עין כרם

עין כרםערבית: عين كارم; ההגייה הרשמית של השם העברי היא עֵין כֶּרֶם, אך ההגייה הנפוצה היא עֵין כָּרֶם, בעקבות הערבית[1]) היא שכונה בפאתיה הדרום-מערביים של ירושלים. המקום היה מיושב כבר מן התקופה הכנענית; בין המאה ה-14 ועד למלחמת העצמאות שכן במקום כפר ערבי שננטש במהלך המלחמה. בבתים הריקים יושבו עולים חדשים, ובמסגרת הרחבתה של ירושלים הוכרז הכפר כשכונה של העיר. גם כיום יש לשכונה עדיין אופי כפרי, בשל ניתוקה היחסי מהעיר והיותה מוקפת הרים, עמקים ויערות. עין כרם נחשבת גם למקום מקודש לנצרות ואתר צליינות לעולי רגל, מהיותה נודעת כמקום הולדתו של יוחנן המטביל; יש במקום מספר כנסיות ומנזרים, אותם פוקדים תיירים רבים.

היסטוריה

PikiWiki Israel 6418 Israel Defense Forces
אזור עין כרם, כפי שצולם ב-6 במאי 1949
Ein Karim 1954
אזור עין כרם, 1954

בעת העתיקה

במקום זה יש רצף של יישוב חקלאי מזה למעלה מ-3,000 שנה. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידי יישוב כנעני מתקופת הברונזה התיכונה. רוב החוקרים מזהים את בית הכרם המקראית עם עין כרם.[2] עין כרם הקדומה שכנה בנחלת שבט יהודה והיא מוזכרת בתרגום השבעים בשם: 'כרם'.[3] הנביא ירמיהו מזכיר את 'בית הכרם' (עין כרם) בנבואתו על בוא האויב על ארץ יהודה: "הָעִזוּ בְּנֵי בִניָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלַ‍ִם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת, כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל".[4] הנביא קורא להדליק משואות אש על 'ההר הגבוה' החולש על פני עין כרם (הידוע היום כ"הר אורה") כדי להזעיק עזרה.[3] בתקופה מאוחרת יותר מוזכרת 'בית הכרם' כעיר מחוז חשובה שתושביה השתתפו בבניין ירושלים בזמן נחמיה.[5] על פי המתואר במשנה שימשה 'בקעת בית הכרם' כמקור לאבני המזבח בבית המקדש.[6] בשנים האחרונות התגלו במקום כמה מקוואות מימי הבית השני.[7][8]

על פי מסורות נוצריות מן המאה ה-4 והמאה ה-5, עין כרם היא "עיר יהודה", מקום הולדתו של יוחנן המטביל, בנם של אלישבע וזכריה ממשפחת כהנים אשר שרתו בבית המקדש בראשית המאה הראשונה.[3] בתקופה הביזנטית הוקמו במקום כנסיות הקשורות בשמו של יוחנן המטביל ובני משפחתו, ועד היום נחשבת עין כרם, כאמור, למקום מקודש לנצרות ואתר צליינות.

בימי הביניים

בתקופת הצלבנים נקרא הכפר "סנט זִ'יהַן דֶה-בּוּאָה".[דרוש מקור] במהלך המאה ה-14 התקיים יישוב סביב המעיין במקום, שהיה במרחק ניכר מגבולות ירושלים של אותם ימים.[דרוש מקור]

בסוף המאה ה-15 כתב הנזיר הפרנציסקני סוריאנו: "עין כרם הייתה בעבר עיר, אך כעת היא רק כפר המונה 25 בתים. בכפר שוכנת כנסייתו הנהדרת של יוחנן המטביל, שנשתמרה כולה אך הפכה לאורווה, מלבד הקאפלה שבה נולד, הנמצאת בידינו ואנו שומרים אותה כשהיא סגורה. כמטחווי קשת מן הכפר מצוי ביתה של אליזבט הקדושה... הבית הפך לכנסייה, וכאשר הייתי הממונה במקום הוא היה עדיין שלם, אך באותה שנה קרס ולא נבנה מחדש... הסביבה של עין כרם היא נעימה, עשירה בפירות, גפנים ועצי זית. היא מהנה מאד ורבים בה המעיינות, כשבמימי החשוב שבהם מריה כיבסה את לבושו של יוחנן הקדוש. המעיין נמצא כמטחווי אבן מביתו של זכריה [אביו של יוחנן המטביל]".[9] על פי מסמכים עות'מאניים, ב-1596 מנתה האוכלוסייה במקום 160 תושבים.[דרוש מקור]

בעת המודרנית

במהלך המאה ה-19 התפתחה עין כרם והפכה לאתר עלייה לרגל לנוצרים מרחבי העולם. על פי מפקד אוכלוסין מ-1931 חיו כאן 2637 תושבים: 2171 מוסלמים, 432 נוצרים ו-34 יהודים, הרוב עסקו בחקלאות.[3] בזמן מאורעות תרפ"ט ובימי המרד הערבי הגדול (תרצ"ו-תרצ"ט) תושבי הכפר לקחו חלק בתקיפת השכונות היהודיות הסמוכות, בפרט את שכונת בית וגן.[10]בין 1936-1939 הייתה בכפר מפקדת הכוחות שבפיקוד עבד אל-קאדר אל-חוסייני. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל הוערך מספר תושבי המקום ב-3180, מהם 2510 מוסלמים ו-670 נוצרים. שטח הכפר נאמד אז בכ-15,029 דונם עות'מאני, מהם 1,362 דונם שנרכשו בידי יהודים. היה זה הכפר הגדול ביותר בנפת ירושלים המנדטורית, הן בשטחו והן במספר תושביו.

