם באזורים צחיחים אלו האקלים היה לח יותר בעבר[22]. במרכז הארץ ובצפונה התרחשו התקופות הלחות במקביל לתקופות הקרח, ואילו במרכז הנגב ודרומו היו דווקא התקופות הבינ-קרחוניות לחות יחסית.

ממצאים אלה, בתוספת מידע על הצטמצמות מדבר סהרה בתקופות בינ-קרחוניות, הובילו את פרומקין ושותפיו להצעה שהאדם המודרני (מן הטיפוס הארכאי) ניצל את שינוי האקלים לנדידה מאפריקה לישראל, ואילו הניאנדרטל חדר לישראל מאירופה עם פרוץ תקופת הקרח האחרונה[23].

מערות ארוכות, עמוקות ובעלי חיים נדירים

פרומקין הראה גם כי מערות הגיר הגדולות בישראל (מערת חריטון שארכה 3450 מ; מערת איילון 2700 מ'; מערת סלע 1200 מ', ערק נעסנה (1080 מ') ) נוצרו על ידי מים ממקור עמוק מתחת מפלס מי התהום[24].

הוא חקר את הוטת ג'רמק (קמין רום) - המערה העמוקה ביותר בישראל (עומק 157 מ')[25], והראה עם שותפיו במלח"ם כי האקלים הלח והטופוגרפיה התלולה בצפון הארץ טומנים בחובם פוטנציאל למערות טבעיות עמוקות נוספות בגליל[26] ובחרמון[27], וכן גם למערות מלאכותיות ששימשו לצרכים מגוונים[28].

פרומקין הנחה את תלמידו, ישראל נעמן, במחקר מערת איילון שבה נחשפה מערכת אקולוגית מיוחדת במינה שרוב בעלי החיים שבה אינם נמצאים בשום מקום אחר. הם ניזונים מאנרגיה כימית שאינה אנרגיית שמש, בניגוד לרוב הפעילות הביולוגית על פני כדור הארץ.

מפעלי מים קדומים ונחלים תת-קרקעיים

פרומקין גילה וחקר את אמת המים המובילה משכם לסבסטיה[29] ואת מערכות המים הקדומות של שכם-ניאפוליס, שמראים שעיר זו הסתמכה על שפיעת מעיינות מרובים סמוך לקו פרשת המים הארצי.

הוא מצא כי אף על פי שמערות בית גוברין נחצבו ברובן בידי אדם, עיר רומית זו ממוקמת על-גבי נחל תת-קרקעי באורך מאות מטרים[30], שחלקים ממנה נוצלו להקמת מפעלי מים תת-קרקעיים שסיפקו מים לעיר.

יחד עם שותפיו, פיענח את חידת הטכניקה של חציבת נקבת השילוח, הוכיח כי לא הייתה מחילה טבעית שקדמה לחציבת הנקבה, ואף תיארך את הנקבה בשיטות רדיומטריות לתקופת מלכי יהודה במאמר בכתב העת Nature[31]. במחקר נמצא גם שמעיין הגיחון שמזין את הנקבה מגיב במהירות לכל חדירה של מים או מזהמים בעיר ירושלים[32].

מחקר נתיבי המים התת-קרקעיים בירושלים נמשך במערת האומה – נחל תת-קרקעי איתן, הארוך מסוגו בישראל, שזורם כל השנה דרך פיר תחנת הרכבת אל מתחת בנייני האומה, בעומק כמאה מ' מתחת פני השטח.

משפחתו

פרומקין נשוי לגנטיקאית דוקטור אילה פרומקין[33] לבית הררי. בני הזוג מתגוררים בעפרה והורים לחמישה ילדים.

