עיטורי צה"ל

עיטורי צה"ל הם אותות ועיטורים המוענקים לחיילים וקצינים בצה"ל שהפגינו אומץ וגבורה יוצאי דופן, בדרך כלל בשעת לחימה. רבים בין מקבלי העיטורים נהרגו תוך כדי המעשה שבגינו עוטרו. עיטורי צה"ל נחלקים לשתי קבוצות: עיטורים וציונים לשבח. גם בתוך קבוצות אלה ישנו מדרג ברמת העיטור או הציון לשבח. עיטורים וצל"שים מוענקים לעיתים גם ליחידות שלמות. חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל קובע הוראות בנושא.

היסטוריה

Hero Of Israel
אות גיבור ישראל

בטקס שנערך ב-17 ביולי 1949, בעקבות מלחמת העצמאות, הוענק לראשונה "אות גיבור ישראל" לשנים-עשר לוחמים, בזכות הצטיינותם יוצאת הדופן בשדה הקרב. הלוחמים המעוטרים גילו אומץ לב וסיכנו עצמם למען הצלת חבריהם או הצלחה במשימה. בין המעשים: הזזת רכב שהפריע לכוחות צה"ל להמשיך בקרב, פעולות חיפוי, השתלטות על משאית בשיירה ערבית בדרכה לתקוף את חיפה ופיצוץ אונייה מצרית. חלק מהאותות ניתנו לאחר מות הלוחמים במעשה הגבורה.

לאחר מכן הונהגה הענקת ציונים לשבח (צל"שים) מטעם הרמטכ"ל, האלופים, מפקדי האוגדות והחטיבות. במלחמת ששת הימים, למשל, העניק הרמטכ"ל ציון לשבח ל-51 לוחמים.

בינואר 1970 אישרה הכנסת את חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, שקבע את שלושת העיטורים הגבוהים ביותר עבור גילויי אומץ וגבורה במהלך לחימה: עיטור הגבורה, עיטור העוז ועיטור המופת. עיטורים אלה הוענקו בדיעבד גם לחלק ממי שעוטרו בצל"ש על ידי הרמטכ"ל מאז קום המדינה, כאשר ועדה קבעה איזה עיטור חדש יחליף את הצל"ש, אם בכלל. בנוסף, המיר החוק את "אות גיבור ישראל" לעיטור הגבורה.

על פי נתוני אתר הגבורה, עד יולי 2015 הוענקו על ידי צה"ל 2,126 עיטורים שונים.[1] מספר זה אינו כולל אותות הערכה והוקרה ועיטורים שניתנו על ידי משטרת ישראל, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ושירות הביטחון הכללי. להלן פירוט מספר העיטורים השונים:

סוג העיטור מספר העיטורים שניתנו
עיטור הגבורה עיטור הגבורה 40
עיטור העוז עיטור העוז 218
עיטור המופת עיטור המופת 606
צל"ש הרמטכ"ל צל"ש הרמטכ"ל 254
צל"ש אלוף צל"ש אלוף 639
צל"ש מפקד אוגדה צל"ש מפקד אוגדה 187
צל"ש מפקד חטיבה צל"ש מפקד חטיבה 182

מטבע הדברים, רובם המוחלט של העיטורים והציונים לשבח הוענקו לגברים. עם זאת, ישנן בין מקבלי העיטורים גם כמה עשרות נשים בהן: טוראית אסתר ארדיטי (עיטור המופת),[2] סג"ם דינה בן יהודה (זלץ) (צל"ש רמטכ"ל),[3] סרן אסנת זהיר (צל"ש רמטכ"ל).[4]

מדי פעם מוענקים עיטורים שבהם סיפור המעשה שעבורו הוענק העיטור וזהותו של מקבל העיטור נותרים אסורים לפרסום גם עשרות שנים לאחר המעשה, בשל ביטחון מידע מסווג. במקרים שכאלו נוסח כתב העיטור הוא לאקוני. כך למשל: "סמ"ר ר.ק. השתתף במבצע. סמ"ר ר.ק. הוכיח יכולת מעולה כלוחם".[5] לעיתים משמעות סיפור המעשה מתבררת לאחר זמן. כך למשל צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לסא"ל אהוד ברוג, ותיאורו "על מנהיגותו בפעולות מבצעיות בתקופת פיקודו על יחידה"[6] (אהוד ברוג הוא אהוד ברק, והיחידה הנרמזת כאן היא סיירת מטכ"ל).