מלחמת העצמאות

בתחילת מלחמת העצמאות, בחודשים ינואר ופברואר 1948,פעל אהרן חיים כהן, מייסד "המחלקה לפועל הערבי" של ההסתדרות, להסדרת הסכמי שלום עם מספר כפרים שבעיבורה של ירושלים, ותושבי הכפר פנו אליו ברמזם שהם מעוניינים לחתום על הסכם שלום רשמי. כהן חשד כי מדובר בניסיון הטעיה מצד אנשיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני, אך ציין כי באותו שבוע סירבו תושבי הכפר זמנית לשכן אצלם את אל-חוסייני ואנשיו.[11] לפי הערכת סלמן אבו סִתָּה, חיו בכפר באותה עת 3689 תושבים.[12]

בהמשך, התבססו בעין כרם לוחמים עיראקיים. לאחר פרשת דיר יאסין, שהתרחשה ב-9 באפריל, פונו הנשים והילדים מהכפר לאל-ולג'ה, לבית ג'אלא ולבית לחם. במהלך קרבות עשרת הימים כבש צה"ל את הכפרים בדרום מערב ירושלים כולל עין כרם[13] שנכבשה ב-18 ביולי על ידי פלוגת יהונתן.[14] אחרוני התושבים בכפר והלוחמים ששהו בו עזבו אותו בין ה-11 ל-16 ביולי, לאחר שכוחות צה"ל השתלטו על ח'רבת בית מזמיל וח'רבת אל-חמאמה, והפגיזו את עין כרם, היא נפלה כמעט בלי ירייה.[15][16]

לאחר מלחמת העצמאות

עין כרם היה אחד הכפרים הבודדים שנותרו על תילם לאחר המלחמה. כעבור כחמישה חודשים, בדצמבר 1948, שוכנו בבתי הכפר פליטים יהודיים (כ-150 משפחות)[דרוש מקור], רבים מהם ניצולי שואה וכן משפחות שברחו ממדינות ערב.[17] בהמשך, סופח הכפר לגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, בדומה לכפרים ערביים נוספים בסביבה שהתפנו מיושביהם: ליפתא, אל-מאלחה, דיר יאסין ואחרים. על אדמות הכפר הוקמו המושבים בית זית ואבן ספיר ב-1949, בית ספר חקלאי עין כרם ב-1950 ושכונת קריית מנחם.[דרוש מקור]

בראשית שנות ה-50 הפכה רחל ינאית בן צבי את מרכז הכפר, באזור שסביב המעיין, לכפר נוער חקלאי, שנועד להכשיר צעירים וצעירות לעבודת האדמה. חניכי הכפר התנסו בעבודות פיתוח וגידול במורדות בקעת עין כרם, שלמרגלות המעיין. עם השנים הפך כפר הנוער לבית ספר חקלאי, ולימים הועתק מיקומו לאזור בית זית שלמרגלות עין כרם.

במרוצת השנים מצאו ירושלמים רבים את הקסם שבשכונה הכפרית והציורית, ואט אט התחלפה אוכלוסיית העולים החדשים בבעלי מקצועות חפשיים, אמנים ואוכלוסייה אמידה.

באמצע שנות ה-50 פעלו בשכונה שתי קבוצות כדורגל בשם "בית"ר עין כרם" ו"הפועל עין כרם", שהאחרונה אף העפילה לליגה ב' בעונת 1959/1960. הקבוצות חדלו מלהתקיים במהלך שנות ה-60.

במשך שנות ה-60 נבנה בסמוך לשכונה מכלול המרכז הרפואי הדסה, הכולל את בית החולים הדסה עין כרם, בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, בית הספר לרוקחות, בית הספר לרפואת שיניים ובית הספר לסיעוד (לשעבר בית הספר לאחיות). המטרה הייתה "למשוך" את התפתחות העיר לכיוון מערב, אך לאחר מלחמת ששת הימים השתנה סדר העדיפויות לגבי כיווני התפתחות העיר, ובמשך שנים רבות נוספות נותרה עין כרם כפר פסטורלי המרוחק מתנופת הפיתוח של העיר.

כיום, מהווה עין כרם אתר תיירות, ומגיעים אליה מבקרים רבים מהארץ ומחו"ל. במקום בתי קפה, מסעדות וצימרים, וכן אכסניות בכמה מהמנזרים. נכון ל-2010 מתגוררים בעין כרם כ-2000 נפשות. בשנים האחרונות, נאבקים תושבי השכונה נגד תוכניות בנייה בעין כרם שעשויות לדעתם לפגוע באופייה הכפרי והשקט.[18]

אתרים בשכונה

MOZESY2K2006 0414 212146
מעיין מרים
Ein Kerem Church of St John the Baptist by David Shankbone
כנסיית יוחנן בהרים

מעיין מרים

זהו המעיין שסביבו התפתח היישוב במקום, ולאורך הדורות היווה את מקור חיותו. לפי המסורת הנוצרית, ליד מעיין זה פגשה אלישבע, אם יוחנן המטביל את מרים, אם ישו, כששתיהן נושאות את ילדיהן ברחמן, ועל כן נקרא מעיין מרים. מי המעיין נחשבים קדושים, וצליינים נוצרים מרחבי העולם נוהגים להגיע למקום ולמלא בקבוקים במימיו. מעיין מרים הוא גם שמו של מעיין בנצרת שלידו ניתנה, לפי אחת המסורות, הבשורה למרים.

