עופרת

עוֹפֶרֶתאנגלית: Lead, בלטינית: Plumbum) היא יסוד כימי מסדרת מתכות המעבר העמידות שסמלו הכימי Pb ומספרו האטומי 82. עופרת היא מתכת כבדה ורעילה. הייתה ידועה לאדם עוד מימי קדם ובמהלך ההיסטוריה קנתה לעצמה שימושים רבים.

עופרת
ביסמוט - עופרת - תליום
Sn
Pb
Fl
   
 
82
Pb
 
               
               
                                   
                                   
                                                               
                                                               
   
                                           
כללי
מספר אטומי 82
סמל כימי Pb
סדרה כימית מתכות
צפיפות 11342 kg/m3
מראה
אפרפר-כחלחל מתכתי
Lead electrolytic and 1cm3 cube
תכונות אטומיות
משקל אטומי 207.21 u
רדיוס ואן דר ואלס 202 pm
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה 2, 8, 18, 32, 18, 4
תכונות פיזיקליות
מצב צבירה בטמפ' החדר מוצק
נקודת התכה 600.65K (327.5°C)
נקודת רתיחה 2022.15K (1749°C)
לחץ אדים 4.21E-07Pa ב-600K
מהירות הקול 1260 מטר לשנייה ב-293.15K
שונות
אלקטרושליליות 2.33
קיבול חום סגולי 129 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית 4.81 106/m·Ω
מוליכות חום 35.3 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה 715.6 kJ/mol
אנרגיית יינון שנייה 1450.5 kJ/mol
אנרגיית יינון שלישית 3081.5 kJ/mol
אנרגיית יינון רביעית 4083 kJ/mol

תכונות

צבע העופרת אפרפר עם גוון כחלחל, ההופך לאפור בתגובה עם האוויר. העופרת נמנית עם היסודות הצפופים ביותר, ולכן כבדה יחסית. היא מתכת רכה מאוד, תכונה המקנה לה יכולות עיבוד גבוהות. היא עמידה מאוד לקורוזיה מאחר שבמגע עם האוויר השכבה החיצונית של כלי העופרת הופכת לתחמוצת, המצטיינת בכושר בידוד, ולכן מבודדת את שאר המתכת. העופרת ותרכובותיה רעילות מאוד לבני אדם. מוליכותה החשמלית ומוליכותה התרמית נמוכות. תכונה המייחדת את העופרת היא שלוח עופרת עבה דיו חוסם כל קרינה מייננת (בין השאר, קרינת גמא).

ניתן למצוא בטבע עופרת בצורתה הטהורה, אך הדבר נדיר. ברוב המקרים היא נמצאת בטבע בסמיכות ליסודות אחרים, בעיקר נחושת, אבץ וכסף. כן ניתן להפיק עופרת מהסולפיד שלה, PbS (גלנה).

העופרת היא היסוד היציב לצמיתות הכבד ביותר.

שימושים

VeniceLead1
יציקת עופרת סביב מוט חיבור ממתכת קשה במעקה אבן של גשר בוונציה. ביציקה נראים חורי מדגש שנועדו ללחוץ את העופרת לתוך החלל הפנוי
  • הוספה של טטרהאתיל עופרת לבנזין לשם העלאת דירוג האוקטאן שלו, המאפשר קבלת הספק גבוה יותר ממנוע בנפח נתון. מאז שנות התשעים פסק השימוש בתוספי עופרת לדלק כמעט לגמרי, עקב התוצרים הרעילים (הנפלטים מן המפלט) ובמכוניות חדשות משתמשים בבנזין נטול עופרת. מכוניות אלו מצוידות בממירים קטליטיים שהעופרת מזיקה להם. תוספת העופרת נמצאת כיום רק בדלק למכוניות ישנות שמספרן פוחת עם הזמן. המנועים במכוניות אלו אינם מתוכננים לשימוש בדלק נטול עופרת ולכן דרוש להן דלק עם עופרת, בגלל תכונות הסיכה שלה.
  • העופרת משמשת להכנת האלקטרודות של סוללות עופרת-חומצה.
  • צבעי עופרת: מתרכובת העופרת כדוגמת עופרת פחמתית, הנקראת גם "עופרת לבנה", מכינים צבע לבן שהוא בסיס לצבעים רבים. צבעים אלו רעילים ומשום כך אין צובעים בהם פריטים שיש סכנה כי ייאכלו על ידי ילדים, כמו רהיטים וצעצועים.
  • לתרכובות אחרות של עופרת שימושים רבים - ייצור לכה, גפרורים, חומרי הדברה וצבעים (נוסף לצבע הלבן).
  • בעקבות עמידות העופרת לקורוזיה ובפני חומרים פעילים אחרים מצפים בעזרתה צינורות פליטה (ביוב וכו'), בקבוקי נוזלים שאינם מיועדים לשתייה וכו'. לעיתים אף מורחים את תחמוצת העופרת על כלי ברזל לשם מניעת החלדתם.
  • בשל המסה הסגולית הגבוהה של העופרת משתמשים בעיקר בה לייצור משקולות, כמו משקולות לוילונות, דיג וצלילה.
  • העופרת משמשת לציפוי כבלי חשמל בשל רכותה ועמידותה.
  • העופרת משמשת לציפוי ובניית קליעי נשק חם למיניהם.
  • מיגון מפני קרינה מייננת, בבדיקות רנטגן, בכורים גרעיניים ובמיגון.
  • משתמשים בעופרת כדי ליצור זכוכית הנקראת בדולח. תוספת העופרת למבנה הזכוכית משנה את התכונות האופטיות, מרככת את הזכוכית (וכך ניתן לעצב אותה על ידי חיתוך) ומקנה לה יכולת עצירת קרינה מזיקה.
  • לייצור פלומבות.
  • בעבר השתמשו בעופרת בדפוס בלט.