עיטורים

עיצוב העיטורים

עיצוב העיטורים נקבע לאור המלצות ועדה בראשה עמד האלוף אפרים בן ארצי. בנימוקיו לבחירת הצבע הצהוב לעיטור הגבורה אמר בן ארצי כי:

בחירת הרקע הצהוב לעיטור הגבוה ביותר בא כמשקל שכנגד לניסיון להטיל קלון בצבע זה על יהודים מאז המאה השביעית והרצל חוזה המדינה כתב כי אות הגבורה היהודי צריך לשאת את הצבע הצהוב.

שלי פריד, הרקע הצהוב של עיטורי הגבורה: המפגש בין שואה יהודית לגבורה ישראלית, זמנים גיליון 70, עמ' 35–47, 2000, כפי שהובא ב"אתר הגבורה".

תקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה) תוקנו בשנת תשל"ג–1973. על פיהן נקבע כי לכל עיטור שלושה חלקים:

  • "פארה" - חלקו העיקרי של העיטור, והוא עשוי מתכת;
  • "סרט" - פיסת אריג בצבע המתחברת לבגד ועליה נתלית הפארה;
  • "אות העיטור" - אות בצבע הסרט.

אם מקבל העיטור זכאי לעיטור נוסף מאותו סוג - אין הוא מקבל את העיטור אלא "תג לעיטור", גרסה מוקטנת של הפארה, אותו הוא עונד על העיטור הראשון. דינו של אות זה כעיטור נוסף.

את שלושת העיטורים: הגבורה העוז והמופת, עיצב האמן הבינלאומי חתן פרס ישראל דן ריזינגר.

עיטור הגבורה

Medal of Valor
עיטור הגבורה
Medal of Courage

עיטור הגבורה הוא העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש".[7] לעיטור סרט בצבע צהוב.

עד שנת 1975 הוענקו 40 עיטורי הגבורה. מאז ועד היום (2019) לא הוענק עיטור זה.

עיטור העוז

עיטור העוז

עיטור העוז - העיטור השני בחשיבותו - מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש".[8] לעיטור סרט בצבע אדום.

עד שנת 2010 הוענקו 223 עיטורים.

עיטור העוז הוענק פעמיים לשני חיילים: עובד לדיז'ינסקי ואמנון ליפקין-שחק (ראו להלן). לרשימת מקבלי עיטור העוז מקום המדינה ראו אתר הגבורה

עיטור המופת

Medal of Distinguished Service
עיטור המופת

עיטור המופת - העיטור השלישי בחשיבותו - מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת".[9] לעיטור סרט בצבע כחול.

עיטור המופת ניתן פעמים רבות על מעשה גבורה בעת קרב, אך להבדיל משני העיטורים הגבוהים ממנו, הניתנים אך ורק על מעשה גבורה בתפקיד קרבי, את אות המופת ניתן להעניק גם על מעשה גבורה שלא בעת קרב.

נכון לשנת 2010, הוענקו 600 עיטורים. ב-2005 הוענקו עיטורים אחרי תקופה בה העיטור לא הוענק מאז שנת 1982.

מבין מקבלי אות המופת ששמותיהם פורסמו, עיטור המופת הוענק פעמיים לשני חיילים: שלמה הגני ומיכאל בורט.[11] לרשימת מקבלי עיטור המופת מקום המדינה ראו אתר הגבורה.