כנסיית יוחנן בהרים

כנסיית יוחנן המטביל הקתולית (הנקראת גם "יוחנן בהרים") שוכנת במעלה הגבעה מעל הצומת הראשי בעין כרם. היא נבנתה בתקופה הצלבנית על שרידיה של כנסייה ביזנטית, ועברה גלגולים רבים, עד שיקומה ושיפוצה הסופיים בשלהי המאה ה-19. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום בשנים 1941–1942 על ידי הפרנציסקנים נתגלו ממצאים קדומים, החל מימי בית המקדש השני ועד ימינו. הממצאים מלמדים כי הגבעה שימשה כמקום פולחן לוונוס בתקופה ההלניסטית, כך על פי פסל אבן שבור בדמות האלה שנתגלה בין ההריסות (הפסל מוצג כיום במוזיאון רוקפלר, ורפליקה שלו מוצגת בקומת הקרקע של הכנסייה). בתקופה הביזנטית נבנתה כנסייה על גבי הריסות מקדש וונוס, ובצמוד אליה ממערב שתי קפלות תפילה, שרצפות הפסיפס שלהן נתגלו בחפירות. בשלב זה לא ידוע על כל קשר בין המקום ובין דמותו של יוחנן המטביל, כך תעיד כתובת יוונית באחת הקפלות, המקדישה את המקום דווקא ל"מרטירים של האל", ללא כל התייחסות ליוחנן (הכתובת נראית דרך חלון ברצפה מול הכניסה הראשית). גם עדויות של עולי רגל מתקופה זו לא קושרות את המקום דווקא ליוחנן, ונראה כי מסורת לידתו בעין כרם מקורה בתקופה מאוחרת יותר, כנראה רק במאה העשירית.

בתקופה הצלבנית נבנתה, כאמור, הכנסייה הנוכחית, ובה מערה המיוחסת למקום לידתו של יוחנן המטביל. הכנסייה בנויה במתכונת צלבנית קלאסית, הכוללת בזיליקה בעלת שתי סיטראות ושלוש אפסידות הפונות מזרחה. מערת לידת יוחנן שוכנת באפסיס השמאלי. החל מן המאה ה-18 החלה פעילות שיקום מאומצת של הכנסייה על ידי בית המלוכה הספרדי, שבמהלכה הודבקו על הקירות העבים אריחי הקרמיקה התכולים. אריחים אלה נועדו להגן על הקירות העתיקים מפני לחות ועובש.

בשנת 2004 זיהתה תמר הירדני, חוקרת מטעם יד בן צבי, מקווה טהרה מימי בית המקדש השני בין יסודות הכנסייה. המקווה נתגלה כבר בשנות ה-40 על ידי הפרנציסקנים, אך הם לא זיהו אותו נכונה ושיערו כי מדובר בבור מים מימי הורדוס (כך מופיע עדיין על כיתוב המתכת בחצר הכנסייה - Herodian cistern). גילוי המקווה מלמד על נוכחות יהודית בעין כרם בימי בית המקדש השני, וייתכן כי יש למצוא בכך חיזוק לטענה כי מוצאו של יוחנן בעין כרם.

כנסיית יוחנן המטביל היוונית-אורתודוקסית

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית שוכנת ברחוב האורן. היא נבנתה בשנת 1894 ונחשבת לאחיזה היוונית-אורתודוקסית היחידה בעין כרם. הכנסייה בדרך כלל נטושה, ורק לעיתים רחוקות ניתן למצוא בה נזירה או שתיים הפותחות את המקום בפני מבקרים.

מנזר גורני ("מוסקוביה")

מנזר גורני (או גורננסקי, פירוש המילה - הררי) מוכר גם בשמו הערבי "מוסקוביה" כמו מתחמים רבים אחרים ששייכים לכנסייה האורתודוקסית הרוסית בארץ ישראל. במנזר מתגוררות נזירות רוסיות אורתודוקסיות ("פרבוסלביות"). בשנת 1871 המתחם נרכש עבור הכנסייה הרוסית האורתודוקסית על ידי הארכימנדריט אנטונין קפוסטין מדרגומן הקונסוליה הצרפתית בירושלים. בתחילה המתחם שימש כאכסנית צליינים. בשנת 1882 קפוסטין בנה את הכנסייה הראשונה שהוקדשה לאיקונין של המדונה מקאזאן שנמצאת בכנסייה. מימין לכניסה של הכנסייה ישנה אבן שממנה על פי המסורת הטיף יוחנן המטביל.

בשנת 1911 הנסיכה אליזבת, אשתו של סרגיי רומנוב, המושל של מוסקבה ודודו של הצאר האחרון, יזמה את בניית הכנסייה החדשה לזכרו של בעלה - כנסיית כל הקדושים של רוסיה. בנייתה הופסקה עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, וגם אחרי תום המלחמה לא התאפשר המשך הבנייה עקב המהפכה הבולשביקית ברוסיה. הבנייה התחדשה רק ב-2003. בשנת 2009 כיפותיה של הכנסייה צופו זהב. הכנסייה בסגנון רוסי עם צריחי "בצל" והיא נמצאת ממערב לקריית מנחם. הכניסה למנזר אפשרית משני מקומות: דרך עין כרם (סגורה כעת) או דרך מתחם בית החולים הדסה עין כרם.

כנסיית הביקור

כנסייה קתולית חדשה יחסית, הוקמה ב-1955, על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי, על יסודות כנסייה צלבנית עתיקה. האתר מיוחס במסורת הנוצרית למקום בו עמד בית הקיץ של זכריה ואלישבע הורי יוחנן המטביל, ובו ארחו את בת דודתם מנצרת מרים, בעודה נושאת ברחמה את ישו. הכנסייה נבנתה סביב אבן, שעל פי המסורת הסתירה את יוחנן המטביל כאשר חיפשו אותו חייליו של הורדוס על פי פקודתו להרוג את כל הילדים מתחת לגיל שנתיים שנולדו בבית לחם ובסביבתה. הר אורה הניצב מעל לעין כרם מכונה במסורת הנוצרית "הר הביקור".

