עלילה

עלילה היא מונח ספרותי לרצף האירועים שכולל בתוכו הסיפור, אשר מקושרים זה לזה באמצעות תבנית מסוימת, רצף, גורם נסיבתי או בדרך מקרה. תבנית אירועים זו גורמת לרוב לתגובה רגשית או יצירתית בקורא או בצופה. עלילה מסובכת ועדינה נקראת 'אימברוליו' (Imbroglio, תסבוכת).

הגדרתו של אריסטו לעלילה

אריסטו, בספרו פואטיקה, החשיב את העלילה ("מיתוס") כאלמנט החשוב ביותר של הדרמה, אפילו יותר מהדמות. לפי אריסטו, על עלילה להכיל התחלה, אמצע וסוף, ועל האירועים שבה להיות קשורים זה בזה מתוך נחיצות או מתוך סבירות. חשיבותה הגדולה ביותר היא יכולתה של העלילה ליצור רגש אצל קהל היעד. כך למשל, לפי הרטוריקה של אריסטו, הוא מחשיב את הפחד והחמלה לרגשות האופייניים ביותר לטרגדיה.

לפי אריסטו, לעלילה שני חלקים עיקריים, והיא מתארת שינוי במזלה של הדמות, בין אם לטובה ובין אם לרעה. סוגי הדמויות מחולקים לשלושה - אדם העשוי ללא חת (גיבור או אמיץ) ומוסרי, האדם הבינוני והאדם הרע. אריסטו דן רק בארבעה מתוך שישה שילובים הקשורים בטרגדיה והוא מדרג אותם לפי יכולתם לעורר רגשות של פחד וחמלה. העלילה הטרגית ביותר היא נפילתו של אדם מוסרי מטוב לרוע עקב טעות בחישוב או משגה (Hamartia, המתורגמת כ"מגרעת טרגית").

עוד דן אריסטו באפשרות שהדמות סובלת, והאם היא מודעת לעובדה שעשתה משגה. לצורך כך, הוא מעלה את השאלה אודות כוונה להרוג בן משפחה.

הגדרתו של פרייטג לעלילה

Freytags pyramid
הפירמידה של פרייטג

גוסטב פרייטג מחשיב את העלילה כמבנה נרטיבי שמחלק את הסיפור לחמישה חלקים, כמו מערכות של מחזה. חלקים אלו הם אקספוזיציה של הסיטואציה, פעולה מתגברת באמצעות קונפליקט מרכזי, נקודת שיא (או נקודת מפנה), פעולה שוככת ופתרון.

אקספוזיציה

האקספוזיציה מציגה את כל הדמויות הראשיות המשתתפות בסיפור, כיצד הן מקושרות זו לזו, מה מטרותיהן, מה מניע אותן ואיזה סוג של אנשים הם. לקהל יכולות להיווצר שאלות אודות כל אחד מהדברים הללו, שאלות אשר ניתן להן מענה ככל שהסיפור נמשך. אך במידה וקיימות שאלות, הן ממוקדות היטב. באקספוזיציה, הקהל לומד להכיר את הדמות, והדמות עצמה לומדת את מטרתה ומה נתון על כף המאזניים אם לא תצליח להשיג אותה.

שלב זה מסתיים והבא מתחיל עם הצגתו של קונפליקט.

פעולה מתעצמת

פעולה מתעצמת היא השלב השני במבנה חמשת החלקים של פרייטג. הוא מתחיל בהצגתו של קונפליקט. אין לבלבל בין הקונפליקט של פרייטג לבין המונח עימות של ארתור תומאס קווילר-קוץ', שמקטלג עלילות לפי סוגים, לדוגמה אדם נגד חברה. ההבדל הוא שסיפור שלם יכול להיות נושא לדיון לפי ניתוחו של קווילר-קוץ', בשעה שפרייטג מדבר על המערכה השנייה במחזה בן חמישה חלקים, כאשר כל הדמויות המרכזיות כבר הוצגו, מניעיהן ומקור נאמנותן הובהרו, וכעת הן נאבקות זו בזו. באופן כללי, הפרוטגוניסט מבין כבר את מטרתו ומתחיל לפעול להגשמתה. בעיות קטנות מונעות ממנו הצלחה ראשונית ובשלב זה, התקדמותו מכוונת נגד המכשולים השוליים והוא מצליח להתגבר עליהם.

בסוף שלב זה ובתחילת השלב הבא, הפרוטגוניסט נמצא בעמדה שבה הוא יכול להתמודד עם המכשול העיקרי שלו.