צל"שים

ציונים לשבח מוענקים בנפרד בין המלחמות, על רקע בצבע ירוק. צל"ש שניתן בזמן מלחמה נענד על גבי אות המערכה של מלחמה זו. בדומה לעיטור, צל"ש ניתן על מעשה שיש בו גבורה או אומץ לב, אך בניגוד לעיטור, צל"ש ניתן לעיתים גם על תרומה יוצאת דופן לביטחון המדינה, ללא שנדרש אומץ לב להשגתה. דוגמה לכך הוא צל"ש הרמטכ"ל שניתן לרב"ט א. ח. (הוא חיים אשד, לימים תת-אלוף) שתיאורו "א. ח. גילה כושר טכני מעולה הראוי לשבח ותרם תרומה חשובה ביותר לכוננותו של צה"ל".[12]

צל"ש הרמטכ"ל

Zrm

צל"ש הרמטכ"ל מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה הצטיינות שאינו מגיע בדרגתו לדרגת עיטור". צורת הצל"ש היא שלושה סמלים כאשר כל סמל הוא הצלבה של חרב וענף עץ זית, כמו בסמל דרגת תת-אלוף. כאמור, לאחר קבלת חוק העיטורים הוסבו חלק מצל"שי הרמטכ"ל לעיטורים גבוהים יותר והם אינם נכללים כיום במניין הצל"שים. עד לשנת 2011, הוענקו 220 צל"שי רמטכ"ל.[13]

אהוד ברק ונחמיה כהן הם החיילים היחידים שזכו לארבעה צל"שי רמטכ"ל.

צל"ש אלוף

Zla

בדומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי אלוף פיקוד או מפקד זרוע. צורתו היא שני סמלים (הצלבה של חרב וענף עץ זית) לרשימת מקבלי צל"ש אלוף מקום המדינה, ראו באתר הגבורה.

צל"ש מפקד אוגדה

Zma

בדומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי מפקד האוגדה (קצין בדרגת תת-אלוף). צורתו - סמל אחד. לרשימת מקבלי צל"ש מפקד אוגדה מקום המדינה, ראו באתר הגבורה.

צל"ש מפקד חטיבה

Zmh

בדומה לצל"ש הרמטכ"ל, אך מוענק על ידי מפקד החטיבה או אגד (קצין בדרגת אלוף-משנה). לרשימת מקבלי צל"ש מח"ט ראו אתר הגבורה.

צל"ש יחידתי

בדומה לצל"ש על דרגותיו השונות, אך הוא מוענק ליחידה שלמה: צוות, מחלקה, פלוגה, גדוד וכו' על ידי מפקד המורשה להעניק צל"ש. צל"ש זה לא נענד על ידי אנשי היחידה אלא רק על נס או דגל היחידה, אם ליחידה נס או דגל משלה. לרשימת מקבלי צל"ש יחידתי ראו צל"ש יחידתי, באתר הגבורה.

ענידת העיטור

בתקנה 8 לתקנות העיטורים בצבא-הגנה לישראל (ענידת עיטורים ואותות מערכה), תשל"ג–1973 נקבע:

(א) מי שהוענק לו עיטור, רשאי לענוד את אות העיטור בכל עת, ואינו רשאי לענוד את העיטור על כל חלקיו אלא בנסיבות אלה:
(1) ביום העצמאות;
(2) ביום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל;
(3) באירועים ממלכתיים, במצעדים ובמפגנים צבאיים;
(4) בכל אירוע נוסף שקבע שר הביטחון.
(ב) מי שהוענק לו תג, רשאי לענדו בכל עת.
(ג) מי שהוענק לו אות מערכה, רשאי לענדו בכל עת.

אופן ענידת אותות מערכה

לאופן ענידת אותות המערכה ישנה חוקיות מסוימת ותצורה מסוימת שנקבעה על ידי אכ"א, וענף המשטר והמשמעת כמובא להלן אותות ייענדו בשורות, כשבכל שורה שני אותות, מעל חפי הכיס השמאלי, לפי הסדר הבא:

בשורות התחתונות - אותות המערכה.

ככלל, אותות הצל"ש ייענדו מעל לאותות המערכה.  אם בשורה העליונה משורות אותות המערכה יש אות אחד בלבד - ייענד מימין, ולשמאלו ייענד אות הצל"ש בדירוג הנמוך ביותר.  אם הוענק אות צל"ש במהלך אחת המלחמות, ייענד סמל הצל"ש על גבי אות המערכה.

