עלי מוהר

עֵלִי מוהר (30 בדצמבר 194830 בנובמבר 2006) היה פזמונאי ישראלי ובעל טור בעיתונים "דבר" ו"העיר".

עלי מוהר
עלי מוהר

ביוגרפיה

Plaque memorial on the poets Yehiel and Eli Mohar house in Tel Aviv
לוחית זיכרון על ביתם של יחיאל ועלי מוהר ברח' שלמה המלך 79 בתל אביב
Ksstreets
שלט רחוב בכפר סבא הנושא את שמו של עלי מוהר

עֵלִי מוהר נולד בשנת 1948 בתל אביב, בן לעדינה ולפזמונאי והמשורר יחיאל מוהר (יחיאל מר), שכתב שירים רבים ללהקת הנח"ל. שני הוריו היו שכירים ומוהר חונך על ערכי ארץ ישראל העובדת. מוהר היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים" ולמד בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון, שנקרא באותה העת גם "בית חינוך לילדי עובדים בצפון". הוא המשיך את לימודיו בתיכון חדש.

שירת בצה"ל בעיתון במחנה נח"ל וממנו התנדב לצנחנים לגדוד הנח"ל המוצנח. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם וכן קורס מ"כים חי"ר.[1] במסגרת שירותו הצבאי החל לכתוב גם לעיתון "במחנה" והמשיך לכתוב בו לאורך שנים, גם אחרי שחרורו מהשירות.

בנוסף כתב מוהר בעיתון "דבר" ופרסם במשך שנים רבות שני טורים במקביל, בעיתון "העיר". מוהר שרת במילואים במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים,[2] בה לחם בחזית הדרום בחטיבת הצנחנים "הנשר השחור".[3]

בשנים 1983-1978 נמנה עם מגישי ציפורי לילה בגלצ.

בשנות התשעים התארח מספר פעמים כפרשן במשחקי הכדורגל האנגלי בערוץ הספורט לצד ידידו אבי מלר.

היה נשוי פעמיים ואב לבת. אשתו לשעבר אירית נשואה לנפתלי אלטר.

בשנה האחרונה לחייו חלה בסרטן הלבלב, אך המשיך בעבודתו ולא נתן ביטוי ישיר כלשהו למחלתו. בחודשים האחרונים לחייו, עם זאת, הרבה בראיונות, אף שבדרך כלל הקפיד להימנע מכך. עלי מוהר נפטר בביתו באזור ב-30 בנובמבר 2006, והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.

בספטמבר 2007 שודר בערוץ 8 הסרט התיעודי "עלי מוהר, שחקן נשמה" בבימויו של דוד אופק. בסרט, אשר שודר במסגרת הסדרה "גיבורי תרבות" של הערוץ, מתועד מוהר בימיו האחרונים.

שיריו

עם השנים הפך מוהר אחד הפזמונאים החשובים בישראל, במיוחד בפזמונים שכתב ליוצאי להקת כוורת: יוני רכטר, גידי גוב, אפרים שמיר, יצחק קלפטר ואלון אולארצ'יק וכן לאריק איינשטיין.

מוהר הרבה לעבוד במשותף עם יוני רכטר, שהיה למלחין הבולט ביותר של פזמוניו. מוהר כתב את המילים לשירי האלבומים "התכוונות" (1979), "בגובה העיניים" (1985), "מחשבות ואפשרויות" (1995) וכמה משירי "עוד סיפור" (2002). שיתוף הפעולה בין השניים הניב שירים ידועים כמו "העיקר זה הרומנטיקה", "שיר נבואי קוסמי עליז", "נגיעה אחת רכה"[4] ו"יש אי־שם/תן לי יד".