בניגוד לאמונה הרווחת, עופרת מעולם לא שימשה לייצור עפרונות; מתחילתם עפרונות הכילו גרפיט. ניתן להתחקות אחר מקור הטעות עד לחרט הרומי, penicillus (ומכאן המילה האנגלית לעפרון, pencil), ששימש לחריטה על פפירוס, ולעיתים היה עשוי עופרת. סוג הגרפיט בעפרונות הראשונים כונה plumbago (מתנהג כמו עופרת), כיוון שבאותה עת (המאה ה-16) לא זיהו אותו נכונה.

הפקה

העופרת מופיעה בקרום כדור הארץ בשיעור של 16 חלקים במיליון וכורים אותה כמינרל המצוי באבני גיר הנקרא גלניט (Galena), שהוא סולפיד (גופרת העופרת, PbS). המינרל מכיל 86.5% עופרת (מסתו המולרית היא 239.3). כריית המינרל מתבצעת בעיקר באמריקה הצפונית, באוסטרליה ובמקסיקו אך יש ארצות אחרות שבהן כורים את הגלניט בכמויות רבות.

כדי להפיק עופרת נקייה מחומר הגלם גלניט, מחממים תחילה את הגלניט כדי להיפטר משאריות גופרית, ולאחר מכן מכניסים את הגלניט הנקי אל כבשן ביחד עם פחם האבן. לאחר חימום (לטמפרטורות גבוהות) הקשר הכימי בין הגופרית לבין העופרת מתנתק והתוצר הוא עופרת מותכת ונקייה יחסית. העופרת המתקבלת מתהליך זה מכילה לעיתים קרובות מתכות יקרות כמו כסף וזהב, שלעיתים כדאי לזקקן מן העופרת למען רווח נוסף.

חלק מהעופרת מיוצר באמצעות מיחזור גרוטאות, בעיקר לוחות מצברים וצינורות. את הגרוטאות מתיכים והתוצר הוא גוש עופרת נקי שאינו מעובד.

צבעים

צבע לבן הוכן מאבקה דקה של עופרת פחמתית בסיסית המורחפת בשמן ושימש לציפוי משטחי עץ ומתכת. הצבע הוכן מעופרת מתכתית ו- בקטליזה של חומץ. עופרת מתכתית הוכנסה לכלי חרס שבתחתיתם חומץ. סירים אלו הונחו בשכבות זה על זה כשביניהם קליפות עץ רטובות. הפירוק של קליפות העץ על ידי מיקרואורגניזמים (תסיסה) יצר חום ופליטת . החום אייד את החומץ בתחתית הסירים. אדי החומץ הגיבו עם העופרת ליצירת עופרת אצטט. עופרת אצטט מגיבה עם פחמן דו-חמצני לקבלת הפיגמנט: עופרת פחמתית בסיסית. לאחר כשלושה חודשים היו פותחים את הסירים ומפוררים את התוצר לקבלת הפיגמנט. תהליך זה כונה "התהליך ההולנדי" (Dutch process) והיה בשימוש נרחב במשך מאות שנים עד שהתגלו במחצית המאה העשרים מקרי פגיעה מוחית אצל ילדים שנחשפו לצבע מתפורר שהכיל את הפיגמנט הזה. ילדים שנחשפו לצבע גילו סימנים של[1]:

פיגמנט לבן אחר היה עופרת גופרתית (עופרת סולפט) ואילו פיגמנט לצבע צהוב הוכן מעופרת כרומטית . זיהום אוויר בתרכובות גפרית יוצר ציפוי שחור של עופרת גופרית (סולפיד העופרת) PbS על פני השטח של משטחים הצבועים בצבעי עופרת, תופעה זו נצפית, למשל, בציורי כנסייה עתיקים באירופה. כדי לחדש את צבע התמונה יש לנקותה במי חמצן כך שהסולפיד מתחמצן ומתקבלת שוב עופרת סולפט לבנה.

היסטוריה

העופרת היא אחת משבע המתכות הידועות לאדם מימי קדם; ידוע שהאדם השתמש בה כבר בשנת 5000 לפנה"ס, ובשל היותה רכה וקלה לעיבוד נודעו לה שימושים רבים, המצרים השתמשו במשקלות עופרת לרשתות דייגים כבר באלף השני לפנה"ס. העופרת היא אחת משש המתכות המוזכרות בספר במדבר, פרק ל"א: "אַךְ אֶת-הַזָּהָב, וְאֶת-הַכָּסֶף; אֶת-הַנְּחֹשֶׁת, אֶת-הַבַּרְזֶל, אֶת-הַבְּדִיל, וְאֶת-הָעֹפָרֶת. כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ, תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר."

