עליית אף על פי

עליית אף על פי הוא כינוי לתנועת ההעפלה הבלתי ליגאלית של התנועה הרוויזיוניסטית שאורגנה על ידי ברית הצה"ר, בית"ר ואצ"ל.

סמל מעפילי עליית אף על פי
סמל עליית אף על פי, מוצג במכון ז'בוטינסקי בתל אביב

תוכניות והכנות

שלב מקדים לעליית אף על פי החל בסוף שנות ה-20. קבוצת אנשי בית"ר מקרב פלוגת בית"ר בראש פינה, ובראשם דוד אסא וגרשון שץ, פעלו מאזור משמר הירדן להבאת קבוצות יהודים בנות 20–40 בני אדם דרך היבשה מלבנון ומסוריה. באותה דרך פעלה גם קבוצה של ברית הבריונים בהנהגת יהושע ליכטר באזור מטולה. ההעברות נעשו בניגוד לחוקי המנדט הבריטי ולמרות הגברת השמירה באזורי הגבול. באותו זמן החלו תכנונים להרחבת היקף העלייה וארגונה, בין היתר על ידי אברהם סטבסקי, שעתיד היה להיות ממארגני עלייה ב'. ב-1932 החלו דיונים בעניין הסדרת נוהלי העלייה. בנוסף, החלו גם לשכור את שירותיהם של כפרים צ'רקסים באזור הגבול, מקומות בהם הייתה שמירה בריטית חלשה יותר. כך, למרות הגברת הפיקוח ולמרות תפיסת מספר קבוצות, הועברו עולים אשר הגיעו מפולין ומרומניה אל אזור ראש פינה. בשנים 1930-1934 הועברו דרך הגבול הצפוני כמה אלפי עולים.

אוניות והפלגות ההעפלה

PikiWiki Israel 462 Immigration to Israel שיירת עולי אף-על-פי
שיירת עולי אף על פי יוצאת ברכבת מיוחדת מווינה, 1937
PikiWiki Israel 7557 Immigration to Israel
מעפילי אגיוס ניקולאוס ב', על סיפון ה"קרליצה מריה", אליה הועברו ועמה הגיעו לארץ ישראל ב-18 במאי 1939
קולנוע "אסתר" בנתניה
בית הקולנוע "אסתר" בנתניה בו רוכזו והוסתרו מעפילי עליית אף על פי

ב-26 בפברואר 1932 פרסם זאב ז'בוטינסקי את מאמרו "על האוונטוריזם",[1] בו הייתה קריאה גלויה ובעלת תעוזה שלא הושמעה כמוה קודם לכן בפומבי, לנטוש את דרכי שמירת הסדר והחוק ולעלות אל הארץ בניגוד לחוקי המנדט וההגבלות שהטיל. היה במאמר זה זרז משמעותי בעניין ההעפלה בקרב בני נוער וצעירים, אשר אליהם פנה ז'בוטינסקי.

החל משנת 1933, בשל קשיי העלייה היבשתית, הוחלט בהנהגת הצה"ר על ניסיון לארגן את "העלייה הבלתי ליגאלית" דרך הים. הסנונית הראשונה הייתה האונייה "אוניון". בפיראוס התארגנה קבוצה של 117 יהודים ועלתה על האונייה המושכרת "קאפולו". לאחר הפלגה רבת תלאות עם צמצום במזון ובמים הגיעה האונייה באחד הלילות אל חופי תל אביב. סירה של בית"רים החלה לשוט לעברה בהאירה אליה בפנס. רב החובל של האונייה, בחושבו כי מדובר במשטרה הבריטית, החליט להסתלק מהמקום, והפליג עם נוסעי האונייה לאיי יוון ושם הוריד את האנשים. פעילי בית"ר, בסיוע גורמים מקומיים, הצליחו לארגן אונייה חלופית, "אוניון", אשר הפליגה עם העולים אל חופי הארץ. מול חופי צפון תל אביב הספיקו מאה אנשים לרדת אל החוף בסירות. 17 האחרונים, שסירתם נפגעה, לא הספיקו להגיע בחסות הלילה ונאסרו עם צוות האונייה על ידי הבריטים. הם גורשו ליוון והעפילו מאוחר יותר באונייה "אודיסיה".

