עיקרי האמונה היהודית

עיקרי האמונה היהודית הם קבוצה של אמונות שפרשני היהדות והוגיה מתקופות שונות ייחסו להן מעמד מרכזי יותר מאשר לאחרות. בעיקר בימי הביניים חוברו כמה חיבורים בנושא זה. אף אחד מהם לא הפך לקאנוני כמעמדם של חיבורים דומים בנצרות ובאסלאם; אולם עיקרי האמונה נחשבים כמסגרת התוחמת ומגדירה את הדת היהודית.

בין מוני העיקרים: פילון האלכסנדרוני, רבי חננאל בן חושיאל, רב סעדיה גאון בפירושו לתורה (מונה 10 עיקרים), רמב"ם בפירושו למשנה (מונה 13 עיקרים[1]), רבי חסדאי קרשקש (מונה 6 עיקרים), ורבי יוסף אלבו (מונה 3 עיקרים). גם החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי קבע עיקרים (מניינו כלל 10 עיקרים).

מניין העיקרים שמנה הרמב"ם הוא המוכר והמקובל ביותר. אף שמבחינה טכנית לא התקבע מעולם רשמית בספרי הלכה וכדומה, קיבל בפועל מעמד מחייב וכיום נחשב ככזה בעיני הרוב המוחלט של היהדות האורתודוקסית.

יש מעיקרי האמונה שנקבעו על ידי הרמב"ם אשר מוני עיקרים אחרים חלקו עליהם. כך, למשל, האמונה לפיה יש לאלוהים גוף נחשבת על ידי הרמב"ם כמנוגדת ליסוד האמונה היהודית, והוא אף פסק שהמאמין בזה אין לו חלק בעולם הבא; אבל הראב"ד סבר שהמאמין בכך, אף שהוא טועה, אינו מאבד בכך את זכותו לחיי העולם הבא[2].

העיקרים לפי פילון האלכסנדרוני

הראשון שחיבר עיקרים לתורה היה הפילוסוף פילון האלכסנדרוני, אשר מונה חמישה עיקרים[דרוש מקור]:

  1. מציאות ה'
  2. אחדות ה'
  3. בריאת העולם
  4. היות האדם נוצר יחידי
  5. השגחת ה' בכל הבריאה

יסודות התורה אצל חז"ל

גם אצל חז"ל ניכר הניסיון לקבוע יסודות לתורה. מפורסמים דברי הלל הזקן ורבי עקיבא, שראו בפסוק ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה (בבלי, שבת ל"א). פחות מפורסמים הם דברי בן עזאי שטען כנגד רבי עקיבא חברו: ""זה ספר תולדות אדם" זה כלל גדול מזה"[3]. רבי שמלאי (בבלי, מכות כ"ד) במאמר אגדי קבע שדוד העמיד את התורה על 11 עקרונות מוסריים, ישעיה על 6, מיכה על 3, ישעיה (במקום אחר) על 2, ועמוס על עיקרון אחד (ולדעה אחרת - חבקוק הוא זה שקבע עיקרון בסיסי אחד).

בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב[4]: מזמור לדוד, ה' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך. הולך תמים – זה אברהם, דכתיב "התהלך לפני והיה תמים"[5]. ופועל צדק – כגון אבא חלקיהו. ודובר אמת בלבבו – כגון רב ספרא. לא רגל על לשונו – זה יעקב אבינו, דכתיב[6] "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע". לא עשה לרעהו רעה – שלא ירד לאומנות חבירו. וחרפה לא נשא על קרובו – זה המקרב את קרוביו. נבזה בעיניו נמאס – זה חזקיהו המלך, שגירר עצמות אביו במטה של חבלים. ואת יראי ה' יכבד – זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו "אבי אבי, רבי רבי, מרי מרי". נשבע להרע ולא ימיר כר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן "אהא בתענית עד שאבוא לביתי". כספו לא נתן בנשך – אפילו בריבית עובד כוכבים. ושוחד על נקי לא לקח – כגון ר' ישמעאל בר' יוסי כתיב. [...]

בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב[7]: הולך צדקות – זה אברהם אבינו, דכתיב "כי ידעתיו למען אשר יצוה"[8]. ודובר מישרים – זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים. מואס בבצע מעשקות – כגון ר' ישמעאל בן אלישע. נוער כפיו מתמוך בשוחד – כגון ר' ישמעאל בר' יוסי. אוטם אזנו משמוע דמים – דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק כגון ר"א ברבי שמעון. ועוצם עיניו מראות ברע – כדרבי חייא בר אבא, דאמר ר' חייא בר אבא בזה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, וכתיב "הוא מרומים ישכון"[9].

בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב[10]: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט – זה הדין. ואהבת חסד – זה גמילות חסדים. והצנע לכת – זה הוצאת המת והכנסת כלה [...] חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר[11]: כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר[12]: כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אמא דרשוני בכל התורה כולה? אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר[13]: וצדיק באמונתו יחיה.

אף לאלו הסוברים כי אין מספר מסוים של עיקרים, אמונות תורניות שונות כבר מצויות אצל חז"ל, וכבר במשנה הם קובעים למשל שתורה מן שמים ותחיית המתים הן אמונות יסוד של היהדות - שהכופר בהן אין לו חלק לעולם הבא[14].

העיקרים לפי רס"ג

עיקרי האמונה ביהדות גובשו לראשונה על ידי רב סעדיה גאון בפירושו לספר שמות[15].

הוא מונה עשרה עיקרים:

  1. ה' נצחי ואין לו ראשית - נצחיות האל.
  2. ה' כולל את הדברים, וקיומם ומעמדם תלוי בו - החזקת היקום ואחזקתו.
  3. ה' בורא המציאות ומוציאה אל היש - ה' בורא העולם יש מאין.
  4. יאמין שהוא אלוהים והוא חייב להישמע לו, כלומר שיעשה מה שציווה יהיה שכלי או שמעי - ה' הוא המחוקק של עם ישראל.
  5. יקבל ברצון כל מה שיבוא עליו ואל יהרהר אחר הנהגתו בשום דבר - ביטחון בה'.
  6. חובה על המאמין לשעבד עצמו לכל מה שציווה ה' עליו על ידי שליחו - קבלת עול מצוות.
  7. ה' מקור הישועה. חובה שיאמין שה' יושיע את עמו וימלטם מן השיעבוד הזה שהם בו ויקיים להם בריתו לימות המשיח - אמונה בגאולה עתידה.
  8. שיאמין שה' ימנע מהם מלחמות העמים הבאים עם גוג ועם דורשי רעתם - הימלטות מחבלי משיח.
  9. ה' יגמול לצדיקים הגמול התמידי לעולם הבא שאינו כלה - אמונה בגמול לצדיקים.
  10. שיאמין שה' מעניש עונש חמור למי שכופר ומורד בו - אמונה בעונש לרשעים.

עיקרים אלו משתקפים גם בספר האמונות והדעות, המחולק לעשרה פרקים, אף על פי שבו הוא לא מזכיר את רשימת העיקרים.

העיקרים לפי רבנו חננאל

בפירושו לשמות י"ד ל"א הוא מונה ארבעה עיקרים:

  1. אמונה בקב"ה
  2. אמונה בנביאים
  3. אמונה בעולם הבא ובשכר ועונש
  4. אמונה בביאת המשיח

הרב אברהם אבן דאוד

הרב אברהם אבן דאוד מנה בספרו "אמונה רמה" [דרוש מקור: איפה] שישה עיקרים:

  1. שורש האמונה
  2. אחדות
  3. בתאריו יתברך ובמה שיתואר בו בהעברה המונית ובמה שיתואר בו בהעברה סגולית ובירור הקושי לתאר יתברך בתאר אמיתי עצמותי
  4. בפעולותיו יתברך ובסידור המשך הנמצאת ממנו
  5. באמונה האחרונה והוא האמונה בנביאים ובקבלה ובתנאים אשר בהם יתאמת ויקויים דבר הנביא ויחויב להאמינו ובתואר מיני הנבואה וחלוף מדרגות האנשים בה
  6. באמונה וההערה על אמות שכל מה שידומה עליו הוא נאמר בדרך ההעברה והוא נבדל ממנו

י"ג העיקרים לפי הרמב"ם

הרמב"ם ניסח את עיקרי האמונה כשלושה עשר עיקרים, שאותם חייב כל יהודי לדעת, ושהכופר בהם נחשב אפיקורס, יוצא מכלל ישראל ומאבד את חלקו בעולם הבא.

