עודד קוטלר

עודד קוטלר (נולד ב-5 במאי 1937) הוא שחקן תיאטרון וקולנוע ישראלי, במאי, מחזאי, מנהל אמנותי ומייסד תיאטראות שונים בישראל.

עודד קוטלר
Oded Kotler - Acre Festival 2011
עודד קוטלר בפסטיבל עכו, אוקטובר 2011
פרסים והוקרה פרס השחקן הטוב בפסטיבל הקולנוע בקאן (על שלושה ימים וילד, 1967)
פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים (2008)
פרס מפעל חיים מטעם בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה (2008)
ועוד
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

קוטלר נולד בתל אביב. הוא החל את דרכו התאטרונית כבר בהיותו תלמיד תיכון, כששיחק וביים הצגות בתיאטרון "קלעים" ושיחק גם בתיאטרון "האוהל". בצבא היה שחקן ובמאי בלהקת פיקוד מרכז. לאחר מכן שר בלהקת "בצל ירוק" ושיחק בתיאטראות "האוהל" והקאמרי. השתתף גם בתסכיתי רדיו, בהם הסדרה הרדיופונית הפופולרית "משפחת שמחון".

פעילות כמנהל אמנותי ומייסד תיאטראות

באמצע שנות ה-60 היה קוטלר ממייסדי להקת התיאטרון "במת השחקנים" שהעלו מחזות מקוריים (עם שחקניו נמנו אמנון מסקין, לאורה ריבלין, אילן תורן ואחרים) וצירף אותה לתיאטרון חיפה. בשנים 1970‏-1978 שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה ושם דגש על פיתוח מחזאות ישראלית מקורית שהתמודדה עם המציאות החברתית-פוליטית במדינה.

בשנת 1980 ייסד את המרכז התיאטרוני בנווה צדק ושימש כמנהלו האמנותי, והיה ממייסדי הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו. בשנים 1985-‏1990 ניהל את פסטיבל ישראל, היה חבר האנסמבל וההנהלה האמנותית של התיאטרון הקאמרי וייסד את "תיאטרון המעבדה" בירושלים. בשנים 1990-‏1998 חזר לכהן כמנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, והמשיך להתמקד בהעלאת מחזאות ישראלית (כמו "המתלבט" של חנוך לוין ו"אדי קינג" של ניסים אלוני) וכמו כן התמודד עם גרעונות התיאטרון.

קוטלר התמודד בעבודתו בתיאטרון גם עם המציאות החברתית בישראל. בשנת 2005 הקים קבוצת תיאטרון חדשה והעלה עמה, במסגרת תיאטרון גבעתיים, את המחזה החברתי "מובטל נולד", המבוסס על המציאות הישראלית ובעיית האבטלה שלדבריו, "נוגעת ופוגעת בכל שכב הציבור ללא אבחנה". לטענתו, החברה הישראלית נעשית יותר ויותר חומרית וגם האמנות הישראלית, במקום ליצור משהו אמיתי, נסחפה לעבר אמנות המכירה.

בספטמבר 2011 מונה למנהל האמנותי של תיאטרון אנסמבל הרצליה.[1] עבודתו זו הסתיימה באפריל 2013, עם ההחלטה על סגירתו של תיאטרון אנסמבל הרצליה.[2]

בשנת 2016 הוציא לאור את האוטוביוגרפיה שלו, "ימים רבים לא יכסו", בהוצאת עם עובד.

פעילות כבמאי או כשחקן בתיאטרון, בקולנוע, ברדיו ובטלוויזיה

במהלך השנים שיחק וביים בכל התאטראות בארץ. בין ההצגות הבולטות שביים היו: "חפץ", "פופקורן", "מלאכת החיים", "משחקים בחצר האחורית", "סינית אני מדברת אליך", "גיבור מעמד הפועלים", "חברון" (אשר עוסקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני דרך העיניים של שני הצדדים) ואת האופרה "צחוק של עכברוש". בשנת 2002 שיחק את התפקיד הראשי במחזמר "גבירתי הנאווה".

