עונג

עונג או הנאה או כיף גדול הוא מכלול של תחושות שמטבע האדם הוא נצרך להם, ושואף להשיגן.

התחושות נחלקות לכמה קטגוריות:

  • התענוגות נחשבים לתחושות בעלות פרשנות חיובית בהווה שהאדם נהנה מהם בזמן שהוא מבצע אותם. התענוג הוא זמני וקיים רק בזמן הביצוע ולמשך זמן מוגבל במהלך אכילה, שתייה, שינה, רחצה, וקיום יחסי מין. רדיפה רבה אחרי העונג ("חיי תענוגות") נחשבת לתאווה.
  • סיפוק נחשב להנאה מהעבר, האדם נהנה מדבר שהוא יצר והסיפוק יוצר תחושה של משמעות. הנאת הסיפוק היא הנאה זמנית הקיימת כל עוד רישומיה של הפעולה המספקת עדיין טבועים באדם.
  • אושר נחשב להנאה המשכית, האדם נהנה ממי שהוא ומקצב התקדמותו ההמשכית. הנאת האושר קיימת כל עוד קצב התקדמותו הכללית של האדם נמשכת. הגדרה נוספת לאושר היא: תחושה שמקורה בפרשנות חיובית של אדם על חייו.
Flickr - Israel Defense Forces - Infantry Instructors Course (10)
תחושה של עונג
Brazil (3043780976)
עונג הוא מכלול של תחושות שמטבע האדם הוא נצרך להם, ושואף להשיגן.

פעילויות מהנות

Imaginando o oceano, as crianças brincam na poça d'água
פעילויות מהנות יכולות לעורר את תחושת העונג. למשל, משחק עם קבוצת השווים.
Eliza Dushku 2011
תחושת העונג שעולה מתוך ההנאה שבעשייה

פעילות מהנה היא פעילות אשר כדאית בזכות עצמה[1].

כדי שפעילות מסוימת תהיה מהנה עליה לעמוד במספר תנאים. לראשונה, צריכה להיות התאמה בין אתגרים ומיומנויות כדי למנוע שעמום הנובע מאתגר קל מדי או תסכול מאתגר קשה אשר עלול להוביל לחרדה. לפעילות מהנה צריכות להיות גם מטרות ברורות אשר יקנו לה משמעות, גם כאשר היא אינה מתבצעת כדי להשיג אותן אלא לשם עצמה בלבד. אל המטרות צריך להתווסף משוב מידי אשר יאפשר להעריך מהן התגובות שמתאימות להשגת היעדים של הפעילות ומאילו כדאי להימנע. בנוסף, הפעילות המהנה צריכה לעורר התמקדות וריכוז מעמיקים שמונעים דאגות ומחשבות פולשניות[1].

על פי רוב פעילויות מהנות מאפיינות את שעות הפנאי. עם זאת, הן יכולות גם לעודד למידה כאשר הן מתבצעות לצורך מטרות חינוכיות. מסיבה זו המשחק הוא כלי נפוץ בהוראה מתקנת.

פיזיולוגיה של העונג

המבנים והמסלולים במוח שמעורבים ביצירת תחושה של עונג מרכיבים את מערכת החיזוק של המוח. כאשר מופיע גירוי חיובי, מופעלים תאי עצב שמפרישים דופמין לתוך מבנה שנקרא גרעין האקומבנס. הפעלתה של המערכת מסייעת לתהליכים של למידה דרך התניה אופרנטית, ומגדילה את הסבירות לחזרה על ההתנהגות שהובילה לתחושת העונג והתגמול. מערכת זו מופעלת על ידי מחזקים טבעיים, כמו מזון ויחסי מין, וגם על ידי גורמים עקיפים שמקדמים את המטרות של בעל החיים, למשל יחסים חברתיים. כמו כן, פעולתה של מערכת החיזוק היא גורם חשוב בתהליכים של התמכרות לסמים.

