עזרא הסופר

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר (חי במאה ה-5 לפנה"ס) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס.

בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא מלך פרס (457 לפנה"ס[1][2]), עלה עזרא מבבל לירושלים כממונה מטעם המלך, בראש חבורה של עולים יהודים. הוא הגיע לארץ יהודה עם כתב זכויות ("נשתוון") שניתן לו מטעם מלך פרס והביא עמו מענק של כסף וזהב מהמלך עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.[3]

על עזרא נאמר בתוספתא[4] כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידיו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (המאה ה-1 לספירה), עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים".[5] לפי מסורות עממיות נקבר עזרא בעיראק, בקבר עזרא הסופר והאתר שימש מוקד עלייה לרגל.

על שמו רחובות בישראל, תנועת הנוער הדתית עזרא וכן היישוב בית עזרא.

עזרא הסופר
Ezra22
תבליט עזרא הסופר במנורת הכנסת
מקום פעילות מסופוטמיה, פחוות יהודה
רבותיו ברוך בן נריה
תלמידיו שמעון הצדיק
חיבוריו ספר עזרא, רוב דברי הימים (לפי התלמוד הבבלי)

מעמדו וסמכויותיו

עזרא היה "שליח המלך", כלומר הממונה מטעמו על היהודים שישבו בנציבות עבר הנהר, ובכלל זה מחוץ למחוז יהודה (פחוות "יהוד") גופא. מתוקף תפקידו הוא היה שופט עליון שביכולתו לגזור קנסות, עונשי מאסר, גלות, ואפילו עונש מוות. בסמכותו היה מינוי שופטים ודיינים שיסייעו להשליט את חוקי התורה ("חוקי האבות") שהוכרו כחוקי המלך. ככלל, סמכותו של עזרא מוגדרת כסמכות אוטונומית דתית ולא כתפקיד פוליטי.

פעולותיו

109.Ezra Reads the Law to the People
עזרא הסופר קורא בתורה לפני העם. תחריט מעשה ידי גוסטב דורה.

עזרא פעל לחיזוק לימוד התורה וקיומה, והנחיל לעם את ההכרה שעבודת הקב"ה מתבצעת בידי כל יחיד בדומה לעבודת הקב"ה על ידי הכהנים בבית המקדש. בפעולותיו נקט עזרא בעיקר גישה של הסברה, שכנוע ותיקון תקנות, אותה העדיף על פני כפיה שרירותית. לפי חלק מהמפרשים עזרא חתם על "האמנה" בשם עזריה. ייתכן גם שלא חתם מפני שרק ראשי העם חתמו על האמנה, כנציגי העם, ולא המנהיגים הרוחניים שהם אלה שדרשו את חתימת האמנה, כנציגי האלוהים.

מיד בהגיעו לארץ ישראל, בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא, הגיעו אליו חלק מהשרים וסיפרו כי נפוצים נישואי תערובת עם העמים השכנים, בעיקר בקרב עשירי העם. עזרא שראה בנישואי תערובת חטא חמור שעלול לגרום לעונש גלות וסכנת התבוללות דתית ולאומית, הגיב בזיעזוע, קרע את בגדיו, מרט את שערות ראשו וצם. קהל גדול שהתאסף סביבו בכה וקרא לגרש את הנשים הנוכריות. עזרא השביע את הכהנים והלוים לסייע לו וכינס את העם לאספה מיוחדת ואיים להחרים את רכושו של מי שיעדר מהאספה. באספה השביע עזרא את העם להיפרד מהנשים הנוכריות (אפשרות גיורן של הנשים הנוכריות לא הוזכרה כלל), והוחלט להקים בית דין מיוחד לגירוש הנשים הנוכריות. בבירור שערך בית הדין התגלה פגם ביחוסם של 113 איש. ראו הרחבה בגירוש הנשים הנוכריות.

פרשנים וחוקרים מייחסים לו את הצבת החיץ בין היהודים לבין העמים האחרים שישבו בארץ או מטעמים אחרים:[6]

כדי לחזק את קריאת התורה, כינס עזרא את כל העם לאספה מיוחדת בראש השנה. באספה עמד עזרא על מגדל עץ, וקרא בתורה לאוזני כל העם. לצידו עמדו 13 ממנהיגי העם והלויים וכנראה הסבירו לעם את פירוש הקריאה.

