עזבת צרטה

עִזְבְּת צַרְטַה הן חורבות יישוב קדום קטן ואתר ארכאולוגי ביער ראש העין, בין ראש העין וכפר קאסם, ולא הרחק מן העיר הקדומה אפק.

אבישי טייכר 237
שלט הסבר על עזבת צרטה
Certa051
ה"מחצבה" למרגלות התל
Certa063
בור ששימש כממגורה
אבישי טייכר 238
שלט הסבר על קרב אבן העזר באתר עזבת צרטה

האתר וממצאיו

מקור השם עזבת צרטה הוא בכך שהמקום היה עזבה, יישוב עונתי ששימש את הפלאחים בזמן החריש והקציר[1]. יישוב זמני זה שכן כנראה על קרקע שהייתה שייכת לכפר הערבי סרטא, הנמצא ליד ברקן כ-13 קילומטרים מזרחית לראש העין, או שעובדה על ידי אנשיו.

בחפירות ארכאולוגיות שערכו באתר פרופ' משה כוכבי וישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב נמצאו שרידים מן המאה ה-10 לפנה"ס ומתקופות קדומות יותר, וזוהו ביישוב שלוש תקופות התיישבות מימי ההתיישבות הישראלית. בין היתר נמצא במקום בית ארבעת המרחבים, וממגורות המעידות על כלכלתו. התושבים בו חיו כנראה חיים חקלאים ראשונים, וייתכן נוודיים-למחצה.

באתר נמצאה כתובת המכונה "כתובת אבן העזר" והיא נרשמה על אוסטרקון ומכילה את כל אותיות האלף-בית בכתב עברי קדום, בשלב מוקדם של התפתחות כתב זה מאלפבית פרוטו-כנעני. לכתובת חשיבות בחקר האלפבית העתיק.

בשנת 2007 שופץ האתר על ידי תלמידי בית הספר "אפק" שבראש העין בשיתוף הקרן הקיימת לישראל. לאתר נוסף שילוט חדש, המסביר את הממצאים שנמצאו במקום.

אבן העזר

יש המזהים את עזבת צרטה עם היישוב אבן העזר המוזכר במקרא, ונמצא בה ממצא המזוהה כ"אבן העזר", אך קיימת מחלוקת מחקרית בנוגע לזיהוי זה[2]. ייתכן שאבן העזר נקראה על שמו של 'עזר' שהיה מגדולי שבט אפרים ששכן באזור[3].

לפי המתואר בספר שמואל א' פרק ד'[4], יצאו בני ישראל למלחמה בפלשתים, כשהם חונים במקום המכונה "האבן העזר" ואילו הפלשתים חונים באפק. מן הטקסט המקראי לא ברור אם הייתה זו מלחמת מגן נגד תוקפנות פלשתית או להפך, אך ככל הנראה הייתה ההתנגשות תוצר של ניסיונם של העברים יושבי הר אפרים להשתחרר מכבלי השלטון הפלשתי.

בקרב הראשון הובסו בני ישראל ואיבדו כארבעת אלפים איש. כדי לתקן את תוצאות הקרב הם נשאו עמם לקרב השני את ארון הברית ממקום שבתו בשילה, שם שכן המשכן. רוחם של הפלשתים נפלה, אך הם התעודדו בקריאה "התחזקו והיו לאנשׁים פלשׁתים פן תעבדו לעברים כאשׁר עבדו לכם והייתם לאנשׁים ונלחמתם," יצאו והביסו את בני ישראל פעם נוספת והפעם הפילו מישראל "שלושים אלף רגלי" ואף לקחו את ארון הברית בשבי. הידיעה על האסון ועל מות בניו, חפני ופנחס, הביאה למותו של עלי הכהן. שמואל הנביא מוזכר בתחילת הסיפור, אך לא במהלכו, דבר המצביע על כך שהקרב נערך לפני הפיכתו של שמואל למנהיג. ככל הנראה הוליד הקרב את חורבנה של שילה והמשכן ששכן בה. חורבן המקום בו משערים ששכנה שילה (חרבת סֵילוּן בהר המרכזי) מתוארך לאמצע המאה ה-11 לפנה"ס, ומקובל לייחס את חורבנו לפלשתים.

