עיתונות יהודית היסטורית

אתר עיתונות יהודית היסטורית הוא מאגר מקוון של עיתונים היסטוריים שנכתבו ויצאו לאור על ידי יהודים[1]. המאגר, שהוקם ומופעל על ידי הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, מאפשר באמצעות דיגיטציה גישה וירטואלית נוחה לעיתונות העברית ברוב ימיה, החל ממחצית המאה ה-19 ועד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, ולצדה עיתונות יהודית ביידיש, ערבית יהודית, אנגלית, צרפתית והונגרית.

עיתונות יהודית היסטורית
סמליל האתר
תאריך ההקמה 2008
מייסדים חברת אוליב תוכנה וירון צור
בעלות הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב
שירותים עיקריים דיגיטציה של עיתונים היסטוריים
הרשמה לא
האתר הרשמי

ייסוד

האתר הוא מיזם של אוניברסיטת תל אביב והספרייה הלאומית, שהחל כניסוי פרטי בסוף שנות ה-90 על ידי חברת התוכנה הישראלית אוליב סופטוואר (Olive Software), במסגרתו נסרקו עותקים היסטוריים של העיתון פלסטיין פוסט, שמו המקורי של העיתון ג'רוזלם פוסט. חברת אוליב פיתחה תוכנה המאפשרת לעיתונים להפיק מהדורות אלקטרוניות וכן ליצור ארכיון דיגיטלי של גיליונות העבר והווה, המוצגים בפורמט הדפוס האותנטי והמלא בדפדפן האינטרנט[2]. עד שנת 2006 הצליחה החברה למכור את הטכנולוגיה לכ-600 מגזינים ועיתונים ברחבי העולם[3]. בהמשך עבר הפרויקט לידי חוקר יהדות ארצות האסלאם באוניברסיטת תל אביב ירון צור, שהשתמש בטכנולוגיה לסריקת עיתונות יהודית בארצות ערב, ובשנת 2004 יזם את הרחבת המיזם לאתר חדש שיכיל עיתונים יהודיים מן העולם כולו.

הפרסומים הראשונים שנכללו במיזם היו כ-33 אלף עמודי העיתון פלסטיין פוסט ובטאוני ארגון "כל ישראל חברים". בשנת 2005 הצטרפה הספרייה הלאומית, שכבר הפעילה בנפרד את מיזם "עיתונות עברית היסטורית" משנת 2003, למיזם העיתונות היהודית[4]. שותף נוסף למיזם הפדרטיבי, היא ספריית כל ישראל חברים בפריז המפתחת באתר את מדורי העיתונים היהודיים בצרפתית, בתיאום עם ארגון הספריות היהודיות באירופה (RACHEL) ועם הספרייה הלאומית של צרפת (BNF).

האתר החל לפעול בשנת 2008, ועם השקתו הרשמית בדצמבר 2010 הוצגו בו כ-400 אלף עמודים של כ-20 עיתונים בשפות שונות[5]. נכון לפברואר 2019, מוצגים באתר למעלה מ-2.5 מיליון עמודים, בלמעלה מ-214,000 גליונות של 213 עיתונים בשפות שונות, בטווח השנים 17832014[6].

טכנולוגיה

עיתוני המאגר נסרקו מהמקור מנייר, מיקרופילם או מיקרופיש, ולאחר מכן הומרו לטקסט באמצעות זיהוי תווים אופטי, על מנת לאפשר חיפוש בטקסט המלא של כל עיתון, כאשר התוצאה מוצגת גם לעיון בדף המקורי כפי שהודפס. בתהליך הסריקה וזיהוי הטקסט נעשה שימוש בתוכנת Active Paper שפותחה על ידי שאול דוק במימון חברת אוליב-תוכנה. עקב התיישנות חלק מהמקורות וקשיים טכנולוגיים, מופיעות טעויות רבות בזיהוי הטקסט ובסֶגמֶנטציה. עם זאת, ההמרה החלקית לטקסט מאפשרת ביצוע חיפוש מהיר של מחרוזות חיפוש ומסייעת רבות למחקר ההיסטוריה היהודית שתועדה בעיתונים השונים במהלך השנים.

באוקטובר 2013 חודש האתר עם ממשק ידידותי יותר המתאים לכל הדפדפנים הנפוצים.

העיתונים

עיתוני המאגר, אשר כוללים עיתונים נדירים שהיו פזורים בעולם ולא התאפשרה אליהם גישה קודם לכן, מהווים מקור מידע רב חשיבות על ההיסטוריה היהודית ועל תרבות יהדות העולם.