בין פעולותיו העיקריות לחיזוק לימוד התורה נמנות התקנות הבאות:

  • הנהגת טעמי המקרא.
  • תקנה לקרוא בתורה בראש השנה (לדעת חלק מהמפרשים).
  • העמדת מתורגמן ליד הקורא בתורה, כדי שיסביר את הפירוש לשומעים.

לצידו פעלו תלמידיו שכונו "סופרים". הסופרים היו ביישובי יהודה העתיקו ספרי תורה למדו את העם תורה ותקנו תקנות.

תקנות עזרא

עזרא נחשב החוליה המקשרת בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה. חז"ל מונים עשר תקנות שנתקנו לעם ישראל על ידי עזרא[8], והן:

  1. קריאת התורה בימים שני וחמישי, וכן בתפילת מנחה של שבת. הקריאה בימי שני וחמישי נועדה למנוע מצב של שלושה ימים רצופים בלא קריאה בתורה, והקריאה במנחה בשבת נועדה לאלו שלא יכולים להגיע לקריאה בימי החול.
  2. קריאת פרשיות התוכחה, המכילות את הקללות המגיעות לישראל אם יפרו את התורה, בזמנים קבועים: את הכתובות בספר ויקרא לפני חג השבועות ואת הכתובות בספר דברים לפני ראש השנה, על מנת שתכלה שנה וקללותיה[9]. תקנה זאת מתאימה יותר לסדר קריאת פרשת השבוע במסורת הבבלית ולא למסורת הארץ ישראלית של סיום התורה כל שלוש שנים.
  3. ישיבת בתי הדין בימי שני וחמישי, שהיו ימי השוק בהם מתכנסים בני הכפרים בעיירות הגדולות[10].
  4. כיבוס הבגדים בימי חמישי, כדי שביום שישי יהיו פנויים להכנות האחרות לשבת.
  5. אכילת שום בערבי שבת, כי השום מרבה את הזרע.
  6. השכמת האישה בבוקר לאפות, כדי שיהיה לחם מצוי בבית עבור העניים.
  7. לבישת סינר על ידי הנשים משום צניעות.
  8. שתהא אשה חופפת וטובלת.
  9. מעבר רוכלים ממקום למקום ומכירת תכשיטי נשים כדי שהנשים תמצאנה חן בעיני בעליהן. תקנה זאת מונעת מסוחרי המקום למנוע תחרות מצד רוכלים אשר אינם כפופים למסי המקום.
  10. טבילת עזרא - חיוב טבילת בעל קרי לפני לימוד תורה ותפילה.

מספר עליותיו לארץ

ישנה מחלוקת בשאלה האם עזרא עלה מבבל יחד עם זרובבל ויהושע, ונמצא שעלה פעמיים מבבל: לאחר הצהרת כורש עלה לארץ יחד עם זרובבל, כעבור זמן קצר חזר לבבל, ועשרים וארבע שנים לאחר עלייתו הראשונה, בימי ארתחשסתא, עלה שנית לארץ[11]. או שעלה פעם אחת בלבד בימי ארתחשסתא כפי שמסופר בספר עזרא[12].

המחלוקת נעוצה בשאלה האם המאורע המתואר בספר נחמיה פרק ח, בו עזרא מקריא את התורה לעם ישראל, אירע סמוך לעליית נחמיה ובניית חומת ירושלים, או שתיאור זה הוא חלק מ'ספר היחס' שמתאר את עליית זרובבל וצוטט בפרק ז של ספר נחמיה.

לכל הדעות בשנים שבין עליית זרובבל לעליית עזרא, שהה עזרא בבבל, וחז"ל בארו שסיבת שהותו בבבל הייתה מאחר שרצה להמשיך בלימוד התורה מפי ברוך בן נריה שהיה "אדם גדול וישיש ואפילו בגלקטיקא (=באלונקה) לא יכול להטען".[13] בכך משמש עזרא הסופר חוליה מקשרת במסירת התורה בין הדורות שכן ברוך בן נריה היה תלמידו של ירמיהו הנביא.

קשייו ומתנגדיו

רבים מעשירי העם תמכו ב"גישה הקוסמופוליטית" שתמכה בין היתר בנישואי תערובת תוך הצדקה שזה יסייע להפצת היהדות לעמי האזור, והתנגדו לפעולותיו של עזרא, שביסס את "הגישה הבדלנית" שדרשה לשמור על טוהר העם היהודי "זרע קודש", וראתה בנישואי תערובת גם חטא חמור שעונשו גלות וגם סכנת התבוללות דתית ולאומית.