רכטר ומוהר גם יצאו במסע הופעות משותף, בו רכטר ניגן בפסנתר ושר, ואילו מוהר קרא קטעים שכתב לטורו "מהנעשה בעירנו", שירים שלו ושל אביו וקטעים שנכתבו במיוחד למופע. לעיתים הצטרף עלי מוהר גם לשירה בהופעות ואף הקליט כמה משיריו באולפן - "תן לי יד" עם בתו שרון, "שיר נבואי קוסמי עליז" עם יוני רכטר וכן שירים נוספים שהוקלטו במהלך שנות התשעים אך לא יצאו לאור. מוהר הודה בחפץ לב כי "לא מדובר בזמר מאוד מאוד גדול", אך על מה שהחסיר במנעד פיצה בקסם אישי. נוסף על שיתוף פעולה זה, שיתפו השניים פעולה גם בכתיבת פזמונים להצגות רבות ובהן "עלילות מקס ומוריס", "המלחמה על הבית" (2002) ו"המצליחים" (2006).

מוהר כתב מספר שירים גם לאפרים שמיר, שביצע כמה משיריו באלבומו "רוקד לקול הבנות" (1983). השיר הבולט באלבום, "רוקד לקול הבנות", נפסל תחילה להשמעה ברשות השידור, כיוון ששמיר שגה והגה את המילה "לכל" בכ' דגושה במקום בכף רפויה. מפיצי השיר שינו את שמו מ"רוקד לכל הבנות" ל"רוקד לקול הבנות" ואפשרו את אישורו לשידור. מוהר ציין מקרה זה לא אחת בערגה, כדוגמה להקפדה על תקני הגייה ולשון שפסה מן העולם. שיתוף הפעולה החשוב ביותר בין השניים היה עקיף, כאשר נקרא מוהר להוסיף מילים ללחן ישן של שמיר. מוהר כתב את המילים בהשראת תמונה שהייתה תלויה בחדר האוכל בבית ספרו, בית החינוך ע"ש א"ד גורדון, ובה נראה האיכר האידיאי מן המיתוסים של שנותיה הראשונות של המדינה. התוצאה הייתה השיר "שיעור מולדת", שהיה לאחד השירים הבולטים והמזוהים ביותר של להקת "כוורת".

מוהר כתב מילים גם לכמה מהשירים של גידי גוב, כ"שטח ההפקר", "העיקר זה הרומנטיקה", "יורם", שנכתב לזכר חברו יורם ביאלר שנהרג במלחמת ההתשה, ו"נגיעה אחת רכה". מוהר גם כתב מילים לכמה גרסאות עבריות לשירי הביטלס, אירווינג ברלין, טום ז'ובים ואחרים, שבוצעו על ידי גוב בתוכניתו "לילה גוב", בה גם שימש כתסריטאי.

שיתוף פעולה נוסף היה למוהר עם אריק איינשטיין, שביצע כמה משיריו. אחד מהם, "שיר השיירה" (מהאלבום "על גבול האור", 1987), היה, לדברי מוהר, ניסיון לכתוב שיר על המדינה ועל הציונות בהתלהבות שבה כתב אביו על אותם נושאים, התלהבות שאפיינה שלושים שנה קודם לכן את החברה בארץ ישראל. לדבריו, ידע שהשיר יתקבל בהרמת גבה בישראל של שנות השמונים.[5] שיר "נסיוני" אחר היה "שכשנבוא", שתמלל לפי לחן יווני עממי, בניסיון לבחון אם ניתן בכלל ליצור פולקלור בישראל.

שני שירים מוכרים אחרים בהם שיתפו פעולה השניים נגעו לאהבתם המשותפת לכדורגל. "ואלה שמות" הורכב משמותיהם של שחקני כדורגל שעמדו להשתתף במונדיאל של 1990, ואילו "אמרו לו", היה שיר אהבה מתנצל-מסביר על אהבתם המשותפת לקבוצת הכדורגל "הפועל תל אביב", על אף שאמרו להם ש"החולצה האדומה היא לא מציאה". בשנה האחרונה לחייו הספיק להשלים את עריכת הספר "זו אותה האהבה - אריק איינשטיין ביוגרפיה בראשי פרקים".

