עובדיה ספורנו

רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ (נקרא גם הספורנו; איטלקית: Sforno. נולד 1468, ה'רל"ח או 1473, ה'רמ"ג - נפטר אחרי 1550, ה'ש"י) היה פרשן מקרא יהודי-איטלקי, רב, רופא ואחד מראשי קהילת יהודי רומא וקהילת בולוניה. חיבורו החשוב והנפוץ ביותר הוא ביאור לתורה. עוד חיבר פירושים למספר ספרי מקרא נוספים (בהם שיר השירים וקוהלת) ופירוש לפרקי אבות. פירושיו מקוריים, מבוססים על הפשט ולשונו קצרה ובהירה.

תולדות חייו

רבי עובדיה ספורנו נולד בין השנים 1468 (ה'רל"ח) - 1473 (ה'רמ"ג) בעיר צ'זנה. אביו, ר' יעקב ספורנו, נזכר בתשובות המהרי"ק. בנוסף ללימודי דת למד ספורנו גם לימודים כלליים ובכללם פילוסופיה, מתמטיקה, בלשנות ורפואה. הוא שלט בלטינית ובערבית אך עיקר עניינו היה בעברית, עבורה חיבר ספר דקדוק לבקשת מושל Tossignano.

ההומניסט והפילוסוף הגרמני יוהנס רויכלין, מראשי ההבראיזם וממחוללי הרפורמציה הפרוטסטנטית יחד עם ידידו מרטין לותר, למד את השפה העברית אצל רבי עובדיה, בעת שביקר רויכלין באיטליה בין השנים 14981500.

בעיר הולדתו סבל רבי עובדיה מרדיפות אנטישמיות. ב-1524 הוא נזכר כאחד מראשי "קהל רומא" שנפגשו עם דוד הראובני. אך נאלץ לנדוד בין ערי איטליה עד שהתיישב בבולוניה עם אחיו חננאל. בבולוניה יסד בית דפוס עברי ושימש כרופא. בבולוניה הגיע לשיא פרסומו וענה לשאלות חכמים מכל רחבי איטליה כולל מפרארה הסמוכה שהייתה ידועה בחכמיה. שמו הגיע עד חצר אנרי השני, מלך צרפת, לו הקדיש את ספרו הפילוסופי "אור עמים" ושלח לו את פירושו לספר קהלת.

תאירך פטירתו משוער לאחר שנת 1550 (ה'ש"י).

השקפתו

עם ישראל והעמים

ספורנו הוא מפרש עממי, לא אליטיסטי ומאמין ש"כולם זוכים לחיי העולם הבא כי כל אחד יצדק באיזה חלק מהתורה והמצוות" (פירושו לפרקי אבות, ו' י"א). דעתו שהחכם הוא בעל ערך רק אם הוא בעל מעלה מוסרית, בלי קשר לחריפותו או בקיאותו, עוברת כחוט השני בכל הגותו[1]. החכמה ועמדת המנהיגות הציבורית של התלמיד החכם לשיטתו היא זכות אך גם חובה שאחריות רבה בצדה: "חיוב הדור מוטל על נשיאו" (שמות, י"ג, י"ט). ייתכן שהדרישות המוסריות והביקורת שמותח ספורנו על נשיאי העם בנוגע לאחריותם לעדתם מושפעים מן המתיחות ששררה בקהילות איטליה בין פשוטי העם לבין מנהיגי הקהל (ה"תקיפים").

בהקדמה לפירושו לתורה מציג ספורנו את העמדה לפיה מטרת התורה היא להדריך את האדם באשר הוא אדם. רק משנכשל מין האדם, בחר אלוהים באומה הישראלית. ספורנו חוזר ומדגיש שהבחירה בישראל משמעותה אחריות, היא איננה זכות אלא חובה. בפירוש לשמות, י"ט, ה' ("וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ.") מציין ספורנו: "חסידי אומות העולם יקרים אצל ה' בלי ספק... חביב אדם שנברא בצלם... ובזה הודעת, שכל המין האנושי סגולה אצלך". תכלית ההיסטוריה היא לא ניצחון עם ישראל על העמים אלא הכרת העמים באמונת ישראל.

ספורנו ספג רדיפות אנטישמיות בעיר הולדתו וראה נכוחה שגם כאשר הגויים מיטיבים עם ישראל הם עושים זאת רק לשם תועלת ארצם הזקוקה לכשרון היהודי. מאידך, הוא נהנה ברומא מהנהגתם הנאורה של האפיפיורים לאו העשירי וקלמנס השביעי, שנתנו אמון ברופאים היהודים, התירו להדפיס את התלמוד והעניקו ליהודי רומא זכויות אזרחיות.

