עילם

עֵילָם הייתה ממלכה קדומה שהתקיימה בדרום-מערב פרס בין האלף השלישי לפנה"ס, ועד לשנת 539 לפנה"ס, בה נכבשה על ידי הממלכה הפרסית ונטמעה בה.

עילם היה עם לוחם עוד מימי קדם, והמקרא מספר על מלכם כדרלעומר, שיצא למסע כיבוש לעבר הירדן והנגב. כמו כן, העילמים נלחמו מלחמות רבות גם נגד האשורים. בימיו של יהויקים רצו העילמים להילחם בכשדים ולמנוע מהם את כיבוש ארצם. שנה אחת לאחר גלות יהויכין, נלחמו הבבלים בעילם, ובמלחמה זו ניצחו הבבלים.

Elam Map-he
מפת עילם
Susa-destruction
תבליט המתאר את כיבוש שושן בירת עילם בידי אשורבניפל מלך אשור ב-647 לפנה"ס. החיילים האשורים מפילים את החומות ומוציאים ממנה שלל

היסטוריה

עילם נחשבת כאחת מהתרבויות העתיקות ביותר בעולם. רוב המידע המצוי בידינו כיום על תולדות העילמים מגיע ממקורות בבליים ואשוריים בעת שנלחמו בהם וכן מהפרסים שהיו יורשיהם. החוקרים מסתמכים על מקורות אלה מכיוון שהכתב העילמי ובעקבותיו השפה העילמית פוענחו בצורה חלקית בלבד, ומפני שהמקורות הכתובים מעילם מעטים יחסית למקורות הבבליים, האשוריים והפרסיים. היסטוריונים וארכאולוגים מחלקים באופן גס את ההיסטוריה העילמית לשלוש תקופות עיקריות:

  • הממלכה העילמית העתיקה
  • הממלכה העילמית האמצעית
  • והממלכה העילמית החדשה

לכל תקופה מאפיינים תרבותיים ייחודיים. הדבר ניכר בעיקר בצורות הכתב שהושפעו מתרבויות מסופוטמיה האחרות.

הממלכה העילמית העתיקה

ראשיתה של עילם בהתיישבויות עירוניות בקנה מידה קטן שנתגלו במישורים של קוז אשר בצפון המפרץ הפרסי. התיעוד ההיסטורי אודות עילם מתחיל רק משנת 2700 לפנה"ס לערך. מהכתבים ידוע שלמעט תקופה קצרה של כיבוש שומרי על ידי הערים לגש ואדב שלטו בתקופה זו בעילם שלוש שושלות עיקריות, הראשונה נקראת שושלת אוואן (הנקראת גם שוסטאר), השנייה נקראת שימשקי והשלישית נקראת אפרטי או אפרתי. כמו כן אנו יודעים על שושלת קטנה יותר בשם האמאזי. 12 שמות מלכים בלבד ידועים לנו משושלת אוואן ושושלת שימשקי. העימותים המתועדים הראשונים שבהם השתתפה עילם הם מול הערים השומריות אור וכיש. רוב התקופה מתאפיינת בעימותים בין העילמים והשומרים, כאשר כל צד משתלט על השני לעיתים תכופות וקצרות.

מבין שלוש השושלות הראשיות בתקופה זו, השושלת הראשונה אוואן נחשבת בחלקה כבת זמנו של סרגון הגדול מאכד. ידוע שאחד ממלכי השושלת, לוהי אישן, נלחם נגדו והובס על ידו, מה שהוביל לעוד תקופה של השפעה מסופוטמית ובעיקר אכדית. כאשר הדבר מתבטא בעיקר בניסיונו הבלתי פוסק של סרגון להפוך את השפה האכדית לשפתה הרשמית של עילם. מעתה והלאה האזכורים על עילם בתעודות מסופוטמיות הופכים לתכופים יותר ויותר בעיקר הודות לעניין שהיה למסופוטמיה במחצבים העילמים (אבן, מתכת, עץ וכיוצא בזה). כל זה השתנה כאשר אכד התמוטטה בזמנו של שאר קאלי שארי, נכדו של סרגון. אז הכריזה עילם על עצמאות תחת הנהגתו של אחרון מלכי אוואן, קוטיק אינשושינאק, שבין השאר ביטל את היותה של השפה האכדית שפתה הרשמית של עילם, השליט את הכתב הקווי העילמי (החדש אך קצר המועד) והשפה העילמית על עילם, כבש מחדש את שושן ואיחד את עילם שוב.