מנזר האחיות ציון

מנזר אחיות ציון (בצרפתית: Les Soeurs de Notre-Dame de Sion, מילולית "אחיות גבירתנו מציון") נבנה על ידי האחים היהודים המומרים תאודור ואלפונס רטיסבון, ילידי צרפת, כבית יתומות. אלפונס רטיסבון עצמו התגורר במקום, וקבור בגן המנזר. כיום מתגוררות במקום 13 נזירות ממסדר אחיות ציון, המפעילות במקום גם בית הארחה קטן ומוזיאון.

מנזר סנט וינסנט

מנזר סנט וינסנט של "בנות החסד" מטפל בכ־70 ילדים הלוקים בשיתוק מוחין. המבנה היה שייך בעבר לנזירים חברי מסדר "האחים הלבנים". אחרי מלחמת השחרור לא יכלו עוד הנזירים, ששכנו בעיר העתיקה, להגיע למקום והעבירוהו לידי אחיות "בנות החסד" המפעילות גם את מנזר סאן ונסן דה-פול בשדרת אלרוב בממילא.

מרכז עדן-תמיר למוזיקה

המרכז הוקם בשנת 1968 על ידי צמד הפסנתרנים ברכה עדן ואלכסנדר תמיר. טדי קולק, ראש עיריית ירושלים לשעבר, שאף לבסס את עין כרם כשכונת אמנים ולשם כך העמיד לרשות הזוג את המבנה והשטח. בסיוע "עמותת מרכז למוזיקה ע"ש פאני מקס טארג" הוקם המרכז ונקרא "מרכז טארג למוזיקה". לאחר מותה של ברכה עדן בשנת 2006 הוסב שם המרכז ל"מרכז עדן-תמיר למוזיקה". המרכז מהווה מוקד לפעילות מוזיקלית ענפה, הכוללת בין היתר רסיטלים, כיתות אמן, קונצרטים קאמריים ותחרויות.

גלריית תמונות

MOZESY2K2006 0414 212539

בנייה טיפוסית לשכונה

Ein Karem with the church of St. John the Baptist in the Mountains

עין כרם ובמרכז כנסיית יוחנן בהרים

MOZESY2K2006 0414 204922

נוף עין כרם

MOZESY2K2006 0414 213317

מבט על השכונה התחתית והמרכז רפואי הדסה באופק

MOZESY2K2006 0414 223325

מורדות השכונה

Ein Karem BW 9

מכלול מעיין מרים

Ein Karem BW 11

מעיין מרים - מבט קרוב יותר על המעיין

MOZESY2K2006 0414 221922

דת לצד דת - בית כנסת ליד כנסייה

Gorny Monasteryy1

הכנסייה הבלתי גמורה במנזר גורני

MOZESY2K2006 0414 213936

כנסיית יוחנן המטביל האורתודוקסית

Russian Church Gorny

הכנסייה במנזר גורני

Path way in gorney monastery

פינה במנזר גורני

Russian Monastery Gorney

המנזר הרוסי גורני

Alley en karem

סמטה בעין כרם

Ein kerem air

צילום אוויר של שכונת עין כרם

מוסדות בסביבת עין כרם

לקריאה נוספת

  • משה עמירב, דוד הראל ובניה בן-נון, עין כרם - מסע אל הכפר הקסום, הוצאת כתר, 2004
  • תמר הירדני, "מי טבל בכנסיית יוחנן המטביל בעין כרם?" בכתב העת של מכון יד בן-צבי, עתמול 187, מאי 2006, הוצאת יד בן צבי

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהודה זיו, על דעת המקום: על שכונותייך ירושלים הפקדתי שמות, בבלוג "עונג שבת", 22 במאי 2014
  2. ^ משה עמירב, עין כרם, אריאל 61, 1988, עמ' 11.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 זאב וילנאי, אנציקלופדיית וילנאי לירושלים, כרך 2, 1993, עמ' 896-895.
  4. ^ ספר ירמיהו, פרק ו', פסוק א'
  5. ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק י"ד.
  6. ^ משנה, מסכת מדות, פרק ג', משנה ד'.
  7. ^ אילת נגב, כל אחד ועין כרם שלו, באתר ynet, 20 בספטמבר 2004
  8. ^ אבי בליזובסקי, ‏סוד בן 2000 שנה מתחת לרצפת הסלון וילה בעין כרם, באתר "הידען", 2 ביולי 2015
  9. ^ נתן שור, בונים חומה בירושלים, 1999, עמ' 306.
  10. ^ ירושלים לדורותיה - כרך 10, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 83; שאול אביגור, יהודה סלוצקי וגרשון ריבלין (עורכים), קיצור תולדות ההגנה, עמ' 193.
  11. ^ בני מוריס,לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949 תל אביב: עם עובד, תשנ"א 1991, עמ' 61
  12. ^ Salman Abu Sitta, The Palestinian Nakba 1948, 2000, p. 52
  13. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948. אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 159, 162, 246.
  14. ^ יהודה לפידות, ‏בלהב המרד (שער חמישי - קרבות עשרת הימים), באתר "דעת"
    דוד דיין, הלוחמים הצעירים של ירושלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  15. ^ אשר לזר, עין כרם נפלה כמעט בלי יריה, הארץ, 19 ביולי 1948
  16. ^ בני מוריס, The birth of the Palestinian refugee problem revisited,‏2004, עמ' 436
  17. ^ משה עמירב, עין כרם, אריאל 61, 1988, עמ' 98.
  18. ^ הפיתוח מאיים על כפר עין כרם, הארץ, 24 באוגוסט 2010
לחצו כדי להקטין חזרה
הר הביתEast Jerusalem Map HE1a1.PNG

מפת ירושלים
אבן ספיר

אֶבֶן סַפִּיר הוא מושב בפרוזדור ירושלים, המשתייך לתנועת המושבים. נקרא על שם ספרו של השד"ר רבי יעקב הלוי ספיר, מחבר "אבן ספיר" שנכתב בשנת 1864, המתאר את דרך חייהם ומנהגיהם של יהודי תימן במאה ה-19. על שמו של ספיר נקרא גם נחל ספיר.

