עבד אל-חכים עאמר

עבד אל-חכים עאמרערבית: عبد الحكيم عامر; 11 בדצמבר 1919 - 14 בספטמבר 1967) היה איש צבא ומדינאי מצרי, רמטכ"ל צבא מצרים בתקופת מבצע סיני, מלחמת האזרחים בתימן ומלחמת ששת הימים, וסגן נשיא מצרים מ-1958 ועד 1965.

עבד אל-חכים עאמר
عبد الحكيم عامر
عبد الحكيم عامر
לידה 11 בדצמבר 1919
אסטאל, מצרים העליונה, סולטנות מצרים מצרים (1805-1922)
התאבד 14 בספטמבר 1967 (בגיל 47)
קהיר, מצרים מצרים (1958-1972)
השתייכות הכוחות המזוינים של מצרים
תקופת שירות 1967-1937
דרגה מֻשׁיר (מקביל לפילדמרשל)
EgyptianArmyInsignia-FieldMarshal.svg
תפקידים צבאיים
רמטכ"ל צבא מצרים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות
מבצע קדש
מלחמת האזרחים בתימן
מלחמת ששת הימים
עיטורים
תפקידים אזרחיים
סגן נשיא מצרים

קורות חייו

עבד אל-חכים עאמר נולד בכפר איסטאל שבמחוז אל מיניה שבמצרים העליונה ב-11 בדצמבר 1919. לאחר שסיים את לימודיו הצטרף לאקדמיה הצבאית בקהיר והוסמך כקצין בצבא מצרים בשנת 1938. בזמן לימודיו התיידד עם גמאל עבד אל נאצר, ולאחר שסיימו את לימודיהם שירתו יחד מספר שנים בסודאן. לאחר שסיים את השירות בסודאן חזר עאמר למצרים ושימש כמדריך צבאי.[1] ב-1948 בהיותו בדרגת רב-סרן נלחם נגד ישראל בזמן מלחמת העצמאות כחלק מחיל המשלוח המצרי.[2] עאמר הצטרף לאגודת הקצינים החופשיים שקמה על רקע הרצון לרפורמות במצרים והתחזקה בעקבות תחושת ההשפלה המצרית לאחר המלחמה נגד ישראל.[3] לאחר המלחמה שימש עאמר כראש לשכתו של מוחמד נגיב, ופעל ביחד עם שאר הקצינים החופשיים לחיזוק מעמדו של נגיב מול מועמדים אחרים אותם ניסה לקדם המלך פארוק[4].

לעאמר היה תפקיד מפתח בהפיכת הקצינים החופשיים בשנת 1952, שהפילה את המלך פארוק הראשון והעלתה לשלטון את נגיב ולאחריו את גמאל עבד אל נאצר. בליל ההפיכה השתלט על בניין המטה הכללי של צבא מצרים כשהוא חמוש באקדח ומספר כדורים בלבד ועצר את קציני הצבא הבכירים שבו. הוא היה חבר במועצת פיקוד המהפכה, ששלטה במצרים לאחר הדחתו של המלך, וכעבור שנה קודם מדרגת רב-סרן לדרגת אלוף והתמנה ביוני 1953 לרמטכ"ל הצבא המצרי.[1]. בשנת 1956 פיקד עאמר על הכוחות המצריים במלחמת סיני ערב מלחמת סיני ניסה צה"ל להורגו באמצעות הפלת המטוס שבו טס מעל הים התיכון ("מבצע תרנגול"), אך לאחר שהופל המטוס התברר שהיו בו 16 קצינים בכירים של הצבא המצרי אך עאמר עצמו נמנע ברגע האחרון מלעלות לטיסה. בפברואר 1958 הקימו מצרים וסוריה את הרפובליקה הערבית המאוחדת, ועאמר מונה לסגן נשיא מצרים וכן למפקד הפיקוד המאוחד של הצבא המאוחד של שתי המדינות.[5] בתפקידים אלו החזיק עד לפירוק האיחוד בספטמבר 1961.