משפחתו

עזרא היה בנו של שריה הכהן שהיה בן למשפחת כוהנים מבית צדוק, שנהרג על ידי נבוכדנצר בזמן חורבן בית ראשון. אחיו של עזרא היה יהוצדק אביו של יהושע הכהן הגדול בתחילת תקופת שיבת ציון.

לפי התלמוד, רבי אלעזר בן עזריה היה דור עשירי לעזרא, וזו הייתה אחת הסיבות למינויו לנשיאות.

תאריך פטירתו

Tomb of Ezra
קבר עזרא הסופר, בבצרה שבעיראק.

בסליחה אשכנזית מפורסמת, המזוהה כנכתבה על ידי יוסף טוב עלם, נאמר שעזרא נפטר בט' בטבת ותאריך זה מופיע במגן אברהם ובספרי מפרשים אחרים של השולחן ערוך[14]. לעומת זאת, במספר סליחות ספרדיות, ובספרים אחרים, כמו ספר היוחסין של אברהם זכות[15], כתוב שעזרא הסופר נפטר בי' בטבת[16].

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יעקב ליוור, יהודי ארץ ישראל בתקופה הפרסית, עליית עזרא הסופר; בתוך: יואל רפל (עורך), תולדות ארץ־ישראל, כרך א, שער שלישי - תקופת המקרא, עמ' 217.
  2. ^ על פי המסורת היהודית, היה זה בשנת ג'תי"ד, 347 לפנה"ס, כשנה לאחר חנוכת בית המקדש השני - תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ג', עמוד ב'; על אי ההתאמה הכרונולוגית, ראו: השנים החסרות.
  3. ^ ספר עזרא, פרק ז.
  4. ^ סנהדרין ד.
  5. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 11, פרק ה, פסקה ה, סעיף 158.
  6. ^ רבי עזריה מן האדומים, בספרו מאור עיניים, פרק ט', עמ' 144 פירש את דברי הירונימוס (342 - 420) המצוטטים בהערות בהמשך (לגבי החלפת הכתב), כך: "שלא יתערבו היהודים עם השומרונים", אולם שד"ל (במכתבו לרפאל קירכהיים, מודפס בספרו של קרכהיים: כרמי שומרון, עמ' 109-110) מדייק בניסוח הלטיני, ומבאר שהכוונה היא: "שלא יתערבו כתבי הקודש של היהודים עם כתבי הקודש של השומרונים"
  7. ^ * הירונימוס בעיבוד ללטינית של ספרו היווני של אוסביוס (263? – 339) "כרוניקות" "[...] Hujus tempore Esdras sacrae Scripturac Hebraeo rum scriba litteratus ao noscebatur quem ajunt omites Divinas Scriptures recoluisse Judaeisquc de integro tradidisse novis characteribus [...]" (אוסביוס, Chronicle, ‏"The Hebrew Chronicle", (הנוסח הארמני עם התרגום ללטינית). פסקה 41 (בתרגום לאנגלית על ידי Robert Bedrosian‏). (במטרה להבדיל בין היהודים לבין השומרונים ["עמי הארצות"] שהשתמשו בכתב הקודם).
  8. ^ על פי תלמוד בבלי ברכות כ"ב; בבא קמא פ"ב
  9. ^ מגילה לא:
  10. ^ כתובות ג.
  11. ^ תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו הלכה א. מיוחס לרש"י נחמיה ז, ה-ו. ראה בהרחבה בשו"ת דברי חכמים סימן קב
  12. ^ שיר השירים רבה ה, א. רלב"ג ספר נחמיה סוף פרק ז.
  13. ^ מדרש שיר השירים רבה, פרשה ה', ה'
  14. ^ שלמה האאס, ‏כרם שלמה, אורח חיים, פרעסבורג 1843, סימן תקפ"ח, באתר HebrewBooks
  15. ^ אברהם זכות, ‏ספר יוחסין, קראקא, ש"מ (1580), דף י"ד, ב, באתר HebrewBooks
  16. ^ חיים סיימונס, סיבות לתענית תשעה בטבת, סיני 106 (1990), עמ' קלט
א' באב

א' באב הוא היום הראשון בחודש האחד עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש החמישי

למניין החודשים מניסן.

בית עזרא

בֵּית עֶזְרָא הוא מושב הנמצא במישור החוף הדרומי, בין אשדוד לאשקלון, ומשתייך לתנועת המושבים. הוא נקרא ע"ש עזרא הסופר.