ספרים ופרסומים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שבטיאל, י. 2009, לתולדות חקר מערות ארץ ישראל. בתוך: "אריאל" 188 עמ' 6-39
  2. ^ תשעה ערכים במדריך ישראל כרך ט, הוצאת כתר, עמ' 59-78
  3. ^ 3.0 3.1 בן צור ד., וצוק צ., 1994, לאור הפנס- חקר המערות בישראל. טבע הדברים 4, עמ' 64-93
  4. ^ פרומקין ע., 1984, קמינים קרסטיים בסובב ים תיכוני. האוניברסיטה העברית, 141 עמ'
  5. ^ פרומקין ע., 1992, מערכת הקרסט במחדר המלח של הר סדום. האוניברסיטה העברית, 209 עמ'
  6. ^ פרומקין, ע., 1984, מיפוי מערות. נקרות צורים 10 עמ' 113-124
  7. ^ סוקל, ש., ופרומקין, ע., (עורכים) 1984, נקרות צורים 9.
  8. ^ פרומקין, ע., 1999, תולדות המחקר של מערות הר סדום. יד ליאיר, עיונים בטבע, בסביבה ובידיעת הארץ, החברה להגנת הטבע, עמ' 17-24
  9. ^ פרומקין ע., 1982, התפתחות פירים ומערות בסלע מלח בהר סדום. נקרות צורים 6, 14-38
  10. ^ פרומקין ע., 2002. מערות הר סדום: ניקוז תת-קרקעי של מי נגר במחילות קרסטיות במלח. מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל 16, עמ' 339-361
  11. ^ פרומקין ע., 2003, קצב התחתרות מרבי של ערוץ סלעי באקלים צחיח קיצון. אופקים בגאוגרפיה 57-58, עמ' 242-249
  12. ^ אליצור י., ופרומקין ע., 2003, מפלס ים המלח והתנ"ך. על אתר י"ב, עמ' 83-98
  13. ^ Frumkin, A. and Raz, E., 2001, Sinkholes initiated by salt dissolution, Dead sea basin, Israel, in International Hydrological Programme, Technical Documents in Hydrology: Paris, UNESCO, v. 49, p. 121-143
  14. ^ Frumkin, A., Ezersky, M., Al-Zoubi, A., Abueladas, A.-R. (2011). The deadly hazard of the Dead Sea: geophysical assessment of salt sinkholes. Geomorphology 134, 102–117
  15. ^ פרומקין, ע., 1988, נקרות צורים 14. אשל, ח. וזיסו, ב., 1998, ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא ממערות כתף יריחו. מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, 239 עמ'
  16. ^ אשל ח., ועמית, ע., 1998, מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, עמ' 113-151.
  17. ^ פורת, ר., אשל, ח., פרומקין ע., 2004, ממצאים מתקופת מרד בר כוכבא מארבע מערות בין ואדי מורבעאת לעין גדי. מחקרי יהודה ושומרון יג, עמ' 79-116; 2006, מערות מפלט מתקופת מרד בר כוכבא במצוקי נחל ערוגות. מחקרי יהודה ושומרון טו, עמ' 107-132.
  18. ^ פורת, ר. וחובריו 2007, מערת המורינגה בנאת המדבר של עין גדי. קדמוניות מ 133 עמ' 27-31.
  19. ^ ליסקר, ס., פורת, ע., פרומקין ע., גאולוגיה ומורפולוגיה של מערות בצפון מצוק ההעתקים של ים המלח. מחקרי יהודה ושומרון יט, עמ' 323-346, וראה מקורות נוספים שם.
  20. ^ אשל, ח., ופורת ע., מערות המפלט מתקופת מרד בר כוכבא, קובץ שני, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה, 554 עמ'. זיסו, ב. וחובריו, 2009, ממצאים מימי מרד בר כוכבא במערת התאומים שבמערב הרי ירושלים. קדמוניות מב 138, עמ' 118-121
  21. ^ Gofer, A., The Nahal Qanah Cave: Tel Aviv, Tel Aviv University, v. 12; Barkai, R., Gopher, A., Lauritzen, S. E. and Frumkin, A. 2003, Uranium series dates from Qesem Cave, Israel, and the end of the Lower Palaeolithic: Nature, v. 423, p. 977-979; Frumkin, A., Karkanas, P., Bar-Matthews, M., Barkai, R., Gopher, A., Shahack-Gross, R., and Vaks, A., 2009, Gravitational deformations and fillings of aging caves: the example of Qesem karst system, Israel: Geomorphology, 106, 154–164.
  22. ^ לנגפורד ע., 2011, מערות קרסטיות בנגב. טבע הדברים 192, עמ' 46-53. Lisker, S, Vaks, A., Bar-Matthews, M, Porat, R., and Frumkin, A. 2010. Late Pleistocene palaeoclimatic and palaeoenvironmental reconstruction of the Dead Sea area (Israel) based on speleothems and cave stromatolites. Quaternary Science Reviews 29, 1201–1211; Vaks, A., Bar-Matthews, M., Matthews, A., Ayalon, A. and Frumkin, A. (PI), 2010. Middle-Late Quaternary paleoclimate of northern Saharan-Arabian Desert: reconstruction from speleothems of Negev Desert, Israel. Quaternary Science Reviews 29, 1201–1211.
  23. ^ Frumkin, A., Bar-Yosef, O., and Schwarcz, H. P. 2011, Possible paleohydrologic and paleoclimatic effects on hominin migration and occupation of the Levantine Middle Paleolithic. Journal of Human Evolution 60:4 437-451.
  24. ^ פרומקין, ע. 1986 (עורך) נקרות צורים 13; פרומקין ע., 1991, התפתחות מערות פראטיות במזרח השומרון. מחקרי יהודה ושומרון א, עמ' 390-400; פרומקין, ע., 1999, גאולוגיה ומורפולוגיה של מערת סלע. נקרות צורים 20, עמ' 23-28.
  25. ^ פרומקין ע. וזיידנר, ע., 1984, הוטת הג'רמק – העמוקה במערות ישראל, נקרות צורים 10.
  26. ^ פרומקין ע., (עורך), 1984, נקרות צורים 10.
  27. ^ פרומקין ע., 1990, מערת פיתולים – הגבוהה במערות ישראל. נקרות צורים 16.
  28. ^ מירון, י. (עורך), 1990 נקרות צורים 17
  29. ^ מערכת הספקת המים של שומרון-סבסטיה. בתוך: אמות המים הקדומות בארץ-ישראל, הוצאת יד בן צבי, עמ' 157-167
  30. ^ פרומקין ע., 1990, מערה קרסטית בקירטון – הגדולה מסוגה בישראל. אופקים בגאוגרפיה 31, עמ' 203-207.
  31. ^ Frumkin, A., Shimron, A. and Rosenbaum, J., 2003, Radiometric dating of the Siloam Tunnel, Jerusalem: Nature, v. 425, p. 169-171; Frumkin, A., and Shimron, A., 2006. Tunnel engineering in the Iron Age: geoarchaeology of the Siloam Tunnel, Jerusalem: Journal of Archaeological Science v. 33, 227-237.
  32. ^ בן עמי עמיאל ר. וחובריה, 2007, ההידרולוגיה של מעין קארסטי עירוני – מעיין הגיחון, ירושלים. מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 2.
  33. ^ רשימת המאמרים של דר' איילה פרומקין באתר רמב"י
אלבסטר