בניגוד לאחריות המוסרית הכללית אותה הוא תובע מן היהודי, ספורנו איננו מטיף להתערבות פעילה. היהודי לא אמור להיכנס בריב בין גויים ו"ליישר אורחותם בתוכחות מוסר" (פירושו לשמות, ב', י"ז) אלא הוא מחויב להציג דוגמה אישית נעלה ומוסרית, לשמור את החוקים ולשאת ולתת ביושר גם עם נכרים רמאים[2].

יחסו להשכלה

במסגרת הפירוש למקרא, ספורנו כותב לעם ולא למשכילים ומטרתו לחנך, לא להרשים משכילים אחרים בידיעותיו המדעיות או להתפלמס עמם. על אף שלמד והשכיל, אין ספורנו מעודד את ההשכלה הכללית לציבור הרחב. הדיון הנרחב ביותר בנושא מצוי בפירושו לפרקי אבות. בפירוש למשנה "דע מה שתשיב לאפיקורוס" הוא כותב: "הנה בשקידת תלמוד תורה בלבד ולא בזולת זה תמצא בה תשובה מספקת לכופרים." (פרקי אבות ב' י"ט) ובפירוש למשנה "הפוך בה והפוך בה" הוא כותב: "הפוך בתורה להבין ולהביט נפלאות ממנה ולא תצטרך לספרי פילוסופי האומות וחוקריהם" (ה' כ"ה).

שיטתו הרעיונית של הפירוש מוסברת על ידי ספורנו במילים הבאות:

להבין ולהורות במופתים שכליים את מציאות האל יתברך. מזה החלק העיוני הוא להתבונן בדרכי טובו ורחמיו על כל מעשיו ובפרט על המין האנושי, אשר ברא בצלמו ובדמותו למען ישתדל המעיין בבחירתו להידמות לבוראו ככל האפשר.

סוף הפרק הראשון של המבוא לפירוש התורה

כלומר, הדרך השכלית, המחקרית, להגיע ולאשש את מציאות האל היא להתבונן במעשיו, להכיר בכך שהם טובים, מושלמים ורחומים ומכאן להגיע למסקנה השכלית שהאל קיים. מסע שכלי זה איננו נחלתם של חכמים בלבד, אלא הוא פתוח לכל.

השכלתו של ספורנו כרופא ניכרת בפירושיו, הוא מציין כי לשרה נעשה נס כפול, הן של לידה בגיל מבוגר והן של לידת בן זכר, "שלא כמנהג המולידות בעת זקנה שיולידו על פי רוב נקבה". כמו הוא מנסה להתאים את הכתוב על שחין מצרים עם הידוע לו על התפשטות מגפות בזמנו (שמות, ט', ח'; דברים, ז', ט"ו). כמו כן הוא מספק טעמים רפואיים להבנת דיני הזב בפרשת מצורע.

ספורנו קושר את הידיעות המדעיות לתיקון המידות, מושגים שהיו מוכרים למדע של זמנו מוסברים בדרך מדעית ומוסקות מהן מסקנות רציונליות לגבי משמעותן לאדם. ממושגים לא מוכרים למדע ("פלא בלתי טבעי") נעשה ניסיון ללמוד על דרך האלגוריה. כך למשל בפירושו לקשת בענן שנגלתה לנח בבראשית, ט', י"ג, הוא כותב "נלאו חכמי המחקר לתת טעם לסדר צבעי הקשת... תהיה אות לצדיקי הדור שדורם חייב... ויתפללו ויוכיחו וילמדו דעת את העם". מצד שני על מעשי החרטומים הוא פוסק שהם "אחיזת עיניים בלבד" (שמות, ז', כ"ג).

ספריו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

על כתביו

הערות שוליים

  1. ^ יוסף ולק, ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 193
  2. ^ יוסף ולק, ר' עובדיה ספורנו, הפרשן ההומניסט מתוך: כיום אתמול, הוצאת ששר, אוניברסיטת בר-אילן ומכון ליאו בק, 1997. עמ' 206
אוצר המונחים הפילוסופיים

אוצר המונחים הפילוסופיים ואנתולוגיה פילוסופית חובר על ידי יעקב קלצקין בשנות ה-20 של המאה ה-20. הוא לקסיקון מונחים בפילוסופיה היהודית ומהפילוסופיה הערבית בימי הביניים ובראשית העת החדשה, ונספח אנתלוגי חמישים חיבורים של פילוסופים יהודים וקראים וערבים; חלקם שהיו מודפסים, ושבעה בכתבי יד שלפניו.