המאגר כולל ארבעה מדורים, בהם המדור לעיתונות יידיש, אשר כולל את העיתונים "היינט" ו"דער מאמענט", המדור לעיתונות יהודית בארצות ערב, שמופיעים בו עיתונים שיצאו לאור החל מסוף המאה ה-19 בשפה הצרפתית ובערבית יהודית. שני המדורים הנוספים מתמקדים בעיקר בשפה העברית: "מדור העיתונות העברית במאה ה-19" כולל עיתונים עבריים שיצאו לאור החל משנות ה-50 במאה ה-19 על ידי הזרם המשכילי (המליץ), הזרם האורתודוקסי (הלבנון), ומאוחר יותר, עם הופעת ניצני הלאומיות היהודית, על ידי זרמים שהתמקדו בהתפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל (כגון החבצלת). במדור הרביעי, "עיתונות היישוב ומדינת ישראל", נכללים עיתונים שיצאו לאור ביישוב היהודי בארץ ישראל במאה ה-20 ובמדינת ישראל, רובם בלשון העברית, כולל שני עיתונים גדולים כגון "מעריב" ו"דבר" שאפשרו את העלאתם לאתר[7].

העיתונים היומיים הפעילים, ידיעות אחרונות, גלובס והארץ לא נתנו אישור לסריקת גיליונות העבר שלהם. בשנת 2019, לכבוד יובל המאה להקמת העיתון, הסכימה הנהלת הארץ לאפשר הנגשה של רוב הגיליונות ההיסטוריים לציבור באופן מלא וחינמי. כמו כן הסכימה לאפשר הנגשה לעיתון חדשות, שיצא לאור בין השנים 19841993 והיה בבעלות קבוצת הארץ[6].

רשימת העיתונים והתקופות הזמינים באתר, נכון ליולי 2017:

בעברית:

שם כתב העת/עיתון מקום הפרסום תקופות זמינות באתר[8]
המגיד פרוסיה/ גרמניה/ פולין /אוסטריה 1903-1856
המליץ רוסיה הצארית 1873-1860, 1904-1878
הצפירה פולין/גרמניה 1862, 1906-1874, 1921-1910, 1928-1926, 1931
הלבנון ארץ ישראל/צרפת/פרוסיה/בריטניה 1886-1863
חבצלת ארץ ישראל 1863, 1911-1870
הצבי ארץ ישראל 1902-1884, 1915-1909
היום רוסיה הצארית 1888-1886
השקפה ארץ ישראל 1900-1896, 1908-1902
מוריה ארץ ישראל 1915-1910
המודיע רוסיה הצארית 1915-1910
הזמן רוסיה הצארית 1915-1903
דבר ארץ ישראל נכון לינואר 2019 זמינים באתר גליונות מ-1 ביוני 1925 ועד 30 בדצמבר 1983
מעריב ישראל נכון לינואר 2019 זמינים באתר גליונות מ-15 בפברואר 1948 ועד 31 בינואר 1991. חלק מהגיליונות וחלק מהעמודים שבגיליונות אינם זמינים, למרות שהם מופיעים בטווח השנים.
מחזיקי הדת/קול מחזיקי הדת לבוב-למברג (אוסטריה) בצורה חלקית (1914-1879)
עברי אנכי לבוב, ברודי (אוסטריה) כל שנות קיום העיתון (1890-1865)
הד-המזרח ירושלים, (פלשתינה\ארץ ישראל) כל שנות קיום העיתון (1944-1942, 1951-1949)
הפועל הצעיר ירושלים, יפו-תל אביב 1925-1907 (שנות פרסום: 1970-1907)
דואר היום ירושלים 1936-1919, חלקים מ-1940
על המשמר ארץ ישראל, ישראל 1943-1969
חרות ישראל 1965-1949
המזרחי פולין 1918–1924
המצפה פולין (קרקוב) 1904–1921
הצופה ישראל 1937–1969
העם (רוסיה) רוסיה (מוסקבה) 1916−‏1918
המשקיף ישראל 1938–1948
הכרמל רוסיה (וילנה) 1860–1871
קול העם ישראל 1937–1950
המאסף ירושלים 1896–1914
החרות ירושלים 1909–1917
המאסף (דור 'המאספים') גרמניה 1783–1811
השומר הצעיר ורשה פולין 1927–1939
גן שעשועים גרמניה, פולין 1899–1900
יהודה וירושלים ירושלים 1878-1877
רימון גרמניה 1924-1922
האחדות ירושלים 1914-1910
עמדה תל אביב 1979-1974
הבקר תל אביב (פלשתינה/ארץ ישראל) 1965-1935
שערים תל אביב (פלשתינה/ארץ ישראל) 1960-1934
הצפון חיפה 1927-1926
חזית העם תל אביב (פלשתינה/ארץ ישראל) 1934-1932
העם תל אביב 1931
גלים פולין 1930-1929

