עכן בן כרמי

עָכָן בֶּן-כַּרְמִי הוא דמות מקראית שחייתה בתקופת כניסת בני ישראל לארץ ישראל בספר יהושע. משפחתו, משפחת כרמי, הייתה חלק ממשפחת הזרחי בשבט יהודה.

משמעות שמו של עכן אינה ברורה. חז"ל דרשו את השם מן עכנה, שמשמעו נחש (סנהדרין מ"ד ע"ב), אך מילה זו היא יוונית עתיקה במקורה.[1] בספר דברי הימים א', ב', ז' נקרא שמו עכר, ככל הנראה בעקבות מעשה המעילה בחרם ומותו בעמק עכור. רד"ק מפרש את שמו על דרך בעל ספר דברי הימים: "נראה שקראו 'עכר' שיפול יותר על לשון 'עוכר'."

Achanstoned
(כה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה; וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל, אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. (כו) וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה', מֵחֲרוֹן אַפּוֹ; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא, עֵמֶק עָכוֹר, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.
סקילת עכן, ציור מעשה ידי גוסטב דורה

מעשה המעילה בחרם

כמתואר בספר יהושע פרק ז, בעת נפילת חומות יריחו בשעת הכיבוש, הקצה יהושע את כל רכוש העיר עבור המשכן, על ידי החרמתו. עכן, שעל פי המדרש[דרוש מקור] הסתמך על הפסוק "וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ",[2] לקח לעצמו "אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים"[3] וטמן אותם באוהלו. בעקבות כך נכשלו בני ישראל בקרב נגד העי.

בעזרת האורים ותומים הגריל יהושע גורלות והגיע לשבט יהודה. לאחר מכן הפיל יהושע גורל וכך הגיע אל עכן אשר הודה במעילתו בחרם. כעונש על מעילה זו, לקח יהושע את עכן, את רכושו ואת משפחתו לעמק עכור, ודן אותו בסקילה ואת רכושו בשריפה, לרוב הדעות משפחתו הובלה לשם כדי לזכות בבזיונו, אך יש שאומרים[4] שגם משפחתו נידונה. מפרשי המקרא נחלקו האם עכן נהרג בגלל הגורל או בגלל הודאתו. לפני מיתתו התוודה עכן, והמשנה בסנהדרין (ו, ב) אומרת שבזכות וידויו התכפר חטאו של עכן, ומכאן למדו חז"ל שכל חייבי מיתות צריכים להתוודות קודם מיתתם כדי שיתכפר חטאם.

לפני הסקילה אמר יהושע: "מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה".[5] מאז נקרא שם המקום ההוא עמק עכור.

בתלמוד במסכת סנהדרין (מג, ב) נאמר שעכן מעל בחרמים נוספים בימי משה, אמנם רק לאחר כניסת ישראל לארץ חל דין ערבות גם על העבירות שנעשות בסתר, ולכן רק אז נענשו ישראל ונכשלו במלחמה. עוד נאמר בתלמוד, שעכן חטא בחטאים נוספים - עבר על חמשה חומשי תורה, מושך בערלתו ובא על נערה מאורסה.

על-פי המדרש[דרוש מקור], כל אנשי שבט יהודה התנגדו להסגרתו בידי יהושע, ורק לאחר הפצרות רבות של יהושע כלפי זקני השבט, הסגיר עצמו עכן.

אזכורים

  • בספר דברי הימים מוזכר עכן בתולדות שבט יהודה כעכר בן כרמי.
  • בספר הושע ב,יז מוזכר עמק עכור כמקום שיהפוך ל"פתח תקווה".
  • בספר ישעיהו סה,י מוזכר עניין דומה.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חיים חיון, ותצא דינה: קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2011. בתוך פרק רביעי מעשה דינה וסיפורי יהושע ושופטים:חרם עכן:יהושע ז' עמ' 86–88.
  • זאב ויסמן,עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991. פרק תשיעי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות: משפטו של עכן עמ' 178–181.
  • יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 116–121.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל יהושע, ירושלים: מאגנס, 1995. עמ' 123.
  2. ^ ספר דברים כ', י"ד.
  3. ^ ספר יהושע פרק ז', כ"א.
  4. ^ מצודת דוד: "לפי שבניו ובנותיו ידעו מזה ולא גילו הדבר לכן נסקלו גם הם". (פסוק כה)
  5. ^ ספר יהושע ז', כ"ה.
אדני צדק

