עכסה

עכסה היא דמות מקראית, בתו של כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה ואחד המרגלים שלא הוציא דיבה על ארץ ישראל. נישאה לעתניאל בן קנז, אחיו של אביה (ואולי אחיו החורג מצד אמו[1]). סיפורה מופיע בספר יהושע, פרק ט"ו ושנית בספר שופטים, פרק א'.

Achsah-Axa
עכסה

מקור השם

בספר ישעיהו[2] מופיע השם 'עֲכָס', "תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים וְהַשְּׁבִיסִים וְהַשַּׂהֲרֹנִים", והוא סוג תכשיט; ייתכן שעל שמו נקראה בת כלב בשם עכסה.

חז"ל דרשו את שמה, "שכל הרואה אותה כועס על אשתו"[3]. כוונת הדברים היא שעכסה הייתה יפה כל כך, עד כדי שלאחר שראוה היו האנשים ממעטים בהערכת יופי נשותיהן, שהיה פחוּת מיופיה הגדול של עכסה. בדרך אחרת פירשו בעלי התוספות שם, שהכוונה היא שהייתה צנועה מאוד, ולכן כל הרואה אותה כעס על אשתו שלא הייתה צנועה כמותה.

נישואיה של עכסה

כלב בן יפונה, לאחר שקיבל מיהושע כנחלה גם את העיר קריית ספר (דביר), שהייתה עדיין מיושבת על ידי הכנענים, הכריז כי מי ש"יַכֶּה אֶת קִרְיַת-סֵפֶר וּלְכָדָהּ - וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה" (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ט"ז). אחיו של כלב, עתניאל בן קנז, עומד באתגר וכובש את קרית ספר, שהפכה לאחת מערי הלויים, ונושא לאישה את עכסה.

חז"ל מתחו ביקורת על התנהלותו של כלב, ואמרו[4]: "ארבעה הן שתבעו שלא כהוגן. ... כלב אמר: 'אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה'; אילו לכדו עבד אחד היה נותן לו בתו, וזימן לו הקדוש ברוך הוא כהוגן, שנאמר: 'וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֵּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה'."

בתוספות[5] כתבו, כי כוונת כלב באתגר שהציב הייתה להכריז כי "כל מי שיכול לחזור [=להחזיר] אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה, אתן לו עכסה בתי"; בדרך אחרת פירשו, כי כלב בטח בזכויותיו הרבות (שלא הוציא דיבת הארץ) ובזכויותיה של בתו (שהייתה צנועה ביותר, וכדלעיל) שמחמתן לא יינשא לעכסה אלא אדם הראוי לה לפי מעשיהם הטובים.

בקשתה של עכסה

"וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה, וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר. וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ, וַתֹּאמֶר: תְּנָה לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת" (ספר יהושע, פרק ט"ו)

כאשר באה עכסה אל בית בעלה, ראתה כי המקום צחיח ויבש, ולכן נפלה לרגלי בעלה מן החמור עליו רכבה, וביקשה ממנו כי ישאל מאת אביה כלב שדה ובו מקורות מים ("גֻּלֹּת" - מעיין מים, כמו "גַּל נָעוּל" שבשיר השירים ד', י"ב); דבריה באו אל אביה כלב, והוא אכן מעניק לה שדה נוספת ובה מקורות מים ממעל ומתחת. בספר שופטים, פרק א' שמות המקומות בהם זוכה עכסה הם "גֻּלֹּת עִלִּית" ו"גֻּלֹּת תַּחְתִּית"; רד"ק מבאר כי " 'עִלִּיּוֹת ותַּחְתִּיּוֹת' אומר על הגולות, 'עִלִּית ותַּחְתִּית' אומר על חלקת השדה שהיו בה הגולות". לפי יהודה אליצור, הביטוי "וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר" בא לשבח את צניעותה הרבה של עכסה, אשר ירידתה מן החמור הייתה מהירה וזריזה כך שלא תפגע בצניעותה.

"אֶרֶץ הַנֶּגֶב" המוזכרת בדברי עכסה אינה חבל-הארץ הנגב שבישראל, אלא האזור המדברי אשר בדרום הר חברון, ובו רק מקורות מים מועטים כמו אלו אשר בזיף ובכרמל.

עכסה בספר דברי הימים

בספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק מ"ט מתוארת עכסה כבתו של כלב בן חצרון, ולא של כלב בן יפונה. ישנן שתי סברות ליישוב העניין:

  • כלב בן יפונה וכלב בן חצרון איש אחד הם.
  • כלב בן יפונה וכלב בן חצרון הם שני אנשים שונים, ולשניהם היו בנות בשם זהה.

בספר דברי הימים מוזכר גם שלעתניאל היה בן ושמו חֲתַת[6] ומסתבר שהיה זה בנו מעכסה.

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • יעל שמש, "עכסה – מאובייקט לסובייקט: סיפור על אישה חכמה, שדה ומים (שופ' א 10–15)", מ' גרסיאל ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות י (תשע"א), עמ' 23–48.
  • יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 185-183.