את המושב הקימו יהודים מתימן ב-1950. במשך השנים עזבו התימנים ובמקומם הגיעו עולים מכורדיסטן, בהמשך הצטרפו אליהם עולים ממרוקו ואחר כך קבוצה קטנה מהונגריה. בקצהו הצפוני עומד מנזר יוחנן במדבר. בתוך המנזר מערת התבודדות המיוחסת ליוחנן המטביל, וכן מעיין. קרוב למושב נמצאים שני מעיינות נוספים: עין ספיר, בתחום המושב ועין חנדק בעמק שבין המושב להדסה עין כרם. בוואדי היורד מעין חנדק סכר בנוי אבני גזית. הדרך מסומנת בסימון שבילים ירוק בסימון של שביל ישראל.

אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית

אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית (או בשמה העדכני: ״אגודת הסטודנטים בעברית״) היא הגוף המייצג את כלל הסטודנטים הלומדים בכל ארבעת הקמפוסים של האוניברסיטה. האגודה מייצגת (נכון לשנת הלימודים תשע"ז) כ-22,000 סטודנטים. האגודה היא חברה מלאה בהתאחדות הסטודנטים בישראל והייתה ממייסדות ההתאחדות בשנות ה-30. שמה של האגודה והלוגו שלה שונו בשנת תשע״ד, המילה ״אוניברסיטה״ הושמטה משמה של האגודה, על-מנת לייצר הבחנה בינה לבין האוניברסיטה, ולהדגיש את היותה גוף סטודנטיאלי. לוגו האגודה שונה לריבוע בעל ארבע צלעות, המייצגות את ארבעת הקמפוסים בהם נמצאים שלוחותיה של האגודה.

בית החולים הדסה עין כרם

בית החולים הדסה עין כרם הוא מרכז רפואי אוניברסיטאי בירושלים, המשמש כבית החולים המרכזי של העיר ושל סביבותיה. קריית בית החולים ממוקמת בדרום מערב ירושלים, ליד שכונת עין כרם. בבית החולים, שהוא חלק מן המרכז הרפואי הדסה, 1189 מיטות אשפוז והוא נחשב לאחד מבתי החולים המתקדמים ביותר בישראל.

מנהל בית החולים משנת 2013 הוא פרופסור יורם וייס. מנכ"ל המרכז הרפואי הדסה הוא פרופ' זאב רוטשטיין.

בית הכרם

בית הכרם היא שכונה ותיקה במערב העיר ירושלים. בצפון גובלת השכונה בשכונת קריית משה, במערב בשכונת יפה נוף ויער ירושלים ובשדרות הרצל, בדרום ברמת בית הכרם ובמזרח בדרך בגין וגבעת רם. השכונה קרויה על שם בית הכרם המקראית, אשר ייתכן כי שכנה באזור עין כרם של ימינו. יישוב מקראי זה מוזכר בספר נחמיה (ג‘, י"ד): "ואת שער האשפות החזיק מלכיה בן רכב שר הפלך בית הכרם, הוא יבננו ויעמיד דלתותיו ומנעוליו ובריחיו".

חלק ממייסדי השכונה התגוררו קודם לבנייתה במרכזה של ירושלים, באזור בו בשנות האלפיים נמצא רחוב הלל. אזור זה כונה אז גם בשם "בית הכרם", על שם העצים והגנים שהקיפו אותו. ייתכן כי שם זה נדד עימם כאשר התיישבו בשכונה החדשה.

בית ספר אזורי עין כרם

בית הספר האזורי ניסויי עֵין כֶּרֶם (שם קודם: בית הספר החקלאי עין כרם) הוא בית ספר תיכון חקלאי קהילתי אזורי מקיף של המועצה האזורית מטה יהודה הממוקם מערבית לשכונת עין כרם וסמוך לבית זית.

בסמוך לבית הספר ממוקם בית הספר היסודי "עין הרים", בו לומדים תלמידים בכיתות א'-ו'.

בר גיורא (מושב)

בַּר גְּיוֹרָא הוא מושב בהרי יהודה בין הערים ירושלים ובית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

היישוב ממוקם בפרוזדור ירושלים ליד הקילומטר ה-2 בכביש 386 מצומת צור הדסה לצומת עין כרם, כ-15 ק"מ (כביש) דרומית-מערבית לירושלים, בגובה של 710 מטר מעל פני הים. המושב נקרא על שם שמעון בר גיורא, מגיבורי היהודים בימי המרד הגדול ברומאים (מופיע במקורות שונים גם כ"בר-גיורה").

המקום נוסד ב-18 באוקטובר 1950 על ידי עולים ממרוקו. היישוב משתייך לארגון משקי חרות בית"ר, והוקם בתחילה כמחנה עבודה בשם "איתנים" שהפך למושב בשנת 1954. ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין כל טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי. בבר גיורא פעלה אכסניית נוער וכן בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע. שני מוסדות אלו כבר לא פועלים במקום.

בתי ספר חקלאיים בישראל

בתי ספר חקלאיים בישראל הוקמו במטרה להכשיר בני נוער להתיישבות העובדת במושבות, במושבים ובקיבוצים. בני הנוער הגיעו לבתי הספר החקלאיים בעיקר מהמסגרות הבאות: עליית הנוער, משפחות לעולים חדשים ואוכלוסיות מצוקה.

