עדלי מנסור

עדלי מחמוד מנסור[1]ערבית: عدلي محمود منصور, בתעתיק עברי מדויק: עדלי מחמוד מנצור; נולד ב-23 בדצמבר 1945) הוא נשיאו לשעבר של בית המשפט החוקתי העליון של מצרים, ושימש כנשיאה הזמני של מצרים החל מיום 4 ביולי 2013, עת הושבע לתפקיד הנשיא הזמני לאחר שמונה על ידי צבא מצרים, עד כניסתו לתפקיד של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי ביוני 2014. מינויו הגיע בעקבות הדחת מוחמד מורסי לאחר גל המחאות נגדו[2].

עדלי מנסור
عدلي منصور
Adly Mansour
מפלגה עצמאי
נשיא מצרים ה־זמני
4 ביולי 2013 – 8 ביוני 2014
(48 שבועות ו-4 ימים)
סגן מוחמד אל-בראדעי
פרסים והוקרה

השכלה ומשפט

מנסור התחנך והשלים לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קהיר ב-1967, והשלים דוקטורט שנתיים לאחר מכן. למד כלכלה ומדעי ניהול ב-1970 והמשיך את לימודיו ב-1977 בבית הספר הלאומי לניהול בצרפת (École nationale d'administration). הוא בעל תואר שני במשפטים ובמדעי הניהול.

בשנים 19831990 נשלח מנסור לערב הסעודית לשמש כיועץ משפטי למשרד התעשייה והמסחר הסעודי, במסגרת הקשרים בין מצרים לערב הסעודית.

ב-1992 חזר למצרים ומונה לחבר סגל בבית המשפט העליון לחוקה. אחר כך שירת כסגן יושב ראש בית המשפט העליון לחוקה עד יולי 2013, עת מונה לנשיא בית המשפט העליון לחוקה, במינוי שאושר ב-19 במאי 2013 על ידי נשיא מצרים דאז, מוחמד מורסי. ב-1994 הפך לסגן יושב ראש מועצת המדינה (הגוף המשפטי הבכיר במצרים), ולסגן נשיא בית המשפט העליון לחוקה במצרים.

נשיאותו

ב-3 ביולי 2013 הוכרז על ידי צבא מצרים כמחליפו של הנשיא המודח מורסי, עקב ההתקוממות העממית שדרשה את התפטרותו של מוחמד מורסי. מינויו הוכרז בטלוויזיה על ידי שר ההגנה עבד אל-פתאח א-סיסי. מיד לאחר מכן מונה לנשיא זמני, ולמחרת הושבע רשמית לתפקיד הנשיא עד לכינון בחירות חדשות לנשיאות מצרים.

לאחר מינויו לנשיא, הוא ביצע צעדים לפיטורי מקורביו של מורסי, הנשיא הקודם. הוא פיזר את מועצת השורא, הבית העליון בפרלמנט ופיטר את ראש המודיעין הכללי שמונה על ידי מורסי, ראפת שחאתה ובמקומו מינה את מוחמד פריד תוהאמי[3][4]. ב-9 ביולי הוא מינה את הכלכלן חאזם אל-בבלאווי לראש ממשלת מצרים הזמני והכריז על תוכנית חירום לפיה הבחירות לפרלמנט המצרי ייערכו בינואר 2014, ועל קיום בחירות לנשיאות מצרים.

בעת כהונתו פעל מנסור לבטל צווים נשיאותיים של קודמו. בין השאר ביטל חוק לפיו העלבת הנשיא גוררת עונש מאסר[5].

משפחתו

הוא נשוי ולו בן ושתי בנות.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אסף גבור, עדלי מנסור: מספר 2 הנצחי שזינק לצמרת, באתר nrg‏, 4 ביולי 2013
  2. ^ דיווח באנגלית: השופט הבכיר הושבע לנשיא מצרים הזמני, אתר אל-אהראם
  3. ^ ynet מצרים: הפרלמנט פוזר, איש קשר חדש לישראל - חדשות
  4. ^ עדלי מנסור פיזר את מועצת השורא
  5. ^ מנסור ביטל חוק לפיו העלבת הנשיא גוררת מאסר, מעריב
אבראהים מחלב

אבראהים רֻשדי מחלב (בערבית: إبراهيم رشدى محلب; נולד ב-12 באפריל 1949) הוא פוליטיקאי מצרי שכיהן כראש ממשלת מצרים וכיום הוא יועצו של נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי לענייני הפרויקטים הלאומיים. בעבר כיהן מחלב כשר השיכון של מצרים.

