עיתונות מקוונת

עיתונות מקוונת היא עיתונות המתקיימת ברשת האינטרנט. עיתונות זו נוסדה במהלך שנות ה-90 עם התפתחות האינטרנט, וחוללה שינוי משמעותי בתפיסה של העיתונות המסורתית. ייחודיותה בפלטפורמה האינטראקטיבית, המאפשרת זמינות ונגישות גבוהה של מידע עדכני, וכן מאפשרת לקורא להביע דעתו על הכתוב, ולעיתים אף לתפוס את תפקיד העיתונאי וליצור כתבות בעצמו.

אתרי העיתונות המקוונת מציעים מגוון רחב של מידע ופרשנויות שמתעדכנים בכל שעות היממה. הם זוכים לפופולריות רבה בקרב הגולשים בשל ההפצה ההמונית, שהיא פעמים רבות חינמית, ומשנים את ההיררכיה שקיימת באמצעי התקשורת ואת המודלים הכלכליים שמיוחסים לעיתונות המסורתית.

היסטוריה

במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה טכנולוגיית טלטקסט שאפשרה שיגור מידע מודפס למכשיר הטלוויזיה הביתי, אך השימוש בה הופסק אף על פי שהושקע בה ממון רב, בין היתר בשל היותה בלתי ידידותית למשתמש.

הבשלת טכנולוגיית האינטרנט והתרחבות תפוצתה הביאה ליצירת חידושים המבוססים עליה. בתחילת שנות ה-90 הקים בית הספר לעיתונות של אוניברסיטת פלורידה אתר עיתונות באינטרנט, הנחשב לראשון מסוגו שהתבסס על טכנולוגיית הרשת בדור הראשון. מקובל לראות באתרים Chicago Tribune ו-Mercury Centre משנת 1993 את חלוצי העיתונות המקוונת. מגמה זו של עיתונות חופשית זכתה להתייחסות חיובית מצד המשתמשים והביאה את העיתונים הגדולים להיענות לדרישת הצרכנים. במקביל להתפתחות העיתונות המקוונת פותחו כלים טכנולוגיים כמו שפת בניית אתרי האינטרנט, HTML, ודפדפנים שמציגים בשפה גרפית מתוחכמת את הטקסט בשילוב של קטעי וידאו.

העיתונות המקוונת המשיכה להתפתח, תוך שהיא מעניקה יותר ויותר יכולת לקוראים לפקח על המידע שזורם אליהם. הופעת הדור החדש של האינטרנט, "וב 2.0" אף שינתה את ההיררכיה בין יוצר החדשות וצרכן החדשות, שיכול ליצור את התכנים ללא תלות בגוף החדשות.[1]

אמצעים

עיתונות מקוונת כוללת את הפלטפורמות הבאות:

אפקט הבלוגוספירה (blogosphere), מוגדר כשלב נוסף בהתפתחותה של "העיתונות החדשה" שמיוחס לדור השני של האינטרנט, "וב 2.0", אשר מאיים על העיתונות המסורתית ופוגע לעיתים ביוקרת תכניה. עם התבססות הבלוגים אף החלה זליגה של עיתונאים שפתחו בלוגים משלהם, בהם הם כותבים חוויות ודעות אישיות ללא מגבלות עריכה ותוכן של הרשת אותה העיתונאי מייצג. גופי תקשורת רבים לא מקבלים את תופעת זליגת העיתונאים לכתוב גם באינטרנט, ומחייבים אותם לסגור את הבלוג האישי שלהם ולפעול על פי כללי העיתון שהם מייצגים.[2]

מקורות כלכליים

תעשיית העיתונות המסורתית סובלת מקיצוץ לאורך שנים ארוכות, בעוד תחום האינטרנט הצליח למשוך מקורות כלכליים כמו פרסום, המהווה אחד המקורות הכספיים המשמעותיים ביותר של אמצעי התקשורת.[3] עסקים רבים החלו להפנות את מרבית תקציב הפרסום מהעיתונות המודפסת לעיתונות המקוונת, וזאת מתוך הבנה שהרלוונטיות של אתרי החדשות האינטרנטיים חזקה בהרבה מהגרסה המודפסת של העיתון.

בעיתונות המקוונת צצו גם אפשרויות פרסום רבות ללא המגבלות אשר קיימות בעיתון המסורתי, שהפרסום בו מבוסס על חשיפה גדולה שפונה לקהל רחב במיוחד. לעומתו באינטרנט יש יכולת לייצר פרסום ממוקד במיוחד לקהל יעד מצומצם שאליו המפרסם מכוון. היתרונות הללו הוזילו באופן משמעותי את עלויות הפרסום שהיו יקרות בעיתונות המודפסת, הוזלה שהיטיבה עם העסקים הקטנים, שלראשונה יכלו להרשות לעצמם לפרסם ונהנו מצמיחה כלכלית רחבה. האינטרנט הפך תוך שנים ספורות למדיה החזקה ביותר בעולם הפרסום, עם תנועת משתמשים ותנועת תכנים עצומה.