במשך שלוש השנים הבאות הוקפאה העלייה. שנת 1936 היוותה מפנה. באירופה החל לגדול האיום שהטיל הרייך השלישי. ז'בוטינסקי יצא בקריאה ל"אוואקואציה", הצלת יהודי אירופה מגורל מבשר רעות כל עוד הדבר אפשרי. בארץ ישראל החלו מאורעות דמים. הנהגת היישוב נקטה במדיניות ה"הבלגה", והאצ"ל התחיל בפעולות תגמול שדרשו תוספת בכוח האדם. ממשלת המנדט נהגה לאכוף נאמנה את הגבלות העלייה וניסתה להגביל את התפתחות היישוב היהודי. גורמים אלה הביאו לחידוש כוחות במפעל העלייה.

באותה שנה יזם משה גלילי, צעיר מארץ ישראל שבנסיעתו לצרפת נתקל בהמוני פליטים יהודים מגרמניה, קשר עם ההנהגה הרוויזיוניסטית באוסטריה. שם החל לארגן את העלייה מבחינה לוגיסטית ועסק בגיוס כספים. הפליטים המיועדים לעלייה הגיעו לבדם בנסיעות לפיראוס. משם הפליגו על אונייה מושכרת קטנה ודלה אל חופי הארץ. בעקבות הצלחת האונייה הראשונה, ארגן גלילי 3 ספינות נוספות. במחנה שהוקם באזור וינה התרכזו צעירים מפולין, מליטא ומלטביה, ומשם, דרך אלבניה, הם עלו כסטודנטים מטיילים על הספינה. באונייה האחרונה, ביוני 1938, הגיעו 381 צעירי בית"ר מווינה, בה כבר לא היה אפשר לקיים את המחנה בשל השלטון הנאצי. המשטרה הבריטית ניסתה לתפוס את ספינתם בחופי הארץ, אך שמועות מוטעות שלחו אותה לחופי הרצליה בעוד הם ירדו באזור בנימינה.

האוניה "דראגא" ציינה את המעבר של ארגון העלייה מיוזמה פרטית לפועלם של כלל הגופים הרוויזיוניסטים. לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים לא היה ניתן לרכז בה עוד יהודים. גם יוון סגרה שעריה לעולים. אנשי העלייה הצליחו להשיג 170 אשרות שהייה לזמן קצר לאיטליה, ואליה העבירו את המיועדים לעלייה. אולם שם עלתה בעיה חמורה של מציאת ספינה וצוות להובלת המעפילים הבלתי חוקיים. ביום האחרון לפקיעת האשרות הצליח מרדכי כץ, מזכיר שלטון בית"ר, לארגן אונייה, שהובילה ארצה את העולים.

בכינוס העולמי של בית"ר בוורשה באותה שנה, הועלתה בעיית השגת אשרות מעבר ואשרות כניסה במדינות אירופה. הפתרון שנמצא היה הוצאת אשרות שיעדיהן הסופי הוא מדינות באפריקה, שאותן ניתן היה להוציא בצורה קבוצתית ולא רק לבודדים. את בעיית נמלי המוצא פתרו המבריחים היוונים, כשהציעו להפליג מנמל בדנובה וממנו לצאת לים השחור. בדנובה שטו ספינות ממדינות רבות והפיקוח עליהן היה מצומצם. שני פתרונות אלה ליוו מעתה והלאה את עליות אף על פי. הספינות "דראגא" ו"ארטימיסיה" נשכרו שוב, והתווספה אליהן הספינה "אלי". עד סוף השנה הגיעו משלוחים רבים של מעפילים שנקלטו בחופי נתניה. במשך כחודשיים נקלטו כך כאלפיים עולים.