בשפות אחרות:

שם כתב העת/עיתון מקום פרסום שפה תקופות זמינות באתר[8]
The Occident and American Jewish Advocate ארצות הברית (פילדלפיה) אנגלית 1869-1843
Bulletin de l'Alliance Israélite Universelle צרפת (פריז) צרפתית 1913-1860
Egyenlőség הונגריה (בודפשט) הונגרית 1982-1944
La Liberté/אלחוררייא טנג'יר בצרפתית וערבית-יהודית 1917-1915, 1922-1921[9][10]
Israël מצרים (קהיר) צרפתית 1932-1922, 1939-1935
Paix et Droit צרפת (פריז) צרפתית 1940-1921
L'Avenir Illustré מרוקו (קזבלנקה) צרפתית 1940-1926
The Palestine Bulletin, The Palestine Post ישראל (ירושלים) אנגלית 1950-1925[11][12]
Noar מרוקו (קזבלנקה) צרפתית 1952-1945
La Voix des Communautés מרוקו (רבאט) צרפתית 1956-1950, 1963-1961
היינט פולין (ווארשה) יידיש 1915–1939
מגיד מישרים/ Le Tétouanais אלג'יריה (אוראן) ערבית-יהודית האלג'יראית 1895–1896
דער מאמענט פולין (ווארשה) יידיש 1910−‏1930
Information Juive אלג'יריה (אלג'יר), צרפת (פריז) צרפתית 1948–1977
אונזער אקספרס פולין (ווארשה) יידיש 1928–1939
דיא ווארהייט ארצות הברית (ניו יורק) יידיש 1905–1919
דער מארגען זשורנאל ארצות הברית (ניו יורק) יידיש 1906–1922
לעבנס-פראגן ישראל יידיש 1951–2014
The Sentinel ארצות הברית (שיקגו) אנגלית 1911–1949
ליטערארישע בלעטער פולין (ווארשה) יידיש 1924–1939
איל פרוגריסו ארצות הברית (ניו יורק) לאדינו 1915–1920
לה אמיריקה ארצות הברית (ניו יורק) לאדינו 1910–1922
B'nai B'rith Messenger ארצות הברית (לוס אנג'לס) אנגלית 1898–1922
דער פריינד סנקט פטרבורג, ווארשה יידיש, אנגלית 1903–1913
קול מבשר רוסיה הצארית (אודסה) יידיש 1862–1870
דער יוד פולין (קרקוב) יידיש 1899–1902
Rozwaga פולין פולנית 1915–1918
פֿאָרװערטס ארצות הברית (ניו יורק) אנגלית, יידיש 1897–1949
Echo Żydowskie פולין (ווארשה) פולנית 1932–1934
מיין רעדנדיקער פילם פולין (ווארשה) יידיש 1937–1938
Jerozolima Wyzwolona פולין (ווארשה) פולנית 1938–1939
Nasza Jurtzenka פולין (לבוב) פולנית 1921–1939
גראָדנער לעבּן פולין יידיש 1938–1939
גראָדנער מאָמענט (עקספרעס) פולין יידיש 1927–1933
דער חבר וילנה יידיש 1929–1939
האַנדעלס וועלט פולין (ווארשה) יידיש 1928–1937
הײַנטיגע נײַעס פולין (ווארשה) יידיש 1929–1939
לאָדזשער וועקער פולין (לודז') יידיש 1928–1934
ראַדאָמער-קעלצער לעבּען פולין (ראדום) יידיש 1928–1939
פרוזשענער לעבן פולין (פרוז'ני) פולנית 1934–1939
דער מחבל פולין (ווארשה) יידיש 1928, 1936-1935
גלובאקער לעבן פולין (גלובוקי) יידיש 1930–1936
Jüdische Wochenpost mit Wirtschaftsblatt פולין (ביילסקו) גרמנית 1934–1939
Hanoar Hacijoni פולין (לבוב) פולנית 1934–1939
Diwrej Akiba פולין (קרקוב) פולנית 1933–1939
OJCZYZNA (המזכיר) פולין (לבוב) פולנית 1881–1892
Trybuna Akademicka פולין (ווארשה) פולנית 1927–1939
Trybuna Tygodnik Radomski פולין (ראדום) פולנית 1936–1939
Zew młodych פולין (לבוב, ווארשה) פולנית 1935–1939
אונזער צייטונג פולין (ביאליסטוק) יידיש 1934–1937
דאָס נייע לעבּען פולין (קאליש) יידיש 1937–1939
דאָס פרייע וואָרט פולין (לבוב) יידיש 1931–1935
די סוחרישע קאָאָפעראַציע פולין (ווארשה) יידיש, פולנית 1931–1939
דער יידישער לאַנדווירט פולין (לבוב) יידיש, פולנית 1933–1939
האַנדעלס וועלט פולין (ווארשה) יידיש 1928–1937
הײַנטיגע נײַעס פולין (ווארשה) יידיש 1929–1939
די וואָג פולין (ווארשה) יידיש 1922
לה לוז ארצות הברית (ניו יורק) לאדינו 1921–1922
גרינינקע ביימעלעך רוסיה (וילנה) יידיש 1914–1939
דער טעגליכער העראלד ארצות הברית (ניו יורק) יידיש 1894–1900
יידישעס טאגעלבלאט ארצות הברית (ניו יורק) יידיש 1909–1922
קיעלצער צייטונג פולין (קילצה) יידיש 1932–1934, 1936–1939
Új Kelet רומניה (קלוז') הונגרית 1940-1918, 1948
אין קאמף פולין (ווארשה) יידיש 1939-1938
ביאליסטאקער טעלעגראף פולין (ביאליסטוק) יידיש 1928
די פאנאראמע פולין (ווארשה) יידיש 1938-1937
מילגרוים גרמניה (ברלין) יידיש 1924-1922
נייער מאָרגען-לעמבערגער טאגבלאט פולין (ווארשה) יידיש 1939-1936
קרעמעניצער לעבען פולין (קרמניץ) יידיש 1939-1932
בלוי ווייס פולין (ברנוביץ') יידיש 1934-1933
דער אמת ארצות הברית (בוסטון) יידיש 1896-1895
כעלעמער פאָלקסבלאַט פולין (חלם) יידיש 1930-1928
לעדער און שיך צייטונג פולין (ווארשה) יידיש 1939-1928
לעמבערגער טאגלבאט פולין (לבוב) יידיש 1932-1931
פֿאַמיליען זשורנאַל ארצות הברית (ניו יורק) יידיש 1912-1911
פינסקער וואָרט פולין (פינסק) יידיש 1938-1931
פיעטרקאווער וועקער פולין (פיוטרקוב טריבונלסקי) יידיש 1939-1927

