עבדות

עבדות הוא מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי ובן חורין לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.

Boulanger Gustave Clarence Rudolphe The Slave Market
"שוק העבדים", ציור מאת גוסטב בולאנז'ה

הגדרת העבדות

בדרך כלל העבד יכול לקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון. זאת בניגוד לעובד השכיר, הנהנה ממשכורת ואיננו תלוי באופן בלעדי במעסיקו לסיפוק מחייתו, מה גם שהשכיר עושה זאת מרצון בעוד שהעבדות נכפית. העבד שונה מהצמית הפיאודלי. שעבוד הצמית לאדונו מתבטא בתשלום מס, והוא אחראי לאספקת צרכיו. לעבד, לעומת זאת, אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו, ואף את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בעבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.

סעיף ד' של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם אוסר על קיום עבדות, שעבוד בני אדם, וסחר בעבדים. העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם, אך בפועל מתקיימות גם כיום צורות של עבדות, שקורבנותיהן הן בעיקר ילדים ונשים, בכמה ממדינות העולם השלישי. העבדים בהיסטוריה היו לעיתים קרובות ממוצא גזעי, אתני או דתי השונה מזה של משעבדיהם. תקופת עבדותם החלה בחטיפה או בנפילה בשבי במלחמה. סיבות לעבדותם של אנשים לבני עמם היו בדרך כלל הרשעה בפשע או חוסר יכולת לפרוע חוב. לעיתים נאסף תינוק נטוש לבית משפחה שגידלה אותו כעבד. ילדיהם של עבדים נעשו לרוב לעבדים בעצמם.

עבדות במצרים

בעת העתיקה העבדות הייתה נפוצה באפריקה ובעיקר במצרים. העבדים הועסקו בעיקר בארמון פרעה, ובבניית מקדשיו ופסליו ולרצונו. לעיתים עבדים נלקחו למטרות פולחן ומתנות לאלים.[דרוש מקור]

עבדות ביהדות

על פי ספר ירמיהו,[1] עולה כי צדקיהו מלך יהודה הורה לעם לשחרר את העבדים והשפחות העבריים שלהם, אך לאחר ביצוע השחרור התחרטו העם, וחזרו וכבשו את העבדים ששחררו. הדבר עורר עליהם את קיצפו של ה', כדברי הנביא: "לָכֵן כֹּה אָמַר ה': אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר, נְאֻם ה', אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַוֲעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ" (ירמיהו, ל"ד, י"ז)

במשפט העברי נעשית הבחנה בין עבד עברי, (שהסיבה לעבדותו היא חוסר יכולת תשלום על גניבה או מכירה עצמית), לבין עבד לא יהודי, המכונה עבד כנעני. תנאיו של העבד העברי הם טובים ביותר, ועבדותו לא נמשכת יותר משש שנים,[2] (מצב זה יכול להשתנות במקרה שהוא מתעקש להישאר בעבדותו וטוב לו בה,[3] ומאז הוא הופך ל"עבד נרצע".[4]) האדון צריך להתייחס אליו כאל שכיר, ובזמן שחרורו מחויב להעניק לו מענק שחרור.[5]

לעומת זאת, עבדות העבד הכנעני אינה מוגבלת בזמן, והתורה אף מצווה להעבידו עד עולם.[6] פגיעה פיזית בו מאת אדוניו יכולה להיות עילה לשחרורו, אם הוא מאבד בעטיה שן, עין או אחד מעשרים וארבעה ראשי איברים המוזכרים בגמרא.[7] הריגתו, אם אירעה תוך 24 שעות מרגע הפגיעה, מחייבת את האדון בדין מוות.[8] ציווי הומני ויוצא דופן ביחס לעמים האחרים באותה תקופה[9] המובא בתורה הוא איסור על הסגרת עבד בורח לאדונו - "לא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ", זאת לעומת קובצי חוקים אחרים במזרח הקדום, אשר הורו למוצא עבד נמלט להחזירו לאדוניו. ומפרש הרמב"ם[10]: "ולא יכביד עולו על עבדו, ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה, ויקדים מזון העבדים לסעודת עצמו, ולא יבזהו ביד ולא בדברים, ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עמו בנחת, וישמע טענותיו". על פי המשפט העברי, הופך העבד הכנעני למעין יהודי למחצה, המחויב בחלק מהמצוות ("כאשה") הבא לידי ביטוי בכך שמחויב הוא טבילה ומילה. אם השתחרר היה העבד נהפך ליהודי לכל דבר.

אדם שחוטף את חברו ומוכרו לעבד דינו מוות - "גונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת".[11]

בתלמוד הבבלי,[12] על פי נבואת זכריה,[13] נאמר כי באחרית הימים יזכו כל לובשי הציצית שישמשו אותם 2800 עבדים.

עבדים יהודים

בזמנים שונים לאורך ההיסטוריה היהודית בגלות נלקחו יהודים לעבדות. ברוב המקרים הם נפדו או פדו עצמם לשחרור. פדיון עבדים יהודים נחשב תכלית רבת חשיבות לאיסוף צדקה בקרב קהילות ישראל.

על פי ספר שמות, בני ישראל היו עבדים במצרים, אליה נדדו עקב בצורת.

יהודים רבים שועבדו לאימפריה הרומית לאחר דיכוי המרד הגדול ומרד בר כוכבא, ונאמר במקורות שעקב ריבוי העבדים היהודים ירד מחיר העבדים בכל האימפריה.[14]

עבדות ביוון וברומא

מקורות העבדות ברומא הקדומה לא היו שונים מאלה שבכל מקום אחר. דיו כריזוסטומוס ידע כי אפשר היה לקבל עבדים בירושה או כמתנה; היה אפשר לקנות שבויי מלחמה; כן אפשר היה לקנות ילדים עזובים או חטופים או את קורבנותיהם של שודדי ים. חטיפת בני אדם בידי שודדי ים היה נוהג עתיק יומין. לחופי הים השחור חיו שבטים שעיקר פרנסתם היה על שוד ימי. והמלכה טאוטה הסבירה לשליחי רומא כי משלח יד זה מעוגן היטב במסורת של השבטים האיליריים. ודאי היו גם עבדים שנולדו בבתי אדוניהם וגודלו שם. אחרים הגיעו לעבדות בגין אי פרעון חוב או כעונש על מעשי פשע שעשו.

הפילוסופים הגדולים של יוון לא מצאו פסול בעבדות. אריסטו הכריז כי יש ברברים, הראויים לעבדות "מטבעם". ברומא היו העבדים נטולי כל זכויות. ניתן היה לענותם ולהורגם על פי גחמות האדון. היו בין האדונים שניצלו זאת ונהגו באכזריות רבה. על אחד מהסנאטורים מסופר שהיה משליך לאקווריום מלא בדגים טורפים עבדים שהתרשלו והפילו כלי חרס. על פי נוהג עתיק, הריגתו של אדון בידי עבדו הביאה להמתת כל העבדים שבבית, גם החפים מפשע שבהם.

לעבדים ביוון וברומא היה, עם זאת, סיכוי להשתחרר.[דרושה הבהרה] כמשוחררים הוטלו עליהם מגבלות מסוימות, ואף על פי כן הצליחו להגיע לעיתים לעמדות גבוהות בחברה. הקיסר פרטינקס, למשל, היה בנו של עבד משוחרר.

במכרות שועבדו העבדים בתנאים קשים מנשוא:

"הם מכלים את גופם בחפירות מתחת לפני האדמה, ביום ובלילה, ומתים במספרים רבים בשל הסבל הקיצוני שבו עליהם לעמוד. אין הם זוכים להפסקה בעבודתם או למנוחה, ועליהם לסבול את מלקות המשגיחים ולעמוד בקשיים הנוראיים ביותר, וכך לעמוד בחייהם האומללים" (דיודורוס)

רוב הגלדיאטורים היו עבדים. אחד מהם, ספרטקוס אסף סביבו חבורת עבדים, הצליח לקרוא תיגר על צבאות רומא ולהטיל עליה אימה במשך כמה שנים. בסופו של דבר הובס בידי המצביא הרומי קראסוס. שבויי המלחמה הוקעו על צלבים לאורך הדרך עד רומא.