בהמשך הגיעה האנייה "קאטינה", ובה 850 איש. בדרכה אבדו לה מי השתייה וכמעט כל מזונה. ליד קפריסין עברו 237 איש לאונייה "ארטימיסיה" שתפקידה להובילם ארצה. לאחר מכן נתקלה קאטינה בבעיות חמורות של ניתוק הקשר עם ארטימיסיה, כמעט ללא פחם ומזון, שני מקרי מוות כתוצאה מדלקת קרום המוח וסחטנות שהפעיל צוות האונייה כדי להמשיך. לאחר שהצליחו להסדיר חלק מהעניינים, קלטה האונייה איתות אס.או.אס מאוניית ההעפלה ג'יפו ב' שעלתה על שרטון, עמדה לשקוע, ובה היו מצויים 750 מעפילים. במבצע הצלה הועברו המעפילים אל קאטינה. לאחר נדודים בים התיכון הגיעה על מעפיליה לחופי כפר ויתקין.

בסוף מרץ יצאה מרומניה האונייה "אגיוס ניקולאוס", ועליה פליטים שהגיעו בדנובה מאוסטריה ומצ'כוסלובקיה הכבושות. בפעם הראשונה שעגנה מול הארץ גורשה ביריות בידי הבריטים, ואחד העולים נהרג. האונייה נמלטה לאיי יוון ועגנה ליד האי קיאה במשך שלושה חודשים. בשלהי יוני הועלו המעפילים על גבי הספינה "סאלומיה" וב-3 ביולי ירדו בחוף חיפה. 697 המעפילים נעצרו על ידי משטרת המנדט, שוחררו מאוחר יותר ומספרם הופחת מאשרות העלייה לאותה השנה.

אחריה הגיעה האונייה "אסתיר", אשר התאימה ל-400 איש אך נדחסו בה 720. כשהגיעה לחופי הארץ פתחו עליה הבריטים באש, והיא נאלצה לשהות שלושה חודשים בים. לבסוף הורידה את עוליה באשקלון; אלו נלקחו למעצר ושוחררו אחרי כמה ימים.

Parita22839
האנייה "פאריטה" מורידה מעפילים בחוף תל אביב, 1939

בין מרץ לספטמבר 1939 יצאו לפועל 35 הפלגות באוניות שונות. מספר העולים על כל אונייה עמד על כ-400 עד 700 נפש. האונייה "סנדו" ועליה 270 עולים מרומניה הייתה היחידה שנעצרה על ידי הבריטים וחזרה לנמל המוצא השלה. האונייה "רים" יצאה מנמל קונסטנצה ועליה כ-750 איש. באזור רודוס פרצה אש בעקבות התפוצצות באונייה. אונייה איטלקית הצילה את הנוסעים והורידה אותם ברודוס. שם הוחזקו העולים על ידי השלטונות בתנאי הסגר קשים. אחרי חודש וחצי הועלו על האונייה "אגיוס ניקולאוס" שנזכרה לעיל. ב-22 באוגוסט נחתה בחופי תל אביב האונייה פאריטה כשעל סיפונה 850 מעפילים, שיצאה מהים השחור והטלטלה ארבעים יום בים ובין נמלי יוון וטורקיה וכל מעפיליה נעצרו. שלוש אוניות ועשר סירות שעליהן כ-250 עולים בממוצע נתפסו על ידי הבריטים. עוליהן נאסרו והושמו במחנות מעצר בעתלית ובצריפין. רוב ההורדות בחודשים אלה בוצעו על ידי האצ"ל בחוף נתניה. העולים רוכזו והוסתרו בהתחלה במרתף בית הקולנוע "אסתר" שהיה מתחת לבמת הקולנוע ומשם פונו ליישובים ברחבי הארץ.