ראו גם

  • Jrayed- ארכיון עיתונות ערבית בארץ ישראל העות'מאנית והמנדטורית
  • Compact Memory

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מהו עיתון יהודי?, באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
  2. ^ אוליב מקבוצת אלביט הדמיה חתמה על 7 עסקות בהיקף כולל של כ-15 מ' ש' עם חברות בתחום ההוצאה לאור והתקשורת, באתר TheMarker‏, 15 ביולי 2002
  3. ^ גיא גרימלנדגם גוגל מתלהבת מאוליב סופטוואר, באתר TheMarker‏, 18 במאי 2006
  4. ^ אודות השותפים, באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
  5. ^ תום שגב"דבר", הגרסה המקוונת, באתר הארץ, 3 ביולי 2009
  6. ^ 6.0 6.1 רלי כהן, ‏‏אתר העיתונות היהודית ההיסטורית: 2.5 מיליון דפי עיתונים באתר אחד, באתר "אנשים ומחשבים", 17 בפברואר 2019
  7. ^ כרמית ספיר ויץ, היסטוריה בקליק, באתר nrg‏, 28 בדצמבר 2010
  8. ^ 8.0 8.1 רשימת כל העיתונים (ופירוט לכל עיתון, בלחיצה על שמו)
  9. ^ עמוד העיתון "La Liberté", באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
  10. ^ עמוד העיתון "אלחוררייא", באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
  11. ^ עמוד העיתון "The Palestine Bulletin", באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
  12. ^ עמוד העיתון "The Palestine Post", באתר "עיתונות יהודית היסטורית"
אגודת חובבי שפת עבר

אגודת חובבי שפת עֵבֵר הייתה אגודה רשמית שהוקמה בפטרבורג בשנת 1908 ומטרתה הייתה הפצת השפה העברית ודאגה לטיפוח והתפתחות הספרות. סניפים רבים של האגודה נפתחו ברחבי רוסיה והיא עסקה בתחומים רבים של התרבות והשפה העברית, כולל חינוך ופעילות ציונית.