הרמב"ם מונה אותם בהקדמתו לפירושו לפרק "חלק" ממסכת סנהדרין מן המשנה:

  1. מציאות הבורא - כל הדברים הקיימים במציאות נמצאים מכוחו, והוא המציאות היחידה שאיננה תלויה בדבר אחר.
  2. הבורא אחד - כלומר אינו ניתן לחלוקה מופשטת, ואין דומה לו במהותו.
  3. הבורא אינו גשמי ושום התנהגות גשמית אינה משפיעה עליו.
  4. הבורא הוא 'קדמון' - כלומר כל הדברים מלבדו (הן בעולם הגשמי והן ברוחני) נתהוו אחריו.
  5. הוא היחיד שראוי לעבדו ולהתפלל אליו, וכל שאר הנבראים אינם יכולים לעשות דבר כנגד רצון ה' ולפיכך אין לעבוד את ה' דרכם.
  6. קיום מושג הנבואה; בני אדם יכולים להיות נביאים.
  7. נבואתו המיוחדת של משה רבנו - נבואתו גדולה משל שאר הנביאים שהיו או שיהיו בארבעה דברים: הוא היחיד שניבא בלא מסך, ללא חולשה, בהקיץ ובכל זמן שרצה. מתוך כך, הגיע משה לדרגה גבוהה יותר מכל אדם אחר בידיעת האל.
  8. תורה מן השמים - כל חמשת חומשי התורה כולם העתקה שהעתיק משה מדברי ה', ומשה לא כתב מעצמו אפילו אות אחת, וכן התורה שבעל פה אף היא נתקבלה בסיני והועברה במסורת מדור לדור.
  9. התורה לא תשתנה לעולם ולא ישתנו חלקים ממנה.
  10. הבורא יודע את כל מעשי בני האדם.
  11. הבורא נותן שכר למקיימי התורה, ועונש לעוברים עליה.
  12. ביאת המשיח - אמונה שיגיע המשיח מבית דוד והוא גדול מכל המלכים.
  13. המתים יקומו לתחייה.

ניתן לחלק את העיקרים לשלוש קבוצות:

ניסוחים המבוססים על מניינו של הרמב"ם

אני מאמין הוא נוסח מתומצת של שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית שקבע הרמב"ם בהקדמתו לפירוש פרק חלק ממסכת סנהדרין. אמירת כל עיקר פותחת בלשון "אני מאמין באמונה שלמה ש...". הניסוח חובר על ידי מחבר אנונימי, והוכנס בראשית העת החדשה לתוך רבים מסידורי התפילה[16]. גרסה זו לוקה באי-דיוקים קלים ביחס לדברי הרמב"ם. יש הנוהגים לומר אותו לאחר תפילת שחרית.

הפסקה השתים עשרה, העוסקת בביאת המשיח ("אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" וגו'), הולחנה כמה פעמים. בחסידות מודז'יץ נפוץ הניגון אני מאמין, שלפי המסורת הושר ברכבת מוורשה למחנה ההשמדה טרבלינקה. קטע זה מושר פעמים רבות באירועים ממלכתיים־דתיים לאחר המנון התקווה.

עם הפופולריות שצבר קטע תפילה זה, שינו אותו אישים, תנועות וארגונים בהתאם להשקפותיהם, ו"אני מאמין" הפך לכינוי כולל למניפסטים.

גם הפיוט יגדל אלוהים חי מבוסס על מניין העיקרים של הרמב"ם, כאשר כל שורה בפיוט מציינת עיקר אחד. בקהילות רבות שרים את הפיוט לאחר סיום תפילת ליל שבת או חג, ויש הנוהגים לאומרו לפני תפילת שחרית או בסופה.

הרב חסדאי קרשקש

הרב חסדאי קרשקש (רח"ק) חילק בספרו אור השם[דרוש מקור: איפה?] את העיקרים לשישה חלקים, כאשר חשיבותו של כל חלק עולה או יורדת בצורה הייררכית. גישתו למושג עיקרי האמונה מצמצמת[דרושה הבהרה] , בהשוואה לפילוסופים היהודים שקדמו לו. לדוגמה, רח"ק סובר שבעוד שהאמונה בביאת המשיח היא אמונה נאה וטובה, לא ניתן למנותה כעיקר ביהדות. עיקרי האמונה שהוא מציג הם:

  1. ידיעת האל בנמצאות.
  2. השגחה.
  3. יכולת.
  4. נבואה.
  5. בחירה.
  6. תכלית.

רבי יוסף אלבו

רבי יוסף אלבו מציין בספר העיקרים שלושה עיקרים אשר לדעתו מהווים את מהות היהדות והם:

  1. מציאות השם
  2. השגחה
  3. תורה מן השמיים

עיקרים אלה מקבילים לקבוצות העיקרים של הרמב"ם[17].