בספר שמות פרשת בשלח, שירת הים נכתב: "צָלְלוּ, כַּעוֹפֶרֶת, בְּמַיִם אַדִּירִים..."

בספר ירמיהו מוזכר השימוש בעופרת לטיהור המתכת כסף מסיגים (אי נקיונות מתכתיים), היו מתיכים יחד כסף ועופרת, העופרת הייתה נשרפת (מתחמצנת) ובקירור התקבל כסף נקי

"נָחַר מַפֻּחַ, מאשתם (מֵאֵשׁ תַּם) עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף, וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ. כֶּסֶף נִמְאָס, קָרְאוּ לָהֶם: כִּי-מָאַס ה', בָּהֶם" (ספר ירמיהו, פרק ו')

"מצודת דוד" מפרש ומרחיב בתוך כך על התהליך "דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג" השימוש הנפוץ ביותר בעופרת בעולם העתיק היה לצנרת. עופרת היא חומר אידיאלי לאינסטלציה בשל תכונותיה:

  • נוחה לעיבוד ולעיצוב, ובשל נקודת ההיתוך הנמוכה יחסית (כ-300C), קלה לריתוך ולהלחמה.
  • אינה מחלידה, ועמידה בפני קורוזיה.
  • גמישה דיה שלא להתבקע בעת התפשטות הקרח בעת קפיאת מים בצינורות, כתוצאה מהאנומליה של המים.
  • אינה נוטה להיסדק (בניגוד לברזל).

בתקופת רומא העתיקה התקינו מן העופרת צינורות מים ואמבטיות, שימוש אשר נמשך עוד שנים רבות לאחר-מכן. שריד לכך נמצא כיום בשפות האירופאיות באנגלית: שרברבים (אינסטלטורים) נקראים plumbers ובצרפתית Plombier - מהשם הלטיני של העופרת: plumbum.

בימי הביניים סברו אלכימאים, כי העופרת היא הראשונה שבמתכות וכי בעזרת אבן החכמים ניתן להפיק ממנה זהב. בתקופות מאוחרות יותר נמצאו לעופרת שימושים מגוונים: עשו ממנה גגות, ארונות מתים, מכלים, צבע לבן ועוד. ברם, כאשר התגלה כי העופרת רעילה לאדם הפסיקו להשתמש בעופרת בכל התחומים הנוגעים למגע ישיר ותכוף עם גוף האדם.

רעילות והשפעות על הגוף

העופרת היא מתכת רעילה. השפעותיה כוללות נזקים לקצות העצבים, וכן לדם ולמוח. כאשר עופרת מתכתית מחוממת באוויר, נוצרים עליה גבישים בצבע צהבהב-אדום: זוהי חד תחמוצת העופרת או "ליתארג'". האבקה הזו מגיבה לחומץ (תגובת סתירה), והתוצאה היא חומר הנקרא "סוכר העופרת" (עופרת אצטט) שטעמו מתקתק.

Lead monoxide
חד תחמוצת העופרת, ליתארג' - Litharge

הרומאים נהגו להרתיח מיץ ענבים בכלי עופרת עד לקבלת נוזל צמיג ומתוק, שנקרא Sapa והכיל כגרם "סוכר עופרת" לליטר. הסירופ הזה שימש כממתיק במתכונים רבים וכן כחומר משמר ליין. לפני המצאת בקבוקי הזכוכית האטומים של ימינו היה היין חשוף להחמצה: חיידקים הפכו את האלכוהול בנוכחות חמצן מהאוויר לחומצה (חומץ בן יין). חד-תחמוצת העופרת שמרה על היין הן על ידי נטרול החומץ שכבר נוצר בו והן על ידי קטילת החיידקים - שבדומה לבני האדם, מורעלים ממתכות כבדות.

הצורך בשימור יין (מזון בסיסי לאורך תקופות היסטוריות ארוכות) היה כה חזק עד שגם כשהתבררה הרעילות של החומר במאה ה-18 נמשך השימוש. רק החלת עונש מוות לממתיקי יינות עצרה את השימוש בליתארג'.

היסטוריונים רבים מיחסים את שקיעת האריסטוקרטיה הרומית לנזק הנוירולוגי הכבד שגרמה החשיפה לעופרת. ייתכן שטירופם של קיסרים כקליגולה, נירון וקומודוס היה תוצאה של צריכת יין וממתקים רוויי עופרת. כמו כן, חשיפה לעופרת עלולה לגרום לפגיעה במערכת העצבים ובפוריות אצל נשים.

בשל רעילותה של העופרת, כיום משתמשים בה פחות ופחות במוצרים שהאדם בא במגע תכוף עמם: צבעים, ציפוי כלי אוכל ומכשירים המעורבים בתהליך ייצור מזון ושתייה. החומר הוגבל לשימוש על ידי האיחוד האירופי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Lead in Paint, Dust, and Soil, US Environmental Protection Agency
אמריקה הצפונית

אמריקה הצפונית (צפון אמריקה) היא היבשת השלישית בעולם בגודל שטחה והרביעית במספר תושביה והיא מהווה חלק מיבשת העל אמריקה. היא משתרעת מים הקרח הצפוני בצפון ועד מצר פנמה בדרום, מהאוקיינוס האטלנטי במזרח עד האוקיינוס השקט במערב. שטחה 24,709,000 קילומטרים רבועים (כולל גרינלנד), ומספר תושביה כ-529 מיליון. המדינות הנמצאות בשטחה הן קנדה בצפון, ארצות הברית במרכז ומקסיקו בדרום ובמרכז. בנוסף, חלקה הדרומי ביותר של היבשת (המכונה אמריקה המרכזית) כולל שטח קטן יחסית ובו המדינות: בליז, קוסטה ריקה, אל סלוודור, גואטמלה, הונדורס, ניקרגואה ופנמה.