אוי קלט

אוי קלט (בהונגרית - "Új Kelet", פירושו: "מזרח חדש") הוא עיתון ישראלי בשפה ההונגרית, המשכו של עתון יהודי ציוני שהופיע בעבר בשפה ההונגרית בטרנסילבניה, רומניה. העיתון הוא כתב העת הישראלי הוותיק ביותר.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דיגיטציה

דִּיגִיטַצְיָה (או דִּיגִיטִיזַצְיָה, באנגלית: Digitizing או Digitization. על פי האקדמיה ללשון העברית: סִפְרוּת) הוא מונח מתחום המדיה, המתאר הזנה למחשב של תכנים שלא היו בפורמט ממוחשב קודם לכן. לרוב התהליך יוצר קובצי מחשב דיגיטליים ומכאן מגיע שמו של התהליך. לעיתים נחשבים כדיגיטציה גם תהליכי המרת פורמטים ממדיה דיגיטלית אחת לאחרת, כדוגמת תהליך ריפינג, או תהליכים של הכנסת המדיה לאינדקס מוסדר אשר הופך אותה ליותר נגישה לחיפוש ואיחזור.

רבים מארכיוני המדיה בעולם ובהם ארכיון מדינת ישראל, ארכיון עיתונות יהודית היסטורית וארכיון רשות השידור עוברים תהליך של דיגיטציה.

הבקר

הַבֹּקֶר היה עיתון יומי שיצא לאור בין השנים 1934‏-1965, וייצג את השקפת עולמם של הציונים הכלליים.

הד-המזרח

הד-המזרח היה ביטאון ליהדות הספרדית שפורסם בירושלים לפני ואחרי קום המדינה. הופץ בשנים 1942–1944 בעריכתו של אליהו אלישר, ובשנים 1949–1951 בעריכתם של אלישר כעורך ראשי ודוד סיטון כעורך.

גיליונו הראשון יצא לאור ב-10 ביוני 1942. ותדירותו השתנתה במהלך השנים. הוא החל כדו-ירחון עד לחודש פברואר 1944, לאחר מכן הפך לשבועון, עד להפסקה הראשונה של הוצאתו לאור בדצמבר 1944. עם חידוש הוצאתו בינואר 1949 המשיך כשבועון, אולם בשנת 1951 (האחרונה להוצאתו) הופיעו שישה גיליונות בחודשים ינואר, פברואר ויולי, כשהאחרון שבהם יצא ב-20 ביולי 1951, ובמרכזו עידוד ההצבעה לרשימת ספרדים ועדות מזרח – ס"צ (ספרדים ציוניים) לכנסת השנייה.בגיליונות הראשונים היה שמו של כתב העת "המזרח – בטאון ליהדות הספרדית", כשכותרתו מתורגמת לערבית ואנגלית; ומהגיליון שהתפרסם ב-15 בינואר 1943 נקרא כתב העת "הד-המזרח – בטאון ליהדות הספרדית". מרבית גיליונותיו היו בני 16 עמודים.

בגלגולו הראשון של כתב העת כללה המערכת, מלבד את העורך הראשי אליהו אלישר, את אברהם אלמליח ודוד סיטון. בגלגולו השני (משנת 1949) היה סיטון לעורכו השני ונוספו לכתיבה משה כרמון, יוסף יואל ריבלין ושלום שוורץ.

כתב העת התמקד באירועים שפקדו את היישוב היהודי, מדינת ישראל והתנועה הציונית עם התייחסות למיקום החברתי של קהילת היהודים הספרדים והיחס ביניהם לאשכנזים. בנוסף, נבדק מצבם של היהודים בארצות ערב ונתנה התייחסות רבה לתרבות המזרח, ולאנשי הספר והפולקלור הספרדי-יהודי.

הד-המזרח הביא לביטוי של דעות מתונות בנוגע לסכסוך הציוני-ערבי, תוך הדגשת חשיבות הדיאלוג וההיפתחות אל העולם דובר הערבית, שפה המשותפת להם וליהודים הספרדיים, אולם הוא נסגר בשל מחסור במימון, וכתב העת "במערכה", בעריכתו של דוד סיטון, נחשב למעין ממשיכו.

המגיד

"המגיד" היה השבועון הראשון בתולדות העיתונות העברית. הוא יצא לאור בין השנים 1856–1903, תחילה בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית, ואחר כך בברלין, בקרקוב ובווינה.