לפרסום מיוחד זכה השיר "שש עשרה מלאו לנער", שהיה אחד השירים אותם כתב בתחילת שנות השבעים לזמר גבי שושן. בשנת 1994 הוציא עלי מוהר אלבום אוסף בשם "וכך התחיל העצב המתוק - משירי עלי מוהר", המכיל תשעה-עשר משיריו בביצועם של יוני רכטר, אסתר עופרים, גידי גוב, אריק איינשטיין, גלי עטרי, אפרים שמיר, ואחרים. מוהר כתב גם את מילותיו של שיר הנושא לתוכנית הילדים "רחוב סומסום", שביצעו מזי כהן, גידי גוב, יוני רכטר ודפנה ארמוני.

מוהר כתב את "בקצה ילדות", ו"ריח השדה" אשר עיבד גיל אלדמע, בבצוע אושיק לוי.

Elimohar
קטע מטור הספורט של עלי מוהר, "העיר", 14 באוקטובר 2004

בינואר 2012, במלאת שש שנים למותו, נערך בתיאטרון בית ליסין ערב מחווה לזכרו, בהפקת גלי צה"ל. בערב ביצעו אמנים איתם עבד מוהר ואחרים משיריו והוקראו מבחר מטוריו בעיתון. כמו כן בוצע בערב לראשונה שיר גנוז של מוהר, "הייתי", על ידי נורית גלרון.‫[6] כמו כן נערך בתיאטרון הקאמרי מופע מחווה משותף לעלי ולאביו יחיאל מוהר.[7]

אגודת היוצרים הישראליים אקו"ם מעניקה מדי שנה את פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה למחבר על שמו של מוהר.

בעל טור

מוהר היה במשך כמעט ארבעים שנה כותב ובעל טור בעיתונים. בתחילת דרכו כתב בשבועון הצבאי "במחנה" ואחר־כך במשך שנים גם ב"דבר". עם הקמתו של השבועון התל אביבי "העיר", בשנת 1980, החל לפרסם בו את הטור השבועי "בשער", שעסק בענייני ספורט וכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1984, החל לכתוב טור שבועי נוסף, "מהנעשה בעירנו", שעסק בענייני דיומא בתל אביב.

בטור "בשער" נתן מוהר ביטוי לאהבתו לקבוצות העוטות חולצה אדומה: הפועל תל אביב ומנצ'סטר יונייטד, ואחריהן, בפער ניכר, עוטי חולצות אדומות אחרות. בטורו ברא מוהר מספר דמויות בדיוניות (פולמוסאי, בר קולמוסא, פול רנייה, ואחרים), שביטאו את דעתם של ציבורים שונים על הנושא. בשנים מאוחרות יותר הוסיף גם תחזית מנומקת לתוצאות פעלתנותן של הקבוצות האדומות בשבוע הקרוב - תחזית שהסתיימה תמיד בקביעה הבוטחת "נפרק אותם", שמשמעו, "ננצח 1:0 קטן".

בטור "מהנעשה בעירנו" עסק מוהר בכמה מאהבותיו הגדולות. ראשונה בהן הייתה העיר תל אביב. מוהר הרבה לעסוק באופייה החילוני והיומיומי של העיר, כשלעיתים הוא מגייס לצורך טיעוניו את זיכרונותיו מן העיר בימי קדם (שנות החמישים והשישים למאה העשרים) ואת המשורר האהוב עליו, נתן אלתרמן. אהבות אחרות שבהן הרבה לעסוק היו העיר פריז, אירלנד ואיי יוון, שבהם הרבה לבלות בחופשותיו. נושא אחר בו הרבה לעסוק היה השפה העברית, התפתחותה וחידושיה, עלייתן ונפילתן של מילים, התגלגלותם של ביטויים, ועוד. גישתו כאן, כבמקומות אחרים, נתנה ביטוי לעצב-נוסטלגי, מהול בהומור רך אך סרקסטי מאוד.