העיקרים במסורת החסידית

הבעל שם טוב הוסיף שני עיקרים[18]: א. שבכל דור ודור יש צדיקים כמו שלושת האבות ושבעת הרועים ב. לפי גירסת הרב שמעון זעליחובער שכל המאורעות בעולם הם בשביל ישראל ולפי גירסת האדמו"ר מויז'ניץ-מונסי שכל המאורעות בעולם אף בדומם הם בהשגחה פרטית.

היחס בין העיקרים ביהדות ובין עיקרים בדתות אחרות

בניגוד לנצרות ולאסלאם, שניסחו את עיקרי האמונה שלהן עוד בשלבי התגבשותן, עיקרי האמונה היהודית לא פורטו כרשימה עד המאה העשירית לספירה, מועד שבו התעצם השיח הפילוסופי במקומות שבהם ישבו היהודים בשכנות לנוצרים ולמוסלמים. פרנץ רוזנצווייג הצביע על עובדה זו על מנת לבסס את הטענה שהיהדות במקורה איננה דת המדגישה עיקרי אמונה, וניסוח העיקרים ביהדות הוא אפולוגטיקה מאוחרת, מתוך אילוץ לעמת בין הדת היהודית לבין דתות יריבות.

י"ג העיקרים של הרמב"ם מנוסחים באופן דומה ל"קרדו" הנוצרי של ועידת ניקיאה הראשונה, אולי מתוך רצון ליצור פולמוס. הקרדו של ועידת ניקאה נוסח בשנת 325 לספירה, והפך לאחת התפילות הנוצריות המרכזיות, ולביטוי העיקרי לקבלת הדת הנוצרית. באסלאם מקובלת הצהרת אמונה קצרה יותר, המכונה "שהאדה" ("עדות"): "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו". גם באסלאם הצהרת האמונה נחשבת לביטוי לקבלת הדת המוסלמית, והיא חלק מטקס ההתאסלמות.

י"ג העיקרים של הרמב"ם, כמו גם החיבורים הדומים האחרים, לא קיבלו ביהדות מעמד דומה למעמד ה"קרדו" בנצרות או ה"שהאדה" באסלאם[19]. אף נוסח שלהם אינו נאמר כתפילה מחייבת, וגיור, או כל טקס יהודי אחר, אינו כולל קבלה מפורשת שלהם. ברוב הקהילות היהודיות נחשבים החיבורים האלה כהדרכה למאמין וכמסגרת התוחמת את האמונה היהודית, אך קבלת העיקרים לבדה אינה מספיקה כדי להפוך אדם ליהודי.

ביקורת

רבי יצחק אברבנאל, ובעקבותיו רדב"ז, ביקרו סידור של עיקרים ליהדות, מתוך אמונה שכל התורה ניתנה מפי הגבורה ושאין לאדם רשות לקבוע מה עיקר בה ומה טפל[20], וכן היא דעת המקובלים[17]. משה מנדלסון טען כי תורת משה ניתנה כדי לחייב במצוות מעשיות, ולא בכדי לגלות עיקרי אמונה כלשהם, שכן אלה האחרונים ניתנים למשפט התבונה ואינם זקוקים להתגלות נבואית מיוחדת. רש"ר הירש טען כי "היהדות מכירה תרי״ג מצוות, לא פקודות-אמונה"[21] ו"שאולי מבוססת עליהם היהדות, אך לעולם אינה מורכבת מהם"[22]. ישעיהו ליבוביץ טען כי האמונה איננה באה בדת היהודית כבסיס מוקדם לתורה ולמצווה, ולכן התקיימו במשך הדורות מחלוקות תאולוגיות עמוקות ומשמעותיות בין יהודים שונים, אך הדבר לא פסל אותם מלהיחשב יהודים כשרים כל עוד צייתו למרותה של ההלכה.

ביהדות הקראית

החכם הקראי יהודה בן אליהו הדסי מנה עשרה עיקרים שרובם דומים לעיקרים של היהדות הרבנית (מלבד העובדה שהתורה שבעל פה אינה מופיעה שם):

