על המשמר

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 19431995.

Internet-news-reader.svg על המשמר
Al HaMishmar
סמליל "על המשמר" ומעליו הסיסמה: "לציונות – לסוציאליזם – לאחוַת עמים"
סמליל "על המשמר" ומעליו הסיסמה: "לציונות – לסוציאליזם – לאחוַת עמים"
תדירות עיתון יומי
סוגה חדשות
פורמט ברודשיט
מו"ל תנועת השומר הצעיר

היסטוריה

העשור הראשון

העיתון החל להופיע ב-30 ביולי 1943 בשם "משמר", כביטאונה של תנועת השומר הצעיר (קיים גם גיליון ראשון קודם נוסף מ-6 ביוני של אותה שנה). ב-25 בינואר 1948 שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". העיתון התבסס בעיקר על מאגר מנויים מקרב חברי קיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ועירוניים אוהדי מפ"ם, ודגל בצדק סוציאלי, אקטיביזם, שלום ושוויון. כך למשל, מדורו הכלכלי נקרא "הכלכלה והאדם".

הופעת גיליון הראשון היה סיומו של תהליך ארוך, שרובו התרחש בזירה הפוליטית של היישוב. "משמר" היה הביטוי הפוליטי של הקיבוץ הארצי מיסודו של "השומר הצעיר". אומנם במשך תקופה ארוכה מאז שלהי שנות העשרים היו לתנועת "השומר הצעיר" ומאוחר יותר, לקיבוץ הארצי, ביטאונים, אך היו אלה כתבי העת שראו אור כירחונים או כשבועונים. החל משנת 1925 מילא את תפקיד העיתון היומי העיתון "דבר" שהיה בטאונה של ההסתדרות הכללית ובזירה הפוליטית, של "הליגה למען ארץ ישראל העובדת", ארגון גג של השמאל הציוני. בפועל העיתון ביטא את עמדותיה של המפלגה ההגמונית בארץ, מפא"י. עד לקיץ 1939 שררה בקיבוץ הארצי הנחה כי "השומר הצעיר" יוכל להצטרף למפא"י תוך שמירה על מעמדו האוטונומי. בקיץ 1939 התברר כי להנחה הזאת אין תוחלת. במועצת הקיבוץ הארצי במשמר העמק, שנערכה בשנת 1942 הוחלט כי תקום מפלגה עצמאית מיסודו של הקיבוץ הארצי, וכצעד להקמתה הקיבוץ הארצי ייסד עיתון יומי משלו. הופעתו המיועדת של "משמר" עוררה חרדה והתנגדות בקרב המחנה הדתי והחרדי. מחנה זה ראה את עצמו מופלה לרעה ומוחלש בעקבות פרשת "ילדי טהרן" והעיתון החדש, לדברי העורכים של העיתון של הציונות הדתית, "הצופה" יהיה "עיתון יומי של המומרים להכעיס, המתקיף את הדת מבחינה עקרונית וטכסיסית... עם הופעת העיתון החדש... תוקם במה שתעמוד על "משמר הכפירה ביסודות היהדות." 

כעבור שנה הופיע העיתון המנציח בכותרתו את שם התנועה ונושא ככותרת משנה את התמצית הרעיונית של התנועה: "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות העמים". במקום דבר המערכת הופיע מאמרו של מנהיג הקיבוץ הארצי, מאיר יערי: "בקרב היישוב רווחת ההרגשה כי נפל דבר. לקראת הופעת "משמר" הולמים אלפי לבבות." את המערכת הראשונה הרכיבו אישים פוליטיים חברי הקיבוץ הארצי, מרדכי בנטוב, יעקב עמית ואליעזר פרי (חבר הכנסת). העיצוב הגרפי של העיתון החדש נמסר לידי רות שלוס ויוחנן סימון, האחראי על מדור הספרות היה המשורר אברהם שלונסקי

העיתון בראשיתו היה בן ארבעה עמודים בלבד בגלל המגבלה על השימוש בנייר בעתות המלחמה, אך במשך הזמן הוא פיתח מדורים ייחודיים ועיצוב גרפי, שאיפשרו את זיהויו המיידי. המדור המיוחד לילדים שהופיע לרוב לקראת החגים, הפך משנת 1945 לעיתון הילדים "משמר לילדים" וגם הוא נערך על ידי צוות העיתון. ב-1943 בעקבות פרסום ההודעה המשותפת של כל עיתוני היישוב על אירועי רמת הכובש והתגובה של שלטונות המנדט, הפסיק "משמר" כאקט של הזדהות עם עיתונים שהופעתם נאסרה, את הופעתו למשך שבוע. עם סיום מלחמת העולם השנייה הוא נאלץ להתמודד עם הצנזורה המנדטורית שאסרה על השימוש במילים המגדירות את עמדת היישוב מול הגבלות "הספר הלבן". 

