עלייה חדשה

"עלייה חדשה" הייתה מפלגה ליברלית בתקופת היישוב.

עלייה חדשה
מדינה היישוב היהודי בארץ ישראל
מנהיגים פנחס רוזן
אידאולוגיות ליברליזם
התמזגה לתוך המפלגה הפרוגרסיבית

היסטוריה

מפלגת "עלייה חדשה" נוסדה באמצע שנת 1942 כגלגול למפלגה פוליטית של "התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה" (העגוע"א) הא-פוליטית. בראש המפלגה עמד פנחס רוזן שגם היה יו"ר "התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה". התארגנות ראשונה של המפלגה הייתה בחיפה, לקראת הבחירות לוועד הקהילה ביוני 1942[1]. המפלגה זכתה בקרוב לרבע הקולות בחיפה ובעקבות ההצלחה התמודדה רשימה של המפלגה בנתניה[2]. לקראת סוף שנת 1942 קיימה המפלגה ועידה ארצית בכפר שמריהו[3][4]. באוקטובר 1943 התקיים כינוס ארצי שני של המפלגה, הפעם בחיפה. חלק מהישיבות של הכינוס היה בעברית וחלק בגרמנית[5]. באותה עת היו למפלגה כ-10,000 חברים וכ-50 סניפים[6].

המפלגה זכתה ב-18 נציגים מתוך 171 נציגים בבחירות שנערכו לאספת הנבחרים הרביעית שנערכו בשנת 1944. נציגה, גאורג לנדואר, הצטרף להנהלת הוועד הלאומי, אך פרש ממנה לאור חוסר המעש של ההנהלה[7].

עם החלטת החלוקה ב-29 בנובמבר 1947 התעורר מחלוקת במפלגה בשאלת קבלת התוכנית. הרוב במפלגה, בראשות פנחס רוזן תמך בעמדת הנהגת היישוב שקיבלה את תוכנית החלוקה, ורוזן היה חבר מטעם המפלגה במינהלת העם ועם הכרזת העצמאות הפך להיות שר המשפטים בממשלה הזמנית. המיעוט, בהנהגת גאורג לנדואר ראתה בתוכנית החלוקה, תוכנית שאינה בת קיימא. המיעוט גם דרש שהמפלגה תזדהה בצורה ברורה עם המערב והתנגד להקמת המפלגה הפרוגרסיבית[8].

באוקטובר 1948 התאחדה המפלגה עם תנועת העובדים הליברלית העובד הציוני ועם סיעה א' של הציונים הכלליים ליצירת המפלגה הפרוגרסיבית.

אופי המפלגה

המפלגה נסמכה על עולים מגרמניה ומאוסטריה שהגיעו לארץ ישראל בימי העלייה החמישית. כן שתפה פעולה עם עולי צ'כוסלובקיה והונגריה. חלק מתעמולתה נגעה לשמירה על כבודם וזכויותיהם של עולי העלייה החמישית[9] ובמיוחד על תרבותם בה הם היו גאים[10].

המפלגה הייתה בעלת אופי מדיני מתון. היא תמכה בשיתוף פעולה עם שלטונות המנדט הבריטי בתוכניות בהתאם לספר הלבן כרע הכרחי, דבר שהוצג על ידי יריביה כשמאלנות[11] ואף אנטי-ציונות[10][12]. המפלגה לא הביעה עמדה לגבי תוכנית בילטמור, דבר שפורש על ידי מתנגדיה כתמיכה בהמשך החיים היהודיים בארץ ישראל תחת חסות המנדט הבריטי. דוברי המפלגה טענו שהם אינם מתנגדים לעצמאות, אך שוללים את קשירת גורלה של הציונות בתוכנית אחת[13].

המפלגה הייתה ציונית, ליברלית ומתונה. כן הייתה המפלגה חילונית, כרובם של עולי מרכז אירופה.

בטאון

המפלגה הוציאה לאור בעברית את בטאונה "עמודים" החל מאמצע 1944[14][15][16] ובגרמנית את בטאונה מיטיילונגסבלט[17][18][19][20].