אף עליית הנצרות לא ערערה את מוסד העבדות, ונראה שהמעבר מעבדות לצמיתות בימי הביניים נבע ממניעים כלכליים ולא מוסריים. אוגוסטינוס כתב כי עבדות היא שלילית, אך היא בין העונשים הנובעים מהחטא הקדמון.

העבדות מעולם לא תפסה מקום עיקרי באירופה בעת החדשה, ובתחילת המאה ה-19 נאסרה בפועל בידי המדינות הגדולות ביבשת.

עבדות באסלאם

עבדים בארצות האסלאם בדרך כלל הועסקו בעבודות בית. ניתנה העדפה לשפחות נקבות, שיכולות היו לשמש גם כפילגשים. העבדים הובאו לארצות האסלאם מאפריקה על ידי סוחרים מוסלמים. כך למשל, חלק מהעבדים הובאו מסודאן לארץ ישראל והתערו במהלך הדורות בקרב ערביי ארץ ישראל- הם החלו לדבר בערבית, לתת לילדיהם שמות ערביים, וגם קיבלו על עצמם את הדת המוסלמית. בכתבים המוסלמיים יש גינוי לשעבודם של מוסלמים בידי מוסלמים, אך המרת דת לא הבטיחה לעבד את חירותו.

מוסד חשוב של עבדים באסלאם היו הממלוכים. מדובר בעבדות כחיילים. הם הובאו כילדים מהערבה האירואסייתית, אוסלמו ועבדו בשירות הח'ליף. לאחר מכן הם השתלטו על מצרים והפכו מעבדים לשליטים.

במאות ה-13–16 השתמשה האימפריה המוסלמית בשיטה דומה של מס-אדם על נוצרים הקרוי דוושירמה, ואנשיו היו שייכים לצבא עבדים נאמן שעבר חינוך מחדש.

במאות ה-15–19, במקביל לסחר העבדים שהתפתח בין מערב אפריקה לאמריקה, התפתח סחר עבדים שחורים ממרכז אפריקה ומזרחה לחצי האי ערב. לפי ההערכות, היה היקף הסחר מיליוני עבדים במהלך התקופה.

בימי הביניים פעלו סוחרי עבדים ערבים מוסלמים לאספקת עבדים ממזרח אפריקה לארצות האסלאם ולדרום אסיה. שודדי ים מצפון אפריקה חטפו אירופאים רבים לעבדות בתקופת האימפריה העות'מאנית. באפריקה התקיים גם סחר עבדים פנימי, ועבדים שועבדו בידי שחורים אחרים.

באפריקה, כנראה יותר מאשר בכל יבשת אחרת, נמשכת עבדות עד היום.[דרוש מקור] בסודאן היא קשורה למלחמת האזרחים המתמשכת שם. במאוריטניה היא הוצאה מחוץ לחוק רק ב-1981, אך כנראה לא נפסקה כליל. בבנין ובניגריה קיים סחר בילדים.

בנובמבר 2017 פרסמה רשת סי-אן-אן תיעוד של מכירת עבדים שהתרחשה אז בלוב.[15]

עבדות באימפריות האירופאיות

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – סחר העבדים האטלנטי, הטבח בספינת העבדים זונג

עם תחילת עיסוקם של בני עמי אירופה בסחר בעבדים נקבעו שיטות לקביעת מחיר העבדים, לעיתים תוך שקלול המחיר על סמך מנהגי הפרעונים. הדברים שנלקחו בחשבון היו: יכולת נשיאת משא, יכולת שרידות בתנאי קור וחשיפה לשמש, חסינות נפשית וגופנית, מצב השיניים וצבעם. לרוב היו אלו אפריקאים או ראשי שבטים אפריקאים עצמם שחטפו בני שבטים אחרים ובעיקר מנהיגי שבטים ומיוחסים אחרים מאפריקה לצורך מכירתם לסוחרי עבדים אירופאים, לעיתים מכירת בני שבטם שלהם. לאחר שגילו על כך הסוחרים האירופאים, החלו האחרונים לחטוף את האחרונים עצמם לעבדות ולאמץ את שיטתם. כלומר, לחטוף לעבדות מנהיגי שבטים ומיוחסים שונים מאפריקה ללא תשלום דבר לאפריקאים או למנהיגי השבטים האפריקאים עצמם. כך שערכם וערך המחיר שיוכלו לדרוש עבורם יהיה גבוה יותר. הדבר הוביל לביטול האפשרות להתנגדות והתקוממות מקומית עתידית מצד תושבי אפריקה לביטול אפשרות המשך סחר העבדים האטלנטי ולקיחת אפריקאים לעבדות. שכן ללא מנהיגיהם וחכמי דתם הדבר יבטל את רוח לחימתם ואפשרות התנגדות עתידית לאורך דורות.

החלת רעיון האדונים והעבדים באירופה הוביל לרצון מצד בני המעמדות הגבוהים של הקולוניות השונות גם כן להחזיק במשרתים ועבדים. כך לדוגמה בהודו בתקופת הקולוניות החלו להשתמש במשרתים ועבדים, וביטלו את מנהג הקאסטות, ובעבר היה נהוג שאשתו הראשונה של בעל הבית הייתה האחראית הבלעדית על כלל משק הבית וניהולו לרבות הכנת אוכל והזמנת מצרכים. הדבר הוגדר ככבוד רם, שכן רק היא הורשתה להחזיק במפתח לבית, אם המפתח היה נלקח ממנה הדבר הוגדר כזלזול בה וגירושה מבית האדון.

לעיתים סוחרים בעבדים ידעו שלא יוכלו למכרם באירופה לאור ההיצע הרב שהיה קיים שם. היצע זה נבע בחלקו ממינהג האדונים באירופה לרכוש מלכלתחילה רק עבדים חזקים ולזווגם למטרות המשך ניהול משק ביתם או מכירת צאצאיהם כעבדים לאדונים אחרים, לאור היכרותם וביטחונם בהם. משום כך היו הסוחרים רוכשים בכוונה תחילה ביטוח לאוניית משא עליה העמיסו את העבדים, ופוגמים בעבדים דרך הרעבתם או הכאתם על-מנת שלכשיגיעו לנמל יוכלו לגבות את סכום הביטוח וכן למכור את העבדים הפגועים במחיר מוזל, דבר שיבטיח להם רווח טוב מהסחר, כדוגמת הטבח בספינת העבדים זונג. לאחר שחברות הביטוח גילו את התהליך, הן תיקנו תקנות כגון תחקיר מלא לפני ואחרי המסע וחתימה לפני שכירת האוניה על איסור מעשים שכאלו. לאחר זמן מסוים משלא הועילו התקנות, החלו להתקין תקנות בדבר ביטול העבדות.

לאחר שירד הביקוש בעבדים באירופה עברו סוחרי העבדים למכור ולהעביר עבדים ליבשת אמריקה לאור הדילול באוכלוסייה שם ולאור ביקוש האדונים האירופאים במסעות המוקדמים ליבשת אמריקה ועידן התגליות בעובדי ספנות ועבדים, לעיתם דובר באותם סוחרי עבדים שהוגלו מאירופה. זאת לצורך קריית מכרות הכסף, הזהב והיהלומים ועבודות עיבוד השדות החקלאיות באמריקה (בעיקר תירס וקני סוכר).

עבדות באמריקה

Gordon, scourged back, NPG, 1863
גבו המצולק מהצלפות של גורדון העבד הנמלט. תמונה מפורסמת זו מ-1863 הופצה בידי מתנגדי עבדות על מנת להביא לביטול העבדות

עבדות אינדיאנית באמריקות

רבים מהשבטים האינדיאנים עסקו בסחר בבני אדם, בינם לבין עצמם, דרך חטיפת בני שבטים אחרים. לעיתים למטרות פולחן והקרבת קורבן לאלים במקדשים השונים ולעיתים למטרות מציאת זיווג לראש השבט המתחרה.