בנוסף, הנהירה ההמונית של עסקים לרשת העצימה את כוחה וגרמה לירידה בחשיבות של העיתון המסורתי בקרב המוסדות הכלכלים והתרבותיים בחברה. הירידה בפרסום וברלוונטיות של העיתון המודפס היא מכה כלכלית קשה לעיתונים, אשר מעמידה בספק את כושר הישרדותם בעקבות השינויים הטכנולוגיים. ייתכן שאחרי מאה שנים מתחילת ייצור עיתונים המוניים היא מתחילה לפנות את מקומה לטובת מהפכה אחרת. עם זאת חוקרים רבים סבורים כי עד שתחום העיתונות המודפסת יעלם מן העולם ייקח זמן רב ובכל מקרה היא תשתנה בצורה ניכרת.

מקורות הכנסה נוספים של אתרי חדשות כוללים תוכן שיווקי ופתיחת כתבות למנויים בתשלום. בישראל החל אתר "הארץ" בדרישת תשלום, ואחריו הלכו בדרך זו אתר "TheMarker" ואתר "ynet".

שימוש והשפעה

הטכנולוגיה שינתה ללא הכר את צריכת המידע של המין האנושי, כולל בתחום העיתונות. אם בעבר חלק מהמידע הרחב היה בידי האליטה התרבותית-חברתית, כיום המידע הפך יותר לנחלת הכלל. העיתונות המודפסת, שהייתה במשך שנים ספקית המידע העיקרי, מאבדת את כוחה ובמידה מסוימת אף הופכת להיות בשולי ספקיות המידע, כאשר את מקומה היוקרתי וההיסטורי תופסת העיתונות המקוונת שתפוצה גדלה עם התרחבות האינטרנט.

התפתחות זו היא חלק מהדטרמיניזם הטכנולוגי שהחברה עוברת, בחיפוש פתרונות טכנולוגיים כמענה לצרכים אנושיים. כך למשל, בעבר שימשה הטכנולוגיה לפיתוח אמצעי תקשורת המונים כגון הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות המודפסת, שדרכם צרכה החברה מידע וגיבשה בעקבות זאת אידאולוגיה משותפת כחלק מההגמוניה התרבותית. לאחר מספר עשורים, מעמדה של התקשורת כהגמוניה נחלש בעקבות מעבר החברה מחברה מגובשת לחברה אינדיבידואליסטית יותר. משום כך, הצרכנים מחפשים אפיקים חדשים, ואחת הפתרונות היותר משמעותיים, בנוסף לערוצי הלוויין והעיתונות המודפסת, היא העיתונות המקוונת שעונה על הצורך של האינדיבידואל לצרוך מידע אשר יתאים לדרישותיו. אף על פי שגם העיתונות המודפסת עונה על צורכי החברה בצורה טובה וחדשנית, המרחב האינסופי והמיידיות של חדשות הרשת עולים על החידושים שנוקטים העיתונים המסורתיים.

החברה המודרנית מנצלת את יתרונות העיתונים המקוונים ומאתגרת את תפקידו המסורתי של העיתון המודפס כספק החדשות והמידע. המשתמש יכול לבחור את החדשות שהוא צורך ולתפוס את תפקיד העיתונאי ולבנות לעצמו את תיאור המציאות על ידי עיון במסמכים נוספים שמשקפים את המציאות, כך יכול המשתמש להשוות בין כתבות שונות ולדלות את המציאות שיראה בה כנכונה ביותר, וכן לצרוך מגוון רחב יותר של סוגי אמצעים תקשורתיים כגון אודיו ווידאו, בנוסף לטקסט וצילום עיתונאי האופייניים לאמצעי התקשורת המסורתיים. היתרון החברתי-תרבותי הוא בכך שהאינטרנט מאפשר לכל אדם שברשותו מחשב להפיק "מכבש דפוס" משלו, בלוג, מה שמביא לריבוי דעות ויצירת מערכות לא מסורתיות לחדשות ומידע.[4]

בשנת 2008 נמצאו לראשונה יותר אמריקאים שמקור החדשות העיקרי שלהם הוא האינטרנט ולא עיתונים.[5] בשנת 2010 פורסם סקר שנערך ב-16 מדינות על שימוש יומי בעיתונות מקוונת: ישראל (59 אחוזים), טייוואן (56 אחוזים), איחוד האמירויות הערביות (50 אחוזים), ארצות הברית (47 אחוז), ניו זילנד ושוודיה (43 אחוז); הונגריה, יפן, פולין (42 אחוז), אוסטרליה (37 אחוז); קולומביה ומקסיקו (35 אחוזים). בבריטניה, צ'ילה, קפריסין, מקסיקו ויפן הופיע המספר הגבוה ביותר, 20 אחוז ומעלה, של משתמשי אינטרנט שמעולם לא גלשו באינטרנט כדי לקרא חדשות.

