עזה (נפה)

נפת עזהערבית: محافظة غزة‎‎) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית, והיא נמצאת בצפון-מרכז רצועת עזה. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ומאז עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה ב-2007 היא בשליטת החמאס. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 הייתה אוכלוסיית המחוז 505,700.

בשנת 2006 זכה חמאס בכל מושביה של הנפה בבחירות לפרלמנט. מושל עזה הוא מוחמד קאדורה.

עזה (נפה)
محافظة جنين
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
שטח 70 קילומטר רבוע
אוכלוסייה
 ‑ בנפה 524,001
קואורדינטות 31°31′N 34°27′E / 31.52°N 34.45°E 
אזור זמן UTC +2

לחצו כדי להקטין חזרה

מצריםירדןישראלישראלישראלישראלרפיחח'אן יונסדיר אל-בלחעזהצפון עזהחברוןבית לחםאל-קודסיריחוטובאסג'ניןטולכרםקלקיליהסלפיתשכםרמאללה ואל-בירהGaza in Palestine.svg

יישובים

ערים

עיירות מוניציפליות

  • אל-זאהרה

כפרים

  • ג'והור א-דיכ
  • מדינת אל-עוודה
  • אל-מור'אקה (אבו מידעין)

מחנות פליטים

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל:
פורטל המזרח התיכון
איסדוד

איסְדוּד (בערבית: إسدود) הייתה עיירה ערבית במישור החוף הדרומי, שהוקמה במאה ה־7, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל, בסמוך לתל אשדוד. איסדוד הייתה שייכת לנפת עזה במחוז עזה. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, שטחי אדמותיה עמדו על 47,871 דונם והאוכלוסייה שלה מנתה 4,910 נפש. במהלך מלחמת העצמאות התרוקנה העיירה מתושביה ואחר כך נהרסה. חורבות העיירה נמצאות מערבית לצומת אמונים שעל כביש 4, כשלושה קילומטרים מדרום־מזרח לאזור שבו שוכנת העיר המודרנית אשדוד.

אל-מוחרקה

אל-מוחרקה (בערבית: المحرّقة, תעתיק מדויק: מֻחַרַּקַה) היה כפר ערבי בנגב הצפון-מערבי, כ-15 קילומטרים מזרחית לעזה.

הכפר אל-מוחרקה היה ידוע עוד מהתקופה הממלוכית. באותה העת היה הכפר הקדש (וקף) במובן זה שעודפי היבולים של הכפר הוקדשו לתחזוקת המסגד של עזה וכיפת הסלע בהר הבית. במאה ה-16 ננטש הכפר ויושב מחדש בסוף המאה ה-19. הרוב המוחלט של אדמות הכפר היו רשומות על שמו של הסולטאן עבדול חמיד השני. אולם בשנת 1932 נרשמו הקרקעות על שמו של הנציב העליון כנאמן של ממשלת ארץ ישראל, על סמך הטענה שהקרקעות היו אדמות ג'פתליק ועל כן שייכות לממשלה הטורקית ובהתאם להסכם לוזאן עברו לידי ממשלת המנדט. ובעבר התושבים היו צריכים לשלם דמי שכירות שנתיים על הקרקע. בשנת 1934 תבע הנסיך מוחמד סלים, יורשו של הסולטאן עבדול חמיד השני את ממשלת המנדט בדרישה שאדמות הכפר יועברו לרשותו, בטענה שהאדמות היו אדמותיו הפרטיות של הסולטאן. התביעה נועדה להיות בלון ניסוי במסגרת ניסיון לקבל חזקה בכלל האדמות של הסולטאן בארץ ישראל. מוחמד סלים זכה במשפט בבית המשפט המחוזי ביפו, אולם תוצאות המשפט בוטלו בערעור בטענה שהמשפט התנהל שלא כדין בפני שני שופטים בלבד והוחזרו לדיון חוזר. המשפט התקיים במשך מספר שנים עד שבשנת 1947 קבע בית הדין העליון של ארץ ישראל שהאדמות שייכות לממשלה.

במפקד אוכלוסין שערכו הבריטים בשנת 1931 נמנו בכפר כ-422 תושבים, ו-86 בתים. בסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל הוערך מספר התושבים בכפר 580 תושבים. בלילה שבין ה-27 ל-28 במאי 1948 תקפו כוחות של חטיבת הנגב את הכפר וגירשו את תושביו. ב-16 באוגוסט 1948, ביצעה חטיבת הנגב מבצע פינוי נוסף באזור, ערבים שנמצאו בכפר גורשו ובתים מוקשו ופוצצו.