לאחר מותו של קוטיק אינשושינאק הסתיימה תקופת הסדר העילמית כמו גם שושלת אוואן. במקומה עלתה לשלטון השושלת החדשה, הלוא היא שושלת שימשקי. חציה הראשון של תקופת שלטון השושלת ידוע כתקופת אי-סדר בעילם כאשר בכמה מאות השנים שחלפו מאז מותו של קוטיק אינשושינאק סבלה עילם מפלישות חוזרות ונשנות של המסופוטמים ועם בשם גותים (שהתחלפו מדי פעם בתקופות שקט של הסכמים דיפלומטיים). האחרונים היו הסיבה לנפילתה של שושלת אוואן. מבין המסופוטמים האיום הגדול ביותר על עילם בתקופה בא בדמותו של שולגי, מלך אור, אשר חידש את השליטה המסופוטמית על שושן והאזור. לעומת זאת לאחר מותו של שולגי החלו השומרים לאבד מעוצמתם. דוגמה לכך היא המלך השומרי בן המאה ה-21 לפנה"ס איבי-סין שלא הצליח לכבוש מחדש את עילם וכתוצאה מכך במתקפת הנגד העילמית שנערכה בהנהגתו של קינדאטו, המלך השישי לבית שימשאקי, אור נבזזה, נכבשה, ומלכה איבי-סין נלקח בשבי על ידי קינדאטו, מה ששם סוף לשושלת השלישית של מלכי אור. אך זמן לא רב לאחר מכן, מלכה של עיר המדינה השומרית איסין, יורשתה של אור מבחינת העוצמה והמעמד, סילק את העילמים מאור ושיקם את העיר.

התקופה של השושלת השלישית והאחרונה בממלכה העילמית הישנה, שושלת אפארטי (הידועה גם כ"מהסוקהלמה") ידועה כתקופה של הידרדרות, אי-סדר וחוסר יציבות כאשר מדינות מסופוטמיות כדוגמת לרסה, יותר מתמיד, מנסות להשתלט מחדש על עילם ללא יותר מדי הצלחה.

חשוב לציין שאף על פי שתקופת שלטונו של בית אפארטי נחשבת כתקופה של ירידה משמעותית בכוחה של עילם עדיין היו לשושלת זו כמה תרומות לשימור מעמדה של עילם כמעצמה באותה תקופה. דוגמאות בולטות לתרומות כאלו הם פעולתיו של שירוקדוק (1850 לפנה"ס) שהיה מלכה השלישי של השושלת והיה ידוע יותר בתור קוק סאניט. שירוקדוק היה גם ידוע בתור חבר במספר קואליציות צבאיות ומדיניות שנוצרו על מנת לעצור את כוחה העולה של בבל. יותר מאוחר לתקופה קצרה בלבד הפכה עילם למעצמה החזקה ביותר במזרח הקדום כאשר למלכה צִוַפַּלַרְחֻחְפַּךּ היה מעמד בהתאם. מעידה על כך העובדה שמלכים מסופוטמים שונים כולל זימרילים ממארי וחמורבי המפורסם פנו אליו בתואר הכבוד "אבא" - תואר השמור רק למלכים בעלי כוח יוצא דופן. אך כאמור הייתה זו תקופה קצרה בלבד. כבר בסביבות 1760 לפנה"ס הצליח חמורבי לסלק את הכוחות העילמים ממעוזיהם, להדיח את מלכה של לארסה רים-סין מהשלטון, ולבסס את מעמדה של בבל כמעצמה החזקה ביותר במזרח הקדום.