תרבויות רבות אבדו בעקבות הסחר בעבדים והבאתם לאמריקות על בסיס גזעם. לפיכך, עבדים שנסחרו, ילידי אמריקה ואפריקה, התקבצו לעיתים קרובות בלא יכולת לתקשר, שכן דיברו שפות שונות. קהילות העבדים פיתחו תרבויות מקומיות, שמרו על מנהגים מקוריים רבים, וגם פיתחו מנהגים נוספים. העבדים פיתחו באזורים השונים שפה קריאולית, סגנונות מוזיקליים, סגנונות ריקוד ותוצרים תרבותיים נוספים שהתבססו על חיבור בין תרבויות שמקורן באפריקה, התרבות הילידית, ואף תרבות האדונים. הקפואירה מברזיל, למשל, התפתחה מאחר שאסרו על העבדים להתאמן בלחימה, ועל כן העבדים שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות ריקוד, כדי שלא יעוררו חשד בעת שהתאמנו. דוגמאות נוספות - הבלוז ששימש את העבדים באמריקה להתבטאות, וריקוד הגו-קה מגוואדלופ, ריקוד המשמר עד היום תנועות של הגבלה משלשלאות אותן נשאו העבדים או שסימלו את המכות שספגו מאדוניהם.

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – עבדות בארצות הברית, חוק העבד הנמלט 1793

עם כיבוש יבשת אמריקה, נעשה ניסיון בידי הכובשים לרתום את האינדיאנים לעבדות, אך אלו מתו בהמוניהם ממחלות שנשאו האירופאים.[16] בנוסף, עם התנצרותם הם זכו להגנת הכתר הספרדי והכנסייה. במקומם שימשה אפריקה כמאגר עבדים עבור העולם החדש, אשר דרישתו הגבוהה לעבדים הביאה לעלייה משמעותית בסחר ולפגיעה הרסנית במרקם החברתי במערב אפריקה. ישנה טענה כי העלייה בצריכת הסוכר באירופה וההתמכרות של האירופאים למתוק ייצרה ביקושי שיא לגידולי קני סוכר,[17] לאדמות ולידיים עובדות. האדמות היו בשפע באמריקה ואת הידיים העובדות ייבאו מאפריקה. העבדים היו נחטפים בידי סוחרים מקומיים או על ידי בני שבטים יריבים, ולעיתים נמכרו אף בידי בני משפחתם. עבור שבטים שחורים רבים הייתה אספקת העבדים דרך פרנסה עיקרית. בסופו של דבר הגיעו הנמכרים לעבדות לסוחרי עבדים אירופאיים, בעיקר מאנגליה ומפורטוגל, והובלו בספינות בתנאים בלתי אנושיים, בעיקר לאיים הקריביים ולברזיל, שם עונו ונמכרו תמורת זהב או סחורות בהתאם לאיכותם. בשלבים מאוחרים יותר של סחר העבדים נשלט הסחר בידי ברזילאים והולנדים. מעריכים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים הובלו רק לאמריקה, וכ-15% מהם נספו במסע.

עבדות הייתה נפוצה בארצות הקריביים ובאמריקה הדרומית. לעבדים הייתה חשיבות רבה בכלכלת ברזיל, שבה עבדו במטעי קנה הסוכר והקפה בתנאים קשים. העבדות בארצות הברית הייתה, מבחינת היקפה, קטנה יחסית לארצות אחרות ביבשת אמריקה. אך חוקרים רבים סבורים שהעבדות שיחקה תפקיד חשוב בכלכלה האירופאית של העולם החדש וביטולה הגיע בעקבות המהפכה התעשייתית.

על פי מסד הנתונים על סחר העבדים הטרנס אטלנטי, התחלקו העבדים שהובאו מאפריקה בין החלקים השונים באמריקה כדלקמן:

אפריקאים שעזבו את חופי היבשת במסגרת סחר העבדים הטרנס אטלנטי לעבדות בתקופה שבין 1501 ו-1866:

תקופה אירופה צפון אמריקה הקאריביים הבריטיים הקאריביים הצרפתיים אמריקה ההולנדית איים דניים אמריקה הספרדית ברזיל אפריקה סה"כ
המאה ה-16 903 0 0 0 0 0 241,917 34,686 0 277,506
המאה ה-17 3,639 19,956 405,117 50,356 145,980 22,610 313,301 910,361 4,312 1,875,631
המאה ה-18 6,256 358,845 2,139,819 1,178,518 339,559 81,801 175,438 2,210,931 3,451 6,494,619
המאה ה-19 0 93,581 218,475 99,549 28,654 25,455 860,589 2,376,141 171,137 3,873,580
סה"כ 10,798 472,381 2,763,411 1,328,422 514,192 129,867 1,591,245 5,532,118 178,901 12,521,336

כאמור, כ-15% מהעבדים לא שרדו את המסע הכרוך בחציית האוקיינוס האטלנטי. על פי המחקר, בסה"כ הגיעו לאמריקה 10,702,656 עבדים, או 85.48% מהיוצאים לדרך. למעלה ממחצית העבדים הגיעו לנמלי היעד בברזיל ואילו בריטים היו הקבוצה הגדולה ביותר המעורבת בארגון ומימון הסחר, והיוו כשליש מנפחו הכולל.

ב-1807, לאחר מאבק פוליטי ממושך, נחקק בבריטניה חוק האוסר על סחר עבדים, אם כי הותרה עדיין בעלות על עבדים. החל מ-1808 החוק נכנס לתוקף גם במושבות הבריטיות באמריקה הצפונית. בעשורים שלאחר חקיקתו יצאה בריטניה, באמצעות הצי הבריטי החזק, למאבק בסחר העבדים הטרנס אטלנטי. ב-1833 נאסרה העבדות במושבות האימפריה הבריטית (בעיקר נגע הדבר למטעי הסוכר באיים הקריביים), ובריטניה החלה ללחוץ על מדינות אחרות לבטלה כליל.

בעשורים הראשונים של המאה ה-19 הסתיימה העבדות ברוב חלקי יבשת אמריקה, בין היתר בעקבות הלחץ הבריטי. עבדות בארצות הברית נאסרה בחוקה בשנת 1865, בעקבות מלחמת האזרחים האמריקנית. ביטול העבדות היה, בדרך כלל, הדרגתי: ראשית נאסר סחר העבדים הטרנס אטלנטי; לאחר מכן הוחל חוק הרחם החופשי, שהעניק לילדי העבדים את חירותם, ולבסוף בוטלה העבדות סופית, תוך פיצוי בעלי העבדים על אובדנם. כך, למשל, היה תהליך ביטול העבדות בברזיל. שתי המדינות שהיו אחרונות לבטל את העבדות באמריקות היו קובה (1886) וברזיל (1888). מרד העבדים המפורסם שאירע בסנטו דומינגו הצרפתית (האיטי של היום) בסוף המאה ה-18 ומלחמת האזרחים בארצות הברית הם שני המקרים היחידים בהם הסתיימה העבדות בשפיכות דמים, ולא בהסדר כלשהו. לאחר ביטול העבדות בארצות הברית, העבדים-לשעבר הפכו לאזרחי המדינה, אם כי הם קופחו באופן חוקי ולא חוקי לעומת הלבנים. רק כעבור עשרות שנים זכו צאצאי העבדים לשוויון זכויות מלא בעקבות מאבק התנועה האפרו-אמריקנית לזכויות האזרח, והחלו להשתלב בהדרגה בחברה האמריקנית.

עבדות מודרנית

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – התנועה לביטול העבדות, העסקת ילדים

על פי ה-Global slavery index ב-2016 עדיין יש בעולם קרוב ל-46 מיליון בני אדם בסטטוס של עבדות, שמועסקים בשלושה תחומים עיקריים: בניין, עבודות בית ומין. בנוסף יש מדינות בעיקר במזרח התיכון וצפון אפריקה שבהם מועסקים קטינים בלחימה.