ביוני 2000 נמנו בישראל 1.1 מיליון גולשים בני 13 ומעלה ש-29 אחוז מהם עשו שימוש קבוע בעיתון מקוון,[6] ובשנת 2010 כבר היו קרוב ל-5 מיליון משתמשי אינטרנט בני 18 ומעלה ש-60 אחוז מהם גלשו לעיתונים מקוונים לפחות פעם ביום.[7] 35.5% מהגולשים מהמגזר הערבי אף דיווחו על קריאת חדשות באינטרנט מספר פעמים ביום, אחוז כפול מהנתון במגזר היהודי (כ-17 אחוז). במגזר החרדי, שבו התלות בעיתונות החרדית הממוסדת והכפופה לכללי עריכה והוראות רבנים גבוהה יותר מבציבור הכללי, גולשים לפי הערכות משנת 2007 למעלה מ-32% מהמגזר, 24% מהם צורכים חדשות מקוונות.[8]

קהל יעד

על-פי מחקרים רבים בתחום התקשורת עולה כי התפלגות הצרכנים משתנה, יותר ויותר אנשים צעירים מסתפקים בקריאת אתרי החדשות באינטרנט. נוצר מצב שמרבית הקוראים של העיתון המודפס הם בני 50 שנים ומעלה, אשר מתקשים להתרגל לטכנולוגיה החדשה. המציאות התקשורתית בונה מצב של שני מקורות מידע בעלי אידאולוגיות שונות ותחומי עניין שונים שפונים לקהלי יעד שונים.[4]

מערכת היחסים בין העיתונות המסורתית למקוונת

בראשית המהפכה ראשי העיתונים הגדולים ראו באתרי התוכן טרנד חולף אשר אינו מספק את אמינות המידע ואת חווית המשתמש כמו העיתון המודפס, ושמבזה את יוקרתו של תוכן המידע ושאינו מדבר באותה "שפה" כמו זו שלהם. לכן הם יצאו בשיטות הדחקה שונות כדי להחריבו. הצעדים שנקטו העיתונים הוותיקים היו מגוונים. הפיתוח הטכנולוגי המואץ שהוביל לכך שכמעט בכל בית, משרד בעולם המערבי וגם במדינות נוספת האינטרנט נכנס לשימוש בהיקף אוכלוסייה רחב מאוד ולכן התנגדות העיתונים לא הצליחה. העיתונים המסורתיים אשר בתחילה עמדו נגד הפיתוח הפסידו כספים רבים וכעבור זמן מה, הבינו שהאינטרנט אינו הולך להיעלם.

מנהלי העיתונים שהתקשו לקבל בתחילה את העיתונאות המקוונת אך נאלצו ללכת בעקבותיה, ניסו לשלב בלוגרים בעיתונות המודפסת וכך גם להפך, להכניס גורמים רשמיים של העיתון לתוך מערך הבלוגים כדי להראות שהעיתון כמוסד תרבותי וחברתי לוקח חלק מהמהפכה החדשנית ולשמור על שמו של העיתון כספק חדשות.

במשך הזמן נאלצו לקיים את העיתון גם במהדורה מקוונת, שמטרתה לשמור על קשר עם הקוראים ולשם צורכי תדמית וקידום מכירות של העיתון המודפס. בדרך כלל המהדורה האינטרנטית של העיתון הייתה צמודה בתכניה למהדורה המודפסת ועם הזמן עקב התחרות הגוברת מצד העיתונים השונים נאלצו המנהלים לשנות את תוכן העיתון המקוון. השינויים כללו מבזקי חדשות בזמן אמת, מבזקים ומאמרי דעות, כל זאת נעשה לשם יצירת הבדלה בין העיתון המודפס למקוון כדי שלא תהיה תחרות בין שתי המהדורות ולשמר את ההגמוניה של המהדורה המודפסת. אך ככל שהמהדורה המקוונת הפכה לפופולרית יותר ויותר בקרב הקוראים והמפרסמים, מנהלי העיתונים נאלצו להשקיע ולשפר את הרכיב האינפורמטיבי של המהדורה המקוונת, גם אם יהיה חשש של תחרות בין שתי המהדורות. כאמור מטרתו של העיתון המקוון הוא לפרסם את העיתון המודפס ולכן יש חשיבות רבה לנקיטת צעדים אשר יעלו את הפופולריות של עיתון הרשת, כדי להביא להצלחתו של העיתון המודפס. למרות התחרות הנראית לעין, שתי המהדורות מחזקות זו את זו, מבחינה כלכלית ומשמרות את שמו היוקרתי של העיתון.[3]