לאחר מותו של חמורבי החלה התדרדרות בבלית מהירה מה שנתן לעילמים הזדמנות להתאושש ולהתארגן מחדש. בעקבות האירוע התארגנו הכוחות העילמים לתקוף מחדש את בבל בהנהגת כותורנחונתא הראשון שתקף את בנו של חמורבי שמשו-אילונה (1749-1712 לפנה"ס) והעילמים נחלו תבוסה כה משפילה עד שהמאורע עדיין נזכר כאלף שנה לאחר מכן בכתביו של המלך האשורי המפורסם אשורבניפל; אך גם אחרי התבוסה המשפילה לא הצליחה בבל לכבוש מחדש את עילם. גם בתקופת אבי-אשוח בנו של שמשו אילונה, פלשה עילם לבבל וכבשה 30 ערים. האירועים שקרו במאתיים השנים שלאחר מכן כולל נפילתה של שושלת אפארטי נשארים בערפל הודות לעובדה שלאחר תבוסת העילמים עוברים המקורות הבבלים והמסופוטמיים להתמקד בעיקר בהשתלטות הכשים על בבל ופחות ופחות במה שקורה בעילם.

הממלכה העילמית התיכונה

תקופת הממלכה העילמית האמצעית נפתחת בשנת 1500 לפנה"ס לערך עם עלייתם של השושלות האנשניות (שושלות שקבעו את בירתם באנשאן ופעלו ממנה) לשלטון. מקורם של השושלות נמצא כנראה בהרים שמצפון מזרח למחוז חוזסטאן באיראן של היום. תקופת השלטון של שושלות אלה מתאפיינת בעידוד התרבות העילמית המקומית במיוחד בשושן וסילוקן של השפעות זרות. כמו כן מלכי השושלות לקחו על עצמם את התואר מלכי שושן ואנשאן. אמנם בהתחלה השושלת הראשונה מבין אלה, הקידינוידית, עדיין השתמשה בשפה האכדית ובכתב האכדי, אך השושלות שבאו אחריה, האיגיהלקים והשוטרוקים, השתמשו יותר ויותר בכתב ובשפה העילמים המקומיים ופחות ופחות בכתב ובשפה האכדית הזרים.

תקופת השושלת הראשונה מבין השושלות האנשאניות, השושלת הקידינואית, ידועה לא רק כתקופת פריחתה של התרבות העילמית אלא גם כתקופת השבתה של העוצמה העילמית על כנה. דוגמאות לכך אפשר לראות תחת שלטונו של המלך קומבנומנה (ידוע גם בשם "שלה") שהיה מלכה הרביעי של השושלת הקידינואית והרחיב את גבולותיה של עילם לאין שיעור כאשר ניצחונותיו הצבאיים הונצחו בכך שלקח על עצמו את הכינוי "מרחיב האימפריה". גם בתקופת בנו אונטש גל (אונטש הובאן או תפתי אהר) המשיכה עילם להתחזק, כאשר אונטש גל תפקד כיריב ומתחרה רב עוצמה לשלמאנאסר הראשון מאשור וכמייסדה של העיר דור אונטש (בימינו צ'וגהה זנביל).

מלכי השושלת התחתנו עם בנות המלוכה הכשיות. המלך הכשי כוריגלזו השני כבש את עילם זמנית בשנת 1320 לפנה"ס. מלך כשי אחר כשתיליאש הרביעי לחם בעילם בשנת 1230 לפנה"ס בהצלחה. בשנת 1155 לפנה"ס כבשו העילמים את בבל הכשית ולקחו את מלכם האחרון בשבי לעילם, ובכך פסקה השושלת הכשית להתקיים.

הממלכה העילמית החדשה

ChoghaZanbil Darafsh (26)
הזיגוראת באתר הארכאולוגי צ'וגהא זנביל. נבנה במאה ה-13 לפנה"ס, ונחרב על ידי אשורבניפל בשנת 640 לפנה"ס

הממלכה העילמית החדשה התקיימה מ-1100 עד 540. בתקופה זאת נאבקה הממלכה באשור, בבבל, במדי, ובפרסים שהחלו להופיע בגבולותיה המזרחיים והצפוניים של עילם. תקופה זאת היא הקשה לעילם בה נכבשו ערים רבות על ידי אסרחדון ואשורבניפל (מלכי אשור) וגם שושן נכבשה אבל אחר כך חזרה לחיק הממלכה לאחר התפוררות אשור. בגבול המזרחי העיר אנשן נכבשה על ידי הפרסים. הדרדרותה של עילם נמשכה עד שבשנת 540 לפנה"ס נכבשה שושן בידי הפרסים ועילם ירדה מעל במת ההיסטוריה.

