עמוד

באדריכלות ובהנדסה אזרחית עמוד הוא רכיב אנכי התומך במשקל הפועל מעליו כלפי מטה. עמודים תומכים בדרך כלל קורות אופקיות, קשתות או שעומדים בפני עצמם ונושאים מעליהם פסל או מונומנט כלשהו. עמודים יכולים להיות עשויים מחומרי בנייה שונים - בעבר נבנו מאבן, לבנים או עץ וכיום הם נבנים בעיקר מבטון מזוין או מפלדה.

Corinthian Column Head Jerash
עמוד בג'רש

עקרונות מבניים

Parthenon from south
עמוד כחלק ממבנה

כרכיב הנדסי, עמוד נושא את משקלו העצמי ואת העומס הנמצא מעליו. עומסים אלו מפעילים מאמץ לחיצה צירי לאורך העמוד. אותם עומסים עוברים דרך העמוד אל הכלונסאות או יסודות אחרים עליהם עומד העמוד או אל עמודי המשך הנמצאים בקומה מתחתיו. ככל שפועל על העמוד עומס גדול יותר, כך על העמוד להיות עבה יותר כדי לשאת את העומסים.

עמוד

באדריכלות ובהנדסה אזרחית עמוד הוא רכיב אנכי התומך במשקל הפועל מעליו כלפי מטה. עמודים תומכים בדרך כלל קורות אופקיות, קשתות או שעומדים בפני עצמם ונושאים מעליהם פסל או מונומנט כלשהו. עמודים יכולים להיות עשויים מחומרי בנייה שונים - בעבר נבנו מאבן, לבנים או עץ וכיום הם נבנים בעיקר מבטון מזוין או מפלדה.

עקרונות מבניים

עמוד נושא את משקלו העצמי ואת העומס הנמצא מעליו. עומסים אלו מפעילים מאמץ לחיצה צירי לאורך העמוד. אותם עומסים עוברים דרך העמוד אל הכלונסאות או יסודות אחרים עליהם עומד העמוד או אל עמודי המשך הנמצאים בקומה מתחתיו. ככל שפועל על העמוד עומס גדול יותר, כך על העמוד להיות עבה יותר כדי לשאת את העומסים.

מאמץ לחיצה

לחיצה נוצרת כתוצאה מפעולה של זוג כוחות הפועלים לאורך ציר אחד כשהם מכוונים זה כלפי זה. הלחיצה היא תופעה הדומה למתיחה, אך פועלת בכיוון הפוך. מאמץ הלחיצה מוגדר ככוח הלחיצה כשהוא מחולק בשטח החתך של החלק המועמס בכוח הלחיצה. חלקים הנדסיים העומדים ללחיצה הם מוטות, עמודים וכדומה. החוזק ללחיצה נקבע לפי המאמץ המרבי שהחלק הנתון למתיחה יכול לשאת לפני שהוא נכשל. מוט או עמוד גבוה נכשל בתופעה שונה מתופעת הלחיצה והיא נקראת קריסה. הקריסה מאופיינת על ידי הגבהות של המוט או של העמוד.

קורה (מבנה)

קורה היא רכיב בניין בסיסי שכיוונו בדרך כלל אופקי ותפקידו לשאת עומסים במבנה ולהוות חלק משלד הבניין. תפקידה המבני של הקורה הוא לרוב לגשר על מִפתחים בין קירות נושאים או בין עמודים ולהוות יחד איתם מערכת שלמה של שלד בניין המקנה לו יציבות. קורה עשויה להיות גם מרכיב במכונות. ציר סיבוב של מכונה, סרן ברכב, קורה בעגורן או עגורן גשר, צינור על תמיכות וכדומה, מתייחסים אליהם בתכנון כאל קורות.

מאמץ קריסה בעמוד

מלבד עובי העמוד הדרוש על מנת לשאת את העומסים, עמודים תמיד נתונים למאמץ קריסה. קריסה היא מצב שבו העומס הפועל על עמוד עובר נקודה קריטית והעמוד במקרה כזה מתקפל הצידה ומקבל "בטן". קריסת עמוד תלויה מאוד בתמירותו, כלומר היחס בין גובה העמוד הנתון לקריסה ולבין גודל וצורת החתך של העמוד (ומומנט האינרציה המינימלי שלו). עמוד יקרוס תמיד לכיוון שבו הוא החלש ביותר. בדומה לאופן שבו סרגל מתכת שנלחץ מתקפל באחד משני המישורים בהם קל לכופף אותו, כך גם מתאפיינת קריסת עמודים.

הצורה האופטימלית לחתך אופקי של עמוד על מנת שיעמוד בקלות במאמצי קריסה היא עיגול או טבעת חלולה (כמו צינור), אם החומר מאפשר זאת. היתרון של פרופיל עגול הוא העובדה שמומנט האינרציה (יכולת התנגדות של החתך לכפיפה) זהה לכל הכיוונים באותה מידה בדיוק ואין לו כיוון כלשהו המהווה נקודת תורפה. פרופיל בצורת טבעת חלולה עדיף על פרופיל בצורת עיגול מלא משום שמומנט האינרציה שלו גדול באופן יחסי לכמות החומר לעומת היחס בזה העגול.

עמודי בטון

Concrete columns
עמודי בטון באתר בנייה לפני יציקתם מעל יסודות המבנה

כאשר מייצרים עמודים מבטון מזוין, כפי שנבנים רוב המבנים כיום, מניחים רשת זיון מפלדה קרוב להיקף העמוד, בין אם מדובר בעמוד עגול או עמוד מלבני. בצורה זו, מונעת הפלדה ההיקפית את הימתחות צד אחד של העמוד בשל מאמצי קריסה. כמו כן תורמת הפלדה ליציבות העמוד במקרה של רעידת אדמה. תפקידו של הבטון, המהווה את רובו המוחלט של משקל העמוד, הוא להעביר למטה את עומס הלחיצה הצירי עד יסודות הבניין אשר מפזרים את העומס על פני האדמה או בתוכה דרך כלונסאות.

