עופר נמרודי

עופר נמרודי (נולד ב-23 במאי 1957) הוא משפטן, איש עסקים ישראלי ומו"ל לשעבר.

עופר, בנו של יעקב נמרודי, עמו ועם בני משפחת נמרודי האחרים, חולשים על שורה ארוכה של חברות ועסקים בעיקר בתחומי הנדל"ן, התקשורת והאנרגיה.

עופר נמרודי
עופר נמרודי
מדינה ישראל  ישראל

ביוגרפיה

עופר נמרודי נולד באיראן ב-1957 (משפחתו ממוצא עיראקי) בעת שאביו, אל"ם יעקב נמרודי, שימש שם נספח צבאי וראש משלחת משרד הביטחון. לאחר סיום שליחותו של האב ומספר שנים באיראן כאיש עסקים מצליח, שבה המשפחה לישראל ומתגוררת מאז בסביון. בצה"ל שירת עופר נמרודי כמפקד סוללה בחיל התותחנים ובהמשך כמפקד סיוע חטיבתי, השתחרר ב-1979 וכעבור שלוש שנים השתתף במלחמת לבנון. הוא סיים בהצטיינות לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, עשה את התמחותו אצל שופטת בית המשפט העליון מרים בן פורת, לימים מבקרת המדינה ולאחר מכן אצל פרקליטת מחוז ת"א (אזרחי) עו"ד נעמי שטרן וקיבל רישיון עורך דין. ב-1989 סיים לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

ב-1988 רכש יעקב נמרודי את חברת הכשרת הישוב מהסוכנות היהודית, וכעבור שנה התמנה בנו עופר נמרודי למנכ"ל החברה.

ב-1992 רכשה המשפחה את העיתון "מעריב" לאחר מותו של רוברט מקסוול, ועופר נמרודי התמנה למו"ל ועורך ראשי.

ב-1995, על רקע התחרות החריפה בין שני העיתונים הגדולים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", נעצר עופר נמרודי בחשד להאזנות סתר, וכעבור שלוש שנים הורשע ונידון לקנס של 1.16 מיליון ש"ח ול-8 חודשי מאסר אותם ריצה עד שחרורו ב-1999. פרשה זו מוכרת בציבור כ"פרשת נמרודי א'". בעקבות פרשה זו, השעה עצמו מתפקידיו בעיתון "מעריב", אולם משפחתו נותרה המוציאה לאור של העיתון. האירוע הזכור ביותר מפרשה זו, שודר במסגרת התוכנית תיק תקשורת. בקטע וידאו שצולם בחדר החקירות, נראה נמרודי מנצל את יציאתו של החוקר מן החדר, כדי להכניס אל פיו מסמך שעלול להפלילו.

בדצמבר 1999, כעשרה חודשים לאחר שחרורו ממאסר, נעצר נמרודי שוב בפרשה הידועה כ"פרשת נמרודי ב'". פרשה זו יסודה במידע שהעביר החוקר הפרטי רפי פרידן למשטרה ולפרקליטות. על פי המידע הזמין נמרודי מפרידן את חיסולם של נוני מוזס ועמוס שוקן, בעלי העיתונים המתחרים. לאחר הגשת כתב אישום הכולל סעיפים חמורים וביניהם קשירת קשר לרצח, התקיים משפט ארוך. בית המשפט לא האמין לעדי המדינה (בהם פרידן), ובסופו של דבר חתמו הצדדים על עסקת טיעון, לפיה נמרודי הורשע בעבירות של שיבוש מהלכי חקירה ומשפט. על נמרודי נגזרו 15 חודשי מאסר וכן הופעל העונש של עשרה חודשי מאסר על תנאי שנגזר עליו במשפטו הקודם. בנוסף נגזר עליו עונש של שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 349,200 ש"ח. המאסר בפועל שנפסק לו, חפף את תקופת מעצרו בעת ניהול המשפט ובסיומו של זה, הוא שוחרר. במהלך המשפט התרחש אירוע שבעקבותיו הורשעו אריה קרישק ויעקב נמרודי בשיבוש מהלכי משפט. עם הגשת כתב האישום נגדו התפטר נמרודי מתפקידו כמנכ"ל "מעריב". עם זאת, הרשעתו לא נשאה קלון, דרגותיו הצבאיות לא נשללו, החברות הציבוריות שבשליטת משפחתו המשיכו לתפקד ללא כל פגיעה ואף זכו להצלחה בהנפקות שונות של מניות לציבור. לאחר שחרורו, שב נמרודי לנהל את "מעריב", "הכשרת הישוב" ועסקי המשפחה ולהובילם. תחת ניהולו התרחבה פעילות קבוצת נמרודי באופן משמעותי והיא חולשת כיום על עסקים וחברות בתחומי הנדל"ן בארץ ובחו"ל (ביניהם קניון שבעת הכוכבים בהרצליה), האנרגיה, התקשורת ומלונאות ונופש (רשת רימונים). בעבר היו לקבוצה החזקות גם בתחום הביטוח באמצעות "הכשרת הישוב חברה לביטוח", אולם אלה נמכרו בשנת 2006 לקבוצת אלעזרא.