המדינות בעלות השיעור הגבוה ביותר מאוכלוסייתם המוגדרים בעבדות מודרנית הן: צפון קוריאה, אוזבקיסטן, קמבודיה, הודו, קטר, פקיסטן, קונגו ועוד.[18] העבדות המודרנית מסתכמת במיליארדי דולרים מדי שנה.

דוח האו"ם מגדיר סחר בבני האדם כך: "גיוס, העברה, שינוע והסתרה של בני אדם באלימות, איומים או בכל צורה של כפייה, חטיפה, מרמה ושימוש בכוח למטרות ניצול, הכולל ניצול מיני, ניצול לצורכי עבודה או העסקה דמוית עבדות".[19]

בשנת 2000, פרסם האו"ם את פרוטוקול "פלרמו"[20] הפרוטוקול למניעת, דיכוי וענישה של סחר בבני אדם, בייחוד נשים וילדים, אשר משלים את אמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, מטרת האמנה היא לקדם שת"פ על מנת למנוע פשע מאורגן חוצה גבולות. ישראל אישרה את הפרוטוקול בשנת 2008. סעיף 3 לפרוטוקול "פלמרו" מסביר מהם המאפיינים ודרכי הפעולה בכל הקשור לסחר בבני אדם, ומפרט את דרכי הניצול של הקרבנות. הסעיף מפרט שסחר בבני אדם כולל כל סוג של העברה או קבלה של בני אדם באמצעות סוג של כפייה, אשר משמשים להשגת שליטה על בנאדם אחר וניצולו. בנוסף הסעיף מגדיר שילד הוא כל אדם אשר גילו מתחת לגיל 18.

למושג סחר בבני אדם ישנן הגדרות נוספות:

  1. פעולה או נוהג של הובלה בלתי חוקית של אנשים ממדינה אחת או לאזור אחר, בדרך כלל למטרות עבודת כפייה או ניצול מיני.[21]
  2. פשע של קנייה ומכירה של אנשים, או רווח כספי הנובע מהעבודה שהנסחרים נאלצים לעשות, כגון עבודת מין.[22] לפי נתונים הנמצאים בידי המחלקה האמריקנית לביטחון לאומי יש מיליוני גברים נשים וילדים הנסחרים במדינות ברחבי העולם, כולל ארצות הברית. ההערכה היא כי סחר בבני אדם מייצר מיליארדי דולרים של רווחים בשנה.

סחר למטרות ניצול מיני

הגדרה אחת היא פעילויות של מתן שירותים מיניים לכסף, כגון זנות.[23] בנוסף לפי הגדרה אחרת מדובר ב- פעולה או נוהג של הובלה בלתי חוקית של אנשים ממדינה אחת או לאזור אחר למטרות ניצול מיני.[21]

הגדרה נוספת היא כאשר אדם מבוגר עוסק בפעולת מין מסחרית, כגון זנות, כתוצאה מכוח, איומי כוח, מרמה, כפייה או כל שילוב של אמצעים כאלה, אותו אדם הוא קורבן סחר.[24] המעורבים בגיוס, באיתור, במשיכה, בהעברה, במתן, בהשגה, בהתנשאות, בשדולה או בשמירתו של אדם למטרה זו, אשמים בסחר מין של מבוגר. אם אדם מבוגר משתתף בזנות בהסכמה, ובשלב מאוחר יותר מוחזק בפעילות זו באמצעות מניפולציה פסיכולוגית או כוח פיזי, גם הוא נחשב כקורבן סחר.

סחר בילדים

קרן יוניסף פרסמה בשנת 2006 הנחיות בדבר הגנה על ילדים אשר נפגעו מסחר. עיקרי ההנחיות מפרטים מהו סחר בילדים: כל סוג של גיוס והעברה או קבלה של ילדים לצורך ניצולם. ההנחיה מפרטת את צורות הניצול האפשריות של הילדים, ובנוסף מגדירה שכל ניצול שלא באמצעים חוקיים, ייחשב כ"סחר בילדים". בנוסף נאמר שהסכמתו של ילד שהוא קורבן סחר בילדים, איננה רלוונטית. ההנחיות חלות גם על ילדים אשר נולדים לתוך הסביבה של סחר בבני אדם. סחר בילדים כולל בתוכו: עבודה בכפייה, ניצולי מיני, ילדים בקבוצות חמושות וילדים אשר מעורבים בסחר בסמים.[25]

הערכות מצביעות על כ-152 מיליון ילדים מוגדרים כקורבנות של עבדות ילדים, מתוכם כ-73 מיליון ילדים עוסקים בעבודות מסכנות חיים .[26] עבודה מסכנת חיים מוגדרת, כעבודה אשר מעצם טיבה או איך שהיא מתבצעת עלולה לפגוע בבריאות, בבטיחות ומוסר של הילדים .[27] סחר בילדים מוגדר כפשע על פי המשפט הבינלאומי והפרת זכויות הילדים בהתאם לאמנה בדבר זכויות הילד (1989).[28]

עבודה בכפייה (סחר למטרות עבודה)

אמנת האו"ם (מס' 29) בדבר עבודת כפייה או עבודת-חובה, 1930, אשר נחתמה בז'נבה ונכסה לתוקף בישראל בשנת 1956, מגדירה בסעיף 2 את עבודת הכפייה או עבודת החובה ככל עבודה או שירות הנתבעים מאדם בכוח איום של איזה עונש שהוא ואשר אדם זה לא הציע לעשותם מרצונו הטוב. דוגמה רלוונטית לימינו, ניתן לראות במשטר הטוטליטרי המתנהל בצפון קוריאה על ידי הדיקטטור קים ג'ונג און.

חוקר האו"ם לענייני זכויות אדם בצפון קוריאה, מרזוקי דרוסמאן פרסם דו"ח לעצרת הכללית וממנו עולה כי יותר מ-50 אלף צפון קוריאנים נשלחו לעבוד מחוץ לגבולות צפון קוריאה בתנאי עבדות כדי לעקוף את הסנקציות שמטיל האו"ם על המדינה המבודדת. הוא האשים את השלטונות בפיונגיאנג הבירה, בהפרת האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות אשר אוסרת העסקה בכוח וציין כי צפון קוריאה חתומה על אמנה זו.[29]

גם כיום עבדות חוב היא תופעה די נפוצה במספר מדינות אסיה.

עבדות מודרנית בישראל

עד לשנת 2006 לא הייתה קיימת בישראל עבירה בחוק של עבדות. בדו"ח של מחלקת המדינה האמריקאית מ-2001 דורגה ישראל בקטגוריה שלישית של מדינות שאינן עושות דיין על מנת להיאבק בסחר בבני אדם בתחומה של המדינה.[30] רק בשנת 2006 הגדרת המושג עבדות נחקקה בחוק איסור סחר בבני אדם, והיא מוגדרת כמצב שבו מופעלות כלפי בן-אדם אותן הסמכויות אשר מופעלות כלפי קניינו של בן-אדם, וכוללת שליטה ממשית בחייו של הבנאדם או שלילת חירותו. בעקבות חוק זה נחקקה עבירת "החזקת אדם בתנאי עבדות" בסעיף 375א לחוק העונשין, תשל"ז–1977, על-פיה "המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורך עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין, דינו מאסר שש עשרה שנים".