עונג ביהדות

היהדות, בניגוד לדתות אחרות, אינה רואה פגם מהותי בעונג כשלעצמו. עם זאת, קיימות מצוות האוסרות על האדם תענוגות, כגון ציוויי הכשרות, וכן הגבלות בתחום יחסי המין. אך מצוות אלה מהוות הגבלות נקודתיות ולא מצביעות על מגמת התנזרות מתענוגות.

בניגוד לדתות אחרות כמו הנצרות והבודהיזם המעודדות נזיריות, מצווה היהדות על "קידוש החומר", כלומר, שימוש בתשוקה לעונג כאמצעי להשגת מטרות נעלות יותר. השקפה זו מתבטאת, בין השאר, במושג "סעודת מצווה", בקידוש היין ועוד. מגמה זו בולטת במיוחד בכתבי תנועת החסידות. לאור קבלת האר"י הרואה בעולם החומרי חלק ממקור אלוהי, מייחסים החסידים תפקיד חיובי לאלמנטים חומריים בחיים שהאדם השרוי בהם צריך "להעלותם לשורשם העליון בקדושה".

עם זאת, ביהדות אין ציווי להשתמש בעונג אך ורק למטרות נעלות וקיימת לגיטימציה רבה לשימוש בו גם למטרות אישיות; לדוגמה, קיום יחסי מין בין איש ואשתו, נחשב למעשה קדוש.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.
אורגזמה

אורגזמה (מיוונית: ὀργασμός) היא פורקן מיני המתרחש אצל יונקים בכלל ואצל האדם בפרט. אורגזמה יכולה להתרחש במהלך ההזדווגות, במהלך אוננות ואף בזמן השינה (ראו גם: קרי לילה). אצל שני המינים, האורגזמה מלווה בתחושת עונג, ואצל הזכר בדרך כלל בפליטת נוזל זרע. אצל האדם, וגם אצל יונקים רבים אחרים, כמו דולפינים ובונובו, קיום מגע מיני אינו לצורכי רבייה בלבד אלא גם מסיבות אחרות, ובהן ההנאה הפיזית, שהאורגזמה היא שיאה.

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

דוד אסף

דוד אסף (נולד ב-14 בפברואר 1956) הוא היסטוריון ישראלי, פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב. עוסק במחקר ובהוראה של תולדות יהודי מזרח אירופה בעת החדשה ובמיוחד בתולדות החסידות, ההשכלה והחברה היהודית המסורתית. מאז שנת 2011 כותב ועורך בלוג בשם "עונג שבת (עונ"ש)".

הזדווגות

הזדווגות היא מגע בין איברי מין של בעלי חיים המתרבים ברבייה מינית. מונח זה כולל גם את בני האדם, אך מקובל בשימוש בעיקר אצל בעלי חיים. אצל האדם מקובל השימוש במינוח "יחסי מין".

ההזדווגות היא הדרך העיקרית ועד לדורות האחרונים הדרך הבלעדית, ליצירת הפריה. עם התפתחות המחקר והטכנולוגיה, החלה להתאפשר גם הפריה מלאכותית.

בקרב בעלי החיים קיום הזדווגות שלא למטרת רבייה אלא למטרות עונג בלבד שכיח פחות לעומת האדם, אבל מצוי אצל כמה בעלי חיים בהם חלק מהקופים (שימפנזים ובונובו), הדורבנים והדולפינים. אצל רוב בעלי החיים קיים חלון הזדמנויות צר מאוד, פעם או פעמיים בשנה, שבו הנקבה מתייחמת ומסוגלת להזדווג.

הידברות (ארגון)

ארגון הידברות הוא ארגון שהוקם, על פי המופיע בפרסומיו, "במטרה לעסוק בהסברה יהודית ובקירוב, ומתוך כך, להציג את הפנים היפות של היהדות." יו"ר הארגון הוא הרב זמיר כהן; מנכ"ל הארגון הוא דוד תופיק.

הלכות שבת

הלכות שבת הן ההלכות העוסקות ביום השבת, החל מההכנות אליה ועד סיומה.