בראשית מאי 2015 נעצר נמרודי לחקירה בחשד של מעורבות בפרשת רונאל פישר[1] וכעבור חודשיים הודיעה המחלקה לחקירות שוטרים על סגירת תיק החקירה נגדו.[2]

אחותו של עופר, רות נמרודי-וייסברג, נהרגה בסיני ב-1996 כאשר רכב בו נסעה עלה על מוקש מצרי ישן בשדה מוקשים לא מסומן. המשפחה הנציחה את זכרה בתרומה גדולה לארגון "וראייטי ישראל" המטפל בילדים פגועים, ומרכזו בירושלים נושא את שמה.

תחום התקשורת

כניסתו של נמרודי לתחום התקשורת, ולעיתון "מעריב" בפרט, נחשבה חריגה בענף, מאחר שנמרודי עצמו, ואף כל בני משפחתו, לא עסקו עד אז בעיתונות או בכל תחום תקשורתי. כניסה זו של בעלי הון לוותה בחשש ובעוינות של "משפחות התקשורת" הוותיקות (מוזס ב"ידיעות אחרונות" ושוקן ב"הארץ") ובתחרות קשה, שאותותיה ניכרים בתחום התקשורת הישראלית עד היום. תחרות זו גם גררה את המו"לים המובילים לבלוע בתקופות מסוימות גם אמצעי תקשורת אחרים כגון ערוצי טלוויזיה בכבלים, עד לשלב בו נחקק חוק האוסר על בעלויות צולבות בתחום התקשורת.

ביוני 2011 מכרה חברת הכשרת הישוב את השליטה במעריב לחברת "דיסקונט השקעות" מקבוצת IDB שבשליטת נוחי דנקנר. "הכשרת הישוב" ממשיכה להחזיק ב-27% ממניות מעריב. נמרודי אף ממשיך להחזיק בבעלות על בית "מעריב". ב-2012 כאשר העמיד דנקנר את מעריב למכירה, התברר שבקופה חסרים כ-30 מיליון ש"ח מכספי הפנסיה והפיצויים של העובדים. עובדי העיתון האשימו בכך את נמרודי והפגינו מול ביתו בסביון[3].

עסקים אחרים

בשנות האלפיים הרחיב עופר נמרודי מאד את עסקיה של "הכשרת הישוב" בחו"ל. החברה נכנסה לפיתוח נכסים גדולים בתחומי הנדל"ן למגורים (שכונות מגורים בוורשה ובבוקרשט), נדל"ן מסחרי (חברת MLP- Millennium logistic parks מחסנים לוגיסטיים בפולין ורומניה), קניונים (רומניה, רפובליקת מולדובה, מרוקו), מלונות ואתרי נופש (קנדה, מרוקו). ב-2010 שוב הכניס את החברה לתחום חדש עם הקמתה של "הכשרה אנרגיה". החברה הצעירה רכשה במהירות רישיונות ואופציות לרישיונות לחיפושי גז ונפט באגן המזרחי של הים התיכון (במים הטריטוריאליים של ישראל) ובים האדריאטי. ב-2012 הופסקו הקידוחים בשדות "שרה" ו"מירה" לאחר שלא נמצא בהם גז.

