עין נשוט

עין נשוט הוא אתר ארכאולוגי במרכז רמת הגולן, כקילומטר וחצי מצפון לקצרין וכקילומטר וחצי מדרום ליישוב קדמת צבי, בו נתגלו שרידי יישוב יהודי מתקופת התלמוד ובית כנסת קדום.

החורבה, ששמה המקורי הוא ח'רבת דיר רחיב, שוכנת על גבעה ברום 392 מטרים מעל פני הים, מעל תחילת אפיקו של נחל משושים.

האתר נחקר לראשונה בשנות השמונים של המאה ה-19 בידי החוקר גוטליב שומכר, אשר העלה את הסברה כי במקום שרידי בית כנסת קדום.

במרכז החורבה שרידי בית כנסת קדום, שגודל אולם התפילה בו הוא 10 מטרים על 11 מטרים, ואשר נותרו בו ספסלים, עמודים וכותרות מעוטרות, שבחלקן מופיעה מנורה בעלת תשעה קנים. שרידי ארון קודש נתגלו בצדו הדרומי של המבנה, לכיוון ירושלים.

על סמך מטמוני מטבעות שנמצאו מתחת לרצפת בית הכנסת, סבורים החוקרים כי המבנה הוקם בשנת 475 לספירה לערך. לצד בית הכנסת, בולטים בחורבה גם שרידי בית בד קדום.

שרידי בתי כנסת נוספים מאותה התקופה נתגלו גם בחורבת אחמדיה, כקילומטר מדרום מזרח לאתר, ובחורבת דביה, כשלושה קילומטרים ממזרח לאתר.

לקריאה נוספת

  • חנה ודוד עמית, מראי מקום - לטייל עם המקורות בצפון הארץ, הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 221-217.
  • דפנה וערן מאיר, בתי כנסת קדומים ברמת הגולן, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים התשע"ג, עמ' 63-52.

קישורים חיצוניים

סיור בחורבת עין נשוט באתר תיירות גולן

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

עד כה נתגלו כמאה ושלושים בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, המתוארכים לתקופות שמן המאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים. גילויים ארכאולוגיים חשפו קיומם של בתי כנסת בארץ עוד בתקופת הבית השני.

בבתי הכנסת העתיקים אותרו במקרים רבים רצפות פסיפס מפוארות, כתובות הקדשה בעברית, בארמית וביוונית, וכן עיטורי סמלים יהודיים, כגון מנורת שבעת הקנים, שופר, מחתה וארבעת המינים.

בתי הכנסת העתיקים אותרו ברובם באזור הגליל והגולן, שהיווה מרכז היישוב היהודי בארץ בתקופת המשנה והתלמוד, אך בתי כנסת לא מעטים אותרו גם באזור דרום הר חברון ובאזור יריחו.

בתי כנסת קדומים בארץ ישראל (ספר)

בתי כנסת קדומים בארץ־ישראל הוא ספר המסכם מחקר על יותר מ-200 בתי כנסת שהיו קיימים בתחומי ארץ ישראל. הספר נכתב ונערך ברובו על ידי צבי אילן, שנפטר בטרם יצא הספר לאור, את העריכה השלימו כמה מידידיו, אשר שמותיהם מופיעים בהקדמה לספר.

מחקר בתי כנסת קדומים היה גולת הכותרת של פעילותו המדעית של צבי אילן בתור ארכאולוג. וספר זה הוא הפרסום המקיף ביותר שפרסם בנושא. הספר כולל מידע על 200 בתי כנסת ידועים ומובאת בו רשימה של 60 בתי כנסת משוערים נוספים. לכל אחד מבתי הכנסת מצוינים מיקומו ובמידה והשרידים הועברו למקום אחר גם האתר בו הם מוצגים, המקורות הקשורים בהם וכן חשיפת המיקום של המחזיקים בעתיקות. בכך הוא מאפשר למבקרים לראות את השרידים גם אם הם לא מצוים במקומם הטבעי.

חורבת אחמדיה

חורבת אחמדיה הוא אתר ארכאולוגי במרכז רמת הגולן, בו אותרו שרידי יישוב יהודי מתקופת התלמוד.

החורבה שוכנת כקילומטר מצפון לאזור התעשייה של קצרין, ברום של כ-440 מטרים מעל פני הים. כקילומטר מצפון מערב לחורבה נמצא אתר בית הכנסת הקדום של עין נשוט.

החורבה נסקרה לראשונה בידי החוקר גוטליב שומכר בשנת 1885. באותה עת התיישבו בחורבה מספר משפחות ממוצא טורקמני, אשר עשו שימוש משני בשרידי היישוב הקדום שבמקום. שומכר ציין כי שמו המקורי של האתר היה "שוויכה". שם זה נפוץ למדי בקרב שמות חורבות בארץ, ומקורו לעיתים בשם העברי המקראי שׂוכו. בין הממצאים שתיעד שומכר בחורבה נמנו אבני משקוף עם עיטורים של בעלי חיים, ובהם נשר פורס כנפיים, וכן מספר עיטורים של מנורת תשעת הקנים, אותם תיעד שומכר ברישומיו. פריטים ארכיטקטוניים אלו אופייניים לבתי כנסת נוספים באזור מרכז הגולן.

בסקר החירום שנערך בגולן לאחר מלחמת ששת הימים נתגלתה באתר אבן מעוטרת בשריג גפן, שלצדה קטע מכתובת עברית שלשונה הוא: "תמושמשמר". החוקר דן אורמן העלה השערה כי הכתובת המלאה דנה ברשימת משמרות כוהנים או לויים. לאחר מספר שנים אותרה בשטח החורבה גם אבן גבול ביוונית, המציינת את שמותיהם של שני כפרים, ARIMOS ו- EUCWM.

מתחם לביאה

מתחם לביאה (ח'רבת לַוִיֶה במקור) הוא אתר ארכאולוגי רחב ממדים, שעיקרו מתקופת הברונזה הקדומה, השוכן בשיפוליה המערביים של רמת הגולן. האתר ממוקם בקצה שלוחה צרה בין נחל סמך בדרום ובין נחל כנף בצפון, ולמרגלותיו ממערב נמצא מושב רמות. מהאתר תצפית מרשימה על הכנרת.

קצרין (יישוב עתיק)

קצרין העתיקה (ח'רבת קצרין במקור) היא חורבה ארכאולוגית במרכז רמת הגולן שבה שרידי יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד, מהמאות ה-2 עד ה-7 לספירה. היישוב נהרס ברעידת האדמה של שנת 749. בחפירות הארכאולוגיות באתר נמצאו שרידי בית כנסת, מבני מגורים, בית בד ורחובות. בחורבות הכפר נתגלו גם ארבע כתובות בארמית, רק אחת מהן שלמה: " רבי אבון משכבו בכבוד". הארכאולוג, דן אורמן, סבור שזו מצבה מקברו של האמורא רבי אבין שחי בסוף המאה ה-3 ובמחצית הראשונה של המאה ה-4. לפי הערכת צבי מעוז, החוקר האחרון של האתר, היו בכפר 75 משפחות ו-300 נפש.

כיום במקום הוקם מוזיאון פעיל. המבקרים בו חוזרים בזמן אל ימי המשנה והתלמוד. הביקור כולל סיור פעיל בבבית הכנסת הקדום, בבית המגורים המשוחזר ובבית הבד.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.