אָלַבַּסְטֶר (alabaster) או בַּהַט הוא כינוי שניתן לשני סוגי מינרלים בעלי גבישים מפותחים: גבס, מינרל המורכב מסידן וגופרית (הרכבו הכימי הוא CaSO4•2H2O), וקלציט, מינרל קרבונטי הבנוי מסידן (Ca) ופחמה (קרבונט CO3). כיום, בדרך כלל, הכינוי אלבסטר מתייחס לסוג הראשון, בעבר הוא התייחס לסוג השני. כינוי נוסף מקובל למינרל זה הוא "פצלת המשי".

קל מאוד להבחין בין שני הסוגים בשל ההבדל בקשיות שביניהם. הגבס (דרגת קשיות של 1.5 עד ל-2 בסולם מוס) הוא הרך מבין השניים וניתן לשרוט אותו באמצעות ציפורן האצבע, בעוד שהקלציט (3 בסולם מוס) קשה מדי על מנת לשורטו בצורה זו, אם־כי ניתן לשורטו בקלות בסכין. בנוסף, אלבסטר מקלציט, בהיותו סוג של פחמה, תוסס במגע עם חומצת מלח דלילה, בעוד שאלבסטר מגבס אינו מושפע ממגע עם חומצה זו.

אשת לוט

אֵשֶׁת לוֹט, דמות מקראית, מתוארת בספר בראשית מסיפור מהפכת סדום ועמורה, בו נהפכה ל"נציב מלח" על פי הסיפור המקראי. במסורת המדרש יוחס לה השם "עירית".

המרכז לחקר מערות בישראל

המרכז לחקר מערות בישראל (מלח"ם) הוקם על ידי עמוס פרומקין במסגרת החברה להגנת הטבע בשנת 1981 ביישוב עפרה, ועבר ב-1994 לאוניברסיטה העברית. החל בקיץ 2016 המלח"ם ממוקם במכון למדעי כדור הארץ בגבעת רם, במסגרת אוניברסיטה העברית בירושלים.