בין השנים 1856–1880 נערך "המגיד" על ידי אליעזר ליפמן זילברמן ודוד גורדון, בין 1880 לשנת 1886 על ידי דוד ודב גורדון, ובין 1890-1886 בידי דב גורדון בלבד. בשנת 1890 העביר יעקב שמואל פוקס (פוכס) את העיתון מברלין לקרקוב והיה לעורכו, עד שבשנת 1896 מינה לעורך את שמואל מנחם לאזר שערך את העיתון עד ל-1903, עת פוקס הסתבך, נאלץ לעזוב את קרקוב ולסגור את העיתון.הגיליון הראשון של "המגיד" יצא לאור ביוני 1856, לפני חג השבועות, בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית (Lyck; כיום אֶלְק (Ełk) בצפון-מזרח פולין). המילה "עיתון" טרם נוצרה (אליעזר בן יהודה יצר אותה ב-1891), ולכן תואר "המגיד" כ"מכתב קורות הימים". בעמודו הראשון התנוססה ההבטחה:

בגיליון הראשון הפציר העורך במתנדבים לשלוח ידיעות לעיתון: "השמרו בנפשותיכם לבלי לכתוב אלי דבר אף לא חצי דבר מפי השמועה".

דוד גורדון, עורכו השני של המגיד ומתומכי "חיבת ציון", הפך את העיתון לאחת הבמות החשובות של תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ושל התיישבות בארץ ישראל. לאחר מותו של דוד גורדון בשנת 1886 ירדה קרנו של העיתון.

המודיע (רוסיה)

המודיע היה שבועון בעברית שיצא לאור בעיר פולטבה, באימפריה הרוסית בין השנים 1910-1915. עורך ראשי ומו"ל העיתון היה אליהו עקיבא רבינוביץ. העיתון היה מכוון לציבור האורתודוקסי, בעיקר בעיר פולטבה ומחוזה. הגיליון האחרון בעברית יצא לאור באוגוסט 1914, ולאחר הפסקה של כחודשיים החל לצאת באוקטובר בשפת היידיש, עקב אילוצים כלכליים וכן בעקבות המלחמה העולמית שפרצה.

העיתון היה ממשיכו של הירחון הפלס שהוצא לאור גם על ידי א"ע רבינוביץ בין השנים 1900-1905. גליונות העיתון בדרך כלל נפתחו על ידי מאמרים מפרי עטו של רבינוביץ עצמו. רוב גליונות העיתון היו בני 12 עד 16 עמודים. בעיתון היו כמה מדורים, בין היתר התפרסמו שם מאמרי דעות, חדשות, פרסומות וכו'.

המליץ

המליץ היה כתב עת עברי שיצא לאור ברוסיה בין השנים 1860–1904, תחילה במתכונת של שבועון, ומ-1886 כעיתון יומי. העיתון נכתב בשנתו הראשונה בעברית ובגרמנית באותיות עבריות.

העם (רוסיה)

הָעָם היה שבועון ויומון עברי שראה אור במוסקבה בין השנים 1916–1918. הוצאת העיתון חידשה את הופעת העיתונות העברית ברוסיה לאחר שזו נאסרה ב-1915 ברחבי האימפריה הרוסית.

הצופה

הצופה היה יומון ישראלי בעל אופי דתי-לאומי שיצא לאור במשך 71 שנה, מ-1937 ועד 2008, אז התמזג עם העיתון מקור ראשון.

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

יומן (מגזין חדשות)

"יומן" היה משדר החדשות ששודר בערוץ הראשון הישראלי מדי יום שישי בערב, והיווה את יומן החדשות השבועי של הערוץ.

ירון צור

ירון צור (נולד ב-19 ביוני 1948) הוא ממקימי האוניברסיטה הפתוחה, פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב, בעבר ראש בית הספר למדעי היהדות. מומחה לתולדות יהודי ארצות האסלאם, מחלוצי ה-Digital Humanities בישראל ומייסד האתר "עיתונות יהודית היסטורית".

לה ליברטה

לה ליברטה (בצרפתית: La Liberté; במרוקאית יהודית: אלחוררייא; בעברית: החירות) היה עיתון שבועי יהודי-מרוקאי דו-לשוני שיצא לאור בטנג'יר בשנים 1914-1922. העיתון יצא לאור במקביל במהדורה צרפתית ובמהדורה ערבית-מרוקאית יהודית הכתובה באלפבית עברי.

עורך ומייסד העיתון היה שלמה בן חיון, עיתונאי יהודי-מרוקאי אשר ערך קודם לכן מספר עיתונים, בהם העיתון Le Reveil du Maroc (יצא לאור בשנים 1883-1903; נוסד על ידי עו"ד אברהם לוי-כהן). בנוסף לו, כתבו בעיתון באופן קבוע מספר פובליציסטים שונים, ביניהם ד"ר ישראל מני, יליד חברון שהגיע לטנג'יר לעסוק בעריכת דין.