יתרונות

חלק ניכר מהגורמים שמאיימים על העיתונות המסורתית נובעים מיכולת של העיתון המקוון למלא את כל תפקידי העיתון הקלאסי באופן יעיל, זול יותר ופונה לאוכלוסייה רחבה יותר. זה בא לידי ביטוי בכך שהעיתון המקוון מאפשר הוצאת "עיתון ללא נייר" וחוסך עלויות בהדפסה ובהפצה. כמו כן, מעבר מעיתונות מודפסת לעיתונות מקוונת מצריך שינוי מוסדי והוספת אמצעים ויזואליים, ולכן תפקיד העיתונאי וחלוקת העבודה שונים. זה בא לידי ביטוי בהיחלשות מעמדו של העורך משום שהעדכונים הם שוטפים ונעשים מיידית, עיתונאים נדרשים לגלות מיומנויות של כתב ושדרן, כלומר פחות כישורי כתיבה ויותר כישורי הופעה מול מצלמה. יתרון נוסף של העיתון המקוון הוא אפשרות הבעת דעה ואינטראקטיביות על ידי טוקבקים. הטוקבק מעניק לקוראים הרגשה של השתתפות בתהליך הפקת התכנים.[3]

כמו כל מהפכה שנרשמה בדפי ההיסטוריה, גם לעיתונות המקוונת יש יתרונות וחסרונות, אשר ישפיעו בצורה רבה על ההרכב החברתי-תרבותי בחברה המודרנית, ולכן הכחדתה של העיתונות המסורתית אינה רצויה. נקודת מבט אחרת רואה בעיתונות המקוונת כלי עזר לעיתונות המסורתית במאבק נגד אמצעי השידור. זה בא לידי ביטוי במספר היבטים: ראשית, האינטרנט שחרר את העיתון מאילוצי ה-deadline ושיפר באופן ניכר את יכולות העדכון, כתוצאה מכך העיתונות הכתובה מסוגלת להתמודד עם מה שנחשב לאחד היתרונות הבולטים בעבר של השידור בטלוויזיה וברדיו – המיידיות של מסירת מידע לצופים. בנוסף, האפשרות להתעדכן באמצעות העיתונות המקוונת נוחה יותר מפני שהקוראים הם אלה שמחליטים למה להיחשף לפי רצונם, בניגוד לשידור שפועל על פי לוח שידורים מוכן מראש.[3]

בישראל

צמיחתה של העיתונות המקוונת בישראל מתרחשת כחלק מתהליך גלובלי אדיר ממדים. התפתחות העיתונות המקוונת בישראל מזכירה את פריצת המקומונים בשנות ה-60: שניהם עוררו חששות בממסד התקשורתי ובממסד העיתונאי בפרט ושניהם סבלו מדימוי כללי נמוך. מצד שני, יש הבדל מהותי בין המקומונים לעיתונות המקוונת בישראל, העיתונות המקוונת היא אמצעי תקשורת חדש שמאיים על אמצעי התקשורת הוותיק בעוד שהמקומונים הם אמצעי תקשורת מודפס נוסף.[3]

כספי[3] מזהה ארבעה סוגים של עיתונים מקוונים בישראל לפי טיב הזיקה בין העיתון המקוון לעיתון המודפס, כל אחד מהווה דפוס הסתגלות של העיתונים המודפסים והעיתונים המקוונים למציאות התקשורתית החדשה:

  • מהדורה מקוונת של עיתון מודפס הייתה אחת התגובות הראשונות של העיתון המודפס לניצני העיתונות המקוונת. מהדורה מקוונת של עיתון מודפס מציעה חלק או את כל תוכני העיתון באינטרנט. בהתחלה כדי למנוע תחרות בין שתי המהדורות, העדכונים נעשו באמצעות העיתונאים של העיתון המודפס בלבד, וזאת כדי לשמר את ההגמוניה של העיתון המודפס. עם הזמן, ככל שצברה המהדורה המקוונת פופולריות, עורכי המהדורה המקוונת לא יכלו להתעלם מאירועים דרמטיים שסוקרו בשידור ישיר באתרים אחרים וגם בשל עדכון שוטף באתרי חדשות של תחנות טלוויזיה ורדיו, ולכן שיפרו את יכולות העדכון. עיתון העסקים "גלובס" היה הראשון לפרסם מהדורה אנגלית של העיתון בשנת 1996, בהמשך גם התווספה מהדורה בעברית. מיד לאחר מכן גם עיתון "הארץ" העלה אתר משלו ובעקבותיהם גם עיתונים אחרים, כמו "הצופה", "ג'רוזלם פוסט" ו"ג'רוזלם ריפורט".
  • מהדורה מקוונת לצד עיתון מודפס – עם התפתחות הפופולריות של העיתונות המקוונת, העיתונים המודפסים הבינו כי הם צריכים לקיים עיתון מקוון או אתר מידע באינטרנט. חלק מהעיתונים המודפסים הסתפקו בהרחבת עמודים מקומיים או הוספת אזורים בתוך העיתון ואחרים פתחו מקומונים עצמאיים. הפורטל הראשון שהציג מידע כללי היה Israel on Line בשנת 2000 שבהמשך התאחד עם וואלה!. ynet הוקם כאתר חדשות מקוון של קבוצת ידיעות אחרונות, והפך במהרה לעיתון המקוון הפופולרי ביותר בארץ. כתגובה לעלייתו של ynet הוקם גם עיתון מקוון למעריבnrg.
  • מהדורה מודפסת של עיתון מקוון – כניסתם של תאגידי תקשורת לרשת אפשרה שליטה בתחרות בין העיתונות המודפסת למקוונת. דוגמה לכך היא TheMarker לאחר שהעיתון המקוון התבסס ברשת, התקבלה החלטה בקבוצת שוקן להרחיב את המוסף הכלכלי של עיתון "הארץ" ולמתג אותו מחדש כ-TheMarker. בהמשך עבר עיתון "הארץ" עצמו תהליך דומה: מעבר ממצב שבו אתר האינטרנט מציג את הכתבות שהתפרסמו קודם לכן בעיתון המודפס, למצב שבו העיתון המודפס מציג כתבות שהתפרסמו קודם לכן באתר האינטרנט. מהלך זה לווה בהצגת עיקר תוכנו של אתר "הארץ" למנויים בלבד (תוך הפרדה בין מנוי לעיתון המודפס ומנוי לעיתון המקוון).
  • עיתונים מקוונים עצמאיים – פרי עמלם של יזמים קטנים ובינוניים. בדרך כלל בשל ריבוי של עיתונים מקוונים באינטרנט, תאגידי התקשורת קונים או מחסלים את העיתונים הללו, אולם עיתונים מקוונים עצמאיים אחדים ממשיכים להתקיים. עיתונים מקוונים עצמאיים מוכרים הם – "עניין מרכזי" ו"חדשות המחלקה הראשונה". בנוסף, ישנם מגוון עיתונים מקוונים עצמאיים אשר מתמחים בנושא מסוים או פונים לקהל מסוים, למשל בתחום הספורט פורטל One. אתר נודע שהוקם ביוזמה פרטית הוא האתר רוטר.נט. יתר על כן, קיימים גם ברשת החברתית "פייסבוק" מקורות חדשות כמו: דיווח ראשוני, מוקד חדשות ארצי, ועוד. כמו כן קיימים אתרי מידע חלופי – קבוצות וארגונים פוליטיים לעיתים עושים שימוש באתרים כדי להציג את עמדותיהם שמנוגדות לזרם המרכזי בתקשורת. דוגמה: אתר העוקץ. אתרי חדשות בעלי אג'נדה פוליטית או חברתית מובהקת כוללים משמאל את שיחה מקומית ואת המקום הכי חם בגיהנום, ומימין את אתר מידה.
  • פורומים ורשתות – קיימים מספר פורומים ורשתות מידע מרכזיים המספקים עדכונים חדשותיים במגוון רחב של נושאים. ייחודן הוא בפרסום ידיעות מאירועים תוך מספר דקות מתחילת ההתרחשות. ברוטר.נט נמצא "פורום סקופים" פופולרי עם אלפי מנויים. רשת רוטרניק מונה עשרות קבוצות וואטסאפ שבהן חברים אלפי אנשי תקשורת, עיתונאים, דוברים, יח"צנים ועובדים נוספים בתחום.

אתיקה עיתונאית

ועדת האתיקה שעוסקת בכללי האתיקה שמטילים הגבלה על העיתונות החליטה ליישם את כללי האתיקה שקיימים על העתונות המסורתית גם על העיתונות המקוונת, אך באופן חלקי וזאת עקב השינויים הרבים שעוברים העיתונאים המקוונים ומתוך חוסר יכולת להגדיר מהו עיתון מקוון. הכללת עיתוני הרשת בחוקי האתיקה נחוצה מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית.[9]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יעקב הכט, הביטוי העצמי המקוון - המקרה של הבלוג, איגוד האינטרנט הישראלי, 2006.
  2. ^ מור ג' (2005). הבלוגים לא מאיימים על התקשורת .18.05.2005
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 כספי, ד. (2007) העיתונות המקוונת בישראל – מיון ראשוני" בתוך תהילה שוורץ-אלטשולר (עורכת), עיתונות דוט.קום - עיתונות מקוונת בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכז בורדה לתקשורת חדשנית באוניברסיטת בן–גוריון בנגב, 2007, עמ' 50-31
  4. ^ 4.0 4.1 הרפר. כ (2001), וכן עיתונות בעידן הדיגיטלי ע’ 113-328. מתוך: שנער, דב (עורך), אינטרנט - תקשורת, חברה ותרבות, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב 2001
  5. ^ "Tossed By A Gale". The Economist. 14 במאי 2009.
  6. ^ גל מור, סקר: כ-40 אחוז מהישראלים גולשים באינטרנט, באתר ynet
  7. ^ World Internet Project - International Report
  8. ^ גלישה באינטרנט בחברה החרדית, באתר אנשים ישראל
  9. ^ קרמינצר מ, בירנהק מ. (2005), החלת כללי האתיקה העיתונאית על עיתונים מקוונים, תמליל מיום העיון 'העיתונות המקוונת בישראל' (פברואר 2005)
דבר העובדים בארץ ישראל