אֲדֹנִי צֶדֶק דמות מקראית, מלך ירושלים בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע, שמו נזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק א':

כאשר נודע לאדני צדק כי הערים העי ויריחו נפלו בידי הצבא הישראלי ותושבי גבעון נכנעו, כרת אדני צדק ברית עם מלכי חברון, ירמות, לכיש ועגלון והכריז מלחמה על הגבעונים. לדעת יהודה אליצור, כוונת המלכים הייתה להלחם נגד הגבעונים אותם ראו כבוגדים ולא נגד ישראל.

יהושע נחלץ לעזרת הגבעונים ונלחם בחמשת המלכים. המלכים ברחו והסתתרו במערה ליד מקדה. יהושע ציווה לקחת את חמשת המלכים ולתלות אותם.

איטרציה

אִיטֵרַצְיָה (על פי האקדמיה ללשון העברית: "חִזְרוּר"), היא פעולה החוזרת על עצמה במהלך פתרון של בעיה, בדרך כלל בעיה כמותית. כל חזרה נקראת איטרציה. תהליך המורכב מאיטרציות קרוי תהליך איטרטיבי (תהליך חזרור). כאשר מדובר בבעיה כמותית, ניתן לבצע את האיטרציות הן באופן ידני והן בעזרת מחשב. בדרך כלל משמשים מושגים אלה לתיאור תהליך במסגרת תוכנית מחשב, ובאופן כללי יותר - לתיאור אלגוריתמים.

אלעזר הכהן

אֶלְעָזָר - בנו השלישי של אהרן הכהן (ספר שמות, פרק ו', פסוק כ"ג) ואחיינו של משה. היה הכהן הגדול השני, אחרי מות אביו.

שני אחיו הגדולים - נדב ואביהוא - מתו ביום חנוכת המשכן, בהקריבם אש זרה לפני ה'. אחיו הקטן, איתמר, נותר עמו בחיים ושימש ככהן.

אלעזר היה גם "נשיא נשיאי הלוי" (ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב), והיה האחראי העליון על שמירת הקודש וכליו בזמן העברת המשכן בעת המסעות במדבר ובכך נחשב לאמרכל הראשון.בנו היה פינחס, שהמשיך אותו בתפקיד הכהן הגדול.

גזירות יהושע

בכיבוש יריחו, גזר יהושע בן נון שלא לקחת מביזת העיר ושלא לבנות עוד את העיר יריחו. בסופו של דבר, היו מישראל אנשים שעברו על שתי הגזרות: על גזרת החרם, שלא לקחת משלל העיר, עבר עכן בן כרמי, ועל גזרת בניית העיר עבר חיאל בית האלי מאות שנים לאחר גזרת הגזרות. המקרא מתאר את העונש שקיבל כל אחד מהם.

הברית עם הגבעונים

הברית עם הגבעונים הייתה הסכם שלום שנכרת על ידי הגבעונים ועם ישראל בגלגל ב-ב'תפ"ח. הברית נכרתה מבלי שעם ישראל ידע שמדובר בגבעונים, כי משלחת הגבעונים שבאו לכרות עמם ברית הערימו עליהם וטענו שבאו מארץ רחוקה. תיאור כריתת הברית מופיע בספר יהושע, פרק ט'.

הוהם מלך חברון

על פי סיפורי התנ"ך, הוֹהָם היה מלך חברון הכנענית נמנה עם חמשת מלכי האמורי שהביס יהושע בן נון כשנחלץ לעזרתם של תושבי העיר גבעון בני בריתו, כפי שכתוב: "וַיִּשְׁלַח אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם אֶל הוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן וְאֶל פִּרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת וְאֶל יָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ וְאֶל דְּבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן לֵאמֹר. עֲלוּ אֵלַי וְעִזְרֻנִי וְנַכֶּה אֶת גִּבְעוֹן..."(ספר יהושע, פרק י', פסוקים ג'-ה').

