עלילות גילגמש

עלילות גילגמש הם אפוס מסופוטמי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, מתקופת אור השלישית, בערך 2100 לפנה"ס. ליצירה מספר גרסאות שונות בעלות תיארוך שונה. הגרסה המלאה ביותר עד היום נמצאה בספריית המלך אשורבניפל, שמלך במאה השביעית לפני הספירה בנינוה שבאשור. החלק הראשון מהיצירה, שפוענח על ידי ג'ורג' סמית בשנת 1872 היה החלק המתאר את המבול. לאחר מחקר נוסף התברר כי סיפור המבול הוא חלק מיצירה גדולה בהרבה, שכינויה הבבלי היה "סדר גילגמש". יצירה זו כוללת שנים עשר שירים, על שנים עשר לוחות אבן נפרדים, ואורך כל שיר הוא כשלוש מאות שורות.[1]

שבר קטן מהלוח השביעי של עלילות גילגמש נמצא בתל מגידו בשפכי המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו שחפר בתל.[2]

עלילות גילגמש
GilgameshTablet
מידע כללי
קישורים חיצוניים
מסת"ב 0-14-044100-X
Library of Ashurbanipal The Flood Tablet
לוח אבן 11 ובו חלק מאגדת גילגמש המתאר את המבול

היצירה

הגרסה המאוחרת המלאה שנמצאה בספרית אשורבניפל חוברה ככל הנראה בסוף האלף השני לפנה"ס על ידי מחבר בשם סין-לקה-אוניני. הנוסח העתיק יותר, המקורי חובר ככל הנראה בתחילת האלף השני לפנה"ס, ומחברו אינו ידוע. מחבר האפוס שאב ממקורות שומרים שונים קטנים בהיקפם, וערך אותם לכדי יצירה אורגנית אחת. מקורות אלו נתחברו ככל הנראה בסוף האלף השלישי לפנה"ס בימי המלך שולגי מאור.[3] לוחות עלילות גילגמש נתגלו על ידי הורמוזד רסאם בשנת 1853.[4] עם זאת, פענוח ותרגום היצירה נעשה מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1872 בידי ג'ורג' סמית'. התרגום המקובל ביותר שנכתב עד עתה נכתב על ידי ג'ורג' אנדרו רייזנר, ותרגומו מבהיר ומתרגם במדויק את הטקסט לצד הטקסט בשפת המקור .[5] שירת עלילות גילגמש שונה במהותה ובעיסוקה מיתר הספרות הבבלית בת זמנה. יצירה זו מעניקה עוצמה דרמטית לגיבוריה, בני התמותה. יצירות רבות באותה תקופה העמידו את האלים במרכז העלילה, ובני האדם שיחקו תפקיד שולי ומכני. מבחינה זו, עלילות גילגמש נחשבת יצירה פורצת דרך ביצירות התרבותיות של המזרח הקדום.[6] בשנת 1956 נמצא בתל מגידו, בחפירות המכון האוריינטלי של אוניברסיטת שיקגו, לוח אכדי המתאים ללוח השביעי בעלילות גילגמש נוסח נינווה. הלוח הוא מן המאה ה-14 לפנה"ס ומעיד ככל הנראה על כך שעלילות גילגמש היו מקור ללימוד, לתרגום ולחיקוי בכל רחבי המזרח הקדום.[7]

העלילה

לוח ראשון

האפוס פותח בשיר הלל לגילגמש, מלך ארך, ומספר על תפארת העיר וחומותיה וכן על תכונותיו ומעלותיו. גילגמש הוא שני שלישים אל ושליש אדם ואינו מוצא מנוחה לנפשו, מה שגורם לו לרדות בבני עמו. הזועקים לאלים לעזרה. עבור נשים צעירות דיכוי זה לובש צורה של "זכות הלילה הראשון", חוק שעל פיו נמסרות כלות לאונס השליט בליל כלולותיהן. עבור הצעירים (הלוח פגום בנקודה זו) נאמר כי גילגמש מכלה אותם באמצעות משחקים, ובדיקה של חוזקם או אולי כעובדי כפייה בתוכניות בנייה. האלים מחליטים להיענות להפצרות האנשים על ידי יצירה של יצור שווה ערך לגלגמש בכוחו כדי שהשניים יתחרו, ובכך יופסק הדיכוי של גלגמש ויובא השקט לארך. זהו האדם הפרימיטיבי, אנכידו, אשר מכוסה בשיער וחי בטבע עם החיות. האלים יוצרים את אנכידו כפרא אדם המתרוצץ בקרב חיות השדה ומגן עליהן מפני הצייד. הצייד, באישורו של גילגמש, לוקח את שמח'ת הקדשה כדי שזו תפתה את אנכידו ותתרבת אותו. שמח'ת מגיעה אל אנכידו ומפתה אותו, הם שוכבים במשך שישה ימים ושבעה לילות. שמח'ת משכנעת את אנכידו לבוא לארך וללמוד את תרבות בני האדם. גילגמש חולם חלום המבשר את בואו של אנכידו לארך.