מחלב היה ראש ממשלת מצרים תחת כהונתו של ממלא מקום נשיא מצרים עדלי מנסור ולאחר מכן המשיך לכהן בתפקיד אחרי הבחירות לנשיאות מצרים ב-2014.

האביב הערבי

האביב הערבי (בערבית: الربيع العربي, תעתיק: אַ-רַבִּיע אל-עַרַבִּי) היה גל של התקוממויות, הפגנות, ומעשי מחאה ואלימות בהיקף חסר תקדים בעולם הערבי, שהחלו ב-17 בדצמבר 2010 בתוניסיה והתפשטו בכל רחבי מדינות ערב ובשכנותיה. האביב הערבי מתואר פעמים רבות כגל של התקוממויות עממיות נגד השלטון המדכא. בעוד שהגל הראשון של המהפכות ושל המחאות ההמוניות הסתיים באמצע 2012, יש מי שמתייחס לסכסוכים ולמלחמות האזרחים שפרצו מאז במזרח התיכון ובצפון אפריקה כאל המשך האביב הערבי ואילו אחרים מכנים את השתלשלות האירועים "החורף הערבי" או "החורף האסלאמי".

מאז המהפכה בתוניסיה שהתרחשה ב-14 בינואר 2011, אירעו מהפכות במצרים (פעמיים), בתימן (פעמיים) ובלוב, שבה הופל המשטר בתום מלחמת אזרחים, אך היא פרצה שוב כעבור כשלוש שנים. בסוריה הפכה מחאה אזרחית למלחמת אזרחים כוללת ועקובה מדם ובבחריין דיכאו השלטונות את ההתקוממות העממית. הפגנות מחאה גדולות אחרות נערכו, באלג'יריה, בירדן, במרוקו, בעיראק, בכווית ובסודאן. הפגנות מחאה בהיקף צנוע יותר התרחשו בג'יבוטי, בכווית, בלבנון, במאוריטניה, בערב הסעודית, בסומליה, בעומאן ובסהרה המערבית (הנמצאת תחת שליטת מרוקו ואינה מוכרת על ידי רוב מדינות העולם כמדינה עצמאית). הפגנות המחאה לוו בשביתות, בצעדות ובעצרות. בכמה מדינות הובילה המחאה לשינוי המשטר, להתפטרות השליט או לסילוקו, באחרות, בוצעו רפורמות שלטוניות שונות כמו ביטול תקנות חירום, או הוענקו הטבות שונות לתושבי המדינה כמו הוזלת מחירי מוצרי מזון.

חלק גדול מהפרשנים סבורים, כי במבט לאחור, ניתן לדבר על כישלון של האביב הערבי.

הבחירות לנשיאות מצרים (2014)

הבחירות לנשיאות מצרים 2014 הייתה מערכת בחירות שנערכה בין ה-26 ל-28 במאי 2014. בבחירות אלו ניצח שר ההגנה לשעבר, עבד אל-פתאח א-סיסי את יריבו חמדין סבאחי ,לאחר שקיבל 96.91% מהקולות, 10 מיליון קולות יותר מהנשיא המודח מוחמד מורסי בבחירות לנשיאות ב-2012, אך עם סך אחוזי הצבעה נמוכים יותר ממערכת הבחירות לנשיאות ב-2012 (47.5% ב-2014 מול כ-52% ב-2012).