מכיוון ששטח חתך העמוד הפעיל הוא בעיקר זה הקרוב להיקף העמוד, כלומר המאמצים במרכז העמוד קטנים מאלו שבדפנות, ניתן לצמצם את כמות הבטון במרכז העמוד על ידי אוויר. יצירת עמוד חלול לעומת זאת היא בעייתית מבחינת תהליך הבנייה ועלולה להיות אף יקרה יותר מאשר מילוי כל העמוד בבטון מכיוון שמחיר הבטון "המיותר" זול יותר לעומת עלות העבודה הכרוכה ביצירת חללי אוויר פנימיים. מסיבה זו בין השאר, נהוג להעביר במרכז עמודי הבטון מערכות בניין שונות (בעיקר ביוב) אשר תופסות נפח משמעותי. מעבר צנרת ביוב, לדוגמה, בתוך עמוד בטון, מתבצע על ידי הנחת צינור פלסטיק עבה בתוך חלל הטפסות של הבטון, טרם היציקה. באופן זה נשאר חלל אוויר בתוך העמוד שאינו פוגע ביציבות, חוסך בטון במידה מסוימת ומספק מקום נוח להעברת מערכות בניין הכרחיות.

תולדות השימוש האדריכלי בעמודים

העת העתיקה

Francis Frith Karnak 1858
עמודים במקדש המצרי בלוקסור, צילום משנת 1858.
Parthenon from east
שרידי עמודים בפרתנון, אתונה

השימוש בעמודים על מנת לתמוך תקרה הוא בן למעלה מעשרת אלפים שנה. המצרים הקדמונים השתמשו בעמודי אבן על מנת לתמוך את התקרות במקדשיהם. העמודים נעשו בדרך כלל מגוש אבן אחיד שנחצב בצורת העמוד. העמודים היו רחבים מאוד ומילאו חללים באופן כזה שהמרווח בין העמודים היה לעיתים קטן מרוחב העמודים עצמם.

עמודים היו נפוצים בכל אזור מזרח הים התיכון ונעשה בהם שימוש במקדשים ובארמונות של תרבויות עתיקות שונות כגון המיקנית, הפיניקית והחיתית. ביוון העתיקה, התפתחו סגנונות עמודים שונים בתהליך שהגיע לשיאו בתקופת יוון הקלאסית במאה ה-5 לפנה"ס. האדריכלות הקלאסית, שאומצה מאוחר יותר גם על ידי הרומאים, הגדירה כמה סגנונות עמודים שסגננו את צורת העמוד מבסיסו, דרך גוף העמוד ועד העיטורים של כותרת העמוד התומכת את הקורה שמעליו. סדרת סגנונות אלה, שלעיתים גם נעשה שימוש משולב בהם נקראים "הסדרים הקלאסיים".

האדריכלות היוונית השתמשה בעמודים לא רק לתמיכה של קורות וקישוט חזיתות המבנה אלא גם כדי להגדיר חלל וליצור קשר בין פנים וחוץ. המקדשים היוונים היו מוקפים בעמודים בכל חזיתותיהם. באופן זה כל חזיתות המבנה היו דינמיות יותר עבור אדם הצופה על המבנה מזוויות שונות. העמודים "נתנו חיים" לחזית ולא השאירו קירות אטומים ומתים. לדוגמה, הפרתנון שעל פסגת האקרופוליס באתונה, תוכנן בצורה כזו שהעלייה אליו בשביל מתפתל נותנת פרספקטיבות שונות אל המבנה והעמודים מקנים לו תחושה של פרופורציה והדגשה של פרספקטיבות אלו.

הסטואה היוונית הייתה מבנה עמודים במהותו. היוונים גם פיתחו את האכסדרה - חלל מקורה הפתוח בצידו האחד לחוץ או אל חצר פנימית עם עמודים המפרידים בין שני האזורים. במקדשים יווניים מסוימים נעשה שימוש גם בפסלים במקום עמודים רגילים כגון ב"מרפסת העלמות" שבארכתאון (בתמונה). הפסלים נראו כאילו הם תומכים בקורה בעזרת ידיהם או ראשם.

שימוש נוסף שנעשה בעיקר באדריכלות הרומית הוא "עמוד מודבק" המכונה פילסטר. הפילסטר הוא עמוד מסוגנן הצמוד לקיר של מבנה ואינו בהכרח נחוץ ליציבות המבנה. הפילסטר נראה כעמוד והתאפיין בכל הפרטים העיצוביים של הסדר הקלאסי אליו השתייך אך תפקידו האדריכלי היה בעיקר ליצור מראה של עמוד המקנה לחזית המבנה מראה איתני ויציב. שימוש בפילסטר היה נפוץ בעיקר בבנייה האימפריאלית של רומא אך נעשה בו שימוש גם בסגנונות מאוחרים יותר.

שרידים ארכאולוגיים של עמודים עתיקים מסגנונות שונים נשארו במקומות רבים. עם זאת, בשל העובדה שחלקם היו קלים לפירוק ולשימוש במבנה אחר, נהרסו ונבזזו חלקי עמודים רבים. דוגמאות טובות לשרידים של עמודים עתיקים ניתן למצוא במקדש לוקסור שבמצרים, אקרופוליס באתונה, העיר ההלניסטית פרספוליס הנמצאת באיראן ובשרידי הפורומים הרומיים הכוללים גם את עמוד פוקאס ועמוד טראיאנוס הידועים.