נקרא על שם עזרא בן שְׂרָיָה, שעלה לארץ מבבל (458 לפנה״ס בקירוב). במדרש נאמר: "כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל וייסדה", "אילו היה אהרן קיים היה עזרא גדול ממנו בשעתו".

ברוך בן נריה

בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה הכהן, דמות מקראית, מת בשנת ג'תי"ג ללוח העברי, היה סופרו ותלמידו של ירמיהו הנביא, אך לא זכה להתנבא בעצמו כי דורו לא היה ראוי. ברוך נזכר בתנ"ך בספר ירמיהו, ובחז"ל, כרבו של עזרא הסופר.

לברוך בן נריה מיוחסים שלושה מן הספרים החיצוניים: ספר ברוך, חזון ברוך א' וחזון ברוך ב'.

זרחיה

זְרַחְיָה הוא מושב ציוני (מכיל אוכלוסייה דתית ) הממוקם כעשרה קילומטר דרום מערבית לצומת קסטינה ומשתייך למועצה אזורית שפיר.

היישוב הוקם בשנת 1950, כמעברה של עולים מאיראן בסמוך לחורבות הכפר ג'לדיה, ונקרא על שמו של אחד מאבותיו של עזרא הסופר וכן על שם אביו של אחד היהודים שעלו לארץ ישראל מגלות בבל.

בעקבות משבר חברתי-כלכלי שהתרחש בו בשלהי שנת 1954 עזבו 15 משפחות ממייסדי המושב. במקומן התיישבו משפחות עולים חדשות מצפון אפריקה, מרביתן ממרוקו. באוקטובר 1955 נפתח במושב תחנת טיפת חלב. בשנת 1956 הובאו למתיישבים פרות מגרמניה ששימשו כבהמות מלאכה ולאספקת חלב.

חלקיהו בן שלום

חלקיהו בן שַׁלּוּם. כהן גדול ממשפחת הכהנים בני צדוק (אביו היה בנו של צדוק). מצא את ספר התורה בזמן בדק הבית ומילא תפקיד ברפורמה של המלך יאשיהו. שמו ותפקידו מופיעים לראשונה בספר מלכים. הוא היה סב-סבו של עזרא הסופר, ואולי גם אביו של ירמיהו הנביא.

חלקיהו הוא הכהן הגדול, שמצא את ספר התורה בבית המקדש בזמן בדק הבית. חלקיהו ניהל את עבודות והיה אחראי על טיהורו ושיפוצו של בית המקדש הראשון.

ט' בטבת

ט' בטבת הוא היום התשיעי בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בט' טבת היא פרשת ויגש אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) ופרשת ויחי אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום שני, או בשנה המתחילה ביום שלישי או ביום חמישי.

טבילת עזרא

טבילת עזרא היא טבילה שתיקן עזרא הסופר למי שנטמא בטומאת קרי, ורוצה ללמוד תורה או להתפלל.

אך מדין תורה חיוב הטבילה הוא רק לצורך מעשים המחייבים את העושה אותם להיות טהור כדוגמת: אכילת קדשים, עלייה למקדש, קיום יחסי אישות לנידה ועוד.

יהושע בן יהוצדק

יְהוֹשֻׁעַ (יֵשׁוּעַ) בֶּן יְהוֹצָדָק היה כהן גדול, ממייסדי בית המקדש השני.

לאחר הצהרת כורש (בשנת ג'ש"צ; על פי המקובל במחקר ההיסטורי, בערך 538 לפנה"ס), עלו כארבעים אלף יהודים מבבל ארצה, ובראשם זרובבל בן שאלתיאל, צאצא לבית המלוכה ממשפחת דוד. לצידו עמד יהושע בן יהוצדק, צאצא לכהנים הגדולים ממשפחת פנחס בן אהרן הכהן. יש אומרים, שאף אביו יהוצדק, היה כהן גדול בבית ראשון.בחזון הנביא זכריה (ג:ב) מכונה יהושע "אוּד מוצל מאש", מאחר ששרד מחורבן הבית הראשון.יהושע התמנה לכהן גדול על ידי העולים מבבל. יחד עם זרובבל, הקים יהושע את בית המקדש השני: בתחילה הוקם מזבח העולה בלבד והוקרבו עליו קורבנות, וכעבור מספר שנים הושלם ההיכל, בעידודם של חגי הנביא וזכריה הנביא. מערכת היחסים בין יהושע הכהן הגדול, כמנהיג דתי, לבין זרובבל, כמנהיג מדיני, מתוארת במקרא כפורה וחיובית: "ועצת שלום תהיה בין שניהם". גם חזון המנורה וענפי הזית (ששימש מקור השראה לסמל מדינת ישראל) מבטא ציפיה לשיתוף פעולה בין "שני בני היצהר" (ה"מלך" - זרובבל, והכהן הגדול - יהושע, המשוחים בשמן המשחה).ככל הנראה, היה יהושע בן למשמרת ידעיה. בכך מוסבר מדוע משמרת זו הייתה המשמרת הראשונה בימי בית המקדש השני, מפני שהייתה משמרתו של הכהן הגדול.