חוקרים נוהגים לחלק את תקופת שלטון הממלכה העילמית החדשה לשלשה חלקים:

  • התקופה הראשונה - 1100-770 לפנה"ס תקופה של 430 שנה, מעט ידוע על תקופה זו, ביניהם על ברית לא מוצלחת עם בבל נגד ממלכת אשור.
  • התקופה התיכונה - 770-646 לפנה"ס תקופה של 124 שנה, פלישת שבטים פרסיים (איראניים) מהצפון, וברית עם מרודך בלאדן (כשדי) בבבל נגד אשור.
  • תקופת הדעיכה - 646-539 לפנה"ס, תקופה של התפוררות, כנראה בעקבות בצורת ארוכה.

הממלכה העילמית החדשה - תקופה א

ידוע מעט מאוד על תקופה זו בת 430 השנה, מ-1100 לפנ"ס ועד 770 לפנה"ס. על פי המקרא זוהי תקופה מתחילת ימי שאול המלך ועד ימי יואש (מלך ישראל) ועוזיהו מלך יהודה.

Shamshi-Adad V-1
שמשי-הדד מלך אשור

ידוע שאוכלוסיית אנשאן הורכבה בחלקה מעילמים. נראה שהיו בריתות בין עילם לבבל נגד אשור. מלך בבל מרבתי בלאסר (984-979 לפנה"ס) היה ממוצא עילמי, וברשומות המלך האשורי שמשי-הדד מוזכר מרד לא-מוצלח של העילמים עם בעלי בריתם המלך הבבלי מרדוך בלאסו-עקבי.

הממלכה העילמית החדשה - התקופה התיכונה

תקופה זו בת 124 שנה בשנים 770-646 לפנה"ס, על פי המקרא ימי גלות ישראל וסוף ממלכת יהודה עד המלך מנשה. בתקופה זו הייתה פלישה גדולה של שבטים פרסיים הודו-אירופיים. הרשומות האשוריות מבדילות בין ה"מדיים החזקים" - פרתים, בכתיארים ועוד - לבין המדיים הפרסיים. הם נחשבו נתינים של הממלכה האשורית.

במאה השמינית לפנה"ס העילמים ומלכם חומבניגש כפי הנראה נחלו כישלון כשחברו למרדוך-אפלה-אידינה השני במלחמתם למען עצמאות בבל מדי סרגון השני מלך אשור. יורשו שותרוק נקחונתה השני נחל שתי תבוסות בידי חיילי סרגון. בנו של סרגון סנחריב הנחיל תבוסה שנייה למרדוך-אפלה-אידינה השני, כבש את בבל והמליך עליה את בנו אשור-נדין-שומי עליה בשנת 699 לפנה"ס.

שותרוק נקחונתה השני, אחרון העילמים שנשא את התואר מלך אנשאן ושושן, נרצח בידי אחיו חלושו, שכבש את בבל מדי אשור-נדין-שומי (בנו של סנחריב) בשנת 694 לפנה"ס. סנחריב מלך אשור נקם על כך בכיבוש עילם והריסת עריה הראשיות.

חלושו נרצח בידי כותיר-נחונתה שתפס את השלטון לזמן קצר אך הודח בידי חוממננו השלישי שארגן צבא בבלי נגד האשורים, והשתתף בשנת 691 בקרב חלול לצידו של מושזיב-מרדוך הבבלי נגד סנחריב. שני הצדדים טענו שניצחו, אך שנתיים מאוחר יותר סנחריב החריב את בבל וכבש את ערי עילם.

תחת שלטונם של שני מושלי עילם חומה כלדש הראשון (688-681 לפנ"ס) והשני (680-675) היו יחסים מתוחים עם בבל. ידוע ששני המלכים כבשו את ספרוים (מצפון לבבל) ופלשו אליה.

בתחילת שלטונו של אסרחדון באשור (סביבת 680 לפנה"ס) נבוזיר קיטיליסיר, מושל ממוצא עילמי בדרום בבל שמרד באשורים וצר על אור נרדף בידיהם, וברח לעילם. מלך עילם, בפחדו מנקמת האשורים, אסר את המורד ולבסוף המית אותו.