ימי הביניים

לאחר התפרקות האימפריה הרומית נשתכחה אומנות בניית העמודים והקישוטים בכותרות עמודים היו פשוטים ובעלי איכויות אסתטיות פחותות מאלו של תקופת יוון ורומא.

Colonne.XIIIe.siecle
בסיס עמוד גותי

האדריכלות הגותית שהתפתחה בימי הביניים סגננה את העמודים בצורה אחרת לגמרי מהעמודים הקלאסיים. העמוד הגותי הוא עמוד מרובע או עגול אליו "מודבקים" עמודים עגולים או חצי עמודים קטנים יותר. העמודים העגולים היו ממשיכים כלפי מעלה והופכים לקשתות התומכות את קמרונות הצלעות. הגותיקה שאפה להדגיש את הקו האנכי, גם בפנים המבנה וגם בחוץ. בקתדרלות גותיות מאוחרות הודבקו סביב העמודים עמודים קטנים רבים שהמשיכו לקמרונות עד כדי כך שהעמוד נראה כמו גזע עץ גדול המוקף בשורשים רבים. באדריכלות הגותית של אנגליה הודבקו לעיתים עשרות עמודי אבן דקים בכל צד של העמוד המרכזי שלקראת התקרה התרחקו אחד מהשני והפכו לקמרון מניפה.

מאפיין נוסף של הגותיקה היה הגובה הרב. בוני הקתדרלות במהלך ימי הביניים שאפו לבנות קתדרלות גבוהות יותר ויותר. חוסר ידע הנדסי בבעיית הקריסה של עמודים גרמו למספר לא מבוטל של קתדרלות לקרוס לגמרי בטרם השלמתן או גם לאחר שבנייתן הושלמה. אחד הפתרונות שנמצאו על מנת להקטין את תמירות העמודים הייתה תמיכות חיצוניות למבנה הכנסייה המכונות "תמיכות דואות". התמיכות הדואות הקטינו את גובה הקריסה של העמוד ואפשרו יצירת עמוד בגובה עשרות מטרים הנראה כיחידה אחת בצידו הפנימי של קיר הקתדרלה. במרכזן של הקתדרלות הגדולות במיוחד, במפגש הספינה הראשית והטרנספט, נבנו עמודים מאסיביים במיוחד באותה שיטה ואותו הסגנון אשר רוחבם הגיע עד לכדי 5-6 מטרים.

העמודים המורכבים של הגותיקה נקראים לעיתים "אומנוֹת צרורות".

הרנסאנס והבארוק

Spedale degli Innocenti
אוספידלה דלי אינוצ'נטי (Spedale degli Innocenti), פירנצה

בתקופת הרנסאנס היה באירופה ניסיון לחזור אל הסגנונות הקלאסיים של יוון ורומא. אדריכלות הרנסאנס באיטליה גילתה מחדש את הסדרים הקלאסיים והשתמשה בהם בצורה מחודשת. במאות ה-15 וה-16 נבנו באיטליה מבנים רבים בעלי חזית עמודים לצד הרחוב הנקראת "קולונדה" (מלשון colonna, עמוד) במקרים רבים העמודים נשאו מעליהם קשתות המשכיות (ראו תמונה) ויצרו מבנה הנקרא "ארקדה" (מלשון arch, קשת). ארקדות מפורסמות נבנו על ידי גדולי אדריכלי הרנסאנס כגון ברונלסקי וברמנטה במוסדות ציבור שונים. ה"אוספידלה דלי אינוצ'נטי" שבנה ברונלסקי בפירנצה הוא דוגמה טובה לשימוש בעמודים קלאסיים בעלי פרופורציות עדינות היוצרות מעבר מקורה בחזית המבנה המאפשר גם קשר בין פנים המבנה אל החוץ. בעיר בולוניה שפרחה בתקופה זו, נבנו ארקדות באורך קילומטרים רבים לאורך רחובותיה והיא העיר העשירה ביותר במבנים מסוג זה.

המאה ה-20

האדריכלות המודרנית שהחלה להתפתח בסוף המאה ה-19 והגיעה לשיאה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 עשתה שימוש חדש בעמודים. האדריכל לה קורבוזייה היה הראשון שהבין את הפוטנציאל הגלום בבטון מזוין באדריכלות וכי אפשר בקלות להעלות את כל המבנה על עמודי בטון ולהשאיר את קומת הקרקע נקייה. עקרון זה של לה קורבוזייה כונה "פילוטי" ובא לידי ביטוי בפעם הראשונה ובאופן מובהק בוילה סבואה שתכנן ב-1929. הוא השפיע רבות גם על עקרונות הסגנון הבינלאומי ועל אדריכלים רבים אחרים אשר השתמשו בבנייה על עמודים ומנותקת מהקרקע. סגנון הבנייה הישראלית קיבלה השפעתו של לה קורבוזיה השפעה דרך האדריכל זאב רכטר שבנה כבר ב-1933 את בית אנגל, הבית הראשון על עמודים שנבנה בתל אביב. אלפי בניינים שנבנו אחריו, הן בתל אביב והן בשאר חלקי הארץ, הושפעו בבנייתם מרעיון זה והשתמשו גם כן בעמודים כדי ליצור "קומה מפולשת" בבסיס הבניין. הבנייה על עמודים נפוצה היום בבניינים רבים והיא תולדה של אותה תפישה מודרניסטית. בניינים רבים מעל קומת עמודים בארץ מנוצלת לרוב לגננות או לחנייה. חסרונה העיקרי של שיטה זו היא פגיעותה הרבה כנגד רעידת אדמה חזקה אשר קומת העמודים מהווה נקודת תורפה. תמ"א 38 שאושרה ב-2005 קבעה סטנדרטים מחמירים לשיפוץ קומות יסוד של בניינים ומעודדת בין השאר את חיזוק העמודים על ידי תוספת בנייה בקומת הקרקע.