אם אין אותות מערכה, ייענדו אותות הצל"ש בשורות התחתונות ביותר.

מעל לשורת אותות המערכה ואותות הצל"ש, כמפורט לעיל, ייענדו אותות העיטורים.

אם בשורה העליונה משורות אותות המערכה ואותות הצל"ש יש אות אחד בלבד - ייענד משמאלו אות העיטור, הנמוך מן העיטורים.

אם אין אותות מערכה ואותות צל"ש, ייענדו אותות העיטורים בשורה התחתונה ביותר.

סדר אותות הצל"ש ואותות העיטורים - אותות בדירוג גבוה יותר ייענדו בשורות העליונות יותר; ובאותה שורה - האות הגבוה מן השניים ייענד מימין.

היה מספר האותות הכולל בלתי זוגי - ייענד האות האחרון לפי הסדר האמור לעיל בשורה העליונה ביותר, במרכז. אות יחיד ייענד מעל מרכז חפי הכיס השמאלי.

על חולצה ללא כיס ייענדו האותות במקום החופף למקומם בחולצה עם כיס.

אות הערכה מטעם הרמטכ"ל

אות הערכה מטעם הרמטכ"ל

עיטור המוענק עבור מעשים בעלי חשיבות עליונה, שאינם מתאימים לאחד משלושת העיטורים האחרים. ממשלת ישראל קבעה עיטור זה ב-26 באפריל 1981. ניתן להעניק את האות הן לאזרחי המדינה והן לזרים. העיטור הוא עגול. בחזית מופיע מגן דוד עם ענף זית וחרב משמאלו. צידו האחורי ריק. העיטור מחובר לסרט לבן שבקצותיו שני פסי תכלת, בדומה לדגל ישראל.

אות הוקרה מטעם האלוף

IDF Medal of Appreciation of general command

אות הוקרה מטעם האלוף הוא אות המוענק על ידי צה"ל לאזרח, שעשה מעשה רב-חשיבות למען צה"ל או למען ביטחון מדינת ישראל. על ייסוד האות החליטה ממשלת ישראל ב-27 בינואר 2005. אות ההוקרה יוענק לאזרח ישראל או לתושב קבע בשל מעשה או התנהגות שאין בהן כדי להעניק אות הערכה מטעם הרמטכ"ל, כביטוי סמלי של הוקרה על מעשה רב-חשיבות שעשה המקבל, במישרין או בעקיפין, לחיזוקו של צה"ל, ואשר יש בו כדי לקדם את ביטחון מדינת ישראל. אות הוקרה מטעם האלוף נענד על חולצה אזרחית בלבד.

אותות מערכה

אות מלחמה עיצוב
Independence war ribbon מלחמת העצמאות כחול שמסמל את התקווה לעתידה של המדינה החדשה,

מעט אדום שמזכיר את ההרוגים והפצועים הרבים במלחמה. לובשי מדים שהיו זכאים לענוד את עיטור לוחמי המדינה ענדו גרסה מוקטנת של עיטור זה על גבי האות.

Sinai war ribbon מבצע קדש כתום כצבע החולות בסיני,

תכלת כצבע תעלת סואץ שהייתה הסיבה ליציאה למלחמה,

כחול כצבע הדגל הישראלי והאדום שמסמל את האבדות.

Six day war ribbon מלחמת ששת הימים אדום שמסמל את האבדות,

תכלת בשל התעלה,

לבן כמו החרמון.

Hatasharibon מלחמת ההתשה כתום חולות סיני,

תכלת- תעלה.

תכלת לבן - דגל ישראל.

Yomkippurribon מלחמת יום הכיפורים האדום מרכזי ומשמעותי יותר מכל הצבעים בשל ריבוי האבידות והרגישות לנושא בחברה הישראלית.

שני פסי תכלת לבן מסמלים את הטלית וקדושת יום הכיפורים.

Lebanon war ribbon מלחמת שלום הגליל כחול ולבן כצבעי דגל המדינה,

אדום, ירוק ולבן שבמרכז מזכירים את צבעי דגל לבנון.

צבע האדום מסמל גם את דם ההרוגים.