אורטקו מלך עילם ששלט במשך עשור (674-664 לפנה"ס), שמר תחילה על יחסי קרבה עם האשורים, ואף קיבל מאשורבניפל משלוח חיטה בעקבות בצורת. אך הוא נהרג בקרב תוך ניסיון למרוד באשורים, כאשר מלך בבל שמש-שום-אוכין אחיו של אשורבניפל קרא לו לעזרה.

לאחר כיבוש מצרים בידי אשורבניפל בשנת 663 לפנה"ס, אחיו מרד בו בעזרת העילמים ובראשם תמתי-חומבן-אינשושינך שנהרג בקרב על נהר אולי בשנת 653 לפנה"ס (הנהר מוזכר בספר דניאל "בארץ עילם"). שושן נכבשה בידי אשורבניפל והוחרבה. באותה שנה האשורים כבשו חלקים ממדי, והגלו תושבים פרסים אל אנשן, ובכך יצרו מצב של רוב פרסי באוכלוסיית האזור, ואת הגרעין למה שעתידה להיות הממלכה האחמנית.

בלוח "הקינה על שושן" שנחשף ב-1854 בידי הארכאולוג הבריטי אוסטן הנרי לייארד נכתב[דרוש מקור]:

שושן עיר הקודש כיסא אלהים, מחסה בסתר, אני כבשתי
באתי בארמנותיה, פיתחתי אוצרותיה כסף וזהב, טוב ושבע העמסתי
ואתוץ את מגדל (זיגוראת) שושן, קרני בהק נחושתה שיברתי, ומקדשי עילם הישמתי כלה,
אליהם ואלותיהם לרוח זריתי.
קברות מלכיהם מאז ועד עתה הרסתי ואגלה לשמש, ואגלה את עצמותיהם אשורה,
את ארצות עילם הפכתי ואזרה אותם מלח

הקינה על שושן

תקופת הדעיכה של הממלכה העילמית החדשה

בשנים 649-539 לפנה"ס, עילם המשיכה לשמש כמקור כוח ושלטון. ההרס לא היה מוחלט כפי שהציג אשורבניפל, ובמהרה שושן קמה מההריסות תחת שלטון שותר נחונתה בן אִיל. בשנים אלו לא נוצרה ממלכה, אלא שברי ממלכות, אך השליטים בהן קראו לעצמם מלכי שושן ואנזן או אנשן, אף שבתקופה זו הפרסים כבר שלטו באנשן.

הממלכה האשורית החלה להתפורר בסדרה של מלחמות אחים, ובשנת 616 לפנה"ס הפרסים ובראשם כורש מלך מדי ופרס עם בעלי ברית כמו נבופלאסר מלך בבל ניצלו את המצב ומרדו בסנשרישקון מלך אשור, ועד 605 השתלטו על הממלכה כולה. עילם הפכה לחלק מהממלכה המדית.

הנביא יחזקאל אומר בנבואתו "משא מצרים":

וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ... בֶּן אָדָם: נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם...
שָׁם עֵילָם וְכָל הֲמוֹנָהּ סְבִיבוֹת קְבֻרָתָהּ -
כֻּלָּם חֲלָלִים הַנֹּפְלִים בַּחֶרֶב אֲ‍שֶׁר יָרְדוּ עֲרֵלִים אֶל אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת,
אֲשֶׁר נָתְנוּ חִתִּיתָם בְּאֶרֶץ חַיִּים, וַיִּשְׂאוּ כְלִמָּתָם אֶת יוֹרְדֵי בוֹר!

ראו גם

קישורים חיצוניים

אנשאן

אנשאן (בפרסית: انشان Anšan) הוא שמה הקדום של אחת מבירות עילם החל מהאלף ה-3 לפנה"ס. היא שוכנת באיראן, צפונית לשיראז במחוז פארס בהרי הזגרוס.

במאה ה-7 לפנה"ס נפלה אנשאן תחת שלטון ממלכת פרס האחמנית, לאחר שנכבשה על ידי צ'ישפיש, אביו של כורש הראשון.