  1. העולם נברא יש מאין (מלא דבר).
  2. יש בורא והוא אלוהי ישראל.
  3. הבורא הוא אחד ויחיד, ולא יושג לו שום ריבוי; אין לו דמות, ככתוב: "ומה דמות תערכון לו"; והוא רוחני ואינו גשמי.
  4. אלהים שלח את משה הנביא עליו השלום והוא אב וראש הנביאים.
  5. אלהים שלח עם משה הנביא ע"ה תורה אחת תמימה, היא התורה שבכתב.
  6. חובה ללמוד את לשון התורה כדי לקיים את כל חוקיו ומצוותיו של הבורא.
  7. אלהים שלח את שאר הנביאים להורות את דרך התורה לעמו ישראל.
  8. להאמין בתחיית המתים ובבוא יום הדין.
  9. להאמין כי אלוהים נותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו וכי יש שכר ועונש.
  10. להאמין כי אלהים לא מאס אותנו (אנשי הגלות) ובבא היום ישלח לנו את משיחו אשר ישיב לבבנו לעבודתו

ראו גם

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל יהדות

הערות שוליים

  1. ^ 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם, באתר דעת
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר מדע, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ז' והשגת הראב"ד שם
  3. ^ ספרא, פרשת קדושים, פרק ד', י"ב, גרסה שונה מעט מובאת בבראשית רבה, פרשה כד
  4. ^ תהלים טו, א
  5. ^ בראשית יז, א
  6. ^ בראשית כז, יב
  7. ^ ישעיהו לג, טו
  8. ^ בראשית יח, יט
  9. ^ ישעיהו לג, טז
  10. ^ מיכה ו, ח
  11. ^ ישעיהו נו, א
  12. ^ עמוס ה, ד
  13. ^ חבקוק ב, ד
  14. ^ משנה, סנהדרין פרק י' משנה א'
  15. ^ חגי בן-שמאי, עשרת עיקרי האמונה של רב סעדיה גאון, דעת 37, תשנ"ו
  16. ^ לדוגמה, סידור קראקא, שנת ה'שנ"ז (1596/1597), באתר HebrewBooks
  17. ^ 17.0 17.1 ראה החת"ם סופר, ‏שו"ת חתם סופר, סי' שנ"ו, באתר HebrewBooks
  18. ^ "שיחתן של עבדי אבות" חלק ב' עמ' מב, הובא במוסף התורני של עיתון המודיע כו' אדר תש"ע עמ' י', בשם הרב שמעון ז'עליחובער
  19. ^ אמנם, ישנה הקבלה בין ה"שהאדה" לקריאת שמע, שאף היא סוג של הצהרת עיקרי אמונה
  20. ^ ראש אמנה לאברבנאל פרק כג; . שו"ת הרדב"ז, חלק א-ג, סי' שמ"ד
  21. ^ רש"ר הירש, ‏אגרות צפון, איגרת ט"ו, באתר HebrewBooks
  22. ^ רש"ר הירש, ‏אגרות צפון, איגרת י"ח, באתר HebrewBooks
אגודת הרבנים בפולין

אגודת הרבנים במדינת פולין הייתה ארגון הגג העל-מפלגתי שאיגד כאלף מרבני יהדות פולין החרדית בין מלחמות העולם. האגודה הוקמה בשנת 1922 ברישיון שלטונות הרפובליקה הפולנית השנייה ופעלה עד שואת יהודי פולין בראשית שנות ה-40.

האגודה התכנסה מעת לעת, התקיימו בחירות לוועד ההנהגה, הוועד הפועל וועד הביקורת. האגודה הציבה לחבריה הרבנים, יעדים ודברים הדורשים תיקון בחיים הציבוריים היהודיים. כארגון על-מפלגתי הכילה האגודה רבנים מכל קצווי הקשת הפוליטית החרדית, חלקם היו פעילים במקביל גם ב"אגודת ישראל" או "המזרחי", וחלקם בלתי מזוהים פוליטית.

אגודת הרבנים הוציאה לאור מאסף קבוע מפרי עטם של הרבנים ובו חומר לדרשות, ביאורי פסוקים בתנ"ך ובירורי סוגיות הלכתיות שעלו על הפרק. המאסף נקרא בשמות "קובץ דרושים", "קובץ חידושים" ו"קובץ דרושים וחידושים", ונספח אליו "קונטרס עתונאי" שסקר את פעילות האגודה וידיעות חדשותיות שונות שהיה נחוץ להביאן לידיעת הרבנים. עורך המאסף היה הרב מאיר ורשביאק.

אור השם

אור השם (גם: אור ה' או אור יי) הוא חיבורו של רבי חסדאי קרשקש העוסק בפילוסופיה יהודית. פורסם בשנת ה'ק"ע, סמוך לפטירתו של מחברו. הספר עוסק בדחיית הפילוסופיה האריסטוטלית ששלטה אז בקרב הפילוסופים היהודיים, ובראשם הרמב"ם, וכן בהגדרת עיקרי האמונה היהודית.