לוח שני

בדרך לארך מביאה שמח'ת את אנכידו למשכנות הרועים. שם לומד אנכידו את דרכי התרבות האנושית על שלל גווניה. אנכידו שומע על כך שגילגמש מתכוון לממש את זכות הלילה הראשון בחתונה. בעקבות הדברים, מזדעזע אנכידו ויוצא לארך כדי להתעמת עם גילגמש. אנכידו וגילגמש נלחמים בקרב איתנים הנגמר בניצחון גילגמש. בעקבות הניצחון, אנכידו מהלל את כוחו של גילגמש והשניים הופכים לרעים. גילגמש מציע לאנכידו לצאת ליער הארזים כדי להרוג את המפלצת חומבבה, שומר היער, להביא מארזי היער ולעשות להם שם עולם. אנכידו והזקנים מנסים לעצור את גילגמש מלצאת, אך לשווא.

לוח שלישי

הזקנים מברכים את גילגמש ויועצים לו לקראת מסעו. גילגמש ואנכידו הולכים אל נינסון, אמו של גילגמש, להיפרד ממנה ולקבל את ברכתה לקראת המסע. נינסון נעצבת למשמע תוכניתו של גילגמש ומתפללת לאל שמש עבור בנה. נינסון מאמצת את אנכידו ומעניקה לו את הגנת גילגמש, והשניים יוצאים למסע.

לוח רביעי

גילגמש ואנכידו נמצאים בדרכם אל יער הארזים כדי להילחם במפלצת חומבבה. הם הולכים כחמישה ימים, מרחק רב מאוד, וגילגמש מקריב מנחה לאל שמש על פסגת הר ומבקש בשורת חלום. חלומותיו של גילגמש מזכירים את תיאוריו של חומבבה, אך אנכידו מפרש אותם לטובה. כשמגיעים השניים אל יער הארזים הם שומעים את שאגת חומבבה ונופלת עליהם אימה. גילגמש משכנע את אנכידו להמשיך ולצאת לקרב כנגד חומבבה.

לוח חמישי

שני הרעים מגיעים אל היער ופוגשים בחומבבה. מתנהל דו-שיח בין הרעים לבין חומבבה, כאשר כל צד טוען כי כוחו גדול יותר וניצחונו מובטח. גילגמש נבהל ממראהו של חומבבה, אך אנכידו משכנע אותו להילחם בכל זאת. הקרב מתחיל, ואל השמש בא לעזרת גילגמש ואנכידו, בכך שמעורר שלוש עשרה רוחות סער המשתקות את חומבבה. חומבבה מתחנן על נפשו, וגילגמש מתחיל להשתכנע. אנכידו מאיץ בגילגמש לחסל את חומבבה, וכך אכן קורה. הרעים כורתים את ראשו של חומבבה ומביאים עמם ארזים עצומים חזרה לארך. בנוסף, כורתים השניים את הארז המרכזי העומד במרכז היער כדי לבנות ממנו שער למקדש של אנליל.

לוח שישי

עם שובם של גילגמש ואנכידו לארך מחזרת האלה עשתר אחר גילגמש, והוא מסרב מכיוון שהמיטה אסון על מאהביה הקודמים, כגון דומוזי-תמוז. עשתר מבקשת מאביה אנו שישלח את אפסר, פר השמים, כדי שילחם בגילגמש. לאחר סירוב ראשוני של אנו, הוא נותן לעשתר את הפר, הוא יורד לעולם ואכן זורע הרס וחורבן. לאחר מאבק קשה, גוברים לבסוף גילגמש ואנכידו על הפר, הורגים אותו ומקריבים את ליבו לאל שמש.

לוח שביעי

אנכידו חולם חלום שבו ארבעת האלים אנו, אנליל, אאה ושמש מחליטים שהוא צריך למות בגלל מעשיו. אנכידו נוטה למות, מתלונן על רוע הגזירה ומקלל את שמח'ת שהביאה אותו למצב זה, אך חוזר בו. גילגמש מבטיח לו שינציח את זכרו לאחר מותו באמצעות צלם זהב שיעשה בדמותו. גילגמש מתלונן אף הוא ומתפלל לשמש על אנכידו. גילגמש אף הוא חולם על מותו, ועל חוויותיו בעולם שלאחר המוות- עולם השאול.