בחירות בהן השתתפה

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ מגבשים רשימות, דבר, 7 במאי 1942
  2. ^ בפרוס הבחירות בנתניה, דבר, 20 באוקטובר 1942
  3. ^ החלטותיה הנוספות של וועידת עולי גרמניה, הצופה, 10 בנובמבר 1942
  4. ^ חיפה, עלייה חדשה מגבשת כוחותיה, הצופה, 24 בנובמבר 1942
  5. ^ חיפה, כינוס עלייה חדשה, הצופה, 31 באוקטובר 1943
  6. ^ עליה חדשה בכינוסה הארצי, משמר, 31 באוקטובר 1943
  7. ^ ד"ר לנדאואר עזב את הנהלת הועה"ל, משמר, 16 במרץ 1945
  8. ^ מרכז "עליה חדשה" בעד הקמת המפלגה הפרוגרסיבית, דבר, 21 באפריל 1948
  9. ^ העלייה החדשה, דבר, 14 ביולי 1942
  10. ^ 10.0 10.1 י. גן צבי, העלייה החדשה, הצופה, 11 בנובמבר 1942
  11. ^ לעולי אירופה התיכונה בחיפה, המשקיף, 22 ביוני 1942
  12. ^ כישלון ציון בציון, המשקיף, 29 ביוני 1942
  13. ^ הכינוס הארצי של עלייה חדשה דן על המדיניות הציונית, משמר, 1 בנובמבר 1943
  14. ^ שבועון לעליה חדשה, משמר, 26 ביוני 1944
  15. ^ "עליה חדשה" מבקשת רק לצום, המשקיף, 21 באפריל 1946
  16. ^ איך עושים זאת?, הצופה, 13 בינואר 1947
  17. ^ בטאון העלייה החדשה, המשקיף, 19 ביולי 1943
  18. ^ מחלוקת ויצמן בן גוריון, המשקיף, 15 בינואר 1945
  19. ^ "עליה חדשה" סבורה שאי אפשר לדרוש עלית 100 ‬אלף, המשקיף, 20 בנובמבר 1946
  20. ^ עלייה חדשה עולה על דרך ישנה, קול העם, 2 באפריל 1947
  21. ^ הבחירות ברעננה, המשקיף, 16 במרץ 1944
  22. ^ תוצאות הבחירות לוועד בנימינה, משמר, 18 בינואר 1945
  23. ^ נצחון להסתדרות בבחירות למועצה המקומית ברחובות, משמר, 6 בפברואר 1945
  24. ^ תוצאות הבחירות למועצת נהריה, משמר, 31 בדצמבר 1945
  25. ^ חלוקת המאנדאטים, הצופה, 31 באוקטובר 1946
  26. ^ סוכמו תוצאות הבחירות, משמר, 11 בנובמבר 1946
אספת הנבחרים

אספת הנבחרים הייתה אחד משלושת המוסדות הלאומיים שהוקמו בארץ ישראל בשנות ה-20, יחד עם הוועד הלאומי וכנסת ישראל. אספת הנבחרים, שהתכנסה בירושלים, פעלה כאספה לאומית ואיפשרה לשאר המוסדות הלאומיים לפעול בהשראתה. היא הוקמה באפריל 1920 כגוף נבחר על פי מפתח פוליטי, כלומר על-פי מפלגות.

אספת הנבחרים נחשבה למוסד הלאומי העליון שבחר מתוכו את הוועד הלאומי. היא אמנם הוכרה רשמית על ידי הבריטים כמוסד המייצג את היישוב העברי, אך זאת, בתנאי שתפעל על-פי המתחייב בכתב המנדט בתוקף סמכותה. היא נחשבה בעיקר כבעלת אופי ייצוגי.

בנו כהן

בנו כהן (30 בספטמבר 1894 - 24 בנובמבר 1975), איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר כנסת בכנסת החמישית.

כהן נולד בגרמניה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הגרמני. בהמשך למד משפטים באוניברסיטת ברסלאו והוסמך כעורך דין. במהלך לימודיו הוא היה בין פעילי אגודת הסטודנטים הציוניים בגרמניה ונמנה בין ראשי תנועת הנוער בלאו ווייס. בשנות העשרים הוא שהה מספר פעמים בארץ ישראל וקידם תוכניות להתיישבות חקלאית. בשנים 1933–1939 שימש כהן מזכיר כללי ויושב ראש של הסתדרות ציוני גרמניה.

בשנת 1939 עלה כהן לארץ ישראל. פעילותו הציבורית נמשכה במסגרת התאחדות עולי מרכז אירופה. בשנת 1942 הוא נמנה בין מייסדי מפלגת "עלייה חדשה" לייצוג עולי גרמניה ובשנת 1948 לייסוד המפלגה הפרוגרסיבית. לאחר קום המדינה הוא שימש מרצה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב ועמד בראש בית הדין המשמעתי לעובדי מדינה.

בשנים 1961–1965 היה כהן חבר הכנסת מטעם המפלגה הליברלית הישראלית והיה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת העבודה וועדת הפנים.