בטור "מהנעשה בעירנו" הקפיד מוהר לעסוק לא בענייני היום כי אם בענייני היומיום - שוטטות בעיר, הערות הנוגעות ב"ידידנו הכספומט" והנגועים במשיכת־יתר המתייחדים מולו כאל מול קונם, בנסיעות לחו"ל שאחריתן השיבה לישראל, ושאר זוטות, שתחת עטו הפכו מרתקות ומשעשעות. מוהר הגדיר את ייעודו של הטור כך: "בעמוד זה נעשה בדרך-כלל מאמץ עיקש לדבוק באותן זוטות שבמקומות אחרים (ופעם גם אצלנו) הן מרכיבות את מה שמכונה בהיסח הדעת בכינוי החיים... מי שמתעקש לדון דווקא באלה חש תחושת אשמה גדלה והולכת: על זה לכתוב? צעיפים, צמרות, חַלקוּתה המשוערת של איזו זרוע, ריח קלמנטינות, התחלה של חורף?.. העוד ישנם כל אלה? העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש?" וזאת תוך ציטט מדבריו של נתן אלתרמן, המשורר החביב עליו. לעיתים, כמו בתקופת מלחמת המפרץ שבה הותקפה ישראל ותל אביב בפרט בטילים, פלשו המאורעות האקטואליים אל הטור, אך גם אז טופלו בהומור ותוך התמקדות בהשפעתם על חיי השגרה.

מספריו

מקבץ מטוריו של מוהר שפורסמו בשבועון "העיר" בין השנים 1984 ו-1994. הטורים מובאים כאן בליווי איוריו של עמוס בידרמן שהיה המאייר הקבוע שלהם בעיתון.
  • פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, עלי מוהר ודוד טרטקובר, הוצאת כנרת, 2003
הספר מכיל רשימות שכתב מוהר לצד רישומים של טרטקובר שנוצרו בעת שירותם המשותף במילואים בזמן מלחמת יום הכיפורים. הרשימות כמו הרישומים אינן מיליטנטיות כפי שניתן היה אולי לחשוב, אלא עוסקות בעקשנות עילאית דווקא באותם נושאים בהם עוסקת כתיבתו של מוהר בזמן האזרחות - יחסים עם אנשים, ארוחות צהריים וערב, סרטים, ספרים וכיוצא באלו. הרשימות הללו פורסמו בשעתן בעיתון "דבר".
  • "זו אותה האהבה / אריק איינשטיין, ביוגרפיה בראשי פרקים", עורך עֵלי מוהר, הוצאת דניאלה די-נור, 2006
  • עוד מהנעשה בעירנו, הוצאת עם עובד, 2016

קישורים חיצוניים

מאמרים בעיתונות לאחר מותו

הערות שוליים

  1. ^ עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמוד 23
  2. ^ אמיר בוחבוט, מחיר ההתרשלות בצה"ל: הרוגים בתאונות, באתר nrg‏, 30 בנובמבר 2007
  3. ^ עלי מוהר ודוד טרטקובר, פלוגה גימ"ל, מחלקה שלוש, רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים, הוצאת כנרת, 2003, עמוד 9
  4. ^ את השיר כתב מוהר במקור על עצמו ובלשון זכר, אך הוא שונה ללשון נקבה כשבוצע על ידי נורית גלרון. מוהר ציין במעט פליאה כי נשים רבות ציינו בפניו את השיר כביטוי להבנתו הדקה של גבר בתחושותיהן של נשים, והופתעו לשומעו לאחר שנים מבוצע בלשון זכר, כבמקור, מפי גידי גוב (באלבום "העיקר זה הרומנטיקה").
  5. ^ "על הרצון לכתוב שיר מולדת", טור בעיתון "העיר", 29 באפריל 1998
  6. ^ nrg תרבות, האזינו: נורית גלרון - "הייתי", באתר nrg‏, 4 בינואר 2012
  7. ^ מופע המחווה בערוץ הרשמי של ערוץ 23 ב-Youtube
30 בדצמבר

30 בדצמבר הוא היום ה-364 בשנה (365 בשנה מעוברת), בשבוע ה-52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשאר עוד יום אחד.