בשנת 1962, לאחר התבוסה במלחמת סיני וההסתבכות במלחמת האזרחים בתימן, ניסה נאצר לכרסם במעמדו והקים מועצת נשיאות שכללה בנוסף לנאצר עצמו גם את חבריו להפיכה. בראשית דרכה של מועצת הנשיאות קבע נאצר כי המועצה תעסוק במינוי הקצינים הבכירים של הצבא. עאמר, שנכח בישיבה, עזב אותה בכעס וכתב מכתב התפטרות שבו האשים את המשטר ב"אי הגשמת יסודות דמוקרטיים". עאמר הכין עותקים רבים מהמכתב וחילקם למקורביו. לבסוף, לנוכח גילויי התמיכה בעאמר, חזר בו נאצר מהחלטתו עד להחזרת הכוחות מתימן. נאצר לא העלה שוב את הנושא ובכך נסתיים המשבר בין השניים.

עאמר היה דמות מפתח ביחסים בין מצרים לבין ברית המועצות ובין היתר חתם על עסקאות הרבות לרכישת נשק סובייטי. בשל קשריו הטובים עם הסובייטים קיבל את העיטור הגבוה "מסדר לנין" שאותו קיבל יחד עם נאצר. עאמר נחשב לבעל נטיות ליברליות, והסתכסך לא אחת עם הדמויות הסוציאליסטיות יותר בשלטון. נאצר נהנה ממאבקים אלו, ודאג ליצור איזון בין עאמר שעמד בראשות הצבא לבין עלי צברי שעמד בראש האיחוד הסוציאליסטי הערבי, המפלגה היחידה שקיומה הותר בחוק[6]. עאמר מונה לסגן הנשיא בשנת 1964 וסומן כיורשו של נאצר.

הדחתו והתאבדותו

Sadat, Nasser and Amer
עבד אל-חכים עאמר (ימין) עם גמאל עבד אל נאצר (מרכז) ואנואר סאדאת (שמאל), 1965

ב-2 ביוני ערב פרוץ מלחמת ששת הימים הכריז כי יש לו אמון מלא בניצחונה של מצרים. כתוצאה מהתבוסה במלחמת ששת הימים הסתגר בביתו הכפרי ורק לאחר מכן חזר לקהיר. ב-8 ביוני ביום בו הוסכם על הפסקת אש ניסה להתאבד לראשונה אך ידידיו הצילוהו. ב-11 ביוני 1967, עאמר פוטר על ידי נאצר מכל תפקידיו כחלק מהדחת הקצונה הבכירה של צבא מצרים. במקומו מינה נאצר את מוחמד פאוזי. עאמר סירב לקבל אחריות מלאה לכישלון הצבאי וטען שיש אחרים שצריכים לשלם את המחיר. גם הפעם הוא ערך מכתב תוכחה והכין ממנו כ-2,000 עותקים שאותם חילק לתומכיו בתקוה לבטל את הפיטורים שלו ושל הקצינים הבכירים שפוטרו עמו. בתגובה ללחצו הציע לו נאצר את תפקיד סגן מפקד הכוחות המזוינים. אך עאמר לא הסתפק בכך והתנה את הסכמתו בהחזרת כל הקצינים המודחים. נאצר סירב לתנאי וביקש ממחליפו פאוזי לחסל את מוקדי הכוח של עאמר בצבא. בעקבות זאת ב-23 ביוני ביצע פאוזי שורה של הדחות ומעצרים של מקורבי עאמר. חלק מהקצינים המודחים וכאלה שנמלטו ממעצר החליטו לפעול בכוח כנגד נאצר חלקם מצאו מקלט בביתו של עאמר. הקצינים הצליחו לאסוף נשק רב חלקו נשק כבד כגון תותחים נגד מטוסים וטילים נגד טנקים. הקצינים בחנו חלופות שונות לפעולה כנגד נאצר בין היתר ליזום התקוממות בצבא, לחטוף את נאצר במעונו באיומי נשק ועוד. לבסוף הוחלט לחולל הפיכה צבאית ב-27 באוגוסט לפני יציאתו המתוכננת למחרת היום לועדת פסגה בחרטום ובכך להדיח את משטר נאצר. אולם מאחר שנאצר הצליח להחדיר איש אמונו בקרב הקצינים המתקוממים, ידע על ההתארגנות כנגדו והורה לעצור מבעוד מועד את עאמר ועמו כ-50 קציני צבא מתקוממים ושני שרים לשעבר, באשמה של תכנון הפיכה נגד נאצר. הצבא פרץ לביתו של עאמר ב-25 באוגוסט ועצר את המתבצרים. בזמן חקירתו נכחו מקורביו הבכירים של נאצר. בביתו של עאמר נמצא נשק שלדבריו של פאוזי יכול היה למלא 13 משאיות בעלות קיבולת 3 טון כל אחת[7].