קוטלר יזם והיה אחראי להפקתם של מחזות רבים במסגרת מוסדות התיאטרון השונים שבהם כיהן כמנהל אמנותי.

ביוני 2015 עורר קוטלר סערה כאשר בכנס של "פורום מוסדות התרבות" כנגד שרת התרבות מירי רגב,[3] ולאחר שרגב אמרה במפגש קודם בינה לבין אמנים: "אנחנו קיבלנו 30 מנדטים ואתם רק 20",[4] אמר: "תארי לך, גברת רגב, את עולמנו-עולמך שוקט, ללא ספר, ללא מוזיקה, ללא פואמה, עולם שאין מפריע בו, אין מפריע ללאום לחגוג 30 מנדטים שאחריהם צועד עדר של בהמות מלחכות קש וגבב".[5][6] הנאום כונה "נאום הבהמות" וספג גינויים רבים מימין ומשמאל, בהם של ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יצחק הרצוג.[7] קוטלר טען שמבקריו מתעלמים מבעיות קשות יותר.[8]

בראשית 2017 יצא במונודרמה חדשה -"ילד לא רצוי", בבימויה של נולה צ'לטון, על פי הביוגרפיה של יצחק בן-אהרון שכתבה יעל גבירץ.[9]

עבודות בימוי בקולנוע ובטלוויזיה

בשנת 1985, ביים קוטלר את הסרט "רומן בהמשכים" בכיכובו של חיים טופול, על פי סיפור מאת יצחק בן נר.

עבודות בימוי של סרטים דוקומנטריים לטלוויזיה

- *הסדרה בת 6 הפרקים "משפחה" - *"ילד שלי מוצלח" על נעמי פולני וחידוש "התרנגולים" - * "עקבות בשלג" אודות בולגקוב וההצגה "השטן במוסקבה" שהעלה תיאטרון גשר (בעקבות "האמן ומרגריטה").

לאחרונה שקד קוטלר על הפקת סדרה בת 3 פרקים לטלוויזיה על תולדות התיאטרון בישראל.

פעילות כשחקן בקולנוע ובטלוויזיה

בקולנוע שיחק קוטלר במספר סרטים, בהם: "משפחת שמחון" (1964), "חולות באר שבע" (1966), "כל ממזר מלך" (1968) ו"פרשת וינשל" (1979). שני סרטים בולטים בכיכובו היו "שלושה ימים וילד" של אורי זוהר על-פי סיפור מאת א"ב יהושע (1967) ו"מיכאל שלי" בבימויו של דן וולמן, על פי ספרו של עמוס עוז (1975). בשנים 2004–2005 שיחק בסדרת הטלוויזיה "אסתי המכוערת" ובסדרת ההמשך שלה, "אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית" וב-2010 שיחק בסדרה "חסמבה דור 3" בתפקיד ירון זהבי, מפקד "חסמבה".

פרסים

על עבודתו בתיאטרון הוא זכה חמש פעמים בפרס כינור דוד, בפרס המועצה לתרבות ואמנות, בפרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים (1983), בפרס מרגלית (1984), בפרס "הבמאי המצטיין" מאת התיאטרון הקאמרי (2005), פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה (2006) ובפרס התיאטרון הישראלי עבור מפעל חיים (2007). בשנת 2008 זכה בפרס מפעל חיים בתחום הקולנוע מטעם "בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה". בשנת 2017 זכה קוטלר ב- פרס א.מ.ת. בקטגוריה תרבות ואמנות: בימוי ומשחק בתיאטרון[10] וכן, זכה גם בפרס מפעל חיים מטעם א.מ.י - אגודת אמני ישראל.