"סקריה", אוניית פחם טורקית בעלת תפוסה של 3,000 טון, שאורגנה על ידי ערי ז'בוטינסקי, נשאה את מספר העולים הגדול ביותר, 2,400 מעפילים. רוב העולים הגיע מצ'כיה והשאר מהונגריה. היה צורך במימון גדול להשכרתה ולשם כך ערכו מגביות (אף בדרום אפריקה) כשרוב הכסף הגיע מתרומת יהודי רומניה. היהודים העשירים יותר מימנו את הצעירים חברי המפלגה הרוויזיוניסטית שעלו אף הם באונייה, ומילאו תפקידי אספקה ושירות. על האונייה היו לידות ופטירות. כשהתקרבה לחופי הארץ מספרים כי כמעט והתהפכה כשנוסעיה מיהרו אל לסיפון להביט אל חופי הארץ. בארץ נעצרו העולים במחנות המעצר. 300 נשים שוחררו במקום מפאת חוסר מקום, ובאוגוסט 1940 שוחררו כולם. מספרם היווה כחצי אחוז מכלל היהודים בארץ אותה עת. אחד המעפילים, אליהו גלזר, סיפר: "... בלכתך ברחובות תל אביב, חיפה ובמיוחד בנתניה קיבלת את הרושם שכל יהודי שני הגיע איתך באנייה "סקריה"..."

ב-1942 טבעה על כל נוסעיה האונייה סטרומה מפגיעת טורפדו שנורה על ידי צוללת סובייטית.

ב-1944 אורגנו ארבע עליות באוניות "מילקה" ו"מריצה" על ידי ועדת העלייה של ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית בבוקרשט, שבהן עלו 1,074 עולים. באוגוסט טבעה מול הנמל הבולגרי בורגאס האונייה "מפקורה", ורק חמישה ניצלו מבין 300 נוסעיה. שלוש אוניות נוספות הביאו מרומניה קרוב ל-1,000 איש. בסוף אותו חודש נכבשה רומניה בידי הצבא האדום.

דעיכת התנועה

לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה התבטלו רבות מתוכניות ההעפלה, בהן התוכנית הגדולה עלייה ג' (או "תוכנית הרבבה"). סדרת אירועים, בהם מאסר הנהגת האצ"ל, פירוד הלח"י, מותו של דוד רזיאל ופטירת ז'בוטינסקי הביאו להאטה משמעותית בפעולות הארגון. לאחר מלחמת העולם השנייה לא עסקה התנועה הרוויזיוניסטית בעלייה, והפנתה את כל מאמציה במרד בשלטון הבריטי. המוסד לעלייה ב' של הנהגת היישוב הוא שנשא בנטל העליות בתקופה זו. יוצאות דופן היו שתי ספינות, "בן הכט" ובה 600 יהודים מצפון אפריקה, והאונייה "אלטלנה" שבה הפליגו 930 עולים בהם כ-800 לוחמים ועימהם ציוד רפואי ותחמושת רבה.

ייצוגיה בתרבות

Parita memorial in Tel Aviv
אנדרטת זיכרון לאונייה פאריטה בחוף תל אביב
אבן הנצחה לעליית "אף על פי" ליד קולנוע "אסתר" בנתניה
אבן הנצחה לעליית אף על פי על יד קולנוע "אסתר" בנתניה

ראו גם

לקריאה נוספת

  • פסח גני, הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל), תל אביב: מכון זבוטינסקי, 1983.

קישורים חיצוניים

לשער לנושאים, אישים ומאמרים בתולדות היישוב, ראו פורטל היישוב.

הערות שוליים

  1. ^ על האוונטוריזם באתר בית"ר.
אסתיר

אַסתיר (לעיתים נכתב גם אסטיר; בכתב לטיני: Astir) הייתה אוניית מעפילים, שאורגנה על ידי אנשי תנועת הנוער בית"ר, במסגרת עליית אף על פי. האונייה יצאה במרץ 1939 מרומניה, וכעבור שלושה וחצי חודשים הצליחו מעפיליה לרדת לחוף בארץ ישראל והובלו למעצר, שממנו שוחררו לאחר ימים אחדים.

אף-על-פי (אוניות מעפילים)

אף-על-פי הוא שמה של סדרת הפלגות העפלה שארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית בשלהי שנות השלושים שכללו שימוש בכלי שיט: אוניות וסירות, אחדים.