העיתון הכריז על עצמו כ"מייצג האינטרסים היהודיים במרוקו". הוא הרבה לעסוק בנושאים הקשורים ליהדות מרוקו ובמיוחד ליהדות טנג'יר. העיתון עסק גם בעניינים הקשורים ביהדות העולם, בהתפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל ובסוגיות עולמיות, כולל דיווחים באשר למלחמת העולם הראשונה שהתרחשה במהלך שנות קיום העיתון. לאורך שנותיו העיתון נקט בעמדה פרו-צרפתית ברורה ואף קיבל מימון חלקי מהרשויות הצרפתיות במרוקו, והעיתון יצא נגד התעמולה הענפה של גרמניה והאימפריה העות'מאנית במרוקו באותן שנים. לעיתון היה יחס חם ואוהד לציונות ולבניין היישוב היהודי בארץ ישראל.

עם פטירתו של שלמה בן חיון ב-1921, גברו הקשיים הכלכליים של העיתון והוא פסק מלהופיע בשנת 1922.

בשנות האלפיים העיתון עבר סריקה והועלה לרשת האינטרנט כחלק מפרויקט עיתונות יהודית היסטורית. נכון לשנת 2014 נסרקו גליונות העיתון שיצאו לאור בין השנים: 1915-1917 ו-1921-1922. עבור שנים אלו נסרקו לאתר הן המהדורה הצרפתית והן המהדורה המרוקאית יהודית של העיתון.

מחזיקי הדת (עיתון)

מחזיקי הדת היה עיתון שנוסד על ידי הרב שמעון סופר בלמברג בשנת 1879, והופיע מאז בגלגוליו השונים עד ימי תחילת מלחמת העולם הראשונה (1914). העיתון סיקר את חיי היהדות האורתודוקסית בלבוב (למברג) וגליציה בכלל.

העיתון יצא לאור ביוזמת רבי יהושע רוקח ומטעם ארגון "חברת מחזיקי הדת" של חסידות בעלז. עד לשנת 1886 הופיע העיתון כדו-ירחון בשם "מחזיקי הדת", ובשנים 1886–1895 הופיע בדרך כלל אחת לשבוע תחת שני שמות שונים: "מחזיקי הדת" ו"קול מחזיקי הדת" - ככל הנראה משום שהמייסדים לא הצליחו לקבל רישיון מהממשלה האוסטרו הונגרית להוצאה תדירה של שבועון. את העיתון ערכו יהושע ליפסקר ויהודה קרונגולד.

העיתון היה בין הראשונים שיצאו מחוגי האורתודוקסיה. באותה תקופה נפוצו עיתונים משכיליים רבים, והעיתון יצא כמעין תגובה וניסיון להילחם במתחדשים. הוצאת העיתון לוותה בביקורת וחשש מצד חלק מהציבור האורתודוקסי דאז, שעדיין ראו בעצם מושג העיתונות מקור לליצנות וקלות ראש. כך למשל מסופר שרבי יהודה אריה ליב אלתר (ה"שפת אמת") הורה להזמין שני עותקים מהעיתון בעקבות בקשתו של רבי יהושע רוקח, אך ציווה לשרוף אותם מיד עם הגיעם לביתו.בשנותיו הראשונות התמקד העיתון בסקירת חיי הדת בלבוב. במרוצת הזמן החל לעסוק גם בנעשה בעולם, ומדי פעם פורסמו בו פיליטונים, מאמרים פוליטיים ודברי פולמוס בחלק התחתון של הדף, תחת כותרות כגון "משיב כהלכה" או "שאלת חכם אחד מרעהו על דבר חבורה קדושה מחזיקי הדת ותשובתו הרמה". מעת לעת פורסמו גם שירים, כגון שיר ליום חתונה בבית המלוכה בבלגיה, שיר מבדח על המן הרשע וכן פואמה אודות רדיפות היהודים כמו כן פורסמו בו בשנים תרנ"ו-תרנ"ז סיפורים היסטוריים שתורגמו מהשבועון החרדי בפרנקפורט "דער איזראעליט".כותבי העיתון לא הזדהו בדרך כלל בשמם, וחתמו בראשי תיבות, אם כי לאורך השנים חתמו יותר ויותר כותבים בשמם המלא. עם הכותבים שהרבו לכתוב בעיתון נמנו משה אריה ליב הארמעלין (בכינויו מאל"ה, 1893-1826), והעיתונאי מרדכי וייסמן-חיות (בכינויו מו"ח, 1831-1914).