החל משנת 1946 היה "משמר" לבטאונה של "מפלגת השומר הצעיר". בינואר 1948 הוקמה "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם), שאיחדה את "מפלגת השומר הצעיר", את התנועה "לאחדות העבודה", שרוב מנהיגיה הגיעו מקיבוצי הקיבוץ המאוחד ותנועת פועלי ציון שמאל. בעקבות האיחוד שינה "משמר" את שמו ל"על המשמר" ולמערכת העיתון צורפו חברי הקיבוץ המאוחד. במקביל ל"על המשמר" הוציאה מפ"ם גם ביטאון לדור הצעיר של חבריה – "בשער". עם חיסולו של זה עברה ל"על המשמר" חבורה של סופרים צעירים שהוציאה לאור את המוסף הספרותי של "על המשמר", "משא". המוסף היה לאכסניית הבית של קבוצת הסופרים הידועה בשם "דור תש"ח". "משא" היה מוספו של "על המשמר" עד לפילוגה של מפ"ם בשנת 1954, ואז הוא הפך למוספו של העיתון "למרחב". אף על פי שמערכת העיתון הורכבה מנציגי כל מרכיבי המפלגה, היא נותרה נכס של הקיבוץ הארצי וגם אם לא ניתן היה ללמוד ממאמריו על המחלוקות שפילגו את המפלגה, הוא ביטא בעיקר את עמדות "השומר הצעיר". 

במשך התקופה בה היה העיתון בטאונה של המפלגה המאוחדת, התמקדה המערכת בתמרונים פוליטיים מסובכים. כלפי חוץ שמר העיתון על הופעה מלוכדת שהסתירה את המחלוקות הפנימיות בין מרכיבי המפלגה. בשם האוריינטציה הפרו-סובייטית של המפלגה סירבה המערכת לפרסם מאמר הדן בחיסול סופרי היידיש בברית המועצות. העיתון אף לא פרסם את הוויכוח הפנימי בדבר הכניסה לממשלה והמערכת נהגה לפרסם את המידע על חיי המפלגה, רק לאחר שזה אושר לפרסום על ידי מוסדות מפ"ם. המחלוקת במערכת בין חברי הקיבוץ המאוחד לבין חברי הקיבוץ הארצי הגיעה לשיא בשאלת המקום המוקדש לדברי מנהיגי שתי התנועות. מאיר יערי התלונן במכתב אישי למערכת על קיפוחו בהשוואה לראשי מפ"ם האחרים: "אני זכיתי לפחות מ-50 שורות... גלילי זכה ל-70 שורות". אנשי הקיבוץ המאוחד התלוננו באופן קבוע על התעלמות העיתון מהופעותיו הציבוריות של יצחק טבנקין. סירובה של המערכת לפרסם את מאמרו של טבנקין היה עילה להופעת העיתון "למרחב" ולפילוגה של מפ"ם.

Stalin al hamishmar
מות סטלין ב"על המשמר". כותרת מאמר המערכת: "הקברניט והמצביא"

לאחר מות סטלין ב-8 במרץ 1953, סיקר העיתון את המאורע בהדגשה רבה ותוך הפגנת אבל כבד, בהתאם לקו המפלגתי של מפ"ם:

אבל כבד שורר בכל ארצות הסוציאליזם ובלב כל איש שוחר שלום בתבל כולה... שבק חיים המנהיג הגדול.[1]

מודעת אבל של מפ"ם שפורסמה בעיתון הכתירה את סטלין, בין השאר, כ"קברניט תנועת השלום בעולם" ומותו תואר כ"אסון גדול".[2] לימים, לאחר הדה-סטליניזציה, הביעו מנהיגי המפלגה חרטה על היחס המעריץ לסטלין. בימין בישראל מוזכר עד היום בלעג הסיקור כפי שבא לידי ביטוי ב"על המשמר".[3]