על אדמות הג'יפתליק ששימשו את תושבי הכפר הוקמו יושיביה, שכונה אל-מוחרקה א' ויכיני, שכונה מוחרקה ב'. כן נמסרו חלק מהאדמות לתושבי תקומה לעיבוד ולנתיבות[דרוש מקור]. בתי הכפר ההרוסים עומדים שוממים בין זרועה ויכיני.

אל-פאלוג'ה

אל-פאלוג'ה (בערבית: الفالوجة) הייתה עיירה ערבית כפרית בגבול מישור חוף יהודה ושפלת יהודה, כ-20 קילומטרים ממזרח לעיירה הערבית מג'דל. היישוב עבר לשליטה ישראלית בחודש פברואר 1949 ואחר כך נהרס.

היום אזור העיירה נקרא פלוגות או צומת פלוגות ולידו שוכנת העיר קריית גת. שמו של היישוב נשתמר בשם הצומת, המחבר את כביש האורך, כביש 40 בקטע מקריית מלאכי לבאר שבע עם כביש הרוחב, כביש 35 מאשקלון לחברון.

בית דראס

בית דראס (בערבית: بيت دراس) היה כפר ערבי במישור החוף הדרומי, בקרבת נחל לכיש, כ-32 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר עזה. הכפר מנה למעלה מ-3,000 תושבים אשר רובם התפרנסו מחקלאות. בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת עזה.

בית עפה

בית עפה או בית עפא ( בערבית بيت عفّا) היה כפר ערבי במישור החוף הדרומי כ-2 קילומטרים ממזרח לנגבה, סמוך וצפונית לכביש פאלוג'ה - אל-מג'דל (היום כביש 35 בקטע מקריית גת לאשקלון) בגובה כ-80 מטר מעל פני הים.

בשנת 1596 נפקדו בכפר 143 תושבים.

במפקד הבריטי משנת 1931 נמנו בכפר כ-462 נפשות וכ-105 בתים ואילו בשנת 1945 על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל מנה 700 נפשותבשנת 1939 הוקם בסמוך לכפר קיבוץ נגבה, אשר בימיו הראשונים נקרא בית עפה.

עם הכרזת העצמאות ב-15 במאי 1948 פלש צבא מצרים לאזור הדרום והכפר נתפס על ידי הכוחות המצריים. הכפר היווה חלק מרצועת הניתוק של הנגב מהיישוב היהודי שמדרום לו על ידי הצבא המצרי והיה בסיס למפקדת החטיבה המצרית שתקפה את נגבה.[דרוש מקור]בחודש יולי 1948 התרחשו קרבות קשים על הכפר. קרב ראשון ב-15 ביולי בהשתתפות כוחות של שועלי שמשון, וקרב שני ב-18 ביולי במסגרת מבצע מוות לפולש בהשתתפות גדוד 54 של חטיבת גבעתי ופלוגת לוחמים מחיל הים כל הניסיונות האלו כשלו תוך אבדות כבדות ומאז לא הותקף הכפר. ב-9 בנובמבר 1948 נכבשה משטרת עיראק סווידאן, בעקבות כיבוש זה פינו המצרים את הכפרים עיראק סווידאן ובית עפה. ב-10 בנובמבר 1948 נכנס כוח של גבעתי לבית עפה ללא קרבבמקום הכפר הוקם בשנת 1953 המושב יד נתן על ידי עולים מהונגריה.

ברקה

ברקה (בערבית: برقة) היה כפר ערבי ליד העיירה הערבית איסדוד.

בחפירות שערכה רשות העתיקות נחשפו בשטח הכפר לשעבר ממצאים מהתקופה הביזנטית, ביניהם קירות, רצפת פסיפס, כבשן וחרסים שונים. ייתכן וממצאים אלו מעידים על כך שהאזור היה חלק מ"אזור התעשייה" מהתקופה הביזנטית שהתגלה באתר סמוך מצפון.בשנת 1917, במערכה לכיבוש ארץ ישראל במסגרת מלחמת העולם הראשונה, התחולל בכפר קרב קשה בו איבדו הבריטים למעלה מ-400 איש.ב-1931 רכשה חברת אחוזה א' ניו-יורק חלק מאדמות הכפר והקימה עליהן את המושבה גן יבנה. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל נאמדה אוכלוסיית הכפר ב-890 תושבים ושטחו כלל 5,206 דונמים (מתוכם 226 דונמים בבעלות יהודית ו-139 דונמים שטחים ציבוריים).במהלך מבצע ברק, נמלטו התושבים, בהתאם לתוכנית המבצע, ולא הורשו לשוב לאדמתם. לאחר הקמת המדינה הוכרזו אדמותיהם נכסי נפקדים, וסופחו לשטח היישוב גן יבנה.