אוהב להיות בבית

"אוהב להיות בבית" הוא אלבום האולפן ה-24 של הזמר אריק איינשטיין, בשיתוף המוזיקאי מיקי גבריאלוב, שיצא בנובמבר 1986. היה זה תקליטור המוזיקה הראשון שהודפס ונמכר בישראל.

זהו שיתוף הפעולה הרביעי של איינשטיין וגבריאלוב, לאחר ששיתפו פעולה באלבומים "בדשא אצל אביגדור", "סע לאט" ו"חמוש במשקפיים".

כל שירי האלבום הולחנו ועובדו על ידי גבריאלוב, למעט השירים "אין לו זמן" שהולחן על ידי יצחק קלפטר ועובד על ידי קלפטר וגבריאלוב ו"שכשנבוא" שהלחין היווני ארגיריס קונדיס. איינשטיין כתב שבעה משירי האלבום, כשאת השאר כתבו אברהם חלפי ועלי מוהר. בין השירים הבולטים באלבום: "שכשנבוא"(במקור שיר יווני שתורגם על ידי עלי מוהר), "אוהב להיות בבית" ו"השיר על התוכי יוסי".

אלבום זה יצא באותה שנה על גבי דיסק גם בהולנד.

אפרים שמיר

אפרים שמיר (נולד בשם יפים "פימה" שמוּקלר בסיביר ב-9 בדצמבר 1951) הוא זמר, גיטריסט ומלחין ישראלי. בתחילת הקריירה שלו התפרסם כזמר בלהקת הנח"ל ובלהקת כוורת ובהמשך בצמד "אַסְתָּר ואפרים שמיר" וגם כסולן עצמאי.

במחנה גדנ"ע

במחנה גדנע היה כתב עת לנוער של פיקוד הגדנ"ע. יצא לאור מלפני קום המדינה ובהמשך בהוצאת משרד הביטחון ועד תחילת שנות ה-90, עת הוחלט על צמצום מספר הבטאונים הצבאיים. בגלגוליו הראשונים נקרא: "עלומים", "ניב עלומים" ו"במחנה עלומים".

עיתון נוסף שהחל לצאת במקביל בשנות החמישים, "במחנה גדנ"ע למתערה", פנה במיוחד אל הנוער העולה וקישר בין תושבי מחנות העולים והמעברות ל"ישראל הוותיקה". בהמשך שינה את שמו ל"באהלי גדנ"ע" וביולי 1959 אוחד עם ב"מחנה גדנ"ע". בני נוער הוזמנו להשתתף בכתיבה והקבועים שבין הכותבים הצעירים זכו למעמד של כתבים צעירים (כ"צים). בין הכתבים הצעירים של כתב העת דאז, ראוי לציין את: אברהם בן-עזרא, הגר שפר, פנחס גייסטמן, דן לאור, גפי אמיר, גולן יוכפז, גיא בכור, מנחם בן, עמנואל רוזן ואמיר גבע.

אחד המדורים הפופולריים של במחנה גדנ"ע היה "קלשון" - אסופת בדיחות בעריכת יהושע (יוש) הלוי, בהשתתפות קבועה של הכותבים - אברהם בן-עזרא, עלי מוהר, פנחס גייסטמן, פנינה שרפסקי ואחרים.