נקודת שיא

נקודת השיא היא נקודת המפנה של הסיפור, שבה הדמות הראשית מחליטה את ההחלטה החשובה ביותר שמגדירה אותה ואת השלכות הסיפור בעקבות כך. נקודה זו ממוקמת במרכזו של הסיפור. תחילת השלב השלישי מסתמנת כאשר הפרוטגוניסט סיכל כבר את המכשולים השוליים ומוכן להתעמת מול אויבו הראשי. בדרך כלל, גם לפרוטגוניסט וגם לאנטגוניסט יש דרך פעולה על-מנת לנצח. כעת ניתן לחזות בהם בפעם הראשונה כשהם מתעמתים זה מול זה בעימות ישיר.

מאבק זה סופו כאשר אף צד אינו בין המנצחים או המפסידים. בדרך כלל, תוכניתה של הדמות מצליחה באופן חלקי ומסוכלת בידי אויבו הראשי. מה שמיוחד במאבק מרכזי זה בין שני הכוחות היא שהפרוטגוניסט מקבל החלטה שמראה לקהל את איכותו המוסרית, ואשר בסופו של דבר חורצת את גורלו. בטרגדיה, הפרוטגוניסט מקבל החלטה לא טובה, מה שמצביע על מגרעתו.

פעולה שוככת

פרייטג קרא לשלב הרביעי "פעולה שוככת" מכיוון שקצוות פתוחים בעלילה נסגרים. אולם, זהו הזמן בו מתרחש המתח הגדול ביותר, כיוון שזהו השלב בו כל דבר אפשרי משתבש.

בשלב זה, ידו של הנבל היא על העליונה ונדמה שהרוע ינצח. הפרוטגוניסט רחוק ממטרתו יותר מתמיד. לפי פרייטג, הדבר נכון גם בטרגדיה וגם בקומדיה, כיוון ששני מחזות אלו מציגים ארכיטיפ קלאסי של טוב נגד רע. השאלה שעולה היא באיזה צד נמצא כעת הפרוטגוניסט, והתשובה לכך יכולה שלא להיות ברורה.

פתרון

האחרון שבחמשת השלבים של פרייטג, שבו מתרחש העימות הסופי בין הפרוטגוניסט לאנטגוניסט, כאשר אחד מהם מנצח באופן החלטי. שלב זה הוא סיפורו של העימות, מה שהוביל לקראתו, מדוע הוא קרה, מה משמעותו ומה ההשלכות ארוכות הטווח שלו.

עלילה מחוץ לדרמה

מרבית היצירות מחשיבות את העלילה בהקשר לדרמה ולתיאטרון, אך בכל מקום בו קיים סיפור, ייתכנו שאלות הנוגעות לעלילה. אנשים לומדים וכותבים על עלילה במעשיות, בשירה, בסדרות או בסרטי טלוויזיה, בנובלות, במשחקי תפקידים, במשחקי מחשב ועוד. בעוד שעלילת סיטקום טלוויזיוני תהיה שונה בתכלית ממשחק מחשב או דרמה בעלת חמש מערכות - השאלות הבסיסיות עליהן עונה הבנה נכונה של העלילה הן אוניברסליות - כיצד אירועי הסיפור מקושרים זה לזה באמצעות גורם נסיבתי, באילו אמצעים נוקטות הדמויות, הסיבות הרגשיות המובילות את הדמויות לנקוט באמצעים הללו, והאם מגיע לדמויות הללו הפתרון לו זכו.

כלים עלילתיים

כלי עלילתי היא טכניקה ספרותית שבשימוש הסופרים כדי להניע את עלילת הסיפור. כלי עלילתי שכיח ופשוט הוא המקגאפין. בסרט קולנוע, כאשר האדם הפשוט נעשה מעורב עם מרגלים בינלאומיים החושקים בתוכניות סודיות ביותר, התוכניות הסודיות הן המקגאפין, והן כלי עלילתי כדי להניע את העלילה בכך שנותנת לדמויות סיבות לעשות פעולות. כל טכניקה שכזו נחשבת לכלי עלילתי חשוב - לא בזכות עצמו כאלמנט בסיפורת, כי אם בזכות יכולתו להצדיק אירועים הקורים בסיפור. אולם, בכל סרט דמוי סרטי ג'יימס בונד, כאשר הגיבור נכשל בהשגת התוכניות והנבל הראשי משיג אותן לתועלתו ומתעתד להשתמש בהן, התוכניות הסודיות אינן מקגאפין. ההבדל הוא שהן יותר משולבות לתוך העלילה משום שנעשה בהן שימוש. אם הן חשובות דיין לסיפור כ"תוכניות סודיות ביותר" בלבד, ולא יהלומים או כסף, אין הן נחשבות ככלי עלילתי כלל. סרט הקולנוע "שודדי התיבה האבודה" מציג יריבות בין שני ארכאולוגים - אינדיאנה ג'ונס ורנה בלוק - לצורך השגת ארון הברית. אולם, ברגע קריטי בסיפור, הארון מפסיק להיות כלי עלילתי.