לאחר פילוג מפ"ם

לאחר פילוגה של מפ"ם, חזר "על המשמר" לבטא את עמדות הנהגת הקיבוץ הארצי, אך תהליך ההתרחקות מהעמדות הפרו-סובייטיות של המפלגה אפשר גיוון עמדות והעיתון הפך לבית הספר לעיתונאות, בו רכשו עיתונאים צעירים רבים מיומנות שאפשרה להם לעבור אחר כך לעיתונים אחרים. למרות היותו עיתון מפלגתי היה "על המשמר" עיתון בו כתבו בעלי עמדות שונות לצד דבר המערכת שביטא את העמדות הרשמיות של המפלגה. שניות זו באה לביטוי מובהק בשלהי שנות השישים, כאשר לעל המשמר צורף מוסף חדש, המכוון לדור הצעיר במפלגה ומחוצה לה – "חותם". "חותם" הוקם במרץ 1964 כבטאון החטיבה הצעירה של המפלגה, ויצא בתחילה ככתב עת עצמאי, אך החל מינואר 1970 צורף ל"על המשמר" והיה למוספו השבועי. 

לאחר הקמת ממשלת ליכוד-מערך בשנת 1984 פרשה מפ"ם מ"המערך" ועתונה הפך לבטאון יומי של האופוזיציה. המתח בין מערכת "על המשמר" לבין הצנזורה, שהיה קיים תמיד, הגיע לשיאו. עקב פרסום ידיעות שלא אושרו על ידי הצנזורה נקנס העיתון בקנס חצי מיליון שקלים וקנס על תנאי בגובה של מיליון שקלים. כאקט של מחאה פרסם העיתון שורה של מאמרים עם כתמים לבנים. העיתון אף פנה ליו"ר מועצת העתונות, יהושע רוטנשטרייך להגן עליו בפני הצנזורה, אך יחסיו הבעייתיים עמה נמשכו עד לסוף שנת 1985.

סופו של העיתון

ירידת קרנה של האידאולוגיה השוויונית והסולידריות החברתית, והיבלעותה של מפ"ם במערך, ולאחר מכן במרצ, הביאה לירידה גדולה בתפוצת "על המשמר", בעיקר בקרב הדור הצעיר. החל ממחצית שנות השמונים נכנס הקיבוץ הארצי, בעליו של העיתון למשבר כלכלי חמור. כדי להיחלץ מחובותיו, סגר הקיבוץ הארצי מספר ארגונים ומסגרות שהקשו על תפקודו הכלכלי. למרות חובו הקטן יחסית של "על המשמר" לקופת הקיבוץ הארצי, הוחלט לסגור את העיתון.  בנוסף, החל מ-1993 משקי הקיבוץ הארצי לא חויבו להיות מנויים על העיתון. למרות תהליכי התרעננות, הצטרפותם של כותבים צעירים והוספת מדור סטודנטים, העיתון בעריכתו של צבי טימור נסגר בסוף חודש מרץ 1995 בעת כהונתו של גיורא פורמן כמזכ"ל הקיבוץ הארצי. כך העיתון, ראשון העיתונים המפלגתיים בארץ, שהוקם מסיבות פוליטיות חוסל מסיבות כלכליות.

ארכיון העיתון בשלמותו, כולל ארכיון הצילומים הגדול, נמצא בארכיון "השומר הצעיר" ביד יערי, גבעת חביבה.

השם "על המשמר" נמצא עדיין בשימוש עבור חדשות התנועה העולמית של "השומר הצעיר".

כותבים בעיתון

בין חברי המערכת של העיתון היו אנשי-שם כמו המשוררים לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, א.ב. יפה, מיכל סנונית, המחזאי יהושע סובול, הסופרים משה שמיר, יצחק אוורבוך-אורפז, איל מגד, אריה קרישק, יעל ישראל, חנה רוזנטל, יגאל גלאי, נתן שחם, אילן שיינפלד ועמוס לויתן, כמו גם העיתונאים תום שגב, בנימין (בנקו) אדר, חיים מרגלית, גיורא מנור, גבריאל שטרן, רפל ברקן-בנקלר, מארק גפן, יעל לוטן, דורית גפן, אמנון אברמוביץ', שלי יחימוביץ', מרדכי גילת, אוריאל בן-עמי, חיים שור, סבר פלוצקר, אבי בניהו, חנה קים, יצחק שור, מוטי בסוק, בצלאל עמיקם, יואב אביב, שולה לוריא, ורד לוי, סמדר פרי, אלכס פישמן, רוביק רוזנטל, ארנון לפיד, יעקב לזר, פאר-לי שחר, אבשלום קווה, חיה יוסף, הצייר והמאייר יעקב גוטרמן, המאייר והקריקטוריסט שמואל כץ, ההיסטוריון משה לוין ועיתונאי הספורט ישראל פז. צלמים: בועז לניר, מורדו אברהמוב.