הכובש המפורסם ביותר שעלה מאנשאן היה כורש הגדול.

חפירות ארכאולוגיות במקום החלו בשנת 1971 והופסקו בשנת 1978 בעקבות המהפכה. בשנת 1999 חודשו החפירות בראשות כאמיאר עבדי.

ארפכשד

אַרְפַּכְשָׁד, הוא דמות בתנ"ך, בנו השלישי של שם בן נח, על פי ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ב וספר דברי הימים א', פרק א', פסוק י"ז. על פי ספר היובלים הוא מקורו של עם הכשדים. גם נפתלי הרץ טור-סיני מזהה אותו כאב האפונימי של עם זה.

שמות אחיו על פי פרק י': עילם, אשור, לוד וארם. על פי דברי הימים א', היו לו עוד 4 אחים: עוץ, חול, גתר ומשך. אולם על פי בראשית, 4 האחרונים היו בני ארם, אחיו של ארפכשד. בנו של ארפכשד היה שלח וע"פ תרגום השבעים וכן ספר היובליםקינן או קינם.

ארפכשד נולד שנתיים לאחר המבול (א'תרנ"ח לבריאת העולם (2103 לפנה"ס), על פי הכרונולוגיה המסורתית) וחי 438 שנים. את שֶלַח ילד בגיל 35. יוסף בן מתיתיהו מציין כי ארפכשד נולד שתים עשרה שנה לאחר המבול.השם ארפכשד מוזכר גם בספר יהודית (פרק א') כשמו של מלך מדי שנבוכדנצר ניצח. בקוראן, הוא קרוי בשם "ארפכשו".

אשורולוגיה

אשורולוגיה היא תחום מחקר העוסק בהיסטוריה, ארכאולוגיה ולשונות מסופוטמיה העתיקה (עיראק של ימינו), והתרבויות הקרובות לה שהשתמשו בכתב יתדות.

שם ענף המחקר נלקח מהשם אשור, שבחפירות הארכאולוגיות בתחומי הממלכה האשורית (כנינוה, כלח ודור שרוכין) התגלו הלוחות הראשונים של כתב היתדות.

התחום עצמו נרחב יותר, ואינו מוגבל רק לתרבות האשורית, אלא גם לתרבויות נוספות שכתבו בכתב היתדות כגון: שומר, אכד, ובבל. בנוסף תחום האשורולוגיה כולל גם תרבויות שלא השתמשו בכתב היתדות, אך היו במגע הדוק עם מספוטמיה, כגון עילם וארם.

לוחות חרס רבים מאוד בכתב יתדות שהתגלו, מהווים מקור חשוב ביותר לחקר התקופה.

ערי האזור הראשונות (שהן גם ערי העולם הראשונות), כגון: אור, ארך, לגש ועוד, הן בעלות ערך ארכאולוגי שלא יסולא בפז להבנת ולימוד התפתחות וגידול הערים בעולם.

האשורולוגיה היא מקצוע המצריך מן האשורולוג ידע טוב במספר שפות, כגון אכדית ושומרית, בנוסף לחתית, עברית מקראית, עילמית, ארמית ואוגריתית למטרות השוואה, כמו גם יכולת לקלוט את מורכבותן של שיטות כתיב שונות, לרוב בעלות מאות ואף אלפי סימנים ואותיות.

בבל

בָּבֶל הוא שמה המקראי של ממלכה ועיר מדינה עתיקה במסופוטמיה. שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ־110 קילומטר מדרום לבגדאד. מהעיר בבל צמחה האימפריה הבבלית ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה. העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים.

ב-2019 השרידים הארכאולוגיים של בבל הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

דיר (עיר)

דֵיר הייתה עיר שומרית קדומה ששכנה ממזרח לחידקל, בגבול של שומר עם עילם, כיום במחוז ואסט שבעיראק.

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

הירוגליף

הִירוֹגְלִיף הוא מונח המתייחס לתווים או סימנים גרפיים שיוצרים דמויות מצוירות, בעיקר ציורי חיות או חפצים. תווים אלה שימשו בסיס לכתב קדום אשר היה מותאם לחריטה על חרס, אבן או עץ.