הערות שוליים

  1. ^ ראו רד"ק יהושע ט"ו, י"ז, המציג את שתי הדעות.
  2. ^ ספר ישעיהו, פרק ג', פסוק י"ח.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ט"ז, עמוד א'.
  4. ^ בראשית רבה פרשה ס', ג'.
  5. ^ תענית דף ד' עמוד א'.
  6. ^ ספר דברי הימים א', פרק ד', פסוק י"ג.
אדני צדק

אֲדֹנִי צֶדֶק דמות מקראית, מלך ירושלים בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, שמו נזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק א':

כאשר נודע לאדני צדק כי הערים העי ויריחו נפלו בידי הצבא הישראלי ותושבי גבעון נכנעו, כרת אדני צדק ברית עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון והכריז מלחמה על הגבעונים. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים ולא נגד ישראל.

יהושע נחלץ לעזרת הגבעונים ונלחם בחמשת המלכים. המלכים ברחו והסתתרו במערה ליד מקדה. יהושע ציווה לקחת את חמשת המלכים ולתלות אותם.

אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

דניאל חבקין

דניאל חבקין (1925–1993) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי. זוכה פרס רכטר יחד עם אשתו, האדריכלית עכסה חבקין (1969).

הוהם מלך חברון

על פי סיפורי התנ"ך, הוֹהָם היה מלך חברון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה הוֹהָם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל הקב"ה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום הוֹהָם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את הוֹהָם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את הוֹהָם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם הוהם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

הורם מלך גזר

הורם היה מלך גזר הכנענית שנזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק ל"ג: "אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד."

יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

כלב בן יפונה

כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט יהודה שנכלל בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ. כלב, ביחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם באומץ, והצהיר "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל.

מלחמת מלכי הצפון

מלחמת מלכי הצפון היה סיפור מקראי על סכסוך בין עם ישראל והכנענים. המלחמה התרחשה בעמק יזרעאל, הגליל ולבנון.

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

נחלת שבט גד

המידע אודות התנחלות שבט גד מופיע בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים כ"ד-כ"ח. נחלת שבט גד שכנה בצד המזרחי של הירדן. שבט גד היה אחד משניים וחצי השבטים, ראובן ומנשה שנחלתם שכנה בעבר הירדן המזרחי . נחלת השבט כללה את הגלעד, באזור צפון עבר הירדן, והיא גבלה בדרומה בנחלת נחלת שבט ראובן, בצפונה בנחלת חצי המנשה, במערבה בנהר הירדן ובמזרח בבני-עמון.

נחלת שבט יהודה

נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה המחבר המקראי מוסר מידע על ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה. בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט, מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר, ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.

נחלת שבט יששכר

נחלת שבט יששכר נקבעה בגורל הרביעי, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט יששכר בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ז-כ"ג. נחלת השבט השתרעה מן הירדן עד אזור מגידו ומהתבור עד סביבות בית שאן.

נחלת שבט ראובן

נחלת שבט ראובן היא נחלת שבט ראובן כפי שהוגדרה בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג. הכתוב מציין שנחלת השבט חולקה על ידי משה, והנחלה לא חולקה בגורל, כמו אצל שבטים אחרים. הנחלה מקיפה את חבלי הדרום של עבר הירדן של ארץ ישראל.

ספר יהושע

סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ הוא הספר הראשון בסדר נביאים ראשונים בתנ"ך. הספר מתאר את ראשית תולדות עם ישראל בארץ כנען, החל מרגע הכניסה לארץ כנען ועד מות יהושע בן נון. הספר קרוי על שמו של יהושע, מנהיג עם ישראל לאחר מות משה רבנו, אשר הוביל את תהליך כיבוש הארץ.

עיר מקלט

עִיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה, נקראת גם עיר המוּעָדָה על שם ששם מתוועדים ומתקבצים הרוצחים בשגגה. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.

על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. העונש של שהיה בעיר המקלט נקרא "גלות".

עכן בן כרמי

עָכָן בֶּן-כַּרְמִי הוא דמות מקראית שחייתה בתקופת כניסת בני ישראל לארץ ישראל בספר יהושע. משפחתו, משפחת כרמי, הייתה חלק ממשפחת הזרחי בשבט יהודה.

משמעות שמו של עכן אינה ברורה. חז"ל דרשו את השם מן עכנה, שמשמעו נחש (סנהדרין מ"ד ע"ב), אך מילה זו היא יוונית עתיקה במקורה. בספר דברי הימים א', ב', ז' נקרא שמו עכר, ככל הנראה בעקבות מעשה המעילה בחרם ומותו בעמק עכור. רד"ק מפרש את שמו על דרך בעל ספר דברי הימים: "נראה שקראו 'עכר' שיפול יותר על לשון 'עוכר'."

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

רחב

רָחָב היא דמות מקראית המופיעה בספר יהושע ומתוארת כתושבת יריחו שמארחת את מרגלי יהושע בארץ כנען. עזרתה חיונית להצלחת בני ישראל בכיבוש יריחו, ועל פי המדרש היא התגיירה ונישאה ליהושע לאחר התנחלות השבטים.

שבט יששכר

שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט יששכר בנה החמישי של לאה ובן תשיעי ליעקב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.