קציני צבא מצריים שביקרו את עבד אל-חכים עאמר בכלאו ב-14 בספטמבר 1967 נתנו לו ברירה, לעמוד למשפט ולהיות מורשע ומוצא להורג כבוגד או לטרוף את נפשו בכפו ולמות מוות מכובד. עאמר בחר באפשרות השנייה, וזכה להלוויה צבאית מלאה.

לאחר התאבדותו היה נאצר לראשונה מאז מהפכת הקצינים החופשיים של שנת 1952 המנהיג הבלעדי של מצרים פוליטית וגם צבאית. בתקופה שלאחר הסתלקותו הרבה נאצר לבקר בבסיסי צבא ולגלות מעורבות רבה בעניינים צבאיים שקודם לכן הותיר אותם לעאמר.

עיטורי כבוד

לעאמר הוענק עיטור גיבור ברית המועצות ב-13 במאי 1964. [8]

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 http://books.google.co.il/books?id=YAd8efHdVzIC&pg=PA99&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false
  2. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 86
  3. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 70, 102
  4. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 103-104
  5. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 158-159
  6. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 185
  7. ^ חגי ארליך, מצרים: האחות הבכירה, עמ' 207-208
  8. ^ "Abdel Hakim Amer". Heroes of the Soviet Union. War Heroes Russia. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2013.
אינתה עומרי

אינתה עומרי (בערבית: إنْتَ عُمْرِي, תעתיק מדויק: אנְתַ עֻמְרִי, תרגום: "אתה חיי") הוא אחד משיריה המפורסמים של הזמרת המצריה אום כולתום.

השיר, שאת מילותיו כתב הפזמונאי אחמד שפיק כאמל, היה שיתוף הפעולה הראשון בסדרה של שיתופי פעולה פוריים בין אום כולתום למלחין מוחמד עבד אל-והאב. הוא הושמע לראשונה בפברואר 1964 ומאז זכה להצלחה רבה בעולם הערבי ועובד, הולחן והושר על ידי רבים נוספים.

אל-מניא (מחוז)

אל-מִניא (בערבית: محافظة المنيا) הוא אחד מ-27 מחוזות מצרים הממוקם במצרים העליונה (מרכז המדינה), על גדת הנילוס. בירת המחוז היא אל-מִניא. שטח המחוז הוא 32 אלף קמ"ר, והוא החמישי בגודלו ומהווה 3.2% משטח מצרים. היום הלאומי של המחוז הוא ה-18 במרץ.

מיניה נחשב לאזור חקלאי ותעשייתי חשוב. בין הגידולים החקלאיים העיקריים שמיוצרים במחוז הם: קני סוכר, כותנה, שעועית, פולי סויה, שום, בצל, ירקות מסוגים שונים, עגבניות, תפוחי אדמה, אבטיחים וענבים. ייצורי התעשיות המקומיות כוללים עיבוד מזון, אריגה של כותנה, בשמים, שמנים ושומנים, ייצור מלט, חציבה (בעיקר אבן גיר) ויצירת לבנים.

באל-מיניה ישנו האתר הארכאולוגי קבר בני חסן.

אישים ידועים שהתגוררו בשטח המחוז לאורך ההיסטוריה הם הודא שעראווי, אחנתון (אשר התבודד באזור עם אשתו נפרטיטי), ח'ופו, עבד אל-חכים עאמר, אחמד חסן וטה חוסיין. למעלה מ-50% מתושבי המחוז הם נוצרים קופטים, הריכוז הגבוה ביותר במצרים. האוכלוסייה כפרית מאוד, ורק 18.9% מהתושבים גרים בערים.