ג'וליס (נפת עזה)

ג'וּליס (בערבית: جولس) היה כפר ערבי ששכן במישור החוף הדרומי, צפונית-מערבית לקיבוץ נגבה, על צומת דרכים אסטרטגי (כיום צומת הודיה).

הוג'

הוג' (בערבית: هوج) היה כפר ערבי בצפון-מערב הנגב, כ-15 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר עזה.

הכפר מנה למעלה מ-1,000 תושבים אשר רובם התפרנסו מחקלאות. בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת עזה.

חמאמה

חמאמה (בערבית: حمامة) הייתה עיירה ערבית במישור החוף הדרומי, כ-24 קילומטרים מצפון לעזה וכשלושה קילומטרים מצפון למג'דל.

חמאמה נכבשה בידי חטיבת גבעתי, במהלך מלחמת העצמאות, באוקטובר 1948, ותושביה נמלטו לרצועת עזה.

כופח'ה

כּוֹפָחָ'ה (בערבית: كوفخة) היה כפר ערבי-מוסלמי בצפון-מערב הנגב, כ-19 ק"מ מזרחית לעיר עזה.

בשטח הכפר נתגלו ממצאים ארכאולוגיים מן התקופה הרומית-ביזנטית ועד לימי הביניים.

מסמיה

מַסְמִיָּה או אל-מסמיה (ערבית:المسمية) היה יישוב ערבי באזור השפלה, ליד גדרה של היום. תושביו היו חורנים, ועדות לקיומו מצויה כבר בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19.היישוב מסמיה היה מחולק לשני יישובים:

מסמיה אל-כבירה (المسمية الكبيرة; מסמיה הגדולה) - בשנת 1945 היה שטח אדמותיו 20,687 דונם טורקי מתוכם 229 בבעלות יהודית ומספר תושביו 2,520.

חורניה, שנודע גם בשמו מסמיה אל-זעירה (المسمية الصغيرة; מסמיה הקטנה) - בשנת 1945 שטח אדמותיו היה 6,478 דונם טורקי ומספר תושביו היה 530. הוקם ככל הנראה בסוף המאה ה-19 עקב סכסוך בכפר הסמוך.מסמיה היה נחשב לכפר ידידותי ליהודים. אולם במחצית השנייה של 1938, במהלך המרד הערבי הגדול, המצב השתנה ולאחר חבלות רבות לציוד הגיע לשיא כאשר תקפו חלק מתושבי הכפר בסיוע תושבי כפרים נוספים בסביבה עובדי חברת חשמל ונוטרים יהודיים במה שנודע כקרב צומת מסמיה. בעקבות האירוע הרסו הבריטים מספר בתים בכפר.

במהלך מבצע אנ-פאר במלחמת העצמאות נכבשו היישובים

ביולי 1948 בידי חטיבת גבעתי ותושביהם נמלטו.

על אדמות שני היישובים נבנו היישובים ינון, כפר הרי"ף, חצב, תלמי יחיאל, בני עיש, בני ראם, שערי אברהם, ברורים ואחווה. בכפר עצמו התיישבו במאי 1950 עולים מיהדות תימן שהתארגנו במסגרת תנועת פועלי אגודת ישראל. התיישבות זאת התפתחה להיות מעברת מסמיה, או בשמה הרשמי מעברת "משמיע שלום". רוב תושביו עברו להתגורר בבני עי"ש בתחילת 1958, אולם היו כמה משפחות שנשארו בכפר גם לאחר מכן.

שמו של היישוב הערבי נשתמר בכינויו הלא-רשמי של הצומת הנמצא במקום - צומת מסמיה. שמו הרשמי של הצומת הוא צומת ראם, על שם האדמו"ר מגור, הרב אברהם מרדכי אלתר, שעל שמו נקרא גם מושב בני ראם הסמוך. בשנות החמישים כונה האזור משמיע שלום.

מבני בתי הספר לבנים ולבנות של מסמיה אל כבירה נותרו על תילם עד ימינו.

נפת עזה (המנדט)

נפת עזה (באנגלית: Sub-district of Gaza) הייתה נפה במחוז עזה בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל על שם העיר עזה.

לפי תוכנית החלוקה יועד רוב שטח הנפה למדינה הערבית, למעט יישובים יהודיים בשוליו הצפון-מזרחיים.