נכון לשנת 2016, הוכרו בישראל כ-47 מקרים של סחר ועבדות, מתוכם 23 מקרים של גברים, ועוד כ-24 מקרים של נשים. הקורבנות כללו עובדי בניין שהוחזקו בתנאי עבדות, עובדות סיעוד ומשק בית שהוחזקו גם הן בתנאי עבדות, תיירת שהועסקה בזנות, ושורדי סחר ועבדות במחנות העינויים בסיני.[31] על-פי אינדקס העבדות הגלובלית 2016, מוערך מספר בני האדם המוחזקים בתנאי עבדות בישראל ב-11,600, בעיקר בתעשיית המין אך גם בניצול עובדים זרים.[32]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרק ל"ד, פסוקים ח'-ט"ז
  2. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ב'
  3. ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק ט"ז: "והיה כי יאמר אליך לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך"
  4. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוקים ה'-ו'
  5. ^ ספר דברים, פרק ט"ו, פסוק י"ד: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ"
  6. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק מ"ו: "לעולם בהם תעבודו"
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ה, עמוד א' על פי הפסוק (שמות, כ"א, כ"ו-כ"ז) "וכי יכה איש את עין עבדו" וכו'
  8. ^ דבר זה נלמד מפסוק כ' שם: "נקום ינקם", וראו רש"י על אתר.
  9. ^ אמנון שפירא, דמוקרטיה ראשונית במקרא: יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבדים, פרק ט', הלכה ח'
  11. ^ ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ז
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב, עמוד ב'
  13. ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק כ"ג
  14. ^ כרוניקון פסחלה, עמ' 474
  15. ^ מערכת ישראל היום, למכירה: בני אדם, באתר nrg, ‏14 בנובמבר 2017
  16. ^ לפי חלק מהתיעודים שיעור התמותה בין 1492 ו-1650 עמד על מעל 80%, וכנראה קרוב יותר ל-90%. (ראו לדוגמה: Cook, Noble David. Born To Die, pp. 1-15)</ref, Rodolfo Acuna-Soto; David W. Stahle, Malcolm K. Cleaveland, and Matthew D. Therrell (April 2002)
  17. ^ ההיסטוריה המתועדת של ההתמכרות העולמית לסוכר, באתר הוצאת הספרים פוקוס
  18. ^ "Findings- Global Slavery Index 2016". Global Slavery Index (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2018.
  19. ^ Irena Omelaniuk, TRAFFICKING IN HUMAN BEINGS*
  20. ^ פרוטוקול פלרמו
  21. ^ 21.0 21.1 sex trafficking | Definition of sex trafficking in English by Oxford Dictionaries, Oxford Dictionaries | English
  22. ^ human trafficking Meaning in the Cambridge English Dictionary, dictionary.cambridge.org (באנגלית)
  23. ^ sex trade Meaning in the Cambridge English Dictionary, dictionary.cambridge.org (באנגלית)
  24. ^ What is Modern Slavery?, www.state.gov (בAmerican English)
  25. ^ "Child labour: a textbook for university students" (באנגלית). 1 בינואר 2004. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018.
  26. ^ Child Labour, www.ilo.org (באנגלית)
  27. ^ ILC87 - CONVENTION 182, www.ilo.org
  28. ^ אמנה בדבר זכויות הילד
  29. ^ אי-פי (29 באוקטובר 2015). "דו"ח: צפון קוריאה שולחת עבדים לחו"ל כדי להכניס למדינה מטבע זר". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018.
  30. ^ מחלקת המדינה האמריקאית, TRAFFICKING IN PERSONS REPORT, 2001, עמ' 88
  31. ^ המוקד לפליטים ולמהגרים, סחר בבני אדם בישראל, דו"ח מעקב שנתי, 2016
  32. ^ אינדקס העבדות הגלובלי
12 שנים של עבדות

12 שנים של עבדות (באנגלית: 12 Years a Slave) הוא סרט קולנוע אמריקאי/בריטי בבימויו של סטיב מקווין, משנת 2013. תסריט הסרט נכתב על ידי ג'ון רידלי, והוא מבוסס על אוטוביוגרפיה באותו שם מאת סולומון נורת'אפ משנת 1853. בסרט משחקים צ'יווטל אגיופור, מייקל פסבנדר, בנדיקט קמברבאץ', פול דנו, פול ג'יאמטי, לופיטה ניונגו, שרה פולסון, בראד פיט ואלפרה וודארד.

הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל הסרטים בקולורדו ב-30 באוגוסט 2013, שם זכה לביקורות מהללות. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-18 באוקטובר באותה שנה והוא יצא בישראל ובממלכה המאוחדת בינואר 2014. הסרט זכה בשלושה פרסי אוסקר מתוך תשעה להם היה מועמד: פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, פרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשחקנית לופיטה ניונגו ופרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר עבור כותב הסרט ג'ון רידלי. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית סרט הדרמה הטוב ביותר בשני פרסי באפט"א ופרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית שחקנית המשנה.

21 בפברואר

21 בפברואר הוא היום ה-52 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 313 ימים (314 בשנה מעוברת).

26 בנובמבר

26 בנובמבר הוא היום ה-330 בשנה, (331 בשנה מעוברת), בשבוע ה-48 בלוח הגריגוריאני . עד לסיום השנה, נשארו עוד 35 ימים.

אפרו-אמריקאים

אפרו-אמריקאים (באנגלית: Afro-Americans; גם אפריקאים אמריקאים African Americans, או אמריקאים שחורים Black Americans) מהווים קבוצה אתנית בארצות הברית שמקורה ביבשת אפריקה. כינויים אלו עשויים לשמש גם כשמתייחסים רק לצאצאי העבדים שהובאו מאפריקה, במהלך ההיסטוריה נקראו האמריקאים האפריקאים בשמות שאינם נחשבים עוד לתקינים פוליטית שכיום הם טאבו. בארצות הברית חיים, נכון למפקד האוכלוסין ב-2016, כ-40.893 מיליון אמריקאים-אפריקאים, שמהווים כ-12.7% מכלל האוכלוסייה. המאבק האפרו-אמריקני הוא מאבק לשוויון זכויות.

מהגרים חדשים ממוצא אפריקאי שצבע עורם שחור נקראים לעיתים אמריקאים אפריקאים גם כן. אולם, התרבות, השפה, ההיסטוריה ומאפיינים נוספים שלהם שונים לגמרי מאלה של אמריקאים אפריקאים החיים בארצות הברית מאז נולדו, או שהם בני דור שני בארצות הברית. במיוחד הכוונה לצאצאי אלו ששועבדו כעבדים בארצות הברית עד למלחמת האזרחים שתוצאותיה הובילו לביטול העבדות. מהגרים מהאיים הקאריביים או מאפריקה, דוברים לעיתים קרובות צרפתית, אנגלית בריטית או שפה אירופאית אחרת כשפת אם. רבים מהם בוחרים שלא להזדהות עם האמריקאים-אפריקאים, ויש המגנים אותם על כך וטוענים כי בחירה זאת נובעת מחוסר מודעות להיסטוריה של היחסים בין הגזעים בארצות הברית.

במאה ה-16 החל תהליך שינוע של מיליוני בני אדם מאפריקה לארצות הברית הנקרא גם סחר העבדים האטלנטי. במסגרת הסחר הובאו מיליוני אפריקניים לאמריקה והם נמכרו כעבדים. אחרי יותר מ-200 שנות עבדות, ב-1865 אושר בבית הנבחרים תיקון 13 לחוקת ארצות הברית אשר ביטל את קיומה של עבדות. אך בשל היותם מיעוט אתני, האפרו-אמריקאיים לא זכו לשוויון חוקי עד 1964. מצבם של אמריקאים אפריקאים השתפר מאז תקופת השיקום, וכלל פיתוח תרבותי, השתתפות בעימותים ובמלחמות של ארצות הברית, סיום ההפרדה גזעית, ואת הופעתה של התנועה לזכויות האזרח. בשנת 2008, ברק אובמה, שאביו הוא קנייתי-מוסלמי שחור, ואמו אמריקאית-נוצרייה לבנה, הפך לאמריקאי-אפריקאי הראשון שנבחר לנשיאות ארצות הברית, ואף נבחר לכהונה שנייה.

רובם המכריע של האפריקאים האמריקאים הם נוצרים-פרוטסטנטים (78%), ובנוסף גם מיעוטים כמו חסרי דת (12%), ואחוזים בודדים של קתולים (5%), עדי יהוה (1%), ומוסלמים (1%).