בתחילת 2019 ארכאולוגים במצרים גילו קבר שמכיל 50 מומיות מהתקופה של בית תלמי במחוז אל-מניא.

ביר תמדה

ביר תמדה (ת'מדה או ביר א-ת'מאדה), הוא שם צומת כבישים במערב סיני. הצומת נקרא על שם באר הנמצאת באזור. תמאדה הוא לשון רבים בערבית לתמד – גומה עם מים, גב. מדרום לביר תמדה משתרע אגן הניקוז המישורי ורחב הידיים של ואדי אלברוכ, מיובליו הגדולים של ואדי אל-עריש.הצומת מחבר בין ציר האורך (מצפון מזרח לדרום מערב) מביר חסנה (41 ק"מ מביר תמדה) לצומת פרקר שממזרח למעבר המיתלה (28 ק"מ) ובין ציר הרוחב היוצא מביר תמדה וממשיך לכיוון צפון מערב לכיוון ביר גפגפה (45 ק"מ). כ-12 קילומטר צפונית מערבית לביר תמדה מתחבר הכביש המגיע ממעבר הגידי שבמערב, לכביש ביר תמדה – ביר גפגפה. לאחר נסיגת ישראל מסיני, נסלל גם כביש מביר תמדה דרומה. כביש זה מתחבר לכביש צומת פרקר – נח'ל.

צפונית מערבית לצומת, באמצע שנות ה-60, הוּקם על ידי המצרים שדה התעופה ביר תמדה ובאזור היו פרוסים בסיסי שריון מצריים. לאחר מלחמת ששת הימים התברר כי באזור היה גם מוצב הפיקוד המרכזי של הצבא המצרי בסיני. מאוחר יותר, בעת השלטון הישראלי בסיני, בשנים 1967-1980, הוקמו לאורך הכביש שמצפון לצומת מספר בסיסי שריון של צה"ל שמיקומם הכללי כונה ביר תמדה.

לאחר שנכבש שדה התעופה על ידי ישראל, ניתן לו השם "בסיס חיל האוויר 7" (בח"א 7) והוא שימש בעיקר את טייסות התובלה והמסוקים של חיל האוויר. השדה גם שימש לטייסות קרב כשדה אימוני פריסה או לקראת מבצעים מיוחדים בשטח מצרים.

בבוקר 5 ביוני 1967, ביום פרוץ מלחמת ששת הימים, נועדה בביר תמדה פגישה לכל מפקדי הכוחות בסיני עם שר המלחמה המצרי, עבד אל-חכים עאמר. בעת שמטוסו היה באוויר בדרכו למקום הפגישה, תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי את שדות התעופה המצריים במסגרת מבצע מוקד שפתח את מלחמת ששת הימים. שדה התעופה ביר תמדה הותקף על ידי מבנה של מטוסי מיראז' 3 מטייסת 101 של חיל האוויר הישראלי בגל התקיפה הראשון בשעה 07:45. מיד אחריהם הגיע מבנה של מטוסי מיסטר להשלמת התקיפה, אולם אלו מצאו כי כל המטרות בשדה כבר הושמדו.בחלק היבשתי של הלחימה, הגיע כח שריון מחטיבה 200 בפיקוד אל"ם יששכר שדמי (מאוגדת אברהם יפה), מביר חסנה לביר תמדה, בצהרי היום השלישי ללחימה (7 ביוני), וכבש אותה ללא התנגדות. משם פנה הכוח לכיוון צומת פרקר ומעבר המיתלה וחסם את דרכם של הכוחות המצריים שניסו לסגת דרך המעבר.המצרים סללו קו מים ממערב לתעלת סואץ לביר גפגפה ומשם לביר תמדה. מיד לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר שהמצרים הפסיקו את הזרמת המים לסיני, הניחה מקורות קו מים מאל עריש לביר גפגפה וכך חוברה גם ביר תמדה לקו המים הישראלי.בפרוץ מלחמת יום הכיפורים שהו יחידות חטיבה 401 בבסיסי ביר תמדה. בסיסים אלו הופצצו מהאוויר על ידי חיל האוויר המצרי. יחידות החטיבה, בפיקוד דן שומרון, נעו מערבה אל אזור הלחימה סביב קו בר-לב. מפקד בח"א 7 במהלך המלחמה היה סא"ל חיים בן ישראל. מאז הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ב-1974 ועד נסיגת צה"ל לקו אל עריש - ראס מוחמד ב-1980, התמקמו באזור ביר תמדה חטיבת ההכשרה של חיל השריון הישראלי ומפקדת אוגדה 162.