גאורג לנדואר

גֵאורג לַנְדָוֵאר (נכתב גם: לַאנְדָוֵאר, לנדאוּאֶר, לנדָאוֶר; בגרמנית: Georg Landauer‏, 1895 – 5 בפברואר 1954) היה עסקן ציוני ומראשי יהדות גרמניה.

גרדה לופט

גרדה לופט (בגרמנית: Gerda Luft;‏ 1898 – 5 במאי 1986) הייתה עיתונאית ישראלית.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

המפלגה הפרוגרסיבית

המפלגה הפרוגרסיבית היא מפלגת מרכז ליברלית, אשר פעלה בישראל בשנות ה-50.

העלייה מגרמניה

העלייה מגרמניה לארץ ישראל הייתה בעלת השפעה רבה על חיי היישוב והמדינה שבדרך. מרבית העולים מגרמניה (וממדינות בעלות תרבות גרמנית) הגיעו לארץ בשנים 1939-1933, אם כי היו מעטים שהגיעו גם לפני או אחרי תקופה זו. העלייה מגרמניה הייתה שונה באופיה ובהרכבה מעליות אחרות באותה תקופה. חלק גדול מהעולים מגרמניה היו בעלי מקצועות חופשיים והיקלטותם ביישוב שינתה את אופיו במגוון של תחומים כמו מדע, מוזיקה, אדריכלות, רפואה ומשפט. העלייה מגרמניה נתנה גם תנופה לחיי המשק והכלכלה ביישוב.

חדר אוכל

חדר אוכל הוא חדר שבו מגישים ארוחות לסועדים. ישנם שני סוגים של חדרי אוכל:

חדר אוכל שהוא אחד מחדרי הבית, לשימושה של המשפחה המתגוררת בבית זה. בבתי דירות בישראל לרוב אין חדר אוכל אלא מתחם המכונה "פינת אוכל", המצוי בדרך כלל בתחום חדר האורחים או לצידו.

חדר אוכל קבוצתי, שבו מוגשות ארוחות לקבוצות גדולות של סועדים. דוגמאות עיקריות לחדרי אוכל מסוג זה:

בצבא: חיילי הבסיס אוכלים בחדר אוכל המחובר למטבח הבסיס.

בקיבוץ: חדרי אוכל בקיבוצים הם חדרים אוכל משותפים לכלל חברי הקיבוץ.

במקום עבודה: חדר אוכל לשירותם של העובדים במקום עבודה זה ואורחיהם.

בבית מלון ובאוניות נוסעים: משמש את אורחי המלון או האונייה.

בבתי חולים ובתי אבות: משמש את המאושפזים/הדיירים אך לא את אורחיהם.

בבית ספר: חדרי אוכל קיימים בבתי ספר במדינות המנהיגות יום לימודים ארוך וכן בפנימיות.בניגוד למסעדה, בחדר אוכל הארוחות אינן בתשלום או שהן בתשלום מסובסד (כך לעיתים בבתי ספר ובמקומות עבודה) או עקיף (כחלק מתשלום עבור כלל השירות, למשל בבית מלון).

יוסף מיכאל לם

ד"ר יוסף-מיכאל לַם (Lamm;‏ 1 בדצמבר 1899 – 25 במאי 1976) היה איש ציבור ישראלי, חבר אספת הנבחרים, חבר האספה המכוננת מטעם מפא"י (1949–1951), שופט ונשיא תורן של בית המשפט המחוזי בתל אביב (1951–1969). בין תפקידיו הנוספים: נשיא ההתאחדות לכדורגל בישראל (1955-59), יו"ר רשות התעריפים (בשנות ה-60) ויו"ר המועצה הישראלית לצרכנות (1970–1974), נשיא "בני ברית" בישראל וסגן נשיא עולמי של הארגון ונשיא "הבונים החופשיים" בישראל, מראשי ארגון יוצאי מרכז אירופה.

יעקב בן-תור

יעקב בן-תוֹר (13 בפברואר 1910 – 29 באוקטובר 2002) היה פרופסור לגאולוגיה ומנהל המכון הגיאולוגי לישראל.

ישעיהו פורדר

ד"ר ישעיהו (הרברט) פורדֶר (לעיתים פֶרדֶר; בגרמנית: Foerder;‏ 25 במרץ 1901 – 9 ביוני 1970) היה איש ציבור, כלכלן ובנקאי ישראלי, חבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית ומנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של בנק לאומי.