לוח שמיני

גילגמש נושא קינה לאנכידו שמת ממחלתו. הוא פונה למוקירי אנכידו ומבקש שיבכו את מותו, וכן מתאבל על חברו הטוב בקינה אישית. גילגמש מורט את שערותיו וקורע את בגדיו באבלו הרב. הוא מצווה על אומני ארך לעשות צלם בדמות אנכידו, ונודר לקבור אותו בקבורת מלכים. תחילה, מסרב גילגמש לקבל את מות אנכידו, ואינו מסוגל לקבור אותו למשך שבעה ימים. לבסוף מקיים את הבטחותיו וקובר את אנכידו בקבורת מלכים.

לוח תשיעי

לאחר מות אנכידו, גילגמש מבכה את מר גורלו, וחש אימה נוכח מותו שלו שיגיע ביום מן הימים. בעקבות כך, הוא מחליט ללכת אל אותנפישתים, שקיבל חיי נצח מהאלים על תפקידו בסיפור המבול. גילגמש מבקש לדעת את סוד חיי הנצח מאותנפישתים, ולצורך כך יוצא למסע ימי ארוך ומפרך כדי להגיע לקצה תבל, מקום מושבו של אותנפישתים. במסעו הימי המסוכן, עובר גילגמש תלאות רבות הכוללות מעבר במנהרה ארוכה בחשכה גמורה, וכן פוגש יצורים מיתיים שונים. גילגמש מגיע בסוף המסע אל חוף הים הקוסמי, בו סידורי המוזגת מבחינה בו.

לוח עשירי

סידורי המוזגת נבהלת ממראהו של גילגמש ובורחת מפניו. מתקיים דו-שיח בין השניים, בו גלגלמש מספר לה את סיבת מסעו ועל בקשתו לסיוע, וסידורי מנסה לשכנעו כי אין טעם בחיפושו אחר חיי נצח, וסופו להיכשל. גילגמש אינו מוותר על מטרת מסעו, ומבקש מסידורי להראות לו את הדרך לאותנפישתים. בסופו של דבר, היא מפנה את גילגמש אל אורשנבי, המלח של אותנפישתים, שיעזור לו לחצות את 'מי המוות' ולהגיע אל אותנפישתים. גילגמש מגיע אל אורשנבי, ולאחר מאבק ראשוני, מפליגים השניים ומגיעים אל אותנפישתים. גלגלמש פוגש את אותנפישתים ומספר לו על מסעו ואת מבוקשו. אותנפישתים מגיב על דברי גילגמש בתמיהה, ואומר כי אין ביכולתו של האדם להשיג חיי נצח. לפי דבריו, אחרי המבול, כשהעניקו לו האלים חיי נצח, גזרו על יתר בני האדם מוות, ואין דרך לשנות גזירה זו. בעקבות כך, הוא מייעץ לגילגמש לחזור לעירו, למלוך, לבנות מקדשים לאלים ולפעול על פי משפטם.

Tablet V of the Epic of Gilgamesh
לוח 5 של עלילות גילגמש. מאוסף מוזיאון סולימאניה בעיראק

לוח אחד עשר

גילגמש מבקש מאותנפישתים לספר לו כיצד קיבל חיי נצח מהאלים, ואותנפישתים נעתר לבקשתו ומספר לו את סיפור המבול. לפי דבריו, האלים, בראשות אנו ואנליל החליטו להביא מבול לעולם. האל אאה סיפר על התוכנית לאותנפישתים, ציווה עליו לבנות ספינה גדולה ולהעלות אליה 'זרע נפש כל חי', ולספר לאנשי עירו כי עליו לעזוב, אך לא לספר על המבול המתקרב. אותנפישתים עושה כמצווה ואף מקבל עזרה מאנשי עירו. על הספינה מעלה את משפחתו, רכושו, אומנים ונפש כל חי. פורצת סערה עזה על פי תכנון האלים, שנמשכת שישה ימים ושוככת ביום השביעי. הספינה נחה על פסגת הר ניציר, וכעבור שבעה ימים שולח אותנפישתים יונה, שלא מצאה מנוח וחזרה. בעקבות כך שלח סנונית, שחזרה אף היא, ולבסוף שלח עורב שלא חזר. אותנפישתים שולח את כל דרי הספינה אל העולם ומקריב קרבנות לאלים. אנליל כועס על כך שאותנפישתים ניצל מן המבול ומציע להשחית את המין האנושי, אך אאה מרגיע אותו ומשכנע אותו לזנוח את תוכניתו. במקום, מציע אאה להעניש את החוטאים בלבד. אנליל משתכנע ואף מברך את אותנפישתים ואשתו, נותן להם חיי נצח, ומושיב אותם ב'פי נהרות'.[8] אותנפישתים מציין בפני גילגמש שחיי הנצח להם זכה הם נחלתו בלבד, ומוכיח זאת לגילגמש באמצעות ניסיון לא לישון שבעה ימים. גילגמש נרדם ונכנס לשינה עמוקה למשך שישה ימים, וכתוצאה מכך מכיר בחולשתו ובחוסר יכולתו לזכות בחיי נצח. אותנפישתים מצווה על אורשנבי להכין את גילגמש לחזרה לארך, אך אשתו מרחמת על גילגמש ומציעה לספר לו על צמח הפלאות. אותנפישתים מספר לגילגמש על צמח שיכול להאריך את ימיו, ובעקבות כך צולל גילגמש אל התהום וקוטף את הצמח. בדרך חזרה טובל גילגמש בבאר ומשאיר את הצמח ללא השגחה, נחש מזדמן אוכל את הפרח ומשיל את עורו. גילגמש מבכה את אובדן סיכויו האחרון לזכות בחיי נצח, אבל לבסוף משלים עם כך, וחוזר לארך.