הלכות שבת מפורטות בשולחן ערוך בחלק אורח חיים, החל מסימן רמ"א ועד סימן תט"ז

והן מתחלקות למצוות עשה ומצוות לא תעשה.

בגדר הלאוין ניתן למנות את איסור עשיית מלאכה, המתחלק לל"ט אבות מלאכה, איסורי שבות שאינם מלאכה גמורה אלא גזרות דרבנן המיועדות להרחיק את האדם מלעבור על איסורי דאורייתא, ואיסורי תחומין

בגדר העשין ניתן למנות את ההכנות לשבת, את מצוות עונג שבת, מצוות הקידוש, והדלקת נרות שבת, ותפילות שבת.

רוב הלכות שבת אינם מפורטים בתורה אלא נלמדים מחז"ל, וזוהי לשון המשנה: "הלכות שבת.... כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מעט והלכות מרובות".

הקדשה (יצירה)

בתחילתו של ספר מופיע לעיתים דף הקדשה, שבו מקדיש המחבר את הספר לאדם היקר ללבו. בנוסף להקדשה המודפסת, המופיעה בכל עותקיו של הספר, נוהגים מחברים לכתוב הקדשה אישית, בכתב יד, לידידים ולמכובדים שלהם העניקו את הספר.

חיים נחמן ביאליק

חַיִּים נַחְמָן בְּיַאלִיק (י' בטבת תרל"ג, 9 בינואר 1873 – כ"א בתמוז תרצ"ד, 4 ביולי 1934) היה מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופר, מסאי, מתרגם, עורך ומו"ל שהשפיע רבות על התרבות העברית המודרנית, וזכה לתואר "המשורר הלאומי".

הסופר הרוסי מקסים גורקי כתב:

ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים של ביאליק, כתב על ביאליק:

יצירותיו של ביאליק תורגמו לשפות רבות, ובהן תרגומים רבים לאנגלית, לצרפתית, לגרמנית, לרוסית, לערבית (על ידי זכאי אהרן) וליידיש.

יהודה זיו

יהודה זיו (זלצין) (נולד ב-28 בפברואר 1926) הוא גאוגרף, איש לשון, חוקר טבע ומדריך טיולים בשבילי ישראל. מאז שנת 1972 הוא חבר ועדת השמות הממשלתית, והוא מכהן בה כיושב-ראש ועדת המשנה לשמות יישובים.

יום טוב

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך בלוח השנה היהודי שבו קבעה התורה חג ואסרה על קיום מלאכה. המלאכות האסורות בימים אלו זהות למלאכות האסורות בשבת, אך מוחרגות מהן מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

יום ליום

יום ליום הוא שבועון חרדי ספרדי המופץ בדיוור ישיר למנויים.

העיתון הוקם בשנת ה'תשנ"ג (1993) בהוראת הרב עובדיה יוסף. בשנים הראשונות הוא פעל כיומון ולאחר מכן הפך לשבועון. במשך שנים היה השבועון מזוהה עם מפלגת ש"ס, רבניה והעומדים בראשה. בשנת 2017 נקנה העיתון בידי נעמה עידן. בעקבות חילוקי דעות בין הנהלת העיתון והמפלגה, הודיע אריה דרעי על ניתוק הזיקה הרשמית בין שני הגופים ועל ייסוד עיתון חדש בשם "הדרך". ב-2019, נרכש העיתון על ידי הבעלים של קו עיתונות דתית.

נהנתנות

נֶהֶנְתָנוּת או הֵדוֹנִיזְם (מיוונית: ἡδονισμός, מהמילה הֶדוֹן שפירושה "עונג") היא גישה בתורת המידות בפילוסופיה הגורסת כי תכליתו וסיבתו של כל מעשה אנושי הוא התשוקה להנאה. כהגדרה העונג הוא התגלמות הטוב, והכאב - התגלמות הרע. לצורך העניין עונג נחשב כסיפוק של כל תשוקה שהיא (גופנית ושאינה גופנית), וכאב - צער או סבל מכל סוג. עם זרם זה נמנים אריסטיפוס, אפיקורוס וג'רמי בנת'ם.