כעבור שנים עלה ארצה דודו של יהושע בן יהוצדק, עזרא הסופר (עזרא היה אחיו של יהוצדק, שניהם בני שריה הכהן הגדול). יהושע המשיך בתפקידו ככהן גדול, שזכה בו עקב עלייתו המוקדמת יותר ועקב היותו בן לכהן הגדול מבית ראשון, אבל עזרא הסופר נחשב מעתה לסמכות הרוחנית הבכירה שהובילה את עולי בבל: "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרוֹשׁ אֶת תּוֹרַת ה' וְלַעֲשֹׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט" (עזרא ז:י).

כנסת הגדולה

כנסת הגדולה הייתה המוסד העליון של חכמי ישראל מימי עזרא ונחמיה ועד סמוך לכהונת שמעון הצדיק, כלומר בפרק הזמן שבין סוף נביאי ישראל האחרונים (מאז שיבת ציון) לתחילת תקופתם של ראשוני חז"ל, חכמי תקופת המשנה. אנשי כנסת הגדולה תפקדו כהנהגה רוחנית, מחוקקי תקנות מחייבות, עורכי וחותמי התנ"ך ומנסחי חלק חשוב מן התפילות.

מזבח

מזבח הוא כל מבנה שנועד להעלאת קרבנות והבאת מנחות; ובהשאלה גם שולחן המשמש בעבודת הקודש בכנסיות נוצריות.

מיסאן

מחוז מיסאן (בערבית: محافظة ميسان) הוא מחוז בעיראק, הנמצא במזרח המדינה ליד הגבול עם איראן. האזור הוא בית לחקלאים רבים ובירתו היא העיר עמארה שנמצאת על נהר החידקל. היישוב השני בגודלו הוא מג'אר אל כביר.

שטח המחוז 16,072 קמ"ר ואוכלוסייתו נכון ל-2003 מונה 1.412.112 תושבים.

מחוז מיסאן (או "מישאן") נזכר כבר בתלמוד: "רחובות עיר זו פרת דמישן". הגאוגרף יאקות אל-חמאווי כתב בספרו "מֻעגַ'ם אל-בֻלדאן" (תחילת המאה ה-13) שהעיירה "סמרה" נמצאת ב"ארץ מיסאן" ובה נמצא קבר עזרא הסופר.במיסאן, בדומה לשאר מחוזות הדרום, חיים שיעים רבים. במהלך מלחמת איראן-עיראק המחוז היה אחד משדות הקרב הראשיים, ותושבי המחוז סבלו רבות מכך. עם קריאתו של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש בתום מלחמת המפרץ להפיל את שלטונו של סדאם חוסיין, רבים מתושבי המחוז התמרדו אך דוכאו באכזריות.

לאחר פלישת כוחות הקואליציה ב-2003, האזור נמצא באחריותם של חיילי בריטניה, שספגו במקום אבדות רבות.

מעשר ראשון

המעשר הראשון הוא עשירית מיבול החקלאי -כולל ירק ופרי אילנות- שנשאר לאחר הפרשת התרומה, ומכאן שמו. המותן בדרך כלל ניתנת אל בן שבט לוי, אך בתקופת עזרא הסופר נקנסו הלוויים והועבר הנתינה אל הכהנים.

ספר עזרא

ספר עֶזְרָא הוא ספר בתנ"ך הנמצא בסדר כתובים, ומקומו אחרי ספר דניאל ולפני ספר נחמיה. על פי חז"ל, במקור כלל ספר עזרא את ספר נחמיה, ושניהם נחשבו לספר אחד ששמו עזרא. הספר עוסק בין היתר בחייו ופעולו של עזרא הסופר.