בשנת 1967 זכה קוטלר בפרס "השחקן הטוב ביותר" בפסטיבל הקולנוע בקאן על משחקו בסרט "שלושה ימים וילד". בשנת 1990 זכה בתואר "אביר מסדר האמנויות והספרות" מטעם ממשלת צרפת.

משפחתו

בצעירותו היה קוטלר בן זוגה של השחקנית גילה אלמגור. היה נשוי למשוררת תרצה אתר, אחריה היה נשוי לשחקנית לאורה ריבלין ממנה יש לו תאומים (השחקנית נינה קוטלר, וצלם הקולנוע אמנון קוטלר).

מזה למעלה מארבעים שנה הוא נשוי לאורדית, בת דודתה של תרצה אתר ובתו של עקיבא עצמון, שהיה מפקד פיקוד הגדנ"ע. לזוג בן ששמו דניאל עקיבא פנחס (עקיבא על שמו של אביה של אורדית ופנחס על שמו של אביו של קוטלר). אחיו, יאיר קוטלר, היה במשך שנים רבות עיתונאי-תחקירן בעיתון "הארץ" ואחר-כך עיתונאי בכיר בעיתון "מעריב" וכתב ספרים בנושא השחיתות הפוליטית בממשל ובתקשורת.

תפקידים שמילא קוטלר כבמאי תיאטרון

תקופת פעילותו כבמאי מתחלקת לשתי תת-תקופות: א) התקופה הראשונה, תקופת הנעורים וההתבגרות בראשית שנות ה-50, במסגרת "קלעים" תיאטרון הנוער שהקים בתל אביב:

- ב) התקופה השנייה, תקופת הבגרות:

  • 1960 – "ככה זה" / להקת פיקוד מרכז
  • 1963 - "ידיים למעלה" / להקת פיקוד צפון
  • 1964 - צ'יפס עם כל דבר / ארנולד וסקר (התיאטרון הקאמרי)
  • 1964 - אין ברירה להובסון / בריגהאוז (התיאטרון הקאמרי)
  • 1966 - מלקולם הקטן ומלחמתו בסריסים /דייוויד האליוול (במת השחקנים)
  • 1967 - סיפור אוריה / בנימין גלאי (במת השחקנים)
  • 1968 - כך משתעשעת אמי המשוגעת / אן ג'ליקו (חאן)
  • 1968 - חדרים (החדר; האוסף) / הרולד פינטר (במת השחקנים)
  • 1969 - ליזיסטרטה / אריסטופנס (התיאטרון הקאמרי)
  • 1969 - אלפי / ביל נוטון ליאונרד (במת השחקנים)
  • 1970 - נשים היזהרו מנשים / תומאס מידלטון (תיאטרון חיפה)
  • 1971 - אופרה בגרוש / ברכט – וייל (תיאטרון חיפה)
  • 1972 - חפץ / חנוך לוין (תיאטרון חיפה)
  • 1973 - שכול וכישלון / י.ח. ברנרדניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
  • 1973 - טיפולים אחרונים / א.ב. יהושע (תיאטרון חיפה)
  • 1974 - הצילו / אדוארד בונד (תיאטרון חיפה)
  • 1974 - נמר חברבורות / יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
  • 1975 - שרגא קטן / הלל מיטלפונקט (תיאטרון חיפה)
  • 1975 - אכזר מכל המלך / נסים אלוני (תיאטרון חיפה)
  • 1975 - ילדי קנדי (מועדון התיאטרון)
  • 1976 - מסיבת סיום / דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
  • 1976 - הנבחרים / אריסטופנס - יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
  • 1977 – קומדיה וולגרית על דון ז'ואן ושיפל חברו / יעקב שבתאי (תיאטרון חיפה)
  • 1978 - זלמנאים / משה קולבק – הלל מיטלפונקט (תיאטרון חיפה)
  • 1978 - המחרשה והכוכבים / שון אוקייסי (תיאטרון חיפה)
  • 1978 - יאשה גורן / יוסף בר יוסף (תיאטרון חיפה / קאמרי)
  • 1980 - סורגים / חיים מריןאיציק ויינגרטן (תיאטרון חיפה)
  • 1981 - רומיאו ויוליה: שייקספרימנט (פרויקט תיאטרון חיפה)
  • 1982 - הפטריוט / חנוך לוין (תיאטרון נווה צדק)
  • 1983 - טייסים / יוסי הדר (תיאטרון נווה צדק)
  • 1984 - משחיז הסכינים הסיני / דניאל הורוביץ על פי אלוני (תיאטרון נווה צדק /מרים עציוני)
  • 1984 – שחקנים משחקים שחקנים / איציק ויינגרטן (תיאטרון נווה צדק)
  • 1984 - קליגולה / אלבר קאמרי (תיאטרון נווה צדק / החאן)
  • 1987 - עבירת מוסר/ אתול פיוגארד (תיאטרון נווה צדק)
  • 1990 - אדי קינג / נסים אלוני (תיאטרון חיפה)
  • 1991 - נערה יפה (Sheina Meidel) / ברברה לבוב ("ראם תיאטר", אנטוורפן, בלגיה)
  • 1991 - שבת, ראשון, שני / אדוארדו דה פיליפו (תיאטרון חיפה)
  • 1992 - יאיר / דניאל הורוביץ (תיאטרון חיפה)
  • 1992 - פלטונוב / צ'כוב (תיאטרון חיפה)
  • 1993 - משחקים בחצר האחורית / עדנה מזי"א (תיאטרון חיפה)
  • 1993 – משחקים בחצר האחורית /(בתיאטרון הממלכתי הבלגי – Raam Theater, אנטוורפן, ובתיאטרון הלאומי בקייב)
  • 1994 - לילה בקניון / אורלי קסטל בלום (תיאטרון חיפה)
  • 1994 - הדה גבלר / הנריק איבסן (תיאטרון חיפה)
  • 1994 - טרילוגיה יוונית: איפיגניה מאת אוריפידס; אגממנון מאת אייסכילוס; אלקטרה מאת סופוקלס / בתיאטרון הממלכתי הבלגי - k.n.s.
  • 1995 - הדוד מקייפטאון / עדנה מזי"א (תיאטרון חיפה)
  • 1995 - הדוד ואניה / צ'כוב (תיאטרון חיפה)
  • 1995 – שבת, ראשון, שני / אדוארדו דה פיליפו (התיאטרון הממלכתי הבלגי, אנטוורפןk.n.s. - )
  • 1998 - אנה וייס / פיטר קון (הבימה)
  • 1998 - פופקורן / בן אלטון (תיאטרון בית לסין)
  • 1998 - מלאכת החיים / חנוך לוין (תיאטרון בית לסין)
  • 1999 - יוליוס קיסר / ויליאם שייקספיר (הבימה)
  • 2000 - מבזק חדשות / גורן אגמון (תיאטרון בית לסין)
  • 2001 - אטום / מתי גולן (התיאטרון הקאמרי)
  • 2002 – זכרונות חוף ברייטון / ניל סיימון (תיאטרון חיפה)
  • 2002 - תופרות / אלישבע גרינבאום (תיאטרון חיפה)
  • 2004 - סינית אני מדברת אליך / סביון ליברכט (בית ליסין)
  • 2005 - צחוק של עכברוש – אופרה / אלה מילך שריף, נאוה סמל, (התזמורת הקאמרית+תיאטרון הקאמרי)
  • 2006 - מובטל נולד / עודד קוטלר וצוות השחקנים (תיאטרון גבעתיים)
  • 2006 - גיבור מעמד הפועלים / יהושע סובול (הקאמרי)
  • 2006 - תפוחים מן המדבר / סביון ליברכט (בית ליסין)
  • 2007 - חברון / תמיר גרינברג (הבימה + הקאמרי)
  • 2008 – סרט צרפתי / רשף לוי (בית ליסין)
  • 2009 - הארפר ריגן / סיימון סטיבנס (תיאטרון גשר)
  • 2011 - המסיבה של אביגיל / מייק לי (תיאטרון הספרייה)
  • 2011 - סורגים / חיים מרין - איציק ויינגרטן (תלמידי השנה השלישית לאמנויות הבמה בסמינר הקיבוצים)
  • 2012 - מסיבת יום הולדת / הרולד פינטר (עת – עבודות תיאטרון)
  • 2012 - אברם / דוד לוין (תיאטרון אנסמבל הרצליה)
  • 2012 – צרים / יעקב איילי (תיאטרון אנסמבל הרצליה)
  • 2012 - הילכו שניים יחדיו / א.ב. יהושע (תיאטרון אנסמבל הרצליה והתיאטרון הקאמרי)
  • 2013 - פרוסט וניקסון / פיטר מורגן (התיאטרון הקאמרי)
  • 2014 - מתים מאהבה / סם שפארד (האקטורס סטודיו בסדנאות הבמה)
  • 2015 - אח יקר / גד ענבר (התיאטרון הקאמרי)
  • 2015 - המחיצה / עינת יקיר (תיאטרון החאן)