באדריכלות פוסט מודרנית, הגורסת כי אין קשר מחייב בין צורת המבנה לשימוש שלו או למבנה שלו, נוהגים פעמים רבות לבנות עמודים ללא צורך סטרוקטורלי. שימוש כזה בעמודים נועד להגדיר חללים, לשמש לאסתטיקה בלבד או להדגיש קווים מסוימים במקום, והוא נפוץ בבנייה העכשיווית.

סגנונות עמודים אירופאים

Table of architecture, Cyclopaedia, 1728, volume 1
פירוט של חמשת הסדרים הקלאסיים העיקריים. לכל סגנון עמוד מוגדרים היטב כל הפרופורציות והעיטורים

קיימים עשרות סוגים שונים של סגנונות עמודים אשר ההבדלים ביניהם באים לידי ביטוי בעיקר בצורת כותרת העמוד. חמשת הסדרים העיקריים באדריכלות הקלאסית הם הדורי, האיוני, הקורינתי, הטוסקאני והקומפוזיטיבי. שלושת הראשונים הם סדרים יווניים והשניים הנוספים הם פיתוחים רומיים המבוססים עליהם.

עמוד דורי

העמוד הדורי (על פי הסדר הדורי), הקדום ביותר והפשוט ביותר מבחינה קישוטית, הוא גליל העומד על הרצפה כמעט תמיד ללא בסיס נוסף. כותרת העמוד אינה מעוטרת והיא מורכבת מחרוט קטום הפוך שמעליו אבקוס ישר ופשוט. העמוד הולך וצר לקראת 2/3 מגובהו, דבר שנתן לו מראה מעט יותר "שמנמן". במצב כזה קוטרו העליון של העמוד קטן מקוטרו התחתון בכשמינית. הקוטר התחתון הוא ביחס של 1:4 לעומת גובה העמוד. בגוף עמוד הדורי כמעט תמיד מופיעים חריצים אורכיים (Fluting).

עמוד איוֹני

העמוד האיוני (על פי הסדר האיוני), להבדיל מהעמוד הדורי, מקושט ומורכב יותר. את העמוד האיוני קל לזהות לפי שתי הספירלות (וולטות) בכותרתו. הוולטות מסתלסלות באופן המזכיר קרניים של טלה שנראות כמתגלגלות נוכח העומס הנשען עליהן. בסדר האיוני הקלאסי הופיעו תמיד שתי וולטות הנראות בכיוון החזית הראשית ואילו בגרסאות מתקדמות יותר של הכותרות מופיעות 4 וולטות קטנות יותר מתחת לאלכסונים של האבקוס. סביב העמוד האיוני מגולפים 24 חריצים והוא תמיד עומד על בסיס רחב. יחס קוטר העמוד ובגובהו הוא 1:8.

עמוד קורינתי

הסדר הקורינתי הוא המאוחר יותר מבין הסדרים היווניים. גוף העמוד הקורינתי דומה מאוד לזה האיוני - בפרופורציות, בבסיס ובחריצים. המאפיין הייחודי של העמוד הקורינתי הוא הכותרת המעוטרת גילופים בצורת עלים. הכותרת עוצבה על ידי הפסל היווני קאלימאכוס במאה ה-5 לפנה"ס.

עמוד טוסקאני

העמוד הטוסקאני הוא בעל העיצוב הפשוט ביותר. כותרת העמוד וגם בסיס העמוד הם בצורה של סדרת דיסקות חלקות בעלות קטרים שונים המונחות אחת מעל השנייה כאשר הכותרת מתרחבת כלפי מעלה והבסיס מתרחב כלפי מטה. יחס הקוטר והגובה בעמוד משתנה אך דומה מאוד לזה של הסדר הדורי (1:4). גוף העמוד אינו מחורץ אף פעם.

עמוד משולב (קומפוזיטיבי)

העמוד המשולב זהה לעמוד הקורינתי אלא שבכותרת העמוד מופיעות גם וולטות (כמו של הכותרת האיונית) מעל עלים מעט פחות גבוהים.

גלריה

Spain Andalusia Cordoba BW 2015-10-27 13-54-14

חלל העמודים במסגד הגדול של קורדובה, "המסקיטה". אדריכלות איסלאמית בספרד של המאה ה-10

Lincoln memorial columns

עמודים דורים נאו-קלאסיים באנדרטת לינקולן, וושינגטון הבירה

Steel Column

כותרת עמוד מורכב נאו-קלאסי מפלדה משנות השלושים של המאה העשרים בניו יורק

Johnsonwax02

חלל עם "עמודי פטרייה" מבטון במפעל "ג'ונסון וואקס" בתכנונו של פרנק לויד רייט, 1939

Wooden podest

בסיס (פודסט) עמוד בכנסייה מעץ (Stave kirke) מהמאה ה -12 בנורווגיה

עמודי הנצחה

בערים שונות בעולם, לרוב בבירות של אימפריות שונות, קיימת מסורת של בניית עמודי הנצחה. עמוד ההנצחה נבנה כדי להנציח מנהיג חשוב (לרוב מצביא), ניצחון במלחמה או מטרות אחרות. עמוד הנצחה יבנה תמיד בכיכר חשובה בעיר וימוקם כאלמנט מרכזי בתוך הכיכר. קיימות דוגמאות רבות לעמודי הנצחה מפוארים במיוחד שכוללים בראשם פסל של אישיות, או שמהווים נקודת ציון עירונית גבוהה ובולטת במיוחד. דוגמאות מפורסמות:

ראו גם

קישורים חיצוניים

הסדרים הקלאסיים
Doricicon
Ionicicon
Corinthicon
הסדר הדורי הסדר האיוני הסדר הקורינתי
מונחים באדרכילות קלאסית
Mako

mako (מאקוֹ) הוא אתר תוכן ישראלי מבית קשת, אשר עלה לאוויר באוקטובר 2008, והחליף את אתר תוכניות קשת בניסיון להקים פורטל תוכן ישראלי גדול. מתפרסמות בו כתבות ומאמרים בנושאי חדשות, תרבות וספורט וכן תוכני וידאו של קשת, של חברת החדשות ושל דסק חדשות עצמאי המופעל על ידי האתר.האתר הוקם על ידי יובל נתן, עיתונאי ומייסד מגזין "רייטינג". החל מינואר 2014 עורך מאקו הוא איתי ולדמן ומנכ"ל האתר הוא אורי רוזן.

TV.com

TV.com הוא אתר אינטרנט מבית תאגיד האינטרנט CNET המכיל מסד נתונים מקיף על תוכניות טלוויזיה, סרטי טלוויזיה והתעשייה באופן כללי. מסד הנתונים באתר כולל מידע על טלוויזיה בעיקר מארצות הברית ובריטניה, אך כמו כן יש גם מידע על תוכניות מקנדה, אוסטרליה, ועוד מספר תוכניות אנימציה (אנימה) ממזרח אסיה, שזכו לגרסאות בארצות הברית.

באתר ישנו מידע על כל תוכנית טלוויזיה ממדינות אלה עם פירוט צוות התוכנית - שחקנים (ראשיים, קבועים או אורחים), מפיקים, במאים, תסריטאים וכו'. כמו כן יש מדריך פרקים לרוב הסדרות ולכל פרק יש עמוד משלו המכיל תקציר, פרטי טריוויה, שגיאות, ציטוטים, אזכורים, ביקורות גולשים ועוד. בנוסף, ישנם עמודים המוקדשים לשחקנים, ובהם ביוגרפיה, מידע כללי, פרטי טריוויה וציטוטים של השחקנים.

מאגר המידע של האתר מתבסס כולו על תרומות של הגולשים. גולשים מכל העולם, המהווים את קהילת האתר, מספקים את 100% המידע הנמצא באתר. כמו כן, אותה קהילה היא זו הגולשת בפורומים של האתר, כותבת ביקורות על תוכניות ושחקנים ויוצרת קשרים באופן פעיל, על ידי כתיבת בלוגים אישיים ועוד מאפיינים רבים של קהילת אינטרנט.

המניע העיקרי של הגולשים באתר לתרום מידע הוא בראש ובראשונה השאיפה למאגר נתונים מקיף על הסדרות שהם אוהבים. בנוסף, ישנה מערכת של נקודות, פרסים (אייקונים) ורמות (Levels) אשר מוענקים על כל תרומה לאתר. כל גולש המוסיף כמות מידע מסוימת לתוכנית או לשחקן יכול להפוך ל"עורך" של אותו ערך, ועל ידי כך לנהל את התרומות של הגולשים האחרים ולתחזק את הערך. כל מידע אחר שנוסף לאתר (לפריט שאין לו עורך) נבדק על ידי צוות CNet, אותו צוות המתחזק את האתר ואחראי עליו.

אביו האינטרנטי של TV.com הוא האתר TVTome, אשר נקנה באפריל 2005 על ידי ענקית האינטרנט CNET, ושונה למתכונתו הנוכחית ב-13 ביוני 2005, למורת רוחם של גולשים שטענו כי האתר החדש נופל מקודמו.

בית המקדש

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ היה, על פי המקרא, מרכז הפולחן הדתי הקבוע של עם ישראל עד למאה הראשונה לספירה. הוא שכן בהר המוריה שבירושלים ושימש כמרכז להקרבת קורבנות, עליה לרגל ותפילה. בית המקדש היה מקום משכנו של ארון הברית, כפי שהיה המשכן לפניו. במקדש כיהנו הכהנים, כשלצדם סייעו הלויים, כאשר במרבית התקופה כיהנו בכהונה הגדולה צאצאי צדוק, הכהן הגדול בימי שלמה המלך. לצד הקרבת הקרבנות, פעל במקדש בית הדין הגדול (כינויו המאוחר: סנהדרין הגדולה), שישב בלשכת הגזית והורה הלכה לעם ישראל.בית המקדש הראשון נבנה, על פי המקרא, על ידי שלמה המלך על הר המוריה, בשנת 480 ליציאת מצרים. חז"ל תארכו זאת לשנת 2928 לבריאת העולם. במחקר נהוג לתארך את התקופה ל-930-970 לפנה"ס. על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נחרב על ידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 3339 לבריאת העולם, ועל פי המחקר היה זה בשנת 586 לפנה"ס.

כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, נבנה בית המקדש השני על ידי עולי בבל ובראשם זרובבל בראשית שיבת ציון, בעקבות הצהרת כורש. המלך הורדוס (19 לפנה"ס) שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי. בית המקדש השני נחרב בעקבות המרד הגדול של היהודים ברומאים, על ידי טיטוס, בנו של אספסיאנוס קיסר, בשנת 3830 לבריאת העולם, היינו שנת 70 לספירה.

בית המקדש השני

בית המקדש השני היה מקדש לאלוהים אשר נבנה בהר הבית בירושלים על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, ביום ג' באדר בשנה הששית לדריווש הראשון מלך פרס, בתמיכת הפרסים ובעידודם, כפי שבוטאה בהצהרת כורש. המקדש עבר שיפוץ והורחב במידה ניכרת על ידי המלך הורדוס בשנת 19 לפנה"ס, ונחרב בשנת 70 לספירה בידי הרומאים.