אריסטיפוס מקירנה ייסד את זרם הנהנתנות בפילוסופיה היוונית. בעקבות סוקרטס שאמר כי "האושר מהווה את אחד ממטרותיה של הפעילות המוסרית", גרס אריסטיפוס כי ההנאה מהווה את הטוב העליון. אפיקורוס טען את אותו הטיעון אך הוא העמיד את ההנאה הרוחנית מעל ההנאה החושית שהיא תלויה רבות במקרה ולא ברצון. הוא גם קבע שאין שום הנאה פסולה כשלעצמה. עקרונות אלו של אתיקה מטריאליסטית שימשו כנשק במלחמה נגד מוסר של ויתור, צווי חובה ומְגַנֵּי ההנאה החושנית. זכותו הטבעית של האדם לאושר המתגלם בהנאה, שימשה גם יסוד בתורת האוטיליטריזם (תועלתנות) של בנתם הגורס "מירב ההנאה למירב האנשים". פרויד דן אף הוא ב"עקרון ההנאה" בפסיכואנליזה שלו.

לתפיסה זו מיוחס פרדוקס ההדוניזם (בהתאם), שטוען שאם האדם מחפש באופן עקבי אחר האושר הוא לא ישיג בו, לעומת זאת אם יעשה מעשים שאינם מכוונים לאושר אישי, יגיע לאושר.

בימינו קיים גם פירוש שלילי לכינוי הדוניסט כרודף תענוגות והנאה.

נהנתנות מופיעה גם כניגוד של "התנזרות" או "סגפנות" (אסקטיציזם), והיא מתחברת למשל לבחירת בית מלון ברמה טובה על פני מלון בינוני, והעדפה של אוכל יוקרתי (גורמה) על פני אוכל פשוט וכו'. פעמים רבות היא נתפסת כמנוגדת לתפיסות חברתיות ותרבותיות, כיוון שדוגלת בדאגה לפרט מסוים ולא לחברה.

עונג שבת

עונג שבת הוא מצווה מדברי נביאים להתענג בשבת. המצווה כוללת חיוב לאכול ולשתות מאכלים ומשקאות מובחרים בסעודות השבת, וכן להתענג בתענוגי גוף ורוח נוספים. בנוסף כולל מושג זה איסור על צום בשבת.

כיום משמש השם גם ככינוי למסיבה המתקיימת בליל שבת ותוכנה העיקרי הוא שירת זמירות שבת ואמירת דבר תורה או שיחה בנושא כל שהוא, ומלווה בכיבוד קל, ומכונה בקיצור 'עונג שבת'. אצל החסידים זה נקרא טיש.

עונג שבת (אגודה)

עונג שבת היה יוזמה של חיים נחמן ביאליק למפגשים של הציבור ביישוב עם אנשי רוח, שנערכו מדי שבת בתל אביב, ובהם ניתנו הרצאות בקשת רחבה של תחומי דעת, בהם תנ"ך, תלמוד, היסטוריה, פילוסופיה, גאוגרפיה, בוטניקה ועוד. מפגשים אלה החלו בתחילת 1927 והמשיכו להתקיים עשרות שנים לאחר מותו של ביאליק. לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.