חייו הפרטיים

נמרודי נשוי בפעם השנייה, אב ל-6 ילדים, מתגורר בסביון בבית הידוע בתור "הבית הלבן", אשר מהווה חלק מנחלה המשתרעת על פני 30 דונם. על פי פרסומים של החברות הציבוריות שבשליטת משפחתו, "מעריב" ו"הכשרת הישוב", עד מרץ 2012 הייתה משכורתו החודשית של עופר נמרודי 150 אלפי ש"ח ברוטו (צמוד למדד בגין נובמבר 2007). החל ממועד זה, שונתה משכורתו החודשית והיא 160 אלפי ש"ח ברוטו (צמוד למדד בגין פברואר 2012).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ באתר כלכליסט
  2. ^ זוהר שחר לוי, פרשת פישר: תיק החקירה נגד עופר נמרודי נסגר מחוסר ראיות, באתר כלכליסט, 16 ביולי 2015
  3. ^ סיון איזסקו, נתי טוקר, אמיר טייג, בקופת "מעריב" חסרים 30 מיליון שקל לפיצויים - העובדים: נמרודי אשם, באתר TheMarker‏, 12 בספטמבר 2012
1957

שנת 1957 היא השנה ה-57 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1957 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

23 במאי

23 במאי הוא היום ה-143 בשנה (144 בשנה מעוברת), בשבוע ה-21 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 222 ימים.

Nrg

nrg360 (וקודם לכן, "nrg") היה אתר חדשות ישראלי שבסיום דרכו היה בבעלות קבוצת "ישראל היום" ופעל בשיתוף עם העיתון "מקור ראשון". האתר נוסד על ידי "מעריב החזקות", חברת האם של "מעריב", ועד לשנת 2014 נקרא "nrg מעריב". האתר פעל בשיתוף עם העיתון "מעריב" עד שנת 2014, אז נמכר האתר לקבוצת "ישראל היום"' שינה את שמו ל-nrg. ב-2017 שם האתר שונה ל-nrg360 עקב השקת האפליקציה "360 התמונה המלאה" וגרסת המובייל אשר מפנה לכתובת אתר 360. ב-10 בינואר 2018 האתר נסגר ותכניו, שנצברו במשך שנות פעולתו, הועברו לאתר של "מקור ראשון".

אמיר אורן

אמיר אורן (נולד בשנת 1950) הוא עיתונאי, פובליציסט, שדרן רדיו ופרשן צבאי ישראלי. כתבותיו פורסמו בעיתונים נחשבים בישראל ומחוצה לה. שימש כפרשן צבאי גם בטלוויזיה וברדיו בישראל ובארצות הברית. חתן פרס "המצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית" על שם שלום רוזנפלד לשנת 2011.

ברכה אופיר-תום

ברכה אופיר-תום (נולדה ב-25 במרץ 1939) שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנים 2009-1995.

נולדה בישראל, סיימה לימודיה בבית ספר תיכון חורב בירושלים ב-1957. ב-1958 קיבלה הסמכה להוראה ממשרד החינוך, לימדה ספרות, אנגלית והיסטוריה. בשנת 1972 סיימה לימודי משפטים. התמחתה אצל שרה סירוטה בפרקליטות מחוז המרכז. בין השנים 1974 ל-1983 עבדה כיועצת משפטית בבית המכס וב-1983 הצטרפה לפרקליטות מחוז תל אביב, ועסקה בתיקי מס הכנסה וניירות ערך. באוגוסט 1989 מונתה לשופטת בבית משפט השלום בתל אביב.

באוגוסט 1995 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וביוני שנת 2006 מונתה לסגנית נשיא בית משפט זה. כשופטת בבית המשפט המחוזי עסקה במשפטים בולטים רבים בתחום הפלילי, ובהם משפטו של מו"ל "מעריב", עופר נמרודי, משפטו החוזר של הפדופיל אדריאן שוורץ, משפטו של אסי אבוטבול, ומשפטו של השר לשעבר אברהם הירשזון.