דבר העובדים בארץ ישראל, שנקרא קודם לכן דבר ראשון, הוא אתר חדשות ופובליציסטיקה בבעלות הסתדרות העובדים הכללית החדשה. האתר נקרא על שמו של עיתון ההסתדרות "דבר" אשר נסגר בשנת 1996, ובימיו האחרונים נקרא "דבר ראשון". השקפות האתר הן סוציאליסטיות וציוניות. האתר החל לפעול ביוני 2016.

ב-8 באפריל 2019, יום לפני הבחירות לכנסת ה-21, נסגר אתר "דבר ראשון" בהוראת יושב ראש ההסתדרות, ארנון בר-דוד. ב-1 במאי 2019, כשלושה שבועות לאחר סגירת האתר, הוא נפתח מחדש, תוך שינוי שמו ל"דבר העובדים בארץ ישראל" והחלפת העורך הראשי.

המקום הכי חם בגיהנום

המקום הכי חם בגיהנום הוא אתר חדשות ודעות ישראלי המתמקד בנושאים חברתיים. האתר הוקם בשנת 2013 על ידי עינת פישביין, לאחר שעזבה את עבודתה ב"ידיעות אחרונות", ואירית דולב, שיצרה וערכה סדרות בערוץ 2 וכן הפיקה את התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל. האתר החל לפעול ב-2 בספטמבר 2013. משרדי האתר נמצאים בדיזנגוף סנטר בתל אביב.

טוקבק

טוקבק (בעברית: תגובית) הוא מנגנון לתגובות הגולשים באינטרנט. מנגנון הטוקבק מופעל באתרי חדשות, באתרי בלוגים ובאתרים נוספים, והוא מאפשר לגולשים להגיב על הנאמר בדף מסוים, כך שהתגובות מופיעות בהמשכו של הדף. הטוקבק הוא אחד המאפיינים המובהקים של תרבות האינטרנט, והוא מביא לשיא את מימוש חופש הביטוי שמתקיים באינטרנט. הטוקבק משמש בדרך כלל להבעת דעתו של הגולש, אך לעיתים הוא משמש גם להצבעה על טעויות עובדתיות או לשוניות שנפלו בכתבה המקורית.

שיא במספר התגובות שניתנו בישראל לידיעה אחת שמור, כנראה, לידיעה אודות הסערה שהתחוללה בכנסת בעקבות השתתפות ח"כ זועבי במשט לעזה, שפורסמה באתר ynet וזכתה ליותר מ-3,500 תגובות. באחד השיאים הקודמים החזיקו, כנראה, הידיעות שעסקו בנשיכה שנתן דודו טופז לנטליה אוריירו במהלך תוכניתו "הראשון בבידור". תשובתו של טופז למגיבים בידיעה המקורית זכתה ליותר מאלפיים תגובות.

יובל דרור

יובל דרור (נולד ב-1971 בגבעתיים) הוא סוציולוג, חוקר, פרשן וסופר ישראלי, המסקר את טכנולוגיות האינטרנט והמחשבים.

ד"ר דרור, ששימש כדקאן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל, מרצה כיום בנושאי חדשנות, אינטליגנציה מלאכותית והשפעות הטכנולוגיה הדיגיטלית והמדיה החברתית בבמות רבות בארץ ובעולם.

כתבה

כתבה היא ידיעה, פרסום, עדכון או סקירה המתפרסמת באמצעי תקשורת מגוונים כגון רדיו, טלוויזיה, עיתון, אתר אינטרנט ועוד.

הכתבה בדרך כלל מתייחסת לנושא ממוקד, הכולל זמן, התרחשות ומקום ההתרחשות.

לעיתים קרובות הכתבה היא ידיעה הכתובה בצורה ארוכה יותר, המתארת אירוע בסגנון סיפורי ובצורה מעמיקה יותר מאשר ידיעה פשוטה בחדשות. כתבות אחרות לא מתרכזות באירועים עצמם, אלא בהתפתחויות ובמאורעות שהובילו לאותן התרחשויות ובתוצאות של האירועים האלה. הכתבה מיועדת לקורא שאינו נחפז (לעומת ידיעה קצרה), ומוכן להקדיש זמן רב יותר לקריאת הכתבה.