Lebanon2ribon מלחמת לבנון השנייה אדום כדם הנופלים,

כתום לסימול העורף שנפגע בלחימה (כתום הוא צבעו של פיקוד העורף),

ירוק לסימול עץ הזית (התקווה לשלום) ורמיזה ללבנון,

כחול ולבן כצבעי דגל המדינה.

Protective Edge Opertion ribon מבצע צוק איתן כחול ולבן כצבעי דגל המדינה,

אדום כדם הנופלים והפצועים,

חום בהיר כצבע החול ברצועת עזה

כתום צבעו של פיקוד העורף, מסמל את עמידת אוכלוסיית העורף במהלך המבצע.

חיילים וקצינים שזכו במספר עיטורים

ישנו מספר מצומצם של חיילים וקצינים שזכו במספר עיטורים וצל״שים, ֿביניהם: שלמה ניצני ואביגדור קהלני, שעוטרו שניהם גם בעיטור הגבורה וגם בעיטור המופת. ניצני עוטר בעיטור הגבורה כסמל במבצע קדש, ובעיטור המופת כסגן-אלוף במלחמת יום הכיפורים. קהלני עוטר בעיטור המופת כסגן במלחמת ששת הימים, ובעיטור הגבורה כסגן-אלוף במלחמת יום הכיפורים. ישנם שני חיילים אשר זכו בעיטור הגבורה ובצל"שים: דניאל ורדון זכה פעמיים בצל"ש אלוף, במבצע סנונית ב-1960 ובהיתקלות ליד כפר סאלד ב-1962; במלחמת ששת הימים זכה בעיטור הגבורה. הוא נהרג במהלך הקרב שבו זכה בעיטור. סמל יוסי לפר זכה בעיטור הגבורה במלחמת ששת הימים, ובצל"ש נוסף על לחימתו במלחמת ההתשה.[11]

עובד לדיז'ינסקי ואמנון ליפקין-שחק, עוטרו בשני עיטורי העוז כל אחד. ארבעה חיילים עוטרו בעיטור העוז ועיטור המופת: משה קליין, אילן אגוזי, גד קרול, ויוסף דירהלי.

אהוד ברק וסרן נחמיה כהן, לוחם וקצין בסיירת מטכ"ל חולקים את התואר (הלא רשמי) "החייל המעוטר ביותר בצה"ל". כל אחד מהם זכה בעיטור המופת וארבע פעמים בצל"ש הרמטכ"ל.[14]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מחקר הגבורה - דו"ח התקדמות מחקר הצל"שים והעיטורים, יולי 2015., באתר הגבורה
  2. ^ אסתר ארדיטי בורנשטיין, באתר הגבורה
  3. ^ דינה בן יהודה זלץ, באתר הגבורה
  4. ^ אסנת זהיר, באתר הגבורה
  5. ^ התקופה שבין מלחמת שלום הגליל ומלחמת לבנון השנייה - עמוד 6, באתר אגף כוח האדם של צה"ל
  6. ^ סא"ל ברוג אהוד, באתר אגף כוח האדם של צה"ל
  7. ^ סעיף 3 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  8. ^ סעיף 4 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  9. ^ סעיף 5 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970
  10. ^ עוזי ברוך, צל"ש הרמטכ"ל יינתן לסיירת מטכ"ל, 14 באפריל 2010.
    עיטור המופת הוענק ללוחם מאגף המודיעין, 1 בנובמבר 2010, באתר צה"ל.
  11. ^ 11.0 11.1 עפר דרורי, חיילי צה"ל המעוטרים ביותר, באתר הגבורה
  12. ^ באתר צה"ל
  13. ^ רשימת מעוטרי צל"ש הרמטכ"ל, באתר הגבורה
  14. ^ חיילי צה"ל המעוטרים ביותר, באתר הגבורה
אוריאל חפץ

אוריאל חפץ (29 באפריל 1922 - 18 בדצמבר 1978, י"ח בכסלו תשל"ט) היה איש אצ"ל וקצין בצה"ל שנודע בשל יוזמותיו למען ביטחון המדינה, בפרט כהוגה רכבל הר ציון. מעוטר עיטורי צה"ל ובעל ציון לשבח במסגרת פרס ביטחון ישראל.