הר סדום

הר סדום הוא הר בצפון מזרח הנגב, בין חופו של ים המלח למישור עמיעז. אורכו של הר סדום כאחד עשר קילומטרים, רוחבו המרבי מגיע לשני קילומטרים. גובהו של הר סדום הוא 165מ' מתחת לפני הים, 267 מ' מעל לפני ים המלח (שנת 2018).

הר סדום הוא דיאפיר (מחדר) מלח, תופעה גאולוגית של חדירת מלח שהיה קבור בעומק כדור הארץ, אל תוך סלעים קשים וכבדים יותר שהיו מעליו. עליית מחדר המלח הוא תוצאה של שני גורמים: לחץ סלעי הכיסוי, וכוח הציפה של המלח הנובע מהצפיפות הנמוכה שלו ביחס לסלעי הסביבה. הדיאפיר מתרומם כבר מאות אלפי שנים, אך ההר נחשף ככל הנראה בסוף תקופת קיומה של ימת הלשון - לפני כ-14,000 שנה. קצב התרוממות הר סדום כיום (על פי מדידות גיאודטיות ועיבוד נתוני מכ"ם לוויני), הוא בין 5 ל-9 מ"מ בשנה.

על הר סדום צומחים צמחים מועטים מאוד בשל מיעוט המשקעים, החום הרב, הניקוז המהיר מאוד של המים והמליחות הרבה של הקרקע. בין המינים המועטים הצומחים על הר סדום בולטים מיני המלחית.

הר סדום כולו נמצא בתחום הזיכיון של מפעלי ים המלח. על גבי ההר מספר שבילי הליכה ומיצפורים וניתן להגיע לפסגתו ברכב.

יהודה אליצור

יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א 23 ביולי 1911 - ב' בטבת ה'תשנ"ח 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

ים המלח

יָם הַמֶּלַח (בערבית: البحر الميت, הים המת; בעברית מכונה גם ים המוות) הוא אגם מלח חסר-מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין שפך לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים הרביעי במליחותו בעולם.

חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם (תואר זה הפך לאחד משמותיו של ים המלח). החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני, ועומקו היה כעשרה מטרים בלבד טרם תהליך התייבשותו (קרקעיתו של החלק הדרומי הייתה ברום של 401 מטרים מתחת לפני הים). עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטרים וקרקעיתו ברום ממוצע 730 מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי האשלג בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות היא סיבה מרכזית לירידתו של המפלס.

קצב הירידה השנתי של מפלס מי הים בעשור האחרון הוא מעט יותר ממטר לשנה. בשנת 2012 התגבר הקצב לכ-1.40 מטרים. ירידת המפלס גרמה לשינוי משמעותי בגבולותיו של האגם, וכתוצאה פחת שטחו בכ-35%. רוחבו של הים באגן הצפוני של ים המלח בנקודה המקסימלית הוא 18 קילומטרים, אורכו כ-51 קילומטרים ושטחו בשנת 2018 היה כ-590 קילומטרים רבועים. ירידת המפלס המצטברת גורמת לשינויים גדולים באגן הים בהם: שינויים בלתי הפיכים בגוף המים באגן הצפוני, יצירת בולענים, נסיגת חופים, פגיעה בתשתיות (כבישים וגשרים) ובשמורות טבע.

לים המלח חשיבות רבה לתעשייה ולתיירות. הרכב מימיו שונה מזה של מי ים רגילים, וכולל ריכוז גבוה של מגנזיום, סידן ואשלגן. עובדה זו מנוצלת על ידי התעשייה הכימית בשטחי ישראל וירדן, בין היתר להפקת אשלג, מגנזיום ותרכובות של ברום.

נופי אגן ים המלח, החשיבות ההיסטורית של האתרים הנמצאים בסמוך לו, כגון מצדה, עין גדי, מכוור וקומראן, ההרכב הכימי המיוחד של מימיו והאקלים המיוחד השורר בו – כל אלה הפכו את ים המלח למוקד תיירות עולמי, ובפרט למרכז של תיירות מרפא. באזור נבנו אלפי חדרי מלון המרוכזים בירדן, בפינה הצפון-מזרחית של האגם, ובישראל בעין בוקק שעל חופי הבריכות באגן הדרומי.

מקור שמו של ים המלח הוא בתנ"ך, שם הוא נזכר לעיתים גם בשמות יָם הָעֲרָבָה והַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.