לפי המסופר בספר יהושע, עלה הוֹהָם עם יתר מלכי האמורי על העיר גבעון, בה חנה ונלחם בתושבים המקומיים שכרתו ברית עם עם ישראל המתכוונים לכבוש את כנען כדי למנוע את השמדתם, לאחר התערבות הצבא הישראלי שעלה מן הגלגל בהנהגת יהושע חולל הקב"ה נס לשבטי ישראל כאשר הכה את מלכי האמורי וצבאותיהם במפולת ברד של אבנים מן השמים שלפי המתואר במקרא הרגו יותר חיילים כנעניים מאשר הרגו בני ישראל בחרב, לאחר המפלה האדירה שכללה את נס שמש בגבעון דום הוֹהָם בורח ביחד עם 4 מלכי האמורי הנותרים אל בית חורון, משם אל עזקה ולבסוף נסים הם למקדה בה הם מתחבאים מהעברים במערה.

בהוראת יהושע בני ישראל אטמו את המערה בעזרת גלילת אבנים על פתחה, והציבו על המשמר חיילים מבני ישראל לוודא שאין יוצא ממנה בזמן ששאר הצבא יצא למרדף אחר צבאות כנעניים שנמלטו לעריהם ובמטרה לכבוש ערים אלו. לאחר סיום המערכה הזו, חזרו הלוחמים אל המערה במקדה, יהושע ציווה להוציא את הוֹהָם ואת שאר המלכים האמורים אליו, הוא קרא לקצינים הבכירים שלו להניח את רגליהם על צוואר המלכים האמורים המובסים, ולאחר הוראה לבני ישראל כי כך ייעשו לכל אויב הנלחם בהם, חיסל יהושע את הוֹהָם ואת 4 עמיתיו המלכים והורה לבני ישראל לתלות את גופותיהם על עצים סמוכים עד הערב, טרם הזריחה ציווה יהושע להוריד את גופותיהם של המלכים המובסים (ובהם הוהם) ולזרוק אותם אל תוך המערה בה התחבאו, ולאטום אותה שוב באבנים גדולות שנשארו במקום "עד עצם היום הזה" - בעצם אמירה של סיפור אטיולוגי שמתאר את המצב בשטח בעת כתיבת הסיפור.

הורם מלך גזר

הורם היה מלך גזר הכנענית שנזכר בספר יהושע, פרק י', פסוק ל"ג: "אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד."

יבין מלך חצור

יבין מלך חצור (או יבין מלך כנען) הוא מלך כנעני שנזכר במקרא בשני אירועים: מלחמת מלכי הצפון (ספר יהושע, פרק י"א) ובמלחמת סיסרא (ספר שופטים, פרק ד'). לפי דעה אחרת, בשני האירועים מדובר בשני מלכים שונים שנקראו שניהם בשם "יבין", או שכונו כך על שם שושלתם המשותפת.

כיבוש יריחו

כיבוש יריחו הוא סיפור מקראי המופיע בספר יהושע, פרק ו'. העיר יריחו נכבשה על ידי עם ישראל בהנהגת יהושע בן נון, בקרב הפתיחה לכיבוש עבר הירדן המערבי, כחלק מהתנחלות השבטים בארץ ישראל.

כרמי

האם התכוונתם ל...

נחלת שבט בנימין

נחלת שבט בנימין נקבעה בגורל, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט בנימין בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ח, פסוקים י"א-כ"ח. בתחילה מופיע תיאור גבולות הנחלה, ולאחר מכן מופיעה רשימת הערים בתחומי הנחלה.

נחלת שבט יהודה

נחלת שבט יהודה נקבעה על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של שבטי ישראל כולל תיאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו: "גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את נחלת שבט שמעון. בנחלת שבט יהודה נמנו 48 ערים, המספר הגדול ביותר של ערים, אשר ניתנו לשבט אחד.

תיאור התנחלות שבט יהודה מופיע בספר יהושע ונחלק לארבעה חלקים עיקריים: בתחילה המחבר המקראי מוסר מידע על ההבטחה למתן נחלת השבט לכלב בן יפונה. בהמשך מוסר הכתוב מידע על גבולות נחלת השבט, מכאן עובר הכתוב לתיאור כיבוש הר חברון ודביר, ולבסוף מוסר הכתוב את רשימת ערי יהודה שבתחום נחלת השבט.

נחלת שבט יששכר

נחלת שבט יששכר נקבעה בגורל הרביעי, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען יחד עם קביעת שאר נחלות השבטים. תיאור התיישבותו של שבט יששכר בנחלתו מופיע בספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים י"ז-כ"ג. נחלת השבט השתרעה מן הירדן עד אזור מגידו ומהתבור עד סביבות בית שאן.