מוספים

Hotam2
שער הגיליון הראשון של המוסף "חותם"

לעיתון היו מוספים שונים, בהם המוסף השבועי "חוֹתָם", שבין עורכיו בצלאל לב, נתן שחם, מרים עין-דור-ריפתין, בנקו אדר ורוביק רוזנטל; שבועון הקיבוצים "הדף הירוק" ושבועון המושבים וההתיישבות הכפרית "קו למושב" (שעם סגירת העיתון עברו ל"מעריב").

בנפרד פרסם העיתון שבועון לילדים שנקרא "משמר לילדים", שעם עורכיו נמנו בין השאר מרדכי אמיתי, בנימין טנא, שלמה ניצן, עטרה אופק, ובין כותביו נמנו הסופרים יפרח חביב, יהואש ביבר, יעקב רבי ועיתונאי הספורט אברי בן שלום. "משמר לילדים" התאחד ב-1985 עם "הארץ שלנו" ו"דבר לילדים" לשבועון "כולנו", שנסגר בשנת 2000.

אלמרצאד ואלפג'ר

החל מ-1952 הוציא "על המשמר" עיתון מקביל בערבית בשם (المرصاد, "אלמרצאד"), בעריכת המזרחן אליעזר בארי ובהשתתפות עיתונאים ערבים פעילי מפ"ם, בהם איברהים שבאט, מוחמד ותד, רוסתם בסתוני ומחמוד ביאדסה. בין 1958 ל-1962 ערך רוסתם בסתוני את הירחון הספרותי הנלווה "אלפג'ר" (الفجر, "השחר") בו כתבו, בין היתר, ראשד חוסיין ופאוזי אל-אסמר.[4]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ העולם המתקדם אבל על מותו של י. וו. סטאלין, על המשמר, 8 במרץ 1953
  2. ^ מודעת האבל, על המשמר, 8 במרץ 1953 (מודעה)
  3. ^ תום שגב, כשבישראל ביכו את מותו של סטאלין, הארץ, ‏09.03.2013
  4. ^ דן כספי ומוסטפא כבהא, מירושלים הקדושה ועד המעיין בתוך: פנים- תרבות חברה וחינוך, 2001, גיליון 16- מרץ 01'
אשקלון

אַשְׁקְלוֹן היא עיר חוף במחוז הדרום בישראל, השוכנת במישור החוף הדרומי, בקצה מערבי של חבל לכיש, בין הנגב לשפלה. היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל ובירת נפת אשקלון. אשקלון נחשבת לבין ערי החוף המפותחות ביותר ונמנית בין ערי התיירות והנופש הגדולים בישראל. אשקלון משתרעת על שטח של 48,000 דונם ומונה כ־145,432 תושבים, ה־13 באוכלוסייתה במדינת ישראל. העיר הדרומית ביותר במישור החוף במדינת ישראל.

הוקמה ב־1948 כמועצה מקומית, והוכרזה ב־1951 כמגדל־אשקלון. ב־1955 אוחדה עם המועצה המקומית אפרידר לרשות מקומית אחת שנקראה אשקלון.

העיר בעלת היסטוריה של יותר מחמשת אלפי שנה, נמנית עם הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל העתיקה. משערים כי מקור שמה הוא מהמילה "שקל" המציינת מידת משקל, משום שאשקלון היא אחת מערי הנמל העתיקות בארץ, והמסחר היה מהפעיל ביותר. אשקלון נזכרת לראשונה בספר יהושע: "חמשת סרני פלשתים, העזתי, האשדודי האשקלוני".

בית לוחמי הגטאות

בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד הוא מוזיאון להנצחת השואה והגבורה היהודית השוכן בקיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי.

גרון

הגרון הוא הפרוזדור לכניסת חמצן לריאות ומזון למערכת העיכול. הגרון הוא הפתח היחיד בגוף שדרכו מתקבלים חומרים חיוניים. עקב זאת, עשויים לעבור דרכו לתוך הגוף גם מיקרואורגניזמים העלולים לגרום נזק לבריאות. לכן קיימים "שומרים" העומדים על המשמר בפה ובלוע.

בפה נמצא הרוק, המכיל מוצין, שהוא ריר שלוכד מיקרואורגניזמים; ברוק מצויים גם ליזוזומים שמפרקים חיידקים ואימונוגלובולינים, חלבונים שמתפקדים כנוגדנים שמסייעים למערכת החיסון לחסל גורמים מזיקים.