האיחוד

האיחוד (באנגלית: Union) במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית כלל 25-23 מדינות צפוניות מארצות הברית, ולחם בקונפדרציית המדינות של אמריקה שהוקמה ב-4 בפברואר 1861 על ידי 11 מדינות דרומיות שפרשו מארצות הברית. חמש מדינות שהתירו עבדות בארצות הברית לא הצטרפו לקונפדרציה ונותרו באיחוד: דלאוור, מיזורי, מערב וירג'יניה, מרילנד וקנטקי.

המפלגה הרפובליקנית

המפלגה הרפובליקנית (באנגלית: Republican Party, ידועה גם בקיצור GOP ל-Grand Old Party) היא אחת משתי המפלגות העיקריות בארצות הברית. מפלגה זו דוגלת בליברליזם כלכלי והיא שמרנית וימנית יותר מהמפלגה המתחרה לה, המפלגה הדמוקרטית.

המפלגה הרפובליקנית נוסדה בוויסקונסין ב-20 במרץ 1854 כמפלגה מודרנית המבוססת על רפובליקניזם ומתנגדת לעבדות בארצות הברית. הוועידה הראשונה של המפלגה נערכה ב-6 ביולי 1854 בג'קסון שבמישיגן.

הנשיא הראשון מטעם המפלגה הרפובליקנית היה אברהם לינקולן, והאחרון דונלד טראמפ- הנשיא הנוכחי.

בדמותה הנוכחית, העקרונות העיקריים של המפלגה כוללים מדיניות של שוק חופשי, קפיטליזם, ערכים מסורתיים, מדיניות ביטחון לאומי נוקשה, לחימה בטרור העולמי, הפרטה של שירותים ממשלתיים ושמרנות חברתית שלעיתים כוללת תמיכה במכר כלי-נשק לאזרחיה, והתנגדות להפלות ולנישואים חד-מיניים.

התנועה לביטול העבדות

התנועה לביטול העבדוּת היא תנועה פוליטית המבקשת לשים סוף לעבדוּת ולסחר בעבדים ברחבי העולם. התנועה החלה בתקופת עידן הנאורות וצמחה באירופה ובארצות הברית במאה ה-19. התנועה לביטול העבדות זכתה להצלחה גדולה בחלק ממאבקיה, אך עבדות בכלל ועבדות ילדים בפרט מתקיימות ברחבי העולם עד היום.

חטיפה

חטיפה היא פעילות שמשמעה תפיסת אדם ולקיחתו ממקומו בכוח, באמצעות פיתוי, באמצעות התחזות, או בכל מניפולציה אחרת. החטיפה נעשית בדרך כלל על מנת לאיים עליו, לפגוע בו, לכלאו, או לדרוש כופר נפש תמורת שחרורו. אדם חטוף מכונה בחלק מהמקרים בן ערובה. במקרה שאדם פרטי מבצע זאת כנגד אדם אחר, מדובר בעבירה פלילית חמורה. במקרה שמדינה עושה זאת כנגד אויבי המדינה רואים בדבר המשך של האקט המלחמתי, ובמקרה שמדינה חוטפת אנשים כדי להעמידם לדין, יש בדבר את המשך הפעלת שלטון החוק של המדינה.

טקס פרסי אוסקר ה-86

טקס פרסי אוסקר ה-86 (באנגלית: 86th Academy Awards) התקיים להענקת פרסי האוסקר של האקדמיה האמריקאית לקולנוע למיטב סרטי הקולנוע והטלוויזיה של שנת 2013.

הטקס נערך בתיאטרון דולבי שבלוס אנג'לס, קליפורניה, בתאריך ה-2 במרץ 2014, והונחה על ידי אלן דג'נרס, שביצעה תפקיד זה בפעם השנייה.

"12 שנים של עבדות" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר ובשני פרסים נוספים. "כוח משיכה" ו-"חלום אמריקאי" היו בעלי מספר המועמדויות הגדול ביותר - עשרה, כאשר "כוח משיכה" זכה במספר הפרסים הרב ביותר - שבעה, ואילו "חלום אמריקאי" לא זכה כלל.

מיזורי

מיזורי (באנגלית: Missouri להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה בארצות הברית. במקור חלק משטח שארצות הברית רכשה מצרפת במסגרת רכישת לואיזיאנה ב-1803.

במלחמת האזרחים האמריקנית היא הייתה בין מדינות האיחוד, אך המשיכה להתיר עבדות.

מיזורי גובלת בשמונה מדינות אחרות, ולצד מדינת טנסי, גובלות שתיהן במספר הרב ביותר של מדינות.

מלחמת האזרחים האמריקנית

מלחמת האזרחים האמריקנית (באנגלית: The American Civil War) הייתה מלחמת אזרחים שהתרחשה בארצות הברית בשנים 1861 – 1865. 11 מדינות בדרום ארצות הברית, שתמכו בעבדות, הכריזו על פרישה מארצות הברית והקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, הידועה יותר בשמה המקוצר "הקונפדרציה".

הקונפדרציה, בהנהגתו של ג'פרסון דייוויס, לחמה על עצמאותה מארצות הברית והציגה את מלחמת האזרחים כמלחמת העצמאות של הקונפדרציה. הממשל הפדרלי בארצות הברית נתמך בידי עשרים מדינות, רובן מצפונה של ארצות הברית, שבהן בוטלה העבדות, ובידי חמש מדינות שבהן העבדות עדיין הותרה, אשר נודעו כמדינות הגבול.

בין המניעים למלחמה היו הפערים הכלכליים בין 25 המדינות המוכרות בשמן המקוצר "האיחוד", שהיו בעלות אוכלוסייה רבה יותר ותעשייה מפותחת, לבין מדינות הדרום, אשר כלכלתן נשענה על חקלאות, וגידול הכותנה, מוצר הייצוא העיקרי, חייב שימוש בכוח אדם רב אשר התבסס על עבדים.

לאחר ארבע שנים של לחימה קשה ועקובה מדם (שרובה התרחשה בדרומה של ארצות הברית), נכנעה הקונפדרציה והעבדות בוטלה בכל רחבי ארצות הברית. הבעיות שהובילו למלחמה נפתרו רק בתקופת השיקום בסוף המלחמה שארכה 12 שנים (בין 1865 ל-1877).

בבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1860, המפלגה הרפובליקנית, בהנהגתו של אברהם לינקולן, ערכה קמפיין נגד הרחבת העבדות מעבר למדינות בהן התקיימה עד אז. הרפובליקנים היו חסידים נלהבים של לאומיות, ובמצע הבחירות שלהם בשנת 1860 קבעו כי כל איום לפירוק האיחוד ייראה כבגידה. לאחר הניצחון הרפובליקני בבחירות, ולפני שהממשל החדש נכנס לתפקידו ב-4 במרץ 1861, הכריזו 7 מדינות הכותנה על פרישתן מהאיחוד וחברו יחדיו כדי ליצור את הקונפדרציה. הן הממשל היוצא של הנשיא הדמוקרטי ג'יימס ביוקנן והן הממשל הנכנס של הנשיא הרפובליקני אברהם לינקולן דחו את חוקיותו של מהלך הפרישה, והכריזו עליו כמרד. שמונה מדינות נוספות בהן התקיימה עבדות דחו את רעיון הפרישה בשלב זה. הקונפדרציה לא זכתה להכרה דיפלומטית מאף מדינה זרה.