את המניע ליוזמה זו הציג הסופר הלל בבלי בדברים שאמר לו ביאליק:

בלי שבת אנו אומה בזויה ושפלה, ואף לא אומה. יש לרומם את ערך השבת בתוכנו, כאן ובכל מקום, ובייחוד בעיני הדור הצעיר; ולא – נבול ניבול. לא תהיה לנו תקומה. ... יש בדעתי לעשות משהו – להקים חברה או מוסד לשם חיזוק השבת. כך נקרא למוסד 'חיזוק שבת' או 'עונג שבת'. יתכנסו אנשים ביום השבת, יתעסקו בצוותא בדברי תורה וחכמה, ולא ידירו גם הנאה מאכילה ושתייה, וממילא יתחזק כוח השבת בלבבם על ידי עונג שבת.בדצמבר 1926 נוסדה אגודת "עונג שבת", וכעבור חודש, בשבת פרשת יתרו, חנך ביאליק את מפגשי "עונג שבת" בקונסרבטוריון שולמית. לאחר שהייתה אכסניה זו צרה מלהכיל את כל המבקשים להשתתף בה, עברו המפגשים לאולם של גימנסיה הרצליה, שבו היה מקום ל-500 איש. במאי 1929 נחנך אולם "אוהל שם", שבו 1,200 מקומות, כמשכנו הקבוע של מפעל "עונג שבת". גם אולם גדול זה לא הספיק לכל המבקשים להשתתף במפגשים אלה.

ביאליק הנחה את המפגשים ונשא דברי סיכום בסוף כל הרצאה. מפעם לפעם אף הרצה בעצמו. עם המרצים במפגשי "עונג שבת" נמנו הרב פרופ' שמחה אסף, הסופר יהודה בורלא, פרופ' ש"ד גויטיין, ד"ר משה גליקסון, אפרים הראובני, ד"ר חיים הררי, פרופ' נפתלי הרץ טור-סיני (טורצ'ינר), יוסף מיוחס, פרופ' עקיבא ארנסט סימון, פרופ' גרשם שלום, פרופ' משה זילברג ועוד. קדמה להרצאות שירה בציבור בהנחיית מנשה רבינא, פורדהאוז בן ציסי ושלמה רביץ.

לאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.בשנת 2015 עיריית תל אביב חידשה את עונג השבת והיא מקיימת מדי פעם אירועי תרבות ואירועים לילדים בחינם בשבת תחת השם "עונג שבת".

עונג שבת (ארכיון)

עונג שבת היה שם קוד לארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי וערי פולין האחרות בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארגון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך היה למכון מחקר לצד היותו מיזם מתעד. כתבי הארכיון של עונג שבת שנמצאו לאחר המלחמה, מצויים כיום במכון היהודי ההיסטורי בפולין ומכונים ארכיון רינגלבלום על שם מייסד הארגון.

עינויים

עינויים הם כל פעולה שבה כאב עז, לרוב גופני, אך לעיתים נפשי, נגרם באופן מכוון לאדם. המניעים לעינויים מגוונים מאד, החל בנקמה, דרך איום וענישה, סחיטת מידע וכלה בסאדיזם לשמו, אם של המענה בלבד, או לשעשוע קהל גדול.

לאורך רוב ההיסטוריה עינויים היו נפוצים מאד בעולם כולו, וכל אדם כמעט חזה בעינויים פומביים. הרקע לעינויים השתנה - מהקרבות קורבן אדם טקסיות שכללו עינויים ממושכים, המרת דת בכח, ענישת פושעים, לעיתים בשל עברות של מה בכך דוגמת רכילות, וכלה במחזות הרתעה פוליטיים - יהא הרקע אשר יהא, כמעט תמיד מתוארת תגובת הקהל למחזה הנורא כתגובה של עונג ושחוק.

במאה ה-17 פרץ זרם שהולך ומתגבר, בתהליך שעדיין נמצא בעיצומו, של סלידה מעינויים והוקעתם כמוקצים. הסיבות לשינוי שנויות במחלוקת, אך הנתונים המעידים על קיומו אינם בספק: אכן, כיום ברוב העולם, תגיב קבוצה אקראית של אנשים בגועל ובזעם על מחזה של עינוי אדם פומבי, ממין שהיה לחם חוקם של אנשי ימי הביניים.