בגזר דינו של אברהם הירשזון ציינה: "המסר החייב לצאת מבית המשפט בנסיבות עבריינות של אנשי ציבור צריך שיהיה חד ובהיר, ויודיע לכולי עלמא, כי גם איש ציבור רם דרג, המנצל לרעה את מעמדו ואת האמון שניתן בו, צפוי לגינוי והוקעה, לצד עונש מהותי שאיננו שונה מעונשו של עבריין מן השורה".

בשנת 2009, עם הגיעה לגיל 70, פרשה לגמלאות. בראיון שנתנה לאחר פרישתה אמרה:

"החיים בבית המשפט כשופט הם לא קלים, הם קשים מאוד, הרבה הרבה מחשבות, ואתה מקווה תמיד שצדקת ושזה הנכון, אבל אלוהים יודע, את הביטחון המלא אין לי אף פעם. קשה לשקול, כשעומד אדם על הפרק...מלאכה קשה מאוד".

דן מרגלית

דן מרגלית (נולד ב-13 במרץ 1938) הוא עיתונאי, פובליציסט ומגיש טלוויזיה ישראלי.

הד ארצי

הד ארצי היא חברת מוזיקה, העוסקת בהפקת מוזיקה, בייבוא אלבומים מחו"ל ובהפצת מוזיקה ישראלית ולועזית. הד ארצי יחד עם סי.בי.אס היו משנות ה-60 שתי יצרניות התקליטים הגדולות בישראל. בדצמבר 2008, עקב קשיים כלכליים, נרכשה הד ארצי על ידי מתחרתה NMC United.

מלבד מעורבותה בתחום המוזיקה, עוסקת החברה בייבוא ובהפצה של מוצרי מולטימדיה שונים, כגון משחקי מחשב וקלטות וידאו. רשת טאוור רקורדס בישראל הייתה בבעלות הד ארצי, לפני שסניפיה נסגרו.

הכשרת הישוב

הכשרת הישוב הייתה חברה ציונית מיישבת שפעלה בתקופת היישוב וב-40 שנותיה הראשונות של המדינה, עד שבאוקטובר 1987 רכש איש העסקים יעקב נמרודי את השליטה בחברה. מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב החל משנת 1953.

יואב צור

יואב צור (נולד ב-4 ביוני 1954) הוא עיתונאי ישראלי, עורך העיתון מעריב בשנים 2009–2010.

כל העיר

כל העיר הוא מקומון ירושלמי שראה אור לראשונה ב-1979. המקומון היה הראשון מרשת שוקן, שהייתה לרשת המקומונים הראשונה בישראל.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

משה נגבי

משה נגבי (8 באוגוסט 1949 – 27 בינואר 2018) היה משפטן, עיתונאי, מרצה בתחומי המשפט והתקשורת, פרשן משפטי ומגיש תוכנית הרדיו "דין ודברים".

נגבי היה פרופסור חבר במחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. כפרשן משפטי עסק בעיקר בעניינים אקטואליים. הרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם, חופש העיתונות, שמירת החוק והדמוקרטיה ובנושאי טוהר המידות של אנשי ציבור.

עיוני משפט

עיוני משפט הוא כתב העת העברי המרכזי שמפרסמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. הוא אחד מכתבי-העת המשפטיים המובילים בישראל, ומתפרסמים בו מאמרים בכל תחומי המשפט. חברי המערכת והעורכים הם סטודנטים מצטיינים הלומדים בפקולטה, כשלצדם העורך הראשי, הנמנה עם סגל הפקולטה. כתב העת יוצא לאור שלוש פעמים בשנה.

עמוס רגב

עמוס רגב (נולד בשנת 1951) הוא עיתונאי, פובליציסט ובעל טור ישראלי, העורך הראשי של העיתון "ישראל היום" מייסודו ביולי 2007 ועד מאי 2017. חתן הפרס לביקורת התקשורת ע"ש אברמוביץ'.

פנינה דבורין

פנינה דבורין (נולדה ב-9 בספטמבר 1946) היא משפטנית ישראלית.

פרשות נמרודי

פרשת נמרודי הוא כינוי לשלוש פרשיות שהתרחשו בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20, ועיקרן מאבק בין שני העיתונים הגדולים - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אך בספיחיהן נגעו לעניינים של קשרי הון-שלטון.

