עירית לינור

עירית לינוּר (נולדה ב-18 באוקטובר 1961) היא סופרת, מתרגמת, תסריטאית, במאית, פובליציסטית ושדרנית רדיו ישראלית.

עירית לינור
עירית לינור, 2008
עירית לינור, 2008
לידה 18 באוקטובר 1961 (בת 57)
מדינה ישראל  ישראל
עיסוק סופרת, עיתונאית ושדרנית רדיו

ביוגרפיה

לינור נולדה וגדלה בתל אביב. שירתה בצה"ל כקצינה בחיל התותחנים. בעלת תואר ראשון בפילוסופיה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת תל אביב.

קריירה

לינור פרסמה טור קבוע בשבועון "כותרת ראשית" שיצא לאור באמצע שנות השמונים. עם סגירתו עברה לכתוב בעיתון "חדשות" עד סגירתו ב-1993. לאחר מכן כתבה את הטור הסוגר של "מוסף הארץ". בשנת 2017 שבה לכתוב מפעם לפעם במוסף "הארץ", אך החליטה לעזוב מאוחר יותר באותה שנה.

ספרה הראשון הוא "שירת הסירנה", שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ, עת נשארה בין תושבי תל אביב שלא ברחו מהעיר. הספר, שיצא בשנת 1991 בהוצאת זמורה-ביתן, נמכר בעשרות אלפי עותקים. בשנת 1994 יצא לאקרנים הסרט "שירת הסירנה" שמבוסס על הספר. לינור כתבה את תסריטו.

ספרה השני, "שתי שלגיות", מספר על צלמת שמוצאת את עצמה מעורבת בפרשת רצח.

בשנת 1996 יצא ספרה השלישי, "הבלונדינית הסודית", אוסף טורים שכתבה במסגרת העיתונים "כותרת ראשית", "חדשות" ו"הארץ". הספר יצא לאור בהוצאת זמורה ביתן.

ספרה הרביעי, "הסנדלרית", מתרחש על רקע חיי הזוהר של אנשי התקשורת המשודרת. ספרה החמישי, "בנות בראון", הפך לסדרת טלוויזיה, שלה כתבה לינור את התסריט. עלילתו מתרחשת מאמצע שנות השמונים עד ראשית שנות התשעים, במושב חקלאי פושט רגל. עורך דין ממולח מוביל את התושבים למכירת קרקעות, בעודו מחזר אחר הבת הצעירה במשפחה.

ב-2014 התפרסם הספר השישי של לינור, "גברת ורבורג". הספר, כמו קודמיו, נמכר בלמעלה מ-20,000 עותקים. זכה לתעודת "ספר הזהב" מטעם התאחדות המו"לים ובפרס סטימצקי לארבעת הסופרים שספריהם היו הנמכרים ביותר בשנה הקודמת.

לינור מגישה בקביעות את התוכנית "המילה האחרונה" ב"גלי צה"ל". תחילה שידרה את התוכנית עם אורי אורבך ובהמשך עם שדרנים אחרים. ממרץ 2018 היא משדרת כשלצדה קובי אריאלי. בשנת 2016 זכתה בפרס מפקד גלי צה"ל על המשדר המיוחד "שנה למותו של אורי אורבך ז"ל".

בשנת 2000 זכתה בסכום של 250,000 ש"ח בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר". זו הייתה זכיית שיא בתוכנית עד אז.

בשנת 2009 כתבה וביימה את הסדרה "מה שנחוץ לרווק", המבוססת על "גאווה ודעה קדומה", שאותו תרגמה לינור לעברית.

ב-2016 נענתה לבקשתו של רן שריג כששיחקה את גרושתו בסדרה "מסובך". ב-2018 שיחקה בתפקיד אורח בתור מפקדת קרקל בעונה השנייה של הסדרה "לצבי יש בעיה".

הייתה חברת פאנל קבועה והגישה לסירוגין את התוכנית "הפטריוטים", ששודרה בערוץ 20 בשנים 2014–2018.