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מאיה נחום שחל, המנהל האמנותי החדש של אנסמבל הרצליה: עודד קוטלר, באתר כלכליסט, 13 בספטמבר 2011
  2. ^ עודד קוטלר: למה המחליף של יעל גרמן בהרצליה סגר את התיאטרון? ככה, באתר הארץ, 9 באפריל 2013
  3. ^ עידוא דגן, כנס החירום של האמנים: "רגב תורמת ל-BDS", באתר nrg‏, 14 ביוני 2015
  4. ^ שרת המשפטים בגלצ: המשפט שאמרה מירי רגב לא היה צריך להיאמר, באתר גלי צה"ל, 16 ביוני 2015
  5. ^ קובץ וידאועזרי עמרם, ‏צפו: "נאום הבהמות" של עודד קוטלר נגד השרה רגב, באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביוני 2015‏.
  6. ^ רן בוקר, השרה רגב מגיבה לקוטלר: "חושף את הפנים המכוערות והמתנשאות", באתר ynet, 14 ביוני 2015
  7. ^ חדשות 2, ‏סערת "נאום הבהמות" של עודד קוטלר: "חושך תרבותי", באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביוני 2015‏.
  8. ^ עודד קוטלר, איך העזתי, באתר הארץ, 19 ביוני 2015
  9. ^ ילד לא רצוי, באתר "צוותא"
  10. ^ עודד קוטלר - פרס א.מ.ת בימוי ומשחק בתיאטרון
הקודם:
2006 - יעקב אגמון
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2007 - עודד קוטלר
הבא:
2008 - יעקב בודו
5 במאי

5 במאי הוא היום ה-125 בשנה (126 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 240 ימים.

במת השחקנים

במת השחקנים או בימת השחקנים הייתה קבוצת תיאטרון שנוסדה ב-1965 על בסיס יוצרים צעירים ובהם: אמנון מסקין, מיכאל כפיר, לאורה ריבלין, גדליה בסר, אילן תורן, אלכס אנסקי, הלל נאמן, לבנה פינקלשטיין ואסי דיין.

בנובמבר 1968, שלוש שנים לאחר היווסדה, חדלה בימת השחקנים לפעול כמסגרת עצמאית ושולבה בתיאטרון הקאמרי כחטיבה. עם זאת כעבור שנה עברו כמה מחבריה הבולטים, בהם מסקין וזהרירה חריפאי להתגורר בחיפה ולפעול במסגרת תיאטרון חיפה.

במתנו

בָּמָתֵנוּ - התיאטרון האמנותי לנוער (בחלק מהפרסומים מופיע כ"במתנו - מחלקה לתלמידים ולנוער ליד האהל") היה תיאטרון ישראלי לילדים ולנוער ורוב שחקניו היו בני נוער. התיאטרון הוקם בשנת 1946 על ידי אליעזר אנסקי (אביו של אלכס אנסקי), משנת 1951 פעל בחסות תיאטרון האוהל. התיאטרון נסגר בשנת 1960.