הזירה האווירית במלחמת סיני

הזירה האווירית במלחמת סיני היוותה חלק חשוב במלחמה זו. פעילות חיל האוויר הישראלי כללה את מבצע תרנגול, מבצע מספריים ומבצע מכבש בתחילת המלחמה וסיוע לכוחות הקרקע בהמשכה. החשש בישראל מתקיפה מצרית של ערי ישראל הביא להצבתם של מטוסי חיל האוויר הצרפתי בישראל, לשם הגנה על שמיה. בתחילת המלחמה התנהלו בשמי סיני גם קרבות אוויר בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר המצרי, אך משהצטרפו בריטניה וצרפת למערכה האווירית, כחלק ממבצע מוסקטר שהתנהל במקביל למלחמת סיני, שותק למעשה חיל האוויר המצרי.

הרפובליקה הערבית המאוחדת

הרפובליקה הערבית המאוחדת, או רע"ם

(בערבית: الجمهورية العربية المتحدة, תעתיק מדויק: אלג'מהוריה אלערביה אלמתחדה, מתורגם לעיתים גם כ"הקהיליה הערבית המאוחדת", קע"ם) הייתה איחוד בין סוריה למצרים בין השנים 1958 ל-1961.

האיחוד נוצר ב-1958 כצעד הראשון לקראת הקמת אומה כלל-ערבית אחת.

רע"ם התפרקה כאשר סוריה פרשה בעקבות הפיכה בשנת 1961, אולם מצרים המשיכה להלכה להיקרא בשם זה עד 1971.

במהלך שנות קיומה הייתה רע"ם באיחוד קונפדרטיבי עם צפון תימן.

יואש צידון

יואש צידון (צ'אטו) (28 בנובמבר 1926 – 8 ביולי 2015) היה מפעילי ההעפלה, מראשוני טייסי הקרב בחיל האוויר וחבר הכנסת ה-12.

מבצע לשון אדומה

מבצע לשון אדומה הוא מבצע הונאה צבאית שביצע צה"ל במהלך תקופת ההמתנה בחזית המצרית לפני מלחמת ששת הימים. המבצע נועד להטעות את המודיעין המצרי, ולייצר הערכת מודיעין לפיה המאמץ העיקרי הישראלי יתנהל בדרום סיני, ושמטרתו היא כיבוש שארם א-שייח' דרך כונתילה ונח'ל.

המבצע נחל הצלחה, וסייע לכוחות צה"ל להבקיע את המערך המצרי בצפון חצי האי סיני. המבצע נחשב למבצע ההונאה המשמעותי ביותר של צה"ל.

מבצע קלעת

מבצע קלעת (הקרוי גם מבצע יוסף) היה פעולת תגמול שערכו כוחות מחטיבת גולני כנגד ממלכת ירדן כתגובה על חדירה שבוצעה משטח הממלכה. המבצע נערך בליל שבת, ה-29 באפריל והסתיים בבוקר ה-30 באפריל 1966. הפעולה בוצעה במקביל לפעולה בחרבת רפעת שבדרום הר חברון.

מבצע תרנגול (1956)

מבצע "תרנגול" הוא מבצע צבאי של צה"ל שבמהלכו הופל מטוס תובלה מצרי מדגם איליושין Il-14, שבו היו אמורים לטוס רמטכ"ל צבא מצרים, עבד אל-חכים עאמר, וקצינים בכירים נוספים בדרכם חזרה מסוריה לפגישת תיאום של כריתת ברית-הגנה בין מצרים, סוריה וירדן.