דעותיה וסגנונה

לינור ידועה בדעתנותה במגוון נושאים על סדר היום, ובסגנונה המושחז, החריף וההומוריסטי, תוך סירוב להתיישר עם כללי התקינות הפוליטית.[1] היא מפרסמת את עמדותיה גם בעמוד הפייסבוק שלה, שלו כששים אלף עוקבים. בתחילת דרכה התקשורתית הייתה שמאלנית ופמיניסטית, בעלת השקפה ציונית. במהלך השנים שינתה את דעותיה וכיום מזוהה כימנית וכשמרנית. את השינוי הזה זוקפת לינור לכישלונו של מחנה השמאל לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כמו גם לעוינות הבלתי מתפשרת של הצד השני. מבחינה כלכלית לינור הגדירה עצמה תמיד כימנית. היא מתנגדת לתמיכה ממשלתית באמנים, בנימוק שאין זכות קיום לתרבות שאינה מצליחה להחזיק את עצמה בעזרת העניין שהיא יוצרת בציבור,[2] אך מבחינה חברתית היא מביעה הזדהות עם גוש השמאל.[3]

ב-2002 התפרסמה חליפת מכתבים[4] בין לינור ובין המוציא לאור של עיתון "הארץ", עמוס שוקן, שבה תקפה את עמדתו של העיתון כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והאשימה אותו באנטי-ציונות ואנטי-פטריוטיות. בראיון לגלובס בשנת 2014 הכריזה כי "הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים".[5] לינור מתנגדת לתנועת הקומוניזם, שאותה תיארה כ"תנועה הכושלת ביותר מבחינה כלכלית וחברתית והרצחנית ביותר מבחינה אנושית",[6] ולציון יום הפועלים ב-1 מאי.

במהלך השנים חל שינוי גם בדעותיה של לינור בנושא הפמיניזם. היא התבטאה נגד שילובן של נשים בתפקידים קרביים בצה"ל. בכמה הזדמנויות מתחה ביקורת על החוק למניעת הטרדה מינית ועל מקרים שבהם נשים האשימו גברים בכך שהטרידו אותן. לדבריה, "אם נשים מבקשות להשתלב בשוק העבודה בשוויון מוחלט, הן צריכות לדעת לא לקרוס אם העירו להן הערה לא יפה. אי אפשר גם להיות כלנית עדינה וגם להסתער על מחבלים בגבול מצרים. אי אפשר מצד אחד לעודד נשים לחגוג את המיניות שלהן כרצונן, ומצד שני, אם הן מתעוררות שיכורות ליד גבר, שלולא שכרותן לא היו נכנסות איתו למיטה - לצעוק מייד 'נאנסתי'. זה מקל שבלתי אפשרי לאחוז בשני קצותיו".[3] בשנת 2011, לאחר שהאוניברסיטה העברית הסכימה לפצות את אורטל בן דיין בגין יחסיה עם מרצה אמרה עליה לינור בשידור: "הסטודנטית, שאינה קטינה ואינה ילדה בת יומה, ניהלה רומן עם המרצה הנשוי שלה. בלקסיקון שלי קוראים לזה 'זונה'". לאחר שבוע התנצלה על השימוש בביטוי 'זונה'. בן דיין תבעה את גלי צה"ל ואת משרד הביטחון, והתביעה יושבה בהסדר שכלל פיצוי של 38,000 ש"ח והקראת התנצלות בשידור.[7][8]

לינור מתנגדת להליכי פונדקאות שאותם היא מגדירה "שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה".[9] היא כתבה שלכל ילד ישנה זכות בסיסית לאם, ולכן אין להקים מלכתחילה תא משפחתי שבו האם אינה קיימת. תחת זאת הציעה אופציות חלופיות כמו הורות משותפת.[10]

על המחאה החברתית (2011) אמרה שהיא תופעה שבה "מסביב לגרעין קטן של דרישות הגיוניות צמחה מעטפת גדולה מדי של מפונקים".[11]

בדצמבר 2017 הושעתה למשך שבוע משידור בגלי צה"ל לאחר שכינתה בשידור את הנשיא ריבלין "חתיכת חצוף" ו"פוליטיקאי כושל ביותר", לאחר שדברים של ריבלין פורשו בתקשורת כתמיכה בהפגנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו.[12] ההשעיה ספגה ביקורת מהימין בטענה שביקורת דומה משמאל לא טופלה באופן דומה. שר החינוך נפתלי בנט הודיע שלא יתראיין בגל"צ עד שלינור תחזור לשדר.[13]