לוח שנים עשר

לוח זה הוא ככל הנראה נספח שצורף ליצירה בידי עורך מאוחר של נוסח העלילה, מדובר בתרגום אכדי של חלק מן המיתוס השומרי הקדום 'גילגמש, אנכידו והשאול'. המיתוס מתאר גרסה חלופית לסיפור מות אנכידו. המיתוס השומרי מספר על כך שגילגמש שיחק בכדור ואלה תוך שהוא רכוב על גבם של יתומים עבדים. זעקת היתומים נשמעה באוזני האלים שהפילו את הכדור והאלה אל השאול. הלוח פותח בתלונת גילגמש על הכדור והאלה שירדו לשאול ואבדו לו. אנכידו מתנדב לרדת שאולה להביא לגילגמש את כלי משחקו. גילגמש מזהיר את אנכידו שלא להתנהג כאדם חי ברדתו לשאול, אך אנכידו אינו שומע לו ונהרג בידי ארשכיגל, מלכת השאול. גילגמש מבקש מהאלים שיחזירו את אנכידו מהשאול, אנליל וסין מסרבים אך אנכי מנסה לעזור. אנכי מצווה לפתוח צוהר לעולם השאול וגילגמש ואנכידו נפגשים, ואנכידו מספר על עולם השאול.

גרסאות

בלוחות רבים נמצאו קטעים של גרסה קדומה יותר, בבלית, מן המאה ה-17 לפנה"ס והמאה ה-18 לפנה"ס. כמו כן, ישנו נוסח מאוחר יותר, אשורי. מהשוואה בין הגרסאות ניתן להסיק כי הנוסח שבידינו היה נפוץ בצורה זו כבר במחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה. גם היצירה הקדומה יותר, הבבלית לא נוצרה יש מאין, ושאבה את תוכנה ממקורות שומריים שונים. את עובדה זו ניתן להסיק הן משמות הגיבורים גילגמש, שהופיע אף ברשימת מלכי ארך ההיסטורית ואנכידו, שניהם שמות שומריים, והן מן העובדה שמצויים בידינו לוחות ורסיסים שומריים שונים המהווים השראה לכתוב בעלילות גילגמש. הפרגמנטים השומריים אינם מתלכדים לכדי יצירה מגובשת אחת, אך חלקים מן הסיפור הבבלי מזוהים בוודאות עם מקורות שומריים, לדוגמה: פרשת 'יער הארזים', 'פר השמיים', 'חיפוש חיי נצח', וכן סיפור המבול. השימוש הבבלי בכתבים השומריים היה כחומר בסיס בלבד. במקורות השומריים ניתן לזהות את גרעין התוכן, אך לא את העלילה המורכבת על שלל מהלכיה, שאותה יצרו הבבלים. לוח שנים עשר, בשונה מיתר העלילה, הועתק כמעט במדויק מהמקור השומרי עליו הוא מתבסס, שנמצא אף הוא בשלמות, ושמו 'גילגמש, אנכידו והשאול'. עובדה זו מחזקת את התאוריה שלוח שנים עשר נוסף לאחר התגבשות העלילה בשלמותה האורגנית על ידי עורך מאוחר יותר.

הקבלות במקרא

המקבילה המקראית המרכזית לעלילות גילגמש היא בתיאור סיפור המבול שבספר בראשית. ישנן מספר נקודות דמיון בין התאורים: ראשית, העובדה שישנה החלטה אלוהית להביא מבול כדי להשחית כל בשר על פני הארץ, אך לאפשר לאדם אחד לבנות תיבה ולהינצל, תוך שהוא מציל נבחרים מכל המינים. שנית, תיאור שילוח העורב והיונה, וכן הקרבת קורבנות לאחר ההצלה.