ההפיכה במצרים (2013)

ההפיכה במצרים (2013) היא הפיכה צבאית שביצע צבא מצרים במדינה כאשר הדיח את נשיא מצרים הנבחר מוחמד מורסי ומינה במקומו את עדלי מנסור כנשיא זמני. ההפיכה באה בעקבות גל של מחאות ציבורית והפגנות מיליונים נגד שלטונו של מורסי, נציג האחים המוסלמים. הפגנות אלו, שתוארו כ"גדולות בתולדות מצרים", וחוסר הסכמתו של מורסי להיענות לדרישת המפגינים הביאו את שר ההגנה המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי להכריז על ההפיכה.

חאזם אל-בבלאווי

ד"ר חאזם עבד אל-עזיז אל-בבלאווי (בערבית: حازم عبد العزيز الببلاوي; נולד ב-17 באוקטובר 1936) הוא כלכלן וסופר מצרי. כיהן כראש הממשלה הזמני של מצרים, מאז מונה לתפקיד על ידי הנשיא עדלי מנסור, ב-9 ביולי 2013 ועד 1 במרץ 2014. ב-17 ביולי 2011 מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר האוצר המצרי עד דצמבר אותה שנה. לאחר הדחת מוחמד מורסי מכהונת הנשיא, מונה כראש ממשלת המעבר.

חוק החירום במצרים

חוק החירום במצרים הוא חוק המופעל בהחלטת הנשיא על מצב חירום אשר מעניק לו סמכויות נרחבות להתמודדות עם משברים. החוק חוקק לראשונה ב-1958 ונקרא חוק 162 לשנת 1958.

יחסי החוץ של מצרים

יחסי החוץ של מצרים הם היחסים הבינלאומיים של הרפובליקה הערבית של מצרים בזירה הדיפלומטית עם מדינות העולם אשר פועלים לקידום ענייני מצרים בעולם וקידום כוחה של מצרים כמעצמה בעולם הערבי והמוסלמי, בין השאר כמנהיגת העולם הערבי ומובילת ארגון המדינות הבלתי-מזדהות והמארחת של הליגה הערבית.

יחסי טורקיה–מצרים

יחסי טורקיה–מצרים הם היחסים הדו-צדדיים בין מצרים לטורקיה. מצרים וטורקיה קשורות בקשרים דתיים, תרבותיים והיסטוריים חזקים, אך הקשרים הדיפלומטיים בין השניים היו לעיתים ידידותיים במיוחד ולעיתים מתוחים מאוד. במשך שלוש מאות שנים הייתה מצרים חלק מהאימפריה העות'מאנית, שבירתה הייתה קונסטנטינופול בטורקיה המודרנית.

טורקיה כוננה יחסים דיפלומטיים עם מצרים בשנת 1925 ברמה של משלחת דיפלומטית, ושדרגה את המשלחת בקהיר לשגרירות בשנת 1948. שתי המדינות חתמו על הסכם סחר חופשי בדצמבר 2005. שתי המדינות חברות מלאות באיחוד לים התיכון. עסקת הגז הטבעי בין מצרים לטורקיה - הפרויקט המצרי-טורקי המשותף הגדול ביותר עד כה, אשר מוערך בעלות של 4 מיליארד דולר - מיושמת. ב־16 באפריל 2008 חתמו מצרים וטורקיה על מזכר הבנות לשיפור והמשך היחסים הצבאיים ושיתוף הפעולה בין המדינות.

אולם היחסים היו מתוחים למדי בהזדמנויות רבות בהיסטוריה של שתי המדינות, כולל תקופת נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר במצרים בשנות החמישים והשישים. זה גם הידרדר מאוד בתקופה שלאחר הפלתו של נשיא מצרים מוחמד מורסי ב-3 ביולי 2013, לאחר מועד אחרון של 48 שעות ב-1 ביולי, לציון סיום ההפגנות נגד השלטון שהתקיימו בין 30 ביוני ל-3 ביולי באותה שנה.

ב-23 בנובמבר 2013 גירשה ממשלת מצרים את שגריר טורקיה בקהיר לאחר משבר דיפלומטי שנמשך חודשים.