לפי המחקר ההיסטורי, המקדש הוקם בשנת 516 לפנה"ס ועמד על תלו כ-586 שנים. לפי חז"ל המקדש עמד על תלו 420 שנים (351 לפני הספירה עד 70 לספירה, או לפי חישוב אחד 353 לפני הספירה עד 68 לספירה). ההפרש הגדול נובע מתארוך שונה של אורך שלטון הממלכה האחמנית על ממלכת פרס, הידוע בשם "השנים החסרות".

בסדר קדשים במשנה נמצאת מסכת מידות המתארת את מראה בית המקדש השני.

בעלי חוליות

בעלי חוליות או חולייתנים (שם מדעי: Vertebrata) היא תת-מערכה הכוללת את כל המיתרניים בעלי עמוד שדרה.

לחולייתנים משתייכים הדגים, הזוחלים, הדו-חיים, העופות והיונקים – כולם בעלי מבנה שרשרת גרמי-חוליות (בלטינית: Vertebra, ומכאן שמם) או עמוד שדרה, המתפרס לאורך הגוף, ויוצר את הציר להתפתחות שאר השלד של בעל החיים. עמוד השדרה מחליף את מיתר הגב הקיים אצל המיתרניים האחרים כבסיס הגוף בתנועה.

בתום תקופת הסילור ובתחילת הדבון, לפני 400–420 מיליון שנים לערך, היו מרבית בעלי החוליות על פני כדור הארץ מבין חסרי הלסתות ומבין קבוצות שנכחדו והיו קרובות להם. לפני 380 מיליון שנים החלה דעיכה במספר חסרי הלסתות ועלייה הדרגתית עד לימינו במספר החולייתנים הלסתניים.

החולייתנים כוללים מספר תכונות המייחדות את חברי הקבוצה, ושלא הופיעו אצל המיקסינים:

כיסוי חיצוני המורכב מאפידרמיס ומדרמיס;

הכיסוי החיצוני מגיע בצורות שונות: שיער, קשקשים, נוצות, בלוטות, חומר קרני וכדומה;

החלפת המיתר בחוליות שדרה (שלמות או חלקיות בהתאם לקבוצה);

שלד פנימי שמחליף את השכבה המזודרמלית, ואליו מוצמד ראש בעל החיים עם איברים ייעודיים (חוטם, עיניים), הגפיים ושאר האיברים ה"תלויים" מהבטן;

תנועה המופקת משרירים הצמודים לשלד הפנימי;

מערכת עיכול מפותחת, בעלת בלוטות עיכול גדולות, לבלב וכבד;

לב בעל 2–4 חדרים;

חלל קרביים (coelom) מפותח;

2 כליות;

איברי מין נבדלים לזכר ולנקבה (לא אצל כולם).

האנציקלופדיה של החיים

האנציקלופדיה של החיים (באנגלית: Encyclopedia of Life,‏ EOL) היא אנציקלופדיה שיתופית וחינמית באינטרנט אשר נועדה לתעד את כל 1.9 מיליון מיני החיים המוכרים למדע. היא מלוקטת מתוך מאגרי מידע קיימים (בהם ויקיפדיה) ומתרומות של מומחים ושוחרי טבע מכל העולם. היא נועדה לבנות עמוד אחד שיורחב "עד אינסוף" עבור כל מין, הכולל סרטוני וידאו, הקלטות, תמונות, גרפיקות וטקסטים. בנוסף, האנציקלופדיה משלבת תוכן מהספרייה למורשת המגוון הביולוגי, אשר העבירה תהליכי דיגיטציה למיליוני דפים של ספרות מודפסת מהספריות הגדולות בעולם להיסטוריית הטבע. הפרויקט בתחילה גובה בהתחייבות מימון של 50 מיליון דולר, בהובלת קרן מקארתור וקרן סלואן, שסיפקו יחד 25 מיליון דולר. 25 מיליון הדולרים הנוספים הגיעו מחמישה מוסדות עיקריים: מוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע, אוניברסיטת הרווארד, המעבדה לביולוגיה ימית, הגן הבוטני של מיזורי ומכון סמית'סוניאן. הפרויקט בתחילה הובל על ידי ג'ים אדוארדס וצוות הפיתוח בהובלת דוד פטרסון. היום, המוסדות המשתתפים ותורמים פרטיים ממשיכים לתמוך באנציקלופדיה באמצעות תרומות כספיות.

הכרונולוגיה המקראית והמסורתית

הכרונולוגיה של המסורת היהודית מבוססת בעיקר על התנ"ך ועל מדרשי האגדה שרוכזו וסודרו בספר "סדר עולם". כרונולוגיה זו התקבלה על רוב ספרי תולדות עם ישראל שנתחברו אחרי התלמוד, ובהם: ספר הישר, ספר יוחסין השלם, סדר עולם זוטא, אגרת רב שרירא גאון, ספר הקבלה, שלשלת הקבלה, צמח דוד וסדר הדורות. הכרונולוגיה של המדרש מסתיימת בחורבן בית המקדש השני, ומשם ואילך מתואמת עם הכרונולוגיה המקובלת במחקר.