ארגון צבאי לאומי

הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה", בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים, בעיקר זו של מאורעות תרפ"ט. מרבית אנשיו היו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". אנשי הארגון הצטרפו לצה"ל עם הקמתו.

האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, הסוכנות היהודית ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה.

ישנם היסטוריונים הרואים במאבק, שבו לקח חלק האצ"ל, גורם משמעותי ביציאת הבריטים מארץ ישראל. היסטוריונים אחרים ראו בשלילה את אי ציותם של "הפורשים", האצ"ל והלח"י, להנהגת היישוב ואף לא ראו את פעולותיהם כגורם משמעותי ביציאת הבריטים.

בית"ר

בית"ר, "ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור", היא תנועת הנוער והצעירים של התנועה הרוויזיוניסטית לפני הקמת המדינה, ושל תנועת החרות לאחר הקמתה. התנועה, ששמה הוא ראשי תיבות של "ברית יוסף תרומפלדור", נקראת על שמו של יוסף טרומפלדור, המסמל גבורה יהודית בעת החדשה, ועל שמה של עיר-המצודה ביתר, המסמלת גבורה יהודית בעת העתיקה. על מנת לשמר את שמה של המצודה, מאוית השם טרומפלדור בת'. השם נקבע על ידי זאב ז'בוטינסקי, מי שכונה "ראש בית"ר", היה מנהיג התנועה עד פטירתו ואביה הרעיוני. סמל התנועה, המנורה, נקבע לפי סמל הגדודים העבריים.

כיום בית"ר היא תנועת נוער ציונית בעלת בסיס אידאולוגי ימני שאינה משויכת פוליטית, היא חברה במועצת תנועות הנוער בישראל. לתנועה עשרות סניפים בישראל ובקהילות יהודיות בתפוצות.

דוד רזיאל

דוד רזיאל (רוזנסון) (י"ז בחשון ה'תרע"א, 19 בנובמבר 1910 - כ"ג באייר ה'תש"א, 20 במאי 1941), "האלוף בן ענת", היה ממייסדי האצ"ל ומפקדו הרביעי ונציב בית"ר בארץ ישראל. נהרג בעיראק בשליחות צבאית מטעם בריטניה.

ההעפלה

ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934). היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

בהיסטוריוגרפיה מקובלת חלוקת תנועת ההעפלה מ-1934, לשלוש תקופות עיקריות:

תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939. ההעפלה התגברה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) שניתנו, בעקבות כך החלה העלייה הבלתי-לגאלית. ההעפלה הייתה מצומצמת וחסרת ארגון מרכזי, והתנהלה בעיקר בשלושה נתיבים: תנועות הנוער היהודיות הציוניות, כגון "החלוץ" במזרח אירופה ואנשי ארגון "ההגנה" בארץ; "עליית אף על פי" בניהול אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וגורמים פרטיים.

תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945. עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם למפעל הציוני, שינה דוד בן-גוריון את דעתו, מהתנגדות לעלייה בלתי-לגאלית לתמיכה בה והחליט, כחלק ממרד העלייה אותו יזם, לאמץ את "המוסד לעלייה ב'" שהוקם על ידי חברי קיבוצים מהקיבוץ המאוחד ולהעמיד בראשו את שאול אביגור. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהפכה ההעפלה למבצע הצלה. בתחילת המלחמה ההעפלה גאתה, אך לאחר מכן צומצמה מאוד עקב הקשיים הרבים שהציבה המלחמה. היא התמקדה בארצות הבלקן ובעלייה יבשתית ממדינות המזרח.

תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948. לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה בניהול "המוסד לעלייה ב" וכ-84,000 מעפילים, מהם מעל ל-70,000 באוניות בפיקוד ימאי הפלי"ם, הגיעו לחופי ארץ ישראל. הבריטים תפסו את רובם המוחלט של המעפילים, התירו את כניסת חלקם על חשבון הסרטיפיקטים שהוקצו על פי הספר הלבן, גירשו למעלה מ-52,000 מעפילים למחנות המעצר בקפריסין וגירשו את מעפילי "אקסודוס", חזרה למחנות העקורים בגרמניה. רבים מניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים. בקיץ 1947 הוחל גם בהברחת מעפילים מארצות המגרב בצפון אפריקה. בנוסף הגיעו לארץ כ-150 מעפילים במטוסים (מבצע כנף).כיום מקובל להתייחס במונח "העפלה" גם לעליה למדינת ישראל לאחר הקמתה, אשר מקורה ביציאת יהודים בניגוד לחוק המקומי במדינות שאסרו על יהודיהן לעלות לארץ. הדוגמה הבולטת לכך היא העלייה ממרוקו. כבר בסוף התקופה העות'מאנית בארץ ישראל נכנסו עולים יהודים לארץ ישראל באופן בלתי לגאלי, בעקבות מגבלות שהטיל השלטון העות'מאני החל משנת 1881.

הלל קוק

הלל קוק (ידוע גם בשם פיטר ברגסון, 24 ביולי 1915 - 18 באוגוסט 2001) היה איש ציבור ישראלי וחבר הכנסת באספה המכוננת.

זאב ז'בוטינסקי

זאב (ולדימיר) זַ'בּוֹטִינסקי (בכתיב יידי: זשאַבאָטינסקי; בכתב רוסי: Владимир (Зеэв) Евгеньевич Жаботинский, ולדימיר (זאב) יבגנביץ' ז'בוטינסקי; י"ב בחשוון תרמ"א, 17 באוקטובר 1880, אודסה, האימפריה הרוסית – כ"ט בתמוז ת"ש, 3 באוגוסט 1940, האנטר, ניו יורק) היה מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם, פובליציסט ונואם מפורסם; ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, ויחידת הגנה עצמית של יהודי אודסה; מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מנהיג האצ"ל ונשיא הצה"ר; מההוגים היהודים הליברליים הבולטים בעת החדשה.

יוסף כצנלסון

יוסף כצנלסון (1 באוגוסט 1896 - 2 בינואר 1940) היה ממנהיגי התנועה הרוויזיוניסטית בשנות ה-30, מפקד בתנועת בית"ר ואחד ממנהיגיה, מראשוני אנשי "ברית הבריונים" וממקימי האצ"ל. היה פעיל מרכזי בארגון העפלת "עליית אף על פי", שארגנו התנועות הרוויזיוניסטיות, ואף קיבל את התואר "שר העפלה" של אותה תנועת עלייה והקדיש את חייו עד יום מותו למבצע זה. הוא נפטר בוורשה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

מחתרות עבריות בארץ ישראל

מתחילת המאה ה-20 ועד זמן מה לאחר הקמת המדינה פעלו בארץ ישראל מחתרות עבריות, שמטרתן הייתה הגנה על היישוב היהודי מפני ערביי ארץ ישראל והתנגדות לשלטון הזר - תחילה השלטון העות'מאני ואחר כך שלטון המנדט.

מחתרות אלה הן:

בר גיורא - חלוץ ארגוני השמירה ביישוב היהודי בארץ ישראל. הוא הוקם ב-1907 במטרה לכבוש את השמירה במושבות היהודיות מידי הערבים והצ'רקסים ולהעבירה לידיים יהודיות. הארגון הרחיב את פעולותיו ושינה את שמו ל"השומר".

השומר - ארגון שמירה להגנת היישוב היהודי שהחליף את "בר גיורא" בשנת 1909. ייעודו היה "כיבוש השמירה": החלפת השומרים הערביים ששמרו אז במושבות, בשומרים יהודיים.

ניל"י מחתרת שהוקמה בידי משפחת אהרנסון ואישים נוספים. מטרתה הייתה לסייע לבריטניה לכבוש את ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה מידי האימפריה העות'מאנית ששלטה בה, ובכך להביא לבית לאומי ליישוב היהודי.