הקרב באבן העזר נחשב לנקודת מפנה במאבק בין ישראל לפלשתים ומסמן ככל הנראה את ראשיתה של תקופה בה הצליחו הפלשתים לחדור מזרחה, אל עומק נחלת אפרים ובנימין ולהגביר את שליטתם בישראל. מקום בשם "אבן העזר" מוזכר פעם נוספת בפרק ז' בספר שמואל א', כאבן זיכרון לניצחון של בני ישראל על הפלשתים במועד מאוחר יותר, אך ככל הנראה אין קשר בין שני המקומות.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו, הוצאת יד יצחק בן־צבי ירושלים, 1994, בפרק:תפקידי העזבה והרכב אוכלוסייתה עמ' 46
  2. ^ יהודה אליצור, ‏אבן העזר, באתר "דעת"
    פרופ' יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגראפיים, היסטוריים והגותיים, עמוד 97.
  3. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוק כ"א; יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, תשנ"ח 1998, עמ' 192.
  4. ^ ספר שמואל א', פרק ד'
אוסטרקון

אוֹסְטְרָקוֹן (מיוונית: ὄστρακον) הוא שבר של כלי חרס שנמצאה עליו כתובת כלשהי.

בארכאולוגיה מכנים כך שברים של לוחות וכלי חרס שעליהם נהגו לכתוב ולצייר בימי קדם. הכתיבה נעשתה על ידי חריתה או בדיו. כתבו עליהם רשימות שונות, תעודות ומסמכים ואף מכתבים אישיים.

בארץ ישראל נמצאו אוסטרקונים רבים הכתובים בעברית מקראית. אוסטרקונים מפורסמים שנמצאו בארץ הם: חרסי שומרון מהמאה ה-8 לפנה"ס, מכתבי ערד וחרסי לכיש מהמאה ה-6 לפנה"ס. שברי חרס כאלו שימשו להפלת הגורלות במצדה, למשל.

אחד האוסטרקונים הקדומים ביותר נתגלה בחירבת עזבת צרטה שבתחום ראש העין, ובו האלפבית העברי.

ב-2008 התגלה אוסטרקון בן חמש שורות במבצר האלה שבעמק האלה, ובו מופיעות המילים: שופט ומלך, בכתב הנראה כאחד הקדומים שנתגלו עד כה.

ביוון העתיקה אוסטרקון שימש גם כפתק הצבעה בבחירות.

ארכאולוגיה מקראית

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה שעוסק בממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ על בסיס ממצאים אלה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומנסים לפרש לאורן את הכתוב במקרא ולהעריך את מידת מהימנותו של הדיווח המקראי.

בית ארבעת המרחבים

בית ארבעת המרחבים, המכונה גם "הבית הישראלי", הוא טיפוס של מבנה שהתגלה באתרי חפירה רבים ברחבי ארץ ישראל ומחוצה לה. מקורו בתקופת הברונזה המאוחרת, ולאחר מכן הוא אומץ על ידי המתיישבים החדשים שהחלו לאכלס את אזור ההר בארץ ישראל בתקופת הברזל, ושנודעו מאוחר יותר במאה התשיעית לפני הספירה כ"ממלכת יהודה" ו"ממלכת ישראל". משום כך הוא מהווה מאפיין של נקודת יישוב ישראלית בתקופת הברזל ("התקופה הישראלית").

יער ראש העין

יער ראש העין הוא יער ושטח ירוק השוכנים בחלקה הצפון-מזרחי של ראש העין, לאורך יובלו של נחל רבה. היער ננטע על ידי קרן קיימת לישראל בין 1976 ו-1980 והוא מיוער בעצי אקליפטוס, אורן, ברוש, חרוב, שקד, אלה אטלנטית, שיזף מצוי, כליל החורש ועצי בוסתן. שטחו 1,050 דונם, והוא נושק לשכונות החדשות של העיר. ביער מספר אתרים ארכאולוגיים, בין היתר עזבת צרטה המזוהה עם היישוב המקראי אבן העזר וח'רבת א-דאוויר, שרידי יישוב קדום, שבסמוך לה ניצב "מצפור אילן" הצופה לנחל רבה, לשומרון ואל כביש 5.

עד פעילות קק"ל ועיריית ראש העין בנושא בשנת 2001 הוזנח היער ושימש אתר להשלכה בלתי חוקית של פסולת. המשך טיפוחו המשיך בשנת 2006 עת סולקו ממנו מיני צמחים פולשים ובוצע שיקום נופי. היער אומץ על ידי שני בתי ספר יסודיים בעיר ("אפק" בית הספר ניסוי לקיימות) ומוגדר על ידי קק"ל כ"יער קהילתי". ליער כניסה אחת לכלי רכב וכניסות נוספות להולכי רגל או רוכבי אופניים. בנוסף, מסומנים מסלולי טיול ורכיבה ביער.