לפי מאמרו של ניק לאו, The Well-Tempered Plot Device, כלים עלילתיים נחלקו לקופונים עלילתיים, לשוברים עלילתיים ולמתפעלי עלילה[1]. לפי מאמרו, בסיפור בו הגיבור צריך לאסוף כל אחד מתוך שבעה פריטים מיוחדים, שבעת הפריטים הם קופונים עלילתיים. לאו מחשיב את המקגאפין כקופון עלילתי. בשעה שהמאמר אינו מפרט על כל הכלים העלילתיים, הוא כן מתייחס למרכזיים שבהם.

כלים עלילתיים נחשבים לרוב כדרכו של הסופר "לרמות" ולקדם את הסיפור כאשר הסיפור נלכד בלוגיקה הפנימית של עצמו. האפקט הבלתי רצוי שבשימוש בכלי עלילתי יכולה להתמתן על ידי איזכור הכלי טרם שימושו (דבר היכול להיחשב כרמז מטרים, אך אין כך הדבר) או בהצגתו לאורך זמן ובכך "למכור אותו" לקהל הקוראים.

הדרך האלטרנטיבית להניע את הסיפור קדימה עם כלי עלילתי היא להניעו בטכניקה דרמטית, כלומר, לגרום לדברים לקרות משום שהדמויות פועלות מתוך סיבות מחושבות היטב. התערבותה של הדמות יכולה גם להיחשב ככלי עלילתי, כאשר יש צורך בכך והעלילה דלה מידי. כאשר חיל הרגלים מגיע ברגע האחרון ומציל את המצב, הדבר יכול להיות מוגדר ככלי עלילתי; כאשר דמות יריבה שנאבקה עם עצמה מצילה את המצב עקב שינוי מצפוני, הדבר נחשב לטכניקה דרמטית.

קו מתאר לעלילה

קו מתאר לעלילה הוא תיאורו הפרוזאי של סיפור בדרכו להפוך לתסריט. לעיתים נקרא "דף אחד" (1-3 דפים), והוא ארוך ומפורט בדרך כלל מתיאור רגיל (של פסקה אחת-שתי פסקאות). ישנן מספר דרכים ליצור קווי מתאר והם שונים באורכם.

בקומיקס, כתיבה בעיפרון מתייחסת לשלב פיתוח בו הסיפור מפושט לפרטים בסגנון הדומה ללוחות סיפור (Storyboards) בתהליך הפקת סרטי קולנוע. השרטוטים דלים באיכותם (שרטוט גס), והמטרה העיקרית היא לפשט את זרימת העלילה על פני העמוד, כדי להבטיח את בניית המתח בסיפור, לעבור על זוויות הצילום ומיקומי הדמויות.

בניית עלילה

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – סיפורת

עלילה לרוב מורכבת מטקסט, דמויות ראשיות ומשניות לרבות סיידקיקים. עלילה מרכזית ועלילות משניות המתחברות לעלילה הראשית באמצעות הדמויות המשניות וסיידקיקים. בנוסף אם הסופר רוצה לסבך את העלילה ביכולתו להוסיף סאבטקסט לרבות משל ונמשל. קיימים אמצעים שונים לחיבור עלילה, סוגות. כדוגמת: ז'אנרולוגיה, סוגה ספרותית, סוגה מוזיקלית, סוגה קולנועית. לרבות קומיקס וציור.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Ansible 46, July 1986, ISSN 0265-9816
אידיבי

אידיבי (ראשי תיבות מאנגלית של: Entertainment DataBase) הוא אתר אינטרנט ישראלי בשפה העברית, המכיל בסיס נתונים מקוון של מידע על סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה. האתר הוקם על ידי אלי שגב בשנת 2007.במקור, האתר נפתח כבלוג חדשות הקולנוע מאת שגב, המדווח, בין השאר, על סרטים חדשים ועל ליהוקים של הפקות עתידיות. עם הזמן, נוספה לאתר ספריית מידע נרחבת אודות סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה מכל הזמנים, הן ישראלים והן עולמיים, ובהמשך גם מדור ריכוז ביקורות של מבקרי קולנוע ישראליים וכן כתבות מרחבי הרשת.