לאחר מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק של 1949 נותר צפון ומזרח הנפה במחוז הדרום במדינת ישראל ואילו מערבה ודרומה הפכו לרצועת עזה, שנשלטה על ידי מצרים.

עיראק אל-מנשייה

עיראק אל-מנשייה (בערבית: عراق المنشيّة; תעתיק מדויק: עראק אלמנשיה), היה כפר ערבי גדול בשפלה כ-20 קילומטרים ממזרח למג'דל (היום אשקלון), בצד הכביש מג'דל-חברון (היום כביש 35, במיקום של אזור התעשייה של קריית גת). הכפר היה שייך לנפת עזה שבמחוז עזה. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 שכלל את נתוני הכפר ביחד עם גת, שטחי אדמותיו היו 17,901 דונם טורקי, מתוכם 13,838 בבעלות פרטית של ערבים, והוא מנה 2,010 תושבים ערבים. לאחר מלחמת העצמאות עזבו התושבים את הכפר. על חורבות עיראק אל-מנשייה נמצא היום חלק מהעיר קריית גת.

עיראק סווידאן

עיראק סווידאן (בערבית عراق سويدان) היה כפר ערבי בשפלה הדרומית, כ-11 קילומטרים ממזרח לאל-מג'דל (היום אשקלון), בסמוך לכביש פאלוג'ה - אל-מג'דל (היום כביש 35 בקטע מקריית גת לאשקלון), בגובה כ-100 מטר מעל פני הים. הכפר היה שייך לנפת עזה שבמחוז עזה. על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945, שטחי אדמותיו היו 7,529 דונם והוא מנה 660 נפשות. בסמוך שוכנת מצודת משטרה בריטית שנקראה על שם הכפר, משטרת עיראק סווידאן (כיום מצודת יואב).

לפי תוכנית החלוקה נכלל הכפר בשטח שיועד להקמת מדינה ערבית. במלחמת העצמאות פלש צבא מצרים לכפר, אולם ב-9 בנובמבר 1948, בעקבות כיבוש משטרת עיראק סווידאן במהלך מבצע שמונה, כבשה חטיבה 8 את מרחב הכפר.

תושבי הכפר נטשו אותו בהוראת מנהיגיהם לאחר פלישת צבא מצרים על מנת לסייע לצבא הפלישה להחזיק במקום[דרוש מקור].

משטרת עיראק סווידאן שכנה בחלקו המערבי של כיס פלוג'ה ועם נפילתה צומצם שטחו של הכיס למרחב הכפרים עיראק אל-מנשייה ופאלוג'ה.

צפון עזה (נפה)

נפת צפון עזה (בערבית: محافظة رفح) היא אחת מנפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת ברצועת עזה, בגבול שלה עם ישראל.

על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2007, בנפה חיו כ-270,246 נפשות שחיו בכ-40,262 משקי בית. האוכלוסייה התרכזה ב-3 עיריות, 2 תת-נפות כפריות, ומחנה פליטים אחד.לנפה חמישה מושבים במועצה המחוקקת הפלסטינית, וב-2006 החמאס זכה בכל המושבים.

קסטינה

קסטינה (בערבית: قسطينة) היה כפר ערבי בשפלה באזור קריית מלאכי של היום. קסטינה היה ממוקם על כביש מרכזי המוביל מעזה ליפו וגם מעזה ללטרון ולירושלים (עד היום מוכר המקום כצומת קסטינה), בגובה 50 מטר מעל פני הים, והשתייך לנפת עזה שבמחוז עזה (1945). שטחי אדמותיו היו 12,019 דונם ובשנת 1945 מנה 890 נפשות. ב-9 ביולי 1948 במהלך מלחמת העצמאות, הכפר התרוקן מתושביו ובמקום שבו שכן נמצאים היום היישובים קריית מלאכי, כפר אחים, כפר ורבורג ואביגדור.

ב-1938 במהלך המרד הערבי הגדול השתתפו תושבי הכפר בקרב צומת מסמיה.

בשנת 1942, ימי מלחמת העולם השנייה, הוקם בסמוך לכפר שדה תעופה צבאי עבור חיל האוויר המלכותי הבריטי, שנקרא "RAF Qastina", והפך מאוחר יותר לבסיס חצור של חיל האוויר הישראלי.

במקום שבו שכן היישוב, נמצא כיום צומת מרכזי הנקרא בפי רבים "צומת קסטינה" המחבר בין כביש 40 וכביש 3 ובו נמצא מסוף אוטובוסים מרכזי. שמו הרשמי של הצומת הוא "צומת מלאכי" על שם קריית מלאכי הסמוכה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.