בתיאטרון זה גדלו כמה מבכירי שחקני ישראל בהם גדעון זינגר, עודד קוטלר, יוסי גרבר, שושיק שני, יעקב בן-סירא, צבי בורודו, שמעון בר, ניסים עזיקרי, אלכס אנסקי ועוד. אליעזר אנסקי תרגם, עיבד וכתב מחזות עבור התיאטרון, ביים את ההצגות (עוזרו היה ניסן נתיב) ואף עיצב את התפאורה, לעיתים יחד עם ידידיו האמנים נחום גוטמן ואריה נבון.

בין ההצגות שהועלו בתיאטרון נמנות הרפתקאות הנסיך עומר (1946), הזמיר של מלך סין, הנסיך הקטן, דוד מלך ישראל, עלילות תום סוייר, חייט כי ימלוך, חסמבה, מלכת השלג, סינדרלה, עלילות הרשלה מאוסטרופולי, מעשה בעוץ העצלן, מפתח הזהב, בארץ לובנגולו מלך זולו ועוד.

בשנת 1964 נוסד מחדש התיאטרון על ידי אנסקי בחסות עיריית ירושלים והנוער העובד והלומד, כמסגרת דרמה לנוער.

ג'יטה מונטה

ג'יטָה מוּנטֶה (נולדה ב-11 ביוני 1946) היא שחקנית ובמאית תיאטרון ישראלית.

המרכז התיאטרוני בנווה צדק

המרכז התיאטרוני בנווה צדק היה תיאטרון שפעל בשכונת נווה צדק בתל אביב בשנות השמונים של המאה העשרים.

יעקב שבתאי

יעקב שבתאי (כ"א באדר תרצ"ד, 8 במרץ 1934 - ד' באב תשמ"א 4 באוגוסט 1981) היה סופר עברי, מחזאי, פזמונאי ומתרגם, הנחשב כיום לאחד הנטורליסטים החשובים ביותר של הספרות העברית.

כל ממזר מלך

כל ממזר מלך הוא סרט קולנוע מסוגת דרמה משנת 1968, שנכתב ובוים על ידי אורי זוהר, בכיכובם של יהורם גאון ועודד קוטלר.

הסרט זכה להצלחה בבתי הקולנוע (מעל 740,000 צופים בישראל) ובקרב המבקרים, אבל נשכח מאז כמעט לגמרי מהתודעה.

להקת פיקוד המרכז

להקת פיקוד המרכז היא להקה צבאית בצה"ל. הלהקה נוסדה ב-1953 על ידי קצין החינוך של פיקוד המרכז, רס"ן יצחק יצחקי, והפכה עם הזמן לאבן יסוד במוזיקה הישראלית. הלהקה זכתה לשיא הצלחתה בתוכניות אותן ניהל הצמד דני ליטאי ויאיר רוזנבלום לאחר מלחמת ששת הימים.

רבים מבוגרי הלהקה היוו לאורך השנים חלק מתעשיית התרבות והמוזיקה הישראלית, כמו שלומית אהרון, נירה גל, עוזי חיטמן, אושיק לוי, רוחמה רז, טמירה ירדני, שייקה לוי, דודו זכאי, דורית ראובני, דני ליטאי, חדווה עמרני, אריה לבנון, יואל לרנר, גלית גיאת, דוד ד'אור, קובי רכט, מזי כהן, עידן אלתרמן, אלי גורנשטיין, נעמי פרומוביץ', עודד קוטלר, עפרה פוקס, יעקב מנדל ואחרים. גם נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, שירתה בלהקה בתחילת שנות ה-70.