בולוניה

בולוניה (באיטלקית רשמית: Bologna; בלטינית: Bononia; בניב המקומי: Bulåggna) היא עיר הנמצאת בצפון איטליה, ובירת המחוז אמיליה-רומאניה. העיר שוכנת בעמק/מישור הפו, בין נהר הפו, ונהר סאבנה (Savena) למרגלותיהם של הרי האפנינים, המצויים מצפון לה. העיר ידועה כביתה של האוניברסיטה העתיקה בעולם, שהוקמה ב-1088, אוניברסיטת בולוניה.

היא העיר השביעית בגודלה באיטליה מבחינת אוכלוסין (עם כ-386,419 תושבים, נכון ליולי 2015) ומהווה לבה של מטרופולין בת כמיליון תושבים.

בן סורר ומורה

בן סורר ומורה הוא מקרה המוזכר בתורה, שבו נער מתנהג בדפוס קבוע גם לאחר שהוזהר, בהתנהגות של נהנתנות מופרזת בזלילת מזון והשתכרות, תוך זלזול בהוריו ואי ציות להם. על פי התורה דינו הוצאה להורג בסקילה, לפי בקשת הוריו מזקני העיר היושבים בדין.

חז"ל מבארים בדרשת הפסוקים שהמדובר הוא בנער בן 13, ושבנהנתנותו הוא גם גונב מהוריו את הבשר והיין שאותם הוא 'זולל וסובא'. כמו כן חז"ל מבארים שהסיבה להריגה זו היא כדי למנוע ממנו לעשות מעשים חמורים יותר בעתיד.

על פי ההלכה, להיתכנות מצב כזה המאפשר לדון למיתה נדרשים תנאים כה רבים, כך שהמקרה נדיר ביותר. יש שטענו שהוא מעולם לא קרה ולא עתיד לקרות.

ברכת יעקב

ברכת יעקב לבניו מובאת בפרשת ויחי שבסוף ספר בראשית (פרק מ"ט), ובה יעקב מוסר לבניו אסופת אמירות אישיות כאשר חש שמותו קרב.

דניאל מפיזה

דניאל מפיזה, בן משפחת דפיסא, היה מראשי יהדות רומא בתחילת המאה ה-16.

הוא ארגן את הקהילה לאחר שהגיעו לעיר בשלהי המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16 המוני פליטים, אשר ייסדו בה אחד-עשר בתי כנסת. הללו דרשו לקבל ייצוג בהנהלת הקהילה, אשר הייתה הממונה על יהודי העיר. עמדת שליטה אשר השפיעה על חלוקת ההוצאות הציבוריות בין חברי הקהילה. המאבק הגדול היה בין ה"איטלקים" – תושבי רומא מימים ימימה והנספחים הוותיקים וכנגדם ה"אוּלטרָמוֹנְטִי" – כלומר אלה שהגיעו "מעבר להרים" – הרי האלפים – האשכנזים וכן הגולים הגיעו לעיר מדרום איטליה – ממלכת המלכים הקתוליים פרננדו השני מלך אראגון ואיזבלה הראשונה מלכת קסטיליה.

דניאל שבא ממשפחת בנקאים חשובה מרומא, שעברה לטוסקנה, והיה בנקאי מצליח. הוא היה עשיר ובן תרבות ומקובל על משפחת מדיצ'י. דפיסא זכה להוקרה של האפיפיור קלמנס השביעי, שהיה ממוצא פיורנטיני, טוסקנה. הוא היה זה אשר המליץ בפניו לקבל את פני דוד הראובני.

הבנקאי כתב תקנון לקהילה, הגישה לאישורה והאפיפיור נתן לה אישור רשמי בבולה שלו ב-12 בדצמבר 1524. וכך הפכה להיות למחייבת את הקהילה. לפיה זומנו בנקאים, גבירים ובעלי הון צנוע - במספר שווה לבחור נציגים ל"ועד" (congrega), אשר מנה 60 איש – כאשר מחציתם איטלקים ומחציתם "אולטמונטי". ליד דניאל מפיזה עזרו הרופא ופרשן המקרא רבי עובדיה ספורנו, והרופא יצחק צרפתי. אם נוצר שוויון, האיטלקים זכו בנציג נוסף.