מהומות אוגוסט 2013 במצרים

מהומות אוגוסט 2013 במצרים היו סדרה של התנגשויות אלימות בין כוחות ביטחון מצריים ובין אזרחים תומכי הנשיא המודח מוחמד מורסי. ב-14 באוגוסט 2013 נהרגו, לפי דיווחי הרשויות במצרים, 638 בני אדם. בימים שלאחר מכן נהרגו עוד כמה מאות אנשים.

מוחמד מורסי

ד"ר מוחמד מוחמד מוּרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאט (בערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; 8 באוגוסט 1951 – 17 ביוני 2019) היה פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-30 ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעיתים עד כדי מהומות אלימות ובסופו של דבר להדחתו ביולי 2013 על ידי צבא מצרים, בעקבות גל מחאות. מורסי הועמד לדין, הורשע באחריות להרג מפגינים ובריגול לטובת קטר, ונגזר עליו עונש של שישים שנות מאסר. במהלך משפטו, הוא התמוטט ומת.

מוחמד נגיב

מוחמד נגיב (בערבית: محمد نجيب; תעתיק מדויק: מחמד נגיב; 19 בפברואר 1901 – 29 באוגוסט 1984) היה נשיא מצרים הראשון. כיהן כנשיא מיום הכרזת הרפובליקה ב-28 ביוני 1953 עד 14 בנובמבר 1954.

מוחמד פריד תוהאמי

הגנרל מוחמד אחמד פריד א-תוהאמי (בערבית: محمد أحمد فريد التهامي, בתעתיק מדויק: מחמד אחמד פריד אלתהאמי; נולד ב-1947) הוא ראש המודיעין הכללי במצרים, לאחר שמונה לתפקיד ביולי 2013 כמחליפו של מוחמד ראפת שחאתה.

מוחמד ראפת שחאתה

מוחמד ראפת שַחַאתה (בערבית: محمد رأفت شحاتة) הוא איש מודיעין, היועץ לביטחון לאומי לנשיא מצרים (מיולי 2013); בעבר כיהן כראש המודיעין הכללי במצרים מאוגוסט 2012 עד יולי 2013.

ראפת שחאתה הוא מפקדו לשעבר של המשמר הרפובליקני. הוא היה בין המתווכים בעסקת שליט בין ישראל לחמאס באוקטובר 2011.

בתחילת 2012 הוא מונה לתפקיד סגן ראש המודיעין הכללי המצרי, תחת פיקודו של מוראד מוואפי, וב-8 באוגוסט 2012 הוא מונה לראש המודיעין הכללי על ידי נשיא מצרים, מוחמד מורסי. ביולי 2013 הודח מתפקידו על ידי נשיא מצרים הזמני עדלי מנסור לאחר שמוחמד מורסי הודח בהפיכה צבאית, ומונה ליועץ הנשיא לענייני ביטחון לאומי.

מנסור

מנסור (منصور) או "מנצור" הוא שם שמקורו בערבית ופירושו "המנצח".

האם התכוונתם ל...

מצרים

מִצְרַיִם (שם רשמי: רפובליקת מצרים הערבית; בערבית מצרית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻמְהוּרִיַּת מַצְר אלְעַרַבִיַּה, בערבית: מִצְר להאזנה (מידע • עזרה)) היא המדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה (אחרי ניגריה ואתיופיה). מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון וים סוף במזרח. בצפון-מזרח גובלת בישראל וברצועת עזה, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל האוכלוסייה בעמק הנילוס שנמצא במזרחהּ. זאת, משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס, העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים. רובם המכריע של המצריים הם מוסלמים, ושפתם הרשמית היא הערבית.

נשיא מצרים

נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: رئيس جمهورية مصر العربية) הוא ראש המדינה של מצרים. על פי החוקה של מצרים, הנשיא הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים וראש הרשות המבצעת, ממשלת מצרים. הנשיא המצרי הראשון היה מוחמד נגיב, ממנהיגי מהפכת הקצינים החופשיים של 1952. הוא נכנס לתפקידו ב-18 ביוני 1953, באותו היום שבו מצרים הכריזה על עצמה כרפובליקה.