בין עורכיו וכתביו של ב"מחנה גדנ"ע" נמנו: מרדכי נאור (עורך בשנים 1971-1962), זאב ענר, יורם טהרלב, יוסי גמזו ויהודה אטלס (סגן עורך בשנים 1961–1966), עלי מוהר, אמיר חצרוני, אהד זמורה (מזכיר המערכת בראשית שנות ה-50), דן אלמגור, רחל חלפי, ירמיהו יובל, זאב סגל, יורם דינשטיין, יוסי שריד.

בעל טור

בעל טור (באנגלית: Columnist) הוא תואר לעיתונאי המפרסם טור קבוע בעיתון או בכתב עת, טור המתאפיין בסגנון ייחודי ובתחומי עניין ייחודיים. בין בעלי הטורים יש העוסקים בפובליציסטיקה, אך יש העוסקים בנושאים אחרים. מרטין גרדנר, למשל, עסק בטורו ב"סיינטיפיק אמריקן" במתמטיקה, ו"בשער", טורו של עלי מוהר, במקומון "העיר", עסק בכדורגל.

מהעיתונות הכתובה עברו בעלי טורים גם לעיתונות האלקטרונית (שבה הטור קרוי "פינה"), ברדיו ובטלוויזיה. דוגמה לכך היא פינתו של יאיר גרבוז בתוכנית הטלוויזיה "תיק תקשורת", שבה הוא עוסק באופן סאטירי בתחלואי התקשורת הישראלית. עם התפתחות הבלוגים באינטרנט, יש בין בעלי הטור שפתחו בלוג, כתוספת לטור שלהם בעיתונות הכתובה.

טורו של בעל טור מתאפיין בזיהוי קבוע: מיקום קבוע בעיתון, ולעיתים גם שם מזהה לטור, כגון "חץ מסילבי קשת" של סילבי קשת, "מדרש ביתי לפרשת השבוע" של ג'קי לוי ו"אזור הדמדומים" של גדעון לוי; אך יש גם טורים רבים ללא שם. לעיתים מכונסים הטורים בספר. דוגמה בולטת לכך הם טורי "חד גדיא" של אפרים קישון וטורי "הטור השביעי" של נתן אלתרמן.

בקצה ההר

בקצה ההר הוא אלבום הסולו השביעי של הזמר הישראלי גידי גוב.

גידי גוב

גדעון (גידי) גוב (נולד ב-4 באוגוסט 1950) הוא זמר, שחקן קולנוע, קומיקאי ומנחה טלוויזיה ישראלי.

דוד טרטקובר

דוד טַרטָקוֹבֶר ("טרטה") (נולד ב-29 בינואר 1944) הוא מעצב גרפי, אמן, אוצר ואספן של פריטי נוסטלגיה משנותיה הראשונות של מדינת ישראל. מרצה בכיר לעיצוב באקדמיה לאמנות בצלאל. חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת תשס"ב (2002).

דרך ארץ (אלבום)

דרך ארץ הוא אלבום הסולו הרביעי של גידי גוב, שיצא בשנת 1987.

ואלה שמות

"ואלה שמות" הוא פזמון עברי היתולי שנכתב על ידי עלי מוהר, הולחן על ידי יוני רכטר ובוצע על ידי אריק איינשטיין ויוני רכטר. מילותיו של השיר, שהתפרסם בתקופת מונדיאל 1990 (טורניר גביע העולם בכדורגל שנערך באיטליה), כוללות רשימה ארוכה ומחורזת של שחקני כדורגל שהשתתפו בטורניר, וכן רשימה של שחקני עבר ישראלים.

יוני רכטר

יוני רכטר (נולד ב-18 בנובמבר 1951) הוא מוזיקאי, זמר, מלחין, מפיק ומעבד מוזיקלי ישראלי. חתן פרס א.מ.ת למוזיקה ופרס אקו"ם למפעל חיים.

יורם (שיר)

יורם הוא שיר עברי שנכתב על ידי עלי מוהר והולחן על ידי יהודה פוליקר.