מכתם

מִכְתָּם, או אֶפִּיגְרָמָה (מיוונית: ἐπίγραμμα), הוא סוג של שיר, לרוב, שיר קצר בעל אופי סאטירי עוקצני או חידוד. המכתם התפתח לראשונה כשיר הכתוב על מצבות (ומכאן שמו הלועזי, שמשמעותו כתובת הקדשה על גבי בית, יצירת אמנות, מתנה, או כתובת על מצבה). שטח הכתיבה המצומצם על גבי המצבה הקנה לו את אופיו הקצר, אשר בדרך כלל אינו עולה על שני בתים. מכתמים אחרים רבים הם בעלי אופי סאטירי, ומשמשים למתיחת ביקורת או ללעג.

מרדכי-חיים שטרן

מרדכי-חיים שטרן (16 באוקטובר 1914 - 21 בפברואר 1975), היה חבר הכנסת מטעם גח"ל בכנסת השישית.

משה קול

משה קוֹל (קוֹלוֹדְנִי) (28 במאי 1911 – 7 ביולי 1989) היה מנהיג ציוני, חבר הנהלת הסוכנות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.

נתניה

נְתַנְיָה היא עיר במחוז המרכז, בשרון, השביעית באוכלוסייתה בערי מדינת ישראל. נוסדה על ידי קבוצת בני בנימין בשנת 1929 כיישוב לבני המושבות ופועלי הפרדס, והוכרזה כעיר בשנת 1948. נתניה נקראת גם "בירת השרון", על שום היותה העיר הגדולה ביותר באזור השרון; וכן "עיר היהלומים", בשל תעשיית היהלומים המפותחת שהתקיימה בה בעבר.

העיר שוכנת במישור החוף (מחוז מרכז) לחופי הים התיכון, על אדמת כורכר. חוף הים מאופיין בצוקי כורכר גבוהים לאורך כל רצועת החוף של העיר.

העיר קרויה על שם הנדבן נתן שטראוס. רב העיר הוא הרב קלמן בר.

עקיבא ארנסט סימון

פרופ' עקיבא ארנסט סימון (Ernst Simon‏; 15 במרץ 1899, יד באדר ב תר"ס ברלין – 18 באוגוסט 1988, ירושלים), פילוסוף וחוקר חינוך, מרצה לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. מאנשי "ברית שלום". חתן פרס ישראל בחינוך לשנת תשכ"ז.

פנחס רוזן

פנחס רוזן (במקור: פליכס רוזנבליט) (1 במאי 1887 – 3 במאי 1978) היה מייסד מפלגת עלייה חדשה, ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית ובהמשך ממקימי המפלגה הליברלית וממנהיגי המפלגה הליברלית העצמאית, חבר מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות, חבר הכנסת, חבר מועצת עיריית תל אביב ושר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, תפקיד שבו כיהן מהממשלה הראשונה ועד לתשיעית (למעט השלישית).

שמעון כנוביץ'

שמעון כנוביץ' (6 ביולי 1900 - 25 ביולי 1961) היה רופא ואיש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית והמפלגה הליברלית.

כנוביץ' נולד בשנת 1900 בגרמניה. הוא למד רפואה באוניברסיטאות קניגסברג, פרנקפורט וטיבינגן והתמחה ברפואת ילדים. בנעוריו החל לפעול בתנועה הציונית בגרמניה ולאחר מכן בארגוני הסטודנטים הציונים, וכיהן כמזכיר ההסתדרות הציונית בגרמניה.

בשנת 1933 עלה כנוביץ' לארץ ישראל. הוא החל לעבוד כרופא בקופת חולים, נבחר לסגן יו"ר ההסתדרות הרפואית והמשיך לעסוק ברפואה באופן פרטי. כן שימש כמרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית ובחוג לפיסוכלוגיה חינוכית בסמינר הקיבוצים.

במקביל המשיך בפעילותו הציבורית, נמנה בין מייסדי מפלגת "עלייה חדשה" והמפלגה הפרוגרסיבית, מטעמה נבחר לכהן בכנסת הרביעית והיה חבר ועדת הפנים וועדת השירותים הציבוריים. במהלך כהונת הכנסת התפלג לסיעת המפלגה הליברלית.

הוא ידוע בעיקר בגלל החוק למניעת מפגעים שנחקק בשנת 1961 והגדיר שלושה מצבים שייחשבו מטרד ליחיד: גרימת רעש, ריחות וזיהום אוויר. החוק הזה נקרא "חוק כנוביץ" והוא משמש בסיס לחקיקת חוקים בנושא איכות הסביבה.

שבועות ספורים לפני פיזור הכנסת נפטר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.