ההגנה ארגון שהוקם בשנת 1920 במטרה להגן על היישוב היהודי בארץ ישראל מפני מתקפות הערבים עליו. הפך לארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי תחת הנהגת היישוב, והיווה למעשה את התשתית להקמת צה"ל עם הקמת המדינה. לארגון הוקמה ב-1941 יחידה צבאית סדירה בשם הפלמ"ח. במסגרת ההגנה פעלו יחידות צבאיות נוספות כמו החי"ש וכן המוסד לעלייה ב' שהתמקד בהעפלה. הארגון ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים, נגד ערבים חמושים, ונגד מחתרות האצ"ל והל"חי.

ארגון צבאי לאומי (אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי שנוסד ב-1931 על ידי מפקדים שפרשו מ"ההגנה", והיה מזוהה עם התנועה הרוויזיוניסטית ובית"ר. ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים, נגד ערבים חמושים ונגד אוכלוסייה אזרחית ערבית. נטל חלק בהעפלה במסגרת עליית אף על פי.

לוחמי חרות ישראל (לח"י) - מחתרת שהקימו בשנת 1940 פורשי האצ"ל שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. ביצע פעולות מזוינות כנגד הבריטים וכנגד ערבים.

תנועת המרי העברי - ארגון גג של המחתרות היהודיות בארץ ישראל: ההגנה, האצ"ל והלח"י. התנועה פעלה משנת 1945 עד 1946 לאחר אכזבה מהתנהלות השלטון הבריטי כלפי האינטרסים הציוניים, ותיאמה את פעולות ההתנגדות המזוינת לשלטון הבריטי עם הנהגת היישוב.

מכון ז'בוטינסקי

מכון ז'בוטינסקי בישראל הוא מכון העוסק בשימור מורשתה והסברתה של תנועת ז'בוטינסקי, אנשיה, מוסדותיה, ארגוניה ותולדותיה, ויוזם פעולות חינוכיות, מחקריות ותרבותיות להפצת המורשת הזאת.

המכון נוסד בשנת 1931 על ידי ד"ר יוסף פעמוני במטרה לאסוף תעודות, פרסומים ותצלומים הקשורים בזאב ז'בוטינסקי ובתנועה הרוויזיוניסטית. החלטה דומה נתקבלה על ידי התנועה בשנת 1933. המכון שוכן במצודת זאב ברחוב המלך ג'ורג' 38, בתל אביב.

יושב ראש המכון הוא יוסי אחימאיר, והמנכ"ל הוא גדעון מיטשניק. יו"ר הכבוד של המכון הוא ד"ר עוזי לנדאו. קודמיו היו: יצחק שמיר ומשה ארנס זכרם לברכה.

הארכיון נבחר להיות כאחד משמונה ארכיונים הנכללים בפרויקט "רשת ארכיוני ישראל" של תוכנית מורשת במשרד ראש הממשלה.

משה מייזלס

משה מייזלס (6 ביוני 1919 – 21 במאי 2014) היה עיתונאי ישראלי, מבכירי עיתון "מעריב".

עלייה ב'

האם התכוונתם ל...

עלייה ג'

עלייה ג' הוא השם שניתן לשני תכנונים שונים של עליות בלתי לגאליות גדולות במסגרת מערך ההעפלה, שהוצעו על ידי דוד בן-גוריון והציונות הרוויזיוניסטית ללא קשר ביניהם, ולא יצאו אל הפועל.

ערי ז'בוטינסקי

ערי (תיאודור) ז'בוטינסקי (26 בדצמבר 1910, כ"ה בכסלו, תרע"א - 12 ביוני 1969, כ"ו בסיוון, תשכ"ט) היה פעיל בתנועה הציונית, פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית, חבר כנסת, פוליטיקאי ומתמטיקאי ישראלי. בנו של זאב ז'בוטינסקי.

פאריטה

פאריטה הייתה אוניית מעפילים בארגון התנועה הרוויזיוניסטית במסגרת עליית אף על פי של תנועת בית"ר. יצאה לדרך ב-12 ביולי 1939 מנמל קונסטנצה שבים השחור, כשעל סיפונה 857 בית"רים מגרמניה, אוסטריה, פולין ומרומניה שנחלצו מאירופה.