סוגי כתבות עיתונאיות: רֶפּוֹרְטָזָ'ה (גר'), כתבת תחקיר, כתבת צבע , כתבה פרסומית.

מגפון (אתר חדשות)

"מגפון" הוא אתר חדשות ישראלי, שהוקם בשנת 2011 כיוזמה עצמאית של שני עיתונאים: טובי פולק - עיתונאי "מעריב" לשעבר ומנכ"ל חברת ניהול התכנים "תוכן העניינים"; ועמית מנדלזון - צלם, עיתונאי ואיש היי-טק. ייחודו של העיתון בהיותו "עצמאי", ולא נתמך ומושפע מבעלי הון ועסקים, להבדיל ממספר מיזמים חדשותיים אחרים בישראל.

כדי לשמר את עצמאותו, מושתת "מגפון" על מבנה ארגוני של קואופרטיב, ללא מתן אפשרות להיווצרות גרעין שליטה מרכזי. החל מפברואר 2012 מוכר הארגון רשמית כאגודה שיתופית ("מגפון – עיתון ישראלי עצמאי אגודה שיתופית בע"מ), ובכך הוא מהווה מיזם ייחודי בתחום הקואופורטיבים.

כפועל יוצא מאופי המיזם, התבקשו העורכים והעיתונאים הבכירים בארגון לרכוש מניה, הנותנת זכות הצבעה בישיבות הארגון. באספה המכוננת של הארגון, שנערכה במרץ 2012, נוסחו עקרונות הקואופרטיב על ידי חבריו:

בדצמבר 2011, בהתבסס על פלטפורמת הבלוגים Wordpress, עלה לאוויר פיילוט של האתר "מגפון". האתר החל לפרסם חדשות באופן סדיר, ובמתכונתו הנוכחית, החל מינואר 2012. תוכנו של האתר מתפרסם בשפה העברית, ובעתיד מתכוונים מייסדיו לפרסם תוכן גם בשפות נוספות. נכון ליוני 2012, התפרסמו במגפון יותר מ-5,000 כתבות, מאמרים, סיפורים וטורים בנושאים שונים.

מידה (אתר אינטרנט)

מידה הוא אתר אקטואליה ישראלי העוסק בתחומים רבים בהם כלכלה, ביטחון, חינוך, תרבות, אקדמיה, משפט, ענייני רוח ועוד. האתר הוקם ב-1 בספטמבר 2012 על ידי רן ברץ. הוא שואף להציג מידע ועמדות שאינם רווחים בשיח של רוב כלי התקשורת בישראל. על פי האתר, השקפת עולמו היא שמרנית ליברלית והוא תומך בחירות הפרט לצד מתן מקום לזהות הלאומית.

ניוזלטר

נְיוּזְלֵטֶר (מאנגלית: Newsletter, נקרא גם אִגֶּרֶת מֵידָע, יְדִיעוֹן מְקֻוָּן או עלון חדשות) הוא פרסום קבוע המופץ בדרך כלל באמצעות דיוור אלקטרוני באופן קבוע אחת לתקופת זמן מסוימת.

מסרים אלה המופצים באמצעות מערכת דיוור או תוכנה לדיוור של דואר אלקטרוני, בכמויות גדולות (להבדיל מתוכנות כמו Outlook או Thunderbird). ניוזלטרים תופסים תאוצה בקרב משתמשי האינטרנט בכל העולם, מעבר למסרונים הכתובים.

הניוזלטר מופץ לרוב בנושא אחד אשר הוא המעניין ביותר את הנרשמים אליו והם מבקשים לקבל חדשות אך ורק בנושא זה. נושאים מקובלים בניוזלטרים הם: טכנולוגיה, מדע, חדשות, בדיחות, טבע, בישול ועוד.

ידיעונים רבים מתפרסמים על ידי מועדונים, כנסיות, חברות, עמותות, ועסקים, במיוחד חברות, כדי לספק מידע לעניין את חבריהם, לקוחות או עובדים. ניוזלטרים מסוימים נוצרים לשם עידוד מכירות, שימור לקוחות ובכך, הגדלת הכנסות העסק.

שליחת עלונים ללקוחות קיימים ופוטנציאליים היא אסטרטגיה שיווקית מוכרת ונעשה בה שימוש בכל העולם במגזרים שונים.