ספריה

תרגומים

טלוויזיה וקולנוע

בימוי ותסריט

  • חתולות הרעם, מתוך סיפורים קצרים על אהבה (1998)
  • משמורת (2006)
  • מה שנחוץ לרווק (2009)
  • בנות בראון (2002), מבוסס על רומן פרי עטה

תסריט

  • שירת הסירנה (1994), מבוסס על רומן פרי עטה
  • חתונת השנה (1998)

משחק

  • מסובך (2016)

חיים פרטיים

בשנת 1997 נישאה לאלון בן דוד, הפרשן הצבאי של חדשות 10, וב-2000 נולדה בתם. ב-2006 השניים התגרשו. לינור מתגוררת בתל אביב. אחיה של לינור, אייל, היה נגן בס בלהקת פופלקס.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביה:

הערות שוליים

  1. ^ איתי שטרן, מגדר זה פח ול"הארץ" יש מדיניות שטעטל: שיחה נעימה עם עירית לינור, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2016
  2. ^ צור ארליך, "תרבות גבוהה וסנטימנט נמוך" השילוח גיליון 15 עמודים 11–14, יוני 2019 (לא מופיע במהדורה המקוונת)
  3. ^ 3.0 3.1 נעמה לנסקי, ‏הכל דיבורים, באתר ישראל היום, 15 במרץ 2018
  4. ^ מרב יודילוביץ', עירית לינור: "הארץ" - לא ציוני, באתר ynet, אפריל 2002
  5. ^ מיה סלע, ‏עירית לינור: "הארץ הזו לגמרי שלנו, הערבים הם הכובשים", באתר גלובס, 8 בפברואר 2017
  6. ^ במאי 1 במאי 2016, בעמוד הפייסבוק של עירית לינור
  7. ^ אמילי גרינצווייג, גל"צ תפצה סטודנטית שעירית לינור כינתה "זונה", באתר הארץ, 26 בינואר 2012
  8. ^ אורן פרסיקו, ענייני מגעילות, באתר העין השביעית, 26 בינואר 2012
  9. ^ עירית לינור, חוק הפונדקאות: שעבוד נשים וסחר בילדים בחסות המדינה, באתר מידה, 18 ביולי 2018
  10. ^ עירית לינור שוב שברה את ליבי, www.haaretz.co.il (בעברית)
  11. ^ ליאור יניב, ‏עירית לינור: המחאה? חבורת מפונקים שחשבו שיוכלו לשכור דירה בלי שותפים במרכז ת"א באלף ש' בחודש, באתר גלובס, פברואר 2012
  12. ^ רן בוקר, "ריבלין חתיכת חצוף": עירית לינור הושעתה מגל"צ, באתר ynet, 27 בדצמבר 2017;
    עירית לינור על הרחקתה משידור בגלי צה"ל: "האם זאת תגובה הולמת? לדעתי לא", באתר מעריב השבוע, 28 בדצמבר 2017
  13. ^ רן בוקר, בנט: לא אתראיין בגל"צ עד חזרת עירית לינור לשידור, באתר ynet, 28 בדצמבר 2017.
18 באוקטובר

18 באוקטובר הוא היום ה-291 בשנה (292 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 74 ימים.

אורטל בן דיין

אורטל בן דיין (נולדה ב-12 ביולי 1981) היא אשת תקשורת, סוציולוגית, אקטיביסטית פמיניסטית מזרחית, בלוגרית, ומעצבת אופנה ותכשיטים.

התפרסמה לראשונה במסגרת תביעה שלה נגד האוניברסיטה העברית בגין הטרדה מינית, אשר הביאה לשינוי התייחסותה של האוניברסיטה ליחסים בין סגל לסטודנטים, וכן את אופן הטיפול בתלונות סטודנטים על הטרדה מינית מצד חברי סגל. לאחר מכן השתתפה בתוכניות אקטואליה ובידור וכן השתתפה כדיירת בבית האח הגדול. בן דיין פעילה בסוגיות חברתיות ופוליטיות וכותבת עבור "כתב העת את" בנושאי פוליטיקה וחברה.