פעולות האיבה החלו ב-12 באפריל 1861, כאשר תקפו כוחות הקונפדרציה את המצודה של צבא ארצות הברית בפורט סאמטר שבמדינת דרום קרוליינה. תגובתו של לינקולן הייתה גיוס של צבא מתנדבים מכל מדינה באיחוד לכיבוש מחדש של השטח הפדרלי. תגובה זו הביאה להכרזת פרישה של ארבע מדינות תומכות עבדות נוספות. שני הצדדים גייסו צבאות; האיחוד תפס את השליטה במדינות הגבול בתחילתה של המלחמה והטיל סגר ימי על מדינות הקונפדרציה, אשר מנע מהן ייצוא כותנה עליו התבססה כלכלתן, וחסם את מרבית הייבוא. במזרח נותרה הלחימה היבשתית ללא הכרעה בשנים 62–1861, בהן הצליחה הקונפדרציה להדוף את התקפות האיחוד, שניסה לכבוש את בירת הקונפדרציה, ריצ'מונד, וירג'יניה. בחודש ספטמבר 1862 הפכה הכרזת האמנציפציה של הנשיא אברהם לינקולן, אשר הורתה על סיום העבדות במדינות הדרום, לאחת ממטרות המלחמה, והניאה את הבריטים מלהתערב בנעשה, על אף האינטרסים הכלכליים שהיו להם באזור.

מפקד הקונפדרציה, רוברט לי, ניצח בקרבות בווירג'יניה, אך בשנת 1863, לאחר קרב גטיסבורג, נעצרה התקדמותו צפונה והוא החל לסגת דרומה, תוך כדי אבדות כבדות. במערב השיג האיחוד שליטה על נהר המיסיסיפי, לאחר תפיסתה של ויקסבורג, ובכך חילק את הקונפדרציה לשניים. האיחוד הצליח להפיק תועלת לאורך זמן מיתרונו בציוד ובכוח אדם בשנת 1864 בהובלת יוליסס סימפסון גרנט, מול הקונפדרציה בהובלת הגנרל רוברט לי, בעוד הגנרל ויליאם שרמן מצבא האיחוד כבש את העיר אטלנטה וצעד אל הים. התנגדותה הצבאית של הקונפדרציה פסקה לאחר כניעתו של לי בפני גרנט בבית המשפט באפומטוקס ב-9 באפריל 1865.

מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה אחת ה"מלחמות הטכנולוגיות" הראשונות. מסילות רכבת, טלגרף, ספינות קיטור ונשק בייצור המוני, היו בשימוש נרחב במהלכה. התרגול במלחמה כוללת, שפותח על ידי שרמן בג'ורג'יה, ומלחמת החפירות שנערכה סביב פטרסבורג (וירג'יניה) בישרו את אופי מלחמת העולם הראשונה ביבשת אירופה כחצי מאה לאחר מכן. מלחמת האזרחים האמריקנית נותרה המלחמה הקטלנית ביותר בתולדות ארצות הברית, עם כ-620,000 חיילים חללים ומספר לא ידוע של אבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית. 10% מקרב גברים בטווח הגילאים 20–45 במדינות הצפון נהרגו או נפצעו, כמו גם 30% מכלל הגברים הלבנים בטווח הגילאים 18–40 במדינות הדרום. ניצחונו של הצפון סימן את סופה של הקונפדרציה ושל העבדות בארצות הברית, וחיזק את כוחו של הממשל הפדרלי. ההיבטים החברתיים, הפוליטיים, והכלכליים של המלחמה עיצבו את תקופת השיקום שנמשכה עד שנת 1877.

מערב אפריקה

מערב אפריקה הוא אזור גאוגרפי בחלק המערבי של יבשת אפריקה. הגדרת תחומיו של האזור משתנה. המדינות הנכללות בהגדרת האו"ם לאזור זה הן:

כל המדינות באזור, למעט מאוריטניה, מרכיבות את הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS).

על פי האו"ם, גם האי סנט הלנה, טריטוריה בריטית באוקיינוס האטלנטי נכללת באזור זה.

בתקופת הקולוניאליזם רוב האזור היה תחת שליטת צרפת, והשפעות התרבות הצרפתית ניכרות עד היום.

סחר בבני אדם

סחר בבני אדם הוא ביצוע של גיוס, העברה, מתן מחסה או קבלה של אנשים לצורך ניצולם. סחר בבני אדם כולל תהליך של שימוש באמצעים בלתי חוקיים כמו שימוש בכוח או איום בשימוש בו, או באמצעים אחרים כמו כפייה, חטיפה, הונאה או רמייה.

בניצול הכוונה לניצול מיני כמו זנות, העסקה בכפייה, עבדות או נהלים דומים לעבדות, וכן לסחר באיברים להשתלה.סחר בבני אדם כולל בהרבה מקרים הברחת בני אדם ממדינות עניות אל מדינות עשירות. התהליך מנצל את הפערים העצומים ברמת החיים בין מדינות עניות למדינות עשירות. הסוחרים מרמים את הקרבנות וגורמים להם להאמין שבמדינה אליה יקחו אותם יוכלו לעבוד בעבודה מכובדת כמו אומנת, או להרוויח סכומים גדולים של כסף ולהעלות את רמת החיים שלהם. על פי עדויות, לעיתים קרובות נעשה שימוש גם באלימות פיזית כנגד הקרבנות.

קרבנות הסחר מוברחים לארץ היעד ושם הם מוחזקים בתנאים קשים, שכוללים כליאה או איומים והחרמת דרכונים על ידי המעסיקים שלהם. המבריחים משכנעים את הקרבנות כי הם חייבים למבריחים תשלום על הברחתם לארץ היעד ותשלום זה נגבה באמצעות עבודה. גובה החוב וכמות העבודה הנדרשת כדי לשלם אותו נקבעים על ידי המעסיקים, בצורה שרירותית ולעיתים מעורפלת בכוונה. מצבם של הקורבנות רע במיוחד, יחסית לסוגי ניצול אחרים, בגלל הפער התרבותי בין תרבותו של הקורבן לתרבות המקום אליו הגיע. לקורבנות בדרך כלל יש נגישות נמוכה מאוד למידע ולסיוע, דבר המקל על המנצלים אותם ומהווה תמריץ לניצול בני אדם בדרך זו.

בשנת 2006 הוגדרה ישראל בדו"ח של מחלקת הסמים והפשיעה של האו"ם כאחד היעדים המרכזיים אליהם מובלים קורבנות הסחר בבני-אדם. לאחר טיפול נמרץ של רשויות החוק בתופעה, ממדיה קטנו באופן ניכר.

עבדות בארצות הברית

העבדות בארצות הברית הייתה מוסד חוקי שבו בעלי עבדים קנו ומכרו בני אדם כסחורה. עבדות התקיימה בארצות הברית מאז הקמת האיחוד ב-1776, ועוד קודם לכן בשלוש עשרה המושבות החל מראשית המאה ה-17. רוב העבדים היו ממוצא אפריקני והגיעו לארצות הברית במסגרת סחר העבדים האטלנטי. רוב בעלי העבדים היו לבנים עשירים מהדרום. במדינות הצפון העבדות נאסרה בתקופה של כ-20 שנה לאחר מלחמת העצמאות של ארצות הברית, ויבוא העבדים מאפריקה פחת אחרי שנת 1810. אולם במדינות הדרום מספר העבדים הלך וגדל, בעיקר לשם עבודות במטעים. רוב הלבנים בדרום לא החזיקו בעבדים, חלקם החזיקו במספר קטן של עבדים, ואילו מיעוט קטן של לבנים החזיקו חוות ענק בהן עבדו מאות ולפעמים אלפי עבדים. לעבדים לא היו זכויות אדם או אזרח. חלקם מתו או עברו עינויים במסע לארצות הברית. בתוך ארצות הברית התייחסו אליהם כאל רכוש שניתן למכור, לקנות ולבטח אותו בדומה לקנייה של נכס יקר. עבדים רבים הופרדו ממשפחותיהם על רקע של שיקול כלכלי של בעליהם. חלקם עונו או נרצחו עקב נסיונות בריחה או התנהגות שלא מצאה חן בעיני בעליהם. גברים לבנים רבים קיימו יחסי מין עם שפחות שחורות בהסכמה או בכפייה. רוב העבדים לא זכו להשכלה. שחורים במדינות הצפון היו עלולים להדרש לחזור לעבדות במסגרת "חוק העבד הנמלט" ואף להחטף לעבדות. כדי להצדיק את המשך העבדות השתמשו הלבנים תומכי העבדות בטיעונים גזעניים נגד השחורים, טענו כי זה מצב טוב עבורם וכי מדובר בכורח כלכלי, חברתי ואף מוסרי או דתי. מצב זה יצר מתחים רבים בין הצפון לדרום, ובכלל בחברה בארצות הברית, בין היתר על רקע בריחת עבדים למדינות הצפון ושאלת מוסריות העבדות.