כיום, עינויים נחשבים באופן כמעט אוניברסלי כהפרה בוטה וקיצונית של זכויות אדם, כפי שנוסחה בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. כל המדינות בעולם חתומות על אמנת ז'נבה השלישית ואמנת ז'נבה הרביעית, בה הן מתחייבות לא לענות אזרחי אויב ושבויי מלחמה בעימותים צבאיים. הצדדים החתומים על אמנת האומות המאוחדות נגד עינויים מתחייבים לא לגרום במכוון כאב עז או סבל לאיש לצורך השגת אינפורמציה או הודאה, או ענישה. למרות אמנות אלה, לפי הערכות ארגונים כמו אמנסטי אינטרנשיונל, בערך שני שלישים ממדינות העולם לא מצייתות באופן עקבי לרוח ההסכמות, אך היקף ההפרות זעיר לעומת מאות עברו.

עמנואל רינגלבלום

עמנואל רינגֶלבּלוּם (Emanuel Ringelblum;‏ 21 בנובמבר 1900 בוצ'אץ', אוסטרו הונגריה – 7 במרץ 1944 ורשה, פולין) היה היסטוריון, פוליטיקאי, ועובד סוציאלי יהודי-פולני, אשר נודע בשל ספריו "רשימות מגטו ורשה", "רשימות על פליטי זבאשין", ובעיקר בשל ארכיון רינגלבלום המחתרתי מגטו ורשה.

ציפייה

ציפייה היא רגש המקושר לתחושות עונג, התלהבות ולעיתים גם חרדה בנוגע למאורע טוב הצפוי להתרחש בעתיד.

הציפייה היא חלק מתחושת התקווה להתגשמות של התרחשות רצויה כלשהי.

שבת

הַשַׁבָּת היא יום קדושה ומנוחה שבועי לעם ישראל, המועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בערבו של יום שישי, מעט קודם לשקיעת החמה – זמן הקרוי "ליל שבת", וסיומה הוא ביום המחרת, עם צאת הכוכבים – זמן הקרוי "מוצאי שבת". ביהדות נחשבת השבת למועד המקודש ביותר.שמירת שבת היא אחת המצוות המרכזיות ביהדות; לפי המדרש, השבת הראשונה ניתנה לאדם ביום היבראו, ושמירתה שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. ולדברי המדרש השבת הראשונה ששמרו עם ישראל בצאתם ממצרים הייתה ביום כ"א באייר.

השבת מסמלת ביהדות את בריאת העולם בידי אלוהים, וקדושתה קבועה מאז בריאת העולם על ידי אלוהים, ובשונה מחגי ישראל, אינה תלויה בקידוש החודש שנעשה בידי בית הדין. טעמי המצוות והמנהגים המיוחדים לשבת מקורם בציווי המקראי לקדש יום זה ולשבות בו ממלאכה, כמעשה האל אחר השלמתו את הבריאה בששת ימי בריאת העולם, וממספר מקורות בתנ"ך. השבת אינה משמשת רק למנוחה ולהימנעות מעשיית מלאכה, וכבר בתקופת התנ"ך נתפסה כיום של קדושה, עונג, לימוד תורה[דרוש מקור] והתרוממות הנפש. שמירת השבת היא הודאה מעשית בבריאת העולם, מחזקת את האמונה ואי שמירתה גורמת להיחלשות האמונה היהודית, כמו כן שמירת השבת מקרבת את האדם לבורא העולם יותר מפרישות ונזירות גופנית.בחילול השבת רואה התורה חטא חמור שהעונש על עשייתו במזיד בפני עדים שהתרו בו הוא מיתת סקילה, שנחשבת לחמורה מבין ארבע מיתות בית דין. או עונש כרת במקרה שחילל שלא בפני עדים, ואם חילל בשוגג חייב קרבן חטאת.

הרעיון הבסיסי של השבת, יום מנוחה שבועי, אומץ על ידי כלל עמי העולם עוד בימי קדם, ואף השפיע על דוקטרינות סוציאליסטיות שונות לפעול לקיצור אורך יום העבודה ושבוע העבודה. בישראל נקבע יום השבת כיום מנוחה רשמי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.