בנות בראון

בנות בראון הוא רומן מאת העיתונאית והסופרת עירית לינור שיצא לאור בשנת 2002. הספר מספר אודות ההתרחשויות במושב הדמיוני כפר אילן מאמצע שנות השמונים עד ראשית שנות התשעים, וסובב סביב משפחת בראון, משפחה ממקימי המושב, שנמצא על סף פשיטת רגל, ונתונה בקרע בין חבריה הוותיקים במושב. "בנות בראון" הפך בהמשך לסדרת טלוויזיה בשמונה פרקים (כמספר הפרקים בספר) במסגרת "שידורי קשת" בערוץ 2.

גדעון לוי

גדעון לוי (נולד ב-2 ביוני 1953) הוא עיתונאי ופובליציסט ישראלי המזוהה עם השמאל הרדיקלי, חבר מערכת היומון "הארץ".

בעל טור שבועי בשם "אזור הדמדומים", המסקר מאז שנת 1988 את האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, בדגש על השפעת פעולותיה של מדינת ישראל, ובעיקר של צה"ל ושל המתנחלים, על אוכלוסייה זו. על פעילותו העיתונאית זכה לוי בכמה פרסים, ומאידך ספג ביקורת קשה. מופיע בטלוויזיה בישראל כמראיין, כחבר פאנל וכמשתתף בתוכניות דוקו-ריאליטי.

הילה פלדמן

הילה פלדמן (נולדה ב-10 ביוני 1979) היא שחקנית ישראלית.

המילה האחרונה

המילה האחרונה היא תוכנית אקטואליה פובליציסטית ישראלית יומית המשודרת ברדיו בימים א'-ד' בגלי צה"ל.

הפטריוטים

הפטריוטים היא תוכנית אקטואליה שמשודרת מידי ערב בשעה 21:00 בערוץ 20 בהגשתו של ינון מגל. בין השנים 2014–2018 שודרה התוכנית מדי ערב בשעה 22:00, בהנחיית אראל סג"ל ועירית לינור, וכן הונחתה תקופה על ידי אלירז שדה, אטילה שומפלבי ושרה ב"ק. התוכנית ירדה מהאוויר ב-24 ביולי 2018 ושבה לשדר ב-23 ביוני 2019 בהגשתו של ינון מגל.

תחילה שודרה התוכנית מאולפני ynet בשעה 21:00, ובהמשך עברה לשדר מאולפני "מזמור הפקות". לאחר מכן שודרה התוכנית מאולפני מימד.

הפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ'

הפרס הישראלי לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ' הוא פרס שנתי אותו העניקה האגודה לזכות הציבור לדעת בין השנים 2000 ו-2015. הפרס הוענק לשני אישים שבעיני האגודה "הרימו תרומה אמיצה, איכותית ומשמעותית במיוחד לביקורת התקשורת בישראל".גובה הפרס היה 5,000 דולר, והוא נתרם על ידי בני הזוג נירה וקנת' אברמוביץ'.

חדשות (עיתון)

חדשות היה עיתון יומי שיצא לאור בישראל בין השנים 1984–1993.

כותרת ראשית (שבועון)

כותרת ראשית היה שבועון חדשות ישראלי בעריכת נחום ברנע ותום שגב שיצא בשנים 1982–1988. השבועון חדל להופיע לאחר שהעיתון "דבר" נקלע לקשיים וחדל לממן את חלקו בהוצאתו לאור. בעקבות כך החליטו גם "ידיעות אחרונות" וחברת "כלל" למשוך ידם ממימון העיתון והוא נסגר.

בין הכותבים בשבועון היו דן בן אמוץ, אפרים סידון, דורון רוזנבלום, גבי ניצן, ארי שביט, מנחם פרי, דב אלפון, אהוד אשרי, נרי ליבנה, עירית לינור, שלמה אברמוביץ' ואבנר אברהמי (סגן-עורך ומעצבו הראשון). בראשית ימיו שכנה מערכת

השבועון בירושלים וב-1986 עברה לתל אביב.

"כותרת ראשית" התאפיין בכתיבה פוליטית או חברתית מעמיקה ופרסם תחקירים בנושאים כלכליים, חברתיים וצבאיים לצד עיסוק מעמיק בתרבות.