ישנן גם לא מעט נקודות שוני בין התאורים: ראשית, במיתוס המסופוטמי הסיבה להבאת המבול אינה שחיתות מוסרית אלא ריבוי אוכלוסין בלתי נמנע והפרעה למנוחת האלים. בסיפור הבבלי מיוחסים החורבן וההצלה לאלים שונים - אנליל ואאה - ולהם מניעים שונים, בעוד בסיפור המקראי אלוהים הוא מקור החורבן וההצלה, והמניע לשניהם זהה - צדק מוסרי. כמו כן, אותנפישתים מוליך שולל את אנשי עירו ומעלה לתיבה גם רכוש, מה שלא מתרחש במקרא. אותנפישתים מעלה איתו גם את האומנים, במטרה להציל את הישגי התרבות, ואילו במקרא מזוהה התרבות החומרית דווקא עם שושלת קין,[9] המושמדת במבול לחלוטין. גם סופו של התיאור שונה. לאותנפישתים ניתנים חיי נצח, ואילו לנוח לא, כנראה על רקע התנגדותו העקרונית של המקרא לחיי נצח אנושיים, כפי שעולה מחטא עץ הדעת וחטא בני האלוהים. בנוסף, סיפור המבול המסופוטמי מסתיים בהטלת מגבלות שונות על הריבוי האנושי, בעוד מקבילו המקראי מסתיים בברכת פריון אלוקית לנוח ומשפחתו: "וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ".

השוואה מפורטת בין התאורים ערך ד"ר שמואל דייכעס.[10]

מקבילה נוספת היא בתאורי גן העדן: יצירת האדם מהעפר, עצי הגן, הנחש וגזילת חיי הנצח.

אזכורים בתרבות

רוברט סילברברג כתב ספר פנטזיה שהתבסס על המיתולוגיה של עלילות גילגמש. הספר יצא בתרגום לעברית של אריה חשביה בשנת 1990 בהוצאת עם עובד ונקרא "גילגמש המלך".

גילגמש הוזכר בסיפור הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות שנכתב בידי מייקל סקוט.

תרגומים לעברית

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל נח קרמר, ההיסטוריה מתחילה בשומר, מרחביה: ספריית הפועלים, 1960, עמ' 239
  2. ^ אהרון קמפינסקי, מגידו : עיר-מדינה כנענית ומרכז ממלכתי ישראלי, הוצאת החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, 193, עמ' 30
  3. ^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום (תל אביב: עם עובד, 1996) עמ' 183.
  4. ^ Julian Reade, Hormuzd Rassam and His Discoveries Vol. 55, (Iraq: British Institute for the Study of Iraq, 1993), p 39-62. 
  5. ^ A.R. George, The Babylonian Gilgamesh Epic: Introduction, Critical Edition and Cuneiform Texts, 2 vols.   Oxford:  Oxford University Press, 2003.
  6. ^ שמואל נח קרמר, ההיסטוריה מתחילה בשומר (מרחביה: ספרית פועלים, 1960) עמ' 240-241.
  7. ^ שם, עמ' 240; א גיצה וש. לוי, עתיקות: סדרה עברית, כרך ב (ירושלים: רשות העתיקות, 1958) עמ' 108–115 .
  8. ^ על פי סיפור המבול השומרי (שורות 254–260) מדובר בדילמון, גן העדן המסופוטמי. מקור: יעקב קליין, ספרות המקרא: מבואות ומחקרים, כרך שני. (ירושלים: יצחק בן צבי, 2011) עמ' 546.
  9. ^ ע"פ המתואר בבראשית פרק ד', קין עצמו ייסד עיר, ומצאצאי יצאו יבל "אבי ישב אהל ומקנה", יובל "אבי כל תפש כינור ועוגב", ותובל קין "לטש כל חרש נחשת וברזל".
  10. ^ דיכס, ישראל חיים בן אריה צבי, ‏בית ועד לחכמים יא (תרסד) -, באתר HebrewBooks
  11. ^ 11.0 11.1 ש. שפרה, האישה הדעת והמות : עלילות גלגלמש - יצירה חתרנית : מבוא, על הפרק: כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים, גיליון 20, דצמבר 2004
1872 במדע

ערך מורחב – 1872

אגא

אָגָא הוא מלך מיתולוגי של העיר השומרית כיש, והאחרון בשושלת הראשונה של כיש המוזכרת ברשימת המלכים השומרית. זמן שלטונו מיוחס למאה ה-27 לפני הספירה. לפי הרשימה הנזכרת הוא מלך במשך 625 שנים.

אגא היה המלך האחרון של השושלת הראשונה של כיש. לפי עלילות גילגמש אגא שלט בזמנו של גילגמש מלך ארך, הם ניהלו מלחמה ואגא הובס. לאחר התבוסה הורע מצבה של כיש ושושלת המלוכה עברה לעיר ארך. כיש איבדה את ההגמוניה שלה ונכבשה על ידי מסלים מלך עיר אנשאן בעילם.

איננה

איננה (בתעתיק פונטי: Inanna, ידועה גם בגלגולה כאישתר הבבלית) היא אלה שומרית. אלה זו נודעה כמלכת השמיים והארץ, אלת האהבה, הפריון והמלחמה, אחראית על כוכב השחר ופטרוניתה של העיר ארך. ייתכן שדמותה אף היוותה השראה לענת הכנענית, עשתר הבבלית, אפרודיטה היוונית ולונוס הרומאית.