אורתודוקסיה מודרנית

יהדות אורתודוקסית מודרנית (באנגלית: Modern Orthodox Judaism) היא זרם ביהדות האורתודוקסית הדוגל בשילוב של יהדות על פי ההלכה עם ערכים ואורחות חיים של העולם המודרני החילוני. האורתודוקסיה המודרנית רווחת בקהילות היהודיות בעולם המערבי, בעיקר בקרב יהדות ארצות הברית, וקשורה בקשר הדוק לחלקים נרחבים מן הציונות הדתית הרווחת בישראל וגם לחלק מהחרדים-המודרניים.

האורתודוקסיה המודרנית חולקת מקורות משותפים עם הנאו-אורתודוקסיה שהתפתחה במרכז אירופה בראשית המאה ה-19, ומשלבת אלמנטים מגישותיהם של מבשריה, הרב שמשון רפאל הירש ("תורה עם דרך ארץ") ורבי עזריאל הילדסהיימר. הרבנים הירש והילדסהיימר פעלו, כל אחד בדרכו, לגישור בין המודרניזציה ליהדות האורתודוקסית כתגובת נגד לצמיחת היהדות הרפורמית בגרמניה באותה עת. עם זאת, ממשיכי הנאו-אורתודוקסיה בני-זמננו בוחרים לבדל עצמם מן האורתודוקסיה המודרנית, ולמצב את גישתם כשמרנית יותר ביחסה אל ההלכה.

האורתודוקסיה המודרנית יונקת בעיקר מפילוסופיית "תורה ומדע" בגישתו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, הנחשב מנושאי הנס המובהקים של זרם זה ביהדות האורתודוקסית. הזרם המתון של הציונות הדתית בישראל, להוציא את החרד"ל, נחשב במובנים רבים כמהדורתו הישראלית של הזרם האורתודוקסי המודרני. בהגדרה מצומצמת יותר (ההגדרה המקובלת), המבחינה בין הדגש הלאומי הבולט בציונות הדתית לבין הפתיחות האוניברסלית של האורתודוקסיה המודרנית, מיוצגת האורתודוקסיה המודרנית בישראל בידי חלק צר יותר של הציונות הדתית. בין נציגיו הבולטים ניתן לכלול את זרם ישיבת הר עציון, תנועת מימד, תנועת הקיבוץ הדתי, ותנועת נאמני תורה ועבודה.

מוסד החינוך וההשכלה המרכזי של האורתודוקסיה המודרנית בארצות הברית הוא הישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מוסד המהווה סמל לגישה זו ביהדות. האוניברסיטה חרתה על סמלה את המוטו "תורה ומדע".

מרבניה של האורתודוקסיה המודרנית: הרב אהרן ליכטנשטיין, הרב יהודה עמיטל, הרב יובל שרלו, הרב דוד ביגמן, הרב שלמה ריסקין.

אני מאמין

האם התכוונתם ל...

גאולה

גאולה היא שחרור והצלה של אדם או של קבוצה מצרה או משיעבוד. במשמעות המקראית יש יחס קרבה בין הגואל למושא הגאולה.

התאחדות הרבנים

התאחדות הרבנים דארצות הברית וקנדא (אנגלית: Central Rabbinical Congress of the United States and Canada) הוא ארגון רבני קנאי בארצות הברית ובקנדה. הארגון הוקם בשנת תשט"ו (1955) על ידי רבי יואל טייטלבוים מחסידות סאטמר. כנס הייסוד התקיים בט"ז בטבת (10 בינואר) אותה שנה.מטרת ההתאחדות לרכז את פעולות הדת בארצות הברית ובקנדה ולהחליט החלטות ציבוריות הנוגעות לבני חוגיו מקרב החרדים במדינות אלה. היא מחזיקה בעמדות קנאיות, אנטי-ציוניות ונוקשות. היא מפעילה גם גוף כשרות והיו חברים בה מאות רבנים, רובם הונגרים ומיעוטם גליציאנים.

התאחדות קהלות החרדים

התאחדות קהילות החרדים (באנגלית: Union of Orthodox Hebrew Congregations, בראשי תיבות: UOHC) הוא ארגון חרדי בלונדון, המאגד את הקהילות והמוסדות החרדיים בלונדון. הארגון נוסד בשנת תרפ"ו (1926) על ידי הרב אביגדור שיינפלד, רב בית הכנסת עדת ישראל בלונדון.