כל גיליון הכיל שמונה עמודים, ובעמוד הראשי הופיע דרך קבע "אזהרה ובקשה": "לנהוג כבוד בזה המ"ע כמו בכל ספרי הקודש, ושלא לנהוג בהם מנהג חול ח"ו, רק לאספם ולשמרם. וכאשר יתרבו העלים יתנו הקוראים הנכבדים לכרוך אותם". בשנת 2011 הועלו רוב גליונות העיתון לאתר עיתונות יהודית היסטורית.

מספר כתבי עת נוספים יצאו בשם זה, בהם הירחון "קול מחזיקי הדת" שיצא בירושלים על ידי חסידות בעלזא בשנים תשל"ח-תשל"ט. הירחון יצא בפורמט של מגזין עבה, וכלל חמישה גיליונות. המשכו בירחון "המחנה החרדי".

נדיה יהודה

נדיה יהודה (1883–24 בינואר 1962) הייתה פעילה ציונית וחלוצה, אשר עלתה משיקגו שבארצות הברית לנהלל, המושב הראשון. פעלה כאשת יחסי ציבור וגיוס כספים בתנועה הציונית בתקופת המנדט ובשנים הראשונות לאחר קום מדינת ישראל.

עברי אנכי

"עברי אנֹכי" (בתעתיק לועזי: Ibri Onochi וכן Ibri Anochi) היה שבועון יהודי בשפה העברית שראה אור בגליציה, תחילה בעיר למברג (לבוב) ומאוחר יותר בברודי, בין השנים 1865–1890. "עברי אנכי" היה אחד מעיתוני ההשכלה החשובים באותה תקופה.

את העיתון ערך ברוך וֶרבֶּר (ווערבער), חניך ההשכלה מגליציה, בין השנים 1865–1876, ואחריו כיהן כעורך בנו יחידו, יעקב ורבר, בשנים 1876–1890. הוא פורסם מדי שבוע תחת השמות המתחלפים "עברי אנכי" ו"העברי", מאחר שהיה קל יותר להשיג אישור ממשלתי עבור הוצאת שני דו-שבועונים נפרדים מאשר להוצאת שבועון. מקור שמו הוא תשובתו של יונה הנביא לשאלת מלחי הספינה הסוערת שאיימו להטביעו: "מה ארצך ואי מזה עם אתה"? –"ויאמר אליהם: עברי אנכי, ואת ה' אלהי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה" (יונה א, ט).

הופיע גם בעשרים וששה כרכים שנתיים. בפתח הכרך הראשון נכתב כי עיקר מטרת העיתון היא לעודד את השימוש בשפה העברית כשפת הלאום היהודי, ולפרסם את הנעשה בעולם ובעיקר בעולם היהודי. העיתון שימש רוב שנותיו כשופר גליצאי פנימי ולכן מהווה עדות נאמנה לקורות היהודים בגליציה.

לאורך שנות קיומו ניהל העיתון פולמוסים רבים עם כתבי עת מאותה תקופה, בכללם "המבשר", "המליץ", "הלבנון", ו"קול מחזיקי הדת". לרוב נקט העיתון בעמדות נחרצות בעד ערכי ההשכלה ונגד היהדות האורתודוקסית והחסידות. כמו כן עסק רבות בשאלת ההתיישבות בארץ ישראל, שעלתה במיוחד לאחר הופעתה של תנועת חיבת ציון בשנות ה-80 של המאה ה-19. בהתאם להשקפתו של העורך ורבר, העיתון נהג למתוח ביקורת חריפה למדי על התנועה, אך בד בבד הופיעו בו גם עמדותיהם של תומכי "חיבת ציון", שנבלעו בדרך כלל בין היתר במאמרים שצידדו בהגירה לארצות הברית.

בין מדוריו הקבועים היו ביקורות ספרים, ביוגרפיות, "ענייני המדינה", ודיווחים מהנעשה בקהילות היהודיות בעולם. עם כותביו הבולטים נמנו שלמה בובר, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מרדכי דוד ברנדשטטר, אברהם בר גוטלובר, אייזיק מאיר דיק, ש"י איש הורוויץ, אברהם משה לונץ, יהושע מזח, פביוס מיזס, שלמה מנדלקרן, נחום סוקולוב, נתן נטע סמואלי, יצחק קמינר ויהושע השל שור.

בשנת 2011 הועלו כרכי העיתון במלואם לאתר עיתונות יהודית היסטורית.

שערים

שערים היה עיתונה היומי של מפלגת פועלי אגודת ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.