משני צידי הלוע נמצאים שני קשרי לימפה, בלוטות לימפה גדולות המכונות "שקדים", אשר מהוות חלק בלתי נפרד ממערכת הלימפה ומערכת החיסון; תפקידם הוא ללכוד ולחסל חיידקים ונגיפים. בתוך לוע האף (נזופרינקס) מצוי פוליפ הקרוי אדנואיד (Adenoid), שגם הוא קשור למערכת החיסון.

עקב העמידה המתמדת בפני זיהומים, עלולים השומרים עצמם להזדהם, להתלקח ולהתנפח למצב הידוע בשם דלקת גרון או דלקת הלוע (Acute Laryngitis).

התיאטרון הקאמרי

התיאטרון הקאמרי (נוסד ב-1944) הוא התיאטרון העירוני של תל אביב, המהווה אחד מהתיאטראות הגדולים והחשובים בישראל. בשנת 2005 זכה התיאטרון בפרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה. מנכ"ל התיאטרון הוא רן גואטה, המנהל האמנותי של התיאטרון הוא גלעד קמחי.

יהושע סובול

יהושע סוֹבּוֹל (נולד ב-24 באוגוסט 1939) הוא מחזאי, במאי וסופר ישראלי.

יחסי בנין–ישראל

יחסי בנין–ישראל הם היחסים הדיפלומטים בין מדינת ישראל ורפובליקת בנין. ישראל מיוצגת בבנין על ידי שגריר לא תושב שפועל באביג'אן, חוף השנהב.

כפר סבא

כְּפַר סָבָא היא עיר במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1962. שטחה כ-14 קמ"ר, וביולי 2018 התגוררו בה כ-109,348 תושבים על 37,613 בתי אב. כפר-סבא היא מרכז מנהל, מסחר, חינוך ושירותי רפואה של אזור דרום השרון, ויש בה מרכז תעשייה גדול. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

מחנות המעצר בקפריסין

מחנות המעצר בקפריסין היו מחנות שהוקמו בקפריסין על ידי ממשלת בריטניה החל מאוגוסט 1946 ועד נובמבר 1949, לצורך כליאת המעפילים המגיעים לארץ ישראל.

מרדכי בנטוב

מרדכי בנטוב (גוּטגֶלד) (28 במרץ 1900 – 18 בינואר 1985) היה פוליטיקאי ועיתונאי ישראלי, מראשי תנועת השומר הצעיר ומפ"ם, עורך ביטאון התנועה "על המשמר", חבר מנהלת העם, מחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת הראשונה עד החמישית, שר השיכון ושר הפיתוח בממשלות ישראל.

משה סנה

משה סנה (קליינבוים) (6 בינואר 1909 – 1 במרץ 1972) היה רופא במקצועו, איש ציבור ישראלי, ראש המפקדה הארצית של "ההגנה", הוגה דעות, חבר הכנסת, מנהיג ופובליציסט.

משמר לילדים

משמר לילדים היה שבועון לילדים של העיתון "על המשמר", שיצא לאור החל מ-7 בספטמבר 1945 עד 1985.

עברות

עִברוּת (בעבר היה מקובל: עִברוּר) הוא מתן צורה עברית למילה, ובפרט שינוי שמו של אדם משם לועזי לשם עברי.

עם הספר (הוצאת ספרים)

עם הספר הייתה הוצאת ספרים ישראלית שפעלה משנת 1953 ועד שנות ה-80. שם ההוצאה, "עם הספר", הוא כינוי לעם ישראל.

ההוצאה נוסדה על ידי דב ליפץ, שניהל קודם לכן במשך כמה שנים את הוצאת הספרים "עם עובד". בנו, אהרן אמיר, היה שותף ומנהלה הספרותי בשנים 1957–1965.

בשנות ה-50, משרדי ההוצאה היו ברחוב ביאליק 15 בתל אביב. בתחילת שנות ה-60 עברה ההוצאה לקומת הקרקע של "בית גרוס" ברחוב ביאליק 9, בית שנבנה בשנת 1928 ונודע בסגנונו האקלקטי.

ההוצאה הרבתה להוציא לאור כתבים של מדינאים, בהם:

ספריו של וינסטון צ'רצ'יל "מלחמת העולם השנייה" ו"קורות העמים דוברי האנגלית", בתרגומו של אהרן אמיר.

"מאבק לחירות", זיכרונות המלחמה של שארל דה גול.