ההירוגליפים הקדומים התגלו במסופוטמיה באלף הרביעי לפנה"ס באזור שומר או עילם. הם שימשו בתחילה לתיעוד הייצור החקלאי ובהמשך הובילו עבודות מלאכת היד של התושבים ליצירת כתב היתדות, שהיה בשימוש נרחב לאחר מכן על ידי השומרים, האשורים, האכדים והבבלים. אזור נוסף בו תועדה התפתחות של כתב הירוגליפי הוא מצרים העתיקה, הכתב ההירוגליפי באזור זה החל להתפתח באלף השלישי לפנה"ס. כתב זה שונה מהכתב שהתפתח במסופוטמיה, והיה מבוסס על ציורים של גרמי שמים, תופעות טבע, חיות, צמחים, אלים, בני אדם וצורות מגורים. הכתב המצרי העתיק היה בשימוש לאורך כ-3,000 שנה.

המונח הירוגליף מקורו ביוון העתיקה ומשמעותו כתבי הקודש וזאת על שום תפקידו העיקרי שהתבטא בעבודת האלים במקדשים; המונח הירוגליף שימש במקור לתיאור כתב החרטומים המצרי, אולם הוא הורחב והוא מתייחס עתה לכל כתב שמבוסס על ציורים.

כתב הירוגליפי התפתח גם במרכז אמריקה בתרבות המאיה, שהתקיימה באזור המדינות מקסיקו וגואטמלה של היום. הכתב החל להתפתח במאה השלישית לספירה והיה בשימוש עד למאה ה-16 זמן קצר לאחר הכיבוש הספרדי.

המאה ה-7 לפנה"ס

המאה ה-7 לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 700 לפני הספירה והסתיימה בשנת 601 לפני הספירה. זוהי המאה השביעית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

חקר ביצועים

חקר ביצועים הוא ענף במתמטיקה שימושית המפתח ומיישם שיטות מתמטיות לקביעת הדרך לניצול מיטבי של משאבים מוגבלים. המונח "חקר ביצועים" מטעה במקצת ונובע מההיסטוריה של התחום שמקורה בשימושים צבאיים. היישום מבוצע על ידי בניית מודל אידיאלי (מופשט) שמתאר את המציאות.

כשים

הכשים (בכתיב אכדי: ka-aš-šu = כשו) היו עם קדום שמקורו ככל הנראה באזור הרי הזגרוס. לאחר נפילת האימפריה הבבלית הקדומה וכיבושה על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון בתחילת המאה ה-16 לפנה"ס, השתלטה השושלת הכשית על בבל. הם שלטו על בבל קרוב ל-400 שנים עד 1155 לפנה"ס לערך, מועד בו נכבשה בבל על ידי עילם. הכשים לא היו עם שמי, ושפתם כמעט ואינה ידועה לנו. השושלת הכשית ניהלה את הממלכה בשפה האכדית, ושפתם של הכשים ידועה לנו בעיקר מניתוח השמות הפרטיים, וממספר מצומצם של מילונים כשיים-בבליים שנמצאו. בשפתם הם קראו לממלכתם כַּרדוּניַאש.

לוד (דמות מקראית)

לוּד, דמות מקראית, בנו הרביעי מתוך תשעה של שם בנו של נח במקרא, אחיהם של עילם, אשור, ארפכשד וארם ולפי דברי הימים, לוד הוא גם אח של עוץ, חול, גתר ומשך.

לוד נזכר בבראשית:

ובדברי הימים א':

על פי ההיסטוריון הפרסי מוחמד אבן ג'ריר א-טברי שאקבאה בתו של יפת הייתה אחת מנשותיו. על פי מקורות אחדים, בניו של לוד התיישבו באזור הפנג'אבי.

עוזי עילם

עוזי עילם (נולד ב-19 במאי 1934) הוא תת-אלוף (בדימוס) בצה"ל, שימש כמנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית במשרד ראש הממשלה וכראש המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית (מפא"ת) במשרד הביטחון. כיום חבר הנהלה בחברת השקעות הפועלת בישראל, בסינגפור ובסין וחבר בגופים ציבוריים שונים בתחומי מחקר ופיתוח.