הארגון מאגד את הקהילות בשכונות הלונדוניות: סטמפורד היל, גולדרס גרין, הנדון (Hendon) ואדג'ווייר (Edgware). לארגון שני בתי דין, בית הוראה וגוף כשרות בשם "כדתיא" הנחשב להכשר המהודר בבריטניה. כמו כן לארגון בית החלמה ליולדות בשם "בית ברכה", שני ארגוני חברא קדישא (בצפון לונדון ובצפון מערב לונדון).

מנהלי הארגון הם נבחרי ציבור. ראש הקהל הוא רבי דוד פראנד מחבר סדרת הספרים קול דודי על מסכתות הש"ס. סגני ראש הקהל הם בן ציון פרישווסר (מגבירי חסידות באבוב) והרב אברהם פינטר (בנו של שמעלקא פינטר).

חרדים לאומיים

חרדים־לאומיים (בראשי תיבות חרד"לים) כפי שהם מכונים בעיקר בידי אחרים, או תורניים לאומיים, הם קבוצה בציבור הדתי לאומי בישראל אשר הגדרתה סובייקטיבית וישנם ויכוחים על שמה ועל גבולותיה. הקבוצה בעלת מאפיינים שמרניים יותר והקפדה הלכתית הקרובה יותר לציבור החרדי ביחס לשאר הקבוצות בציבור הדתי לאומי. מרבית אנשי הקבוצה מזהים עצמם כציונים נלהבים וחשים כלפי סוגיית ארץ ישראל השלמה מחויבות דתית, בניגוד לציבור החרדי, ואינם רואים את עצמם כחלק מהציבור החרדי.

כולל אברכים

כולל אברכים הוא מרכז לימודים ישיבתי בו לומדים אברכים אחרי הנישואין. בעבר שימש המונח "כולל" לציין קרנות מהם קיבלו יהודי ארץ ישראל את כספי החלוקה מיהודי חוץ לארץ. מכיוון שברוב המקרים האברכים מקבלים מלגה חודשית קבועה בזמן לימודיהם כדי שיוכלו לקיים את משפחתם, הושאל המושג כולל לציון מוסדות לימוד לנשואים.

עולם הכוללים כולל סוגים רבים, ולא לכולם מטרה אחת. ישנם כוללים שמטרתם העיקרית היא עצם הלימוד, "לשמה". כוללים אחרים מיועדים להצמיח רבנים, מורי הוראה, דיינים ועוד.

ליטאים (זרם)

ליטאים הוא כינויה הנפוץ של תת-קבוצה ביהדות החרדית, הכוללת חרדים אשכנזים שאינם חסידים או "ירושלמים" צאצאי בני היישוב הישן.

הליטאים מכונים כך בשל היותם משמרים במידה רבה את המסורת של ישיבות ליטא. הם מכונים לעיתים גם מתנגדים, בשל התנגדותם לחסידות. ראשיתה של התנגדות זו במערכה שניהלו הגאון מווילנה ותומכיו נגד תנועת החסידות המתעוררת בשלהי המאה ה-18. מאוחר יותר הוקמו במרחב הליטאי מוסד הישיבה המודרני ותנועת המוסר, שנעשו גם הם מזוהים עם ה"ליטאים". המאבקים בתנועת ההשכלה ובציונות החלישו את העימות בינם לחסידים.

מרכז רבני אירופה

מרכז רבני אירופה הוא גוף המאגד כ-700 מהרבנים האורתודוקסים באירופה ומזוהה עם תנועת חב"ד.

נצחיות התורה

נצחיות התורה (או התורה היא נצחית) הוא ביטוי של פרשני התורה שמציין כי התורה היא על-זמנית ורלוונטית לכל דור ודור ועד סוף כל הדורות.

האמונה והידיעה כי תורת משה היא נצחית נחשבת כאחת מיסודיה של היהדות.

ספר העיקרים

ספר העיקרים (במקור: ספר העקרים הוא ספרו של רבי יוסף אלבו בנושא עיקרי האמונה היהודית.

בספר דן המחבר במניין העיקרים של קודמיו, ובפרט - שלושה עשר העיקרים שקבע הרמב"ם, ומציע את שיטתו.

ק"ק כנסת ישראל

United Synagogue (מאנגלית: איחוד בתי הכנסת), ובשמו העברי ק"ק (קהילה קדושה) כנסת ישראל, הוא ארגון יהודי-בריטי שנוסד בשנת 1870, באישור הפרלמנט הבריטי. כיום, חברות בארגון זה 62 קהילות יהודיות אורתודוקסיות. כתוצאה מכך, זהו הארגון הדתי היהודי הגדול ביותר בממלכה המאוחדת ולמעשה בכל אירופה. בראש הארגון עומד הרב הראשי של אנגליה, ובית דינו שמשמשים כסמכות הרבנית, לצד הנשיא וחבר הנאמנים הנבחרים בבחירות מדי שלוש שנים.