יש המרחיבים את גבולות היבשת וכוללים בה גם את האי גרינלנד שכמעט אינו מיושב, ואף את חציה המערבי של איסלנד. אחרים מצרפים אליה את איי הודו המערבית ואת ארצות אמריקה התיכונה, ורואים במצר פנמה את גבולה הדרומי. ליבשת עצמה צורת משולש, שבסיסו בצפון והוא הולך וצר ככל שמדרימים. רכסי הרים גבוהים נמשכים מצפון לדרום במערב היבשת, לא הרחק מהאוקיינוס השקט. רכסי הרים נמוכים וקצרים יותר נמשכים מצפון לדרום החוף המזרחי (הרי האפלצ'ים). באמצע היבשת משתרעים מישורים רחבי ידיים, שרבים בהם ההרים והרמות. במישורים אלה מצויות מספר ימות, ובהן ימת הדובים הגדולה, ימת העבדים הגדולה, אגם ויניפג בקנדה, וחמש הימות הגדולות על הגבול שבין קנדה לארצות הברית, שאחת מהן היא ימת סופריור, הימה השנייה בגודלה בעולם. האקלים באמריקה הצפונית מגוון מאוד, מפני שהיבשת הארוכה משתרעת מחוג הקוטב הצפוני ועד 800 קילומטרים צפונית לקו המשווה. אמריקה הצפונית עשירה מאוד באוצרות טבע, ובהם נפט, פחם, ברזל, נחושת, אבץ, עופרת, זהב, כסף ואורניום.

בדולח

בדולח הוא זכוכית המכילה מתכת כבדה, לרוב עופרת, הגורמת לעליית מקדם השבירה והנפיצה (נגזרת מקדם השבירה לאורך הגל של האור). מקדמי שבירה של זכוכיות בדולח נעים בין 1.6 ל-2.0 בהשוואה ל-1.5 בזכוכית רגילה (soda lime). בדולח על בסיס עופרת (מכונה בפי העם "זכוכית קריסטל") מכיל עד 33% במשקל של תחמוצת עופרת PbO.

בנזין

בנזין הוא תערובת נוזלית המופקת מנפט שצבעה צהוב בהיר עד כתום, ומורכבת בעיקר מפחמימנים. הבנזין משמש כדלק למנועי בעירה פנימית.

הלחימה ברצועת עזה בין מבצע עופרת יצוקה למבצע עמוד ענן

מבצע עופרת יצוקה, שבמהלכו נהרגו כ-1,200 פלסטינים, הביא לרגיעה מסוימת בלחימה שבין ישראל לפלסטינים שברצועת עזה, אך לאחריו הגבירו הפלסטינים את התחמשותם, ובפרט ברקטות המסוגלות לפגוע בשטחים נרחבים של ישראל. ירי מצומצם של רקטות נמשך גם לאחר המבצע, ומפעם לפעם התרחשה הסלמה זמנית, שבמהלכה נורו רקטות רבות מרצועת עזה לעבר ערי ישראל, מגדרה בצפון ועד באר שבע בדרום. חלק מההסלמות החלו בעקבות פיגועים בגבול ישראל-מצרים שבוצעו על ידי חוליות טרור של הג'יהאד העולמי בשיתוף פעולה עם ארגוני טרור מרצועת עזה, חלקם דרך ציר ה-ח'.

הלחימה בתקופה זו התאפיינה בכניסתם לזירה של אמצעי לחימה חדשים:

רקטות "גראד" משופרות בידי הפלסטינים, שהשימוש בהן החל במבצע עופרת יצוקה, ואפשרו מעבר מירי לעבר יישובים הקרובים לגבול רצועת עזה לירי לעבר יישובים המרוחקים עד 40 ק"מ ממנה, ובהם אשדוד ובאר שבע.

ומערכת "כיפת ברזל", שנכנסה לפעילות מבצעית בישראל בסוף מרץ 2011, ואפשרה יירוט של מרבית הרקטות שנורו, ובכך צמצום הנזק הישיר שבהן (אך לא הנזק העקיף, שהתבטא בהפסקת הלימודים ובשיבוש העבודה ביישובים שבטווח הרקטות).

חטיבת הנגב

חטיבת הנגב (במקור חטיבה 12) היא חטיבת מילואים פעילה בצה"ל. הייתה אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח ("יפתח" – בצפון, "הראל" – במרכז, "הנגב" – בדרום).