עילם (דמות מקראית)

בספר בראשית, נזכר עֵילָם בין בני שם, בנו של נח. ממנו על פי המקרא, יצא עם העילמים, שאחד ממלכיהם היה כדרלעומר מלך עילם בימי אברהם אבינו (בראשית, י"ד, א').

עילם נזכר בבראשית:

ובדברי הימים א':

ובספר דברי הימים א', פרק כ"ו, פסוק ג': "עילם החמישי יהוחנן השישי אליהועיני השביעי".

עילמית

עילמית היא שפה נכחדת שדוברה בפי תרבות עילם העתיקה. עילמית הייתה השפה העיקרית באזור איראן של היום בין 2800 ל-550 לפנה"ס. הרשומות האחרונות שנכתבו בעילמית מתועדות לזמן כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול.

שושן (עיר)

שׁוּשָׁן (בפרסית: شوش שוש) היא עיר עתיקה באיראן של היום, כ-250 ק"מ מזרחית לחידקל. שושן הייתה עיר מרכזית של העילמים, הפרסים והפרתים. היא מוזכרת במגילת אסתר, בספר נחמיה ובספר דניאל. כיום נמצאת באתר העיר שוש. שושן הוכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2015.

שם בן נח

שֵׁם, דמות מקראית, בנו של נח, אחיהם של חם ושל יפת. שם חי 600 שנה, נולד בשנת א'תק"ס לבריאת העולם (2201 לפנה"ס) ומת בשנת ב'ק"ס (1601 לפנה"ס)[דרוש מקור]. הוא מוזכר בספר בראשית, כמו גם בדברי הימים.

אף על פי שבתורה נאמר: "ויולד נח את שם את חם ואת יפת" כך שנראה שהוא הבכור, כמה פרשנים מתייחסים אליו דווקא כאל הבן השני או השלישי בגילו. זאת משום שבפסוק אחר נאמר "שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתיים אחר המבול", ואילו היה שם הבן הגדול היה צריך להיות בן 100 בזמן המבול (שכתוב "ויהי נח בן חמש מאות שנה").

בזמן המבול היה שם בן 98 שנה, ושהה עם משפחתו בתיבה.

בגיל 100 שנה, הוליד שם את ארפכשד. לפי המסופר בבראשית, בניו של שם היו עֵילָם, אַשּׁוּר, אַרְפַּכְשַׁד, לוּד, אֲרָם. בני ארם היו עוּץ, חוּל, גתר ומש. בדברי הימים נמנים כולם כבניו של שם.

במדרשי חז"ל, שם נחשב תלמיד חכם, אברהם יצחק ויעקב למדו ב"בית מדרשם של שם ועבר". וכן, על־פי מדרשים אחרים, "מלכי-צדק מלך שלם" הוא "שם", שהיה כהן, ועליו נאמר:"וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן".

המקרא מייחס לשם את האבהות על עמים שונים מאזור המזרח התיכון, כגון אשור, עילם (פרס), ארם (סוריה) וכדומה, ולכן קבוצת העמים האלה נקראת "עמים שמיים", והשפות המדוברות על ידיהם נקראות "שפות שמיות". עם קבוצה זו נמנים גם היהודים והערבים (המייחסים עצמם לפי הקוראן לבני ישמעאל), צאצאי אברהם, שהיה דור תשיעי לשם.

ועפ"י חז"ל שם נחשב לממשיך צדיקותו של נח "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ", והעברים נחשבים לממשכי דרכו של שם "וּלְשֵׁם יֻלַּד, גַּם-הוּא: אֲבִי, כָּל-בְּנֵי-עֵבֶר",

חז"ל מזהים את תמר, אשת יהודה, כבתו של שם ומסבירים שהיא נדונה לשרפה בשל היותה בתו של שם שהיה כהן, ובשל ההלכה שבת כהן שזנתה דינה שרפה.

שמיים (עמים)

השֵׁמִיִים הוא שם מייצג לקבוצת העמים הדוברים שפות שמיות. את המונח טבע אוגוסט לודוויג פון שלצר (von Schlözer) ב"ספר העזר לספרות המקרא", אשר יצא בשנת 1781, בהתבסס על קבוצת העמים המתייחסים לפי המקרא לשֵם, בנו של נח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.