הארגון עוסק ותומך במפעלי צדקה וחינוך, בנוסף לענייני הדת. ערכי הארגון נובעים מעקרונות התורה וההלכה.

ראשונים

ראשונים הוא כינוי בתולדות עם ישראל לרבנים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי.בין הרבנים הבולטים שפעלו בתקופת הראשונים: הרי"ף, רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ומאות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.

שמע ישראל

שמע ישראל הוא כינוי של פסוק בספר דברים: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (ו', ד), הנתפס ביהדות כהצהרת האמונה הבסיסית ביותר, ולכן היא נאמרת בהזדמנויות שונות, בין שגרתיות - בכל בוקר וערב בקריאת שמע וכן לפני השינה (קריאת שמע שעל המיטה) - ובין קיצוניות, למשל במקרים של מוות. במוצאי יום כיפור נהוג לומר את פסוק שמע ישראל בסיום תפילת נעילה.

תורה מן השמים

תורה מן השמים היא אמונה מרכזית ביהדות לפיה משה קיבל את התורה והמצוות מאת האלוהים במעמד הר סיני, העלה אותה על הכתב בצורת ספר תורה ומסרה לשבטי ישראל. האמונה מתייחסת הן לגבי התורה שבכתב, שהועתקה אות באות על ידי משה מפי האלוהים, והן לגבי התורה שבעל פה, כלומר פירושי וביאורי התורה, שניתנו למשה בעל פה כמקשה אחת עם התורה שבכתב והוא לימד אותם לתלמידיו ולעם ישראל במשך ארבעים שנות שהותם במדבר לאחר יציאת מצרים ומתן תורה.

אמונה זו נחשבת לאחת מעיקרי האמונה היהודית וככזו היא זוכה להתייחסות רבה במקורות היהודיים, בדברי חז"ל ובהגות. שמירה על האמונה בעקרון תורה מן השמים היא המאפיין המרכזי של היהדות האורתודוקסית, והפילוג בינה לזרמים אחרים נסוב בראש ובראשונה על כך.

תנועת המוסר

תנועת המוסר היא תנועה שייסד הרב ישראל מסלנט במזרח-אירופה באמצע המאה ה-19 במטרה לפעול באופן ציבורי למען תיקון המידות. הרב סלנטר פעל בקרב הציבור הרחב. תלמידיו הפיצו את משנתה בעיקר בישיבות הליטאיות ואף הקימו ישיבות משלהם. בין התלמידים נוצרו מספר זרמים. בעלי המוסר משמשים כמשגיחים בישיבות עד היום.

ערכים ביהדות
יהדות
פורטל יהדות
מושגים ביהדות
עיקרי האמונה
נצחיות התורהאלוהים • שלושה עשר עיקרים
עשרת הדיברותתורהמצוותשכר ועונשמשיח
ארון הספרים היהודי
תנ"ךתורהמשנהתלמודמשנה תורהשולחן ערוך
זרמים ביהדות
אורתודוקסיםקונסרבטיביםמשיחייםרפורמיםרקונסטרוקטיביםקראים
אישים מרכזיים
שלושת האבותמשהדוד
נביאיםעזראהללתנאיםריב"ז
ר' עקיבארבי יהודה הנשיאאמוראיםרב אשיסבוראיםגאונים
ראשוניםרמב"םיוסף קארואחרונים
תפילות, חגים ומועדים
תפילת עמידהשחריתמנחהערבית
שמע ישראלקריאת התורהמוסף
קידושברכה • רשימת תפילות וברכות
ראש השנה/יום תרועהיום הכיפוריםסוכות
פסח/חג המצותשבועותתשעה באב
חיי הקהילה היהודית
תפקידים: רבדייןחזןגבאימוהלשוחטקברן

מוסדות: בית כנסתמקווהחדרישיבהכולל אברכיםבית מדרש

אתרים ומבנים
המשכןבית המקדשהר הבית
הכותל המערבימערת המכפלה
קבר רחלקבר יוסף • קברי צדיקים
ירושליםחברוןטבריהצפת
ראו גם
גיורשומרוניםמינים
העם היהודימיהו יהודיאנטישמיות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.