על אף שמספר בתי ספר חקלאיים נפתחו ביוזמה פרטית, הרי שרובם הוקמו בתמיכת המוסדות הלאומיים ובמימונם. מוסדות אלה סיפקו את הכסף הדרוש ללימודים בבתי הספר ואת האמצעים לקיום בפנימיות שהיו צמודות להם, וכן את המימון השוטף שנדרש לפעילות המשק החקלאי שהיה בכל בית ספר חקלאי. המדובר בסכומי כסף לא מבוטלים והם הוזרמו כתוצאה ממדיניות תמיכה מפורשת. יוצאים מהכלל היו שני בתי ספר: בית הספר החקלאי כדורי שהיה מוסד ממשלתי ובית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה מיסודה של התאחדות האיכרים בארץ ישראל. תלמידי בתי ספר אלה בחרו בעצמם ללמוד חקלאות, והוריהם נשאו בשכר לימוד מלא.

תוכנית הלימוד האופיינית בבית ספר חקלאי כללה לימודים כלליים ולימודי מקצועות החקלאות במשך חצי יום ועבודה מעשית במחצית השנייה. בסיום הלימודים קיבלו הבוגרים "תעודת גמר" ויצאו לעבוד ביישובי ההתיישבות העובדת בארץ ישראל. בתקופת השיא של פעילות בתי הספר החקלאיים, בסוף שנות ה-60 של המאה העשרים פעלו בארץ ישראל כשלושים בתי ספר חקלאיים.

כיום, בתי הספר החקלאיים הפכו למוסדות על-יסודיים, המשרתים את סביבתם הקרובה. תוכנית הלימודים היא כמקובל במוסדות תיכוניים אחרים, אך יש דגש מיוחד על לימודי חקלאות. חלק מהמימון הוא של עליית הנוער וחלק במימון מוסדות אחרים. הפיקוח על בתי הספר החקלאיים שנעשה בעבר באגף מיוחד במשרד החקלאות הועבר לאחר מכן למשרד החינוך והתרבות.

האוניברסיטה העברית בירושלים

האוניברסיטה העברית בירושלים היא האוניברסיטה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל (בשנת 1925) והמוסד האקדמי השני שנוסד בה (אחרי הטכניון). האוניברסיטה העברית הוציאה מתוכה אנשי שם בכל תחומי המחקר, לרבות פרופסורים ומדענים ידועים, ואף חתני פרסי נובל.

לאוניברסיטה חמישה קמפוסים:

הר הצופים, משמש את מרבית הפקולטות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה.

גבעת רם, משמש את הפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, את החוג להוראת המדעים, את בית הספר למדע יישומי וחלק ממשרדי המנהל כגון יחידת הרכש. כמו כן מכיל קמפוס זה מוסדות השייכים לאוניברסיטה באופן חלקי כגון הספרייה הלאומית ומרכז ארצי לבחינות ולהערכה ומוסדות שאינם שייכים לאוניברסיטה כגון האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה למוסיקה ולמחול.

עין כרם (בשיתוף עם בית החולים הדסה), משמש את מקצועות הבריאות: הפקולטה לרפואה, הפקולטה לרפואת שיניים ועוד.

רחובות, שבה נמצאת הפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית ובית הספר לרפואה וטרינרית ע"ש קורט

קמפוס מכון וולקני משמש את בית החולים הווטרינרי האוניברסיטאילאוניברסיטה גם מעבדה לביולוגיה ימית באילת.

בקמפוסים אלו מצויות עבודות אמנות רבות שנוצרו במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

הדסה ילדים

הדסה ילדים הוא בית החולים לילדים של המרכז הרפואי הדסה.

מחלקות בית החולים נמצאות בבתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים, ומאושפזים בו בכל רגע נתון כ-300 ילדים.

בבית החולים כ-100 רופאים וצוות של אחיות ומומחים מהתחומים הפארארפואיים.

בהדסה ילדים שלוש מחלקות אשפוז, יחידה לטיפול נמרץ היחידה מסוגה באזור ירושלים, מחלקה להמטואונקולוגיה ילדים, מחלקה לרפואה דחופה, מחלקה כירורגית, מחלקה לטיפול נמרץ בפגים וילודים. הוא כולל את המרכז למחלות כרוניות המהווה מרכז ארצי ורופאים מומחים לילדים המכסים את כל תחומי הרפואה.

מנהל הדסה ילדים הוא פרופ' איתן כרם. מחלקות הילדים בהר הצופים מנוהלות על ידי פרופ' יעקב ברקון ובעין כרם על ידי פרופ' שמעון רייף. פרופ' רפאל יודסין מנהל את המחלקה הכירורגית.

בהדסה ילדים פועלים מספר גופים הנותנים תמיכה קוגניטיבית, רגשית וחברתית המסייעים לילדים להתמודד עם משבר המחלה והאשפוז. בית הספר הניסויי לילדים מאושפזים הוא בית-ספר ניסויי ורב תרבותי הנותן מענה לחולים בגילאי 3-21 המאושפזים במחלקות הילדים. עמותת "חיים" מסייעת לילדים המטופלים במחלקה האונקולוגית בבית החולים "הדסה לילדים".

הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים

הקו האדום הוא הקו הראשון מבין שמונת קווי מערך הרכבת הקלה בירושלים. הוא עובר במסלול שבין פסגת זאב בצפון ועד הר הרצל בדרום דרך רחוב יפו שבמרכז העיר. אורכו של הקו האדום הוא 13.8 קילומטר והוא כולל 23 תחנות.