המידע הקיים באתר אודות סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה עשוי לכלול תקצירי עלילה, פירוט שחקנים ואנשי צוות בהפקה (כגון: שחקנים, במאים, מפיקים, תסריטאים ועוד), וכן תמונות (פוסטרים של סרטים, צילומי סטילס וכדומה) וקטעי וידאו (טריילרים, קליפים מתוך סרטים וכדומה).

האתר מבוסס תוכן גולשים, וקיים בו ממשק המאפשר למשתמשי האתר לעדכן ערכים קיימים, או אף להוסיף ביקורות.

במאי קולנוע

במאי קולנוע הוא אדם שתפקידו לקחת תסריט ולבצע עמו סרט קולנוע. פעילות זו קרובה לזו של במאי טלוויזיה, אך שונה ונפרדת מזו של במאי תיאטרון.

לבמאי הקולנוע תפקיד מרכזי ביצירתו של סרט קולנוע, ולו ההשפעה העיקרית על אופיו של הסרט. מובן שהבמאי זוכה למקום של כבוד ברשימת יוצרי הסרט, המופיעה בתחילת הסרט ובפרסומים אודותיו. לעיתים פורץ סכסוך בין הבמאי, כוכב הסרט והאולפן, שגורם לכך שהבמאי אינו רואה בסרט את המוצר שלו התכוון, ומסרב לחתום עליו. בשנים 1969–1999 היה נהוג בארצות הברית, במקרה כזה, שהבמאי חותם בשם אלן סמית'י. בחלק ממדינות אירופה, הבמאי נתפס לעיתים גם כמחברו של הסרט.

הבמאי נותן כיוון לשחקנים ולצוות ויוצר חזון כולל שדרכו הסרט בסופו של דבר הופך למובן. הבמאים צריכים להיות מסוגלים לפתור את ההתנגשויות שבין החזון היצירתי לבין הגבולות התקציביים של הסרט. לאדם יש מסלולים רבים בשביל להפוך לבמאי. אחת הדרכים היא בדרך של למידה מקצועית - במסגרת בתי ספר לקולנוע ובמסגרת החוג לקולנוע באוניברסיטה או במכללה. כמה מהבמאים התחילו כתסריטאים, עורכי סרט (כמו טים ברטון) או שחקנים. במאי קולנוע אחרים אינם למדו בבתי ספר לקולנוע כמו סטיבן ספילברג שיצר סרטים קצרים עוד בנעוריו.

לבמאים שונים יש גישות שונות ומרובות ביחסם לעבודת הבימוי. חלקם מתווים קו עלילה כללי ונותנים לשחקנים לאלתר דיאלוג, ואילו אחרים שולטים בכל היבט, ודורשים מהשחקנים והצוות לעקוב אחר ההוראות במדויק. במאים מסוימים גם כותבים באופן חלקי או מלא את התסריט.

מהבמאים הבולטים בהיסטוריה: האחים כהן, וודי אלן, קתרין ביגלו, גיירמו דל טורו, לוק בסון, ספייק ג'ונז, גרטה גרוויג, רומן פולנסקי, רוברט זמקיס ,אליה סולימאן, סטנלי קובריק ,סטיבן ספילברג, אלפרד היצ'קוק, מרטין סקורסזה, וס אנדרסון, קוונטין טרנטינו, כריסטופר נולאן.

מהבאים הבולטים בישראל בימינו: שבי גביזון, רמה בורשטין, ארי פולמן, מייסלון חמוד, יוסף סידר, ניר ברגמן, ג'ולי שלז, דרור שאול, דובר קוסאשווילי, שירה גפן, יובל שפרמן, טליה לביא, עילית זקצר, ערן קולירין, רם נהרי, מיכל בת-אדם, קרן ידעיה, טל גרניט ושרון מימון.

גיבורים להשכרה

גיבורים להשכרה (באנגלית: Heroes for Hire) היא קבוצה בדיונית של גיבורי-על המופיעה בחוברות הקומיקס ביקום מארוול קומיקס. הקבוצה המקורית הופיעה לראשונה בחוברת Power Man and Iron Fist #54 מדצמבר 1978, ונוצרה בידי הכותב אד האניגן והמאייר לי אליאס.

כשמה, קבוצה זו היא קבוצת גיבורי-על העובדת בתשלום, אך לעיתים עוזרת במקרים אחדים ללא תשלום. מייסדי הקבוצה היו לוק קייג' ואיירון פיסט, שלפני הקמת הקבוצה היו צמד גיבורי-על שותפים שעבדו בתשלום. מבין חברי הקבוצה הבולטים ניתן למנות את מיסטי נייט, קולין ווינג, טיגריס לבן, פלקון, המעניש, מון נייט וספיידרמן. בינואר-מאי 2012 נכתבה מיני-סדרה בשם "נבלים להשכרה", המספרת על גרסת נבלי-על לקבוצה זו.