בעת הקמתה התבססה על שלושה גדודים: הגדוד השני בפיקודו של משה נצר שאזור הנגב הצפוני היה תחת אחריותו, הגדוד השביעי במרכז והגדוד השמיני בפיקודו של חיים בר-לב שהיה אחראי על הנגב הדרומי, מאזור נירים במערב ועד לנבטים במזרח. לפני כיבוש באר שבע נוסף לחטיבה גדוד משוריינים, גדוד 9, בפיקודו של ישראל כרמי. החטיבה לחמה באזור הנגב והשתתפה במבצעים אחדים. חטיבת הנגב השתתפה במלחמות ישראל, ממלחמת העצמאות ועד למבצע עופרת יצוקה.

טונגסטן

טוּנְגְּסְטֶן (Tungsten, הידוע בארצות סקנדינביה גם בשם Wolfram) הוא יסוד מתכתי שסמלו הכימי W ומספרו האטומי 74. מקור השם "טונגסטן" הוא בשפה השוודית, ופירושו "אבן כבדה", שכן משקלו הסגולי של הטונגסטן הוא 19.25, כמעט כפליים מצפיפותה של עופרת, ובצורתו הטהורה הוא קשה מאוד.

יחסי ישראל–קטר

היחסים בין מדינת ישראל למדינת קטר ידעו עליות ומורדות. עד לשנת 2009 קיימו המדינות יחסים דיפלומטיים וכלכליים, אולם לאחר מבצע עופרת יצוקה ניתקה קטר לאות מחאה את יחסיה עם ישראל באופן מרבי. היחסים התבטלו רשמית ב-2011 כאשר ישראל החליטה לסגור את משרדיה בקטר עקב עמדותיה האנטי ישראליות ותמיכה בחמאס.

כדור (תחמושת)

כדור הוא שמה של תצורת חימוש אחידה שבה הקליע אחוד עם תרמיל המכיל את חומר הנפץ ההודף. ישנם כדורים מסוגים רבים ושונים ובקטרים שונים המתאימים לסוגים שונים של כלי נשק. תחמושת בתצורת 'כדור' משמשת בכלי נשק קלים דוגמת רובים, אקדחים, מקלעים וכו', אך גם בתותחי טנק ותותחי נ"מ. יתרונה המרכזי של תצורת ה'כדור' הוא בכך שהקליע נטען לבית הבליעה של הנשק ביחד עם תרמיל המכיל את חומר הנפץ ההודף וכך תהליך הטעינה מהיר יותר וחומר הנפץ ההודף מותאם בסוגו ובכמותו במדויק לקליע.

במרבית הכדורים המודרניים המשמשים בנשק קל ובמקלעים נעשה שימוש בתרמיל פליז, בעל כרכוב שקוע, המכיל אבק שריפה. הקליעים בנשקים אלה עשויים לרוב מליבת עופרת המצופה מתכת רכה, אך ישנם גם קליעים מיוחדים המיועדים למטרות ספציפיות, כדוגמת קליעים 'נותבים', המכילים חומר הבוער בזמן מעוף הקליע ומסמן את נתיבו; קליעים 'חודרי שריון', המכילים ליבת מתכת קשה (למשל, טונגסטן) ומשמשים לירי נגד מטרות משוריינות; וקליעים 'מציתים', המכילים חומר בעירה המתלקח בזמן פגיעת הקליע במטרה ומשמש להצתת מכלי הדלק שלה.

בכדורים המשמשים כתחמושת לתותח טנק הקליע הוא פגז המותאם למטרה עליה יורים, לדוגמה: חודרן קינטי, פגז נפיץ פלסטי ופגז בעל מטען חלול.

התרמיל עשוי לרוב מפליז או ממתכת דומה, בדומה לתרמיל כדורים בקוטר קטן יותר, אך בכדורי טנקים מודרניים גובר והולך השימוש בתרמילים העשויים מחומר המתכלה בתהליך הירי וכך נמנע הצורך בפינוי תרמיל מתכתי גדול ולוהט מחלל הטנק המצומצם.

בשונה מתרמילי כדור המשמשים במקלעים, לכדורים המשמשים בתותח טנק יש כרכוב בולט ובנוסף, מאחר שהם מכילים כמות גדולה בהרבה של חומר נפץ הודף, יש בתוכם מנגנון שנועד להעביר את הצתת הפיקה (כתוצאה מהנקירה בה) לכל אורך התרמיל, כדי להשיג הצתה מהירה של כל חומר הנפץ ההודף.

המונח 'קוטר הכדור' מתייחס למעשה לקוטרו של הקליע. כך של'כדור בקוטר 5.56 מ"מ' יש קליע בקוטר של 5.56 מ"מ (או קרוב מאוד לכך) ותרמיל בקוטר מעט עבה יותר.

כרום

כְּרוֹם (Chromium) הוא יסוד כימי שסמלו הכימי Cr ומספרו האטומי 24. זהו מינרל קורט והוא חיוני לפעולתו של האינסולין.

כרייה

כרייה היא פעולה של הפקת מחצבים בעלי ערך כלכלי מאדמת כדור הארץ.

לרוב הכרייה מתבצעת על ידי חפירה של עפרת המחצב מאזור גאולוגי העשיר בה ומכונה עורק.

עם החומרים הנכרים בעולם נמנים זהב, בוקסיט, פחם, יהלומים, ברזל, אבני חן, עופרת, אבן גיר, חול, ניקל, פוספט, מלח, בדיל, אורניום ומוליבדן.