השיר נכתב על יורם ביאלר, חברו לנשק של עלי מוהר. ביאלר נולד ב-22 במרץ 1948 בתל אביב, למד בבית הספר היסודי יהודה הלוי ובתיכון חדש, והצטיין בלימודיו שם. בתיכון הכיר את כותב השיר, עלי מוהר. ביאלר היה חניך תנועת השומר הצעיר. עם סיום לימודיו גויס לצה"ל, בספטמבר 1966, ושירת ביחידת נח"ל מוצנח לצד מוהר; הם הפכו לחברים. ביום הזיכרון לחללי צה"ל, ד' באייר, 22 באפריל 1969, נפגע ביאלר במהלך היתקלות בחולייה מצרית בתעלת סואץ ונהרג.

השיר נכתב כ-17 שנה לאחר מותו של יורם ביאלר, על ידי עלי מוהר. מוהר טען כי השיר אינו דיבור אל "יורם המת" אלא דווקא אל "יורם החי", ועל כן הדיבור הישיר שבשיר. בשיר מדבר מוהר על השכחה, ועל כך שהזמן מקל על הכאב למרות שלפעמים הכאב חוזר. בנוסף מוהר מעלה "טענות" כלפי חברו (על פי דברי מוהר בראיון עם יולי תמיר).

השיר בוצע על ידי גידי גוב ונכלל באלבומו דרך ארץ אשר יצא לאור בשנת 1987. מוהר הסתייג מהעיבוד הרוקיסטי שהעניק לואי להב לשיר, ופרסם טור בעיתון העיר בשם "שיר הולך לעיבוד". כמו כן, בוצע השיר על ידי יהודה פוליקר, מלחין השיר, ונכלל באלבומו פחות אבל כואב אשר יצא לאור בשנת 1990. ביצוע נוסף על ידי ריקי גל בהופעה בתוכנית של דן שילון.

כ"ח בכסלו

כ"ח בכסלו הוא היום העשרים ושמונה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בכ"ח כסלו היא לרוב פרשת מקץ. אולם אם הבר מצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מסוג השא או השג), פרשת הבר מצווה היא פרשת ויגש.

כמו גדולים 2

"כמו גדולים 2" היא קלטת וידאו ביתית לילדים משיריו של הזמר אריק איינשטיין, שיצאה ב-1993. זוהי קלטת המשך לקלטת "כמו גדולים" שיצאה ב-1991.

הקלטת מציגה את המשך קורותיהם של מוני מושונוב וצבי שיסל, הפעם עם סולם, מכונית ממונעת, אורות ורוק'נ'רול. תכניה היו עמוקים ובוגרים יותר, כהתאהבויות ("התאהבתי בילדה יפה נורא"), אח קטן שזה עתה נולד ("יש לי אח קטן") או חלומות ("אני רוצה שפתאום"). בקלטת זו מופעים שירים של יהודה אטלס ("אני רוצה שפתאום") עלי מוהר ("אמרו לו", תרגום לשיר האיטלקי "AZURRO"-"כחול"), שלומית כהן-אסיף ("דגלי"), נתן אלתרמן ("גד גיבור צייד"), ואחרים. יהודית רביץ מתארחת במספר שירים, כמו "תרנגולת כחולה". בין הילדים המופיעים בקלטת זו ניתן למצוא את חליל אלוהב המבצע קטע דרבוקה וראפ כלשהו בעודו חובש כובע הפוך. בקטע זה, איינשטיין מפגין תרגילי להטוטנות הקשורים בכדורסל (תזכורות לעברו הספורטיבי של הזמר). קטע זה הופיע בכתבה שדיווחה על מותו של אלוהב.