מהפכת הקצינים החופשיים

מהפכת הקצינים החופשיים, המוכרת גם בשם מהפכת ה-23 ביולי, הייתה מהפכה שלטונית צבאית שהתרחשה במצרים ב-23 ביולי 1952 על ידי ארגון בשם תנועת הקצינים החופשיים. התנועה הדיחה את פארוק, מלך מצרים, והעלתה לשלטון את מוחמד נגיב. שיטת השלטון המצרית עברה משיטה מלוכנית לשיטה רפובליקנית, אם כי נשארה לא-דמוקרטית. המהפכה גרמה לשינויים נרחבים במצרים והשפיעה גם על שאר מדינות העולם הערבי.

מוחמד סידקי מחמוד

מוחמד סידקי מחמוד (בערבית: محمد صدقي محمود, תעתיק מדויק: "מחמד צדקי מחמוד"; נולד ב-1923) הוא קצין מצרי ששימש כמפקד חיל האוויר המצרי בשנים 1967-1953. תחת פיקודו ספג חיל האוויר המצרי שתי מפלות קשות; במלחמת סיני מידי חיל האוויר הבריטי וחיל האוויר הצרפתי ובמלחמת ששת הימים מידי חיל האוויר הישראלי.

מוחמד פאוזי

מוחמד פאוזי (בערבית: محمد فوزي; תעתיק מדויק: מחמד פוזי; 5 במרץ 1915 - 16 בפברואר 2000) היה רמטכ"ל צבא מצרים בזמן מלחמת ששת הימים ושר ההגנה של מצרים בתקופת מלחמת ההתשה. נחשב כאיש אמונו של גמאל עבד אל נאצר.

סגן נשיא מצרים

סגן נשיא הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית: نائب رئيس جمهورية مصر العربية) הוא תפקיד פוליטי בכיר בממשל המצרי, שני בחשיבותו רק לנשיא עצמו. התפקיד נוצר בעקבות הקמת הרפובליקה של מצרים בשנת 1953, ובוטל בחוקת 2012.

בספטמבר 1962 הודיע נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, על הקמת "מועצת נשיאות" בראשות נשיא הרפובליקה שתפקידה יהיה לטפל בכל הנושאים שהיו נתונים לפני כן בידיו של הנשיא בלבד. חמישה מתוך 11 חברי מועצת הנשיאות היו סגני הנשיא שכיהנו באותה עת.סעיף 139 לחוקת מצרים מ-1971 הגדיר את סמכויות סגן הנשיא ותפקידו: "נשיא הרפובליקה רשאי למנות אחד או יותר סגני נשיא, להגדיר את סמכויותיהם ולשחרר אותם מהתפקיד. הכללים הנוגעים לנשיא הרפובליקה בנושא חובתו לתת את הדין על מעשיו יחולו גם על סגן הנשיא." החוקה נתנה לנשיא סמכות נרחבת בקביעת מספר סגני הנשיא, כמו גם במינוים, פיטוריהם וסמכויותיהם.

בחוקת מצרים מ-2012 בוטל תפקיד סגן הנשיא.

עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי

בריגדיר גנרל עבד אל-מוחסן כאמל מורתגי (בערבית: عبد المحسن كامل مرتجي; תעתיק מדויק: עבד אלמחסן כאמל מרתגי; ינואר 1916 – 5 בנובמבר 2013) היה קצין בכיר בצבא מצרים בזמן מלחמת האזרחים של צפון תימן ובמלחמת ששת הימים.

עבד אל-מונעם ריאד

עבד אל-מונעם ריאד (בערבית: عبد المنعم رياض, תעתיק מדויק: עבד אלמנעם ריאצ'; 22 באוקטובר 1919 - 9 במרץ 1969) היה גנרל מצרי ומפקד הכוחות המזוינים של מצרים מ-1967 ועד 1969. נהרג במלחמת ההתשה. יום מותו נקבע במצרים כ"יום השהיד".