אות האצ"ל

אות האצ"ל הוא אות שירות ישראלי המוענק על ידי משרד הביטחון, מכוח החלטות ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים למי שהיו חברי הארגון הצבאי הלאומי

(אצ"ל). חלוקת האות החלה בשנת 1979.

ממשלות ישראל לא החליטו על הענקת אות שירות לחברי המחתרות אצ"ל ולח"י, עד לעליית הליכוד לשלטון בשנת 1977. ראש הממשלה מנחם בגין שהיה מפקד האצ"ל הוביל מהלך להנפקת אות שירות זה, ושנה מאוחר יותר הונפק אות הלח"י.

מקבלי אות האצ"ל היו זכאים באופן אוטומטי לקבל את עיטור לוחמי המדינה, המחולק מאז 1968.

אות ההתנדבות

אות ההתנדבות הוא אות שירות ישראלי המוענק על ידי משרד הביטחון מכוח החלטות ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. חלוקת האות החלה בשנת 1961.

מקבלי אות ההתנדבות ששירותם היה בן שישה חודשים לפחות, היו זכאים באופן אוטומטי לקבל את עיטור לוחמי המדינה, שחלוקתו החלה בשנת 1968.

אות הוקרה מטעם האלוף

אות הוקרה מטעם האלוף הוא אות המוענק על ידי צה"ל לאזרח, שעשה מעשה רב-חשיבות למען צה"ל או למען ביטחון מדינת ישראל. על ייסוד האות החליטה ממשלת ישראל ב-27 בינואר 2005.

אות המשמר

אות המשמר הוא אות שירות ישראלי המוענק על ידי משרד הביטחון, מכוח החלטות ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים. חלוקת האות החלה בשנת 1963. זהו אות השירות השלישי שהונפק על ידי מדינת ישראל, לאחר אות ההגנה (1958) ואות ההתנדבות (1961).

אות השירות בישראל

אות השירות בישראל הוא אות המוענק לנספחים צבאיים זרים המשרתים בישראל, לקראת סיום שליחותם בארץ. על ייסוד האות החליטה ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים ב-19 בדצמבר 2006 והחלטה זו קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 11 בינואר 2007.

אות השירות המבצעי

אות השירות המבצעי הוא אות הניתן בצה"ל לחיילים (לוחמים או תומכי לחימה) או שוטרים במשמר הגבול, אשר שירתו ביחידה קרבית (רמת פעילות א+ או א) במשך 18 חודשים לפחות, ובמהלך תקופה זו 4 חודשים לפחות שירתו באזור מבצעי (רמת הגולן, יהודה ושומרון, בקעת הירדן, הערבה, אזור רצועת עזה, גבול לבנון או גבול מצרים). חלוקת האות החלה בעת מלחמת ההתשה (1968–1970). האות נענד על דש הכיס הימני של חולצת מדי ה-א'. תצפיתניות היבשה המשתייכות לחיל האיסוף הקרבי מקבלות אות זה לאחר ארבעה חודשים בקו המבצעי.

האות זכה לכינוי המזלזל "פזגז", עקב דמיונו ללוגו חברת פזגז והעובדה שהוענק לחיילים עורפיים ותומכי לחימה על עצם שירותם בגיזרה, כאשר הלוחמים לא היו זכאים לאות, גם אם השתתפו בלחימה בפועל.

הזכאות לאות זה מצוינת בתעודת השחרור משירות צבאי יחד עם הזכאות לאותות מערכה ולעיטורים. אף שהאות ניתן בעת שירות צבאי, לפי פקודות משטרת ישראל רשאי שוטר לענוד אות זה על מדיו (פקודות המטה הארצי 05.05.01 סעיף 3).

אות מערכה (ישראל)

בישראל, אות מערכה הוא אות צבאי הבא לציין השתתפות במלחמה, במערכה ובקרב מאז קום המדינה. ההחלטה על חלוקת האות מתבצעת על פי החלטת ממשלת ישראל בהתאם לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, ה'תש"ל-1970 ולפי תקנות שמתקין שר הביטחון.