החל מסוף המאה ה-18, החלה לפעול בבריטניה ובארצות הברית התנועה לביטול העבדות. תנועה חברתית זו פעלה לסיים את הסחר הבינלאומי בעבדים ואת העבדות עצמה. עד אמצע המאה ה-19 העבדות בוטלה כבר ברוב המדינות המותעשות (לרבות מושבותיה של אנגליה וצרפת) וברוב מדינות דרום אמריקה, ואילו בארצות הברית המתח סביב הנושא הלך וגדל. בשנת 1861 המחלוקת על העבדות הובילה לפרישת 11 מדינות דרומיות והקמת "הקונפדרציה", ודבר זה הוביל לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית. בתום המלחמה, בשנת 1865, נאסרה העבדות במסגרת התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית. ביטול העבדות בארצות הברית סייע להמשך הלחץ הבינלאומי לביטול העבדות במדינות אחרות ברחבי העולם, כמו ברזיל והאיים הקריביים (סוף המאה ה-19), ומדינות ערב ואפריקה (במהלך המאה ה-20). המאבק לביטול העבדות השפיע באופן משמעותי על ראשיתו של המאבק לזכויות האשה.

למרות סיומה הרשמי של העבדות בארצות הברית ב-1865, דיכוי השחורים בארצות הברית נמשך עוד שנים רבות לאחר מכן. הדבר בוצע באמצעות אלימות, איומים, נורמות וחוקים מפלים, ונמנעו מהם זכויות רבות, לרבות זכות ההצבעה. דבר שהתשנה רק כמאה שנים לאחר מכן בעקבות מאבקה של התנועה לזכויות האזרח. מעמדם הכלכלי והחברתי נותר נמוך ונמשך המתח בין שחורים ללבנים, ובין ליברלים לבין מי שמחזיקים בדעות געזניות נגד השחורים. המתח בין שחורים ולבנים במדינה, וזכר העבדות ומלחמת האזרחים נמשך גם במאה ה-21.

עבדות בדת הבהאית

עבדות בדת הבהאית אסורה לחלוטין. היא עומדת בניגוד ברור לערכי אחדות האנושות והשוויון בין בני האדם המהווים קווי יסוד במחשבה הבהאית.

עבדות כמוסד חוקי הייתה חלק בלתי נפרד מהחברה האנושית בתרבויות השונות עד אמצע המאה עשרים של המאה קודמת. מנהג זה היה כה מושרש עד כי הדתות האחרות אימצו ואף מיסדו את נוהג העבדות כנוהג תרבותי. עם זאת, הדת הראשונה והיחידה בעולם אשר התעקשה על איסור העבדות בטקסטים הקדושים שלה היא הדת הבהאית אשר מראשית דרכה כללה מתגיירים אפריקאים ואף משרתים שהובאו לבית הבאב ושוחררו, דבר שעורר מלכתחילה שיח על העבדות בקרב מנהיגי הדת ואף את איסורה.

עבדות מין

עבדות מינית, המכונה גם ניצול מיני, מתייחסת למצב שבו יש בעלות על אדם אחד או יותר מתוך כוונה לאלצו לעסוק בפעילות מינית הכוללת כפייה. עבדות מינית מתייחסת למצב שבו אדם נדחק למעמד עבדות, שליטה וכניעות. מצב זה יכול לכלול נישואים כפויים וסחר בבני אדם, כגון סחר מיני בילדים ובנשים.

הצהרת וינה (1993) ותוכנית הפעולה שלה מחייבות מאמץ בינלאומי למגר את תופעת העבדות המינית בשל הפגיעה בזכויות האדם. אירועים של עבדות מינית על ידי מדינות נלמדו ונחקרו על ידי אונסק"ו, תוך שיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים שונים.

חוק רומא שנחקק בשנת 1998, הוא חוק המגדיר את הפשעים עליהם לבית הדין הפלילי הבינלאומי יש סמכות משפטית, כולל פשעים נגד האנושות הכוללים "שעבוד" ו"שעבוד מיני" אשר בוצעו במסגרת פגיעה נרחבת או שיטתית כנגד אוכלוסייה אזרחית בכללותה. כמו כן, היא מגדירה עבדות מינית המתרחשת במהלך סכסוך מזוין בינלאומי כפשע מלחמה והפרת אמונת ז'נבה. נוסח החוקה של רומא אינו מגדיר במפורש את השעבוד המיני באופן ספציפי, אך כן מגדיר שעבוד באופן כללי כמימוש של הסמכויות הנלוות לבעלות על אדם, כולל הפעלת כוח במהלך הסחר באדם ובפרט בנשים וילדים.

על פי דבריו של מארק קלמברג על אמנת רומא, העבדות המינית היא צורה מסוימת של שעבוד, הכוללת מגבלות על האוטונומיה של האדם, על חופש התנועה ועל הכוח להחליט על עניינים הקשורים לפעילות המינית. כך, הפשע כולל גם נישואים כפויים, או עבודת כפייה אחרת שבסופו של דבר כרוכה בפעילות מינית מאולצת. בניגוד לעבירת האונס, שהיא עבירה שהושלמה, העבדות המינית מהווה עבירה מתמשכת.

קונפדרציית המדינות של אמריקה

קונפדרציית המדינות של אמריקה (נקראת גם בקיצור הקונפדרציה; באנגלית: Confederate States of America) הייתה איחוד שהקימו מדינות דרום ארצות הברית שפרשו מאיחוד המדינות על רקע ניצחונו של אברהם לינקולן בבחירות לנשיאות ב-1860. לינקולן ומפלגתו התנגדו להתפשטות העבדות בטריטוריות המערביות, דבר אשר יכול היה להפר את האיזון בקונגרס האמריקני לטובת מתנגדי העבדות. המדינות הפורשות השתלטו על מבצרי ובנייני הממשל הפדרלי שבתחום שיפוטן, ובכך החישו את פריצת מלחמת האזרחים האמריקנית.

הקונפדרציה התקיימה בשנים 1861–1865, שנות מלחמת האזרחים.

רובוט

רובוט הוא מכונה אוטומטית בעלת יכולת תנועה, הנשלטת על ידי בקר ממוחשב.

המילה "רובוט" נזכרה לראשונה במחזה של הסופר הצ'כי קארל צ'אפק, R.U.R. (קיצור של Rosumovi Univerzální Roboti. בתרגום לעברית: "הרובוטים האוניברסליים של רוסום"). המילה עצמה לקוחה מן המילה "רובוטה" בשפה הצ'כית שמשמעותה "עבדות" או "עבודת פרך". היא הוצעה לצ'אפק על ידי אחיו, יוזף.

כיום למילה "רובוט", פרט למשמעותה כמכונה אוטומטית בעלת תכנות גמיש, יש גם מובן כמכונה דמוית יצור אנושי, הן מבחינת מראה חיצוני והן מבחינת יכולות שונות (כלומר בעל בינה מלאכותית). רובוט דמוי אדם קרוי גם אוטומטון או אנדרואיד. שימוש זה נפוץ בעיקר בספרות המדע הבדיוני.

לעיתים נעשה שימוש במונח "רובוט" ככינוי גנאי לאדם שפועל בצורה מכנית ללא הפעלת רגש או חשיבה עצמאית.

שפחה

שפחה היא צורת הנקבה של עבד. לרוב השפחות הועסקו במשק הבית וכפילגשים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.