למעשה, על האדם לכרות כל חומר שלא ניתן לגדלו בתהליך חקלאי, ובכלל זה כוללת הכרייה במשמעותה הרחבה גם הפקת מים, גז טבעי ונפט.

מבצע עופרת יצוקה

מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 (יום שבת, ל' בכסלו תשס"ט) ל-18 בינואר 2009 (יום ראשון, כ"ב טבת תשס"ט), בעקבות ירי רקטות בלתי פוסק מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב. מטרתו הייתה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון — ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני — למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי — להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד-משמעית, רק לקראת סוף המבצע. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.שם המבצע, שהחל במהלך חג החנוכה, לקוח מהשיר "לכבוד החנוכה", של חיים נחמן ביאליק.

מחלה

במובן הפיזי, מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף. מחלה, בהגדרתה הביולוגית היא הפרה של תהליך ההומיאוסטזיס. במקרים רבים למחלה יש הן ביטוי פיזי-גופני והן ביטוי נפשי.

מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך.

במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים עלולים לסבול ממחלות ואלו נחקרות בתחום הבוטניקה.

מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות באדם:

פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות האירועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.אפידמיולוגיה במובן המקורי שלה - חוקרת את המחלות המדבקות, ברמת האוכלוסייה. אפידמיולוגיה במובן הרחב יותר חוקרת את תפוצת התחלואה בכלל ואת השלכותיה באוכולוסייה מסוימת.

מיניאטורה

מיניאטורה (בעברית מכונה מזערת) היא ציור קטן, פסלון, תבנית מבנה או אות מקושטת בכתב יד, המהווה דגם מוקטן של המקור, ושומר על הפרופורציות (יחסי הגודל) המקוריים בקנה מידה. מיניאטורות משמשות לרוב לצורך המחשה חזותית כאשר לא ניתן להציג את המקור.

מקור המילה מהמילה הלטינית, minium , שפרושה "עופרת אדומה" או "עופרת שני". הצבע האדום שימש לקישוט אותיות בספרים ובכתבים חשובים ולעיטור האותיות בציורים קטנים. ברבות השנים הורחב השימוש במילה מיניאטורה גם לתיאור תמונות או דיוקנאות קטנים, ולאחר מכן גם לפסלונים ולדגמים נוספים.

דגמים מיניאטוריים משמשים הן להמחשה ולימוד, והן לשעשוע וקישוט. מיניאטורות באדריכלות משמשות להמחשת המבנה. במשחקי תפקידים (כגון מבוכים ודרקונים) ומשחקי מלחמה משמשות המיניאטורות לדמות את הדמויות והכוחות ולהמחיש באופן ויזואלי את מראן ומקומן במפת הקרב. באמנות היפנית נפוץ השימוש במיניאטורות, בפסלונים, בתמונות זעירות ואף בעיצוב עצים ננסיים המוכרים בשם בונסאי.

פיקוד הדרום

פיקוד הדרום (בר"ת: פָּדָ"ם) הוא פיקוד מרחבי בצה"ל. הפיקוד, שמפקדתו הראשית שוכנת בבאר שבע, אחראי לכל היחידות הממוקמות בגזרת עזה, הנגב, הערבה ואילת. מפקד הפיקוד הנוכחי הוא האלוף הרצי הלוי.

צבע שמן

צבעי שמן הם פיגמנטים המעורבבים בתוך שמני ייבוש. שמנים נפוצים כוללים את שמן הפשתן, הפרג, אגוז מלך וחריע. השמנים השונים קובעים את תכונות הצבע, למשל גונו וזמן התייבשותו.

קליבר

המונח קליבר מציין את הקוטר הפנימי של צינור או הקוטר החיצוני של תיל, מוט וגופים גליליים אחרים.

המילה נגזרה מהמילה הערבית "קאליב" - תבנית.

המונח נפוץ בעיקר בהקשר של כלי ירייה, אך נעשה בו שימוש גם בתחומים אחרים.

רצועת עזה

רצועת עזה (בערבית: قطاع غزّة - קֻטַאע עַ'זֶּה) היא רצועת אדמה חופית בדרום מישור החוף הדרומי של ארץ ישראל. היא גובלת במצרים מדרום-מערב, בים התיכון ממערב ובישראל מדרום, מזרח וצפון. אורכה כ-40 קילומטרים, רוחבה נע בין 5.7 ל-12.5 קילומטרים ושטחה הכולל כ-365 קילומטר רבוע. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ומאז 2007 היא בשליטת החמאס. נכון ליולי 2016 מוערכת אוכלוסיית רצועת עזה על ידי ה-CIA ב-1,753,327 תושבים, לטענת הרשות הפלסטינית מנתה האוכלוסייה בדיוק 2 מיליון נפש ב-11 באוקטובר 2016. מתוך האוכלוסייה קרוב למיליון מוגדרים כפליטים וכמחציתם מתגוררים במחנות פליטים. גבולותיה של הרצועה הוגדרו בהסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות שנחתמו ברודוס בין ישראל למצרים בשנת 1949.