הקו נפתח לציבור ב-19 באוגוסט 2011.

הר הרצל

הר הרצל הוא הר במערב ירושלים המשמש כבית הקברות הלאומי של מדינת ישראל. בהר נמצא בית הקברות הצבאי הראשי של המדינה וכן חלקת גדולי האומה בה קבורים מנהיגי המדינה והציונות. בכניסה להר נמצא מוזיאון הרצל ובו שוכן מאז 2017 היכל הזיכרון הלאומי שבו מונצחים כל הנופלים בהגנה על הארץ.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נערכים בהר הרצל הטקסים המרכזיים לזכר חללי צה"ל, חללי משטרת ישראל, ונפגעי פעולות האיבה בהשתתפות ראשי המדינה, ראש הממשלה ונשיא המדינה. במוצאי יום הזיכרון, ערב יום העצמאות, נערך ברחבת הר הרצל "טקס הדלקת המשואות" - הטקס המרכזי לפתיחת אירועי יום העצמאות.

ההר מתנשא לגובה של 834 מטרים מעל פני הים ונמצא במערב ירושלים, ביער ירושלים בין השכונות עין כרם, קריית יובל, בית הכרם, בית וגן, ויפה נוף. הר הרצל והכתף הסמוכה אליו עליה בנוי יד ושם, מכונים הר הזיכרון.

הכניסות להר הרצל ולבית הקברות הצבאי בו מצויות בקצה הדרומי של שדרות הרצל. בחודש אפריל 2013 נערכה תחרות להקמת כניסה ראשית חדשה עם מרכז מבקרים במקום בו נמצאת כיום הכניסה הראשית. בתחרות זכה צוות בינלאומי של אדריכלים שהציע רצף עמודים בצד הכניסה וגג מחורר מעל שער הכניסה הקיים.בחודש מרץ 2014 נבחר בית הקברות של הר הרצל לאחד מ-20 בתי הקברות היפים ביותר בעולם על ידי המגזין "BusinessInsider".בשנת 2019 אושר בממשלה תקציב לשדרוג "חלקת גדולי האומה" ביחד עם הקמת רחבת הספדים עם הרחבת החלקה ושדרוג מסלול המבקרים במקום.

יער ירושלים

יער ירושלים הוא יער אורנים וברושים השוכן בהרי ירושלים בתחום העיר ירושלים, מקיפות אותו השכונות בית הכרם, יפה נוף, עין כרם, הר נוף, גבעת שאול ומושב בית זית. בשטח היער נמצא הגן הארכאולוגי מצפה כרם.

כנסיית הביקור

כנסיית הביקור היא כנסייה הנמצאת בשכונת עין כרם בירושלים. הכנסייה מוקדשת לביקור המתואר בבשורה על פי לוקאס – ביקורה של מרים, אם ישו אצל אלישבע, אם יוחנן המטביל, כששתיהן היו הרות. הכנסייה ניצבת במקום בו עמד בית הקיץ של זכריה ואלישבע, הוריו של יוחנן. כמו כן, על פי האמונה הנוצרית, בכנסייה ניצבת האבן שעל פי המסורת הסתירה את אלישבע ואת יוחנן התינוק, בזמן טבח התמימים, כאשר חיפשו אותו חייליו של הורדוס על פי פקודתו להרוג את כל הילדים מתחת לגיל שנתיים שנולדו בבית לחם ובסביבתה.

מתחם הכנסייה מוקף משלושת עבריו במתחם מנזר גורני, המכונה גם "המוסקוביה". השטח נרכש על ידי המסדר הפרנציסקני הקתולי בשנת 1679 מתוך כוונה להקים מחדש באתר כנסייה, אולם המימון לבניית הכנסייה וההיתר לשיקומה הושג רק באמצע המאה ה-19, בעקבות לחץ של מעצמות אירופה על השלטון העות'מאני.

כנסיית יוחנן בהרים

כנסיית יוחנן בהרים היא כנסייה נוצרית קתולית השוכנת במעלה הגבעה בצפונה של שכונת עין כרם שבירושלים. הכנסייה מכונה "יוחנן בהרים" על מנת להבדילה מ"מנזר יוחנן במדבר" ונקראת על שמו של יוחנן המטביל, אשר על פי המסורת הנוצרית נולד במבנה שהיה ממוקם במקום בו נבנתה הכנסייה.

מוצא עילית

מוֹצָא עִלִּית הוא יישוב קהילתי בעל אופי כפרי, הממוקם מעל עמק מוצא על גבי ההר שבין מוצא תחתית למבשרת ציון.

מבחינה מוניציפלית, היישוב שייך למועצה האזורית מטה יהודה.

הגישה ליישוב היא דרך מבשרת ציון, במורד קטע הכביש המפותל המכונה: "שבע האחיות".

או דרך כביש 1 הישן ישירות לאזור התחתון של היישוב.

בתי היישוב משקיפים על נוף פסטורלי של הרי ירושלים, עין כרם, עמק מוצא ופסגות ההרים.

מנזר האחיות ציון (עין כרם)

מנזר האחיות ציון (בצרפתית: Les Soeurs de Notre-Dame de Sion) בעין כרם בירושלים הוקם לפני כ־150 שנה כדי לשמש כמרכז סיוע ליתומות נוצריות־מארוניות מלבנון, שהוריהן נהרגו בידי פורעים דרוזים. המתחם, השוכן על גבעה בצפון השכונה, כולל גינה מטופחת ובה כנסייה, מנזר, בית הארחה (בית היתומות לשעבר), מוזיאון קטן ובית קברות.