טקס

טקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה. הפעולות הסמליות המהוות את הטקס, מכילות לרוב חלקים מהאלמנטים הבאים: עלילה, שירה, תהלוכה, ריקוד, פעילות עם אובייקטים קדושים ועוד. במהלך הטקס מובעות המשמעויות החברתיות הבסיסיות בעיני המשתתפים והקשרים החברתיים ביניהם מתחזקים. באמצעות הטקס היחיד והחברה מבטאים את החשיבות שהם מייחסים לנושאים המועלים בו.

טרגדיה

הטרגדיה (מיוונית: Τραγωδία) היא מחזה - יצירה ספרותית בעלת עלילה, אירועים וחוויות עזות.

הטרגדיה התפתחה ביוון הקדומה מן המזמורים שבהם ליוו את קורבן התיש בחגו של דיוניסוס.

שני הסוגים הספרותיים העיקריים בדרמה היוונית הם הקומדיה והטרגדיה, שמהוות ניגוד אחת לשנייה.

הטרגדיה דנה בשאלות יסוד של הקיום האנושי: מה הם גבולות הסבל והייסורים שבהם יכול האדם לעמוד? מדוע העולם הוא כה בלתי צודק?

הטרגדיה עוסקת ביצרים אנושיים בלתי נשלטים כגון: גאווה, תשוקה ושנאה.

הטרגדיה מסתיימת באסון צפוי מראש, ועלילתה רצופה במשברים, עליות ונפילות של הגיבור כנגד הגורל והאלים.

הטרגדיה שואבת את נושאיה מן האגדה וההיסטוריה ועלילתה רבת עניין.

הטרגדיות מתחלקות לשתי קבוצות: הטרגדיה הקלאסית והטרגדיה המודרנית.

בטרגדיה הקלאסית הדמויות הן בדרך כלל מבני המעמדות העליונים בחברה,

לעומת הטרגדיה המודרנית שבה הגיבורים הם בני אדם מהשורה.

שורשי הטרגדיה בפולחנים לאלים היוונים בעת העתיקה.

היא נוצרה כענף משנה של הדרמה, יחד עם הקומדיה.

מחזאי

מחזאי, הנקרא גם דרמטורג, הוא אדם העוסק בכתיבת מחזה. יצירותיו מיועדות בדרך כלל להצגה בפני קהל בידי שחקנים. לעיתים מחזות נוצרים כיצירות ספרותיות, הנעזרת בקונוונציות הדרמטיות אך אינן מכוונות להצגה פומבית. בתיאטרון הפוסטמודרני, תפקיד המחזאות לעיתים הוא חיבור הקטעים הנבנים לכדי עלילה ורצף אומנותי שלם, לרוב במקרים שבהם ההצגה לא מועלית על-פי מחזה כתוב.

המחזאים המוקדמים ביותר בספרות המערבית שיצירותיהם נשמרו הם המחזאים של יוון העתיקה. מחזותיהם נכתבו סביב תחרות שנתית שנערכה באתונה במאה החמישית לפני הספירה לכבוד האל דיוניסוס. הידועים מביניהם – אייסכילוס, סופוקלס, אוריפידס ואריסטופאנס – יצרו תבניות דרמטיות שעדיין מקובלות בקרב מחזאים מודרניים.

המחזאים המודרניים אינם זוכים בדרך כלל לתהילה או להכרה בחשיבות התרבותית של יצירתם בדומה לעבר, מכיוון שהתיאטרון אינו עוד המקום היחיד שניתן לראות בו דרמות רציניות או קומדיות מבדרות, והמחזאי המבקש לו קהל נאלץ להתחרות במדיומים מודרניים יותר כקולנוע וטלוויזיה.

מבין המחזאים הבולטים שהשפיעו על עיצוב תרבות המערב, ניתן למנות את ויליאם שייקספיר, לואיג'י פיראנדלו, ברטולט ברכט, אנטון צ'כוב, הנריק איבסן, סמואל בקט ואז'ן יונסקו.

המחזאי הראשון שיצירתו נדפסה בשפה העברית הוא יהודה סומו, שמחזהו, "צחות בדיחותא דקידושין", נדפס במאה ה-16.