עד למלחמת ששת הימים הייתה רצועת עזה נתונה לשלטון מצרי (למעט תקופה קצרה של שלטון ישראלי בעקבות מלחמת סיני). לאחר כיבוש רצועת עזה על ידי מצרים היה ניסיון לכונן בה מעין ישות של ממשל עצמי פלסטיני; ביולי 1948 הוקמה בעזה "מועצה מנהלית לפלסטין", אשר בספטמבר אותה שנה הפכה ל"ממשלת כל פלסטין", שהתקיימה, מחוסרת סמכויות של ממש, עד לשנת 1959. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את הרצועה, והקימה בה יישובים ישראלים, בעיקר בגוש קטיף, ששכן בין ח'אן יונס ורפיח לבין הים. בין היישובים חודש גם כפר דרום שהיה ברצועה עוד לפני מלחמת העצמאות וישראל יצאה ממנו בהסכמי שביתת הנשק בתום המלחמה. בהסכמי אוסלו הועברה השליטה ביישובים הפלסטינים שברצועת עזה לידי הרשות הפלסטינית, אם כי הריבונות נותרה בידי צה"ל. גם לאחר ההסכמים נותרה בידי ישראל השליטה על היישובים הישראליים ברצועה, הדרכים המובילות אליהם משטח ישראל, ציר פילדלפי (רצועה צרה לאורך הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים) ומעבר הגבול עם מצרים ברפיח. כחלק מן ההיערכות החדשה של העברת השליטה בהסכמי אוסלו, אורגנה והושלמה גדר המערכת סביב רצועת עזה לפי תפיסת-הפעלה צה"לית המקובלת בגדרות המערכת בגבולות המדינה מול מדינות שכנות אחרות: עם התרעה אלקטרונית, תצפיות ופטרולים קבועים למניעה וטיפול בכל חציית גדר.

מ-12 בספטמבר 2005 ועד יוני 2007 נמצאו השטח ותושביו בשליטה בלעדית של הרשות הפלסטינית, מלבד פעולות צבאיות של ישראל למניעת טרור, אך בלא התערבות של מדינות זרות, אף על-פי שהרשות הפלסטינית אינה מוכרת כמדינה עצמאית. מעמדה הנוכחי יוצא הדופן של רצועת עזה נוצר בעקבות יישום תוכנית ההתנתקות של ממשלת ישראל, במסגרתה נסוגו כוחות צה"ל מכל שטחי הרצועה (מלבד חדירות זמניות לשטח, סגר ימי ופיקוח ושליטה אווירית מתמדת), פונו ממנה כל אזרחי ישראל, בוטל הממשל הצבאי שהוחל בה, ונסגר הגבול בינה לבין מדינת ישראל.

במהלך חודש יוני 2007 השתלטו כוחות חמאס על הרצועה, כבשו את המתקנים הצבאיים שבשליטת פת"ח שבהנהגת מחמוד עבאס (אבו מאזן) והוציאו להורג קצינים במנגנוני הביטחון. בתגובה פיזר מחמוד עבאס את ממשלת האחדות הפלסטינית והכריז על מצב חרום. שלטון חמאס ברצועה הביא להגברת ירי הרקטות לעבר ישראל בעיקר לשדרות ויישובי עוטף עזה. ממשלת ישראל הטילה, מצד הגבול הישראלי, סגר יבשתי וימי על עזה. כחלק מחובותיה ההומניטריות של ישראל, היא מאפשרת הכנסת מוצרי מזון מסוימים וציוד רפואי לרצועה. כמו כן, המצור הביא אותה לספק מים וחשמל לתושבי הרצועה, על רקע משבר המים ברצועת עזה.

ב-27 בדצמבר 2008, לאחר תקופה ממושכת של ירי רקטות לשטחה, יצאה מדינת ישראל למבצע עופרת יצוקה נגד שלטון חמאס במטרה להביא לידי שינוי יסודי במצב הביטחוני השורר בדרום ישראל ולהסיר את האיום על אזרחיה. במהלך המבצע נהרגו ברצועת עזה 1,166 בני אדם ונגרם הרס רב. במהלך כל הלחימה נמשך ירי רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי דרום ישראל.

בנובמבר 2012 פתח צה"ל במבצע עמוד ענן ברצועת עזה, בתגובה לירי המתמשך מן הרצועה ליישובי הדרום בשבועות הקודמים לו. במבצע נהרגו כ-170 פלסטינים ונהרסו מטרות רבות של חמאס. במהלך המבצע נורו כ-1,500 רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי ישראל. לראשונה בוצע ירי גם לעבר ערי המרכז בהן בת-ים, ראשון לציון, תל אביב וירושלים.

ביולי 2014, לאחר ירי רקטות רבות מרצועת עזה לישראל, פתח צה"ל במבצע צוק איתן. במבצע נהרגו למעלה מ-2,000 פלסטינים, ונפצעו יותר מ-8,000 מהם, גם נגרם הרס נרחב ביותר ברצועת עזה. טווח הרקטות שנורו מהרצועה לישראל התרחב, וכלל יישובים ממצפה רמון וירוחם בדרום ועד חיפה וקיסריה בצפון.