עזרא (תנועת נוער)

עזרא - תנועת הנוער התורני לאומי הראשונה בישראל היא תנועת נוער דתית לאומית, הרביעית בגודלה מבין תנועות הנוער הציוניות במדינת ישראל. לתנועה כ-20,000 פעילים הפרוסים בכלמעלה מ-65 מוקדי פעילות בישראל. במהלך הוועידה הי"ז של התנועה הוחלט על שינוי שמה של התנועה מ"חרדית לאומית" ל"תורנית-לאומית". כיום (2019) מזכ"ל התנועה הוא שאול דה מלאך.

קבר עזרא הסופר

קבר עזרא (בערבית: العزير; תעתיק עברי: אלעזיר) הוא אתר בעיראק לחופו המערבי של נהר חידקל, שעל פי האמונה העממית היה מקום קבורתו של עזרא הסופר. סביב הקבר צמח יישוב ששמו "אל-עוּזֵיר".

קללת עזרא הסופר

קללת עזרא הסופר היא מסורת שהתהלכה בקרב יהודי תימן (וקהילות ישראל אחרות) ומספרת את אשר אירע ליהודי תימן (או לקהילות האחרות) בתחילת ימי שיבת ציון ואת השלכות האירועים.

שום

שום הגינה או בקיצור שוּם (שם מדעי: Allium sativum) הוא מין בסוג שום שבמשפחת הנרקיסיים, והוא פקעת (גאופיט). השום משמש כצמח תבלין ולמטרות רפואיות. מבין חלקי השום, הבצל (מוכר גם כ-"ראש שום") הוא החלק הנמצא בשימוש תדיר ומורכב ממספר שיניים אשר ניתנות למאכל (חי או לאחר בישול).

שיבת ציון

שיבת ציון היא חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס. המונח נטבע לראשונה, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון, והוא מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".).

במאה ה-19 חודש מונח זה בהגות הציונית, והוגיה קראו לעליית היהודים מארצות פזוריהם לארץ ישראל, בשם "שיבת ציון המודרנית".

שני וחמישי

שני וחמישי הם שני ימים בשבוע שבהם נהוגים ביהדות מנהגים משותפים אחדים:

קריאת התורה: מדי שני וחמישי נהוגה בתפילת שחרית קריאה בפרשת השבוע, שבה קוראים את החלק הראשון מתוך שבע העליות של הפרשה, ומעלים שלושה אנשים. על פי המסורת, התקנה הראשונית של קריאת התורה בכל שבת, שני, וחמישי, מיוחסת לנביאים בתקופת דור המדבר, לאחר שנותרו בני ישראל שלושה ימים ללא לימוד תורה. חז"ל כוללים תקנה זו בעשר תקנות שנתקנו לעם ישראל על ידי עזרא הסופר.

תחנון: בתפילת שחרית בימים שני וחמישי נהוג להוסיף קטעים נוספים לסדר תחנון, מכיוון שימים אלו הם ימי רצון מיוחדים שמשה עלה לקבל לוחות בחמישי וירד בשני. סיבה נוספת היא מכיוון שבתי הדין היו יושבים בימי שני וחמישי, וכך גם בית דין של מעלה.קטע שנהוג להוסיף ברוב עדות ישראל הוא הקטע "והוא רחום", תפילה הבנויה בעיקר על שברי פסוקים עם תוספות שונות. בחלק מהקהילות המתפללות נוסח אשכנז, בהן אין אומרים וידוי בשאר הימים, נהוג להוסיף אותו. בקהילות הספרדים והאיטלקים מוסיפים לומר את הקטע "מה נאמר לפניך יושב מרום". שני קטעים אלו היו במקורם חלק מתפילת הימים הנוראים.בשני וחמישי שאומרים בהם תחנון נאמרות בקהילות האשכנזים (בין נוסח אשכנז ובין נוסח ספרד) מספר תפילות יהי רצון לאחר קריאת התורה, בהן תפילה לפדיון שבויים.

תענית בה"ב: תענית שני וחמישי ושני, היא מנהג של יהדות אשכנז לצום שלושה צומות רצופים, בימים שני וחמישי ושני הראשונים בחודש חשוון ובחודש אייר, שני וחמישי בשבוע הראשון לחודש, ויום שני בשבוע שאחריו. כיום רק בודדים צמים תעניות אלו בפועל, אבל בחלק מבתי הכנסת האשכנזיים נוהגים לומר את הסליחות המיועדות לתעניות אלו.

תענית: יש הנוהגים לסגף עצמם ולצום דרך קבע בימים שני וחמישי. אחרים נוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין בימים אלו או לעשות תענית דיבור. מנהגים אלו נפוצים בפרט בימי שני וחמישי בימי השובבי"ם.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.