אל-מות'נא

מחוז אל-מֻת'נא (בערבית: محافظة المثنى) הוא מחוז בדרומה של עיראק, על הגבול עם ערב הסעודית. בירתו היא סמאווה, ובה נמצאים שרידי העיר השומרית אוּרוּכּ, שהיא העיר הנזכרת בספר בראשית כעיר אֶרֶך (עירו של נמרוד), ואשר עומדת במוקד האפוס הקדום "עלילות גילגמש". המקום שבו נמצאים שרידי העיר נקרא היום בערבית וַרְכּא (وركاء).

אנכידו

אֶנכּידוּ (Enkidu; פירוש שמו בשומרית הוא "יצירו של אנכי") הוא גיבור בעל עוצמה במיתולוגיה המסופוטמית. על פי האגדה, אנכידו נברא על מנת להאבק בגילגמש על מנת להסיר את עולו של גילגמש מעל תושבי ארך, העיר עליה שלט. אנכידו חזק כגילגמש, ואף דומה לו.

גילגמש

גילגמש (במקור בילגמש 𒄑𒉈𒂵𒈩) היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכהּ החמישי של העיר ארך. לפי "עלילות גילגמש", הוא היה אל למחצה.

הורמוזד רסאם

הורמוזד רסאם (בסורית: ܗܪܡܙܕ ܪܣܐܡ; 1826- 16 בספטמבר 1910) היה ארכאולוג, אשורולוג ודיפלומט בריטי ממוצא אשורי נוצרי. בין תגליותיו החשובות לוחות חרס שהכילו את עלילות גילגמש ואת הכרזת כורש.

המאה ה-7 לפנה"ס

המאה ה-7 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 601 לפני הספירה. זוהי המאה השביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

חיי נצח

חיי נצח (או אלמוות) הוא הרעיון של חיים בצורה גופנית, נפשית או רוחנית לאורך זמן אינסופי, ללא מוות.

מוות

מוות הוא מצב שבו גוף חי חדל לחיות, כלומר חדל לשמר את הסביבה הפנימית שמאפיינת אותו, והופך לגופה.

העובדה שאין הגדרה חד-משמעית למושג "חיים" או גוף-חי (אורגניזם) מקשה על הגדרת המושג "מוות". עם זאת, אפשר להגדיר תהליכים מסוימים שמאפיינים יצורים חיים, ואשר הפסקתם מוגדרת לפיכך כ"מוות".

מוזיאון סולימאניה

מוזיאון סולימאניה (בכורדית: مۆزه‌خانه‌ی سلێمانی; בערבית: متحف السليمانية, בתעתיק מדויק: מתחף אלסלימאניה) הוא מוזיאון לארכאולוגיה השוכן בעיר סולימאניה בכורדיסטן העיראקית. המוזיאון הוא השני בגודלו בעיראק מבחינת תכולה, לאחר המוזיאון הלאומי של עיראק השוכן בבגדאד. אוסף המוזיאון כולל ממצאים מהתקופה הפרהיסטורית ועד לתקופה העות'מאנית.

סיידקיק

סיידקיק (באנגלית: Sidekick) או עוזר/שותף/חבר/בן זוג הוא בן לוויה קרוב אשר בדרך כלל כפוף או נמצא תחת מרותו של האדם אותו הוא מלווה. המונח החל את דרכו בספרי הקומיקס, והשימוש בו נפוץ בעיקר בעולמות הקולנוע, הטלוויזיה והספרות, שם הסיידקיק מוצג בדרך כלל כיד ימינו של הפרוטגוניסט, אולם אינו זוכה בתואר הסיידקיק מעצם היותו נשרך אחריו אלא כאשר הוא בעל אישיות משל עצמו, אם כי לא ברמה המשתווה לזו של הדמות הראשית, ותפקידו בעלילה הוא אף לעיתים לשמש אתנחתא קומית. בדומה ישנו תפקיד מקביל של הסיידקיק של האנטגוניסט, המתפקד כעוזר או ידיד של הנבל, אך חלש או טיפש ממנו.

זהותה של הדמות המרכזית בעלילה מוגדרת לרוב על ידי נוכחותו של סיידקיק. כמספר או כבערך קהל, הסיידקיק מספק לקורא, לצופה או למאזין את המידע הדרוש לו על מנת להבין את העלילה ודמויותיה במלואם. ישנם מקרים שבהם הסיידקיק מאפיל על הדמות הראשית ומסב את תשומת הלב ממנה, עד לכדי מצב שבו הוא הופך למוקד הסיפור, כמו למשל דמותו של איולאוס בסדרה 'הרקולס: המסעות המופלאים' שגונב את הפוקוס רק בשל היותו מי שהוא.