מסעה של פאריטה תוכנן להימשך כשבוע, אך נמשך 42 יום. לאחר תלאות רבות, כמעט ללא מזון ומים, הגיעה הספינה לחופי תל אביב ב-22 באוגוסט 1939. הספינה הונחתה ונתקעה כחמישים מטר מהחוף. המעפילים הורדו ונעצרו על ידי הבריטים. כעשרה ימים לאחר מכן קיבלו סרטיפיקטים ושוחררו.

פלוגות הגיוס של בית"ר

פלוגות הגיוס של בית"ר היו מסגרות עבודה התנדבותיות של תנועת בית"ר בארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20.

ציונות רוויזיוניסטית

ציונות רוויזיוניסטית הייתה אחד מן הזרמים בתנועה הציונית. זרם זה נוצר בשל דרישה ל"רוויזיה", בחינה מחדש, של דרכי הפעולה של ההסתדרות הציונית העולמית בשנות ה-20 של המאה ה-20. מייסד הציונות הרוויזיוניסטית, הוגה הדעות המרכזי שלה והעומד בראשה, היה המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי.

תחילתה של הציונות הרוויזיוניסטית הייתה בשנת 1923, עת פרישתו של ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית. פרישתו הגיעה לאחר שלא התקבלו הצעותיו לנקוט קו ברור ותקיף נגד המדיניות האנטי-ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ז'בוטינסקי התנגד נחרצות לקו הפייסני של ד"ר חיים ויצמן, יושב ראש ההסתדרות הציונית דאז. תמיכה ציבורית במחאתו של ז'בוטינסקי, במיוחד בקרב צעירים במדינות מרכז ומזרח אירופה, הביאה עם הזמן להתגבשות גופים שהיוו את התנועה הרוויזיוניסטית. ב-1925 ייסד ז'בוטינסקי את ברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר), כתנועה התומכת באידאולוגיה זו.

שלמה בן-יוסף

שלמה בן יוסף (7 במאי 1913 - ל' בסיון תרצ"ח, 29 ביוני 1938) היה מעפיל ולוחם בית"ר בארץ ישראל, ראשון משנים-עשר "הרוגי המלכות" (עולי הגרדום היהודים) בתקופת המנדט הבריטי. הוצא להורג בשל ניסיון לבצע פיגוע רב נפגעים באוטובוס ערבי.

הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל
מפקדים זאב ז'בוטינסקי (מצביא האצ"ל)
אברהם תהומירוברט ביטקרמשה רוזנברגדוד רזיאלחנוך קלעיבנימין זרעונייעקב מרידורמנחם בגין
סמל האצ"ל
לוחמים אברהם שטרן (יאיר)אריה בן-אליעזראלי תביןאיתן לבנישלמה לב-עמיחיים לנדאואליהו לנקיןעמיחי פאגלין • לוחמי אצ"ל נוספים
עולי הגרדום: שלמה בן-יוסףדב גרונרמרדכי אלקחייחיאל דרזנראליעזר קשאנימאיר פיינשטייןאבשלום חביביעקב וייסמאיר נקר
סמלים, זרועות ויחידות חיילים אלמוניםשיר ביתרדלקקול ציון הלוחמתחרות
פעולות עליית אף על פי • ליל הרכבותהתקפת שדות התעופה הבריטייםפיצוץ מלון המלך דודליל ההלקאותהפריצה לכלא עכופרשת הסרג'נטיםפרשת דיר יאסיןכיבוש יפואלטלנהרשימת פעולות האצ"ל
פרשיות נוספות משפט השלושים ושמונההסזוןגולי אצ"ל ולח"ימבצע היפופוטםפרשת הריגת ידידיה סגל
תנועות פוליטיות ציונות רוויזיוניסטיתתנועת הנוער בית"רהסתדרות ציונית חדשהתנועת החרות
הנצחה והיסטוריוגרפיה אות האצ"למוזיאון האצ"למוזיאון האצ"ל בתש"ח • "המרד"

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.