שוטגאן

שוטגאן (באנגלית: Shotgun; "שוֹט-גאן"; בתרגום חופשי: "רובה כדוריות" ובעברית רובה ציד) הוא רובה חלק-קדח (רוח"ק) היורה תחמושת שבה כל תרמיל מכיל כדוריות עופרת רבות, בצירוף אבק השריפה, בשונה מהתחמושת של רובים אחרים, שבה כל תרמיל משמש לירי קליע בודד. למונח הלועזי shotgun אין מונח מקובל בעברית. בדרך כלל, משתמשים בעברית במונח "רובה ציד", אף על פי שמונח זה שגוי כי אין חפיפה בין הקבוצות (ישנם רובים רגילים בעלי קנה-מחורק ואף רובי צלפים שמשמשים לציד, ומצד שני: יש רובי שוטגאן שמשמשים לפעולות משטרתיות בלבד, ולא לציד).

רובה הציד הוא רובה בעל קנה חלק-קדח. בניגוד לרובים רגילים, היורים קליע בעל ראש עופרת או מתכת, רובה הציד יורה תחמושת הנקראת shell או slug, ובה יש עשרות כדוריות עופרת קטנות (מעין קליעי רסס). הכדוריות מתפזרות בעת הירייה, ובכך גדל הסיכוי לפגוע במטרה ולגרום לה נזק רציני. חסרון השימוש בתחמושת זו הוא שהיא יעילה רק לטווח קצר. כוח האש של רובה הציד הוא לרוב גבוה - הוא בעל כוח עצירה חזק אך חדירה נמוכה - ולכן הוא נשק שימושי בידי כוחות משטרה, שירותי הביטחון ויחידות עילית ללוחמה בטרור. המשטרה ויחידות אלו משתמשים בו (בצירוף תחמושת מתאימה) לפריצת דלתות ומנעולים וכן לסילוק פצצות (בעזרת תחמושת מיוחדת העושה שימוש במים כדי להשמיד את הפצצה). בעקבות התגברות המקרים של לוחמה בשטח בנוי, גבר השימוש ברובי ציד גם ביחידות צבאיות, אם כי עדיין במידה מועטה יחסית.

בארצות הברית, רובי הציד הם נשק נפוץ בידי אזרחים, בדרך כלל למטרות ציד ולהגנה עצמית. גם כוחות הביטחון האמריקניים, לרבות המשטרה וה-FBI, משתמשים ברובה זה. רוב רובי הציד המודרניים מוזנים ממחסנית פנימית הנמצאת מתחת לקנה ונקראת "שחלה".

רוב רובי הציד המודרניים הם בעלי קנה מחורק, וזאת כדי לאפשר שימוש גם בתחמושת בעלת קליע גדול, המאפשר לצוד חיות גדולות יותר. השימוש ברובים אלו לצורך פיזור הפגנות נעשה בדרך כלל באמצעות כדורי גומי.

תזונה

למונח תזונה כמה משמעויות. משמעות עיקרית אחת היא סך המזונות (והמשקאות) מהם ניזון האדם בפרק זמן נתון. משמעות עיקרית שנייה היא מדעי התזונה - תחום מדעי העוסק בקשר בין מאפייניו של משטר זה לבין בריאות וחולי. אדם המתמחה בחקר או בייעוץ טיפולי בתחום זה נקרא תזונאי.

קיים מגוון רחב של מצבים המשתרע בין תזונה לקויה לבין תזונה אופטימלית, אשר כולל תסמינים רבים ומחלות אשר ניתן למנוע אותם או להקל עליהם באמצעות תזונה טובה יותר.

דיאטה חסרה, עודפת או לא מאוזנת יכולה לגרום להשלכות שליליות על הבריאות, דבר שעלול להתפתח למחלות כמו מחלת לב כלילית, השמנה, דלדול עצם, או צפדינה, כמו גם לבעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות. בנוסף, בליעה של חומרים רעילים (כמו עופרת, כספית, PCB או דיוקסינים), יכולה לגרום להרעלה ולתוצאות קטלניות, כתלות במינון.

ניתן למנוע או לשפר את הטיפול במחלות נפוצות רבות כמו גם בתסמינים שלהן, באמצעות תזונה טובה יותר. מדע התזונה מנסה להבין איך ומדוע היבטים מסוימים של דיאטה משפיעים על הבריאות.

הטבלה המחזורית
H He
Li Be B C N O F Ne
Na Mg Al Si P S Cl Ar
K Ca Sc Ti V Cr Mn Fe Co Ni Cu Zn Ga Ge As Se Br Kr
Rb Sr Y Zr Nb Mo Tc Ru Rh Pd Ag Cd In Sn Sb Te I Xe
Cs Ba La Ce Pr Nd Pm Sm Eu Gd Tb Dy Ho Er Tm Yb Lu Hf Ta W Re Os Ir Pt Au Hg Tl Pb Bi Po At Rn
Fr Ra Ac Th Pa U Np Pu Am Cm Bk Cf Es Fm Md No Lr Rf Db Sg Bh Hs Mt Ds Rg Cn Nh Fl Mc Lv Ts Og
מתכות אלקליות מתכות אלקליות-עפרוריות לנתנידים אקטינידים מתכות מעבר מתכות מעבר עמידות מתכות למחצה אל-מתכות הלוגנים גזים אצילים תכונות כימיות לא ידועות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.