הכניסה העיקרית לכלי רכב היא מרחוב קיבוץ גלויות מול רחוב נחל רבה. בחלק זה נמצא שביל מעגלי-"שביל פרחי הבר" העובר בתוך שלל פריחה ומגיע לתצפית מראש הגבעה בח'רבת א-דווייר. חלק אחר של היער נמצא בחלק הצפוני של שכונת גבעת הסלעים. בחלק זה נמצא האתר הארכאולוגי עזבת צרטה. הכניסה לחלק זה היא מקצה רחוב נתן שאול ומשם עולה "שביל אבן העזר" שנפרץ על ידי ילדי בית ספר, ומגיע לפסגה שם נמצא האתר הארכאולוגי ושלטי הסבר. כניסה נוספת נמצאת בשכונה הצבאית נווה אפק ברחוב קשת והיא משמשת הולכי רגל.

יער ראש העין, שביל פרחי הבר והשדות המקיפים אותם, ידועים בפריחה השוטפת אותם בסוף החורף והאביב. כלניות מצויות בצבעי אדום ולבן פורחות בכל שטחי היער והשדות שמסביב, ובגבעת שביל פרחי הבר פורחות גם רקפות. בשדות פורחים גם פרחי כתמה עבת-שורשים צהובים. באביב ניתן למצוא מגוון פרחים רב ביער, ובהם כלניות, צבעונים, נוריות, דבורניות.

ישראל פינקלשטיין

ישראל פינקלשטיין (נולד ב-1949) הוא ארכאולוג ישראלי המופקד על הקתדרה לארכאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל על שם יעקב מ' אלקוב באוניברסיטת תל אביב. הוא חוקר מוביל בתחום הארכאולוגיה של הלבנט העוסק, בין השאר, בשילוב מדעי החיים והמדעים המדויקים במחקר ההיסטורי והארכאולוגי. פינקלשטיין הוא החופר של מגידו – אתר מפתח לחקר תקופות הברונזה והברזל בלבנט.

פינקלשטיין חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים והוא associé étranger באקדמיה הצרפתית Académie des Inscriptions et Belles Lettres. פינקלשטיין זכה בפרסים אקדמיים וספרותיים יוקרתיים רבים. בשנת 2005 הוא זכה בפרס דן דוד על התיקון המהותי שערך בהיסטוריה של ישראל הקדום במאות העשירית והתשיעית לפסה"נ. בשנת 2009 זיכה אותו שר התרבות של צרפת באות האביר (Chevalier) של המסדר Ordre des Arts et des Lettres, ובשנת 2010 זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוזאן שבשווייץ. הוא חבר בוועדת הבחירה של הפורום הארכאולוגי של שנחאי (Shanghai Archaeology Forum) באקדמיה הסינית למדעי החברה.

עם ספריו של פינקלשטיין נמנים רבי המכר "ראשית ישראל: ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי" (2003; פורסם לראשונה באנגלית בשנת 2001) ו"דוד ושלמה: בין מציאות היסטורית למיתוס" (2006), שנכתבו יחד עם ניל אשר סילברמן. ידועים גם ספריו על התהוות ישראל הקדום ("הארכאולוגיה של תקופת ההתנחלות והשופטים", 1986), על הארכאולוגיה וההיסטוריה של אזורי ספר המדבר בלבנט (Living on the Fringe, 1995) ועל ממלכת ישראל הצפונית (The Forgotten Kingdom, 2013).

משה גרסיאל

משה גַרסיאל (נולד ב-1936) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

נחל רבה

נַחַל רַבָּה הוא היובל הקטן מבין ארבעת יובליו העיקריים של נחל הירקון (שלושת הנחלים האחרים הם נחל איילון, נחל קנה, נחל שילה). שטח אגן הניקוז שלו הוא כ-40 קמ"ר ויובלו העיקרי הוא נחל סוסי.

תרבות ואדי רבה התקיימה בו בתקופה הכלקוליתית ויער ראש העין הנטוע לאורכו משובץ אתרי פריחה.

ראש העין

רֹאשׁ הָעַיִן היא עיר במחוז המרכז בישראל. העיר שוכנת במרזבה המזרחית של השרון, למול הרי השומרון. העיר שוכנת ליד מקורות הירקון, ולכן העניקו לה את שמה "ראש המעיינות". ראש העין הוכרזה כעיר בשנת 1994, היא משתרעת על פני שטח של כ-30,000 דונם. שכונותיה המזרחיות של ראש העין גובלות בקו הירוק והעיר מהווה גבול בין מחוז המרכז למחוז יהודה ושומרון. בראשות העיר עומד תא"ל במיל' שלום בן משה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.