קלטת זו מציגה לנו שוב את צמד הסבלים שממשיך להתנהג בצורה צ'אפלינית משהו ולשבור, להרוס ולבלגן כל חלקה טובה. בגזרת הפגיעות הפיזיות ניתן למצוא גם התחשמלות רצינית למדי בפתיח-אך רוב הפגיעות בקלטת זו מתונות יחסית לקלטת הקודמת, שבה חטפו השניים לא מעט מכות חזקות. השניים מרחיבים את נטיותיהם האמנותיות בקטע פסנתר שראשיתו בצורך לנקות את הפסנתר והמשכו בביצוע קטע מיצירה ידועה.

בשנת 2007 הופצה הקלטת על גבי DVD, יחד עם הקלטת הראשונה.

לגעת ברוח

לגעת ברוח היא תוכנית ראיונות בהנחייתו של יואב גינאי בה מתארחים אושיות מכלל תחומי התרבות והבידור.

התוכנית נוצרה בערוץ 33 בשנים 2002‏-2006 ושודרה במקביל בערוץ הראשון.

האומן המתארח קובע היכן תצולם התוכנית על סמך הקשר האישי שלו למקום ומספר במהלך הראיון על מקורות ההשראה שלו, תהליכי היצירה וקטעים מסיפור חייו. במהלך התוכנית, משתתף אורח שאותו בחר המרואיין.

התוכנית "לגעת ברוח" נרכשה במלואה על ידי אוניברסיטת הרווארד.

בין המרואיינים היו אהוד מנור, חיים חפר, מנחם גולן, רבקה מיכאלי, צדי צרפתי, נתן יונתן, יפה ירקוני, איקא ישראלי, עמוס קינן, דן אלמגור, עלי מוהר, חנה מרון, עוזי חיטמן, נורית הירש, רות סירקיס, יזהר אשדות, אביהו מדינה, נחום היימן, רבקה זוהר, ירדנה ארזי, עדנה לב, יורם טהרלב, חיים גורי, ורדי כהנא, קרן אן, אילנית, דוד רובינגר, נעמי רגן, נתן זך, ג'ו עמר, חיים באר, זאב רווח, ליעד שהם, אסתרית בלצן, אבי טולדנו, חני נחמיאס, דני ליטני, ישראל יצחקי, עדי נס, אושיק לוי, אסא כשר, שייקה לוי, גלילה רון־פדר-עמית, מיכה בר-עם, אהובה עוזרי, ניסים אמון ורונה קינן.

נוסטלגיה

נוסטלגיה הוא מונח שמשמעותו געגועים והתרפקות על העבר, על פי רוב תוך אידיאליזציה שלו.

נפתלי אלטר

נפתלי אלטר (נכתב לעיתים: אלתר; נולד ב-3 ביוני 1947) הוא מלחין, מפיק, תסריטאי ובמאי קולנוע ישראלי.

שיעור מולדת (שיר)

שִעוּר מוֹלֶדֶת הוא שיר שכתב עלי מוהר בשנות השבעים ללחן של אפרים שמיר, ושזכה להערכה רבה והוכר כאחד משירי הדגל של מוהר. להקת "כוורת" היא שביצעה ראשונה את השיר באלבומה "צפוף באוזן" שיצא ב-1975. מבצעים אחרים שביצעו את השיר היו: חוה אלברשטיין (באלבומה "הלילה הוא שירים", 1977), "חלב ודבש", "הגבעטרון" ("שירים יפים", 1980) ועוד.

אפרים שמיר כתב והלחין את השיר בפולנית עוד לפני עלייתו לישראל. השיר תיאר את ילדותו של שמיר ולחנו הושפע ממנגינות ששמע בילדותו כשהיה בורח מבית הספר לכנסיות בפולין. שמיר שר אותו במבחן הבד שלו ללהקת הנח"ל, והתקבל לא מעט בזכות מירי אלוני שהתרשמה מהשיר. מאוחר יותר, לאחר הקמת להקת "כוורת", כתב עלי מוהר את הנוסח העברי לשירו של שמיר, ובו התייחס לתקופת ילדותו בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.