מוריס כהן (שחקן)

מוריס משה כהן (נולד ב-25 במרץ 1976) הוא שחקן ישראלי, זוכה פרס אופיר לשחקן הראשי הטוב ביותר לשנת 2016, על תפקידו בסרט הפשע של מני יעיש - "אבינו".

סיני פתר

סיני פתר (נולד ב-28 בפברואר 1954) הוא במאי תיאטרון, מורה למשחק ושחקן ישראלי.

עדנה מזי"א

עדנה מזי"א (נולדה ב-24 ביולי 1949) היא מחזאית, סופרת, תסריטאית ובמאית ישראלית.

עזרא כפרי

עזרא כפרי (נולד ב-16 בדצמבר 1941) הוא שחקן ישראלי.

פסטיבל עכו

פסטיבל עכו או הפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר הוא פסטיבל תיאטרון הנמשך ימים אחדים ונערך בעיר עכו, אחת לשנה, בחול המועד סוכות. הפסטיבל נוסד על ידי עודד קוטלר בשנת 1980 וכולל הצגות פרינג', מופעי רחוב, ירידי אמנויות, אירועי חוצות, סדנאות ופרויקטים מיוחדים המתרחשים ברחובות עכו העתיקה.

מרבית ההצגות המועלות בפסטיבל הן הצגות של קבוצות תיאטרון לא ממוסדות, חלקן הצגות אוונגרד, הנושאות אמירה אישית, לפעמים בשילוב של תיאטרון ואמנויות במה שונות (פנטומימה, מיצג, וידאו ועוד) שלא מרבים לראות בתיאטרונים הממוסדים. ההצגות מועלות באתרים ההיסטוריים של עכו כגון אולמות האבירים ומצודת עכו.

הפסטיבל מופק על ידי עיריית עכו, בתמיכת מנהל התרבות במשרד החינוך והתרבות וכן גופים נוספים.

הפסטיבל הפך לסמל לשיתוף פעולה בין יהודי וערביי העיר, ומדי שנה מועלות הצגות שנוצרו גם על ידי שחקנים ויוצרים ערבים.

בשנת 1986 הוענק לפסטיבל פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים.

בשנת 2008 בוטל הפסטיבל, לאחר שביום הכיפורים, שבוע לפני מועד הפסטיבל, פרצו מהומות בין יהודים לערבים בעיר. הפסטיבל התקיים לבסוף במהלך חג החנוכה של אותה שנה.

בשנת 2017 פסלה ועדת ההיגוי של הפסטיבל את הצגתה של עינת ויצמן, "אסירי הכיבוש". בתגובה התפטר המנהל האמנותי של הפסטיבל, אבי גיבסון בר-אל, ושמונה הצגות מתוכננות פרשו מהפסטיבל.

צחוק של עכברוש (אופרה)

צחוק של עכברוש היא אופרה קאמרית ישראלית שהלחינה אלה מילך-שריף לליברית המבוססת על הספר בעל אותו השם מאת נאוה סמל, ועוסקת באופן מקורי וייחודי בנושא השואה וזכרונה.

באופרה עשר תמונות, והיא בנויה לשמונה זמרים, מקהלת נערות ותזמורת. משך הצגתה כשעה ושלושים וחמש דקות.

האופרה הועלתה לראשונה בהפקת התיאטרון הקאמרי ב-9 באפריל 2005 בבימויו של עודד קוטלר.

האופרה מגוללת את סיפורה של ילדה יהודייה קטנה בפולין במהלך תקופת השואה, אשר נמסרת בידי הוריה למשמורת אצל משפחת איכרים גויים. במעגל שני של סיפור מסגרת מספרת הילדה, שהיא עתה סבתא, בתל אביב של סוף המאה העשרים, את סיפורה לנכדתה, ובמעגל החיצוני ביותר של הסיפור עומדים בשלהי שנת 2099 החוקרים לימה אנרגלי ושותפה סטש, אשר חוקרים את מיתוס "ילדה ועכברוש" ששרד מימי השואה בספריית הזכרונות האנושית.