בין סיידקיקים מפורסמים נמנים סנצ'ו פנסה (נושא הכלים של דון קישוט), דוקטור ווטסון (עוזרו הנאמן של שרלוק הולמס), השועל טיילס מ"סוניק הקיפוד", רובין (שותפו של באטמן), הפיה טינקר בל מ"פיטר פן", טימון ופומבה מ"מלך האריות", פטריק סטאר (חברו של בובספוג מכנסמרובע) ועוד.

ספריית אשורבניפל

הספרייה המלכותית של אשורבניפל, הקרויה על שם אשורבניפל, מלכהּ האחרון של האימפריה הנאו-אשורית, היא אוסף של אלפי לוחות ושברי חרס המכילים טקסטים מגוונים בכתב יתדות המתוארכים למאה ה-7 לפנה"ס. בעקבות הטיפול הרשלני בחומר המקורי חל ערבוב בין הכתבים, כך שרבים מהטקסטים המקוריים לא ניתנים לשיחזור או אף לסיווג, ורק מעטים שרדו בשלמותם.

מסורות ארמניות ופרסיות מציינות שספריית אלכסנדריה שנוסדה בידי תלמי יורשו של אלכסנדר הגדול, הייתה פרי יוזמתו של אלכסנדר, לאחר שביקר בנינווה וראה את חורבות ספריית אשורבניפל.הכתבים נמצאו בחפירות נינוה בירת אשור (כיום תל קויונגיק) בצפון מסופוטמיה, באזור הנמצא כיום בשטח עיראק. גילוי הספרייה נזקף לזכותו של הנוסע, הארכאולוג ואיש האשכולות הבריטי אוסטן הנרי לייארד וצוותו. רוב הלוחות נלקחו לאנגליה ושוכנו במוזיאון הבריטי בלונדון. הכתבים הראשונים נתגלו ב-1849 בארמון סנחריב מלך אשור, ארמון המכונה "הארמון הדרום-מערבי". שלוש שנים מאוחר יותר גילה עוזרו של לייארד, האשורולוג האשורי הורמוזד רסאם, ספרייה דומה בארמון המלך אשורבניפל, בצידו הנגדי של התל, אולם הממצאים הללו לא תועדו, ועם הגעתם לאירופה התערבבו הלוחות זה בזה ובלוחות ממקורות אחרים, ואבדה האפשרות לדעת מי גילה כל לוח ואיזה מהלוחות שייך לאיזה אתר. כתוצאה מכך כיום לא ניתן לשחזר את התוכן המקורי של כל אחת משתי הספריות החשובות הללו.

אשורבניפל היה יודע קרוא וכתוב, והחזיק ברשותו אוסף גדול של כתבים ולוחות. הוא שלח סופרים לכל אזור של הממלכה הנאו-אשורית על מנת לאסוף כתבים עתיקים, ושכר סופרים משכילים על מנת להעתיק טקסטים שהיו בעיקר ממקורות בבליים. הוא נודע כמלך מלומד אך התפרסם גם באכזריותו כלפי אויביו, ולפיכך יכול היה לאיים באלימות על מנת להשיג כתבים מבבל וסביבתה.השברים מהספרייה המלכותית כוללים כתובות מלכותיות, כרונולוגיות, כתבים דתיים ומיתולוגיים, חוזים, מענקים ותקנות מלכותיים, מכתבים ממלכתיים, ומגוון מסמכים מנהליים. חלק מהטקסטים כוללים נבואות, אותות, לחשים ונעימות לאלים שונים, ואחרים הקשורים לרפואה, לאסטרונומיה ולספרות. כתבים נוספים שנמצאו בספרייה הם האפוס השומרי עלילות גילגמש, סיפור בריאת העולם - "אנומה אליש", אגדת האדם הראשון - "אדאפה", וסיפורים כגון האדם האומלל מניפור. כתבים אלו נכתבו בשפה האכדית, בכתב יתדות, על גבי לוחות טין בלתי אפויים.

נינוה נחרבה בשנת 614 לפנה"ס על ידי בעלי ברית בבלים, סקיתים ומדיים. במהלך שריפת הארמון נפגעה גם הספרייה, וחלק מהלוחות, הכתובים כתב יתדות על גבי טין, נאפו חלקית, מה שגרם דווקא לשימורם לאורך שנים. מצד שני, משערים שחלק מהכתבים היו על לוחות שעווה, יריעות עור, ואולי גם פפירוס, ומשערים שבשריפה זו כתבים אלו אבדו.