מערה

מערה היא חלל בתוך סלע שנפער בתהליך טבעי או כתוצר של מעשה ידי אדם או בעלי חיים. מדי שנה נחשפות מערות חדשות ברחבי העולם.

הענף בגאולוגיה החוקר את המערות קרוי ספלאולוגיה.

מערת איילון

מערת איילון היא רשת מחילות טבעית באורך של 2,500 מטר, באזור מחצבת מפעל נשר ברמלה שבמישור חוף יהודה, ישראל, הידועה בעיקר בשל מיני בעלי חיים אנדמיים שהתגלו בה ולא היו מוכרים לפני כן. הפתח אל המערה נוצר כאשר דחפור עסק בכרייה במחצבה. המערה נחקרה על ידי ישראל נעמן, סטודנט לגאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, יחד עם אחרים, בהדרכת פרופ' עמוס פרומקין. ב-31 במאי 2006, בסיום הסקר הראשוני, מסר צוות החוקרים פרטים על הגילוי במסיבת עיתונאים, דבר שהוביל להתעניינות בממצא ברחבי העולם.

המערה היא השלישית בגודלה בישראל, אחרי מערת מלח"ם שבהר סדום (המצויה בתוך סלעי מלח ואורכה 5,500 מטר) ומערת חריטון שבמדבר יהודה (באורך של 3,450 מטר). מערת איילון סגורה לציבור, כדי להמשיך ולשמר את מערכות החיים הקיימות בה. מפעל המלט נשר הודיע כי יגביל את פעולותיו בשטח הקרוב למערה ויאפשר את המשך המחקר בה. חקר מערת איילון הוא דוגמה למחקר רב-תחומי הכולל גאולוגיה, גאוכימיה, מיקרוביולוגיה וזואולוגיה ולכן מעורבים במחקר חוקרים מתחומי מדע רבים.

מערת האומה

מערת האומה היא מערת מים זורמים שנתגלתה באמצע שנת 2011 מתחת לבנייני האומה בירושלים. המערה היא הערוץ התת-קרקעי הזורם הגדול ביותר שנתגלה בישראל.

מערת חריטון

מערת חריטון (בערבית: مغارة المعصة; תעתיק מדויק: מע'ארת אלמעצה) היא מערה קארסטית. היא השנייה בגודלה בישראל. גדולה ממנה רק מערת מלח"ם בהר סדום, שהיא מערת מלח. המערה נמצאת צמוד ליישוב תקוע, סמוך לחרבת חריטון, בגדה המערבית של נחל תקוע. היא נקראת על שם הנזיר הנוצרי בן המאה ה-4 חריטון, שחי באזור.

מערת מלח"ם

31°07′19″N 35°23′00″E

מערת מלח"ם היא מערת מלח בהר סדום, הקרויה על שם המרכז לחקר מערות בישראל (מלח"ם).

זוהי המערה הארוכה ביותר בישראל, ומערת המלח הארוכה ביותר בעולם: אורכה מגיע ל-10,000 מטר.

במערה מצויים קירות, נטיפים וזקיפים רבים עשויים מלח טהור.

נחל מפלט

נחל מפלט הוא אחד מנחלי מדבר יהודה הדרומי אשר נשפכים אל ים המלח. הנחל הוא נחל אכזב, אשר מקבל שטפונות לעיתים רחוקות מאוד, עקב אגן היקוות קטן יחסית, ואשר נשפך אל ים המלח בחלקו המרכזי. נחל מפלט הוא נחל קצר, כ-10 ק"מ אורכו, והוא יורד הפרש גבהים של כ-675 מטרים מתחילתו ועד סופו בים המלח.

נחל מפלט ממוקם כ-10 ק"מ דרומית לשמורת עין גדי ונחל דוד, וכ- 7 ק"מ צפונית לגן הלאומי מצדה, והוא ממוקם בין שניים מהנחלים המשמעותיים במדבר יהודה: נחל משמר מצפון ונחל צאלים מדרום. הנחל זורם בתחומן של שתי שמורות טבע שונות, שמורת מדבר יהודה בחלקו העליון של הנחל הזורם על גבי רמת המדבר עצמה, וחלקו התחתון של הנחל, אשר זורם במורד מצוק ההעתקים נמצא בתחומה של שמורת עין גדי (אפילו שהשמורה עצמה ממוקמת מספר ק"מ צפונה).