בהפקה המקורית משתתפים בבת מרום בתפקיד הסבתא (מצו סופרן), מאי ישראלי בתפקיד לימה אנרגלי (סופרן), אלכסיי קנוניקב בתפקיד הכומר (בריטון), עינת ארונשטיין בתפקיד הילדה בבור (סופרן), קלייר מגנאג'י בתפקיד הנכדה (סופרן), יונתן חיימוביץ' בתפקיד סטש (בריטון), ענת עיני בתפקיד האיכרה (מצו-סופרן) וגבריאל לובנהיים בתפקיד האיכר (בס-בריטון) ומקהלת מורן.

התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחו של אורי לשמן מלווה את היצירה.

האופרה ייצגה את ישראל בתיאטרון העירוני של ורשה בשנת 2005, בפסטיבל אמנויות הבמה בעיר סיביו שברומניה, בתיאטרון הלאומי של בוקרשט בשנת 2008 ובקנדה בשנת 2009.

קרן צור

קרן צור היא שחקנית תיאטרון, טלויזיה וקולנוע ישראלית.

רות דר

רות דר, מעצבת תפאורה ותלבושות (ילידת 1941). עבדה כמעצבת תפאורה ותלבושות ובתור ארט דירקטור בתיאטרון, בקולנוע, בטלוויזיה ובאופרה הישראלית. עיצבה כ - 140 הפקות של הצגות תיאטרון, מחזות זמר ואופרות בכל התיאטרונים הרפרטוארים בארץ. זכתה לפרסום והצלחה, קיבלה פרסים רבים ועבדה עם הבמאים המובילים בתיאטרון הישראלי, בהם יוסף מילוא, עמרי ניצן, עודד קוטלר, אילן רונן, מייקל אלפרדס, מיקי גורביץ', חנוך לוין ועוד. כיהנה במשך 28 שנים (1982–2009) כמעצבת הבית הקבועה לתפאורה ותלבושות של תיאטרון הקאמרי, תל אביב. הייתה ממקימי "אמבי" - איגוד התפאורנים בישראל. נבחרה לאחת מ-23 מעצבי הבמה המובילים בעולם שכובדו על ידי ה - OISTAT בקואדרינלה של פראג ב-2007.

רחל דובסון

רחל דובסון היא שחקנית ישראלית.

תיאטרון אנסמבל הרצליה

תיאטרון אנסמבל הרצליה היה תיאטרון שפעל בהרצליה בשנים 2000–2013.

התיאטרון נוסד בשנת 2000, ביוזמתם של השחקנים חנה מרון ולאורה ריבלין והשחקן והבמאי גדליה בסר (שלושתם תושבי הרצליה), ובתמיכתה של ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן. בסר שימש כמנהל אמנותי של התיאטרון מיום הקמתו, וביולי 2007 פרש מהתפקיד עקב מחסור בתקציב.

התיאטרון פעל תחילה באוהל שהוקם בסמוך לאצטדיון הכדורגל העירוני, והעלה מופעים גם בבית חיל האוויר שהוקם בעיר, ובספטמבר 2008 עבר למשכן קבע ב"בית האזרח" שבמרכז העיר, ששופץ למענו.

בינואר 2008 מונתה אופירה הניג למנהלת אמנותית של התיאטרון, וביוני 2011 התפטרה מתפקידה. עם זאת, המשיכה לכהן כמנהלת אמנותית בפועל עד לאוקטובר 2011.

באוקטובר 2011 מונה עודד קוטלר למנהל האמנותי של התיאטרון.ב-4 באפריל 2013 נסגר התיאטרון לאחר שצבר גירעון של מיליוני שקלים.

תיאטרון חיפה

התיאטרון העירוני חיפה (או תיאטרון חיפה כפי שהוא נקרא החל מראשית שנות ה-2000) הוא התיאטרון העירוני של העיר חיפה, והתיאטרון העירוני הראשון בישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.