ככלל, האות ניתן לכל חייל צה"ל ששירת בזמן המערכה בשירות סדיר או במילואים במשך "התקופה הקובעת" תקופת זמן מינימלית (אם הוא נהרג, נשבה, נעלם או חלה - גם במשך תקופה קצרה יותר). בנוסף, ניתן האות בדרך כלל לחברים נוספים במערכת הביטחון בישראל (כגון שוטרים, סוהרים, אנשי הרשות הארצית לכבאות והצלה, אנשי שב"כ, מוסד ועובדי התעשיות הביטחוניות) וכן לאישים וקבוצות נוספים, בהתאם למאפייני המערכה.

עד היום ניתנו אותות לציון מלחמות בהן היה גיוס נרחב ולא על קרבות או מלחמות בהן השתתפות ישראל הייתה מוגבלת (כגון מלחמת המפרץ ושתי האינתיפאדות). האות הראשון והיחיד עד כה שהוענק על מערכה שלא הוגדרה כמלחמה הוא אות מבצע צוק איתן שהוענק לראשונה ב-2015.

שני חיילים זכאים לענוד את כל שבעת אותות המערכה הראשונים של צה"ל: סא"ל זאב (טיבי) רם ואל"ם דוד טפרסון.

אות שירות (ישראל)

בישראל אות שירות הוא אות לציון השתתפותו של אדם בפעולות הקשורות בלחימה ומאבק למען תקומת המדינה, במסגרת ארגוני לוחמים במחתרת וביחידות צבאיות מאז תקופת השומר ועד קום המדינה.

"אותות השירות" ועיטורים מוענקים מכוח החלטות ממשלה ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים, פרט לאות הלוחם בנאצים שמוענק על פי תקנון יד ושם בחוק הזיכרון והשואה, ובנוסף על פי חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השנייה התש"ס 2000.

אותות ועיטורים צבאיים

אותות ועיטורים מוענקים בצבאות בעולם לחיילים וקצינים שהצטיינו בקרבות, בפעילות מבצעית או שהפגינו יכולות מקצועיות ראויות לציון. עיטורים הוענקו לראשונה ברומא העתיקה. עיטורים צבאיים במדינות שונות מקנים לעיתים גם זכויות יתר למקבליהם, החל ממענקים כספיים וכלה בקדימות בקבלת דיור ציבורי וטיפולים רפואיים. במדינות רבות נהוגה מערכת דומה או מקבילה של עיטורים אזרחיים. עיטורים צבאיים הוענקו במדינות שונות לא רק ללוחמים, אלא גם ליחידות צבא, מפעלים ביטחוניים ואפילו לערים.

מדליות ועיטורים

מדליה היא יצירה אמנותית, לרוב בצורת לוחית מתכת עגולה, הניתנת כהוקרה או לציון הישגים ואירועים למשל למנצחים בתחרות ספורט.

כבר בעת העתיקה היה מקובל להעניק עיטורים לאות הוקרה. ביוון העתיקה ניתנו זרים של עלי דפנה, זית או הדס לאזרחים שהצטיינו בפעילותם הציבורית, ברומא העתיקה, לעומת זאת, הוענקו עטרות זהב על השגים בשדה הקרב. הקיסר הרומי אוגוסטוס הרבה לטבוע מטבעות מתכת ועליהם דיוקנו, ונראה שהוא היה הראשון שהעניק מדליות לנושאי משרה בכירים ברומא. בצדן האחד של המדליות נטבע דיוקנו או דיוקן אחד ממקורביו, ובצדן האחר - תיאור של אירוע חשוב.

על אותות ועיטורים צבאיים ראו בערך אותות ועיטורים צבאיים.

מרדכי צפורי

מרדכי (מוטק'ה) צפורי (בנקוביץ'-הנדין) (15 בספטמבר 1924 - 29 במאי 2017) היה חבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד. כיהן כשר התקשורת וסגן שר הביטחון בממשלות ישראל. לפני כן שרת כקצין בצה"ל והגיע לדרגת תת-אלוף.