סדרת דרמה המשכית

סדרת דרמה המשכית (או להלן: דרמה סדרתית, באנגלית: Serial Drama) הוא נרטיב טלוויזיוני המגדיר סדרת טלוויזיה בשעת הפריים טיים המסתמכת על עלילה מתמשכת. עלילה זו מתגלה בצורה הדרגתית, תוך שמירת טבעו של הסיפור חבוי וגילוי האלמנטים שבו פרק אחר פרק, ובכך שומרת על מוטיב המתח בציפיה לקראת הפרק הבא. דרמות סדרתיות עוקבות אחר עלילה מרכזית שמקיפה עונות או אף לעיתים משך הסדרה כולה, מה שמייחד אותן מסדרות טלוויזיה רגילות. בדרך כלל, הפרקים מלווים בקטעי סיכומים בתחילת הפרק עם קליף האנגר בסופו.

עם הצלחות כדוגמת 24 ואבודים בשעות הפריים טיים האמריקאי של שנות ה-2000, כמה מהסדרות החדשות שצצו על המרקע שמרו על האופן הסדרתי של הז'אנר.

סדרת רשת

סדרת רשת (באנגלית: web series), או סדרה אינטרנטית, מורכבת מפרקים של תכני וידאו, אשר יצאו לאור ברשת האינטרנט, ומרכיבים עלילה אחת. סדרות אלו נכללות כחלק מהמדיום החדש שמכונה "טלוויזיית רשת". רוב סדרות רשת מאופיינות בפרקים קצרים, ובעלויות הפקה נמוכות יחסית לטלוויזיה המסורתית.

העלייה בפופולריות של סדרות רשת התרחשה יחד עם העלייה ברמת הנגישות של רוחב הפס האינטרנטי, והשיפור באיכות של טכנולוגיית הזרמת מדיה (סטרימינג). אלו אפשרו למפיקים עצמאיים ליצור סדרות בעלות תקציב נמוך המופצות דרך רשת האינטרנט. גם חברות הפקה גדולות החלו להשתמש במדיום ככלי לקידום תוכניות הטלוויזיה שלהן, בנוסף לפיתוח תכנים ייחודיים וייעודיים לרשת האינטרנט.

סיפורת

סיפורת היא מכלול של יצירות הכתובות בפרוזה (להבדיל משירה), שעלילתם אינה מציאותית אלא פרי דמיונו של הסופר (להבדיל מיצירות להן יש יסוד מבוסס מציאות, כדוגמת ביוגרפיות, היסטוריות וכיוצא בזה). הסיפורת היא נגזרת של הספרות, וכוללת כבדרך קבע רומנים, סיפורים קצרים, משלים, מעשיות, מחזות וכדומה. הסיפורת היא שיטה שהתקיימה מאז יצירת הכתב, ובאופן כלשהו גם קודם לכן, בידי מספרי סיפורים.

ספר

ספר הוא טקסט מודפס או כתוב בכתב יד בנושא מסוים, שדפיו כרוכים יחדיו. בשלהי המאה העשרים החלה הפקתם של ספרים אלקטרוניים המוצגים על קורא ספרים אלקטרוני, טאבלטים, צג המחשב ואפילו טלפונים חכמים.

עוד מימי בראשית אסף האדם את יצירותיו הספרותיות תחת ספרים. בתחילה היו אלה מגילות קלף, וספרים מצומצמים בהיקפם. עם התפתחות הדפוס באמצע המאה ה-15 עלה היקפם של הספרים. במשך מאות שנים היו הספרים אמצעי עיקרי להפצת ידע ולהעברתו מדור לדור. במאה העשרים נוספו לספרים המודפסים שלל אמצעים נוספים: רדיו, קולנוע, טלוויזיה והאינטרנט, אך לספר ממשיך להישמר מקום מרכזי.

ספרי עלילה רבים מוצאים את דרכם אל מסך הקולנוע או הטלוויזיה.

סרט המשך

סרט המשך או הֶמְשֵׁכוֹן (באנגלית: Sequel, ובהתאם לכך רווח בעברית הביטוי סִיקְווֶל) הוא מונח מתחום הקולנוע המתאר סרט קולנוע שעלילתו, מאפייני מפתח שלו או הדמויות המופיעות בו קשורים לסרט קולנוע אחר, שנוצר קודם לכן. שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של סרטי המשך הם סרטים שעלילתם היא המשך רציף של עלילת קודמם; סרטים שעלילתם שונה משל קודמם, אך חוזרים ומציגים את הדמויות והמאפיינים הסגנוניים שהופיעו בקודמם; וסרטי המשך שהקשר ביניהם לבין קודמם רופף, ועיקרו המשכיות בשם הסרט.