חסידות חב"ד

חסידות חב"ד ליובאוויטש (ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת") היא חצר חסידית, ממשיכתה של שושלת חב"ד שנוסדה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי בשלהי המאה ה-18. בשנת ה'תקע"ג (1812) עבר בנו רבי דובער שניאורי לעיירה לובביץ', שממנה פעלו רוב אדמו"רי חב"ד ועל שמה נקראה החצר. לצדה התקיימו ענפים נוספים, כמו קאפוסט וליאדי, אך הם התמזגו לבסוף לתוך חב"ד-ליובאוויטש שנותרה יחידה בשנת ה'תרפ"ג (1923). חב"ד ניכרת בדרכה הרעיונית, המתבטאת בראשי התיבות המרכיבים את שמה, שלפי הקבלה הם שלושת הכוחות המרכיבים את תהליך החשיבה וההבנה. היא מדגישה את מרכזיות השכלתנות בביסוס האמונה הדתית.

לחסידות חב"ד הייתה השפעה ביהדות מזרח אירופה, בעיקר במרכז פעילותה הנמצא כיום בשטחי בלארוס. האדמו"ר השביעי והאחרון, רבי מנחם מנדל שניאורסון, פיתח מאוד את פעילות שליחיו להפצת ערכי היהדות בציבור היהודי הרחב. במקביל הדגיש את חשיבות האמונה בגאולה הקרבה, תוך שרבים מחסידיו משוכנעים שהוא המשיח וחלקם אף מסרבים לקבל את עובדת פטירתו ב-1994. השאלה אם ועד כמה יש לעסוק במשיחיותו מוסיפה לפלג את חב"ד, שמתנהלת מאז ללא אדמו"ר. מספר חבריה קשה לחישוב בשל הקושי להפריד בין חסידים במעגל הפנימי לבין מקורבים. על פי ספרי טלפונים ורשימות של החסידות היו בשנת 2016 כ-16,800 בתי-אב השייכים לה.

חסרי חוליות

חסרי חוליות הוא שם כולל (למעשה נטול משמעות טקסונומית) של כל מערכות בעלי החיים האאוקריוטיים (מורכבים מתאים בעלי גרעין), שהם נטולי עמוד תמיכה גבי, כגון חרקים, סרטנים, רכיכות ואלמוגים. אפילו לחלק מהמיתרניים אין עמוד שדרה כך שהם נחשבים חסרי חוליות. הקבוצה כוללת 97% מכלל המינים בממלכת בעלי חיים. 75% מהמינים בקבוצה זו משתייכים למערכת פרוקי הרגליים.

לרוב חסרי החוליות אין מערכת דם סגורה.

המין הידוע הגדול ביותר השייך לקבוצת חסרי החוליות הוא דיונון עצום.

כומר

כומר הוא איש דת המופקד על קיום טקסים דתיים, המשמש לעיתים גם מנהיגה הרוחני של קהילה. המונח מתייחס בעיקר לכמרים נוצרים, אך הוא משמש גם לכהני דת בדתות אחרות, ומשום כך ניתן לכנות גם אנשי דת סיקים או זורואסטרים בשם "כמרים".

כתב עת

כתב עת (באנגלית: מגזין) הוא תקופון היוצא בתדירות הנמוכה מאחת לחודש, ולפחות אחת לשנה. רוב כתבי העת מוקדשים לתחום עניין מסוים, כגון כתבי עת לספרות או כתבי עת אקדמיים.

כתבי עת יוצאים לאור על ידי גורמים שונים ובהם ארגונים שכתב העת משמש להם במה עבור חברי הארגון בנושא הקושר אותם יחד. במקרה זה נקרא כתב העת ביטאון, בהיותו מבטא דעות או עובדות המפורטות על ידי חברי הארגון או עבורם. מקובל לכנות כתבי עת גם על פי תדירות הפצתם.

מבצע עמוד ענן

מבצע עמוד ענן היה מבצע צבאי של צה"ל ברצועת עזה, שהחל ב-14 בנובמבר 2012 והסתיים ב-21 בנובמבר 2012. המבצע החל עם חיסולו בסיכול ממוקד של אחמד ג'עברי, מפקדה בפועל של הזרוע הצבאית של החמאס. במהלך המבצע נערכו אלפי תקיפות על יעדים ברצועת עזה, ובמקביל נורו מרצועת עזה כ-1,500 רקטות לעבר יישובי הדרום ולראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן ראשון לציון, תל אביב וירושלים. המבצע הסתיים כעבור שבוע בהכרזה על הפסקת אש. המבצע לא כלל כניסה קרקעית לרצועה והתנהל בעיקרו על ידי חיל האוויר ובאופן מצומצם, חיל הים, חיל התותחנים ויחידות נוספות.

שם המבצע נלקח מעמוד הענן המתואר בספר שמות כעמוד נסי שהנחה את בני ישראל והגן עליהם בצאתם ממצרים.לפי דובר צה"ל, במהלך המבצע פגע צה"ל בלמעלה מ-1,500 מטרות והרג כ-30 פעילי טרור בכירים, ומנגד נורו על ישראל 1,506 רקטות, כאשר 421 מתוכן יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל. במהלך המבצע נהרגו שני חיילים וארבעה אזרחים ישראלים, כתוצאה מפגיעת רקטות. אזרח נוסף שנדרס בעת שרץ למרחב מוגן בקריית מלאכי ונפצע קשה, נפטר מפצעיו כשנה וחצי לאחר המבצע.לפי צה"ל נהרגו ברצועה 177 בני אדם, מהם 120 מחבלים ו-57 אזרחים. על פי מרכז המידע למודיעין ולטרור זוהו 169 הרוגים ברצועה, מתוכם 101 פעילי טרור ו-68 אזרחים בלתי מעורבים. על פי מקורות פלסטינים, נהרגו במבצע 139 פלסטינים, רובם אזרחים, מתוכם 34 ילדים.המבצע הסתיים ללא הכרעה צבאית, אך שני הצדדים היריבים טענו לניצחון. במבחן התוצאה, המבצע הצליח לחזק, לפחות זמנית, את כוח ההרתעה של ישראל מול שלטון החמאס ברצועת עזה. בשנה שלאחר תום המבצע פחת ירי הרקטות מרצועת עזה בלמעלה מ-98%.