רונאל פישר

רונאל פישר (נולד ב-6 במרץ 1967) הוא עיתונאי, עורך דין ומנחה טלוויזיה ישראלי.

רפי פרידן

רפי פרידן, קצין במשטרת ישראל, שהפך לחוקר פרטי ועמד במרכזן של כמה פרשיות פליליות שהסעירו את מדינת ישראל.

בהיותו בעל משרד חקירות, ניהל עם שותפו, החוקר יעקב צור, מעין "בנק האזנות סתר" שהיה, לדברי חוקרי משטרה, הגדול במדינת ישראל (הוא צותת והקליט, באופן פלילי, עשרות אישים וגופים).

בראשית שנות התשעים נעצרו פרידן וצור במה שכונה לאחר מכן "פרשת נמרודי א'" (או "פרשת האזנות הסתר"), כמי שצותתו, ללא רשות, למערכות העיתונים "ידיעות אחרונות", ו"מעריב", בשליחותם של משה ורדי ושל עופר נמרודי. בתום משפט סנסציוני, נשלחו נמרודי הבן ופרידן למאסר - נמרודי לשמונה חודשים ופרידן לארבע שנים. כן נדון פרידן לשנתיים מאסר על תנאי בגין עבירות מסוימות ושנה מאסר על תנאי בגין עבירות אחרות. פרידן ערער על הרשעתו ועל חומרת העונש, כשנימוקו העיקרי הוא טענת הגנה מן הצדק, אך ערעורו נדחה. בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

מתוך מעצרו החל פרידן להעביר חומרים לפרקליטות ולמשטרה, ופתח בכך את "פרשת נמרודי ב'", שבמרכזה טענתו של פרידן (שהופרכה בבית המשפט) כי עופר נמרודי הזמין ממנו את רצח נוני מוזס ועמוס שוקן, בעלי "ידיעות אחרונות" ו"הארץ", בהתאמה. עופר נמרודי נעצר עד תום ההליכים ופרידן הפך, ביחד עם שותפו יגאל תם ועוד כמה קציני משטרה, לעד מדינה.

בעת מתן עדותו של פרידן, הגיע אליו הסופר אריה קרישק, ידידו של איש העסקים יעקב נמרודי, אביו של עופר, ובאמתלה של הכנת ספר על פרידן, ניסה לשאוב ממנו מידע, בכוונה לשבש את משפט הבן. המשטרה עצרה את קרישק ואת נמרודי האב ("פרשת נמרודי ג'") וגם הם הועמדו למשפט והורשעו.

פרידן עצמו השתחרר לאחר ריצוי מלא של עונשו. מקורות במשטרה קשרו אותו גם לפרשיות אחרות - ציתות לראשי ערים וניסיונות סחיטה (בישראל וגם מעבר לים), כמו גם סיוע שהעניק לנשיא פרו הנמלט, אלברטו פוג'ימורי. בראשית נובמבר 2007, נעצר פרידן על ידי המשטרה, ביחד עם החוקר אביב מור, כחשודים בהפעלת האזנות-סתר כנגד השר אביגדור ליברמן ואיש העסקים מיכאיל צ'רנוי. בספטמבר 2010 הוגש נגד פרידן כתב-אישום בפרשה זו, ובעבירות נוספות. בהגנתו, חשף פרידן את עובדת היותו מודיע וסייען של משטרת ישראל. בנובמבר 2011 נגזרו על פרידן ששה חודשי עבודות-שירות וקנס כספי כבד.

תמי מוזס-בורוביץ'

תמר (תמי) מוזס־בורוביץ' (נולדה ב־11 במרץ 1960) היא אשת עסקים ישראלית, בעלת שליטה ובעלת עניין בחברות ישראליות, בפרט בתחום תקשורת ההמונים.

עורכי העיתון מעריב
עזריאל קרליבךאריה דיסנצ'יקשלום רוזנפלדשמואל שניצר • עידו דיסנצ'יק • דב יודקובסקידן מרגלית • עופר נמרודי • יעקב ארזאמנון דנקנררותי יובל ודורון גלעזריואב צוראבי משולםניר חפץשלמה בן-צבי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.