עיטור הגבורה

עיטור הגבורה הוא העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש".

עיטור ההתנדבות

עיטור ההתנדבות הוא עיטור המוענק על פי "חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, תשל"ב-1972" על ידי מפכ"ל המשטרה לאזרח מתנדב במשמר האזרחי לאות שירות –

במקרה שאין הזכאי בין החיים יוענק העיטור לקרוב משפחתו.

עיטור המופת

עיטור המופת הוא העיטור השלישי בחשיבותו שניתן בצבא הגנה לישראל. העיטור מוענק על ידי הרמטכ"ל על "מעשה שנעשה באומץ לב והוא ראוי לשמש מופת".

עיטור העוז

עיטור העוז הוא העיטור השני בחשיבותו שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש".

עיטור לוחמי המדינה

עיטור לוחמי המדינה (על"ה) הוא עיטור ישראלי המוענק על ידי משרד הביטחון, למי שהיה חבר בארגונים צבאיים או בעלי אופי צבאי, מארגון השומר ועד לתקומת המדינה. התקופה הקובעת לשירות בארגונים אלה, המזכה בעיטור היא 1909–1948. העיטור מעוצב כמנורה מסוגננת, שבמרכזה להבה, הדומה גם לטיפת דם. העיטור עוצב על ידי האחים שמיר ב-1968.

עיטורי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר

עיטורי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר מוענקים לשוטרים של משטרת ישראל, למתנדבים של המשמר האזרחי ולסוהרים של שירות בתי הסוהר, בהתאם להוראות חוק העיטורים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, תשל"ב–1972. בשנת 2012 הוחל החוק גם על הרשות הארצית לכבאות והצלה.

פרס ביטחון ישראל

פרס ביטחון ישראל ע"ש אליהו גולומב הוא פרס הניתן מדי שנה ליחידים או לגופים עבור פעילות שתרמה להגברת הביטחון של מדינת ישראל, ובדרך כלל ניתן על פיתוח טכנולוגי (על הישג שמקורו בעוז רוח בשדה הקרב ניתנים עיטורי צה"ל). חלוקת הפרס החלה בשנת 1958. הפרס מוענק על ידי נשיא מדינת ישראל בסמוך ליום העצמאות.

זוכי הפרס נקבעים על ידי שר הביטחון. החלטתו מתבססת על המלצות ועדת שופטים חיצונית, המתמנה על ידיו.

כל שנה מוענקים שלושה או ארבעה פרסים - אחד עבור מפעל חיים מצטבר, ושניים או שלושה עבור אדם או צוות שלפעילותם תרומה לתחום המבצעי. בשנת 2008 עמד סכום הפרס על 36,000 ש"ח.

זרועות, פיקודים ואגפּים
אגפּים אגף המבצעיםאגף המודיעיןאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקהאגף התכנוןאגף כוח האדםאגף התקשוב וההגנה בסב"ר
זרועות זרוע היבשהזרוע האוויר והחללזרוע הים
פיקודים פיקוד הצפוןפיקוד המרכזפיקוד הדרוםפיקוד העורף
גופים נוספים יחידת בתי הדין הצבאייםהפרקליטות הצבאיתהמכללות הצבאיותדובר צה"להרבנות הצבאיתמפקדת העומקהגיס הצפוניהגיס המטכ"לי
חילות צה"ל
חילות השדה חיל הרגליםחיל השריוןחיל התותחניםחיל ההנדסה הקרביתחיל האיסוף הקרבי
חילות נוספים חיל הרפואהחיל הלוגיסטיקהחיל הטכנולוגיה והאחזקהחיל המודיעיןחיל הקשר והתקשובחיל המשטרה הצבאיתחיל משאבי האנושחיל החינוך והנוערהחיל הכללי
חילות היסטוריים חיל המדעחיל נשים
שונות
מבנה צה"לאמצעי לחימהמילואיםיחידות מובחרותמבצעיםמדיםדרגות • עיטורים • כומתותתגי כובעתג יחידהדגליםדין משמעתי
Folder Hexagonal Icon.svg‏ קטגוריה • P IDF.svg ‏ פורטל צה"ל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.