בנחל מפלט עצמו לא קיימים שבילי הליכה מסומנים ורשמיים, אך ניתן להגיע מכיוון ים המלח בדרכי עפר אל תחתיתו של מצוק ההעתקים ולצפות מלמטה על המפל הגבוה בנחל שגובהו כ-100 מטרים. בנוסף, ניתן לעלות בשביל מסומן אשר מטפס את מעלה צאלים ומגיע מים המלח אל חניון הלילה נחל משמר עליון ואשר מספק תצפית אל נחל מפלט.

נחל תלם

נַחַל נְצִיב (גם: נחל תלם) הוא ואדי היורד מהרי חלחול לכיוון מערב, אחד מיובליו של נחל גוברין, המתחבר בהמשך לנחל לכיש.

שמו העברי הרשמי של הנחל כפי שמצוין במפות הוא "נחל נציב", כשמה של העיר המקראית נציב, המזוהה עם "ח'רבת נציב" הסמוכה לנחל. בשפלת יהודה מתחבר הנחל ל"נחל גוברין". ככל הנראה מכיוון שהוכר על ידי מטייליו הבודדים בכינויו הערבי, נשכח השם העברי ו"הוצמד" לו שם עברי חדש - על שם היישוב היהודי הקרוב ביותר, תלם. שמו הערבי הוא "ואדי זרקא" (הכחול) שפירושו בסלנג הוא "הרבה מים". הירידה לנחל היא מכביש חברון-חלחול (הסגור היום לתנועת ישראלים) או מהתנחלות תלם, בדרום הרי חברון על כביש "חוצה יהודה". הנחל ידוע במעיינות שבו ובבוסתני הפירות. ניתן לצפות בו בשרידי חורש ים-תיכוני ובעצי חרוב. לאורך הערוץ טרסות נטועות עצי זית וכרמי גפנים. בוואדי מצויה "שמורת יער אל קוף" ולאחריה "מערת טור-צפא", הגדולה ביותר מבין המערות במורדות המערביים של ההר בישראל.

מוצאו של הנחל בחלקה הדרומי של העיירה חלחול, והוא תחום מצפון על ידי אגן הניקוז של נחל האלה, ומדרום על ידי אגן הניקוז של נחל גוברין. על השלוחה המפרידה בין נחל תלם לנחל גוברין עובר כביש 35. נחל תלם נשפך לנחל גוברין מערבית לתרקומיא.

ב-28 בדצמבר 2007 התרחש בנחל פיגוע בו נרצחו שני חיילי צה"ל ששהו בחופשה.

נחלת שבט אפרים

נַחֲלַת שֵׁבֶט אֶפְרָיִם עלתה בגורל "בית יוסף" (אפרים ומנשה), לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון שקיבל נחלה מיהושע בן נון לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

עין גדי (שמורה)

שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.

השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ"מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

בשמורה מספר רב של מסלולים, ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר.

קדחת חוזרת אנדמית

קדחת חוזרת אנדמית (הידועה בארץ בשם קדחת המערות, ובארצות אחרות בשם קדחת הקרציות או קדחת הרעב), היא מחלת חום שנגרמת על ידי חיידקים בסוג Borrelia במערכת Spirochaete, המועברים על ידי קרציות רכות בסוג Ornithodoros (משפחת Argasidae) במיקומים הגאוגרפיים הבאים: צפון אמריקה (קנדה וחלקים מסוימים במערב ארצות הברית), דרום אמריקה, אפריקה, אסיה והמזרח התיכון (כולל ישראל), ואירופה. יש להבדיל בין מחלה זו למחלה דומה בשם קדחת חוזרת מגפתית, המועברת לאדם באמצעות כיני גוף, שמיקומה הגאוגרפי הוא באפריקה ובדרום אמריקה. בישראל מועברת המחלה על ידי הקרצית Ornithodoros tholozani ועיקר התחלואה נגרמת על ידי החיידקים מהמינים: Borrelia recurrentis ו-Borrelia persica.

שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל.

בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

שומרון (עיר)

שומרון הייתה עיר קדומה בארץ ישראל. בירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס.

האתר הארכאולוגי של העיר שומרון נמצא ליד הכפר הפלסטיני סבסטיה שבהרי השומרון שבשמו השתמר השם "סבסטי" (Sebaste), כפי שנקראה על ידי הורדוס שבנה אותה מחדש. כיום האתר נמצא בשליטה ישראלית, אך ביקור במקום מתאפשר רק בקבוצה לאחר תיאום צבאי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.