לידם הייתה רשות מבצעת של שלושה אמרכלים (fattori), שני פרנסים (camerllenghi) - אחד פעל כגזבר והשני כמנהל חשבונות, והם התחלפו בתפקיד כל ששה חודשים. החלטות נוספות כללו כי הטלת חרם יאושר על ידי האמרכלים. כמו כן נקבע עונש חמור "כי יקום מלשין קטן אחד, הפועל בזדון, לרגל ולהזיק לקהילה בדיבורים או במעשים" – ניתן להביאו לידי "חורבנו הגמור".

תבנית ההנהגה של הקהילה הוכיחה את עצמה והחזיקה מעמד עד המאה ה-20.

השגחה

בתאולוגיה, השגחה (ידועה גם בתור השגחה עליונה והכוונה אלוהית) היא השפעתו המכוונת של האל על הנעשה בעולם. ישנה הבחנה בין השגחה כללית שהיא על עניינים מרכזיים בחשיבותם, ובין השגחה פרטית, שהיא על כל פרט בעולם.

זמרת הארץ

זִמְרַת הָאָרֶץ הוא כינוי לשישה מיני מוצרים חקלאיים המייצגים את כלל תנובתה של אדמת ארץ ישראל.

חיים שיין

חיים שיין (נולד בחשוון ה'תשי"א, 27 באוקטובר 1950) הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, מוסמך לרבנות, פובליציסט ומרצה למשפטים ישראלי. הוא חבר סגל במרכז האקדמי שערי משפט שבהוד השרון ומרצה גם במכללת נתניה.

יוהנס רויכלין

יוהנס רויכלין (29 בינואר 1455 פפורצהיים - 30 ביוני 1522 שטוטגרט, נודע גם בתור יוהאן רויכלין ובכינויו היווני קפניון), היה פילוסוף והומניסט גרמני, מראשי ההבראיזם, החקר הנוצרי של העברית והיהדות.

רויכלין, ממנהיגי ההומניסטים הגרמניים, הנהיג במערב אירופה את לימודי היוונית העתיקה ובעיקר את לימודי העברית, ויחד עם מרטין לותר, ופיליפ מלנכתון היה ממקדמיה של הרפורמציה, אף שבשנת 1520 הכריז שהוא מתנגד לה.

עזריאל דאיינה

רבי עזריאל דאיינה (כנראה לפני ה'ר"ל, 1470 - ה'רצ"ו 1536, אחרי חודש שבט) היה רב מחכמי איטליה בראשית המאה ה-16.

רבי עזריאל בן שלמה דאיינה, עמד בקשר תורני בכתב עם רבים מחכמי איטליה בני דורו. מידידיו היו הפוסק הרב מאיר קצנלנבוגן (מהר"ם פדובה), ופרשן המקרא רבי עובדיה ספורנו.

לדעת שמחה אסף היה רבי עזריאל דאיינה "חשוב מאד בעיני בני דורו שהרבו לפנות אליו בשאלות" ואילו יעקב בוקסנבוים מפקפק במסקנתו זו ולדעתו הצטמצמה השפעתו לקהילה היהודית הצרפתית במונפראטו ובלומברדיה.

חידושיו בהלכה השתמרו, מלבד בספר השו"ת שלו שנדפס בישראל במאה ה-20 מכתבי יד, גם בספרי "עיקרי הד"ט" של רבי דניאל טירני מפירנצה.

פירוש אברבנאל

פירוש אברבנאל על התורה, חלק מספרי הנביאים וספר דניאל, נכתב על ידי רבי יצחק אברבנאל, מראשי יהדות ספרד ופורטוגל.

פרשני המקרא

פרשנות המקרא שלאחר חז"ל נחלקת לשתי תקופות עיקריות - פרשנות ימי הביניים, שראשיתה אצל רס"ג, מנחם ודונש בסוף האלף הראשון לספירת הנוצרים וסיומה אצל רלב"ג בתחילת המאה ה-14. מאז, במשך תקופה של כמעט 400 שנה לא נכתבו כמעט ספרי פרשנות, ומה שנכתב היה ברובו פרשנות על רש"י או על הערות המסורה.

יצירת הפרשנות לתנ"ך התחדשה בתחילת המאה ה-17 עם פירוש אור החיים, והתגברה בעקבות תנועת ההשכלה והתגובות השונות לה. מאז הקמת מדינת ישראל התגבר מאוד העיסוק בתנ"ך, יצאו לאור מספר כתבי עת על התנ"ך (למשל, מגדים) ונכתבו פירושים רבים על התנ"ך ועיונים בו ובפרשניו, כדוגמת עיוניה של נחמה ליבוביץ והמפעל הגדול של "דעת מקרא".