ליאת רון

ליאת (לאה) רון טרייביטש (נולדה ב-25 במאי 1968) היא עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית העוסקת בנושאים כלכליים וחברתיים. רון כותבת בעיתון גלובס, פרשנית בתוכניות אקטואליה, ומגישה תוכניות ברדיו האזורי. בעבר לימדה בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל.

מה שנחוץ לרווק

מה שנחוץ לרווק היא סדרת טלוויזיה ישראלית בת ששה פרקים שכתבה וביימה עירית לינור. הסדרה המבוססת, באופן כללי, על עיקרי עלילת הספר "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטן, שיצא לאור מחדש, בתרגום לעברית של לינור בשנת 2008.

הסדרה עוסקת במערכת יחסים בין אלונה שדה, בת למשפחת בעלי צימרים בעמוקה, לבין נמרוד ארצי, צעיר עשיר בן למשפחה עשירה שבא להתארח עם חברו ואחותו בצימרים. אלונה מייצגת בסדרה את אליזבת בנט, וארצי, כנרמז משמו, את מר דארסי. דמויות נוספות תואמות במידה כללית לדמויות בספר "גאווה ודעה קדומה".

שמה של הסדרה מבוסס על המשפט הפותח את הספר בתרגומה של לינור:

כלומר, מה שנחוץ לרווק הוא רעיה.

משמורת (סדרת טלוויזיה)

משמורת היא סדרת דרמה ישראלית שכתבה הסופרת והעיתונאית עירית לינור. סדרת הטלוויזיה עוסקת במשפחת ברג: האב (נתן דטנר) ושלושת ילדיו (הילה פלדמן, יונתן ברק ודניאלה קרטס).

סיפור בהמשכים

סיפור בהמשכים הוא רומן או נובלה, המופיע כסדרה מתמשכת בכתב עת או באתר אינטרנט, כאשר כל פרק מופיע זמן מה לאחר הפרק הקודם. לרוב, לאחר פרסום הסדרה יוצא הסיפור לאור בדפוס כספר בפני עצמו. בדרך כלל נכתב כל הסיפור על ידי סופר יחיד, אולם בסדרות המתפרסמות באינטרנט נוצר ז'אנר שבו קהל הקוראים משתתף בכתיבת הפרקים הבאים של הסיפור. טכניקת הסיפור בהמשכים משמשת גם ככלי חינוכי, בבתי הספר ובגני הילדים, שבהם מוקראים סיפורים מעת לעת, כחלק בלתי נפרד משיעורי העשרה וספרות.

עמוס שוקן

עמוס שוקן (נולד ב-6 בדצמבר 1944) הוא איש עסקים ישראלי, העומד בראש קבוצת הארץ, משמש כמוציא לאור של עיתון "הארץ", בנו של העורך והמו"ל הקודם של העיתון, גרשום שוקן. בבעלותה של "קבוצת הארץ" נמצאות "הוצאת עיתון הארץ בע"מ" ו"רשת שוקן", שמוציאה לאור מקומונים רבים.

קובי אריאלי

יעקב (קובי) אריאלי (נולד בכ' בתמוז תשל"ב, 1 ביולי 1972) הוא סאטיריקן, סטנדאפיסט, עיתונאי, פובליציסט, איש טלוויזיה ורדיו חרדי-מודרני.[דרוש מקור]

רוני הדר

רוני הדר (נולדה ב-25 ביולי 1982) היא שחקנית ישראלית.

שירת הסירנה (ספר)

שירת הסירנה הוא ספרה הראשון של הסופרת הישראלית עירית לינור שיצא לאור בשנת 1991 בהוצאת זמורה-ביתן. הספר נכתב בהשראת תושבי תל אביב שלא עזבו את העיר בתקופת מלחמת המפרץ. הספר היה רב-מכר ונמכר בעשרות אלפי עותקים ובשנת 1994 קיבל עיבוד לסרט קולנוע עם תסריט שאותו כתבה הסופרת בעצמה.

שירת הסירנה (סרט)

שירת הסירנה הוא סרט קולנוע ישראלי מסוגת הקומדיה הרומנטית, בבימויו של איתן פוקס ובהפקת יונתן ארוך, אשר יצא לאקרנים בשנת 1994. הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם שכתבה עירית לינור.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.