עיתון

עיתון הוא כתב-עת היוצא לאור, בדרך כלל, בתדירות קבועה בדפוס, או באופן אלקטרוני המכיל חדשות, מאמרים אינפורמטיביים ופרסום. עיתון מודפס בדרך כלל על נייר זול יחסית. עיתונים המפורסמים באינטרנט נקראים עיתונים מקוונים או אתרי חדשות. עיתונים מתפרסמים בדרך כלל על בסיס יומי או שבועי, אך ישנם מגזינים המתפרסמים בפורמטים אחרים.

עיתונים מפרסמים בדרך כלל מאמרי חדשות וכתבות העוסקות בחדשות בינלאומיות וחדשות מקומיות. החדשות כוללות: אירועים פוליטיים ואישיים, עסקים וכלכלה, פשע, מזג אוויר קשה ואסונות טבע, בריאות ורפואה, מדע וטכנולוגיה, ספורט ובידור, חברה, אוכל ובישול, אומנות וכדומה. עיתונים מסורתיים מכילים גם מאמרי מערכת וכן מאמרים של פובליציסטיים וטורים אישיים של כתבים.

מלבד חדשות, בעיתונים מפורסם חומר רב נוסף כגון, תחזית מזג אוויר, ביקורות וסקירות של אמנות (ספרות, קולנוע, תיאטרון, אדריכלות ואמנות) ושל שירותים מקומיים (מסעדות, חנויות ועוד).

עיתונאות אזרחית

עיתונאות אזרחית היא תקשורת אלטרנטיבית שמטרתה ללבן את היחס של הציבור לפוליטיקה בתקשורת. עיתונאות זו נובעת מהתפיסה של התקשורת המודרנית כבעלת אינטרסים כחלק מהיותה אמצעי תיווך מהשלטון לציבור.

בעיתונאות האזרחית כל אדם יכול לכתוב ולפרסם ידיעות, דעות וסיפורים חדשותיים בנושאים שונים, באופן המנותק מהעיתונאות הציבורית ומצנזורה. האינטרנט והמדיה החדשה הם חלק בלתי נפרד מתופעה זו, והם מאפשרים הפצת ידיעות באופן יעיל ומהיר יותר מתקשורת ציבורית.

אחד המקרים העיקריים שגרמו להתפתחות עיתונאות זו הייתה בעת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2001. התקשורת מיהרה לפרסם את שמו של הנבחר בשל תחרות עם אמצעי התקשורת האלקטרוניים בעיקר, בשלב שלא היה ניתן לקבוע עדיין מיהו המנצח. התוצאה של הפרסום הייתה שגויה והייתה בעלת השלכות חמורות בעיקר בקרב הציבור שחש מרומה.

עיתונות ערבית

עיתונות ערבית ובכללה עיתונות וכתבי עת המתפרסמים בשפה הערבית קיימת משלהי המאה ה-18, העיתונות הערבית מתפרסמת בארצות ערב, אך גם מחוץ להן.

ראשית העיתונות הערבית בשלהי המאה ה-18 בעקבות השפעה מערבית שהביאו עמם המגעים של האימפריה העות'מאנית עם שכנותיה ופלישתו של נפוליאון למצרים. העיתונות הערבית התפתחה לאט והתבססה בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה-19 תוך התגברות על קשיים רבים, העדר אמצעים טכנולוגיים וחוסר העניין של הציבור ושל השלטון היו לרועץ למיזם הצעיר. עם הזמן התפתחה העיתונות הערבית, תחילה ביוזמת השלטונות ובהמשך גם ביוזמה פרטית. עם קבלת עצמאות מעול האימפריה העות'מאנית ובהמשך ממשטרי הכיבוש המערביים באמצע המאה ה-20, החלו העיתונים הערביים להיות תחת השפעת השלטונות המקומיים שהיו ברובם לא דמוקרטיים. הם השתמשו בעיתונות לצורכי המשטר, תוך פגיעה בחופש הביטוי של העיתונאים.

לא כל העיתונים בשפה הערבית יוצאים לאור בארצות ערב, חלקם פועלים ממרכזים מערביים דוגמת לונדון. עיתונים אלה מופצים בכל רחבי המזרח התיכון.

תוכן גולשים

תוכן גולשים או במינוח המקצועי "תוכן מבוסס משתמשים" (באנגלית: User Generated Content ובראשי תיבות: UGC), הוא תוכן באתר אינטרנט שנוצר על ידי הגולשים באתר (להבדיל מתוכן שנוצר על ידי מנהלי האתר). תוכן גולשים מתבטא בכל מרכיבי התוכן המקובלים באתרי אינטרנט, כולל טקסט, קול, תמונות, סרטוני וידאו; במגוון פלטפורמות מקוונות, כגון בלוגים, תגובות משתמשים, אתרי ויקי, רשתות חברתיות, ותוכנות חינמיות מושתתות קוד פתוח. גם הנמענים של הביקורות אינם עוד ספקי השירות בלבד, אלא, אף יותר מכך, קהילת האינטרנט כולה על מאות המיליונים החברים בה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.