צרעת מרים

צרעת מרים. הסיפור על צרעת מרים מופיע בספר במדבר, פרק י"ב.

ראשונים

ראשונים הוא כינוי בתולדות עם ישראל לרבנים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי.בין הרבנים הבולטים שפעלו בתקופת הראשונים: הרי"ף, רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ומאות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.

שיטת הממשל ביהדות

ממשל ביהדות הוא בחינה וסקירה של צורת הממשל האידיאלי על פי החוק העברי, האם הוא שלטון מלוכני או אחר.

שמיים

השָׁמַיִם מוגדרים בדרך כלל כמראה הנשקף בעיניו של מי שנמצא באוויר הפתוח ומביט מעלה. כשמשתמשים במושג שמיים בהקשר של כדור הארץ, מתכוונים בדרך כלל לאזור שמעל פני האדמה, שצורתו כחצי כדור מעבר לאופק הנראה. אם מתכוונים לכלל מסת האוויר העוטפת את כדור הארץ (ללא התייחסות למיקומו של צופה מסוים) משתמשים בשם אטמוספירה. בהכללה של מושג זה ניתן להשתמש במושג שמיים גם במקרה של כוכבי לכת אחרים שיש להם אטמוספירה.

שמעון

שִׁמְעוֹן הוא דמות מקראית בספר בראשית, בנם השני של יעקב אבינו ולאה אימנו. מעמדו במשפחה נפגע לאחר שספג, יחד עם לוי בן יעקב ביקורת על התנהגותו בשכם, כאשר נקמו את כבוד אחותם דינה בת לאה.

לפי סדר עולם רבה, שמעון נולד בשנה התשיעית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת ב'קצ"ד - 2,194 לבריאת העולם.

לפי הילקוט שמעוני שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן 120.

לפי מדרש תדשא שמעון נולד בכ"א בטבת ומת בן 127.

תהילים צ"ה

לְכוּ נְרַנְּנָה הוא הוא פרק צ"ה בספר תהילים (במספור של תרגום השבעים והוולגטה זהו הפרק ה-94).

המזמור הוא הפותח את סדרת ששת מזמורי הגאולה. מנהג קהילות רבות בישראל לומר מזמור זה בקבלת שבת.

תהילים קכ"ו

תהילים קכ"ו ב הוא מזמור בספר תהילים הפותח במילים: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים". משורר התהילים מתפעל משיבת הגולים לארץ ישראל ואף רומז כי על אף הקשיים שחווים הגולים בהווה, מובטח להם עתיד יותר טוב במולדתם. משורר התהילים מבקש מה', שיחזיר את מצבה של ציון קודם הגלות. שיבת ציון תקופה בתולדות עם ישראל, זכתה לכינויה בזכות הכתוב בכותרת המזמור. היו שכינו כך אף את שיבת העם היהודי לארצו בעת החדשה. עדות אשכנז נוהגים לומר את המזמור לפני ברכת המזון בימים שאין אומרים תחנון. המזמור הוא חלק ממחרוזת של 15 שירי מעלות המשובצים בספר תהלים ואשר על פי מסורת חז"ל נכתבו כולם על ידי דוד. מזמור זה הוצע כהמנון למדינת ישראל.

תקופת חייו של הרב עובדיה ספורנו על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
פרשני המקרא בימי הביניים
פרשני המזרח רס"גשמואל בן חפני הכהן גאוןאברהם בן הרמב"םתנחום הירושלמי
פרשנים פילולוגיים ספרדים מנחםדונשחיוג'אבן ג'נאחמשה הכהן אבן ג'יקטילהיהודה אבן בלעם
פרשני ספרד יצחק אבן גיאתראב"ערמב"ןרבנו בחייבעל הטוריםבעל העקידהאברבנאל
פרשני צרפת מנחם בן חלבורש"ייוסף קרארשב"םאהרן בן יוסי הכהןבכור שוראליעזר מבלגנציחזקוני
פרשני פרובאנס יוסף קמחימשה קמחירד"קמנחם בן שמעוןיוסף אבן כספירלב"ג
פרשני אשכנז יהודה החסיד
פרשני איטליה הרי"דעובדיה המוןרקנאטי • ספורנו
פרשני תימן נתנאל בן ישעיהאברהם בן שלמהזכריה הרופאסעדיה עדנידוד הלוי חמדי
פרשני אלג'יר יהודה אבן קריש

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.