ריאד נחשב כמפקד אינטליגנטי שהחשיב במיוחד את נושאי ההשכלה והמקצועיות בהפעלת מערכות נשק בקרב חיילי וקציני הצבא המצרי וניסה לקדמם. הוא התנגד לתופעה, שרווחה בזמנו, שבה נושאים ושיקולים פוליטיים השפיעו על קבלת ההחלטות בצבא המצרי וניסה להילחם בתופעה זו. לאחר מלחמת ששת הימים סבר ריאד כי המהלך הערבי צריך להיות בעל שני שלבים. בשלב הראשון על צבאות ערב להשיג חופש פעולה בגבולותיהן הן, בעיקר על ידי תגבור מערך ההגנה האווירית. בשלב השני, על צבאות ערב לפעול בצורה משותפת על מנת להחזיר את השטחים עליהם השתלטה ישראל ב-1967.

עמר

עמר או עמאר הוא שם משפחה בשפה הערבית הנפוץ גם בקרב יהודים-ספרדים שפירושו: "אדריכל" או "בנאי". השם נפוץ בקרב יהודי צפון אפריקה, בעיקר במרוקו ובתוניסיה. יש הטוענים ששם המשפחה הזה נובע משיבוש שם בערבית של השמות המקראיים: אוֹמָר מצאצאי עשיו או של עמרי מלך ממלכת ישראל הצפונית.

השם "עמאר" או "עאמר" קיים גם בקרב ערבים מוסלמים ודרוזים. בערבית, אל-עמר משמעותו "הממלא".

היו חוקרים שהציעו כי מוצאם של הלא-יהודים בעלי שם המשפחה הזה הוא מיהודים שאוסלמו או התאסלמו בארצות ערב אולם הסבירות היותר הגיונית היא שפשוט מדובר בגרסה של השם הערבי עומאר לגביהם.

האם התכוונתם ל...

צבא מצרים

צבא מצרים (בערבית: القوات المسلحة المصرية; תעתיק מדויק: אלקואת אלמסלחה אלמצריה) הוא הצבא הגדול ביותר ביבשת אפריקה. הצבא, מורכב מזרוע ימית, זרוע יבשתית, זרוע אווירית וזרוע נ"מ.

לצבא המצרי השפעה גדולה מאוד על היבטים רבים בחברה המצרית, החורגים מתחום תפקידו הטבעי של צבא במדינה. הצבא עוסק לא רק בתפקידי לוחמה גרידא, אלא אף מעורב בצורה מהותית בפוליטיקה, כלכלה, יחסי חוץ ותחומים נוספים בהתנהלותה של מצרים כמדינה. מהפכת הקצינים החופשיים העמידה בראש המדינה את אנשי הצבא שעברו הסבה לתפקידים אזרחיים. בעקבות ההפיכה במצרים (2011) מפקד הצבא הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי, כיהן כראש המדינה עד שנבחר מוחמד מורסי לנשיאות. בנוסף, הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי היה, טרם היבחרו לנשיאות, שר ההגנה בממשלת מצרים, יושב ראש המועצה העליונה של הכוחות המזוינים ומפקד צבא מצרים.

למצרים קשרים טובים עם ספקיות הנשק הגדולות בעולם, ובבעלותה אמצעי לחימה מתוצרת ארצות הברית, בריטניה, סין, איטליה, צרפת וברית המועצות.

קול הרע"ם מקהיר

קול הרע"ם מקהיר הייתה תחנת שידור מצרית ששידרה ברדיו, החל משנות ה-50, דברי תעמולה בשפה העברית לתושבי מדינת ישראל.

שיקום הצבא המצרי לאחר מלחמת ששת הימים

במהלך מלחמת ששת הימים הוכה צבא מצרים פיזית ומוראלית באופן קשה. ההנהגה המצרית שהייתה המומה מתוצאות המלחמה, חששה מעימות נוסף מול צה"ל ופנתה מיד לאחר המלחמה לברית המועצות בבקשה לסיוע דחוף ברכש אמצעי לחימה, סיוע כלכלי ובליווי הליכי השיקום. המאמץ המצרי האדיר והנכונות של הסובייטים לסייע איפשרו את החזרת הפסדי חיל האוויר המצרי כבר בדצמבר 1967, חצי שנה בלבד לאחר המלחמה ואת הפסדי כוחות היבשה במהלך שנת 1968.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.