נחלת שבט ראובן

נחלת שבט ראובן היא נחלת שבט ראובן כפי שהוגדרה בספר יהושע, פרק י"ג, פסוקים ט"ו-כ"ג. הכתוב מציין שנחלת השבט חולקה על ידי משה, והנחלה לא חולקה בגורל, כמו אצל שבטים אחרים. הנחלה מקיפה את חבלי הדרום של עבר הירדן של ארץ ישראל.

סקילה (עונש מוות)

סקילה או סקילה באבנים היא שיטה להוצאה להורג באמצעות רגימת אדם כפות באבנים עד להמתתו.

הסקילה היא פעולת הריגה איטית, מכאיבה ומשפילה ביחס לשיטות הריגה אחרות. היא מתבצעת על ידי קבוצה של בני אדם באופן שבו לא ניתן לייחס את ההריגה לאדם מסוים.

קיימים הבדלים בין שיטות הסקילה בתקופות שונות ובין עמים ותרבויות שונים. בחלק מהתרבויות נוהגים לקבור את הנידון בבור עד למותניו או עד לחזהו כך שפלג גופו העליון יזדקר מהקרקע ויהיה חשוף לפגיעת אבנים שיושלכו אליו. בחלק מהתרבויות נהוג לקבוע את גודל האבנים שישמשו לסקילה בהתאם למהירות ההמתה הנדרשת. בחלק מהשיטות מנוהל תהליך הסקילה על ידי איש דת, שמפקח שהעונש יבוצע על פי הכללים. בחלק מהתרבויות נהוג להלביש את הנידון למוות בלבוש מסורתי.

עכן

האם התכוונתם ל...

עמק עכור

עֵמֶק עָכוֹר הוא כינוי שניתן במקרא לעמק באזור יריחו, בו נסקל עכן בן כרמי.

לפי המתואר בספר יהושע, יהושע בן נון הורה על סקילת עכן בן כרמי ובני משפחתו, אשר מעלו בחרם העיר יריחו, וכינה את העמק בו בוצעה הסקילה בשם "עמק עכור", בשל התנהגותו העכורה של עכן:

"וַיַּעֲלוּ אֹתָם עֵמֶק עָכוֹר וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן ... עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

העמק נזכר גם בתיאור גבולות נחלות שבט יהודה ושבט בנימין בספר יהושע: "וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה מֵעֵמֶק עָכוֹר וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל".

מאוחר יותר, העמק נזכר בספרי הנביאים, כמשל לתקומת ישראל. כך, בספר ישעיהו: " וְהָיָה הַשָּׁרוֹן לִנְוֵה צֹאן וְעֵמֶק עָכוֹר לְרֵבֶץ בָּקָר לְעַמִּי אֲשֶׁר דְּרָשׁוּנִי", וכך, בספר הושע: "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". יש לציין כי הפסוק האחרון שימש מקור לשמה של המושבה פתח תקווה, הואיל ובתחילה חשבו מייסדיה להקימה בסביבות יריחו.

במגילת הנחושת שנמצאה בקומראן, ומתוארכת לשלהי תקופת בית שני, הוזכרו אוצרות שנטמנו ב"חרובא שבעמק עכור" ו"בין שני הבינין שבעמק עכור". בשנת 2005 התגלה מטמון בזמן ביצוע עבודות עפר באחד מהכפרים במזרח ירושלים, שתואם בכמותו למתואר במגילה על אותו אוצר שבעמק עכור.

אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין כי העמק שוכן מצפון ליריחו. עם זאת, הדעה המקובלת כיום היא שעמק עכור המקראי שכן דרומית ליריחו, ויש המציעים את בקעת הורקניה ("אלבקיעה"), השוכנת כחמישה ק"מ מערבית לקומראן.

עתניאל בן קנז

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז לפי המקרא, היה השופט הראשון ששפט את ישראל בתקופת השופטים לאחר מותו של יהושע בן נון.

שבט יששכר

שבט יששכר (מבטאים יִשָּׂכָר) הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך.

הוא נקרא על שם אבי השבט יששכר בנה החמישי של לאה ובן תשיעי ליעקב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.