סרט מדע בדיוני

סרט מדע בדיוני הוא סרט בסוגה הקולנועית הנפוצה והפופולרית מדע בדיוני. הדגש בסרטים אלה הוא על עלילה שבה לטכנולוגיה מתקדמת יש תפקיד מרכזי. סרטים אלה הם בדרך כלל עתירי אפקטים מיוחדים על מנת להציג טכנולוגיה עתידנית מתקדמת, עולמות רחוקים, חייזרים ועוד. חלק מסרטי המדע הבדיוני מבוססים על ספרים (למשל: הסרט "חולית" מבוסס על הספר "חולית") וחלקם על תסריט מקורי. בעשורים האחרונים סרטי מדע בדיוני רבים הם גם סרטי פעולה. נושאים האופייניים לסרטים אלו כוללים בין השאר מסעות בחלל, מפגשים עם חייזרים, רובוטים, קיבורגים, אנדרואידים ובינה מלאכותית, מסע בזמן, הנדסה גנטית, סרטי אסונות ואפוקליפסה, סרטי גיבורי-על וסרטי קומיקס.

סרטים (אתר אינטרנט)

סרטים או Sratim הוא אתר אינטרנט המכיל בסיס נתונים מקוון של מידע בעברית על סרטים, בתי קולנוע בישראל, סדרות, שחקני קולנוע, צוותי הפקה ותוכניות טלוויזיה.

המידע על הכותרים השונים כולל את שמות השחקנים, הבמאי, תקציר עלילה, פרטי הפסקול, ביקורות וקישורים לסרטים נוספים. באתר ישנם גם דפים על שחקנים, במאים ותסריטאים, המפרטים את הפילמוגרפיה שלהם ולעיתים גם פרטים ביוגרפיים.

האתר מציע חדשות ועדכונים בנושאים כגון: קולנוע ורכילות, ביקורות של גולשים לסרטים וסדרות, וקהילת פורומים רחבה. כדי לקחת חלק ולקבל גישה מלאה לכל תוכני האתר יש להירשם אליו בחינם או להתחבר באמצעות פייסבוק.

פריקוול

פריקוול (באנגלית: Prequel, הלחם המילים Pre ו-Sequel), ובעברית "הֶקְדֵם" או "הקדמון" (על משקל "הֶמְשֵׁךְ" ו"הֶמְשֵׁכוֹן"), היא יצירה קולנועית או ספרותית שנוצרה לאחר קודמתה בסדרה, אך מתארת אירועים שעל רצף הזמן התרחשו לפני קודמתה. כמו הֶמְשֵכוֹנִים, פריקוולים כוללים עלילה שתואמת את זו של קודמיהם, אך עשויים לכלול גם עלילה נוספת שאינה קשורה לסיפור המרכזי. לעיתים הם מסבירים את הרקע שהוביל לאירועים שתוארו בסרט או בספר המקורי, אך החיבור בין היצירות עשוי להיות רופף. לעיתים פריקוולים מנצלים את העובדה שהקהל יודע את מה שעומד להתרחש (כי נחשף כבר ליצירה הקודמת) ויוצרים התייחסויות מכוונות כדי ליצור אירוניה דרמטית.

הפריקוול נפוץ כיום במגוון סוגות, בהן: סרטי קולנוע, יצירות ספרותיות, מחזות, סדרות טלוויזיה ואפילו משחקי מחשב וסרטי אנימה.

קרוסאובר (סיפורת)

קרוסאובר (באנגלית: Crossover, הצלבה) היא תחבולה עלילתית ביצירה בדיונית שמשלבת דמויות משתי יצירות נרטיביות שונות ונפרדות, ולעיתים גם יותר משתיים. הצלבה בדיונית פופולרית במיוחד בקומיקס ובסדרות טלוויזיה. לעיתים קרובות יוצרים אותה כדי להציג סדרות חדשות או דמויות חדשות על ידי הדמויות הוותיקות שכבר צברו פופולריות בקהל. בהקשר של ספרות חובבים מתייחס המונח ליצירות בעלות זיקה למספר יצירות מקור ("פנדומים"), למשל – יצירה הדנה במפגש אפשרי בין דמותו של דמבלדור מסדרת "הארי פוטר" לבין גנדלף מ"שר הטבעות". ז'אנר פופולרי במיוחד בקרוסאוברים, בייחוד של מעריצים, הוא ה-"Vs" ("א' נגד ב'"), מלחמות של דמויות מקווי עלילה שונים אחת בשנייה כדי ליישב את הסוגיה מי מהן יותר חזקה. ז'אנר זה נפוץ גם בסרטוני וידאו וסרטוני הנפשה.