מאגר המידע של אוספי המוזיאון הבריטי מונה 30,943 "לוחות חרס" מאוסף ספריית נינוה, ונאמני המוזיאון יחד עם אוניברסיטת מוסול בעיראק הוציאו לאור בשנת 2002 אתר מקוון ובו צילומי הלוחות ואפשרות חיפוש בתמלול הכתבים. מכיוון שחלק מהלוחות שייכים זה לזה כהמשך למסמך אחד, מעריכים שמדובר למעשה רק ב-10,000 כתבים שונים בשתי הספריות. להערכת החוקרים, מסמכי הספרייה המקוריים, שכללו יריעות עור, לוחות שעווה וככל הנראה גם פפירוס, הכילו מגוון ידע רחב בהרבה, אך זה, כאמור, אבד.

פנטזיה

פנטזיה (מאנגלית: fantasy – דמיון, דמיוני. בעברית קרויה היזיון) היא סוגה ספרותית, שבה העלילה תלויה בקיומם של דברים שמקובל במדע המודרני לראותם כבלתי-אפשריים או כבלתי-קיימים, כמו שדים, קסמים, חדי קרן וכל כיוצא בזה. מקורותיה של הפנטזיה באגדות, בפולקלור ובמיתולוגיה ליצירת הרקע שעליו מתבססת העלילה. סוגה זו קרובה למדע הבדיוני ולסיפורי אימה, וישנן יצירות אשר סיווגן איננו מובהק לאחד מן הז'אנרים האלו.

קלינגונית

קלינגונית (tlhIngan Hol ‏ ט'להינגן חול ‏ IPA:‏ [t͡ɬɪ.ŋɑn χol]) היא שפה מתוכננת המדוברת בפי המין הקלינגוני בסדרות הטלוויזיה "מסע בין כוכבים". הצליל האופייני של הקלינגונית הומצא לפני השפה עצמה ונוצר על ידי ג'יימס דוהאן, המגלם את דמותו של סקוטי בסדרה, עבור הסרט הראשון בסדרת סרטי "מסע בין כוכבים", בו נשמעה השפה לראשונה על המסך (1979). השפה עצמה פותחה ב-1984 על ידי מארק אוקרנד, בלשן מומחה אשר נשכר במיוחד לשם כך על ידי אולפני פרמאונט. הקלינגונית תוכננה בכוונה תחילה להיות בעלת צליל חייזרי. היא מכילה חריגות רבות מהדקדוק המקובל בשפות אנושיות, כגון משפטים בעלי מבנה של מושא-פועל-נושא, צלילים גרוניים רבים שאינם נוחים להגייה ועוד.

לשפה הקלינגונית ציבור חובבים רחב, ומספר מצומצם של מעריצי הסדרה אף הגיעו לרמה המאפשרת שיג ושיח בסיסי בקלינגונית, חברת גוגל השיקה דף בית בקלינגונית. בנוסף לכך, תורגמו כמה ספרים לשפה, כגון "המלט" (הידוע כ"המלט הקלינגוני"), "עלילות גילגמש", "רומיאו ויוליה" וכדומה. בעבר אף הייתה קיימת ויקיפדיה בשפה זו.

ש. שפרה

"ש. שפרה" הוא שם העט שבו נודעה שפרה שיפמן שמואלביץ (1931 – 9 בפברואר 2012) הייתה משוררת, מתרגמת, סופרת וחוקרת ספרות ישראלית. כלת פרסים רבים.

שדופום

שדופום הייתה עיר עתיקה בשומר. האתר שבו נמצאים שרידי העיר שוכן בתל חַרְמַל, הנמצא על גבול העיר בגדאד של היום במחוז בגדאד. בעיר נמצאו לוחות החרס שהכילו את חוקי אשנונה.

שומרית

שׁוּמֵרִית (eme-ĝir) הייתה שפתם של השׁוּמֵרִים. היא דוּברה ונכתבה בין האלף ה-4 וה-2 לפנה"ס בדרום מסופוטמיה. השומרית נדחקה בהדרגה בידי השפה האכדית שדוברה בידי פולשים ממוצא שמי, עד שחדלה כליל מלשמש כשפת דיבור; עם זאת, עדיין נמשך השימוש בשומרית כשפה ליטורגית וכשפת המדע והשירה (כמו הלטינית באירופה של ימי הבינים), ואף נלמדה במקומות שיוחדו לכך (E-DUBA). בשומרית נכתבו החשובים באפוסים השומריים, כמו "עלילות גילגמש", "אנכי ונינמח", "אדפה", "אתרחסיס", ו"עלילות לוגלבנדה".

שחייה

שחייה היא התקדמות בתוך המים (צלילה) או ציפה על גבי המים באמצעות הגפיים ובאמצעות תנועת הגוף. השחייה היא פעילות פנאי פופולרית. שחייה היא גם ספורט תחרותי ופעילות גופנית מהמעלה הראשונה ועוזרת לפתח את כלל שרירי הגוף, כמו גם סיבולת לב-ריאה וקיבולת ריאתית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.