מנחם מנדל שניאורסון

רבי מנחם מנדל שניאורסון (בכתיב מסורתי: מנחם מענדל שניאורסאהן; י"א בניסן תרס"ב, 18 באפריל 1902 – ג' בתמוז תשנ"ד, 12 ביוני 1994) כיהן כאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד-לובביץ משבט ה'תשי"א (1951) ועד פטירתו. מכונה הרבי מלוּבָּבִיץ' ובחסידות עצמה, בקיצור: הרבי. לשם הבחנה בינו לבין אדמו"רי חב"ד קודמים מכונה לעיתים הרמ"מ.

הקים את מפעל השלוחים ובתי חב"ד במקומות רבים בעולם, והכריז על עשרה מבצעים לעידוד קיום מספר מצוות.

נודע בעיסוקו הרב למען החשת הגאולה. בשנותיו האחרונות ראו בו חסידיו את המשיח, ורובם מאמינים בכך אף לאחר מותו. משנתו התפרסמה בחייו ולאחר פטירתו בספרים רבים.

בית מדרשו, השוכן במרכז חב"ד העולמי - 770 ברובע ברוקלין, וקברו שברובע קווינס שבניו יורק - משמשים מוקדי עלייה לרגל.

עמוד השדרה

עמוד השדרה (TA: Columna vertebralis) הוא החלק הקשיח במערכת הנושאת את משקל חלקו העליון של הגוף אצל בעלי החוליות ותפקידיו העיקריים הם להגן על חוט השדרה ולאפשר יציבות לגוף. לאורך עמוד השדרה עוברת תעלת השדרה (Canalis vertebralis) והיא מכילה את חוט השדרה ומגינה עליו. הזיזים המקיפים את קשת החוליה מאפשרים קשר בין השרירים לשלד.

קיומו של עמוד השדרה בשלד מהווה סיווג לתת-קבוצה של בעלי חיים - בעלי חוליות. אצל בעלי חוליות שונים יש מספר שונה של חוליות.

עמוד ראשי

ללא הודעת הגנה אוטומטית

פרח

פרח הוא איבר הרבייה הקיים בצמחים מכוסי-זרע. מבנה זה מכיל איברי רבייה זכריים או נקביים המשמשים לרבייה זוויגית ולעיתים לרבייה אל-זוויגית.

תפקיד הפרחים הוא לייצר תאי רבייה, לאפשר מפגשם ולהוות מצע לייצור הזרעים. אצל רוב צמחי הפרחים, רבייה זוויגית היא הדרך העיקרית להתרבות והזרעים הם האמצעי העיקרי להפצת הצאצאים והרחבת שטח המחיה של המין.

פרח טיפוסי מושך אליו בעלי-חיים לצורך האבקה. משיכת המאביקים נעשית על ידי שילוב של פרסומת המזוהה ממרחק (על ידי צבע, ריח או צורה), ותגמול היוצר התניה חיובית עבור הביקורים הבאים (לרוב בצורת מזון, כגון צוף או אבקה).

רב (אמורא)

אבא בר איבו (ג'תתקל"ה, 175 לערך - 247; נודע בתלמוד בפשטות בכינוי רב, ומכוּנה גם אבא אריכא, משום שהאריך ימים או משום שהיה גבוה) היה חכם תלמודי מחשובי האמוראים, ומייסד ישיבת סורא. היה מאחרוני התנאים, ומראשוני אמוראי בבל. חזרתו מארץ ישראל לבבל נחשב כאירוע רב חשיבות ש"העניק את הדחיפה המכרעת לקראת ההתפתחות של מרכז רוחני יהודי בבבל", ושסימן את תחילת חילופי התרבויות בין הקהילות בארץ ישראל ובבל.

למד תורה מפי רבי יהודה הנשיא, וכן מפי דוֹדוֹ, רבי חייא. רב נזכר פעמים רבות בתלמוד במחלוקותיו עם שמואל, נחשב כמחמיר בהלכה ותרם תרומה משמעותית לחיבור התפילות.

רבא

רָבָא (280 בקירוב - 355), היה מראשי הדור הרביעי של אמוראי בבל במאה הרביעית, ולפי גירסת הילקוט שמעוני נמנה ככהן (ראה למטה). מפורסם במחלוקותיו המרובות בגמרא עם אביי, שבהן נפסקה ההלכה על פיו כמעט בכל מחלוקת. דיוניהם ידועים בשם "הוויות אביי ורבא", ו"הם שיא בדרכי העיון של ההלכה והמשפט התלמודי". אביו היה רב יוסף בר חמא, ורבו המובהק היה רב נחמן. לאחר פטירתו של אביי עברה ישיבת פומבדיתא, שהייתה המרכז לפעילות ההלכתית באותה העת, למחוזא, עירו של רבא, והוא כיהן בה 14 שנה כראש הישיבה.

רבי עקיבא

רבי עקיבא בן יוסף (רבי עקיבא, לעיתים נכתב רַבִּי עֲקִיבָה) (נפטר 136 לספירה, ג'תתצ"ו) היה תנא ארץ ישראלי, בן הדור השלישי של התנאים, מגדולי חכמי ישראל. מתומכי מרד בר כוכבא.

היה בר פלוגתא של רבי ישמעאל, רבי טרפון, רבי יוחנן בן נורי ואחרים. הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. מוזכר בתלמוד הבבלי כ-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה. נהרג על קידוש השם כאחד מעשרת הרוגי מלכות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.