מרכז רפואי הדסה

המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה כולל שני בתי חולים אוניברסיטאיים בעין כרם ובהר הצופים בירושלים; חמישה בתי ספר למקצועות רפואה המשותפים להדסה ולאוניברסיטה העברית; מרפאות חוץ בבית הבריאות שטראוס, ברחוב שטראוס בירושלים, בגן הטכנולוגי מלחה (הדסה אופטימל) ומרפאות שר"פ בתל אביב. המרכזים הרפואיים הוקמו ומהווים את פועלם המרכזי של ארגון הדסה, הסתדרות הנשים הציוניות באמריקה מיסודה של הנרייטה סאלד.

בשנת 2005 היו מועמדים בתי החולים לקבלת פרס נובל לשלום על כך "שהקפידו על טיפול רפואי שווה לכל, לדו קיום ולהקמת גשרים לשלום". הדסה מפעילה גם שירותי רפואה פרטיים, שר"פ הדסה, המאפשרים בחירת רופא להתייעצות, ניתוח או חוות דעת מתוך רופאי הדסה הבכירים.

בפברואר 2014 הגיש המרכז הרפואי הדסה בקשה להקפאת הליכים, לאחר שצבר גירעון של 1.3 מיליארד שקל, ובית המשפט הוציא צו הקפאה ל-3 חודשים.הנהלת המרכז הרפואי, הממשלה, נשות הדסה, ועדי הרופאים וועדי העובדים חתמו על הסכם הבראה למשך 7 שנים, חלקה של המדינה בתוכנית ההבראה במונחים כספיים 1.3 מיליארד שקל.

מנכ"ל המרכז הרפואי הוא פרופסור זאב רוטשטיין שהחליף את המנכ"ל הקודם, אביגדור קפלן שהתפטר בתקופה בה בית החולים נקלע למשבר כלכלי ב-2015.

פרויקט גנום האדם

פרויקט גנום האדם הוא פרויקט בינלאומי שנמשך החל מ-1990 ומטרתו הייתה לקבוע את רצף הבסיסים המרכיבים את הקוד הגנטי של בני האדם ולזהות בהם אתרים פונקציונליים כגון גנים. במסגרת הפרויקט נסרקו כל הכרומוזומים של מספר בני אדם, רצפי ה-DNA שלהם נקראו ותועדו ואף זוהו בהם גנים המקודדים ברצף. התוצר הסופי של הפרויקט הם מידע רצף של DNA (מחרוזות ארוכות של A, T, C, G - דוגמה מתוך כרומוזום 11) וזיהוי אתרים מוכרים ברצף.

תוצרי הפרויקט משמשים בין השאר כבסיס ל:

חקירת התפקוד של הגנים והחלבונים שנוצרים מהם.

איתור גנים הקשורים למחלות.

מחקר על קשרים תורשתיים בין קבוצות בני אדם (גנטיקה של אוכלוסיות).

מחקר על השתלשלויות היסטוריות של המין האנושי (גנטיקה אבולוציונית).הפרויקט החל בשנת 1990 ותוכנן להמשך 15 שנים בתקציב של שלושה מיליארד דולר. ההתקדמות הטכנולוגית האיצה את קצב המחקר והוא הגיע להתכנסות ראשונית כעבור 13 שנים בלבד, ב-14 באפריל 2003 כאשר הסתיים מיפוי 99% מהגנום בדיוק של 99.99%. הפרויקט פורסם בשלמותו ב-18 במאי 2006, אך חלק מהשאלות נותרו פתוחות, לא כל הגנים אופיינו לחלוטין ומקטעי DNA באזורים בין גניים, אשר ייתכנו כבעלי משמעות ביולוגית, נותרו בלתי מפוענחים.

מטרות הפרויקט:

מציאת הרצף של כ-3 מיליארד זוגות הבסיסים (נוקלאוטידים) המרכיבים את הדנ"א של האדם.

אחסון המידע בבסיס נתונים.

זיהוי וכימות הגנים מהם מורכב הדנ"א של האדם.

שיפור הכלים לניתוח הנתונים.

העברת טכנולוגיות נלוות למגזר הפרטי.

טיפול בנושאים האתיים, המשפטיים והחברתיים שיעלו בעקבות הפרויקט.פיענוח תפקידי הגנים השונים אינו מוכתב מהפעילות המחקרית במסגרת פרויקט גנום האדם, ואף לא היה בין מטרותיו של הפרויקט. עם זאת, הנתונים שנאספו במסגרת הפרויקט מספקים כלים רבים למחקר נוסף בכוון זה. פרויקט גנום האדם מהווה למעשה נדבך חשוב ובסיס רחב להבנה כוללת של החומר התורשתי מבחינת רצף, דפוסי הורשה, שונות ואחידות בין פרטים ובין אוכלוסיות, תפקוד רצפים ייחודיים, תפקידי הגנים השונים ואינטראקציות ביניהם ובין תוצריהם החלבוניים. בעקבות הנתונים הרבים שהצטברו, עלו שאלות חדשות, כגון מה מבדיל בין בני אדם (חשיבות הסמנים הגנטיים).

הקונסורציום המקורי הורכב מהארצות: ארצות הברית (NHGRI), אנגליה, יפן, גרמניה, צרפת וסין. מלבדם השתתפו אלפי מדענים מכל רחבי העולם. בישראל היו פעילים בפרויקט מכון ויצמן למדע ובית החולים הדסה עין כרם. פרופסור דורון לנצט ממכון ויצמן שימש כראש הפרויקט בארץ ברוטציה עם פרופסור בת שבע כרם מהדסה עין כרם.

קריית היובל

קריית היובל היא שכונה בת כ-22,000 נפש בדרום מערב ירושלים. השכונה נוסדה בשנת 1951, בשנת יובל הקרן הקיימת לישראל ומכאן שמה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.