שירה אפית

שירה אפית (או אֶפּוֹס, וכן שירת עלילה בעברית) היא סוגה (ז'אנר) של שירה פולקלוריסטית, אשר מגוללת סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. 'עלילות גילגמש' הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה. דוגמאות קלאסיות נוספות לשירה אפית הן האיליאדה והאודיסיאה מאת הומרוס. כיום השימוש בסוגה קלאסית זו אינו נפוץ, אך המונח אפוס משמש עדיין לתיאור יצירות ספרותיות או קולנועיות עצומות ממדים המתארות מעשי גבורה ואירועים היסטוריים רחבי היקף. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית, ודוגמה מובהקת לכך היא האיניאדה הרוֹמִית מאת המשורר ורגיליוס, שמְחקה את הסגנון ואת הנושא של הומרוס.

גם במקרא ישנם קטעים המזוהים בחקר המקרא כשירה אפית כדוגמת שירת הים ושירת דבורה. לטענת הפרופ' משה דוד קאסוטו, דוגמאות אלו וכן רסיסי שירות נוספות במקרא גופו מעידים על קיומה של שירת עלילה (שירה אפית) קדומה שהתקיימה בישראל קודם העלאת המקרא על הכתב.

תיאטרון

תיאטרון (מיוונית עתיקה: θέατρον) הוא ענף של אמנויות הבמה, שעניינו הצגת סיפורים (נרטיב) בפני קהל, בעזרת שילוב אמצעי תקשורת, כדיבור, תנועה, שפת גוף, מוזיקה, קול, תאורה, או מיצג חזותי (כדוגמת תפאורה או וידאו ארט) - למעשה, כל אחד מהאמצעים המקובלים באמנויות הבמה משמש בתיאטרון. הופעה על בימת-תיאטרון נקראת משחק.

בנוסף לסגנון המוכר של הצגת עלילה באמצעות דו-שיח על הבמה, תיאטרון עשוי ללבוש גם צורות אחרות, כדוגמת אופרה, בלט, פנטומימה, מחזמר, תיאטרון בובות, קבוקי ואופרה סינית.

מלבד השחקנים, בהפקה לוקחים חלק גם במאי תיאטרון (אשר אמון על הניהול האמנותי של כלל ההפקה), המפיק (אשר מנהל את הפן הטכני של ההפקה), מעצבי התפאורה, התלבושות והתאורה, ולעיתים אף דרמטורג, וכן המחזאי או המעבד הטקסטואלי.

בהגדרתו הרחבה אירוע תיאטרוני מתרחש כאשר א' מגלם את ב' בפני ג', שחקן המגלם דמות בפני קהל. ערך זה עוסק בעיקר בתיאטרון בהגדרתו המצומצמת, כלומר, הצגתם של מחזות עלילתיים כאוסף תמונות (סצנות) עוקבות של דו-שיח, רב-שיח או מונולוג, שהשחקנים מנהלים על הבמה.

סיפר
דמות פרוטגוניסט • דמות שנייה בחשיבותה • דמות שלישית בחשיבותה • סיידקיקאנטגוניסטנבל-עלדמות משנהדוברגיבוראנטי-גיבור
עלילה דיאלוגמצג • מבנה דרמטי • סיפור מסגרת • כלי עלילתי • נקודת שיא • עימות • תת-עלילהפלשבק/פלשפורוורד
רקע דיסטופיהאוטופיהיקום בדיוניהיסטוריה
תמה מוטיבלייטמוטיבסאבטקסטמוסר השכל
סגנון אמצעים פיגורטיבייםטכניקות ספרותיותנקודת תצפיתהשעיית הספקסימבוליזםאתנחתא קומית
סיפורת משלמעשייהסיפורת בזקרומןנובלהמחזהשירהתסריטסיפור קצר
סוגה רומן הרפתקאות • רומן פשע • רומן מלחמתי • רומן מערבון • רומן מסתורין • רומן היסטורירומן ריאליסטירומן רומנטירומן ביוגרפירומן מכתביםרומן גרפי • רומן פילוסופי • רומן פוליטי • רומן אירוטירומן חניכהסאגהפנטזיה (אפלה, חרב וכושפות) • ספרות בלשיתספרות אימהריאליזם קסוםסאטירהמדע בדיוני (קשה, צבאי, אופרת חלל, סייברפאנק, סטימפאנק) • מותחןספרות ספקולטיביתספרות זולהקומיקס
נושאים קשורים זרם התודעהקהלמחברתורת הספרות • מבנה נרטיבי • נרטולוגיהרטוריקה
פורטל: ספרות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.