‫ קוואמה נקרומה, גאנה: אוטוביוגרפיה (תרגום - אהרן אמיר). תל אביב: עם הספר, תשכ"א.

או נו, קולה של בורמה.

"יומן מערכת סיני" מאת משה דיין.

"דברים כהוויתם" מאת דוד בן-גוריון.בתחום הסיפורת הוציאה "עם הספר" תרגום עברי של כל כתבי שקספיר בשנת 1959.

בשנות ה-60 הוציאה ההוצאה סדרת אנתולוגיות של סיפורים מרחבי העולם.

רוביק רוזנטל

ד"ר ראובן (רוּבִיק) רוזנטל (נולד ב-7 בנובמבר 1945) הוא בלשן, מילונאי, עיתונאי וסופר ישראלי, בעל הטור השבועי "הזירה הלשונית" בעיתון "מעריב", שבעקבותיו עשה דוקטורט בבלשנות והקים אתר אינטרנט בשם זה, העוסק בענייני שפה ובלשנות עם דגש על השפה העברית.

רשת ב'

רשת ב' (כונתה בתחילה גם "גל ב'" או "הגל הקל") הייתה תחנת רדיו ישראלית במסגרת שידורי קול ישראל של רשות השידור, אשר שידרה בעיקר תוכניות אקטואליה. התחנה התחדשה במסגרת תאגיד השידור הישראלי ב-15 במאי 2017 בשם כאן רשת ב'.

שדה בוקר

שְׂדֵה בּוֹקֵר הוא קיבוץ בהר הנגב, כ-30 קילומטר צפונית למכתש רמון. נודע בין השאר כמקום מגוריו של דוד בן-גוריון בשנותיו האחרונות. במפות של אותה תקופה היה באזור הר בוקר, ונחל בוקר (מקור השמות בשם הערבי ואדי בקרא, שם שהצטלצל מתאים לחוות בוקרים) ועל פי זה נקבע שמו של הקיבוץ.

שדרות

שְׂדֵרוֹת (להאזנה (מידע • עזרה)) היא עיר במחוז הדרום בישראל, סמוך לקצה הצפון-מזרחי של רצועת עזה. הוקמה בשנת 1951 והוכרזה כעיר בשנת 1996.

שלי יחימוביץ'

שלי רחל יחימוביץ' (נולדה ב-28 במרץ 1960, כ"ט באדר ה'תש"ך) היא פוליטיקאית ישראלית וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. טרם כניסתה לפוליטיקה בשנת 2005 עבדה כעיתונאית, סופרת ואשת רדיו וטלוויזיה. בשנת 2011 נבחרה לראשות מפלגת העבודה, והייתה למנהיגת המפלגה עד שנת 2013. היא כיהנה שלוש פעמים כראש האופוזיציה ובנוסף שימשה כיושבת הראש של מספר ועדות בכנסת: ועדה לביקורת המדינה, ועדת האתיקה, ועדה לזכויות הילד, ועדת השניים, ועדת המשנה החסויה לענייני חוץ וביטחון של ביקורת המדינה. נכון ליוני 2019, 69 חוקים שיזמה נכנסו לספר החוקים של מדינת ישראל.

תום שגב

תּוֹם שֶׂגֶב (נולד ב-1 במרץ 1945) הוא עיתונאי והיסטוריון ישראלי. נחשב לאחד מ"ההיסטוריונים החדשים". היה בעל טור שבועי בעיתון "הארץ".

עיתונים יומיים בישראל
עיתונים כלליים בתשלום הארץידיעות אחרונותמעריב השבוע
עיתונים כלליים בחינם ידיעות אחרונות (גרסה מקוצרת)ישראל היוםמעריב הבוקר
כלכלה ועסקים גלובסכלכליסטTheMarker
המגזר הדתי והחרדי המבשרהמודיעהפלסיתד נאמן
יומונים ושבועונים ברוסית נאשה סטראנהנובוסטי נדלי
עיתונים בשפות נוספות אל-איתיחאד (בערבית)ג'רוזלם פוסט (באנגלית)ניו יורק טיימס הבינלאומי (באנגלית)
יומונים שהפכו לתקופונים מקור ראשון
עיתונים שנסגרו 24 דקותדברהבקרהיוםהצופהוסטי (ברוסית)זמניםחדשותחרותטלגרףיום חדשישראלילמרחבמעריב • על המשמר • קול העםשעריםחדשות ישראל (בגרמנית)לעצטע נייעס (ביידיש) • רוסקי איזראילטיאנין (ברוסית)העולם הזה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.