נשיא מצרים הרביעי היה חוסני מובארק, שנכנס לתפקיד ב-14 באוקטובר 1981 והתפטר ב-11 בפברואר 2011. עד 2011 לא היו הגבלות חוקיות וחוקתיות על מספר הקדנציות (בנות שש השנים) שיכול הנשיא לכהן, אך לאחר האביב הערבי, הוטלה הגבלה של שתי כהונות ואורך הקדנציה קוצר לארבע שנים. עם זאת, ממשלו של עבד אל-פתאח א-סיסי תכנן להאריך מחדש את הקדנציה לשש שנים, דבר שיצא לפועל במשאל העם במצרים (2019). הארמון הנשיאותי הוא ארמון עבּדין בקהיר. בבחירות לנשיאות מצרים, שהתקיימו בחודשים מאי–יוני 2012, נבחר מוחמד מורסי לנשיא, והוא נכנס לתפקיד ב-30 ביוני 2012.

ב-3 ביולי 2013 הודח מוחמד מורסי. בעקבות כך, מונה עדלי מנסור לנשיאה הזמני של המדינה עד לעריכת בחירות. בבחירות ניצח עבד אל-פתאח א-סיסי, וב-8 ביוני 2014 הושבע לתפקיד נשיא מצרים.

סגן נשיא מצרים

סגן נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: نائب رئيس جمهورية مصر العربية) הוא תפקיד פוליטי בכיר בממשל המצרי, שני בחשיבותו רק לנשיא עצמו. התפקיד נוצר בעקבות הקמת הרפובליקה של מצרים בשנת 1953, ובוטל בחוקת 2012.

בספטמבר 1962 הודיע נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, על הקמת "מועצת נשיאות" בראשות נשיא הרפובליקה שתפקידה יהיה לטפל בכל הנושאים שהיו נתונים לפני כן בידיו של הנשיא בלבד. חמישה מתוך 11 חברי מועצת הנשיאות היו סגני הנשיא שכיהנו באותה עת.סעיף 139 לחוקת מצרים מ-1971 הגדיר את סמכויות סגן הנשיא ותפקידו: "נשיא הרפובליקה רשאי למנות אחד או יותר סגני נשיא, להגדיר את סמכויותיהם ולשחרר אותם מהתפקיד. הכללים הנוגעים לנשיא הרפובליקה בנושא חובתו לתת את הדין על מעשיו יחולו גם על סגן הנשיא." החוקה נתנה לנשיא סמכות נרחבת בקביעת מספר סגני הנשיא, כמו גם במינוים, פיטוריהם וסמכויותיהם.

בחוקת מצרים מ-2012 בוטל תפקיד סגן הנשיא.

עבד אל-פתאח א-סיסי

עַבְּד אֶל-פַתָּאח סַעִיד חוסיין חַ'לִיל אֶ-סִּיסִי (בערבית: عبد الفتاح سعيد حسين خليل السيسى; נולד ב-19 בנובמבר 1954) הוא נשיא מצרים. בעבר היה שר ההגנה בממשלת מצרים ומפקד בכיר בצבא מצרים.

צבא מצרים

צבא מצרים (בערבית: القوات المسلحة المصرية; תעתיק מדויק: אלקואת אלמסלחה אלמצריה) הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית, זרוע אווירית וזרוע נ"מ.

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על היבטים רבים בחברה המצרית, החורגים מתחום תפקידו הטבעי של צבא במדינה. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא אף מעורב בצורה מהותית בפוליטיקה, כלכלה, יחסי חוץ ותחומים נוספים בהתנהלותה של מצרים כמדינה. מהפכת הקצינים החופשיים העמידה בראש המדינה את אנשי הצבא שעברו הסבה לתפקידים אזרחיים. בעקבות ההפיכה במצרים (2011) מפקד הצבא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, כיהן כראש המדינה עד שנבחר מוחמד מורסי לנשיאות. בנוסף, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי היה, טרם היבחרו לנשיאות, שר ההגנה בממשלת מצרים, יושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים.

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות.

שליטי מצרים המודרנית
שושלת מוחמד עלי מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953) Flag of the President of Egypt
נשיאי מצרים המודרנית מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.